ארכיון תגיות: ספרים

חדשות הקומדיה 3.3-25.2

שני ספיישלי סטנדאפ של דייב שאפל מגיעים לנטפליקס החודש, בובי מויניהן אולי עוזב את SNL בשביל סדרה חדשה, קייסי ווילסון ועוד מצטרפים לסדרה החדשה של טינה פיי, ליהוקים לגרסה הנשית של "מה הסיפור שלך, בוב?" ואלק בולדווין כותב ספר בתור דונלד טראמפ

.

 

שניים במחיר אחד

בנטפליקס ממשיכים להפציץ אותנו בספיישלי סטנד-אפ עד שנגיד "די כבר! נמאס לי לצחוק!". רק השבוע עלה ספיישל חדש ומאוד טוב של מייק בירביגליה, והשבוע ענקית הסטרימינג הודיעה על שני, כן שני, ספיישלים חדשים של האחד והיחיד דייב שאפל שיעלו בחודש הזה. שני הספיישלים, Dave Chappelle: The Age of Spin שצולם בלוס אנג'לס במרץ 2016 ו-Dave Chappelle: Deep in the Heart of Texas שצולם באוסטין באפריל 2015, יעלו לנטפליקס ב-21 במרץ. למרות הזמן הרב שעבר בין צילומי הספיישלים (שנה ושנתיים) לשידורם אני בטוח שלדייב יהיו עדיין הרבה דברים מצחיקים וחכמים להגיד. בוא נקווה שהספיישלים לא יהיו "איזה קטע שקלינטון הולכת להיות נשיאה!" או "איזה כיף שפרינס עדיין חי!"

מקור: Splitsider

אני, עצמי ובובי

בובי מויניהן הוא קומיקאי שאני אוהב, ונהנה מאוד ממנו בתור חבר בקאסט של SNL, אבל כמו הרבה אנשים, כולל הכותבים של ריק ומורטי, אני חושב שהוא אולי נשאר שם יותר מדי זמן. ואני בטוח שהוא גם קצת רוצה לצאת אחרי תשע שנים של "הנה האיש השמן שבחדשות השבוע, אתה עושה אותו! אתה יודע לחקות אותו? למי אכפת, שניכם שמנים". אבל זמנו בתכנית אולי מתקרב לסיומו, עם החדשות השבוע שמויניהן לוהק לפיילוט קומי חדש ב-CBS. הסדרה, Me, Myself and I, תראה את חייו של גבר אחד בשלוש תחנות שונות. זה יראה אותו בתור בן 14 ב-1991 (הכניסו פסקול "נירבנה" פה), בתור בן 40 בהווה (הכניסו פסקול דרייק פה) ובתור בן 65 בעתיד (הכניסו פסקול "פלורגוז והחייזרים מכוכב X" פה). מויניהן ישחק את גרסת הבן 40, ממציא שסובל ממחסום יצירתי. אם הפיילוט יהפוך לסדרה, מויניהן כנראה יעזוב את SNL, מה שיעציב אולי את מעריצי "הדוד השיכור" ויגרום לקינן תומפסון להרגיש עוד יותר רע על זה שהוא שם פאקינג 14 שנה.

מקור: The Hollywood Reporter

סאקט איט טו מי

לפני כמה חודשים כתבתי פה על סדרה ב-NBC חדשה מבית טינה פיי, רוברט קרלוק ולוק דל טרדיצ'י, שלושה אנשים שעבדו בצורה כזו או אחרת בכתיבת סדרת המופת "רוק 30", בשם The Sackett Sisters על שתי אחיות מרוחקות שמתאחדות כשעושות ביחד מעשה גבורה בסגנון "סאלי" סאלנברגר וצריכות להתמודד עם התהילה החדשה שלהן. השבוע נודע לנו על הליהוקים לסדרה: קייסי ווילסון ("הכל לטובה", "מתחתנים") תשחק את סאטון סאקט, האחות ה"שקולה,צנועה וחכמה" שעזבה מזמן את המשפחה הכישלונית, ביזי פיליפס ("פריקים וגיקים", "קוגר טאון") תשחק את אחותה מאדי סאקט הכישלון הגדול של המשפחה ובראדלי וויטפורד ("הבית הלבן", "סטודיו 60") בתור האבא שלהם. נשמע כמו סדרה מבטיחה מהרבה אנשים מוכשרים מה שמקשה עלי לעשות בדיחה פה. אה…זוכרים איזה גרוע "סטודיו 60" הייתה?

מקור: Splitsider

מה הסיפור שלך, זינו?

