ארכיון תגיות: מלך הקומדיה

סיכום חדשות הקומדיה 25.8-19.8

הספד לג'רי לואיס, טריילרים לקומדיות חדשות בנטפליקס, מחאה בעד רוס גלר, וריבוט ל-Galaxy Quest.

 

ג'רי לואיס ז"ל

השבוע נפטר הקומיקאי, השחקן, הבמאי והאגדה ג'רי לואיס, בגיל 91.בקריירה הארוכה והמפוארת שלו לואיס היה סטנדאפיסט אגדי, כיכב וביים סרטים כמו "הפרופסור המטורף" ו"נער המעלית", חבר לזמר והבדרן דין מרטין ליצירת צוות קומי, גייס מיליוני דולרים למאבק במחלות שרירים עם אירוע התרמה שנתי וכיכב לצד רוברט דה-נירו בקומדיה השחורה הקלאסית של מרטין סקורסזה "מלך הקומדיה". עופר ליברגל כתב בשביל אתר ילדי הקומדיה סיכום ובחינה של הקריירה של לואיס אותה אתם יכולים לקרוא כאן.

על שטנים וחרמנים (והסוס המדבר הזה)

ולחדשות פחות מבאסות: ענקית הסטרימינג נטפליקס המטירה עלינו מבול של טריילרים חדשים לפרוייקטים קומיים חדשים. ראשית, יש לנו את סרט הקומדיה-אימה Little Evil בכיכובם של אדם סקוט ואוונג'לין לילי. הסרט, הוא סרטו הראשון מזה שבע שנים של אלי קרייג, שביים את קומדיית האימה החביבה Tucker and Dale VS Evil, וסקוט מככב בו בתור בחור רגיל שמגלה שבן החורג החדש שלו הוא אולי האנטיכרייסט. אז כזה "תינוקה של רוזמרי" אבל עם יותר בדיחות. הסרט יעלה לנטפליקס בראשון לספטמבר.

יש לנו גם את סדרת האנימציה החדשה Big Mouth מבית הקומיקאי ניק קרול (Kroll Show, The Leauge) והכותב אנדרו גולדברג ("איש משפחה") שמבוססת על חוויותהם בתור תלמידי חטיבה ביחד. קרול מדבב את הגרסה הצעירה של עצמו וחברו הטוב, ג'ון מולייני מדבב את גולדברג. שני הקטעים ששוחררו (אותם תוכלו לראות פה ופה) מציגים לנו אלמנט חשוב בסדרה: מפלצות ההורמונים, מעין מטאפורות שעירות גדולות לשינויים שמביא איתו גיל ההתבגרות וגורמים לגיבורי הסדרה לאונן, להתחצף להוריהם ואני מניח גם לענות חיות קטנות (אם הם רוצים להיות ריאליסטיים לגבי גיל ההתבגרות). הסדרה תעלה לנטפליקס ב-29 לספטמבר.

וכמובן, עם בסדרות קומיות מצויירות בנטפליקס עסקינן, אז יש גם את שובו של אותו סוס מדבר אלכוהוליסטי אהוב- בוג'אק הורסמן. אבל האם הוא באמת חוזר? כי בטריילר הזה לעונה הרביעית של הסדרה שלו נראה שאף אחד לא יודע איפה הוא. נאלץ לחכות לעונה החדשה, שתעלה בשמיני לספטמבר כדי לגלות.

מקורות: The AV Club, Splitsider ו-IndieWire

המחאה ה"חברים"-תית

בעולם בו אנו חיים היום, עם כל התחלואים והשנאה שמציפים אותו, יש נושא חשוב אחד שמעסיק את כולנו: האם הדמות רוס גלר מהסיטקום "חברים" התנהג נכון כאשר שכב עם הבחורה עם הפירסינג מחנות הצילום בזמן שהוא ורייצ'ל היו בהפסקה? לכן, מפעילי דף הפייסבוק הפופולרי "עמ;לק" פתחו איבנט השבוע להפגנת תמיכה ברוס גלר. אך תגובת תומכי רייצ'ל לא איחרה והם פתחו איבנט משלהם, ומאז צצו גם הפגנות תמיכה בפיבי, בעד הסדרה "סיינפלד" ועוד. אני מארגן כרגע הפגנת תמיכה בעד סטיב ארקל ונגד סטפן אורקל.

