ארכיון תגיות: סטנדאפ

בר רחמים – ראיון ר-ציני

מקרה משעשע: בר רחמים

בר רחמים היא סטנדאפיסטית ואושיית רשת בעלת ביליון עוקבים, אם זה מספר אמיתי. היא מדור העתיד של מועדון הסטנדאפ "סטנדאפ פקטורי", זה אומר שהיא מהעתיד. הפוסטים שלה עוסקים במגוון נושאים, מסקס, תזונה ועד משבר הטילים בקובה. והכי חשוב, היא תופיע בפסטיבל חמש השנים לילדי הקומדיה, עם סטנדאפיסטים ותיקים כמו דדו מילמן  ועידן ברקאי. והנה ראיון.

מתי החלטת להיות קומיקאית?

אחרי הפרידה מהאקס הקודם, במקום להתאבד מבניין התרסקתי על במות, קצת אדרנלין פה ושם.

הרבה מהפוסטים שלך עוסקים בסקס. יש לך הוכחות שהוא אכן קיים?

לפעמים יש, לרוב אין, כי יש לי סטנדרטים, כאילו אם הבחור לא ראה את הסרט פאלפ פיקשען, איך אני יכולה לשכב איתו?

מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?

אמא שלי, הכי מצחיקה בארץ. וגם יותר מגניבה ממני כי יש לה יותר קעקועים.

את גם סטנדאפיסטית וגם פעילת רשת. מה יותר מפחיד, האקלרים או טרולים?

אין לי פחדים, לפעמים אין לייקים אז אני מוחקת, אין משהו שאני לא אעז לכתוב ועל במה מה שלא עובד מחליפים. עם הטרולים למדתי להתמודד כשהם כותבים עליי משהו רע, אני רושמת משהו רע עוד יותר ואז הם יורדים ממני.

מה את חושבת על הקומיקאים הפעילים כיום?

עושים עבודת קודש בחירוף נפש, כותבים בלי סוף מאוננים וישנים. מאד מצחיקים אותי.

מה המשמעות הסודית של השם בר רחמים?

אין משמעות סודית, טכנית אני ובר רפאלי זה אותו הדבר, יש לנו את אותו השם, לשתינו יש בגדים של הודיס, גדלנו בהוד השרון וזהו, היא אחרי שתי לידות עכשיו. אז אני מניחה שאנחנו באותו משקל בערך

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

תחת.

מי אושיית הרשת האהובה עלייך?

תומר פישמן, אושיית הרשת.

מה התפיסה הקומית שלך?

אפשר ורצוי לצחוק על הכול

אילו שלושה דברים היית לוקחת לגיהינום?

מזגן. תפוחי אדמה. מריחואנה.

 

לדף הפייסבוק שלה

לכרטיסים

נגה ד'אנג'לי – ראיון ר-ציני

הקומיקאית נגה ד'אנג'לי לא מפחדת לדבר על אמהות, זוגיות, סטנדאפ, אהבת אמת, כי אלו לא דברים מפחידים

נגה ד'אנג'לי היא קומיקאית פעילה מאוד וגם סוכנת כפולה, מצד אחד פונה לקהל הילדים בתכניות כמו "הצחוקיה" ומצד שני פונה לקהל ההורים אבל גם לקהל האמהות ב"קומדי סנטרל סטיישן". כמו כן לפעמים היא חלק מחבורת הסטנדאפ "נשי ותיהני", שנוצרה לטובת נשים ולטובת עולם טוב יותר. כמה מסרטוניה היו ויראליים אבל בזכות מימון המונים היא החלימה. אנחנו תרמנו שאלות.

מתי החלטת שאת רוצה להיות קומיקאית?

כשהבנתי שעושים מזה פרסומת לבנקים. סתם. בגיל שבע כשעשיתי חיקוי של רוסייה (שנות התשעים. זה היה הקטע) וכל המשפחה שלי ישבה שם ולא עניין אותם כלום, רק שאני אצחיק אותם. אפילו ויתרו לי על עונש. יותר מזה?

