ארכיון הקטגוריה: ביקורת

סיכום 2016 בעולם הקומדיה

טראמפ, נשים, לייט נייטים ישראליים ויונתן עמירן – הטרנדים הבולטים השנה בעולם הקומדיה

 

אז אפשר להגיד ש-2016 הייתה שנה לא משהו. נוסף על מה שנראה כמו כמות מוגזמת של סלבריטאים אהובים שמתו, בחירת ההתגלמות המוחשית של כל תגובת נאצה אינטרנטית למנהיג העולם החופשי ו-Fuller House, בעולם הקומדיה היו טרנדים רבים השנה, רובם שליליים. בואו ננסה לעשות סדר בבלגן הזה לפני שאנחנו מגיעים ל-2017, שנה שאנחנו משום מה חושבים שתהיה טובה יותר.

טראמפ, טראמפ, טראמפ

 

אני הייתי מאוד רוצה שסיכום השנה הזה יהיה לא פוליטי, אבל אי אפשר לדבר על עולם הקומדיה האמריקאי ב-2016, בלי להזכיר את טראמפ. למעשה, אי אפשר לדבר על שום דבר ב-2016 בלי להזכיר את טראמפ. אז בואו ננסה לדחוס את הכל לחלק הזה: אחרי ש-SNL מחקו את כל הקרדיביליטי שעוד היה להם כשנתנו לאדם הנוראי להנחות את התכנית שלהם בשנה שעברה, הם הבינו פתאום "היי, אולי הטראמפ הזה לא משהו!". החבר הטוב של SNL וליברל הוליוודי מפורסם, אלק בולדווין, התחיל לחקות את טראמפ בתכנית, מה שכמובן גרם לנשיא הנבחר של ארצות הברית להפוך למבקר טלוויזיה ולטנף על התכנית בטוויטר. ג'ימי פאלון החליט גם הוא לאבד את כל הקרדיבלטי ש… אף פעם לא היה לו ולארח את טראמפ בתכנית שלו, ולשאול אותו את השאלות הקשות כמו "אפשר לגעת לך בשיער?", בזמן שמנחי לייט-נייט יותר טובים כמו סטיבן קולברט סירבו לארח את טראמפ, וקולברט החליט כתחליף לארח גרסא מצויירת שלו. תכניות הסאטירה/ אקטואליה קומיות המשיכו לגדול באמריקה עם המשכה של הדיילי שואו בלי ג'ון סטיוארט, עם ג'ון אוליבר, עם השחקנית החדשה והמעולה בזירה סמנת'ה בי ואפילו סת' מיירס מ-NBC עם פינתו A Closer Look At. בינתיים קומיקאי לא מאוד מוכר מה-UCB זכה לתהילה בזכות היותו חקיין טראמפ הכי טוב, והאיש היחיד שהצליח להגזים את האיש הכי מוגזם בעולם, ובעיקר כל תעשיית ההומור באמריקה ניסתה למצוא משהו מצחיק בבחירות הנוראיות האלה.

אדולט סווים טובעים ברפש

מאז הקמתה ב-2001, Adult Swim, הרצועה הלילית למבוגרים של רשת האנימציה האמריקאית Cartoon Network, הביאה לנו הרבה קומדיה משובחת. מתכניות האנימציה הנונסנסיות שהיו שם בתחילתה כמו Aqua Teen Hunger Force ו-Harvey Birdman, דרך התפתחותן של תכניות לייב-אקשן משובחות לא פחות כמו The Eric Andre Show ו-Children's Hospital, ועד להיטים עכשוויים כמו Rick and Morty. אין ספק שאדולט סווים היא מקום מצוין להומור ניסיוני במיוחד. אלא אם במקרה את אישה. כן, זו הייתה השנה שאנשים שמו לב שמתוך 47 היוצרים של סדרות חדשות ברצועה, 0 מהם היו נשים. זה לא היה צירוף מקרים. מייק לאזו, אחד מהאנשים בצמרת אדולט סווים, ניסה להסביר את המחסור בנשים בכך שקומדיה מושתתת מאוד על קונפליקט – שנשים, במילותיו ,"לא מבינות".