מקור: Time Out

שירי הגלקסיה

ועכשיו לריבוט השבועי: והפעם קומדיית המד״ב הקאלטית Galaxy Quest מ-1999 בכיכובם של טים אלן, סיגורני וויבר ואלן ריקמן ז"ל. הסרט, על קאסט של תכנית מדע-בדיוני בסגנון סטאר טרק, שנאלצים לעזור לזן של חייזרים שחושבים שהתכנית אמיתית, לא הצליח מאוד בזמנו אך זכה למעמד קאלט עם השנים, אז הגיע הזמן לריבוט! הפעם זו תהיה סדרה לאמאזון וידיאו, עם הקומיקאי והשחקן פול שיר (Human Giant, The Leauge) בתור הכותב הראשי. בהחלט אין צורך לריבוט לסרט הזה, אבל שיר הוא בחור די מצחיק, אז זה אולי יהיה טוב. או לא. למי אכפת.

מקור: Splitsider

 

מי היה הקומיקאי ג'רי לואיס שהלך לעולמו השבוע?/ מאת עופר ליברגל

האם במאי הקומדיה ג'רי לואיס היה אמן סלפסטיק עממי, במאי יצירתי או איש בעל אלף פרצופים? השחקן שהשפיע על אדם סנדלר, ג'ים קארי ואדי מרפי או דווקא על סקורסזה? אולי סתם היה שוביניסט של קומדיה? כנראה הכול מהכול

כתבתו של עופר ליברגל

היוצר הקומי הגדול  ג'רי לואיס  נפטר השבוע. כשחקן הוא הרבה לגלם דמויות ילדותיות וטיפשות בצורה מוקצנת. סוג של פי אלף יותר אדם סנדלר, אם תרצו. וכאשר דמויות כאלו הן מה שהוא מציב בחזית, לך תוכיח למבקרים שלך שאתה בעצם גאון הן כמבצע והן כבמאי קולנוע יצירתי. כלומר, לך תוכיח למבקרים בארה"ב. באירופה, בעיקר בצרפת, ג'רי לואיס נחשב לאחד מן האמנים האמריקאים הגדולים ביותר החל משנות החמישים, תפיסה אשר בסופו של דבר התקבלה גם במולדתו של הקומיקאי היהודי, אם כי דווקא בתקופה שבה כבר היה הרבה אחרי השיא היצירתי שלו.

השיא הזה החל כאשר כבדרן במועדוני לילה הוא חבר לבדרן אחר, דין מרטין. אף אחד מן השניים לא הצליח לבנות לעצמו זהות ייחודית לבדו, אך יחד הניגוד בין מרטין היפה בעל הקול הצלול לבין לואיס, אשר מתנהג כמו תינוק בגוף של ספק גבר, יצר ניצוצות שהפכו אותם לצמד הבידור הכי מצליח בארה"ב בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה, קודם על הבמה ולאחר מכן ברדיו,  בראשית ימי הטלוויזיה והקולנוע.

בזמן שיתוף הפעולה הקולנועי עם מרטין, לואיס פגש את השותף החשוב השני שלו ביצירה, שותף פחות ידוע אבל כנראה לא פחות חשוב, במאי הקולנוע פרנק טשלין. טשלין החל את דרכו כאנימטור באולפני האחים וורנר וביים כמה סרטונים של הלוני טונס, בטרם עבר לקולנוע מצולם, תוך שהוא משלב בו את מה שהוא למד מן הטירוף ושבירת הגבולות באנימציה. הנה הוא מביים את מרטין ולואיס  בסרט "אמנים ודוגמניות" –

בשנת 1956 הצמד מרטין ולואיס התפרק, לאחר כ-10 שנות פעילות משותפת. מרטין מיצב את עצמו כזמר, כחלק מחבורת ה"ראט-פאק" וגם כשחקן מוגבל אך בעל קסם. לואיס המשיך לעבוד לא מעט עם טשלין על קומדיות אשר הקצינו את האישיות שלו, למשל כשהוא מוצא את עצמו מטפל בתינוקות ב"נערת הרוק".

או בתור אח סעודי בסרט בעל השם העברי "אח, איזה אח" תרגום סביר ל-The Disorderly Orderly

או כאשר הוא שיחק מכונת כתיבה ואות פתיחה ליומן השבוע ב"מי שומר על החנות"

אבל טשלין גם ניצל לא מעט את היכולת של לואיס כרקדן וחשף גם צד אחר שלו, כמו בסיקוונס הריקוד הנהדר ב"סינדרפלה" כלומר סינדרלה בהיפוך מגדרי.

