כל הפוסטים של dnk

אייל זמיר – ראיון ר-ציני

 לקראת שבוע הגאווה: הסטנדאפיסט אייל זמיר על סטנדאפ, גאווה וגם על פוסטסטרוקטוריאליזם

 כשמחפשים אייל זמיר בגוגל מוצאים משפטן, קצין וג'נטלמן, וסטנדאפיסט גם מוצאים אם מחפשים ממש טוב. אבל הוא כבר הרבה שנים בסטנדאפ, תחילה כאמן הבית של הקאמל קומדי קאלב, עד שגילה שאין להם באמת בית ועבר לדרך עצמאית. הוא נציג הקהילה שהיא גאה שהוא חלק ממנה. הנה דעתו על דברים:
 

 מתי החלטת שאתה מצחיק?

אני חושב שהומור זה משהו הישרדותי. אם זה לא היה בחיים שלי מגיל מאוד צעיר – חלק מאוד משמעותי בי היה חסר. זה איבר בגוף.

מתי החלטת שאתה גיי?

לא אני בחרתי במקצוע. המקצוע בחר בי.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

 יש כל כך הרבה. יש לי סף גירוי נמוך מהומור, כך שכמעט הכל מצחיק אותי : מסלפסטיק ועד יאיר לפיד.

 

הסטנדאפ שלך נטול גסויות. איך הישראלים מבינים אותך?

הקהל בארץ דווקא מפרגן לזה. נניח, נשים (חבל שזה לא עוזר לי). ואני ממש לא היחיד. יש לא מעט סטנדאפיסטים שמקפידים על זה. אולי זה עניין של התבגרות של הקהל ושלי. בכל מקרה – כדאי לכל מי שעומד על במה לא לזלזל באינטליגנציה של הקהל שלו.

מה אתה חושב על הקומיקאים של היום?

יש מגוון עצום, מכל הסגנונות וכל הסוגים, וזה מעולה. כל אחד יכול למצוא את מה שמדבר אליו, והרשת מלאה באנשים מוכשרים

בסטנדאפ שלך יש גם התייחסות ליחסים בין גברים לנשים. מי גילה לך?

המבט העצוב הזה בעיניים של הגברים אומר הכל.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

חצילים.

מי אושיות הרשת שהכי מצחיקות אותך?

יש המון. כל חבריי הסטנדאפיסטים מעלים סרטונים וקטעים מעולים.

מהי התפיסה הקומית שלך?

עדיף הומור שמצחיק.

אילו שלושה דברים היית לוקח לאילת?

יהודי, ערבי ונוצרי

מסע לשירותים – סיפור קומי מאת דרור ניר קסטל

חד קרן ודרקון מתערבים מי יגיע יותר מהר לצלחת. מה קורה פה? זה כנראה המכה בראש, או הרעל,  או חוסר השינה, או השלפוחית. אני חוזר למציאות ומתקדם כמה מטרים, אבל אז מתברר שהחד קרן טבעוני והדרקון אתאיסט, שהחד קרן פמיניסט והדרקון קפיטליסט

האישה והילדים לא בבית. פעם ראשונה זה שבע שנים. הצינון לא נותן לישון, והשעמום מצטרף אליו. לקחתי כדורים. אני מתחיל קצת להתמסטל, אבל הריב עם השינה לא נפסק. במקרר יש חומוס, בננה ויין אדום, לפחות במוקד הראייה שלי בשעה זו. רק אחד מהם יכול לעזור. כוס אחת מפילה אותי לשינה של ארבע שעות רצופות, אני מתעורר בפתאומיות. השלפוחית מתחילה להציק: "אם לא שכחת, אני פה". השירותים במרחק 35 מטרים, אך מתברר שבארבע השעות האחרונות לא הזזתי את הרגליים. אני נופל ישר על הלגו של הילדה. מול עיניי צעצועים רבים. אני מצליח לסלק את הבובה, את הנשכנים, וגם מוצץ אחד נכנס לי לתוך העין. השירותים במרחק 29 מטרים. ואז הוא מגיע, חרק שאיני מכיר. גופו כ-10 סנטימטרים, גבו כשל חיפושית, בין שש לשמונה רגליים. קשה לספור מפה. הטיפה הראשונה במכנסיים. הוא מתקרב לפה שלי, אני מפנה את ראשי. הוא מתקרב לאוזן שלי. אני מזיז במהירות את הראש, אך נראה שהוא מתמיד בחיפוש נחיר, עין או כל חור אחר. גופי מחולל. אני מצליח להתקדם במהירות בזחילת גחון, שלמדתי בשנתי הראשונה והאחרונה בצופים. השירותים במרחק כ-22 מטרים. הילד הגדול שפך מיץ, ולכן אני דבוק לרצפה, מה שמפחית את המהירות שלי פי ארבעה מטרים לשנייה. אבל הנה המפתחות שלי, מתחת לשידה. מאחוריי החרק, מלפניי השירותים, מימיני המפתחות. עליי להחליט מהר. אני זוחל לכיוון המפתחות ואוסף אותם. החלטה טובה, קיבלתי עוד ארבעים נקודות. צריך לחזור למטרה, אך התרחקתי. כעת מרחקי מהשירותים 24 מטרים. אני זוחל בחזרה. הפעם עוקף את שלולית המיץ במהירות יחסית. מגיע למדף הספרים, הקונקורדנציה העברית נופלת לי על הראש.  זה כואב מאוד, אך הפגיעות יבשות, אולי, אני לא רופא. אני במרחק 19 מטרים מהשירותים. הפעם ארבע טיפות בבת אחת. אני מריח ריח לא נעים כלל של רעל. ריססתי בו כדי להיפטר מהחרקים. תזכורת: להחזיר אותו לבית המרקחת. כאב הראש, ריח הרעל והכעס הצרכני מרפים את כוחותיי.

