ארכיון תגיות: מרטין סקורסזה

סיכום חדשות הקומדיה 29.9-23.9

דון ריקלס מראיין קומיקאים, קומייל נאנג'יאני וג'ון סינה הם שוטרים, יוצר "ויפ" עובר לחלל, עוד סדרות של יוצר "מחלקת גנים ונוף" וסרט נטפליקס חדש עם צ'בי צ'ייס וריצ'רד דרייפוס

.

 

דבליו דבליו נאנג'יאנ-אי

סרטי שוטרים טובים עוסקים בזוג שוטרים מעולמות שונים, בין אם זה גבר ואישה, שחור ולבן או אישה ודינוזאור מדבר. קומדיית שוטרים חדשה תמשיך את המסורת הזו ותפגיש בין חנון ממוצא פקיסטני לאדם לבן ענקי, עם סרט חדש בכיכובם של קומייל נאנג'יאני והמתאבק ג'ון סינה, שבנוסף לקריירה ב-WWE גם סיפק הופעות לא רעות לאחרונה בקומדיות כמו "אסון מהלך" ו"גבר גבר". לא הרבה ידוע על עלילת הסרט, אבל יביים אותו רובן פליישר, במאי "זומבילנד" ויכתוב אותו מורי מילר שכתב את פרודיות הספורט בכיכובו של אנדי סמברג Seven Days in Hell ו-Tour De Pharmecy (שם הופיע גם סינה). סינה ונאנג'יאני נראים כמו צמד שיכול להיות מעניין ומצחיק ביחד, אם סינה לא ימעוד בטעות וימעך את נאנג'יאני למוות עם השרירים העל-אנושיים שלו.

מקור: The AV Club

טיקל מיי ריקלס

מוקדם יותר השנה נפטר קומיקאי העלבונות האגדי ואושיית הקומדיה, דון ריקלס. לפני מותו ריקלס הספיק לצלם סדרת ראיונות אינטרנטית בשביל אגודת הגימלאים באמריקה בשם Dinner with Don, והשבוע כל הפרקים שלה עלו ליוטיוב. בסדרה דון ישב לארוחה ושיחה עם מגוון אישיויות מעולם הקומדיה ומחוצה לו כמו: איימי פולר, זאק גליפניקיס, שרה סילברמן, ג׳אד אפאטו, חבריו מ״קזינו״ רוברט דה-נירו ומרטין סקורסזה וכמובן, סנופ דוג ששמע שמצלמים משהו איפשהו, אז הוא בא. למה אין איזו אגודת גמלאים בארץ שעושה משהו כזה? תשיגו לי את רפי איתן!

מקור: Splitsider

ספייס-בולוקס

כמו שכבר דיווחתי כאן, הסדרה הקומית האהובה ״ויפ״ הולכת להגיע לסיומה בקרוב, ויוצר הסדרה ארמנדו ינוצ׳י כבר עובד על סדרה חדשה גם היא ב-HBO, אבל הפעם בחר מקום מוזר, מפחיד ולא ידוע כמעט כמו המרחב הפוליטי בארצות הברית – החלל! (סאטירה!) ינוצ׳י , שבנוסף ל״ויפ״ יצר במדינת הולדתו בריטניה, את הקומדיה הממשלתית The Thick of It, פונה לכיוון קצת אחר עם הסדרה שבינתיים נקראת Avenue 5, ולא ידוע עליה הרבה חוץ מזה שהיא תתרחש בחללית ובעתיד, אבל אני בטוח שגם שם ינוצ׳י ימצא דרך לצחוק על בירוקרטיה ולכתוב הרבה עלבונות מלאי קללות לדמויות. איך אומרים cunt בקלינגונית?

מקור: Deadline

בריא כמו שור

אתם אולי לא יודעים מי הוא, אבל מייק שור הוא מפלצת קומדיה רבת-זרועות בעולם הטלוויזיה. לאחר שכתב בסאטרדיי נייט לייב ו״המשרד״ האמריקאי, הוא יצר יחד עם גרג דניאלס את ״מחלקת גנים ונוף״ האהובה, וכעת משודרות באמריקה שתי סדרות שהוא יצר ״ברוקלין 99״ ו״המקום הטוב״ ששתיהן זוכות לאהבה ממבקרים ומהקהל. שור עכשיו הולך להרחיב את השליטה התמנונית שלו, עם שתי סדרות חדשות שהוא יפיק ב-NBC. אחת היא קומדיה מוזיקאית בהפקת מפיק המילטון ג׳פרי סלר ובכתיבת  שני מפיקי ״המקום הטוב״ ג׳וש סיגל ודילן מורגן, והשנייה היא קומדיה על אישה שמנהלת בר ללא רישיון מהחצר שלה, מבית כותב Superstore ג׳וש מלמות׳. לא רחוק היום בו כל הקומדיות האמריקאיות יהיו בהפקת שור ויהיו מלאות בבדיחות מהירות, כיף ודמויות שנחמדות אחת לשנייה. ואז מה יקרה?!

