ארכיון תגיות: מחלקת גנים ונוף

האיש שהחזיר את הקומדיה טובת הלב לטלוויזיה

מייקל שור – היוצר של "ברקולין 99", "מחלקת גנים ונוף" ו"המקום הטוב" – עצר את עידן קומדיות המבוכה ופתח בעידן קומדיות ביורוקרטיות טובות לב. טל עפה על זה

בקומדיה, בייחוד טלוויזיונית, יש אופנות ממש כמו בכל דבר אחר. בשנות התשעים הכל היה קומדיות חברים מתוזמנות היטב עם צחוקים מוקלטים וסטראוטיפים מובחנים. בשנות האלפיים נעלמו הצחוקים המוקלטים והתזמון המדויק, והוחלפו בפאנצ'ים מתוחכמים יותר ובבנייה יותר ארוכה. גם הנושאים הפכו לקצת יותר מורכבים – לצחוק על הכל, להציג כל דבר כמצחיק.

נושאי הדגל של האופנה החדשה היו לארי דיוויד עם "תרגיע", ו"המשרד" על שלל גרסאותיה.

בעיה אחת הייתה ל"המשרד", מבחינתי, היא לא הייתה מצחיקה.

אני מצאתי את עצמי נחרדת ומתפתלת באי נוחות הרבה יותר מאשר צוחקת. הרבה מהבדיחות לא רק הקצינו, אלא ממש השפילו דמויות שונות והגחיכו ללא כל אמפתיה מצבים לא נעימים. זנחתי את כל הז'אנר אחרי יותר מדי התכווצויות לא נעימות והרגשה שלא ממש ברור לי מה מצחיק פה.

אולי גם למייקל שור, אחד הכותבים של "המשרד" האמריקני, זה לא היה ברור. הוא יצא משם והתחיל לפתח סדרה אחרת, "מחלקת גנים ונוף".

מחלקת גנים ונוף

את "מחלקת גנים ונוף" התחלתי לראות באיחור רציני של שנים. למעשה התחלתי לראות אותה אחרי שנגמרו כבר שבע עונותיה ב-2015.

זאת היתה אמורה להיות סדרה-בת של "המשרד". הסגנון – אותו סגנון. אין צחוקים מוקלטים, יש מצלמה אחת – למעשה הסגנון מוקומנטרי לגמרי, לפחות בעונות הראשונות, כולל קטעים של יומן וידאו למצלמה – והמוקד הוא קבוצה של עובדים. יש להם עבודה, יש ביניהם יחסים, המצבים קצת מוקצנים וצוחקים על הכול.

אבל יש לעבודה שלהם משמעות. הם עובדים כולם במחלקת גנים ונוף בעירייה של עיר אחת לא גדולה במיוחד במדינה לא זוהרת במיוחד בארה"ב. יש להם פרויקטים שהצופים מעורבים בהם כמעט כמוהם. יש להם אמונה בתפקיד ואמונה בעצמם, הם באמת רוצים להשפיע.

וגם – יש להם כוונות טובות והם אף פעם לא יגחכו מזווית הפה על מישהו שמאד מתאמץ לעשות משהו.

וזה מצחיק. את הסדרה מובילה איימי פולר, בתפקיד לסלי נופ, הבוירוקרטית עם הכי הרבה מוטיבציה, שמחת חיים ורצון לעזור שתפגשו. לצידה ראשידה ג'ונס בתפקיד האחות האכפתית, טום הנהנתן – עזיז אנסרי, כריס פראט (שהתחיל פה בתור אנדי, החבר השמנמן והבטלן והפך, בתהליך אמין למדי של שיפור-עצמי, לבחור עם עבודה, שאיפות ושרירי בטן מפוסלים שאותם השיג מתוקף תפקידו כמנהיג "שומרי הגלקסיה") וגם אוברי פלאזה בתור אפריל, המזכירה האנטיפתית, ניק אופרמן בתור רון – "הביאו לי את כל הבייקון וביצים שיש לכם פה"- סוונסון, הליברטריאן עובד הציבור החביב ואבי כמה מהציטוטים האלמותיים של הסדרה, ובעונה השלישית – גם את אדם סקוט ואת רוב לאו.

