נועה לוין (שרשור "אני לא") – ראיון ר-ציני

שתי המילים שכתבה נועה לוין גרפו מעל 9,000 תגובות. וואי וואי אני במתח, מה קרה אחר כך?

קרפדם בפעולה
קרפדם בפעולה

ברגע זה מיליוני אנשי שיווק מתאבדים כי הם לא הצליחו ליצור אנג'ייגינג איכותי, יענו מספיק תגובות אמיתיות, שיתופים מכל הלב ולייקים לנשמה. רק ילדה אחת אמיצה ושתי מילים "אני לא" עמדו בפרץ. השרשור "אני לא" הצליח היכן שהציונות נכשלה. נכון לעכשיו לשתי המילים שכתבה נועה לוין, "אני לא", יש יותר מ-9,000 תגובות ולציונות לא. שאלנו את נועה אם היא תרצה להתראיין לאתר. לא חיכינו לתשובה ולהלן ממצאינו.

 מתי גילית ששרשור "אני לא" מצחיק?

"הצחיק אותי עוד מלפני התגובה הראשונה, כי זה כל כך מטופש ועלוב לחשוב על עצמך במושגים של מה שאתה לא, אבל איך שנחתו התגובות הראשונות הבנתי ש'אני לא' הוא גם שרשור מאוד מדכא".

כל כך הרבה דברים אנחנו לא. מה אנחנו כן?

"זאת בעיקרון המטרה של 'אני לא' – למצוא מה כן אחרי שמסמנים את כל מה שלא, אבל אחרי כמעט שנה וחצי של פעילות אני מתחילה לחשוב שהפתרון הוא אינסופי ושלעולם לא נמצא את מה שאנחנו כן".

 מי לדעתך היוצרים הקומיים שהשפיעו על התגובות השנונות באני לא?

"סארטר, פרויד ודנה אינטרנשיונל".

 כמדריכה לפסיכומטרי מה הציון הכי מצחיק?

71070

 מה את חושבת על ההומור האינטרנטי של היום?

"אני לא הבנאדם לשאול, אותי הכל מצחיק".

 בדיחה מסופרת בתל אביב. כמה זמן לוקח לפאנצ'ליין להגיע לחיפה?

"תלוי בסדירות פעולת הרכבות באותו היום".

אני לא
אני לא

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

"'בפעולה' כמו בכיתוב 'קרפדם בפעולה' מתחת לתמונה"

 השרשור "אני לא" נכון לעכשיו מתקרב לגוגלפלקס תגובות. מתי היקום יקרוס?

"היקום קורס כל רגע ונבנה מחדש במשנהו".

 מה לדעתך התפיסה הקומית המאחדת את התגובות בשרשור "אני לא"?

"דיכאון ותחושה עמוקה של ניכור עצמי".

 מאיזו תקופה בהיסטוריה היית רוצה לברוח?

"מרגע הלידה שלי!"

 פייסבוק שלה

***

חדשות הבלוג:

א. עברנו לדומיין משלנו. עוקבים ישנים מוזמנים לעקוב מחדש

ב. הוספנו כפתור תרומה,  פה משמאל למעלה. נשמח לכל תרומה, מגרוש ועד יותר מגרוש

ג. אירועים מצחיקים השבוע

 

 

 

 

 

מהי הקומדיה הטובה בכל הזמנים?

 בלוגרים לקולנוע בוחרים ובוחרים את הקומדיה הגדולה ביותר

כמי שעוסק כבר הרבה זמן בתחום הקומדיה קשה לי לראות את הקומדיה מבודדת מההיסטוריה שלה. כדי להיות הבלוגר מספר אחת בנושא הקומדיה אצטרך לראות את הקומדיה הטובה בכל הזמנים. לשם כך גייסתי את החבר'ה מהשכונה, הבלוגרים לקולנוע, שיבחרו עבורי מהי הקומדיה הטובה בכל הזמנים. לא כולם התאפקו וחלק ציינו יותר מקומדיה אחת  (חלק הרבה יותר) בתירוץ הנכון והלא מגניב שאי אפשר לבחור רק אחת. באסה.

