משפחת אדמס – מי לעזאזל חשב על זה
מכירים את משפחת אדמס? נו, הסרט ההוא מהניינטיז, עם היד. איזו משפחה משוגעת, מאיפה הביאו את הרעיון הזה?
את המשפחה הנורמלית-לגמרי הזו הכרתי כמו כולם בסרט מ-1991, זה של ברי זוננפלד הזכור בין היתר בגלל הליהוק המופלא של ראול ג'וליה, אנג'ליקה יוסטון והיד של הקוסם כריסטופר הארט שהתרוצצה בבית מנותקת לחלוטין מכל הקשר, גוף או קול ובכל זאת הצליחה לתקשר מצוין. מאיפה הביאו את הרעיונות האלה? לא המציאו אותן בניינטיז – מסתבר שלמשפחת אדמס יש היסטוריה ארוכה ומעניינת מאוד.
בסך הכל הם משפחה נורמלית לגמרי עם שני הורים, גומז ומורטישה, שאוהבים מאוד אחד את השני ואת הילדים וונסדיי ופאגסלי, וגם את סבתא, את הדוד פסטר ושלל קרובים אחרים כמו הדודן "זה" והדודניות פלורה ופאונה (צומח וחי!). הם גרים בטירה מרווחת עם חיית המחמד האהובה "דבר", כף יד עצמאית וחברותית, ויש להם רק מוזרות אחת – עניין עז בכל דבר מקאברי ואפל. "טיש" לובשת רק שמלות גותיות צמודות להפליא, מגדלת צמח טורף ורדים (באגרטלים היא שמה רק את הקוצים). גומז הוא עורך דין אך אינו עוסק במקצוע. הוא אוהב להתלבש בהתאם בחליפות פסים ובשפמפם אופנתי. וונסדיי מתעניינת בעיקר בעכבישים ובלחסל את אחיה פאגסלי, ופאגסלי, ובכן, הוא פאגסלי, שמנמן, בלתי פגיע ועליז תמיד. הוא מזכיר מאוד את הדוד פסטר שהזרם שלו יכול להדליק נורה אם שמים לו אותה בפה.
ובכן. מאיפה כל זה הגיע? את המשפחה המציא צ'רלס אדמס (הא!), מאייר אמריקני, שבעצמו חיבב כל דבר מקברי ואפל. אדמס נולד ב-1912. בגיל עשרים התחיל למכור איורים ל"ניו יורקר", ועוד קודם לכן טיפל בגרפיקה של מגזין סיפורי בלשים. הוא התלונן שהיה צריך למחוק את הדם מגופות בזירות פשע – הקומפוזיציה עם הדם היתה הרבה יותר מעניינת לדעתו.
ב-1938 הופיע ב"ניו יורקר" האיור הראשון של משפחת אדמס. בתחילה אלה היו רק קריקטורות של דמויות נטולות שמות. הקריקטורה הראשונה הייתה של אם המשפחה ומשרתה – דמויות שקיבלו אחר כך את השמות המוכרים, מורטישה ולארץ'. ההשראה למורטישה היתה אשתו הראשונה של אדמס, ברברה – אבל אומרים שגם אשתו השנייה, שגם לה קראו ברברה, הזכירה אותה מאוד. היא הייתה עורכת דין, חריפה וזוממת. מזכיר אולי למישהו גם את גומז?
וצירופי המקרים אפילו לא נגמרים כאן. את ההשראה למקום המגורים של המשפחה קיבל אדמס מבית דומה ברחוב אלם.הבחירה ברחוב אלם לשם של סרט אימה נידח מהאייטיז כנראה לא הייתה קשורה.
ברברה השנייה טיפלה בעניינים החוקיים של משפחת אדמס המאויירת, ואלו החלו להיות די סבוכים אחרי חתונתם ב-1954. ואלו החלו להיות סבוכים כי המשפחה הפופולרית עמדה לקבל בקרוב סדרת טלוויזיה משלה!
הסדרה – שהיא עדיין מצחיקה ואקטואלית – רצה במשך שתי עונות ארוכות בשנים 1964-1966, הסדירה את נושא קשרי המשפחה – סבתא היא אמא של מורטישה, והדוד פסטר הוא הדוד שלה. היא הכירה לעולם דמויות בלתי נשכחות כמו בן הדוד "זה", חביב הבנות ארוך השיער אך נטול הפנים, ו"דבר", יד המחמד. "דבר" חי בתוך קופסאות ולא כל כך אהב לצאת מהן – נוח מאד כי האפקטים המיוחדים עוד לא התקדמו מספיק כדי לאפשר לו לטייל חופשי בבית. הסדרה הפכה לקאלט מטורף והביאה אחריה עוד המון גרסאות – שני ספיישלים, סדרת אנימציה וסרט טלוויזיה בשנות השבעים, סדרת משחקי מחשב בסוף שנות השמונים, ועוד שתי סדרות – אנימציה ומצולמת – בשנות התשעים, לצד הסרט המצליח. גם בשנות האלפיים העניין לא פסק, וב-2010 רץ בברודווי "משפחת אדמס: המחזמר".
הגרסאות המוכרות ביותר של המשפחה הן עדיין סדרת הטלוויזיה משנות השישים והסרט. העיצוב האיקוני בהן דומה מאד וגם ההומור המקאברי אך האוהב, אבל האפקטים בסרט מעודכנים מאד – "דבר" מתרוצץ לו, לא קשור לשום קופסה, והדלתות הנסתרות, הכספות עמוסות כלי המשחית וקרבות הסיף של גומז ופסטר נראים ריאליסטיים בהרבה. הדוד פסטר גם הפך מדוד של מורטישה לאחיו של גומז (וסבתא הפכה לאמא של שניהם) – זה כנראה כדי לקדם את העלילה, שעסקה בשובו של פסטר למשפחה אחרי היעדרות ארוכה. אמנם בסרט קוצצו כל מיני אלמנטים שלא היה מקום לפתח – כמו מערכת היחסים של מורטישה עם הצמח הטורף שלה או תמנון המחמד אריסטוטל – אבל החשוב מכל נשאר: כולם עדיין אהבו מאד זה את זה.
זה פשוט לא נגמר. כי משפחת אדמס היא משפחה כל כך חיובית, אוהבת ותומכת, שכולם מחזירים לה אהבה ומוכנים בקלות לסלוח לה על המוזרויות הקטנות שלה.
וצ'רלס אדמס ידידנו? הוא המשיך לאייר את משפחת אדמס עד מותו ב-1988. כן, קרוב מאד לתחילת העבודה על הסרט ההוא. צירוף מקרים? אני לא חושבת.