ואם כבר מדברים על ליהוקים לסדרות שכתבתי עליהן פה לפני כמה זמן, השבוע לוהקו שתי שחקניות לפיילוט לעיבוד הטלוויזיוני המאוד נחוץ לסרט של ביל מארי וריצ'רד דרייפוס, "מה הסיפור שלך בוב?". כפי שאתם אולי זוכרים, העיבוד מחליף את הדמויות של מארי ודרייפוס בנשים, מה שאומר שאי אפשר להתלונן עליו, והנשים האלה הולכות להיות השחקנית הבריטית ג'סיקה גאנינג וכוכבת "מלך השכונה" והסיינטלוגית לשעבר, ליה רמיני. בשנים שאחרי "מלך השכונה" (ששודרה תשע פאקינג שנים, אגב) רמיני הנחתה תוכנית אורח ובעיקר לחמה נגד כנסיית הסיינטולוגיה שממנה היא ברחה ואף כתבה על זה ספר. זה יהיה תפקידה הראשי הראשון של רמיני מאז "מלך השכונה", והיא תשחק את הפסיכולוגית, בזמן שגאנינג תשחק את בארב, הפציינטית המעצבנת. ולחשוב שבמקום זה היא הייתה יכולה להיות אשתו של טום קרוז ולהקריב את ילדיהם לחייזרים.

מקור: Deadline

עאלק ביוגרפיה

בהרבה מובנים, אלק בולדווין ודונלד טראמפ הם הפכים. בולדווין הוא ליברל, טראמפ הוא שמרן, בולדווין שונא את הבת שלו, טראמפ אוהב את הבת שלו יותר מדי. אבל למרות, ואולי בגלל ההבדלים הללו בולדווין מספק חיקוי סביר של הנשיא בעונה הזאת של SNL ואף מתכוון למנף את החיקוי הזה לספר. בולדווין ישתף פעולה עם הסופר המוערך קורט אנדרסון בספר בשם You Can’t Spell America Without Me: The Really Tremendous Inside Story Of My Fantastic First Year As President Donald J. Trump, שיהיה אוטוביוגרפיה מוגזמת של טראמפ שלא נכתבה על ידיו. ממש כמו The Art of The Deal.

מקור: The AV Club

 

הספרים הכי מצחיקים

שת"פ עם קורא בספרים: מהם הספרים הכי מצחיקים? אתם בחרתם

 

חמישה בריטים, חמישה אמריקאים, שני רוסים, שני צ'כים, שני ישראלים ושבדי אחד נכנסים לרשימת הספרים הכי מצחיקים בעולם.  הסקר הוא יוזמה משותפת עם  קורא בספרים, והוא נעשה באמצעות שאלה  פתוחה בחשבון הפרטי, סקר בדף הפייסבוק של קורא בספרים, סקר פתוח בקבוצות הפייסבוק "ספרים?" ו"סופרים, עורכים, מתרגמים, מאיירים ואמנים משובחי הומור". שמות השופטים בסוף המאמר.

לא כללנו בו תגובות כמו "כל הספרים של", ולכן שלום עליכם וטרי פראצ'ט  לא נכנסו. אל תהיו חמדנים. הדירוג הוא מלמטה למעלה ומספר הקולות בסוגריים. אם לא קראתם אחד מהם, תוכלו לנצל את החג כדי לצחוק.

בית מטבחיים 5\ קורט וונגוט (2)

הספר האנטי מלחמתי הראשון ברשימה, שפותח בהקדמה שמסבירה למה ספרים אנטי מלחמתיים הם כמו ספרים אנטי קרחונים. כמו הרבה ספרים אחרים ברשימה הוא נע בין סאטירה, בדיון וזעזוע. כנראה זה סוג הומור שקוראי ספרים מתחברים אליו. ככה זה.

בית מטבחיים

ציטוט: "לפעמים אני חושב על ההשכלה שרכשתי. אחרי מלחמת העולם השנייה למדתי תקופת מה באוניברסיטה של שיקגו. הייתי סטודנט במחלקה לאנתרופולוגיה. בימים ההם לימדו שם שאין שום הבדל בין אדם לאדם. אולי הם עדיין מלמדים את זה."

משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם\ דיוויד פוסטר וואלאס (2)

כיאה לפתיחה של ספר קומי, אנחנו רק בספר שני והסופר התאבד. הספר הוא מסה על החיים בעידן המודרני  דרך שיט תענוגות והוא מהספרים החדשים יחסית הבודדים שנכנסו לרשימה. הוא מעלה שוב את שאלת הומור האנשים העצובים.