חד קרן ודרקון מתערבים מי יגיע יותר מהר לצלחת. מה קורה פה? זה כנראה המכה בראש, או הרעל,  או חוסר השינה, או השלפוחית. אני חוזר למציאות ומתקדם כמה מטרים, אבל אז מתברר שהחד קרן טבעוני והדרקון אתאיסט, שהחד קרן פמיניסט והדרקון קפיטליסט. אני מקשיב לטיעונים של כל אחד מהם בכובד ראש, אבל מתחיל שוב להתעייף כי הטיעונים מוכרים. ברגע זה אני מבין שרגל אחת שוחררה, אני מצליח לקום ולצלוע לעבר המטרה. אני מתקדם לאט אך בנחישות. עוד עשרה מטרים בלבד. שש טיפות. היעד, דלת השירותים, נצבע באורות צבעוניים, החד קרן והדרקון לוחצים לי ידיים. אחד מהם, לא בטוח מי זה היה, מגיש לי מים, אבל אלוהים אדירים, אני לא צריך לשתות עוד. אני שם, משחרר את הרוכסן, ואז זה מתחיל, גאות, גייזר, שיטפון, הכול מותז לכל הכיוונים, לקירות, לרצפה, לנייר הטואלט. בשיא העייפות, כמי שמובס, אני מנקה הכול, לא משאיר סימן לאסון שהתרחש. בסיום המלאכה נגלה לעיניי הספר שאשתי קראה: "כיצד תרכוש ידידים והשפעה". אני מתיישב על האסלה, מתחיל לקרוא בו ונרדם.

הפרוטוקולים של זקני חלם, ל-24.3-10.3

סטטוסים מצחיקים לאנשים עם ובלי ביטוח חיים

Amit Kling

הייתי הבוקר בצפון הישן שזו כידוע שכונה המאוכלסת על ידי הפסיכולוגים של וטתושבי שכונות המרכז ופלורנטין

Carmel Saig

אף אחד לא יעשה לי נזק כמו ההורים שלי אבל בוא תנסה

Itamar Sha'altiel

שמתם לב שאף פעם לא רואים את גלעד ארדן ואת הג'ינג'י הקטן מהיה היה באותו מקום?

Dudi Sharon

אני אוהב לחשוב על כל יום כאילו הוא היום האחרון בחיי. ומי רוצה לשטוף כלים ביום כזה?

Yonatan Barak

כשאדם שולח לך הקלטה בוואטסאפ הוא בעצם אומר ״אני מעדיף לבזבז את הזמן שלך בהאזנה במקום את שלי בכתיבה״

חן שלו

כל הסוכנים הסמויים והבלשים האלה שעוקבים אחרי עושים עבודה כל כך גרועה! אני מזהה אתכם מקילומטר. ממש תחפושת "משכנעת" ה"מנקה רחוב", וזה ש"במקרה" מטייל עם הכלב שלו בבוקר, וה"סייעת" החדשה בגן של הבן שלי ו"סבא" שלי

Lior Noyfeld

יש פרוביוטיקה ויש אנטיביוטיקה, אבל אין סתם ביוטיקה לאנשים שלא רוצים לקחת צד

Barko Zaro

 

גדל כאן דור שלם
שכותב:
גודל כאן דור שלם

***
דור שלם שלא גדל