אחרי שבע עונות סיימנו לצחוק כי העולם באמת מצחיק. אני חיפשתי לי סדרה אחרת, ואחרי כמה קומדיות שלא העלו אפילו בדל חיוך, נזכרתי שכבר מזמן אומרים לי שאני צריכה לראות את ברוקלין 99, למרות שהיא נשמעת לי כמו סדרת משטרה גנרית לגמרי. טוב, ננסה.

ברוקלין 99

מאד "מחלקת גנים ונוף" לא צחקתי ככה. חבורה של בלשים על גבול הלוזרים בתחנת המשטרה הכי מוזנחת בניו יורק, מבלים את ימיהם בלעקוץ זה את זה, ובניצוחו של קפטן הולט גם מצליחים מדי פעם לתפוס כמה פושעים. גם פה סדרת אנסמבל, גם פה אנשים מעורבים, מקצועיים ואכפתיים (מוקומנטרי דווקא לא), וגם פה – זה קורע מצחוק. פה דווקא יש לסדרה כוכב ברור – אנדי סמברג, בתפקיד ג'ייק פרלטה, הבלש הסופר-מוכשר אבל המעצבן, ילדותי ושקוע בחובות (תכונת אופי בעייתית כל כך שפשוט נעלמה בעונות המתקדמות, כנראה בגלל הקושי להתמודד איתה ולתת לו הזדמנות להשתפר). מובילים איתו מליסה פומרו בתור איימי סנטיאגו, העמיתה המוכשרת וקפוצת הישבן, אנדרה בראואר בתפקיד הקפטן החדש וחתום הפנים שביומו הראשון בתחנה מודיע לכולם שאם למישהו יש בעיה עם בעלו קווין, זאת הבעיה שלו כי הוא בעצמו כבר התמודד עם כל אפליה, בעיה ועיכוב אפשרי בהיותו שוטר שחור והומו.

לאף אחד לא היתה בעיה.

הבעיה היחידה הייתה שבעונה השלישית התחילה הסדרה, ובכן, קצת לאבד גובה, בניגוד לגנים ונוף שדווקא המריאה מעונה לעונה. אז התחלנו לחפש משהו חדש, ואחרי הרבה אכזבות, ראיתי בנטפליקס משהו שפעם המליצו לי עליו, "המקום הטוב".

המקום הטוב

מה זה זה? קומדיית העולם הבא? כאילו, מתת בתאונה ביזארית, הלכת לגן עדן ומפה מתחילה קומדיה של טעויות? אמרתם טד דנסון שמנהל את העניינים ואת האחרי-מוות של קריסטן בל ושלל דמויות מוזרות אחרות?

אז כן. זה היה אבסורדי, מצחיק ומלא אנשים שלמרות שהם בהחלט לא הצדדים הכי חיוביים בקופסת המגנטים, בכל זאת משתדלים ממש.

שפחתכם הנאמנה, שהיא קצת איטית בקטעים האלה, התחילה לחשוד רק כשמארק אוון ג'קסון, כלומר קווין, בעלו-של ממקודם, ואדם סקוט הופיעו פתאום להופעת אורח עסיסית. מה פתאום שני אלו באים לסבך עניינים? מאיפה הביא אותם, מה הוא מכיר אותם מקודם או… אה.

ובכן, הסדרה הזאת בהחלט הלכה רחוק מכל קודמותיה. מי חשב שככה נראה העולם הבא?! מלא פרוזן יוגורט, אור שמש, בתים מעוצבים וטד דנסון! וגם מספיק חרכים כדי לתת לשטן להסתנן ומספיק פרטיות כדי לתת לדיאלוגים להשתולל. בואו, שרימפס עצומים ומעופפים, גלו לכולנו את האמת.

ואם האמת שלכם כוללת סדרה נוספת עם הרבה רצון טוב ובדיחות מוצלחות, ספרו לי, כי אני מחפשת עכשיו משהו לראות וחוץ מ"מומחה לכלום", אותה הפיק אך לא כתב עם עזיז אנסרי, אין עוד סדרות שלו והעולם הקומי יבש.

רגע, כל מה שהוא עושה זה סדרות על אנשים לא מושלמים אבל בעלי כוונות טובות שנאבקים להם במנגנון ביורוקרטי שרירותי ומוזר (תודו שלא באמת חשבתם משהו אחר על גן עדן) והומור דק אך קורע, מלא חמלה וחיבה לדמויות?