ציטוט: "אכלתי שבלולים, ברווז, אלסקה אפויה, סלמון עם שוּמר, שקנאי ממרציפן ואומלט שאמור היה להכיל כמויות מזעריות של כמהין אטרוסקי. שמעתי אנשים בכיסאות נוח אומרים במלוא הרצינות שזה לא החום אלא הלחות. כמו שהובטח לי מראש, פינקו אותי – ביסודיות ובמקצועיות. כשהייתי שרוי במצבי-רוח קודרים התבוננתי ותיעדתי כל סוג של אדמומית, התקרנות, נגע קדם-מלנומי, כתם כבד, אקזמה, יבלת-עור, ציסטה חזזיתית, כרס בולטת, צלוליטיס ירכי, דליות, הזרקת קולגן וסיליקון, צביעת שיער גרועה, השתלות שיער שנכשלו – כלומר, ראיתי הרבה אנשים כמעט עירומים שהייתי מעדיף לא לראותם כמעט עירומים. הרגשתי עגמומיות שכמוה לא הרגשתי מאז גיל ההתבגרות ומילאתי כמעט שלוש מחברות בניסיון להבין אם זה הם או רק אני".

הנסיכה הקסומה\ ויליאם גולדמן (2)

יש כאלו שיאמרו שבגלל הסרט האגדה המודרנית זכתה לקולות הבוחרים, יש כאלו שיאמרו שהספר יותר מצחיק, ויש את הורסי המסיבות שבכלל לא אהבו את הסרט, מה שבטוח הוא שהציטוטים האינסופיים מהסרט תרמו לא מעט לחשיפת הספר.

הנסיכה הקסומה ספר

ציטוט: "'יש ספורט בספר?'

'סיף. קרבות. עינויים. רעל. אהבת אמת. שנאה. נקמה. ענקים. ציידים. אנשים רעים. אנשים טובים. הגברות היפות ביותר. נחשים. עכבישים. חיות מכל סוג ותואר. כאב. מוות. אנשים אמיצים. אנשים פחדנים, האנשים החזקים ביותר. מרדפים. בריחות. שקרים. אמיתות. תשוקה. ניסים.'

'נשמע בסדר,' אמרתי, ודי עצמתי עיניי"

בית האלוהים\ סמיואל שם (2)

הספר שמוכתר למלכוד 22 של בתי החולים. לי היה קשה עם הציניות הבלתי פוסקת, ובניגוד לציפיות לדעתי הניסיון לזעזע גדול לאין שיעור מהניסיון להצחיק. ההומור בספר הזה הוא קר מאוד וריאליסטי מאוד, ולכן יש מי שיתפסו אותו גם כ"לא-הומור".

בית האלוהים סמיואל שם

ציטוט:  "…נמצא הסטאז'ר בתחתית ההיררכיות האחרות רק בעקיפין. בדרכים עקלתוניות רבות נפלה לידיו הזכות להיות מנוצל בידי הרופאים הפרטיים, הנהלת בית החולים, האחיות, החולים, השירותים הסוציאליים, מרכזניות הטלפון, מפעילות האיתורית ואנשי משק בית, אלה המציעים את המיטות ומסדירים את החום, הקור, בתי שימוש, המצעים והתיקונים הכלליים. הסטאז'רים נתונים לחסדיהם לחלוטהין."

שנת הגנן\ קארל צ'אפק (2)

 

צ'אפק הוא בהחלט מההומריסטנים האהובים עליי, וניתן לראות את עקבותיו בקרב הרבה הומוריסטנים אחרים כמו קישון. שנת הגנן הוא ספר קטן המתאר את רשימותיו כגנן בגינתו הפרטית, כאשר כל פרק מתאר חודש מחודשי השנה.
אם יש אמן שמסוגל להפוך נושאים קטנים למשעשעים מאוד, הרי זה הוא.

שנת הגנן קארל צ'אפק

 

ציטוט: "גנן לא נולד מייחור, מזרע, מבצל או מפקעת, כמו שנדמה, אלא נוצר מניסיון, מן הסביבה ומתנאי הטבע. כל עוד הייתי ילד קטן, היה לי יחס מרדני ואף זדוני לגינת אבי, מפני שנאסר עלי לדרוך על הערוגות ולקטוף פרי לא בשל. כך גם נאסר על אדם הראשון לדרוך על הערוגות בגן עדן ולקטוף פירות מעץ הדעת מפני שעדיין לא היו בשלים. אלא שאדם הראשון – בדיוק כמונו, הילדים – קטף פרי בוסר ולכן גורש מגן העדן. מאז פרי הדעת תמיד היה ויהיה בוסר."

