ארכיון תגיות: אנה פאריס

חדשות הקומדיה 10.3-4.3

ג'ים ג'פריז ינחה תכנית שבועית בקומדי סנטרל, הטריילר לקומדיה החדשה מכותבי ברוד סיטי בכיכובן של סקרלט ג'והנסון, קייט מקינון, אילנה גלייזר ועוד, רימייק עם אנה פאריס ל"נשואה לשניים", סרט חדש בכיכובם של לוק ווילסון וטרייסי מורגן והאם דניס עוזב את "פילדלפיה זורחת"?!

 

גוד נייט, מייט

הי, אמריקה, תתכונני לעוד מכה של אמת בפרצוף שלכם! הקומיקאי האוסטרלי שתמיד אומר את האמת ולא אכפת לו מה אתם חושבים, ג'ים ג'פריז, הולך להנחות תכנית שבועית בקומדי סנטרל. בתכנית, שעדיין אין לה שם, ג'פריז ידבר על תרבות ופוליטיקה, ויטייל מסביב לעולם כדי לדבר על הנושאים החשובים של השבוע. יש להניח בצורה אמיתית ושערורייתית. ג'ייסון רייך, שכתב בעבר בשביל ה"דיילי שואו" ו-Full Frontal, יהיה הכותב הראשי, והתכנית תשגע לאמריקה את הצורה עם האמת שלה מתישהו בקיץ הקרוב.

מקור: Variety

סוף שבוע אצל חשפני

השבוע ציינו את יום האישה הבינלאומי, ואני חושב שאין דרך טובה יותר לציין את זה פה באתר מאשר שהכותב הזכר של המבזק הזה יכתוב על זה טריילר לסרט קומדיה בכיכובן של נשים ויגיד בהתנשאות "הנשים האלה דווקא מצחיקות". הסרט החדש הוא Rough Night, שכתבתי עליו כאן שהיה לו את השם היותר משחק-מילים-י Rock that Body, שנכתב על ידי הצמד לוסייה אניילו ופול דאונס שכתבו ביחד ב"ברוד סיטי" ו"מסע בבאנג". בסרט מככבות סקרלט ג'והנסון, אילנה גלייזר מ"ברוד סיטי", קייט מקינון מ"מכסחות השדים" ו-90% מכל פרק של SNL, ג'יליאן בל מ"עובדים מצטיינים" ו"הלילה שלפני" וזואי קרביץ, הבת של לני קרביץ שהופיעה ב"מקס הזועם: כביש הזעם" ומופיעה כעת בדרמה הקומית "שקרים קטנים גדולים". החבורה הזאת טסה למיאמי בשביל מסיבת הרווקות של ג'והנסון, אבל העניינים יוצאים משליטה כשהבנות הורגות בטעות חשפן. הסרט בוים על ידי אניילו, ונראה די מצחיק (בעיקר בל וגלייזר) , אבל גם כמו הרבה סרטי קומדיה מהשנים האחרונות (וכמובן, בגלל שהוא סרט קומדיה בכיכובן של נשים) יש לו מלא דיסלייקס ביוטיוב. הנה הטריילר, בנות, יום אישה שמח!

מקור: Rolling Stone

סופו של הגולדן גוד?

אוקי, חברים, אפשר להתחיל להיכנס לפאניקה. It's Always Sunny in Phildelphia, הסיטקום המבריק שהצליח במשך 12 עונות להיות אחת הסדרות הכי מצחיקות בטלוויזיה, אולי יאבד את אחד מחמשת היצורים המזוויעים שמככבים בו. ולא, זה לא שדני דה-ויטו פתאום הבין שהוא שחקן מוערך עם מלא כסף שלא צריך להופיע עירום בסדרה בערוץ FXX, זה דווקא גלן הוורטון שבמשך 12 עונות שיחק את דניס, הפסיכופת הוומנייזר, שהביא לכמה מהרגעים האפלים והמצחיקים בסדרה. פרק סיום העונה ה-12 ששודר השבוע, נגמר בקליפהנגר ובו נראה שדניס עוזב את הבר והעיר, וכשנשאל על כך בראיון אמר הוורטון שהוא לא בטוח אם הוא חוזר. זה כנראה קשור לכך שהוורטון לוהק השבוע לסדרה חדשה ב-NBC בהפקת סת' מיירס בשם AP Bio שבה הוא יככב יחד עם פאטון אוסוואלט. הוורטון אמר בראיון שהם כנראה לוקחים הפסקה גדולה בין עונה 12 ל-13 ושהוא פתוח לרעיון של להמשיך, אבל גם לרעיון של להפסיק. אני חושב שעזיבתם של כל אחד מחמשת כוכבי הסדרה תפגע בדבר הנפלא שהם יצרו (שלא לדבר על כך שעזיבתו של חבר קאס, תמיד מסמנת את סופה בייסורים של סדרה, ע"ע סקראבס), ואני מקווה מאוד שהוא יחזור כדי שנוכל לראות את פרק הסיום שבו דניס סוף סוף נשבר ורוצח את כולם.

