ארכיון תגיות: סאטירה

השירים המצחיקים בכל הזמנים

שירי ההומור, הנונסנס, הדאחקות, הפארודיות והסאטירה הגדולים בכל הזמנים

לרגל פורים שאלנו אתכם מה השירים ההומריסטיים בכל הזמנים, קיבלנו שפע הצעות יחידות, והיה קשה להגיע להכרעה. אז החלטנו, אך ורק לטובת הכלל, להתמקד באמנים בולטים, על סמך ההמלצות שלכם, שהוצע יותר משיר אחד שלהם ואלו שמות:

דני סנדרסון, כוורת, גזוז, דודה

המגפיים של ברוך

אמא ודני

טנגו צפרדעים

תה עושה סחרחורת

חתונה

שקט שקט

שיר המכולת

 

 

מתי כספי

מה אתה דורך עליי? מה? אני נמלים?

סטירת לחי

שלום עליכם

 

אין חנינה

פרנק זאפה

Beatles Medley

Billy The Mountain

Muffin man

Titties and beer

 

מונטי פייתון

Sit on My Face

The Lumberjack Song

I Like Traffic Lights

 

טום לרר

Poisoning Pigeons in The Park

The Irish Ballad

Whos Next

 

הקינקס

Lola

Phenomenal Cat

When I Turn Off The living Room

הגשש החיוור

זאת שמעל לכל המצופה

המנגינה היא שקובעת

 

האישה היחידה בחיי

טניישס די

Tribute

Kielbasa

ווירד אל

 

Another One Rides the Bus

Fat

שוק המציאות (יונה עטרי ואילי גורליצקי – נתן אלתרמן)

לימון וצלחת

זמר מפוחית

הבילויים

שגר פגר

 

אוטו זבל

הג'ירפות

רמי מואשם בהחזקת סמים קלים

747

 

התרנגולים

משעמם

שיר השכונה

 

לוקץ'

המחסל – שיר אהבה

אייל שני

וידיאו קומדי – הסרטונים המצחיקים לשנת 2015

מה הסרטונים שהכי הצחיקו אותנו ואתכם השנה? ילדי הקומדיה עם הסרטונים הכי מצחיקים השנה

הרבה זמן לא פרסמנו סרטונים, למרות שהפוסטים עליהם הלכו בכלל לא רע. האיסוף לקראת השנה האזרחית החדשה לקח זמן, וגם הסקרים שלנו הראו שעל אף עידן הוויראליות  – העדפות הומוריסטיות הן דבר כל כך אינדיבידואלי, וקשה מאוד ליצור דירוג היררכי של הסרטונים המצחיקים.

השנה הסתמנה כשנה של דמויות מטורפות ומוקצנות, שדי עקפו את הסאטירה מימין, ולצדן קומיקאים מהאינטרנט שנחטפים לטלוויזיה: גיתית פישר, אביתר חלימי, דניאל קורן, טל טירנגל וקארין כהן הם רק חלק מהשמות.

נחלק את הרשימה לפי בחירתם של גולשים ספציפיים, ולאחר מכן נציין את בחירתנו.

Arnon Weiss Yotam Ishay

ערוץ הכיבוד, נוער הגבעות
פעילי תג מחיר נחשפים בפעם הראשונה

ערוץ הכיבוד הוא בהחלט ההפתעה הכי נעימה של השנה, שילוב של אקטואליה, נונסנס ועריכה מלאת דמיון של דור מוסקל . הסרטון האהוב ביותר שלו היה נוער הגבעות. דור מוסקל, שסתם היה כותב חביב עלינו, מראה כישורי משחק וכמה קל להישמע להוט ובעל מטרה קדושה גם כשאתה מדבר שטויות.


Yoav Roth

יואב רות כיוון אותנו לדיבוב מצחיק הוותיקים עם שתי פארודיות על תחום שתמיד עובד, תכניות וסרטים לילדים: מלך האריות ופרפר נחמד, שגם גיתית פישר ודניאל קורן טיפלו בהם.

דיבוב מצחיק למלך האריות

 


דיבוב מצחיק לפרפר נחמד

 


Tal Neer Kastel (שאין לה כל קשר לכותב הכתבה, כי זה יהיה נפוטיזם)

לוקאץ' – שיר לחדר כושר

פשוט השנה התחלנו חדר כושר ואנחנו דואגים לבריאותו של לוקאץ'. טל מציינת שהשיר לא יוצא לה מהראש.

