מהי הקומדיה הטובה בכל הזמנים?

 בלוגרים לקולנוע בוחרים ובוחרים את הקומדיה הגדולה ביותר

כמי שעוסק כבר הרבה זמן בתחום הקומדיה קשה לי לראות את הקומדיה מבודדת מההיסטוריה שלה. כדי להיות הבלוגר מספר אחת בנושא הקומדיה אצטרך לראות את הקומדיה הטובה בכל הזמנים. לשם כך גייסתי את החבר'ה מהשכונה, הבלוגרים לקולנוע, שיבחרו עבורי מהי הקומדיה הטובה בכל הזמנים. לא כולם התאפקו וחלק ציינו יותר מקומדיה אחת  (חלק הרבה יותר) בתירוץ הנכון והלא מגניב שאי אפשר לבחור רק אחת. באסה.

החלטתי להציג את הבחירות לא בצורה היררכית אלא לפי דברי הבלוגרים, כך שלא כולם זכו לקול שווה, אבל הצלחנו לשים קץ לדמוקרטיה. ובכל זאת, אלו הסרטים שזכו ביותר מקול אחד:  טיסה נעימה, והרי החדשות, הגביע הקדוש, מסיבת רווקות, ביג לבובסקי, בריאן כוכב עליון.

נשמח גם לדעת מה הבחירות שלכם.




***

עופר ליברגל (סריטה):

אין לי יכולת לבחור את  הקומדיה הגדולה בכל הזמנים – וגם לצמצם ל-10 הוביל לוויכוחים קשים עם עצמי. והמיטב של הקומדיה הקולנועית הוא לא פעם אנרכיה,  כך שרשימה  תחמיץ את המטרה. אז הנה 25 סרטים המבטאים צדדים שונים של קומדיה קולנועית – חלקם לא נטו קומיים (אבל בכל זאת מצחיקים מאוד) וכל אחד מהם מוסיף משהו לתמונה של הקומדיה הקולנועית כפי שאני תופס אותה:

 

פריז הישנה:

 

 

שרלוק ג'וניור:

 

 

 אורות הכרך:

 

 

מרק ברווז:

 

 

האלזפופין:

 

 

 

(אנחנו עוד נחזור אליו)

 

עמיחי חסון (תת מודע זמני):

קשה לי לבחור את "הקומדיה הטובה בכל הזמנים", צריך לחשוב על זה. אם פותחים את ההגדרה לסתם קומדיה שאוהבים – אז"ממלכת אור הירח" (Moonrise Kingdom) של וס אנדרסון היה סרט שהצחיק אותי מאוד, ודוקא בגלל ההגשה הכמעט אגבית של ההומור בסרט, שמתנהל בתוך עולם משלו, בדיוק כמו האי שבו הוא מתרחש.

ממלכת אור הירח:

 

 

 

***

יאיר רוה (סינמסקופ):

הדרך היחידה שלי להכתיר את הקומדיות הכי טובות היא לחזור לנקודה שבה גיליתי לראשונה את הדבר הזה שנקרא ״להתגלגל מצחוק״. זה התחיל עם ״טיסה נעימה״ ו״האחים בלוז״ ו״מאש״. אני חושב שאלה שלושת הסרטים שכנער פשוט צחקתי בהם הכי הרבה והכי חזק. כל שאר הקומדיות האדירות שאני אוהב של לוביטש ופרסטון סטרג׳ס, זה הכל היכרות מאוחרת. אבל ההתלהבות הראשונה היא מהסרטים הראשונים ההם.

 

טיסה נעימה:

 

האחים בלוז:

 

מאש:

 

 

***

עופר ליברגל (סריטה):

 

להיות או לא להיות:

 

 

סיפור פאלם ביץ':

 

 

שיר אשיר בגשם:

 

הדירה:

 

 

שמונה וחצי:

 

 

(אנחנו עוד נחזור אליו)

 

 

ימית (אישה הולכת לקולנוע):

הקומדיה שלי, שלנצח תישאר הטובה ביותר בכל הזמן היא כמובן "חמים וטעים", סרטו של בילי ויילדר מ- 1959 עם טוני קרטיס, ג'ק למון ומרילין מונרו.

לא כתבתי עליו אמנם פוסט שלם אבל הנה קטע קצר מפוסט אחר בבלוג שלי שמדבר על הסרט.