הבאת ילדים בשביל פאנצ'ים?

כן. פאנץ' טוב זה כמו ילד. את מחזיקה אותו בגאווה – זה יצא ממני הדבר הזה? וואו.

מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?

עדי אשכנזי הוכיחה לי שבתור אישה אפשר לעשות את זה ובגדול. כילדה, הקומדי סטור עשו נונסנס שהערצתי, ואח"כ כמובן ארץ נהדרת. טייכר וזרחוביץ זה שיעור בקומדיה כל יום ברדיו. מדהימים. בחו"ל – איימי שומר, שרה סילברמן, דייב שאפל, לואי. סטנדאפ בארץ הולך לכיוונים האלה… של סטנדאפ חכם עם תובנות וסיפורים. בשבוע שעבר הייתי בהופעה של אודי כגן. שחוץ מזה שהוא מצחיק ומעולה הוא מרגש אותך בכנות שלו וזאת יכולת אדירה בעיניי. מכל הגדולים יש מה ללמוד. כל אחד והקטע שלו. אני רואה הופעות מחו"ל ולומדת איך לכל אחד יש את הדמות והניואנסים שלו, ושיותר מכל בדיחה זה מי שמספר אותה ואיך הוא עושה את זה. לראות סטנדאפיסטיות מחו"ל בעיניי זה הדבר. סופסוף נשים. זה מעניין, אני שותה את זה. כמה שנים התרגלנו לשמוע על העולם מהזויות שלכם. גבר לא יבין זאת.

השתתפת בתכנית "הצחוקייה", סטנדאפ לילדים. אם הם יגנבו לך את ההצגה, מה תגנבי להם?

אם הילדים יגנבו את ההצגה אני אגנוב להם שעות שינה. אני חייבת לישון לאיזו תקופה.

מה את חושבת על הקומיקאים הפעילים כיום?

הקומיקאים שפעילים היום מעולים וכשאני רואה משהו ממש טוב אני מקנאה ורוצה גם. המערכונים של טלוויזיה מהעתיד, ערוץ הכיבוד, וגלית חוגי אהובת ליבי שכותבת איתי ומבריקה בעיני. יש פה דור חתרני וכיף להיות חלק מזה.

יש לך פינה בקומדי סנטרל סטיישן. איפה זה על הממיר?

אין לי טלוויזיה. זה על היוטיוב שלי.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

מגנומטר. וככל שהשתמשו בה יותר בזמן האחרון ככה זה הוכיח כמה המצב פה אבסורד ומגוחך. להיעלב ממגנומטר. משבר המגנומטר. די נו, לא באמת.

מי אושיית הרשת האהובה עלייך?

רועי כפרי. כל מה שהוא עושה זהב. ראית מה הוא עשה עם פלפל חריף? וזאת רק פרסומת שתחלוף מהעולם עוד שנייה. צריך לתת לו לעשות דברים גדולים. האיש מיוחד במינו.

מה התפיסה הקומית שלך?

התפיסה הקומית שלי היא שהחיים נהיים קשים ורציניים מידי וחייבים לצחוק עליהם כדי להקל על הנשימה. זה ממש בקטע בריאותי.

יש אהבת אמת?
כן, לפסיכולוגית שלי. אמן שהיא תסכים להיות חברה שלי יום אחד

מת על הבמה – ביקורת סדרה

לפי שני הפרקים הראשונים של "מת על הבמה" – סדרה חדשה בהפקת ג'ים קארי על סצנת הסטנד אפ הסוערת של שנות השבעים בלוס אנג'לס, להיות סטנדאפיסט זה דיכאון

הדבר הראשון ששמים אליו לב בסדרה הזאת הוא שהכל שם ממש סבנטיז.
מה זאת אומרת? זאת אומרת שכל קיר מכוסה בטפט צבעוני או בפוסטרים של זיגי סטארדאסט, כל דמות – מהכוכבים ועד לניצב הכי זניח – לבושים בשיא אופנת הסבנטיז, והמצלמה תתקרב לקלוז-אפ דרמטי על כל צווארון מחודד או דיוויד בואי מאופר, כדי שחס וחלילה לא נפספס לרגע באיזו שנה *בדיוק* כל זה מתרחש. למה זה מעצבן? ובכן, נסו לדמיין לכם שבעוד 30 או 40 שנה יפיקו סדרה על שנות העשרה, וכל ניצב, שחקן וכוכב בה יהיו לבושים בדיוק כמו סטטיק או בן אל.