מקור: The AV Club

מפליגים לפריז

ועכשיו לרימייק השבועי: ב-1987 הזוג הנשוי קורט ראסל וגולדי הון כיכבו יחד בסרטו של הבמאי האגדי גארי מרשל ז"ל (באותו זמן הוא עוד היה חי), Overboard, שקיבל את השם הגנרי הרבה יותר בעברית "נשואה לשניים". בסרט הון שיחקה בחורה עשירה ומגעילה שאחרי שנופלת מסירה ומאבדת את זיכרונה, ניצלת על ידי ראסל שמשכנע אותה שהם בעל ואשה ומלמד אותה לקח על מעמדות או משהו כזה. אחרי 30 שנה הוליווד החליטה לחדש את הקומדיה החצי-זכורה הזאת. אבל עם טוויסט! הקונספט המקורי של הסרט קצת פרובלמטי בימינו אנו (כמו שצויין במערכון הזה ברובוט צ'יקן), עם כל העניין הזה של לנצל אישה הסובלת מאמנזיה, אז הרימייק יחליף את התפקידים, מה שיהפוך את הכל לבסדר איכשהו. אנה פאריס החביבה תשחק אם חד-הורית ממעמד הפועלים שמוצאת פלייבוי מקסיקני עשיר, שנופל מסירה וסובל כמובן ממחלת השכחה. את הפלייבוי יגלם איוג'יניו דרבז שכיכב בקומדיה המקסיקנית המצליחה Instructions Not Included, ועכשיו, כשהמגדרים הפוכים, הכל בסדר משום מה. אני מקווה שהסרט החדש יסביר איך נפילה מסירה גורמת לאמנזיה. כאילו אם הם היו מקבלים מכה בראש ממחבת או ממשהו כזה,  הייתי מבין, אבל ליפול מסירה? זה פשוט מגוחך.

מקור: Deadline

תופסים ראש

אנחנו התקדמנו הרבה כחברה מבחינת צנזורה. פעם לא היה מותר להראות זוג נשוי חולק מיטה בטלוויזיה האמריקאית, וכיום אפשר לראות את מים ביאליק חודרת לשלדון קופר עם סטראפ און ב"מפץ הגדול" (אתם חייבים לראות את התכנית בשביל לסתור את זה, ואני יודע שלא תעשו זאת). אבל עדיין, אי אפשר לשים קללה מפורשת בשם של סרט או סדרה, ולכן אני חושב שסרטם החדש של טרייסי מורגן ולוק ווילסון, שנקרא כעת The Shitheads, יצטרך לשנות את שמו. בסרט ווילסון ומורגן יגלמו שני "Bozos" חסרי כישורים שצריכים להעביר מיליונר מתבגר ומתוסבך למכון גמילה, ובדרך קורים כל מיני דברים מצחיקים, אני מניח. הסרט נכתב ויבויים על ידי מייקון בלייר שכתב וביים לאחרונה את הדרמה הקומית I Don't Feel at Home in This World Anymore בשביל נטפליקס. צפו לגלות בעוד שנה ששינו את השם של הסרט ל-The Goofy Guys או משהו כזה.

מקור: Splitsider

מהי הקומדיה הטובה בכל הזמנים?

 בלוגרים לקולנוע בוחרים ובוחרים את הקומדיה הגדולה ביותר

כמי שעוסק כבר הרבה זמן בתחום הקומדיה קשה לי לראות את הקומדיה מבודדת מההיסטוריה שלה. כדי להיות הבלוגר מספר אחת בנושא הקומדיה אצטרך לראות את הקומדיה הטובה בכל הזמנים. לשם כך גייסתי את החבר'ה מהשכונה, הבלוגרים לקולנוע, שיבחרו עבורי מהי הקומדיה הטובה בכל הזמנים. לא כולם התאפקו וחלק ציינו יותר מקומדיה אחת  (חלק הרבה יותר) בתירוץ הנכון והלא מגניב שאי אפשר לבחור רק אחת. באסה.