החלטתי להציג את הבחירות לא בצורה היררכית אלא לפי דברי הבלוגרים, כך שלא כולם זכו לקול שווה, אבל הצלחנו לשים קץ לדמוקרטיה. ובכל זאת, אלו הסרטים שזכו ביותר מקול אחד:  טיסה נעימה, והרי החדשות, הגביע הקדוש, מסיבת רווקות, ביג לבובסקי, בריאן כוכב עליון.

נשמח גם לדעת מה הבחירות שלכם.




***

עופר ליברגל (סריטה):

אין לי יכולת לבחור את  הקומדיה הגדולה בכל הזמנים – וגם לצמצם ל-10 הוביל לוויכוחים קשים עם עצמי. והמיטב של הקומדיה הקולנועית הוא לא פעם אנרכיה,  כך שרשימה  תחמיץ את המטרה. אז הנה 25 סרטים המבטאים צדדים שונים של קומדיה קולנועית – חלקם לא נטו קומיים (אבל בכל זאת מצחיקים מאוד) וכל אחד מהם מוסיף משהו לתמונה של הקומדיה הקולנועית כפי שאני תופס אותה:

 

פריז הישנה:

 

 

שרלוק ג'וניור:

 

 

 אורות הכרך:

 

 

מרק ברווז:

 

 

האלזפופין:

 

 

 

(אנחנו עוד נחזור אליו)

 

עמיחי חסון (תת מודע זמני):

קשה לי לבחור את "הקומדיה הטובה בכל הזמנים", צריך לחשוב על זה. אם פותחים את ההגדרה לסתם קומדיה שאוהבים – אז"ממלכת אור הירח" (Moonrise Kingdom) של וס אנדרסון היה סרט שהצחיק אותי מאוד, ודוקא בגלל ההגשה הכמעט אגבית של ההומור בסרט, שמתנהל בתוך עולם משלו, בדיוק כמו האי שבו הוא מתרחש.

ממלכת אור הירח:

 

 

 

***

יאיר רוה (סינמסקופ):

הדרך היחידה שלי להכתיר את הקומדיות הכי טובות היא לחזור לנקודה שבה גיליתי לראשונה את הדבר הזה שנקרא ״להתגלגל מצחוק״. זה התחיל עם ״טיסה נעימה״ ו״האחים בלוז״ ו״מאש״. אני חושב שאלה שלושת הסרטים שכנער פשוט צחקתי בהם הכי הרבה והכי חזק. כל שאר הקומדיות האדירות שאני אוהב של לוביטש ופרסטון סטרג׳ס, זה הכל היכרות מאוחרת. אבל ההתלהבות הראשונה היא מהסרטים הראשונים ההם.

 

טיסה נעימה:

 

האחים בלוז:

 

מאש:

 

 

***

עופר ליברגל (סריטה):

 

להיות או לא להיות:

 

 

סיפור פאלם ביץ':

 

 

שיר אשיר בגשם:

 

הדירה:

 

 

שמונה וחצי:

 

 

(אנחנו עוד נחזור אליו)

 

 

ימית (אישה הולכת לקולנוע):

הקומדיה שלי, שלנצח תישאר הטובה ביותר בכל הזמן היא כמובן "חמים וטעים", סרטו של בילי ויילדר מ- 1959 עם טוני קרטיס, ג'ק למון ומרילין מונרו.

לא כתבתי עליו אמנם פוסט שלם אבל הנה קטע קצר מפוסט אחר בבלוג שלי שמדבר על הסרט.

חמים וטעים:

 

 

***

אור סיגולי (סריטה):

אני מקווה שאתה יודע שהשאלה שלך – מהי הקומדיה הטובה ביותר בכל הזמנים – היא שאלה מרושעת ולא הוגנת, כי היא יכולה להכניס אנשים כמונו לסחרור שלא נצא ממנו. אין שום סיכוי שאני מצליח לחשוב על קומדיה אחת, ולעמוד מאחוריה בלי להתחרפן.

הפקטור שלי לקומדיה טובה היא קומדיה כזו שהופכת להיות מצחיקה יותר ויותר ככל שצופים בה יותר. ניסיתי לחשוב מהן הקומדיות שצפיתי בהן הכי הרבה פעמים, וכל צפייה רק גרמה לי לצחוק בכל פעם יותר.

