ארכיון הקטגוריה: מערכון כתוב

מה רואים אצלך בחלון\ זאב פלדינגר – מערכון

– ת'שמע, אתה תמיד מאמין לכל מה שכתוב בעיתון?

באופן כללי כן, בוודאי. אבל את זה אמרו גם ברדיו ובטלוויזיה ובאינטרנט. 

מה כבר יכולתי לעשות כשהטלפון צלצל בשבת בבוקר במעוני בירושלים? עניתי בדרך המקובלת.

 

– הלו.

נו, איך אצלכם?

– סליחה?

אני מתל אביב ופשוט לא מכיר אף אחד מירושלים, אז התקשרתי אליך. הייתי מגיע בעצמי לראות, אבל בטח הכבישים חסומים.

– אתה מוזמן, אפתח את המחסומים בשבילך.

לא נראה לי שתצליח, בטח השלג בגובה רב מדי.

– אין שלג, רק גשם חזק.

מה אתה מקשקש? אמרו בחדשות שבשבת צפוי גשם בירושלים.

– נו, באמת יורד גשם.

התכוונתי לשלג. אז איך? יפה, אה? בנית כבר בובת שלג עם הילדים?

– אני אומר לך שדבר ראשון הבוקר פתחתי את החלון ובחוץ לא ראיתי אפילו טיפת שלג.

לא יכול להיות. תבדוק שוב. אתה בטח טועה.

– אני כרגע עומד מול החלון.

תסתכל טוב. הכול לבן, מה?

– לא משנה אם אני מסתכל טוב או לא טוב, שום דבר לא לבן.

באיזה קומה אתה גר?

– שלישית.

אז זה אומר שאתה מסתכל ממרחק של כמה עשרות מטרים. אני כרגע מחזיק את העיתון של שבת במרחק של פחות מחצי מטר ממני, ושם כתוב בפרוש שבירושלים צפוי שלג.

– גם אני ראיתי שכתוב, אבל אני אומר לך…

נו, אז אתה מסכים איתי.

– ת'שמע, אתה תמיד מאמין לכל מה שכתוב בעיתון?

באופן כללי כן, בוודאי. אבל את זה אמרו גם ברדיו ובטלוויזיה ובאינטרנט.

– אז תפתח עכשיו את האינטרנט ותראה שכתוב שם שבסוף לא ירד כאן שלג.

אין צורך בכך.

– למה?

כי אתמול אמרו בכל כלי התקשורת שבשבת…

– אז מה אם אמרו?

אז לא ייתכן שכולם משקרים.

– אבל ייתכן שכולם טועים.

נו, באמת. החזאים המנוסים של כל כלי התקשורת טעו? אתה חושב שאתה יודע יותר טוב מהם?

– אז חכה רגע…

 

כאן הנחתי לרגע את השפופרת וקירבתי את הפנים שלי אל החלון. יכול להיות שבאמת אני לא רואה טוב? הרי בכל זאת כתוב בעיתון… הרמתי חזרה את השפופרת אל אוזני כשאני ממשיך לאמץ את עיניי מול טיפות הגשם הגדולות.

 

– אבל…

בלי אבל! תביט החוצה טוב טוב ותגיד לי מה אתה רואה.

– אני לא…

– 'סתכל טוב!

– אין פה…

יש! בטוח שיש. לא יכול להיות שאין.

– אה… טוב, יודע מה? בסדר.

אתה רואה שלג?

– כן.

הכול לבן?

– כן, אני רואה ילדים משחקים במלחמות שלג, ובונים בובות שלג. בדיוק עכשיו הבן שלי נכנס הביתה לשנייה רק בשביל לבקש גזר לאף.

אתה רואה? חזאים לא מודיעים דברים סתם.

– נכון.

אז למה אמרת מקודם שאין שלג?

– לא הסתכלתי טוב…

מזל שהתקשרתי אליך להגיד לך מה רואים אצלך בחלון.

– תודה לך, והמשך יום נעים.

גם לך, ותהנו. מקנא בכם.

 

כך הסתיימה השיחה. ביום ראשון לפני הצהריים שוב צלצל הטלפון.

 

– הלו.

זה אני מאתמול.  בעיתון כתוב שלמרות הציפיות בסוף לא ירד שלג בירושלים. אני רוצה להודיע לך אדוני, שאתה שקרן!

 

 

וטרק את הטלפון. אני לא יודע מה המספר שלו, אז אין לי מה לעשות מלבד להתנצל דרך המאמר.

מצטער ששיקרתי. אף אחד לא מושלם, כן? אתה מוזמן להתקשר אליי שוב מתי שרק תרצה, בכל שעות היממה. מבטיח לומר לך בכנות מה מזג האויר בירושלים. אקרא לך את התחזית מהעיתון

פורסם במקור במגזין מחשבה שנייה
***

ערכה: ורד זינגר

בקשה אחרונה – מערכון מאת אלון מרק

תוכן זה הנו סאטירי ואין בו קריאה לפגוע באף אדם, ללא הבדל גזע, מוצא אתני, דת ומין. אין לייחס לתוכן זה משמעות אחרת. תוכן זה אישי ואינו ניתן להעברה 

בית. יום. סבתא על ערש דווי. נכד – גיא, מבקר אותה.