החלטתי להציג את הבחירות לא בצורה היררכית אלא לפי דברי הבלוגרים, כך שלא כולם זכו לקול שווה, אבל הצלחנו לשים קץ לדמוקרטיה. ובכל זאת, אלו הסרטים שזכו ביותר מקול אחד:  טיסה נעימה, והרי החדשות, הגביע הקדוש, מסיבת רווקות, ביג לבובסקי, בריאן כוכב עליון.

נשמח גם לדעת מה הבחירות שלכם.




***

עופר ליברגל (סריטה):

אין לי יכולת לבחור את  הקומדיה הגדולה בכל הזמנים – וגם לצמצם ל-10 הוביל לוויכוחים קשים עם עצמי. והמיטב של הקומדיה הקולנועית הוא לא פעם אנרכיה,  כך שרשימה  תחמיץ את המטרה. אז הנה 25 סרטים המבטאים צדדים שונים של קומדיה קולנועית – חלקם לא נטו קומיים (אבל בכל זאת מצחיקים מאוד) וכל אחד מהם מוסיף משהו לתמונה של הקומדיה הקולנועית כפי שאני תופס אותה:

 

פריז הישנה:

 

 

שרלוק ג'וניור:

 

 

 אורות הכרך:

 

 

מרק ברווז:

 

 

האלזפופין:

 

 

 

(אנחנו עוד נחזור אליו)

 

עמיחי חסון (תת מודע זמני):

קשה לי לבחור את "הקומדיה הטובה בכל הזמנים", צריך לחשוב על זה. אם פותחים את ההגדרה לסתם קומדיה שאוהבים – אז"ממלכת אור הירח" (Moonrise Kingdom) של וס אנדרסון היה סרט שהצחיק אותי מאוד, ודוקא בגלל ההגשה הכמעט אגבית של ההומור בסרט, שמתנהל בתוך עולם משלו, בדיוק כמו האי שבו הוא מתרחש.

ממלכת אור הירח:

 

 

 

***

יאיר רוה (סינמסקופ):

הדרך היחידה שלי להכתיר את הקומדיות הכי טובות היא לחזור לנקודה שבה גיליתי לראשונה את הדבר הזה שנקרא ״להתגלגל מצחוק״. זה התחיל עם ״טיסה נעימה״ ו״האחים בלוז״ ו״מאש״. אני חושב שאלה שלושת הסרטים שכנער פשוט צחקתי בהם הכי הרבה והכי חזק. כל שאר הקומדיות האדירות שאני אוהב של לוביטש ופרסטון סטרג׳ס, זה הכל היכרות מאוחרת. אבל ההתלהבות הראשונה היא מהסרטים הראשונים ההם.

 

טיסה נעימה:

 

האחים בלוז:

 

מאש:

 

 

***

עופר ליברגל (סריטה):

 

להיות או לא להיות:

 

 

סיפור פאלם ביץ':

 

 

שיר אשיר בגשם:

 

הדירה:

 

 

שמונה וחצי:

 

 

(אנחנו עוד נחזור אליו)

 

 

ימית (אישה הולכת לקולנוע):

הקומדיה שלי, שלנצח תישאר הטובה ביותר בכל הזמן היא כמובן "חמים וטעים", סרטו של בילי ויילדר מ- 1959 עם טוני קרטיס, ג'ק למון ומרילין מונרו.

לא כתבתי עליו אמנם פוסט שלם אבל הנה קטע קצר מפוסט אחר בבלוג שלי שמדבר על הסרט.

חמים וטעים:

 

 

***

אור סיגולי (סריטה):

אני מקווה שאתה יודע שהשאלה שלך – מהי הקומדיה הטובה ביותר בכל הזמנים – היא שאלה מרושעת ולא הוגנת, כי היא יכולה להכניס אנשים כמונו לסחרור שלא נצא ממנו. אין שום סיכוי שאני מצליח לחשוב על קומדיה אחת, ולעמוד מאחוריה בלי להתחרפן.

הפקטור שלי לקומדיה טובה היא קומדיה כזו שהופכת להיות מצחיקה יותר ויותר ככל שצופים בה יותר. ניסיתי לחשוב מהן הקומדיות שצפיתי בהן הכי הרבה פעמים, וכל צפייה רק גרמה לי לצחוק בכל פעם יותר.