החייל האמיץ שווייק\ ירוסלב האשק (2)

חלוץ הסאטירות האנטי-מלחמתיות (כלומר אלו שבאמת מצחיקות). ספר שמחבר בין אפיזודות מחיי החייל שוויק בעולם המלחמה, השחיתות והטמטום, וזכה לאינספור עיבודים בימתיים. מעולם לא היה מתסכל כל כך לומר "זה מצחיק כי זה נכון", במיוחד כי זה עדיין נכון.

החייל האמיץ שויק

ציטוט: "נתראה בשש אחרי המלחמה"

בנו של מגוחך\ דודו גבע (2)

מעניין שמכל ספרי יוסף ומגוחך נבחר דווקא הבן שלו. אסופת טורי הקומיקס ההומוריסטיים ממקומוני "העיר" זוכה לעוד ספר על הפקיד האפרורי ממחלקת המים וגורמת לתהות למה לא שמו אותו על גג העירייה.

 

 

 

בנו של מגוחך
רשומות מועדון הפיקוויקים\ צ'רלס דיקנס (2)

הרומן הראשון של הסופר החברתי ביותר, שנעשה בהזמנה, הוא רומן קומי על קורותיו של ג'נטלמן אנגלי בסיטואציות קומיות למדי, על שלל הדמויות המוטרפוות.

מועדון הפיקוויקים דיקנס
ציטוט:  She dotes on poetry, sir. She adores it; I may say that her whole soul and mind are wound up, and entwined with it. She has produced some delightful pieces, herself, sir. You may have met with her 'Ode to an Expiring Frog,' sir.”

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם\ יונס יונסון (3)

מהספרים הכי חדשים והכי שבדיים שיש ברשימה זו. הספר מגולל את הרפתקאותיו של זקן הבורח מבית האבות עם מזוודה לא שלו ומסתבך עם פושעים, שוטרים ועיתונאים.

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם ספר

ציטוט: 

"בזה הרגע פקח הטיסה מדסקס עם מקורביו את השאלה בין כמה אנשים הכסף צריך להתחלק," הסביר אלן.

"אני יודע," אמר הקברניט.

עברו עוד כמה שניות, עד שנשמע שוב קולו של פקח הטיסה.

"הלו? אתה שם, מיסטר דולרס?"

"כן, אני כאן," אמר אלן.

"סליחה, אבל מה אמרת שמך הפרטי, מיסטר דולרס?"

"מאה אלף," אמר אלן. "אני מיסטר מאה אלף דולרס, ואני מבקש אישור לנחות בשדה התעופה שלכם."

"סלח לי, מיסטר דולרס. לא שומעים אותך היטב. תהיה מוכן בטובך לחזור פעם נוספת על שמך הפרטי?" אלן הסביר לקברניט שפקח הטיסה פתח עכשיו במשא ומתן. "אני יודע," אמר הקברניט."שמי הפרטי מאתיים אלף," אמר אלן. "יש לנו אישור להתחיל בנחיתה?""רגע אחד, מיסטר דולרס," אמר פקח הטיסה, חיכה לקבל אישור מהסובבים אותו ואז אמר: "ברוכים הבאים לבאלי, מיסטר דולרס. נשמח לארח אותך אצלנו."

מוסקבה פטושקי\ ונדיקט ירופייב (3)

התנ"ך של השיכורים. ירופייב מתאר את הנסיעה הכי סוריאליסטית, שיכורה עצובה-מצחיקה שאי פעם עשו מסיפורי רכבת בדרך לאהובה, על שלל טיפוסים מפוקפקים לא פחות ממנו.

מוסקבה פטושקי

ציטוט: 

"מובן שהם חושבים אותי לטיפוס שלילי. בבקרים, אחרי לילה של שתייה, זה בדיוק מה שגם אני חושב על עצמי; אבל איך אפשר להתייחס ברצינות למי שעוד לא התאושש עם כוסית-הבוקר שלו! אבל בערב, לעומת זאת, איזה תהומות! – אם התמלאתי טוב-טוב במשך היום, כמובן – איזה תהומות מפציעים בי עם ערב!

