ארכיון תגיות: סטנד אפ

האינטרנט ודור חדש של מעריצים שרופים עזר ליצור את גל הסטנדאפ החדש

 

 

הדור החדש של הסטנדאפיסטים בארצות הברית. לאן הוא עוד יגיע?\ ג'סי דיוויד פוקס

"מה קורה, אנשים בחנות לאביזרי מין?", שואג חניבעל בורס לתוך מיקרופון צעקני בשעה תשע וחצי בערב יום שלישי אחד בלוס אנג'לס. הוא עומד לפני קיר מלא תחתונים נטולי מפשעה בחנות לצעצועי מין בווסט הוליווד. הקהל שלו עושה כרגע מאמצים ניכרים להתעלם מהפרסומת לוויברטורים לנקודת הג'י שמשודרת לימינו של בורס ולהתרכז במופע שלו.
החנות לאביזרי מין הייתה המקום השני בתוך שעתיים שבו הופיע בורס. לפני כן הופיע בליין סטנד אפ שבועי ששייך ל-UCB קומדי ("הבריגדה האזרחית", Upright Citizens Brigade) בשדרות פרנקלין. הוא הופיע שם עם אותן בדיחות רוסט והאולם היה מלא. הוא מופיע יותר מפעם אחת ביום שלישי בלוס אנג'לס, כי זה היום והמקום הכי טובים לסטנד אפ בכל ארה"ב. תכננתי לראות ארבעה מופעים באותו ערב, ויכולתי בקלות לראות ארבעה נוספים, כולם מוצלחים.
ואחרי שהסתיימו שתי ההופעות שלו, הלכו בורס והמוני קומיקאים לקומדי סטור כדי לצפות ב"קרב הרוסט" (The Roast Battle) – שני קומיקאים עומדים זה מול זה ומחליפים עלבונות. בחדר, חוץ מבורס, נמצאים גם ג'ף רוס, סטנדאפיסט ותיק והמבוגר האחראי במופע הזה, ג'רוד קרמייקל, סטנדאפיסט צעיר שכבר הספיק להקליט ספיישל שביים ספייק לי, דייב שאפל, המעשן סיגריה וצוחק בקול רם מכל בדיחה, וקהל מלא – מלא עד כדי כך שחלק ממנו נשפך למסדרון. מפה מגיע גל הסטנדאפ הנוכחי.
עכשיו הזמן להיות סטנדאפיסט: פירמידת הכישרונות רחבה, גבוהה ומגוונת יותר משהייתה אי פעם. דור חדש של מעריצים נלהבים תומכים במופעים ניסיוניים ויש המון דרכים להשמיע קול – ברשת, בטלוויזיה, בפודקאסטים ובהופעות – וגם להתפרנס. זהו שיא שלא זכור כמוהו מאז הגל הראשון ב-1979-1995. הגל הזה התחיל עם תופעת "סאטרדיי נייט לייב", שבעקבותיה הפכו ג'ורג' קרלין, ריצ'רד פריור וסטיב מרטין לפופולריים. מאות מועדוני סטנדאפ נפתחו והמוני סטנדאפיסטים גרועים מזן ה"שמתם לב?" קיבלו מלא כסף כדי למלא את אינספור הבמות. אחר כך, בעקבות ההצלחה העצומה של "סיינפלד", "שפץ ביתך" ו"רוזאן", המוני קומיקאים מהגל הזה קיבלו תכניות טלוויזיה משל עצמם, ורובן נכשלו.
ואז, כשמועדונים החלו להיסגר ותכניות להתבטל, החלה לצוץ האלטרנטיבה: סטנדאפיסטים שמדברים על חייהם האישיים כמו ג'נין גרופאלו ומארק מרון התחילו להכניס את הסטנדאפ למקומות חדשים. הגל הזה הגיע לשיא ב-2009, עם "WTF" של מארק מרון, הספיישל הראשון של עזיז אנסארי, "מחלקת גנים ונוף" ו"קומיוניטי". אז גם הפכה UCB קומדי למאגר הכישרונות עבור סאטרדיי נייט לייב ועבור כל סיטקום בטלוויזיה.
יותר אנשים עושים סטנדאפ ויותר אנשים נהנים מסטנדאפ. הודות לרשת לסטדנאפיססטים יש אמצעים עצומים להגיע לקהל, והקהל נלהב מתמיד.
"יש המון דרכים לבלוט כסנטדאפיסט – הולו, נטפליקס, יוטיוב, אפילו באמזון יש תכניות", אמר בורס. "אתה יכול להיבנות דרך האינטרנט – אנשים קיבלו תכניות אחרי שהפודקאסט שלהם הצליח". וגם מי שלא מגיע לטלוויזיה יכול להתפרנס.
לפני שלושים שנה סטנדאפיסטים נלחמו על כמה פרוסות גדולות של עוגה קטנה. בשנות התשעים היו כמה כוכבים שהתעשרו, אבל אחרים רבים נשארו בלי פרנסה כשמועדונים נסגרו. עכשיו העוגה גדולה יותר, ויש יותר פרוסות.
אדם זקס, נשיא חברת "מידרול" שמוכרת פרסומות בפודקאסטים, אומר ש"הרבה מופיעים יכולים להתפרנס היום רק מהפודקאסטים שלהם". זקס אומר שפודקאסט עם 40,000 הורדות לפרק יכול להרוויח $75,000 לשנה, ושלושה או ארבעה מהפודקאסטים שלו יעברו השנה את המיליון. קומיקאים כמו ביל בר, מארק מרון, סקוט אוקרמן ופיט הולמס – כולם ותיקים בסצנה – הפכו את הפודקאסטים שלהם לספיישלים בטלוויזיה או תרגמו אותם ליותר כסף בהופעות.