העניינים המשיכו להידרדר כשברט גלמן, קומיקאי וכותב שיצר כמה ספיישלים בשביל הרשת, הודיע בטוויטר על ניתוק קשרים עם הרשת בגלל מערכת היחסים שלה עם נשים ובשל החלטתה לשדר תכנית מערכונים הקשורה לתנועת האלט רייט, כן, אותה תנועה פוליטית הזויה וגזענית שעזרה לדונלד טראמפ להיבחר (פאק, חשבתי שסיימנו איתו).

אדולט סווים ביטלו את התכנית Million Dollar Extreme Presents: World Peace שהכילה בתוכה שימוש בבלקפייס ובצלבי קרס, שגרמו ליוצר התכנית סם הייד להשתגע על טים היידקר, חצי מהצמד "טים ואריק" שעבד וממשיך לעבוד עם הרשת, וכמובן קיבל הטרדות לא פוסקות ממעריצי התכנית. בסך הכל שנה לא מאוד טובה לרשת, אבל כולנו יודעים שנמשיך לראות "ריק ומורטי" השנה, כשהם יחזרו.

נשים אי אפשר לחיות איתן, אפשר לפרוץ להן לאתר

ואם כבר מדברים על נשים בקומדיה: הפתעה, שנת 2016 לא הייתה טובה במיוחד להן. כן, יצאו הרבה סרטים טובים וסדרות טובות שנוצרו על ידי נשים או שנשים כיכבו בהן, אבל היה את כל סקנדל "מכסחות השדים", שבו גברים מכל רחבי העולם הגיבו לעובדה שנשים יככבו ברימייק לאחד הסרטים האהובים עליהם באותה צורה שבה רב יגיב לנאצי סקינהד מזיין חזיר באמצע בית הכנסת שלו. איומי מוות: הטרדות רשת, והרבה הרבה התבכיינות באינטרנט על סרט שבא, הפסיד מלא כסף בקופות, והלך. אפילו טראמפ (גודאמיט!) השתמש ברימייק כעוד דרך להתסיס את בסיס המעריצים המטורף שלו, שהוא כבר פחית קולה ביד של חולה פרקינסון. וכמובן מי שיסבול הכי מהחרא הזה היא אישה שעשתה את שני הפשעים הכי חמורים: להיות אישה ושחורה, לסלי ג'ונס, חברת SNL שכיכבה ב"מכסחות השדים" וזכתה לשלל הודעות גזעניות ומבחילות ולפריצה לאתר הרשמי שלה וגם לפרסום תמונות עירום ופרטים אישיים שלה. פאק.

קומדיה בקופות

אבל אולי הכישלון של "מכסחות השדים" לא היה רק בגלל חילול הקודש שהוא כיסוח שדים ללא כרומזום Y. הכתבה המעניינת הזאת ב-Guardian מציעה תיאוריה אחרת ומעלה נקודה מעניינת: "מכסחות השדים" היה כישלון קופתי… אבל הוא גם היה סרט הקומדיה הלא מצויר שהכניס הרבה כסף השנה. כן, זו לא הייתה שנה טובה לקומדיות. השנה הייתה מלאה בסרטי המשך כמו "מכסחות השדים" ו"זולנדר 2" ו"החתונה היוונית שלי 2" (כן, זה יצא השנה!), שניסו למשוך את הצופים בעזרת נוסטלגיה ונכשלו, אבל גם סרטים מקוריים ומעולים כמו Popstar:Never Stop Never Stopping ו"בלשים בע"מ" נכשלו. וכן, היה את "מסיבת נקניקיות", שהיה די טוב לדעתי, והרוויח כסף, אבל חוץ ממנו, נראה שהדרך הכי טובה להרוויח כסף מקומדיה עכשיו זה בעזרת קווין הארט ודווין ג'ונסון. נראה כמה זמן זה יחזיק.