אחרי מאמצים כבירים הצלחתי לצמצם לעשירייה. באמת שניסיתי לצמצם ליותר, אבל לא הצלחתי:

 

בית החיות:

 

 

והרי החדשות:

 

 

הגביע הקדוש:

 

 

אהבה במלחמה:

 

רעם טרופי:

 

מסיבת רווקות:

 

ד"ר סטריינג'לאב:

 

קיץ אמריקאי חם ורטוב:

 

מת על המתים:

 

 

***

 

 

עופר ליברגל (סריטה):

 

רכבות שמורות היטב:

 

פלייטים:

 

 

צוללת צהובה:

 

תעלת בלאומליך:

ברוסטר מקלאוד:

 

 

(אנחנו עוד נחזור אליו)

 

אלי מורנו (בלוג הקולנוע והטלוויזיה של אלי מורנו):

קשה לי להיכנס להגדרת הטוב בכל הזמנים, אותי מצחיקים סרטים מסוימים בזמנים מסוימים, וזה משתנה. אני מאוד אוהב את אנה פאריס וראיין ריינולדס ב"רק ידידים", בעיניי זה תופס את הצביעות בתרבות הפופ והערצת הסלבס, ואני גם אוהב מאוד את "יחצ"ן המסיבות" עם ראיין ריינולדס וטארה ריד. בקיצור אני פריק גדול של קומדיות אמריקאיות שהעיקר בהן הוא אנשים מצחיקים וסיטואציות מצחיקות עכשוויות עם התייחסות לתרבות פופולארית. כזה למשל הוא גם הסרט "מסיבת רווקות" עם כריסטין וויג, ואלו הסרטים שמצחיקים אותי מאוד.

 

רק ידידים:

 

 

יחצ"ן המסיבות:

 

 

***

איתן גפני, נועם סטולרמן ורודי קיסלר (רוזבאד):

וואו, זה כמעט בלתי אפשרי. גם אם נתאמץ חזק לא נוכל לבחור אחד, אבל אם נחלק את תשובתנו לשלושה חלקים, זה ודאי ייראה כך:

ראשית כל, צ'ארלי צ'פלין, ובעיקר "זמנים מודרניים" ו"הדיקטטור הגדול". לא ממש צריך לפרט כאן, אבל השילוב בין הסלפסטיק האלמותי לביקורת החברתית הוא מושלם.

שנית, ושלושה-ארבעה עשורים לאחר מכן, זה יהיה חבורת מונטי פייתון עם "הגביע הקדוש" ו"בריאן כוכב עליון", בשוויון עם האחים צוקר עם "טיסה נעימה" ו"קנטאקי פרייד מובי". הנונסנס הוא עיקר העניין כאן, ובשני המקרים מדובר בהתבססות על חומר קיים (במקרה של פייתון – אגדות נוצריות והביבליה החדשה, במקרה של האחים צוקר – קולנוע פופולרי).

שלישית ואחרונה, אין ספק שהגיבור המופרע ביותר של הקולנוע העכשווי הוא סשה ברון כהן, ובעיקר "בוראט" שלו. כהן הוא כנראה היורש הראוי ביותר לאותו צ'אפלין שבחרנו בהתחלה, אבל קיצוני הרבה יותר (בהתאם לרוח התקופה) ואחד שלא מפסיק להפתיע ברעיונות הרדיקליים שלו ובביקורת החריפה על אמריקה. באיזשהו מקום, זה אולי אפילו השילוב האולטימטיבי בין הבחירה הראשונה לבחירה השנייה שהזכרנו כאן, אבל גם הרבה מעבר.

 

זמנים מודרניים:

 

 

קנטאקי פרייד מובי:

 

 

 

הדיקטטור הגדול:

 

 

בוראט:

 

 

בריאן כוכב עליון:

 

 

 

***

עופר ליברגל (סריטה):

 

הטרמפיסט:

 

 

 

ז. זה זיוף:


 

 

רוח החופש:

 

 

 

7 יפיופות:

 

 

 

שושנת קהיר הסגולה:

 

 

 

 

(אנחנו עוד נחזור אליו)

רותם יפעת (יפעת, רותם יפעת):

 

ביג לבובסקי – כי גם סחים ייהנו מסרט הסטלנים הזה. עיוות מוגזם, על גבול הלא הגיוני של המציאות יוצר מצבים קומיים וביקורת מבריקה על החברה. וגם כמובן כולל גגים נפלאים.