מקור: Deadline

זקנים חסרי מנוע עלילתי מקורי

נטפליקס עובדים על סרט קומדיה מקורי חדש וליהקו עבורו כבר שלושה זקנים נרגנים במיוחד: לואיס בלאק, הסטנדאפיסט שכל הפרסונה הקומית שלו היא איש זקן צועק (אני מת עליו), צ׳בי צ׳ייס, שכל מי שעבד איתו היה מעורב בקרב צעקות אחד איתו לפחות, וכוכב מלתעות ריצ׳רד דרייפוס שבילה את כל צילומי אותו הסרט במריבה עם רוברט שו. השלישייה העליזה תככב ב-The Last Laugh, סיפורו של אמרגן אלמן וזקן שיוצר קשר עם קליינט שלו לשעבר, סטנדאפיסט זקן שפרש והתמסד, לסיור הופעות אחרון ברחבי הארץ שיהיה סוג של ״באקט ליסט״. נשמע כמו שילוב של כמה עלילות של קומדיות זקנים חצי-מרגשות מהעשור האחרון אבל יש קאסט נחמד שבנוסף לשלושה האלה כולל גם את אנדי מקדוואל (״לקום אתמול בבוקר״), קייט מיקוצ׳י (״סקראבס״) וכריס פרנל (״רוק 30״).

מקור: Variety

 

מי היה הקומיקאי ג'רי לואיס שהלך לעולמו השבוע?/ מאת עופר ליברגל

האם במאי הקומדיה ג'רי לואיס היה אמן סלפסטיק עממי, במאי יצירתי או איש בעל אלף פרצופים? השחקן שהשפיע על אדם סנדלר, ג'ים קארי ואדי מרפי או דווקא על סקורסזה? אולי סתם היה שוביניסט של קומדיה? כנראה הכול מהכול

כתבתו של עופר ליברגל

היוצר הקומי הגדול  ג'רי לואיס  נפטר השבוע. כשחקן הוא הרבה לגלם דמויות ילדותיות וטיפשות בצורה מוקצנת. סוג של פי אלף יותר אדם סנדלר, אם תרצו. וכאשר דמויות כאלו הן מה שהוא מציב בחזית, לך תוכיח למבקרים שלך שאתה בעצם גאון הן כמבצע והן כבמאי קולנוע יצירתי. כלומר, לך תוכיח למבקרים בארה"ב. באירופה, בעיקר בצרפת, ג'רי לואיס נחשב לאחד מן האמנים האמריקאים הגדולים ביותר החל משנות החמישים, תפיסה אשר בסופו של דבר התקבלה גם במולדתו של הקומיקאי היהודי, אם כי דווקא בתקופה שבה כבר היה הרבה אחרי השיא היצירתי שלו.

השיא הזה החל כאשר כבדרן במועדוני לילה הוא חבר לבדרן אחר, דין מרטין. אף אחד מן השניים לא הצליח לבנות לעצמו זהות ייחודית לבדו, אך יחד הניגוד בין מרטין היפה בעל הקול הצלול לבין לואיס, אשר מתנהג כמו תינוק בגוף של ספק גבר, יצר ניצוצות שהפכו אותם לצמד הבידור הכי מצליח בארה"ב בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה, קודם על הבמה ולאחר מכן ברדיו,  בראשית ימי הטלוויזיה והקולנוע.

בזמן שיתוף הפעולה הקולנועי עם מרטין, לואיס פגש את השותף החשוב השני שלו ביצירה, שותף פחות ידוע אבל כנראה לא פחות חשוב, במאי הקולנוע פרנק טשלין. טשלין החל את דרכו כאנימטור באולפני האחים וורנר וביים כמה סרטונים של הלוני טונס, בטרם עבר לקולנוע מצולם, תוך שהוא משלב בו את מה שהוא למד מן הטירוף ושבירת הגבולות באנימציה. הנה הוא מביים את מרטין ולואיס  בסרט "אמנים ודוגמניות" –

בשנת 1956 הצמד מרטין ולואיס התפרק, לאחר כ-10 שנות פעילות משותפת. מרטין מיצב את עצמו כזמר, כחלק מחבורת ה"ראט-פאק" וגם כשחקן מוגבל אך בעל קסם. לואיס המשיך לעבוד לא מעט עם טשלין על קומדיות אשר הקצינו את האישיות שלו, למשל כשהוא מוצא את עצמו מטפל בתינוקות ב"נערת הרוק".