ובארץ…

אה, שיט כן. ישראל. הארץ שאני חי בה. גם פה קרו דברים בעולם הקומדיה. שוק המוזיקה הקומית זכה לתחייה  בזכות הלהיטים "מתוקה מהחיים" ו"עור ברווז". כל קומיקאי או כותב קומדיה החליט שהוא צריך סדרה אוטוביוגרפית (או סמי-אוטוביוגרפית) משלו מה שהביא ל"צומת מילר" המעפנה, "מסובך" הנוראית ו"לצבי יש בעיה״ הדווקא לא רעה. אבל אני חושב שטרנד הקומדיה הכי מרכזי של 2016 היה מלחמת הלייט-נייט. כל כמה זמן מנסים להחיות פה את הפורמט הזה, והשנה שתי תכניות חדשות עלו לאוויר ברשתות מתחרות, "היום בלילה עם גורי אלפי" ו״לילה עם אסף הראל״ (נוסף לתכניותיהם של קיציס וטל פרידמן, שפחות שרדו). התכניות נבדלו אחת מהשנייה די מהר, אלפי הלך יותר לכיוון לייט-נייט קלאסי עם אורחים ומונולוג אקטואלי שמושפע קצת מג׳ון אוליבר, בזמן שהראל הלך על כיוון יותר ניסיוני עם תוכנית שמורכבת בעיקר ממערכונים משונים בכיכובם של קומיקאים צעירים ומוכשרים (חלקם חברים שלי). שתי התכניות סיפקו הרבה קטעים מצחיקים השנה, והספיקו לשכור ואז לפטר כמעט את כל תעשיית הסטנדאפ האלטרנטיבי. ״היום בלילה עם גורי אלפי״ תחזור רשמית לעונה שנייה ב-2017, אבל ״לילה טוב עם אסף הראל״ כבר חזרה לפני כמה שבועות, כאמור מינוס 90 אחוז מהצוות של שנה שעברה, אבל מה לעשות, צריך לפנות מקום לאליל הקומי שהוא ינון מגל.

אבל אני חושב שהדבר הכי חשוב שקרה ב-2016, והדבר הכי טוב שקרה ב-2016, זה שהתחלתי לכתוב בשביל ילדי הקומדיה. אין בעד מה על כל הצחוקים שסיפקתי לכם ונתראה בשנה הבאה.

 

הקומיקאית טיג נוטרו מציגה את One Mississippi, קומדיה מורבידית מופלאה – מיכאל גינזבורג

 וגם על מוות, סרטן ולואי סי.קיי

 

.

לפני כשנה וחצי עלה דוקו בשם 'טיג' שהביא את סיפורה יוצא הדופן של הקומיקאית טיג נוטרו, מי שנאלצה להתמודד עם מחלת הסרטן ואף איבדה את שדיה בתהליך כריתה כדי להציל את חייה. נוטרו טולטלה בין טיפול אחד למשנהו וחוותה משברים נלווים. ואם כבר לסבול, אז למה לא לשתף עם אחרים? וכך הפכו מופעי הסטנדאפ שלה לאירועים נדירים של צחוק מהול במרה שחורה. הקהל התמוגג ממנה והיא מצידה הוגדרה יקירת הקומדיה המורבידית. נוטרו מעולם לא התרגשה מהיותה כחושה וחלשה למראה, ריקה מאנרגיות, כאשר אותות המחלה עשו את שלהם, אבל היא הייתה עסוקה בשלה – דיכוי מנטלי של מצב פיזי. וזוהי גולת הכותרת של קיומה העכשווי, לא לאפשר לעצמה לכרוע תחת עומס וייאוש הטורדים את מנוחתה.

החודש עלתה ברשת אמזון סדרה סמי-אוטוביוגרפית בשם One Mississippi שאותה כתבה נוטרו עם דיאבלו קודי ('ג'ונו') והופקה על ידי לא אחר מאשר לואי סי.קיי. במרוצת ששת הפרקים שנוצרו, נוטרו מגלמת גרסה כמעט אותנטית שלה, ובה מוצאת עצמה חוזרת לבית מגוריה במיסיסיפי, בעקבות הידיעה כי אמה על ערש דווי ועליה להיות נוכחת בזמן שהרופאים ינתקו אותה ממכשירי ההנשמה.