 

דוקטור ירמי פרק 1

למיטב ידיעתנו, זה עדיין הפרק היחיד בסדרה. הקומיקאי ירמי שיק בלום מגלה שיש לו הכנסה נוספת בתור הפסיכולוג הגרוע ביקום, לכן רק פציינט כמו רון פלדמן  ילך אליו.

קארין כהן מכינה את עמית הרשקוביץ לדייט

לקארין כהן ולעמית הרשקוביץ יש הומור מאוד שונה, גם לירמי שיק בלום ולתומר פישמן. כידע, הומור שונה מוביל לדייטים מהגיהינום.

Aner Tausig

אור בראל, לירן לין, איתי בלום\ אייל שני מכין פיתה

ענר הציע לנו עוד סרטון מסוגת פארודיות על תכניות שלא ראיתי. כמו הרבה מהסרטונים המצחיקים ההומור מבוסס בעיקר על עריכה ועל אוכל.

Maya Raz

הסטנדאפיסט בן ברוך במחווה לשף אסף גרניט

גם זה מסוגת פארודיות על תכניות בישול שלא צפינו בהן. אבל יש כתיבת דיאלוגים טובה, התפתחות והמון השקעה. אז חוץ מזה שאנחנו לא יודעים מי זה אסף גרניט היה די מצחיק.

טל סולומון קורא את הקטלוג של איקאה

כשמו כן הוא. טל סולומון בסרט אימה שיפחיד כל זוג בורגנים.

Yotam Ishay

אביתר חלימי\ הדילרית מהטוטו

סרטוני המתיחות, שמתברר שיכולים להיות גם חכמים, של אביתר חלימי ופורסמו רק בפייסבוק, הגיעו למקום של כבוד בתכנית הלייט נייט של גורי אלפי. סוחרים, סוחרי סמים, סוחרי הימורים, מה ההבדל?

Golan Yorkevich

מעריץ אפס

לא היינו בטוחים אם אחרי סרט אפס, שוגרזאזא ימשיכו בשלהם. מעריץ אפס מעלה אותם לשלב המטא. מפוצץ מוחות, כמו שאומרים בעברית.

בחירת ילדי הקומדיה

באופן מפתיע לא הוכנסו כמה מהכוכבים של הקומדיה האינטרנטית. נזכיר כמה מהסרטונים שאהבנו ולא נכנסו. גיתית פישר הגיעה לשיאים ויראליים עם הדמות "תותית", אבל אנחנו אהבנו במיוחד את ארוחת חג. גם כל מה שמצחיק בעולם, שהכניסו בשנה שעברה שני מערכונים, לא הגיעו אל גולשי ילדי הקומדיה. אהבנו בעיקר את יום עיון מסוכן.

ולשלושת הגדולים:

דניאל קורן – חברים ממש\ מנטליות מטקות

כמי שגדלו בשנות השמונים ומאוד אהבו את הקומדיות מלאות הדמויות של אדי מרפי, חברים ממש מביא אותנו לשם עם תוספת פילוסופיה שאנחנו לא מבינים. עריכה מצוינת, משחק טוב ומקוריות זה מה שהופך את ההובי שלנו לשווה.

 

קארין כהן\ בחורה מפתה את חבר שלה במצלמה

זה לא סוד שאת קארין אנחנו מאוד אוהבים. כאמור שילוב של סקסיות, נונסנס, פסיכדליה ועוד דברים שהרבה קומיקאים נרתעים מהם משום מה.

 עידן ברקאי ויותם ישי\ freedom for men

הפריימינג מוכר. עוד מוקומנטרי, מאוד מושקע, אבל הנושא ודרך ההגשה של עידן ברקאי ויותם ישי דורשים ביצים\שחלות. גברים חדשים שלא מפקפקים במיניות שלהם. הליכה על קו התפר הקווירי בלי שיפוט ובלי דיבורים מיותרים שווים יותר מאלף מאמרים. אם היינו מאקו ואוהבים סופרלטיבים מפוצצים, היינו יכוליום לומר שזה סרטון המייצג דור, אבל אנחנו לא, אז לא נגיד.