למרבה השמחה, הנטייה הזאת מתמתנת בפרקים הבאים, ואפשר להתחיל להתרכז בדמויות ובשנינויות במקום בהתפעלות מכל פריט ויטאז' מהמם נוסף שמופיע על המסך.

ויש פה הרבה, הרבה, דיונים במה מצחיק, בלמה בדיחות קלילות הן לא אמנות הקומדיה אלא רק הצחוק העמוק שמגיע מחוויות יסוד משותפות. הרבה דיונים על איך למצוא את הקול הזה, החוויה הזו שתהפוך סטנדאפיסט בינוני לגאון קומי. האמת, היה נחמד אם השיחות האלה בעצמן היו קצת יותר מצחיקות.

הדבר השני ששמים לב אליו בסדרה הזאת, היא שהכל שם די מדכא. לא מדובר פה בסיטקום עם פאנצ'ים בקצב קבוע – זו סדרה על גבול התיעודי על החיים והעבודה של סטנדאפיסטים אמיתיים (השמות שונו, כי זו, לא, אה, סדרה תיעודית, אלא "מבוססת על"). את הבדיחות תשמעו על הבמה, בסטים, או בהתכנסויות על פנקייק אחרי הופעה. לפעמים אדירות, לפעמים קשה להבין למה לא מעיפים מישהו מהבמה (ולפעמים קשה להבין למה כן). אמרנו שנינויות? לחברים שלנו קשה להתאפק שלא לשחרר שורה, מתאים או לא. וכמו במציאות, בערך שורה אחת מכל עשר מצחיקה. התוצאה היא סדרה קצת מדכאת שמדי פעם צצות בה בדיחות מופלאות שמביאות צחוק עמוק ומזכך, שנוגע עמוק בפנים.

הבמה נמצאת במועדון שהוא לב הסצנה – המועדון של גולדי, אישה אחת בעולם סטנד אפ גברי וקשוח, שמקדמת אמנים מהמרתף הניסיוני לאולם הגדול (ומשם לתכניות הלייט-נייט שעומדות איתה בקשר קבוע) בקשיחות וללא משוא פנים. "לגבר כבר היית נותנת ספוט באולם!" מתלוננת הסטנדאפיסטית היחידה בחבורה. "את לא מוכנה עדיין!", מתעקשת גולדי. מתי היא תהיה מוכנה? כשתתחיל לעשות יותר "חומרים של נשים". ומה זה "חומרים של נשים"? לא בדיחות על חתונה ועל הבלטות לפני הכיור, יותר בכיוון של חויות עמוקות משותפות לכל הנשים בעולם, כמו הרגע הזה שבו את יודעת שאת מאוהבת כי את מוצצת לו במושב האחורי בדייט הראשון.

העליבות של חיי אמן מתחיל מוצגת במלוא עליבותה – סאבלטים עלובים בארון (מילולית) בלי כסף לאוכל, מאבק מטונף על 15 דקות על הבמה (לרוב בחינם!), ועל התלאות שעובר הסטנדאפיסט השחור היחיד ממש כואב לכתוב. והתמורה? 15 דקות תהילה בתכנית לייט-נייט.

אז יש לנו תכנית מעמיקה על היצירה הקומית, או יותר נכון – על החציבה הכואבת של היצירה המשמעותית ממעמקי הנשמה ומתוך העולם הפיזי העלוב והכואב. אה, וזה מאוד, מאוד סבנטיז.

"מת על הבמה" משודרת בימי שלישי בשעה 22:00 ב-yes Oh ובכל עת ב-yesVOD.