סבתא (נאנחת): אוי גיא…גיא…מה שלומך, מתוק שלי?

גיא: קשה, סבתא, קשה לי לראות אותך ככה.

סבתא: אה? אז שים את המשקפיים!

גיא: לא, התכוונתי שאת חולה ו…

סבתא: אני לא חולה גיאצ'וק. אני סתם זקנה שעומדת לדומם מנוע, זה הכל. בוא, תתקרב אלי שאני אראה אותך איך גדלת.

גיא מתקרב

סבתא: מה זה? לא גדלת בכלל! בן כמה אתה?

גיא: אני בן שלושים ושלוש, סבתא.

סבתא: ומתי תתקן את השיניים העקומות האלה שלך, הא?

גיא: סבתא, זה נראה לך כמו זמן להתעסק בזה?

סבתא: אני רוצה שתבטיח לי שתתקן את השיניים. אתה נראה כמו חמור ים, מתוק שלי.

גיא: תודה, סבתא. יופי. עכשיו בואי תנסי לנוח קצת ולא להתעייף מדיבור. עוד מעט אמא תבוא…

סבתא: אמא…זה מזכיר לי, הכנתי לה עוגיות.

גיא: מה? מתי?

סבתא: אתמול..אולי…לפני שלוש שנים…מה זה משנה מתי?

גיא: סבתא, בואי תירגעי קצת. אין לך עוד הרבה. בואי תגידי לי אם יש משהו שאת רוצה להוריד מהלב, או משהו שאת מתחרטת עליו לפני שאת…אה…

סבתא: לפני שאני גמורה. על מה אני מתחרטת? אולי הייתי צריכה למרר לסבא שלך את החיים קצת יותר.

גיא: אבל למה?

סבתא: למה? הוא שיגע אותי. כל פעם שהיינו רבים הוא היה אומר לי: "אבל אני הייתי בשואה, מה את מבינה בזה?" ככה היה עושה עם כל דבר: "תוציא את הכלב" – "הייתי בשואה", "תן לי את השלט" – "הייתי בשואה", "בוא נלך לסרט" – "שואה". בגלל זה בגדתי בו.

גיא: בגדת בסבא?!?

סבתא: כל הזמן. אבל הכי נהניתי עם אבנר.

גיא: הוא החבר הכי טוב שלו!

סבתא: כן, מה יש? היה לו כזה לבוש אלגנטי, לא כמו לסבא שלך. הוא היה מחזר אחריי…אוי…כואב….(נאנחת) הוא היה מחזר אחריי במילים יפות…אומר שאני כמו ברבור באגם מלא ברווזים.

גיא: סבתא…אני…

סבתא: גיאצ'וק, תבטיח לי שגם אתה תבגוד. תבטיח לי!

גיא: סבתא…מה…את צוחקת עלי, נכון?

סבתא: גיאצ'וק, אלו הרגעים האחרונים שלי. בבקשה ממך, תבטיח לי שתבגוד בחברה שלך…. היא לא אלגנטית.

גיא: סבתא…

סבתא: תבטיח לי! תבטיח לי. אני לא רוצה להיות הנואפת היחידה במשפחה הזו. אמא שלך לא  טובה בזה, גם אחותך ממש גרועה. אני צריכה לדעת שמישהו ממשיך את המורשת שלי, תשוקת חלציים חסרת מעצורים.

גיא: אבל סבתא…

סבתא: תבטיח לי! אוי…כואב!

גיא: בסדר, סבתא, בסדר! אני אבגוד!

סבתא: יופי בובל'ה. שבת שלום.

הסבתא עוצמת עיניים ומתה.

גיא: סבתא? סבתא?

שני מנחי תכנית מתיחות וצלם נכנסים בפתאומיות לבית כשהם נקרעים מצחוק. הסבתא

קמה פתאום ומתחילה לצחוק גם היא. גיא מבולבל לגמרי.

אחד המנחים (לסבתא): יופי סבתא, הנה עשרת אלפים ש"ח והנה כאן המורפיום שזכית בו!

המנחה השני, עדיין צוחק, מגיש לסבתא מעטפה ושקית תרופות. הצלם מתמקד בגיא .

המנחה לוחץ לגיא את היד. גיא מחזיר לחיצת יד רופפת. הוא בהלם מוחלט.

המנחה הראשון : אז מה גיאצ'וק, איך זה להשתתף בתכנית "נדפקת לגמרי?" לא חשדת בכלום, הא?

גיא: אה…לא, האמת ש…

המנחה הראשון: יופי! ועכשיו – שים לב: אתה יכול לזכות במיליון ש"ח אם תשים את האוזנייה הזו (מושיט לו אוזנייה)  ותלך לבגוד בחברה שלך באמת. אם תצליח לשכנע אותה שזו הייתה הבקשה האחרונה של סבתא, זכית במיליון. מה אתה אומר, נלך על זה?