כן. ואלה מהסדרות המצחיקות ביותר בטלוויזיה כיום.

חדשות הקומדיה, 25.12-19.12

את מי סיינפלד הולך לפגוש אחרי ישראל? מה מצחיק את הימין האמריקאי? למה טינה פיי נגד האינטרנט? ומי הקומיקאים שהופיעו ב"כוח מתעורר"? יונתן עמירן מביא חדשות קומדיה בלי פואנטה


מנוקיה לאובמה

ג׳רי סיינפלד הופיע בארץ השבוע והראה להרבה אנשים שהוא עדיין מאוד מאוד טוב במה שהוא עושה, וגרם לכמה סנובים של קומדיה להגיד: ״אוף, אוף! למה לואי סי. קיי. לא בא?!״. למזלו הוא לא נאלץ להיפגש עם רה״מ ופמלייתו, אך בקרוב יישב במכונית עם נשיא העולם החופשי, ברק אובמה, כחלק מסדרת הרשת שלו. אובמה כבר הופיע השנה בפודקאסט שבד״כ מראיין קומיקאים, WTF, וסיינפלד כנראה ישאל אותו ״מה הקטע, עם אוכל באיירפורס 1?!״

 

מקור: Today

אין ימנים מצחיקים גרסת אמריקה

בזמן ש-Saturday Night Live שידרו את פרק חג המולד הגדול שלהם בהנחיית איימי פולר וטינה פיי,  הצופים במדינת אייווה "זכו" להפתעה. טד קרוז, המועמד לייצג את הרפובליקנים בבחירות 2016 ומעריץ קומדיה – שכבר הראה את זה בסרטונים מביכים באינטרנט, עשה פארודיית פרסומות בסגנון SNL, ששודרה רק באיווה, עם נטייה רפובליקנית, שבה הוא מקריא דברים כמו "How Obamacare Stole Chritmas".

שרה פיילין גם החליטה לעשות סרטון מצחיק השבוע כפרסומת לספר החדש שלה, עם פארודיה מאוחרת על הסדרה של טינה פיי, האישה שחיקתה אותה וזכתה לאהבה רבה –  30 רוק – בהשתתפות ג׳ון מקיין ודוט-קום האמיתי, אחת הדמויות בסדרה. וכל זה לא עדיין לא היה מביך כמו הפרק של SNL שדונלד טרמפ הנחה.

 

טינה פיי

מקור: Wonkette

Esquire

 

לא עובדת בשביל אף אחד

ואם כבר מדברים על טינה פיי, 2015 בהחלט הייתה שנה שבה הרבה אנשים דיברו על מתי בדיחות עוברות את הגבול והאם צריך לצנזר בדיחות מסוימות מחשש לפגוע באנשים – ואין לי כוח יותר לדבר על זה, אוף.

השבוע הגיבה טינה פיי הגיבה בריאיון לטענות על בדיחה בסדרת הנטפליקס המעולה שלה Unbreakable Kimmy Schmidt, שבה התברר שהדמות של ג'יין קרקובסקי, שחקנית בלונדינית לבנה, היא למעשה אינדיאנית. הרבה מגולשי האינטרנט חשבו שזה גזעני.פיי אמרה שהמטרה החדשה שלה היא להפסיק להסביר בדיחות לאינטרנט ו"לתת להן לדבר בשם עצמן". "יש תרבות גדולה של להתנצל", אמרה, "ואני לא הולכת להיות חלק מזה", והוסיפה עצה טובה לכולם "התרחקו מהאינטרנט, ותחיו לנצח".

 

 

מקור: AVClub

שוורץ  BB

השבוע יצא סרט קטן ועצמאי בשם "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" וצופים חדי עין אולי שמו לב לשני שמות מעולם הקומדיה בקרדיטים. ביל היידר, יוצא SNL שכיכב השנה ב"אסון מהלך" עם איימי שומר ודיבב את פחד ב"הקול בראש", ובן שוורץ, שידוע בעיקר בשל תפקידו בתור ג'אן ראלפיו ב"מחלקת גנים ונוף".