הסטנדאפיסטים היום כבר לא רוצים לככב ב"שפץ ביתך" החדש – הם רוצים לככב ב"לואי"

"כמעט כל מי שנכנס אתי לתחום עובד בו כרגע", אומרת קריסטן שאל. "בטלוויזיה זה תור הזהב. יש איזה 2,000 ערוצים, רק תבחר". ובמקום סיטקומים קלאסיים, יותר סטנדאפיסים מקבלים תכניות אישיות ומשחקים עם הפורמט. גם ברשתות הגדולות התכניות הפכו מסיטקומים קלסיים לדברים טיפה יותר מוזרים, לדוגמה "האיש האחרון על כדור הארץ" הנפלאה והמוזרה של פוקס. ייתכן כי רוב התכניות ברשתות כבר לא מקבלות רייטינג גבוה בהרבה מזה של תכניות כבלים והן מבינות שעדיף להן לייצר תוכן איכותי, כמו בכבלים. הסטנדאפיסטים היום כבר לא רוצים לככב ב"שפץ ביתך" החדש – הם רוצים לככב ב"לואי", תכנית שבה תהיה להם עצמאות מוחלטת. כך נוצרו "ברוד סיטי", "בתוך איימי שומר" ורבות אחרות. אף אחד מהיוצרים לא התעשר מהן, אבל כולם מתפרנסים מהאמנות שלהם.
וזה שונה מאד מהגל הראשון, שבו קומיקאים נאלצו לחרוש את ארה"ב עם אותו סט של 45 דקות, והמקומות שבהם הופיע היו מועדונים חינמיים שאת הכסף הרוויחו מהבר. המועדונים האלה התאימו לדור הבייבי-בום שיצא אז לדייטים. בקולנוע אסור לדבר ובדיסקו רועש מדי – במועדון סטנדאפ אפשר לדבר וגם לראות איך הדייט מתנהג וממה הוא צוחק (או נגעל).