חמים וטעים:

 

 

***

אור סיגולי (סריטה):

אני מקווה שאתה יודע שהשאלה שלך – מהי הקומדיה הטובה ביותר בכל הזמנים – היא שאלה מרושעת ולא הוגנת, כי היא יכולה להכניס אנשים כמונו לסחרור שלא נצא ממנו. אין שום סיכוי שאני מצליח לחשוב על קומדיה אחת, ולעמוד מאחוריה בלי להתחרפן.

הפקטור שלי לקומדיה טובה היא קומדיה כזו שהופכת להיות מצחיקה יותר ויותר ככל שצופים בה יותר. ניסיתי לחשוב מהן הקומדיות שצפיתי בהן הכי הרבה פעמים, וכל צפייה רק גרמה לי לצחוק בכל פעם יותר.

אחרי מאמצים כבירים הצלחתי לצמצם לעשירייה. באמת שניסיתי לצמצם ליותר, אבל לא הצלחתי:

 

בית החיות:

 

 

והרי החדשות:

 

 

הגביע הקדוש:

 

 

אהבה במלחמה:

 

רעם טרופי:

 

מסיבת רווקות:

 

ד"ר סטריינג'לאב:

 

קיץ אמריקאי חם ורטוב:

 

מת על המתים:

 

 

***

 

 

עופר ליברגל (סריטה):

 

רכבות שמורות היטב:

 

פלייטים:

 

 

צוללת צהובה:

 

תעלת בלאומליך:

ברוסטר מקלאוד:

 

 

(אנחנו עוד נחזור אליו)

 

אלי מורנו (בלוג הקולנוע והטלוויזיה של אלי מורנו):

קשה לי להיכנס להגדרת הטוב בכל הזמנים, אותי מצחיקים סרטים מסוימים בזמנים מסוימים, וזה משתנה. אני מאוד אוהב את אנה פאריס וראיין ריינולדס ב"רק ידידים", בעיניי זה תופס את הצביעות בתרבות הפופ והערצת הסלבס, ואני גם אוהב מאוד את "יחצ"ן המסיבות" עם ראיין ריינולדס וטארה ריד. בקיצור אני פריק גדול של קומדיות אמריקאיות שהעיקר בהן הוא אנשים מצחיקים וסיטואציות מצחיקות עכשוויות עם התייחסות לתרבות פופולארית. כזה למשל הוא גם הסרט "מסיבת רווקות" עם כריסטין וויג, ואלו הסרטים שמצחיקים אותי מאוד.

 

רק ידידים:

 

 

יחצ"ן המסיבות:

 

 

***

איתן גפני, נועם סטולרמן ורודי קיסלר (רוזבאד):

וואו, זה כמעט בלתי אפשרי. גם אם נתאמץ חזק לא נוכל לבחור אחד, אבל אם נחלק את תשובתנו לשלושה חלקים, זה ודאי ייראה כך:

ראשית כל, צ'ארלי צ'פלין, ובעיקר "זמנים מודרניים" ו"הדיקטטור הגדול". לא ממש צריך לפרט כאן, אבל השילוב בין הסלפסטיק האלמותי לביקורת החברתית הוא מושלם.

שנית, ושלושה-ארבעה עשורים לאחר מכן, זה יהיה חבורת מונטי פייתון עם "הגביע הקדוש" ו"בריאן כוכב עליון", בשוויון עם האחים צוקר עם "טיסה נעימה" ו"קנטאקי פרייד מובי". הנונסנס הוא עיקר העניין כאן, ובשני המקרים מדובר בהתבססות על חומר קיים (במקרה של פייתון – אגדות נוצריות והביבליה החדשה, במקרה של האחים צוקר – קולנוע פופולרי).

שלישית ואחרונה, אין ספק שהגיבור המופרע ביותר של הקולנוע העכשווי הוא סשה ברון כהן, ובעיקר "בוראט" שלו. כהן הוא כנראה היורש הראוי ביותר לאותו צ'אפלין שבחרנו בהתחלה, אבל קיצוני הרבה יותר (בהתאם לרוח התקופה) ואחד שלא מפסיק להפתיע ברעיונות הרדיקליים שלו ובביקורת החריפה על אמריקה. באיזשהו מקום, זה אולי אפילו השילוב האולטימטיבי בין הבחירה הראשונה לבחירה השנייה שהזכרנו כאן, אבל גם הרבה מעבר.