אחרי מאמצים כבירים הצלחתי לצמצם לעשירייה. באמת שניסיתי לצמצם ליותר, אבל לא הצלחתי:

 

בית החיות:

 

 

והרי החדשות:

 

 

הגביע הקדוש:

 

 

אהבה במלחמה:

 

רעם טרופי:

 

מסיבת רווקות:

 

ד"ר סטריינג'לאב:

 

קיץ אמריקאי חם ורטוב:

 

מת על המתים:

 

 

***

 

 

עופר ליברגל (סריטה):

 

רכבות שמורות היטב:

 

פלייטים:

 

 

צוללת צהובה:

 

תעלת בלאומליך:

ברוסטר מקלאוד:

 

 

(אנחנו עוד נחזור אליו)

 

אלי מורנו (בלוג הקולנוע והטלוויזיה של אלי מורנו):

קשה לי להיכנס להגדרת הטוב בכל הזמנים, אותי מצחיקים סרטים מסוימים בזמנים מסוימים, וזה משתנה. אני מאוד אוהב את אנה פאריס וראיין ריינולדס ב"רק ידידים", בעיניי זה תופס את הצביעות בתרבות הפופ והערצת הסלבס, ואני גם אוהב מאוד את "יחצ"ן המסיבות" עם ראיין ריינולדס וטארה ריד. בקיצור אני פריק גדול של קומדיות אמריקאיות שהעיקר בהן הוא אנשים מצחיקים וסיטואציות מצחיקות עכשוויות עם התייחסות לתרבות פופולארית. כזה למשל הוא גם הסרט "מסיבת רווקות" עם כריסטין וויג, ואלו הסרטים שמצחיקים אותי מאוד.

 

רק ידידים:

 

 

יחצ"ן המסיבות:

 

 

***

איתן גפני, נועם סטולרמן ורודי קיסלר (רוזבאד):

וואו, זה כמעט בלתי אפשרי. גם אם נתאמץ חזק לא נוכל לבחור אחד, אבל אם נחלק את תשובתנו לשלושה חלקים, זה ודאי ייראה כך:

ראשית כל, צ'ארלי צ'פלין, ובעיקר "זמנים מודרניים" ו"הדיקטטור הגדול". לא ממש צריך לפרט כאן, אבל השילוב בין הסלפסטיק האלמותי לביקורת החברתית הוא מושלם.

שנית, ושלושה-ארבעה עשורים לאחר מכן, זה יהיה חבורת מונטי פייתון עם "הגביע הקדוש" ו"בריאן כוכב עליון", בשוויון עם האחים צוקר עם "טיסה נעימה" ו"קנטאקי פרייד מובי". הנונסנס הוא עיקר העניין כאן, ובשני המקרים מדובר בהתבססות על חומר קיים (במקרה של פייתון – אגדות נוצריות והביבליה החדשה, במקרה של האחים צוקר – קולנוע פופולרי).

שלישית ואחרונה, אין ספק שהגיבור המופרע ביותר של הקולנוע העכשווי הוא סשה ברון כהן, ובעיקר "בוראט" שלו. כהן הוא כנראה היורש הראוי ביותר לאותו צ'אפלין שבחרנו בהתחלה, אבל קיצוני הרבה יותר (בהתאם לרוח התקופה) ואחד שלא מפסיק להפתיע ברעיונות הרדיקליים שלו ובביקורת החריפה על אמריקה. באיזשהו מקום, זה אולי אפילו השילוב האולטימטיבי בין הבחירה הראשונה לבחירה השנייה שהזכרנו כאן, אבל גם הרבה מעבר.

 

זמנים מודרניים:

 

 

קנטאקי פרייד מובי:

 

 

 

הדיקטטור הגדול:

 

 

בוראט:

 

 

בריאן כוכב עליון:

 

 

 

***

עופר ליברגל (סריטה):

 

הטרמפיסט:

 

 

 

ז. זה זיוף:


 

 

רוח החופש:

 

 

 

7 יפיופות:

 

 

 

שושנת קהיר הסגולה:

 

 

 

 

(אנחנו עוד נחזור אליו)

רותם יפעת (יפעת, רותם יפעת):

 

ביג לבובסקי – כי גם סחים ייהנו מסרט הסטלנים הזה. עיוות מוגזם, על גבול הלא הגיוני של המציאות יוצר מצבים קומיים וביקורת מבריקה על החברה. וגם כמובן כולל גגים נפלאים.

 ביג לבובסקי:

 

 

 

***

עופר ליברגל (סריטה):

הטיול:

 

סוף העולם:

 

 

 

גם עופר ליברגל בחר בביג לובוסקי, בריאן כוכב עליון ובהרי החדשות

(אנחנו לא נחזור אליו)