ארכיון תגיות: סטנדאפ ביפן

מצחיק ביפן, על סצנת הסטנדאפ בטוקיו – מישל סבח

 

מישל סבח רגיל לבמות הסטנדאפ בישראל, בטוקיו הוא גילה סטנדאפ עם הפסקות, משחקים ופלאים אחרים

ראשון בערב. המטוס שלי נוחת בטוקיו. עוד נסיעת רכבת אחת לדירה ואני עושה לעצמי שאט דאון.

שני בצהריים. ריסטארט. יש לי מספיק זמן לארגן לעצמי סט קצר להופעת סטנדאפ באנגלית ולצאת לבמה הפתוחה היחידה שיש בטוקיו כרגע.

סצנת הסטנדאפ בטוקיו חדשה יחסית, משהו כמו כמה שנים בלבד, והכל באנגלית. אין בתרבות היפנית סטנדאפ כמו שאנחנו מכירים במערב. יש להם קומדיה, יש להם מערכונים, יש להם סלאפסטיק, אבל פשוט אין להם סטנדאפ והם לא מבינים אותו. אבל בטוקיו גרים גם הרבה זרים שעברו לטוקיו בגלל עבודה, נישואים, לימודים וכדומה. אנשים שלא ממש יודעים יפנית מעבר ל "כמה זה עולה?" ו"כן, אני יודע שאני גבוה ויש לי עיניים עגולות". אותם אנשים צמאים לבידור באנגלית. מצחיק או לא, זה כבר לא חשוב, רק דבר אליי באנגלית.

אני מגיע לבמה הפתוחה בבר ב- Otsuka, חדר פיצפון בקומה השלישית של הבר, יש סטנד, יש מיקרופון, ישנם כמה אנשים בקהל שבאו לשמוע וסטנדאפיטסים שבאו להופיע. מתחיל להכיר קצת את האנשים והאווירה. המקום קטן וצפוף וכמעט אין מרחק בין הקהל למופיעים. קצת אווירה של כיתה. אני עולה להופיע והקהל מפרגן בצחוקים חזקים שבאו מטר ממני. אחרי ההופעה סטנדאפיסטים באים לדבר איתי ולהזמין אותי לערבים אחרים שהם מנהלים. המנחה הזמין אותי לערב הדגל שלהם ביום רביעי ב- Good Heavens Briticsh Bar להיות ההדליינר. כמה זמן לעשות? 8 דקות.

כמה דברים קצת שונים לי בסצנת הסטנדאפ בטוקיו. ראשית, הדליינר עושה 10 דקות בדרך כלל, כל השאר בדרך כלל עד שש דקות גג. ההופעות שלהם מורכבות ממספר אנשים שנותנים שש דקות והדליינר שנותן בסוף 10 עד 15 דקות. הרבה פעמים ההדליינר יהיה קומיקאי שמבקר בטוקיו מחו"ל וקופץ לקבל קצת זמן במה. זה משהו שאני לא מכיר מהארץ. אף פעם לא ראיתי בארץ קומיקאי מחו"ל שהגיע לארץ וקפץ להופיע. הם מאוד מעודדים את זה בטוקיו, כנראה כי יש להם מעט קומיקאים שלא מחדשים הרבה וביקורי חוץ הם טעם חדש וטרי שמשתנה כל הזמן ויגרום לקהל שלהם להמשיך להגיע למרות שרוב הזמן הם רואים את אותם מופיעים. חוץ מזה שמה לעשות, טוקיו כנראה מושכת הרבה יותר קומיקאים מטיילים מאשר ישראל.

הקהל של סצנת הסטנדאפ בטוקיו מאוד מצומצם, כי יפנים לא באים, רק זרים שגרים שם או מטיילים שם וצריך למצוא דרך לחדש להם כל הזמן.