אנו מתוודעים אל אחיה וסך בעיותיו ואל אביה החורג וסך בעיותיו, והם כתובים כמו מפת כוכבים מסתורית עם ניואנסים מורכבים שמבטיחים עיניים דומעות. חוץ מסידורי ההלווייה ושאר עניינים שיש כמובן צורך לטפל בהם כמו צוואה ואיחוד משפחתי מחודש, הדגש העיקרי והחשוב מכולם בעיני נוטרו הוא על פוסט מורטום – ניתוח רגשות שלה והסובבים אותה לאחר האובדן. וישנה התמודדות עם אבל, גסיסה איטית ומחרידה של נוסטלגיה מתוקה, המפנה מקום לטובת זיכרונות מפתח שעיצבו את טיג ואינם בהכרח אלו שהייתה מקווה עבורם, כי אם אלו שהיו הכרחיים להמשך התבגרותה. גם כאשר הסדרה לופתת ומדכאת במיוחד, תמיד יש לה את הפריביליגיה לחוש בנוח ולקרוע אותנו מצחוק עם מנה הגונה של סארקזם מתוחכם. טלוויזיה מופתית.

 

 

 

 

 

 

רוצים עונה שניה! The Ben Stiller Show/יונתן עמירן

במסענו לחקור סדרות קומדיה שקיבלו רק עונה אחת אנחנו מגיעים לתוכנית המערכונים הכי ניינטיזית בעולם בכיכובם של בן סטילר, ג'ני גרופלו, אנדי דיק ובוב אודנקירק

 

בעולם הבידור אתה אף פעם לא יודע בדיוק מאיפה ההצלחה תבוא. לפעמים תוכנית מערכונים קצרת-יומין בכיכובו של פליט SNL יכולה להוציא מתוכה כוכב קולנוע ענקי, במאי קומדיות אגדי, שחקן טלוויזיה מעולה, ותוכנית מערכונים נוספת שתהפוך לאחת מהיצירות החשובות בתרבות. זהו סיפורה של The Ben Stiller Show תוכנית מערכונים של עונה אחת שבנוסף לכל הדברים האלה הצליחה גם ב-13 פרקים לייצג את כל עשור הניינטיז בצורה מושלמת. ברצינות, אם אתם רוצים להסביר למישהו איך היו שנות התשעים, תראו להם את התכנית הזו.

הקונספט: תכנית מערכונים עם פארודיות על תרבות הפופ של שנות התשעים וסרטים קצרים.

הנפשות הפועלות: בשנת 1989 שחקן צעיר בשם בן סטילר שאהב לעשות סרטים קומיים קצרים התקבל לתכנית המערכונים האגדית SNL. אך לעומת שחקנים קומיים אחרים שהשתמשו בתכנית כמקפצה לקריירה ענקית בעולם הקומדיה, סטילר עזב לאחר רק ארבעה פרקים, בחיפוש אחר תכנית שתתאים לו, בה הוא יוכל לעשות סרטים קצרים וחיקויים של הרמן מאנסטר. ב-1992 הוא קיבל את התכנית הזו, כשרשת פוקס הצעירה נתנה לו ליצור סדרת מערכונים משלו יחד עם הקומיקאי הצעיר, ג׳אד אפאטאו. לצוות השחקנים הוא ליהק את חברו למשרד לשעבר, וכותב אגדי ב-SNL, בוב אודנקירק, את הקומיקאית האלטרנטיבית המגניבה ג׳נין גרופאלו ואנדי דיק שהיה עדיין רחוק כמה שנים מלהפוך לאסון מהלך ומסומם.

הסדרה: באופן פלא, הקטע הראשון של הפרק הראשון הוא ייצוג מושלם של התכנית. סטילר יוצא מחדר ההלבשה שלו ומקבל את הקהל לתכנית. ״אתם בטח שואלים מי אני, ומה התכנית הזו. טוב, אני לא ממש יודע. אף פעם לא הייתה לי תוכנית״. סטילר אז ניגש לאחד הכותבים שמציעה לו שהתכנית תיפתח בזה שאחד הכותבים יבוא ויציע רעיון לתכנית. כמו מה שקורה עכשיו, ״אבל מצחיק״ הכותב מציע. זו התכנית, מלאה מודעות עצמית, קצת חובבנית אבל נעשית על ידי קומיקאים מוכשרים עם חופש לעשות מה שהם רוצים.