גיא עצבני, מבולבל, אובד עצות, מסתכל על הסבתא.

סבתא: מיליון שקל, מה? לא צחוק.

©  כל הזכויות שמורות לאלון מרק, 2014.

פצוע וחובש – מערכון מתוך ההצגה לא "אומרים איכס על אוכל", מאת בוב זאבי

תוכן זה הנו סאטירי ואין בו קריאה לפגוע באף אדם, ללא הבדל גזע, מוצא אתני, דת ומין. אין לייחס לתוכן זה משמעות אחרת. תוכן זה אישי ואינו ניתן להעברה

Content_217.2502פצוע: חובש! ירו בי חובש!

חובש:[נכנס בריצה] מה קרה?

פצוע: התפוצץ לידי רימון, אתה חייב לעזור לי חובש.

חובש: תראה לי איפה נפגעת.

פצוע: הנה, כאן יש לי דימום.

חובש: טוב, דבר ראשון אני אעצור את הדימום.

פצוע: אולי כדאי שאני אראה רופא?

חובש: מה?

פצוע: אתה חושב שייתנו לי לראות רופא? עם הפציעה והכל..

חובש: נראה לי שכן.

פצוע: הוא בטח ייתן לי גימלים.

חובש: מה?

פצוע: ימי מנוחה לאחר פציעה.

חובש: הוא ייתן, רק תן לי לטפל בך.

פצוע: יופי, אז אתה לא רופא מוסמך,ואתה לא מטפל בי.

חובש: אתה לא מבין, אם אני לא אעצור לך את הדימום אתה עלול למות.

פצוע: מה זאת אומרת למות?

חובש: זאת אומרת שאתה תסיים את תפקידך בעולם הזה.

פצוע: יש סיכוי שיתנו לי פטור משירות  בצבא על זה?

חובש: פטור מהחיים יותר נכון…

פצוע: מהחיים בסדר יופי. אבל מהצבא?

חובש: ברור שכן.

פצוע: יופי, אני רוצה פטור כזה. שאף אחד לא ייגע בי עד שאני אהיה מת.

חובש: אתה לא מבין. המוות זה התחנה האחרונה.

פצוע: אהה… איזה מצחיק אתה. אתה מתכוון לבקו"ם, התחנה האחרונה.

חובש: לא, אני מתכוון למוות.

פצוע: אתה לא מבטא את זה נכון. תחזור אחרי: בקו"ם

חובש: מוות.

פצוע: בקו"ם

חובש: מוות

פצוע: בקו"ם

חובש: מוות.

פצוע: בקו"ם, בקו"ם. אתה עולה חדש או משהו?

חובש: תראה, אני אסביר לך. מה קורה אחרי הצבא?

פצוע: בקו"ם.

חובש: ואחרי הבקו"ם?

פצוע: מילואים?!

חובש: עזוב שנייה את המילואים. יש חיים נכון?!

פצוע:  אההה… נכון שכחתי את זה לגמרי. אישה, חתונה, תעסוקה גמלאות… מוות. אוי, שכחתי מזה לגמרי. המוות. אוי, אני בכלל לא רוצה למות עכשיו. יש לי את כל החיים לפני: אישה חתונה תעסוקה גמלאות מילואים. אתה חייב להציל אותי, אני לא רוצה למות. תעצור לי את הדימום.

חובש: אני מצטער, אני לא יכול. אתה כבר מת.

פצוע: באמת? ממתי?

חובש: שתיים שלוש דקות.

פצוע: בכלל לא שמתי לב. טוב, מה עושים עכשיו?

חובש: לוקחים אותך לרב, מכניסים לאדמה, קוראים קדיש. יתגדל ויתרומם ויתקדש שמי רבא…

פצוע: טוב, זה קצת פתאומי, אבל אם להסתכל על הצד החיובי של זה, אז אני לא אהיה בצבא יותר

חובש: אתה אופטימי, הא?! לי יש עכשיו שמונה שעות ש.ג.

פצוע: טוב, כל אחד משחק עם הקלפים שחילקו לו. בוא תעשה לי סחיבת פצוע למוצב.

חובש: אבל אתה לא פצוע. אתה מת.

פצוע: נו, ומה עושים עם מתים? איך מחזירים אותם הביתה?

חובש: לא מתעסק במתים. זה מעבר לסמכות שלי.

פצוע: אז מה אתה מציע לי לעשות?

חובש: יש לך שתי רגליים. תלך!  מה אתה נכה? [יוצא]

פצוע: [יוצא אבל רגע לפני שהוא בחוץ פונה אל הקהל] אבל הייתי ככה קרוב להיות נכה.

 

המערכון לקוח מתוך ההצגה "לא אומרים איכס על אוכל", צוותא, 21.9, 20:30

 

***

אירועים מצחיקים