עוד משהו שקצת שונה בטוקיו זה המושג של "מנחה". אצלנו בארץ המנחה אמור להיות הכי מצחיק מכל המופיעים ואמור להעלות את רמת הצחוקים בזמן שהוא מנחה כדי לתמוך במופיעים האחרים ולא לתת לקהל להתייבש. בטוקיו זה לאו דווקא עובד ככה. בטוקיו המנחה אחראי לשמור על אווירה טובה ולהריץ את המופיעים זה אחר זה. יצא לי להנחות מספר פעמים בטוקיו וזה לגמרי אחרת. יש כל מיני משחקים שעושים עם הקהל. באחד הערבים מעלים את כל הקהל על הרגליים בתחילת המופע וגורמים להם להגיד את שבועת הצופה, בערב אחר מאלתרים שירי ראפ עם הקהל ובערב אחר משחקים את משחק הטלפון (מישהו רנדומלי מהקהל מספר לכולם מה הייתה ההודעה האחרונה שהוא קיבל לטלפון ומשם המנחה מאלתר). כל הדברים האלו מאוד כיפיים ומשרים אחלה אווירה, אבל הם לא סטנדאפ נטו ולפעמים כבר רציתי שהמנחה ירד ויעביר לסטנדאפיסט הבא.

ההופעות בטוקיו שונות מההופעות פה בעוד שני דברים מהותיים.

בכל הופעות הסטנדאפ בטוקיו יש הפסקה באמצע המופע. בהפסקה הזאת הקהל יכול לצאת החוצה לעשן סיגריה ולהתמנגל עם אנשים אחרים בקהל או אפילו עם הסטנדאפיסטים, או ללכת לבר להזמין עוד משקה. זה נותן הזדמנות לאנשים לטעון את עצמם לקראת החצי הבא שבסופו יופיע ההדליינר. הרגיש לי שהופעות סטנדאפ ביפן הן מקום טוב להכיר אנשים חדשים, בעוד שבארץ הופעת סטנדאפ היא מקום טוב לשמוע סטנדאפ וזהו. הבר כמובן מרוויח מההפסקות האלו. איך שלא מסתכלים על זה, זה נראה מוצלח. אולי בארץ אנחנו חוששים שהקהל יברח אם נתן לו הפסקה?

בכל ההופעות בטוקיו, חוץ מבמות פתוחות, הקהל משלם על כרטיס כניסה ומקבל וואצ'ר לשתייה חינם. לא יודע למה אבל זה מרגיש לי הרבה יותר נחמד. בדרך כלל הופעות בטוקיו הן בעלות של 1500 יין (בערך 45 שקל) ומשקה בבר מגיע גג ל- 33 שקל.

 

אני עולה לבמה המרכזית ב- Good Heavens Comedy Club ונותן 10 דקות של הופעה שליטשתי בישראל במשך שנתיים. הקהל לא ראה דברים כאלה בחיים שלו. אחרי ההופעה אנשים עומדים בתור ללחוץ לי יד וסטנדאפיטים רבים הגיעו אלי להזמין אותי להופעות נוספות שלהם.

קהילת הזרים בטוקיו די צפופה ואינטימית ונראה שכולם מכירים את כולם. קהילת הסטנדאפיסטים מאוד מגוונת ומכילה בתוכה מוזיקאים שעושים סטנדאפ עם גיטרות, אימפרוויזטורים שעושים סטנדאפ בסגנון שלהם ועוד סוגים שונים של קומדיה. דווקא בגלל האינטימיות והערבוב בין כולם, יצא לי לקבל הזמנות להופיע בהופעת מוזיקה בתור מנחה, בערבים שונים ומשונים בכל רחבי טוקיו ואפילו בהופעה מיוחדת של מספרי סיפורים שנקראת מועדון השקרנים המושלמים.נחשפתי להמון סוגי הופעות וקיבלתי הזדמנויות רבות לצעוד במרחבים שמחוץ לטווח הבטוח שלי והכל היה נהדר, בלי בכלל לדבר על האוכל…

בחודש שהייתי שם הופעתי 15 פעמים. קצת יותר הזדמנויות להופיע מאשר בארץ, אבל זה מכיוון שהסצנה שם מאוד קטנה ואינטימית, ועם זאת הרבה אנשים מארגנים הופעות.

אין להם בטוקיו מועדון סטנדאפ רשמי שעובד כל הזמן בתור מועדון סטנדאפ, הכל נעשה דרך אנשים פרטיים שמארגנים בכל מיני בארים ומועדונים כי הם רוצים להופיע וכי יש קהל שרוצה לשמוע סטנדאפ באנגלית, גם אם הם בארץ רחוקה שכולם מדברים בה יפנית.