 ביג לבובסקי:

 

 

 

***

עופר ליברגל (סריטה):

הטיול:

 

סוף העולם:

 

 

 

גם עופר ליברגל בחר בביג לובוסקי, בריאן כוכב עליון ובהרי החדשות

(אנחנו לא נחזור אליו)

פוסט לא מצחיק על הומור בהוראה (פוסט אורח)

האם צריך הומור בהוראה? דווקא הסטנדאפיסט והמורה בוב זאבי סבור שהומור עלול להזיק

מאת: בוב זאבי

הומור בהוראה, קומדיהישנה פנטזיה כלל-פדגוגית שהוראה בבתי הספר תכלול מעט חוש הומור. זו פנטזיה משותפת להורים, תלמידים, מורים ואנשי פיקוח והדרכה. דווקא אני, שרואה עצמי כמורה שמרן, מעוניין יותר מאשר להפיץ הומור בהוראה לשים לו גבולות. אמנם הומור בהוראה יכול להיות כלי נהדר, אבל זהו רק כלי אחד מני רבים, והוא יכול להיות גם אלמנט מסוכן. כולנו הרי זוכרים את המורים המצחיקולים מבית הספר, מורים שהיה כיף להגיע לשיעור שלהם, וזה היה נהדר. מנגד, אני זוכר גם את המחנכת המצחיקה מכיתה ט' שבכיתה י' כבר הועפה מבית הספר, ולא במקרה.

 

מילה על הומור

צחוק והומור הם צמד חמד של מילים. צחוק הוא מושג שקל להגדיר: מדובר בתופעה פיזיולוגית שניתן לזהות את הסימפטומים שלה: קולות, עלייה בקצב הלב, רעד בכל הגוף וכו'. הומור קשה יותר להגדיר, משום שמדובר במושג מופשט. ניתן לומר שהומור הוא הטריגר לצחוק, אבל לא כל אירוע הומוריסטי מוביל בהכרח לצחוק, ועם זאת אנו מסוגלים לזהות הומור. אם כן נוכל לומר שהומור הוא הפוטנציאל לצחוק. אך מתי הומור נוצר? הומור הוא למעשה תוצר לוואי של אבסורד – ההתנגשות בין שני ערכים. חשוב שנזכור זאת כשנדון בהוראה. אבסורד הוא מצב המייצר אצלנו מועקה בשל חוסר היכולת לשאתו. כאשר האבסורד הופך "כבד מדי", תגובתנו הופכת קיצונית. אני רואה זאת כמעבר לתגובת מצוקה פרימיטיבית כגון: בכי, הכחשה או לעתים התגובה חסרת השליטה הנקראת צחוק. אם כן, אני רואה בצחוק תגובה ל"מסה קריטית של אבסורד".

הומור בכיתה

אמביוולנטיות היא המנגנון המרכזי של ההומור, וזו הסיבה שאני זהיר לגביו בהקשר של חינוך והוראה, משום שדו-ערכיות מסוכנת בסביבה פדגוגית שמונחה על ידי חד-ערכיות. תקראו לי מיושן, אבל כיתה צריכה להיות מקום שמונע על ידי סדר, והומור הוא עולם הכאוס. כמובן שאני לא מבטל את ההומור בכיתה, מהו סדר בלי קצת כאוס? אדרבא, דווקא משום שהומור הוא אמביוולנטי בהגדרתו, ניתן לראות בפעולותיו יתרונות וחסרונות גם יחד. למעשה תמיד אנו רואים בהומור יתרונות וחסרונות גם יחד, אנחנו רוצים לצחוק, אבל יש דברים שאסור לצחוק עליהם, למעשה הדברים שאסור לצחוק עליהם הם הכי מצחיקים.