מה מצחיק בזה?

קומדיה, פילוסופיה, סאטירה – למה צחקתם?

כולנו אוהבים לחשוב שאנחנו נורא מיוחדים. שונים, נועזים, חתרניים. מערערים על המוסכמות, חותרים נגד הזרם, יוצאים נגד השיטה. זה נכון באופן הלבוש, זה נכון באופן הדיבור, בטח ובטח זה נכון בחומרים. אז איך יוצא שבסופו של דבר אנחנו אומרים בדיוק מה שהקהל מצפה לשמוע?
מה פתאום?!? אני שומע את הכעס שלכם עד לכאן. קומדיה זה חתרני, זה מאתגר את המערכת. גדי וילצ'רסקי, כשהוא קורא ללגליזציה, הוא קונפורמיסט? ארץ נהדרת, כשהם עושים סאטירה על פוליטיקאים, תומכים בשיטה?

אז גדי וילצ'רסקי, תאמינו או לא, מצחיק אנשים מאוד מסוימים. ואני לא אגיד שכולם סטלנים (ואגב, כמה מחבריי הטובים ביותר…), אבל אף אחד מהם לא חושב שג'וינט הוא עילה למעצר. וסאטירה? ובכן, סאטירה היא הצורה השמרנית ביותר של קומדיה. וזה לא עוצר שם. תחשבו על הקומיקאים שאתם מכירים ועל מי הקהל שלהם. תחשבו על הקומיקאים שאתם אוהבים ועל הקשר בין הדעות שלהם לדעות שלכם. דעות שאנחנו מסכימים איתן מצחיקות אותנו, דעות שאנחנו לא מסכימים איתן מכעיסות אותנו. ככה זה.

לא נכון, תגידו לי. הקטעים הכי מצחיקים בתוכניות סאטירה הם הקטעים שבהם אנחנו לא מסכימים עם הדמויות. אבל זאת בדיוק הנקודה. אנחנו לא מסכימים עם הדמויות, אנחנו מסכימים עם הקומיקאי. סאטירה היא אולי שמרנית, אבל היא לא טיפשית. היא כן מניחה שהצופה אינטיליגנט. וצופה אינטליגנט מבין שכשדמות מופיעה בתכנית סאטירה, הדעות שלה לא מוצגות כמו שהן, הן מוגחכות. אנחנו צוחקים כי אנחנו מסכימים עם הדעה שמוצגת, אנחנו צוחקים כי הדעה שמוצגת, שאנחנו לא מקבלים, מגוחכת. כלומר, שוב, מה שמצחיק אותנו הוא הדעה שאנחנו כן מסכימים איתה. הקומיקאי לא מצליח בזכות זה שהוא מאתגר את הקהל. הוא מצליח בזכות זה שהוא נותן לקהל חיזוק.