קומדיה חשובה לדור הזה כמו מוזיקה לדורות הקודמים

החובבים של היום מתייחסים לסטנדאפ אחרת. צחוקים הם כבר לא סתם רעש רקע. "דור המילניום מעורב יותר רגשית בקומדיה", אומרת שאנון קוק, ראש מחלקת המחקר בקומדי סנטרל.
בקומדי סנטרל טוענים בסקר שלהם מ-2012 שדור המילניום הוא הראשון שרואה בקומדיה חלק חשוב בהגדרה העצמית שלו. קוק טוענת ש"קומדיה חשובה לדור הזה כמו שמוזיקה היתה חשובה לדורות הקודמים". היא מספרת שהחובבים מהדור הזה מכירים את ההיסטוריה של הקומדיה, את ההבדלים בין הז'אנרים השונים, והם מעורבים ומשתתפים.
ביום רביעי ראיתי את החובבים האלה בפעולה ב”The Meltdown”, המופע הכי טוב בעיר. הוא עולה ב-"נרדמלט" (NerdMelt), אולם מאחורי מוזיאון החננות בווסט הוליווד. את המופע מפיקה אמילי גורדון וכתבו אותו ג'ונה ריי וקומאל ננג'יאני (בעלה של גורדון וכוכב הסדרה "עמק הסיליקון"). המופע רץ כבר חמש שנים ולאחרונה הפך לתכנית בערוץ קומדי סנטרל. השורות הראשונות, כמו תמיד, היו מלאות חובבים. אלה אנשים שבאים שוב ושוב, חבורה קבועה של אנשים שהגיעו ממש מההתחלה, ולאט לאט התחלו להתיידד וגם לחפש מקום קרוב יותר ויותר לבמה. רובם אמנים וסנדאפיסטים בעצמם, והם מייצרים למופע דינמיקה מופלאה ומצחיקה.
והקהל הנלהב הזה מגיע עכשיו להופעות בכל המדינה. והוא שינה את הקומדיה:
1. היא יותר מטא
הקהל מתוחכם יותר, ומבין מה כרוך בהכנת החומר שמוגש לו. המופיעים כוללים יותר בדיחות על תהליך הכנת החומר, כמו "לפני שבוע – כלומר שבוע לפני שכתבתי את הקטע הזה…".

2. ההפרדה בין סטנדאפיסט והקהל שלו כבר לא כל כך ברורה

התיאטרון של "UCB קומדי" עשה המון למען הגל הזה. הוא העלה מופעים, הפך אימפרוביזציה לפופולרית, ובעיקרון היה לחממה להמוני סטנדאפיסטים מצליחים. אבל תרומתו הגדולה ביותר היא כנראה שינוי היחסים בין המופיע והקהל. קווין היינז, ממרכז ההכשרות של UCB בניו יורק, מספר שבשנה שעברה למדו במרכז שלו 11,918 איש. וב-UCB, כולם מופיעים, כולם צופים בכולם, וכולם עובדים ביחד כדי לייצר את הקטעים הטובים ביותר.

3. הסטנדאפ הפך ליותר שיחה ופחות פאנצ'ים
הקהל מצפה שהסטנדאפיסטים ידברו איתו, לא מעליו. ננג'יאני אומר: "הסטנדאפ השתנה. לאנשים כבר לא אכפת לשבת ולשמוע פודקאסט במשך שעה וחצי שלא הכל בו פאנצ'ים-פאנצ'ים-פאנ'צים. וזה תקף גם למופעים – אני כבר משתדל להחביא קצת את הפאנצ'ים כדי לא להיראות מנותק מהקהל".

4. קומדיה ניסיונית יותר

קירסטן שאל הרגה את הקהל במלטדאון עם קומדית נונסנס על אמילי דיקנסון. היא החביאה "שירים" באולם וביקשה מהקהל לקרוא אותם – שיר אחד הוא רשימת מכולת, אחר שהוא זית בעטיפת נייר (היא ביקשה מהמשתתף שלקח אותו להקריא את השיר ע"י כך שיאכל את הזית). הקהל פשוט התמוטט מצחוק.

הקהל ב-2015 מוכן לרדת עם הקומיקאי למחילת הארנב של הקומדיה הניסיונית. זו אמנם קיימת כבר משנות השבעים (סטיב מרטין, אנדי קאופמן ועוד), אבל רק עכשיו נכנסה למיינסטרים. צפו למשל בסט המבריק של רורי סקובל. סקובל נוטש את החומר שכתב, מעודד את הקהל למחוא כפיים לאורך כל עשר הדקות של המופע (מוזר במיוחד, אם תביאו בחשבון שהמופע מצולם לטלוויזיה), ופשוט מדבר עם הקהל, מציע פרשנות למתרחב באולם ומעודד את הקהל. הוא אפילו קצת מופתע מהתשואות שקיבל.