 

פגיעה בערכים ובסמכות לעומת יצירת ערכים חדשים

הסיבה שאנו נדחים מבדיחות שפוגעות ברגשותנו היא שיש בצחוק התרסה, הומור מנתק אותנו מהטאבו ומציע טאבו חדש. המסגרת הכיתתית העדינה אוגרת בתוכה מתחים ערכיים וסמכותיים רבים מתוקף ההיררכיות שבה: התלמידים מול המערכת, והתלמידים בינם ובין עצמם. בדיחה היא כלי רב-עוצמה בשינוי היררכיות משום שהיא מקטינה את הגדול. שימוש לא ראוי בכיתה עשוי להיות פוגעני מאוד עבור תלמידים. אפילו כשתלמיד צוחק על חברו בכיתה הנזק גדול משמעותית מאשר כשיצחק עליו בהפסקה. בתוך סיטואציה מתוחה, מול קהל גדול ובהעדר אפשרות להגיב, שמא המורה יכעס גם עליך, התלמיד שעליו צוחקים הוא קורבן נוח. שלא לדבר על כך שכיוון שאסור לצחוק בכיתה, כל בדיחה תהיה הרבה יותר מצחיקה.

במסגרת לימודי ההוראה זכיתי לצפות בשיעורים רבים של מורים שונים, ולעתים קרובות ראיתי מורים שמסוגלים להצחיק כיתה, אבל על חשבון אחד התלמידים. אפילו אם התלמיד שותף לצחוק, איני רואה זאת כעניין ראוי. צחוק אינו רק שובר ערכים, הוא גם מייצר ערכים חדשים ועלול לקבע מעמד בעייתי של תלמיד הנופל קורבן לבדיחות המורה.

מורה עשוי לעתים קרובות גם לגרוף צחוקים באמצעות חוש הומור, שעל פניו נראה כהצלחה אדירה. אך בל נשכח שלצחוק יש תמיד קורבן: אם מושא הצחוק הוא המערכת, חומר הלימוד או המורה עצמו, בהמשך הוא מוריד מערכם של כלים שמשמשים גבולות עבור התלמידים, ועם כל הכבוד לכיף שבלצחוק, תלמידים בבית הספר צריכים יותר גבולות מאשר צחוקים.

כמובן שיש יתרון לצחוק בכיתה משום שהומור הוא מקרב, אך בכך טמונה הסכנה שמא יוריד עצמו המורה לדרגת "חבר מגניב", כי אז הוא מוותר על הסמכות שלו, ומורה זה לא חבר. הוא קרוב לחבר במובן שהוא דואג לך וקשוב לך ועוזר לך, אבל הוא לא חבר.

 

ובכל זאת

ובכל זאת, כדי לא להיות יבשושי כמו מחנך בפנימיה באנגליה של המאה ה-19, אולי כדאי להזכיר את היתרונות של הומור בשיעור: הומור הוא אויב השעמום. בשימוש מדוד ונכון הומור יכול להחזיר תלמיד לריכוז במהרה. תלמיד ששקע בחלומות כשלפתע פרצה כל הכיתה בצחוק רועם ימהר לשאול את חבריו מה המורה אמר, ומאותו רגע יהיה מרוכז עד סוף השיעור; צחוק הוא גם אויבו של הרגש אך מלך ממלכת האינטלקט. זהו יתרון כפול משום שלעתים תלמידים אינם פנויים לחלוטין מבחינה רגשית ללמידה, וצחוק יכול לעזור להם להתנתק מכך. שלא לדבר על כך שהומור הוא חוויה אינטלקטואלית שמזינה את המוח ומאתגרת אותו; לבסוף, תפקידנו כמורים הוא לאפשר ולפתח שמחת חיים. הומור של מורה מעיד על נכונות כנה לפעול לטובת התלמיד. רק יש לזכור שהומור אינו מטרת השיעור ויש תמיד לתחם את ההומור כדי שהתלמיד יוכל להבדיל בין הסדר והכאוס המתרחשים בשיעור.

 

*בוב זאבי ייצא בקרוב בהרצאה על הומור והוראה לכלל ציבור המורים. צרו אתו קשר:

בוב בפייסבוק

בוב בטוויטר

 

***

אירועים קרובים ומצחיקים

 

 

 

כל מה שקומדיה