אומברטו אקו
אומברטו אקו

כדי להבין את התופעה הזאת, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה הוא תפקידו של הצופה. ולאומברטו אקו יש תשובה ברורה – הצופה מייצר את ההופעה. הצופה הוא לעולם לא פאסיבי לגמרי. הוא עסוק בכל רגע בהופעה בלפרש אותה, והוא מפרש אותה תמיד לפי ניסיון העבר שלו ולפי הנחות היסוד שלו. ההופעה, במילים אחרות, היא לא פלנטה אחרת. ההופעה היא חלק מהעולם, ובדיוק במידה שהיא מגיבה על העולם – העולם מגיב עליה.
אקו מתאר 10 שלבים ביצירת הופעה (למעשה, הוא מדבר על כתיבת טקסט ספרותי, אבל קל מאוד לראות כיצד התיאוריה מתאימה גם להופעה קומית). מתוכם, 3 בלבד הם בשליטתו של הקומיקאי. כל השאר הם אצל הצופה. אחד השלבים האלה הוא הפרשנות האידיאולוגית.
הקהל מגיע להופעה עם תפיסת עולם מסוימת, אפילו אם היא בלתי מודעת. והוא יפרש את ההופעה לפי התפיסה הזאת. ופה מתחיל משחק חברתי – הקומיקאי רוצה שהקהל יצחק, אז הוא צריך להתאים את המסרים שלו לתפיסת העולם של הצופים. הצופים, בתקווה, גם רוצים לצחוק, אז הם ינסו להתאים את המסרים של הקומיקאי לתפיסת העולם שלהם. אם הקומיקאי מוכר, והקהל יודע לאן הוא מגיע, ההופעה תהיה יחסית צמודה לחזרות. הקומיקאי ייתן את הרפליקות כפי שהוא התאמן עליהן, הצחוקים יהיו במקומות הנכונים וכולם יחזרו הביתה מרוצים. אבל אם הקומיקאי לא מוכר מספיק, והגיע קהל שלא יודע למה לצפות, ההופעה תתחיל לחרוק. ואז הקומיקאי, אם הוא מוכשר מספיק, ישנה את ההופעה. לא בהכרח את החומר, אבל את אופן ההגשה. הוא יקל על הצופים לגשר על הפער בין תפיסת העולם שלהם לבין תפיסת העולם שההופעה מציגה. ואחת הדרכים הפשוטות לעשות את זה היא להשתמש בהגחכה. החומר שלך תומך בלגליזציה, אבל הזמינו אותך להופיע באגודת "אל-סם"? קחי את אותן בדיחות בדיוק, אבל תהפכי לגמרי את האינטונציה. בדיחות שהיו סרקסטיות תספרי ברצינות גמורה, בדיחות רציניות תספרי כאילו הן סרקסטיות. הקהל לא טיפש. אם החומר שעל פני השטח לא מתאים לתפיסת העולם שלו, הוא ימצא את הדרך לפרש אותו באופן שכן יתאים. רק צריך לתת לו קצת עזרה.

קחו לדוגמא את הקטע הזה של סטיוארט לי:

לי מספר שרשרת של אירועים אמיתיים מחייו. חלקם מאוד טראומטיים. שימו לב בעיקר לסיפור שמתחיל בדקה 6:40. שימו לב לאופן ההגשה. שימו לב מה קורה בדקה 8:00. אין שם שום דבר מצחיק, ובכל זאת הקהל צוחק. למה? בגלל מה שמוסבר בהערה בדקה 8:05 – הקשר הוא לא מיתוס. אם היינו שומעים את הסיפור הזה במפגש אישי, היינו מפגינים אמפתיה, כי לא היינו מצפים שמישהו ישתמש בסיפור כזה כדי להצחיק. אבל זה לא ההקשר. ההקשר הוא הופעה קומית. והקהל מצפה שיצחיקו אותו. הקהל מצפה שלכל סיפור יהיה פאנץ' ליין. תפיסת העולם של הקהל בשלב הזה (הקטע הזה הוא לקראת סוף ההופעה) היא של הופעת סטנד-אפ. וכשאלו הציפיות של הקהל, אפילו השורה "סתמי ת'פה, את לא יודעת על מה את מדברת" הופכת לפאנץ' ליין.

אז נכון, לא מדובר פה בדיוק על דעות. אנחנו לא יודעים מה הקהל חושב על מלחמת העולם השנייה, על הפצצת דרזדן או על השתקת נשים. העניין הוא האישוש של הציפיות. בני אדם לא אוהבים דיסוננס. אנחנו לא רוצים להתמודד עם ניגודים. אנחנו אוהבים כשהכל זורם והרמוני. אנחנו בהופעה קומית ומישהו מספר לנו על טראומה שסבא שלו חווה? כנראה זאת בדיחה. גם אם אין שוב דבר אחר שמאפיין את זה כבדיחה, אנחנו לא יכולים להתמודד עם הרעיון שזה לא. אז הקהל הופך את זה לבדיחה. קומדיה, בניגוד לכל מה שמספרים, לא נעוצה בהיפוך הציפיות של הקהל, היא נעוצה באישושן. הקהל מגדיר את הקומדיה כקומדיה כשהציפיות שלו מאוששות. קומדיה, כמו כל יצירת אמנות, לעולם לא עומדת בפני עצמה. אי אפשר לדבר על קומדיה בלי לדבר על קהל. הקומדיה לא נמצאת בחומר, לא נמצאת אצל הקומיקאי, לא נמצאת אפילו בהופעה. הקומדיה נמצאת במפגש בין הקומיקאי לקהל. הקומיקאי לא יוצר את הקומדיה, הוא לכל היותר הסוכן שבעזרתו הקהל הופך את ההופעה לקומדיה.