 

אז מה קורה עכשיו?

 

הדור הבא כבר מתחיל לצוץ. בניו יורק, בוייליאמסבורג, רץ המופע Holy Fuck Comedy Hour, מופע רעשני ומבולגן במיוחד שבו מעודדים המופיעים את הקהל להפריע להם, וכל אחד מהם צועק לקודם את האות לסיום הקטע שלו. הם האלטרנטיבה לאלטרנטיבה של UCB. השבוע הופיעה שם קלייר מולייני, כותבת לסאטרדיי נייט לייב, שביצעה קטע מטורף ביותר, עמוס ברפרורים לקטעים ולביטויים ידועים של התכנית. זה היה יותר ממטא – זה היה ממש פוסטמודרניסטי. הקהל צחק. גם היא צחקה.

מקור

תרגום ועיבוד: טל ניר קסטל

דורון רהב – ראיון ר-ציני

דורון רהב הקומיקאית שעצבנה את הפמיניזם ויש לה חוש הומור

דורון רהב היא קומיקאית ותיקה שלא שמעתם עליה, עד שפתחה את הפה בתכנית "המועדון" עם שחר חסון (שעליו שמעתם) ברשת, שם השמיצה את הפמיניזם ודיברה על הפלה שעברה בצורה הומוריסטית. שני האחרונים עוררו דיון וניסו לקבע מחדש על מה יש לצחוק ועל מה אין לצחוק ועל מה אולי יש לצחוק בהתאם לתנאי התקנון. עמדתי האישית היא שגם אם יש נושאים רגישים, בידור הוא מאמצעי המדיה שמביאים להכי הרבה חשיפה ויכולים להעלות מודעות לבעיה ולעורר דיון, ודאי יותר משתיקה. כך או כך, לעתים נדירות קומיקאי\ת ישראלי\ת מעורר\ת דיון\שיחה אם הוא\היא לא מעורב\ת בפלילים\הפרת זכויות יוצרים. בכל מקרה לא דיברנו איתה על כל זה כי פה אנחנו משקרים שאנחנו מנסים להבין איך עושים קומדיה.

 מתי גילית שאת מצחיקה?

"עוד לא גיליתי. כל מה שאני אומרת אני מתכוונת ברצינות ומשום מה אנשים צוחקים!

זה מעליב"…


את קומיקאית בעולם של גברים. מה הוא שווה בלי הנשים?

"בדיוק כמו שיש נהגות מוניות יש גם סטנדאפיסטיות. בהתחלה זה נראה מוזר אבל לאט לאט אתה מבין שלא אכפת לך"

מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?

"כריס רוק וחנה לסלאו"


המופע שלך נקרא דורון רהב מדברת על הכל. יינתנו החזרים אם לא תדברי על הכל?

"סתם לא היה לי שם למופע. אני ממש לא מדברת על הכל אני מדברת רק על עצמי"."


מה את חושבת על הקומיקאים של היום?

"משתדלת להתרכז בעצמי ;)".

 

את מופיעה במסיבות רווקות. איך את מתמודדת עם התחרות עם החשפן?

"מתפשטת עפ"י בקשה. לא קשור לרווקות.. באופן כללי".

בננה מתפשטת קומדיה
התפשטות עפ"י בקשה ספציפית מאוד

 

איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?

"קקי. כי זה מביך".

ספרי על הופעתך בטלוויזיה ומה היה הכי מפחיד בה.

"נורא פחדתי מההופעה בטלוויזיה. כ"כ הרבה אקסים צריכים לחשוב שאני רזה וטלוויזיה זה כ"כ משמין!!".

מה התפיסה הקומית שלך?

"אין פרות קדושות".

 

איזה חפץ דומם היית רוצה להיות?

