קרואסון שרוףלא. אני לא צרפתייה, גם לא מרוקאית. אני תימנייה שלמה שגדלה במושב בדרום, אבל אידית פיאף עושה לי אורגזמה

***
כשהמלצרית הגיעה עם הקפה והקרואסון השרוף הבטתי בו בשאט נפש. הסברתי למלצרית הקטנטונת שככה לא מגישים מאפים. היא נבהלה והלכה לבקש שיחליפו לי. והוא, הוא הסתכל עליי מוזר, בן הדוד של דינה מהנהלת חשבונות. כבר שבוע היא טוענת שאנחנו ממש מתאימים ואני חייבת לצאת איתו לדייט.

בדרך כלל אני אומרת שאני לא חייבת שום דבר, אבל היא מכרה אותו היטב. אני אזרוק לאמנון הסמנכ"ל איזו מילה, אולי יעבירו אותה לשיווק. בן הדוד שלה שאל בעדינות של מוכר פלאפל למה זה מפריע לי כל כך, והוסיף שהקרואסון פשוט שזוף כמו הצרפתים בחוף הילטון, וקיבל קצת כוויות מלמעלה, לא יותר.

נעלבתי עמוקות. איך השמנמן הזה, שעובד בתור יבואן של טפטפות מסין, מחליט להיות כל כך מלא בעצמו וצוחק לתרבות שלי?

לא. אני לא צרפתייה, גם לא מרוקאית. אני תימנייה שלמה שגדלה במושב בדרום, אבל אידית פיאף עושה לי אורגזמה. אני שומעת אותה ומתענגת, רואה את הערוץ הצרפתי לפני השינה. הייתי שלוש פעמים בפריז ובניס. החופה שלי הייתה בצורת שער הניצחון, ואפילו סיפרתי לו, בלי לנשום, שהגָ רוש שלי אמר תמיד שיום אחד ייתנו לי תעודה של אזרחית של כבוד בצרפת, וגם שבכל המצעים שלי יש איורים של מגדל אייפל, ואפילו הסלון שלי בצבעי הדגל.

בן הדוד של דינה, לבוש בג'ינס משנת אלפיים ושלוש ובחולצה מכופתרת ישנה ולא מגוהצת, התחיל לשפשף את הצווארון כאילו תכף יצא לו משם ג'יני. ואם היה יוצא הג'יני, הייתי מבקשת דייט עם איזה ז'ק או קלוד, כי עד שעשיתי פן, התאפרתי, התזתי על עצמי מהבושם היקר, אני מבזבזת את כל ההשקעה הזאת על אחד שלא יודע לזהות קרואסון שרוף?!

*
מתוך הספר "לגימות", עדן בן ארי

Comments

comments

מה חשבת?