אחרי הפתיח (עם שיר שהולחן על ידי דוויזיל זאפה), שהוא החלק הכי לא אירוני בתכנית, עם הקאסט רוקד ומשתעשע בהוליווד, אנחנו מבינים יותר את הפורמט של התכנית, שהיה שונה מתכניות מערכונים באותה תקופה. במקום ביצוע של מערכונים מול קהל חי, התכנית מורכבת מסרטים קצרים שביניהם קטעים מאולתרים של סטילר והקאסט ״מאחורי הקלעים״, לפעמים עם כוכבים אורחים. חלק מהקטעים עם האורחים קצת מביכים, אבל יש גם הרבה מצחיקים כמו דניס מילר, הקומיקאי הסרקסטי שהגיש בעבר את החדשות ב-SNL, שיורד על כל הקאסט, בובקאט גולדוויט שמשוגע כרגיל וגארי שנדלינג אותו סטילר מזמין לארוחת צהריים ולא מספר לו שיש מצלמות. בחלק מהקטעים האלה יש ממש עלילה כמו בפרק עם רוב מורו (כל-כך ניינטיז!), שם אנו מגלים שסטילר עדיין מריר על זה שלא קיבל את התפקיד שלו ב״חשיפה לצפון״ (הפרק נגמר בזה שמורו מציע לו תפקיד של ניצב לא מדבר במסיכה).

המערכונים בעצם הם לרוב פרודיות על טלוויזיה וסרטים של שנות התשעים. חלקם די טיפשיים כמו סרט המשך ל״מת לחיות״ שמתרחש בסופרמרקט, אבל יש גם הברקות. אחד מהמערכונים האהובים עלי הוא ״אוליבר סטון-לנד״ בו הבמאי המוערך של סרטים רציניים כמו ״וול סטריט״ פותח גן שעשועים בו סרטו על The Doors הופך לרכבת שדים ו״פלטון״ הופך למופע מוזיקלי על גלגליות בשם Viet-WOW. זה פשוט רעיון כל-כך ספציפי ומחוכם (לצערי לא הצלחתי למצוא את הקטע ביוטיוב). מוזיקה של שנות התשעים גם הייתה חלק חשוב בתכנית כמו במערכון הזה בו סטילר מראה לנו את החיקוי בונו שלו, או באחד המערכונים האהובים של התכנית The Grungies, פארודיה על הסדרה של The Monkees משנות השישים אבל בכיכובה של להקת גראנג' מסיאטל.

בתכנית הייתה גם כמות בריאה של לנשוך את היד שמאכילה אותך. חשוב להבין שרשת פוקס הייתה עדיין רשת צעירה, שרק עכשיו התחילה באמת להוות תחרות לרשתות הגדולות, הודות לסדרות כמו ״נשואים פלוס״ ו״בברלי הילס״. התכנית לעגה לסדרות האלו עם הפינות החוזרות Skank, בה גרב מדבר בעל הקאצ׳פרייז Shut your stinking trap החליף את אל באנדי ופארודיית סדרות הנוער Melrose Heights 90210-2420 שהיתה מצחיקה במיוחד עם שורות כמו "He's handsome, attractive and good looking". אודנקירק בעיקר מבריק שם בתור נער משופם לבוש בגדי עור ״עם סוד״ שבאחד הפרקים נחשד בלהיות רובוט בגלל ריקוד שרקד. התכנית גם הייתה מציגה מדי פעם את הקמע הפיקטיבי של פוקס Foxy the Fox Network Fox, שגולם על ידי אפאטאו בחליפת שועל זולה עם קול של מעשן כבד, במה שהוא תיאר בקומנטרי כ״פאק יו״ ענקי לרשת.

בנוסף לפארודיות, סטילר גילם מספר דמויות חוזרות בתכנית, שדרכן אפשר לראות מה הוא יעשה בעתיד. דמות הסוכן החלקלק שלו מזכירה את הסאטירה ההוליוודית של ״רעם טרופי״, וקטעי יומן הוידיאו הקומי-טראגיים שלו מראים את הסרטים היותר דרמטיים ואישיים שיעשה. התכנית גם אהבה ללכת מדי פעם למחוזות אבסורדיים כמו מערכונים בהם ברוס ספרינגסטין מספר את גארי קולמן או מקליט הודעה קולית, או סדרת מערכונים בה כותב הקומדיה האגדי דיינה גולד לבש הרבה איפור כדי לגלם את השחקן ומפרסם שיבולת השועל ווילפורד ברימלי בתור זקן פסיכוטי. וגם סתם דברים משונים ומגניבים כמו סרט אימה שמתרחש במסעדת נושא מטופשת.