"הייתי שמחה להיות מקש ה'אפס'  באייפון. כי ככה הייתי מרגישה שבלעדי אי אפשר לשרוד".

האתר הרשמי למדי

ארז קליימן – ראיון ר-ציני

אי אפשר לאיית סטנדאפ בלי ארז קליימן, אם מוסיפים סטדפ

ארז קליימן, הסטנדאפיסט הוותיק,  מוכר לשומעי הרדיו וגם לאלו שאין להם אוטו מהגשת הפינה הקומית בתכנית של "שי ודרור". הוא גם הגיש  פינה בתכנית הידועה "העולם הבוקר"  בערוץ 2. כיוון שמדובר בקומיקאי מבריק הנחשב לנקי, החלטנו לארח אותו לקראת הסדר.

מתי הבנת שאתה רוצה להצחיק?

"ברגע שהבנתי שזה עוזר לי לשרוד מול הילדים החזקים בגן".

הרבה מהסטנדאפ שלך עוסק בזוגיות. איך זה מסתדר עם שיעור הגירושים באוכלוסייה?

"אני חושב שגירושים הם חלק מזוגיות. החלק הפחות נעים והפחות כיף והרבה יותר יקר. בכל מקרה, גם המתגרשים היו פעם בזוגיות… ככה שהם מבינים, אני מקווה, על מה אני מדבר בכל מה שקשור לזוגיות".


מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

"גדלתי בקאמל קומדי קלאב וכשהגעתי לשם, צעיר ומתלהב מחיפה, אחד מאמני הבית שהכי הצחיקו אותי היה רועי לוי, וכשמישהו מצחיק אותך אתה אוטומאטית מושפע ממנו. אז רועי לוי".

הייתה לך פינה קבועה אצל שי ודרור. מה יותר מפתיע, שיחה מפתיעה או דרור?

"דרור הפתיע בענק, למרות שבדיעבד, באחת השיחות שהייתה לנו, מיד בסוף תכנית שצילמנו ביחד, הוא זרק לי איזה חצי רמז. באותו רגע לא ייחסתי לזה חשיבות. בתכלס? גם היום לא. אני מת עליו. לא נמשך אליו, אבל מת עליו. רק לשי אני נמשך".

מה אתה חושב על הקומיקאים של היום?

יש בישראל המון קומיקאים (וקומיקאיות!) מעולים. יש המון שמות שלא שמעת עליהם, אבל הם מופיעים שנים, והם מוכשרים, חרוצים ובעיקר מצחיקים. לך למועדוני סטנדאפ, לך לברים חשוכים ואפלים, עם שלושים איש בקהל ותמצא שם אוצרות".

הגשת פינה גם ב"העולם הבוקר". למה לעזאזל לקום מוקדם?

"שמע, זה היה בשישי, הייתי בלי רכב, ההורים בחיפה, ככה יצא להם לראות אותי לפחות פעם בשבוע במשך חצי שנה. זה חסך לי ביקור ועל הדרך הכרתי אנשים מעולים".

ארז בבוקר
ארז בבוקר

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

"אחת השאלות הכי קשות בעולם. כל כך הרבה דברים מצחיקים אותי ואני לא מצליח למצוא מילה אחת. עבור".


בתחרות בין ביפ לקומדי סנטרל למי היית נותן פרס ניחומים על היעדר קהל?

"ביפ היה ערוץ נישה מעולה, בועט, מקורי וכייפי והייתה לי הזכות לעשות שם כמה דברים. לצערי הוא כבר לא קיים אבל תמיד יש התקווה שהוא יקום מחדש ויתקמבק. קומדי סנטרל לצערנו הוא רק מספר בשלט, אין שם באמת ערוץ כי אין שם באמת כסף. כשהיה שם כסף היו שם תכניות מקור מצוינות, כמו 'מחוץ לחוק'  המעולה ועוד".

מה התפיסה הקומית שלך?

"אל תעליב ואל תפגע. תצחיק".

לו היו נותנים לך שלוש משאלות, כמה משאלות היית מבקש?

"התשובה שלי לשאלה על המילה שהכי מצחיקה אותי? אז כזה".