 

מקור: HitFix

 

 

סדרות הקומדיה הטובות, 2015 (שת"פ עם טי וי און דה רדיו)

מהן הסדרות הקומדיה הטובות של השנה? ילדי הקומדיה בשת"פ עם טי וי און דה רדיו ברדיו הקצה

רדיו הקצה ממשיך לעשות דברים מגניבים ומסכם את השנה בתחומים השונים. טי וי און דה רדיו, תכנית ביקורת הטלוויזיה של ירון טן-ברינק ולילך וולך, מסכמת את הסדרות הטובות של השנה. למזלנו  הם התחילו עם הקומדיות. סיכמנו עבורכם את הנימוקים שלהם ונוסיף את הבחירה שלנו.

אנחנו רוצים להתנצל בפני לילך וירון שקטענו את דבריהם והוצאנו אותם מהקשרם. להקשר המלא תצטרכו להאזין לתכנית.

*אף על פי שלא מספרנו את הדירוג, הדירוג הוא מלמטה למעלה, כלומר מ-10 עד 1.

מחלקת גנים ונוף

ירון: אחת הסדרות הכיפיות של השנים האחרונות, שהביאה לתוכה הרבה כישרונות כמו עזיז אנסרי, איימי פולר, כריס פראט.

לילך: סדרה טובת לב לאחר שהתרגלנו לסדרות אכזריות ומביכות ולהכול חרא.

ויפ

ירון: מלבד ג'וליה לואי דרייפוס הנהדרת זאת סדרה שלא מפסיקה להשתפר. הסיטקום הנסבל היחיד של HBO. תיאור אותנטי של הפוליטיקה האמריקאית כמו , אם לא יותר, מבית הקלפים.

לילך: סדרה משמחת עם עוד אישה שעומדת בראשה. משמח שהיא הצליחה מסיינפלד. חלק ממגמת השקיפות המתרחבת בכל העולם, למשל ברשתות החברתיות.

ריק ומורטי

ירון: רציתי שזה יהיה  מקום ראשון. הדבר הכי קרוב לסמי הזיה. סוג של מיינדפאק. בנוסף  יש בה עומק פילוסופי, להבדיל מסדרות אנימציה אחרות.

לילך: העולם שבו אנחנו חיים מוזר, מפחיד וחסר חוקיות. וריק ומורטי מצליחים להעביר את זה. הייחוד בסדרה הוא דמויות אנימציה מתפתחות ועם נשמה ולא עוד ברט סימפסון, שנשאר בן שמונה לנצח.

בתוך איימי שומר

לילך: אני מאוד אוהבת את איימי שומר, אבל יש גם המון ביקורת עליה, למשל ספיישל הסטנדאפ והסרט המאכזב, שמאכזב נשים בפרט. הסדרה שלה הביאה כמה דברים טובים, מערכונים שאפשר היה להפוך לוויראליים.

ירון: כסדרת מערוכנים היא הבריקה רבות בעונתה השלישית. ההצלחה שמה אותה במקום קשה. קומיקאית שנבנתה מהפה הגדול שלה וצריכה עכשיו לשים לב מה היא אומרת.

סאו'ת פארק

לילך: הקהל השתנה וסאות' פארק מגיבים לעולם הסינתטי של הפוליטקלי קורקט ולתופעות אחרות: שנאה, גזענות ועוד. הם החליטו העונה להתייחס לא רק לרפרנסים תרבותיים אלא גם לכל מה שעובר על ארצות הברית.

ירון: הסדרה סאות' פארק השנה היא סדרה חדשה. היא לא באותו עולם. האקטואליה משתלטת על העיר עם הג'נטריפיקציה והפוליטקלי קורקט. הפוקוס שלה חד מתמיד.

לואי

ירון: כולנו מעריצים את לוא סי קיי וסוגדים לו, עם זאת העונה פחות טובה מקודמתה, שהגיעה לשיאים של אמת חשופה. הביקורות על העונה הקודמת שלא הייתה מצחיקה הרתיעו את לואי והוא הלך על סדרה מצחיקה יותר.

לילך: אני חושבת שאם יש משהו שהבנו הוא שהדבר הגרוע ביותר לקומיקאי הוא להפוך למיינסטרים ולהצליח. הוא לא הלואי סי קיי הלוזר שהתחיל. הוא לקח צעד אחורה מהעונות הקודמות. לואי אדם אמיץ  ומאוד ודרושה הפסקה.