אבל זה לא היה מופע יחיד. גם שאר הקאסט כיכב במערכונים כמו דיק במערכון הז׳אק קוסטו הזה למשל. זה מעניין לראות גאון קומי כמו אודנקירק בתכנית הזו, כי לפני זה עבד בעיקר מאחורי הקלעים. התכנית דרשה ממנו ושאר חברי הצוות לעשות חיקויים, דבר שהוא לא מצטיין בו, אבל הוא כן היה מעולה בסדרת מערכונים בה גילם את צ׳ארלס מנסון בתור משוגע דובר ג׳יבריש (נכון למציאות) שנותן עצות לגבי טיפול בבית או מחליף את לאסי. האחת שלא ממש הייתה לה הזדמנות לככב בהרבה מערכונים משלה היא ג׳נין גראפולו, למרות שהיה לה את המערכון הנחמד הזה על נוסעת בזמן שלא ממש יודעת היסטוריה אז לא יכולה לעזור לאף אחד.

כוכבים אורחים: חוץ ממגוון כוכבי שנות התשעים שנזכרו לעיל, לתכנית היה גם הרגל משונה לשכור שחקנים מסיטקומים משנות השבעים להופעות אורח. בינהם גארי קולמן וטוד ברידג׳ס מ״על טעם ועל ריח״, דני בונדוצ׳י ממשפחת פארטרידג׳, באטמן בעצמו, אדם ווסט, ועוד.

הביטול: למשך כל 12 הפרקים שלה (פרק נוסף צולם אבל לא שודר ומופיע בדיוידי) לתכנית היה רייטינג נוראי, אז פוקס חתכה אותה. אחרי ביטולה אבל, היוצרים זכו בפרס ניחומים בצורת אמי על כתיבה בתכנית מערכונים.

מה קרה אחר כך: אחרי שיצר את תוכנית הטלוויזיה הכי ניינטיזית, סטילר יצר את הסרט הכי ניינטיזי עם ״מציאות נושכת״, ועד היום הוא כוכב הוליוודי ואפילו עושה סרטים טובים מדי פעם. היוצר הנוסף, ג׳אד אפאטאו יצר עוד כמה סדרות אהובות שבוטלו מהר, ואחרי כמה שנים של כשלונות הפך לאחד האנשים החשובים ביותר בתחום הקומדיה ההוליוודית (סטילר ואפאטאו שיתפו פעולה בעוד פרוייקט, הקומדיה השחורה האנדר-רייטד ״כייבל גאי״ בכיכובו של ג׳ים קארי שכללה הופעות אורח של כל הקאסט של הבן סטילר שואו). גרופאלו המשיכה עם הסטנד-אפ ואף הופיעה בכמה סרטים, אך אמרה שלא אוהבת מאוד את התעשייה ההוליוודית (שאישה תגיד דבר כזה? מגוחך!) דיק הופיע בכמה סיטקומים, סירב לתפקיד מוגאטו בסרטו של סטילר ״זולנדר״ בגלל סדרת טלוויזיה טיפשית, ונהיה ליצן-נרקומן-פאנסקסואל משונה. אבל החלק הכי חשוב היה שאודנקירק התחבר עם כותב שפגש ב״בן סטילר שואו״, שאולי ראיתם במערכון המסעדה, בשם דייויד קרוס, וביחד הם יצרו את סדרת המערכונים המדהימה ״מיסטר שואו״ (שם סטילר וגרופאלו הופיעו בהופעות אורח קטנות). למעשה, אם הבן סטילר שואו הייתה נמשכת יכול להיות שבחיים לא הייתה נוצרת ״מיסטר שואו״, אז יכול להיות שזה טוב שהיא בוטלה.

הסיכויים לחידוש: אני לא חושב שבן סטילר בשלב בקריירה שלו שהוא הולך לככב בתכנית מערכונים בטלוויזיה. אבל כאן היה חידוש למיסטר שואו שהיה די טוב ואולי תהיה לו עונה שנייה!