 

זמנים מודרניים:

 

 

קנטאקי פרייד מובי:

 

 

 

הדיקטטור הגדול:

 

 

בוראט:

 

 

בריאן כוכב עליון:

 

 

 

***

עופר ליברגל (סריטה):

 

הטרמפיסט:

 

 

 

ז. זה זיוף:


 

 

רוח החופש:

 

 

 

7 יפיופות:

 

 

 

שושנת קהיר הסגולה:

 

 

 

 

(אנחנו עוד נחזור אליו)

רותם יפעת (יפעת, רותם יפעת):

 

ביג לבובסקי – כי גם סחים ייהנו מסרט הסטלנים הזה. עיוות מוגזם, על גבול הלא הגיוני של המציאות יוצר מצבים קומיים וביקורת מבריקה על החברה. וגם כמובן כולל גגים נפלאים.

 ביג לבובסקי:

 

 

 

***

עופר ליברגל (סריטה):

הטיול:

 

סוף העולם:

 

 

 

גם עופר ליברגל בחר בביג לובוסקי, בריאן כוכב עליון ובהרי החדשות

(אנחנו לא נחזור אליו)

Comments

comments

4 תגובות

  1. Author

    הבחירות שלי: ספיינאל טאפ, האחים בלוז, הדירה, סאות פרק הסרט, tradig places, פישר קינג.

    גם אחת מהמוקדמות של וודי אלן, לבחירתכם

  2. נצמד רק לדברים שנראים לי כמו קומדיות מובהקות ומנסה לשמור על מסגרת סרט אחד פר במאי. איזכורי כבוד לדני קיי ובלייק אדוארדס. בלי סדר:

    "חיים קשים" / דינו ריסי
    "עניין גדול ברחוב מדונה" / מריו מוניצ'לי (אולי "המלחמה הגדולה")
    "זמנים מודרניים" / צ'פלין
    "דם כחול" / רוברט המר
    "ספיינל טאפ" / רוב ריינר
    "בודו ניצל מהמים" / ז'אן רנואר
    "חיים אמיתיים" / אלברט ברוקס (או אולי "רומנטיקה רומנטית")
    "ריטה, סו ובוב גם הוא" / אלן קלארק
    "ליידי איב" / פרסטון סטרג'ס
    "בריאן כוכב עליון" / מונטי פייטון (או "הגביע הקדוש"?)
    "מרק ברווז" / לאו מקקרי (האחים מרקס)
    "סודי ביותר" / צוקר/אברהמס/צוקר
    "דיזיין פור ליבינג" / ארנסט לוביץ' (אם כי יש עוד שלושה מועמדים)
    "שחק אותה, סם" / וודי אלן (כמובן שיש עוד מועמדים ממנו)
    "פיגמליון" / אנתוני אסקווית'
    "חנות קטנה ומטריפה" / פרנק אוז
    "הגנרל" / באסטר קיטון
    "בוראט" / לארי צ'ארלס

  3. עוד לא עברתי על הכל (עוד נחזור אליי), רק בדקתי אם הקומדיה הטובה בכל הזמנים רשומה פה וראיתי שלא, אז –
    סודי ביותר
    !!!

  4. אני מוחה מחאה חריפה על היעדרו של האחד והיחיד ג'רי לואיס. הפרופסור המטורף למי שרוצה עלילה מצחיקה. the bell boy למי שיכול פשוט להינות מסרט שהוא אוסף של גאגים גאוניים. מסכים לחלוטין עם ההכללה של צ'אפלין וקיטון. חסר לי ז'ראר אורי שעשה את הסרטים הכי טובים של לואי דה פינס במיוחד עלילות רבי ז'קוב והקאדילאק הלבן. בסרטיו יש גם השפעות בולטות של לורל והארדי אז הנה הזכרתי גם אותם (הרבה גאגים עם מכוניות) אצל האחים מארקס אני מעדיף את הולכים מערבה או לילה בקזבלנקה על לילה באופרה למרות שגם הוא מצויין. ממליץ לראות גם את הסדרה של לואיס ומרטין שעת הקומדיה של קולגייט- יש שם הרבה בלה בלה מסביב אבל הרבה גאגים גאוניים של הצמד. יש את זה חופשי ביוטיוב.

מה חשבת?