או בתור אח סעודי בסרט בעל השם העברי "אח, איזה אח" תרגום סביר ל-The Disorderly Orderly

או כאשר הוא שיחק מכונת כתיבה ואות פתיחה ליומן השבוע ב"מי שומר על החנות"

אבל טשלין גם ניצל לא מעט את היכולת של לואיס כרקדן וחשף גם צד אחר שלו, כמו בסיקוונס הריקוד הנהדר ב"סינדרפלה" כלומר סינדרלה בהיפוך מגדרי.

בסופו של דבר לואיס רצה גם לעבור לביים והוא ביצע זאת בהצלחה ב"נער המעלית", סרט שמתרחש במלון ולואיס מגלם בו את הדמות שבכותרת בזמן שדברים משתבשים. הסרט חושף לא רק את סגנון המשחק של לואיס, אלא גם את היכולת שלו לבנות סצנות המתארות את הגיחוך שבחיים בעולם המודרני, באופן אשר מזכיר במאים-שחקנים מוערכים יותר כמו באסטר קיטון וז'אק טאטי.

הסרט הציב עבור לואיס אתגר: כבמאי וכשחקן, הוא לא היה יכול לשפוט בעצמו את הטייקים שבהם כיכב. לכן, הוא פיתח מערכת של שימוש במוניטורים כך שהוא היה יכול לראות את הטייקים בווידיאו על הסט, מובן מאליו בימינו, אך חידוש של ממש בראשית שנות ה-60 שבהן צילמו בפילם. היה צריך לחכות לפיתוח שלו בטרם ניתן היה לצפות בו. הנה עוד סצנה מן הסרט, שבה הבמאי מקבל על עצמו לגלם דמות נוספת, כוכב הקולנוע ג'רי לואיס

גם בסרטיו הבאים כבמאי, לואיס לרוב גילם יותר מדמות אחת, באופן אשר מזכיר כוכבים קומיים בימינו. בסרטים אלו ניתן לראות כיצד הוא השפיע ועיצב את המשחק הקומי של רבים מן השחקנים בני דורנו, דוגמת אדם סנדלר, ג'ים קארי ואדי מרפי, אשר כל אחד מהם לקח את הסגנון של לואיס למקום אחר. מרפי גם כיכב ברימייק לאחד הסרטים הכי טובים של לואיס כשחקן וכבמאי, "הפרופסור המפוזר" אך הסרט של מרפי קצת מחוויר לעומת המקור, בעיקר ביכולת להפוך לפתע את הקומי למרגש –

 

בסרט "תכשיטי המשפחה" גילם לואיס 7 דמויות שונות וכמו שעשה ברבים מסרטיו, שיחק מעט עם המדיום הקולנועי.

בחלק השני של שנות ה-60 ירדה הפופולאריות של הסרטים של לואיס. הוא נותר בתודעה הציבורית בזכות אירוע התרמה טלוויזיוני שנתי שהנחה למען הלחימה במחלת ניוון השרירים. בשנת 1976 התארח במשדר פרנק סינטרה והוא הביא עמו את דין מרטין, 20 שנה אחרי התפרקות הצמד, כאשר לאורך השנים השניים לא נפגשו והיו עוינים.

המחשבה הייתה שהדעיכה בהצלחה של לואיס נבעה מהעדר רלוונטיות של אופי היצירה שלו לדור הצעיר. אבל אז הגיעו הבמאים הגדולים של הוליווד החדשה וסיפרו על  האהדה שלהם ללואיס לא רק כליצן, אלא גם כבמאי. אחד הידועים בהם, מרטין סקורסזה, העניק ללואיס כמחווה את התפקיד הקולנועי אשר שינה את כל התפיסה לגביו – לפתע בתפקיד דרמטי ברובו, שם האנושיות שבו מתגלה, כאשר הוא משחק בסגנון מופנם יותר ומצליח גם בדרך זו לגנוב את ההצגה מרוברט דה נירו, ב"מלך הקומדיה".

לואיס מת בגיל מבוגר מאוד, גם בגיל זה עדיין היה מצחיק בראיונות אשר העניק.  הוא מת בעידן שבו חלק מן הסגנון שלו התיישן, אף על פי שרוב המשחק הקומי בימינו  מושפע ממנו והחשיבה היצירתית שלו כבמאי מתחילה לזכות לכבוד כאחד מן הייצוגים הראשונים של קולנוע פוסט-מודרני בארה"ב. למרות זאת חלק מן האמירות שלו בשנים האחרונות לגבי היכולות הקומיות של נשים  (הוא טען כי אינן מצחיקות) היו צורמות מאוד ויש לציין גם את הפן הבעייתי הזה באישיות שלו לצד כל דברי השבח. אבל בסופו של דבר הוא גרם למיליארדי אנשים לצחוק ויש לשער כי הוא יוסיף לעשות זאת.