השבוע שעבר עם ג'ון אוליבר

ירון: עונה מדיהמה, פורמט מדהים. כל מה שג'ון סטיוארט המציא בדיילי שואו הוא פיתח ומגביר את הווליום. הקטעים שלו ברשת כל כך ויראליים. גם בנושאים קשים ומורכבים הוא תווה באמנות גדולה תחקיר עיתונאי מעולה שהוא גם קומדיה גדולה. ג'ון אוליבר מפוצץ את הווליום.

לילך: יש לו צוות מדהים. לעומת ג'ון סטיוארט, שהיה תקוע בדימוי המתפלצן הדמוקרטי, ג'ון אוליבר הוא האחר האולטימיטיבי. הבריטיות שלו נותנת לו רישיון לעשות כמעט כל מה שהוא רוצה. האמריקאים מוכנים לקבל ביקורת כלפי אמריקה מנתינים שלא אמריקאים. מאוד מצחיק.

נת'ן פור יו

לילך: אפרופו האחר, נת'ן הוא חייזר. הוא מגיע לכל מיני בתי עסק כדי לעשות קואוצ'ינג ועושה את זה באופן העקום והיצירתי ביותר. בתוך האספרגריות שלו הוא יוצר רגעים נוגעים ללב.

ירון: הוא ביורורקרט גדול ומתיש ביורוקטים בצורה שאתה מוחא לו כפיים. הוא יוצר ז'אנר מוקו-ריאליטי מתוסרט וחצי לא מתוסרט, שלא מסתיר את המניפולציות. חכם כל כך.

מאסטר אוף נאן

לילך: עוד תכנית שפיתחה את הז'אנר תכנית על כלום. בכל פרק עזיז אנסרי מדבר על הקטנות שבחיים ובכל פרק יש נושא אחר. עוד דוגמה לקומדיה טובת לב, אחרי הדיכאון והשכול. תחושה שגם משהו טוב יכול לקרות בעולם הזה. התכנית שלו היא סמן לסטנדאפיסטים של היום שמדברים על חייהם ולא על האירועים הגדולים.

ירון: אחד הסטנדאפיסטים הכי מוערכים בארצות הברית. כמו סטנדאפיסטים אחרים נכנס לסדרה שתפורה לממדיו והוא היוצר שלה. הצליח ליצור קומדיה מחממת לב וטובה. מביא רגישות שממש הייתה חסרה בטלוויזיה.

ברוד סיטי

לילך: היוצרות אמיצות כי הן גוררות את עצמן ואת הדימוי שלהן בכל הסחלה שהן יכולות למצוא, וכל הזמן קורים להן דברים איומים והן עצמן איומות. מאוד קיצוני.  מוציאה את גירלז רע מאוד. הן עוסקות בעצמן באופן הרבה פחות מוקסם מהריח הנפלא של החרא שהן מייצרות. כמו להיות בבה"ד 12 לנצח.

ירון: כל מי ששכל בקודקודו יסכים שהמקום הראשון שייך לברוד סיטי. הדרך המהממת שהן עשו מסדרת רשת מעוררת תקווה והשארה. קומדיה יהודית במיטבה, של גאפס.  מאוד לא לוקחות את עצמן ברצינות. פרוע ומטונף. דמויות נשיות שאין כמוהן במסך. הן פשוט טינופת.

בחירת ילדי הקומדיה: קטסטרופה

צוות טי וי און דה רדין לא הכניס אותה לעשרת הגדולים. אבל כחצי אנגלופילים וחצי איריפילים אנחנו חושבים שזו הסדרה הקומית שהייתה כתובה הכי טוב השנה. היא מתחילה היכן שקומדיה רומנטית מסתיימת, הגבר מהסטוץ חוזר ומתחילה מערכת יחסים בין אנשים שבכלל לא מכירים זה את זה. נכון שאין בה הקיצוניות והמסרים הישירים שבקומדיות האמריקאיות, אבל היא מביאה משהו ישן וטוב: דיאלוגים שנונים מאוד וסיטואציות, שבכל סדרה אמריקאית היו מביאות לפיצוצים, הנגמרות באנטי-קליימקס. יש מעט נסיגה מזה בפרק האחרון המאכזב, אבל זו הסדרה שבהחלט הכי גרמה לנו לצחוק בקול רם.
למצעד הקצה