בסופו של דבר לואיס רצה גם לעבור לביים והוא ביצע זאת בהצלחה ב"נער המעלית", סרט שמתרחש במלון ולואיס מגלם בו את הדמות שבכותרת בזמן שדברים משתבשים. הסרט חושף לא רק את סגנון המשחק של לואיס, אלא גם את היכולת שלו לבנות סצנות המתארות את הגיחוך שבחיים בעולם המודרני, באופן אשר מזכיר במאים-שחקנים מוערכים יותר כמו באסטר קיטון וז'אק טאטי.

הסרט הציב עבור לואיס אתגר: כבמאי וכשחקן, הוא לא היה יכול לשפוט בעצמו את הטייקים שבהם כיכב. לכן, הוא פיתח מערכת של שימוש במוניטורים כך שהוא היה יכול לראות את הטייקים בווידיאו על הסט, מובן מאליו בימינו, אך חידוש של ממש בראשית שנות ה-60 שבהן צילמו בפילם. היה צריך לחכות לפיתוח שלו בטרם ניתן היה לצפות בו. הנה עוד סצנה מן הסרט, שבה הבמאי מקבל על עצמו לגלם דמות נוספת, כוכב הקולנוע ג'רי לואיס

גם בסרטיו הבאים כבמאי, לואיס לרוב גילם יותר מדמות אחת, באופן אשר מזכיר כוכבים קומיים בימינו. בסרטים אלו ניתן לראות כיצד הוא השפיע ועיצב את המשחק הקומי של רבים מן השחקנים בני דורנו, דוגמת אדם סנדלר, ג'ים קארי ואדי מרפי, אשר כל אחד מהם לקח את הסגנון של לואיס למקום אחר. מרפי גם כיכב ברימייק לאחד הסרטים הכי טובים של לואיס כשחקן וכבמאי, "הפרופסור המפוזר" אך הסרט של מרפי קצת מחוויר לעומת המקור, בעיקר ביכולת להפוך לפתע את הקומי למרגש –

 

בסרט "תכשיטי המשפחה" גילם לואיס 7 דמויות שונות וכמו שעשה ברבים מסרטיו, שיחק מעט עם המדיום הקולנועי.

בחלק השני של שנות ה-60 ירדה הפופולאריות של הסרטים של לואיס. הוא נותר בתודעה הציבורית בזכות אירוע התרמה טלוויזיוני שנתי שהנחה למען הלחימה במחלת ניוון השרירים. בשנת 1976 התארח במשדר פרנק סינטרה והוא הביא עמו את דין מרטין, 20 שנה אחרי התפרקות הצמד, כאשר לאורך השנים השניים לא נפגשו והיו עוינים.

המחשבה הייתה שהדעיכה בהצלחה של לואיס נבעה מהעדר רלוונטיות של אופי היצירה שלו לדור הצעיר. אבל אז הגיעו הבמאים הגדולים של הוליווד החדשה וסיפרו על  האהדה שלהם ללואיס לא רק כליצן, אלא גם כבמאי. אחד הידועים בהם, מרטין סקורסזה, העניק ללואיס כמחווה את התפקיד הקולנועי אשר שינה את כל התפיסה לגביו – לפתע בתפקיד דרמטי ברובו, שם האנושיות שבו מתגלה, כאשר הוא משחק בסגנון מופנם יותר ומצליח גם בדרך זו לגנוב את ההצגה מרוברט דה נירו, ב"מלך הקומדיה".

לואיס מת בגיל מבוגר מאוד, גם בגיל זה עדיין היה מצחיק בראיונות אשר העניק.  הוא מת בעידן שבו חלק מן הסגנון שלו התיישן, אף על פי שרוב המשחק הקומי בימינו  מושפע ממנו והחשיבה היצירתית שלו כבמאי מתחילה לזכות לכבוד כאחד מן הייצוגים הראשונים של קולנוע פוסט-מודרני בארה"ב. למרות זאת חלק מן האמירות שלו בשנים האחרונות לגבי היכולות הקומיות של נשים  (הוא טען כי אינן מצחיקות) היו צורמות מאוד ויש לציין גם את הפן הבעייתי הזה באישיות שלו לצד כל דברי השבח. אבל בסופו של דבר הוא גרם למיליארדי אנשים לצחוק ויש לשער כי הוא יוסיף לעשות זאת.