אבל מצידי – שיהיה ככה: אני טיפוס שלילי. בכלל, כבר מזמן שמתי לב: אם האדם רע לו בבוקר, ולעומת זה בערב הוא מלא מרץ, ורעיונות, וחלומות – זה טיפוס שלילי לגמרי. בבוקר – שפוף, בערב – על הגובה: זה הסימן המובהק לטיפוס שלילי. אבל אם זה הפוך – אם בבוקר הבן-אדם זריז ונמרץ ומלא תקווה, ובערב נופל מרוב תשישות – כאן כבר אין מקום לספק: זה פשוט בן-אדם חרא, יעיל-פעיל, בינוניות מהלכת על שתיים. מאוס עלי האדם הזה. אין לי מושג איך הוא בעיניכם, אבל בעיני הוא מאוס.

יש, כמובן, גם כאלה שנחמד ונעים להם גם בבוקר גם בערב. הם שמחים לזריחה וגם לשקיעה הם שמחים: אלה כבר סתם נבלות, על אלה מבחיל אפילו לדבר. ומה שנוגע למי שתמיד רק רע להם, גם בבוקר גם בערב – על אלה אני כבר בכלל לא יודע מה להגיד, אלה פשוט חלאות ומניאקים: הלוא החנויות פתוחות אצלנו עד תשע, והחנות של יליסייב – אפילו עד אחת-עשרה, ואם אתה לא סתם חלאה, הרי אתה יכול תמיד להתעלות קצת בערב, להעפיל על איזו תהום קטנה".

האמן ומרגריטה\ מיכאיל בולגאקוב (3)

בספר הזה יש הכל, לא רק הומור, אלא גם פנטזיה, היסטוריה, מיתוסים, דת. אני כמובן התחברתי לספר בגלל תעלולי החתול "בהמות", אחר כך כשהשטן נכנס, לטעמי העסק הופך יותר רציני. אבל בהחלט חסרות לנו יותר קלאסיקות עם הומור.

האמן ומרגריטה ספר

ציטוט: "הכל יסתדר בסופו של דבר, העולם בנוי על זה"

משפחתי וחיות אחרות\ ג'ראלד דארל (5)

הספר הזה הוא מה שקורה שנותנים לחוקר טבע לכתוב אוטוביוגרפיה, האנושי לא נראה מעולם חייתי יותר והפוך, בעצם בדיוק כמו במציאות.

משפחתי_וחיות_אחרות

 

ציטוט: "לדעתי, הוא מוכרח ללמוד לרקוד," אמרה מרגו, "אחרת יגדל כמו אחד מאותם השלומיאלים המגמגמים האיומים האלה."
"כן, יקירה, אבל הדבר הזה יכול לבוא יותר מאוחר. עליו לקבל קצת יסודות בדברים כמו מתמטיקה וצרפתית… והכתיב שלו נורא ואיום. [….] אנחנו זקוקים למישהו שיוכל ללמד את ג'רי ויעודד אותו לעסוק בדברים המעניינים אותו."
[…..]
"טוב, אם את עומדת על כך שידחסו בו אינפורמציה חסרת תועלת, אני חושב שג'ורג' יכול לנסות ללמד אותו," אמר לארי.
"זה רעיון גאוני," אמרה אמא בשמחה. "האם תלך לראות אותו? אני חושבת שמוטב שיתחיל מוקדם ככל האפשר."
תחת החלון הפתוח, בין הערביים, ישבתי, זרועי כרוכה סביב צווארו המתולתל של רוג'ר [הכלב], והקשבתי בעניין, לא בלתי מעורב בזעם, לדיון המשפחתי על גורלי. עתה, כשהעניין סודר, תהיתי במעורפל מיהו ג'ורג', ומדוע כל כך חיוני לסדר לי שיעורים. אולם החשיכה התעבתה כניחוחי הפרחים, וחורשות הזיתים היו אפלות, מסתוריות ומרתקות. שכחתי את סכנת החינוך התלויה ועומדת עלי, והלכתי עם רוג'ר לצוד גחליליות בסבך החוחים."

שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)\ ג'רום קיי ג'רום (6)

אמנם ההומור הבריטי שולט ברשימה הזו, אבל לדעתי זהו הספר הבריטי מכולם, ובראש ובראשונה כי לוקח להם עשרות עמודים להתכונן לטיול.

שלושה_בסירה_אחת

 

ציטוט: "האריס לא מסוגל להתרגש, אין בו שירה כלל, שום משיכה פראית אל הנשגב. האריס אף פעם לא 'בוכה ככה סתם'. אם יש דמעות בעיניים של האריס, אתה יכול להתערב שהוא אכל בצל חי או שהוא שם יותר מדי רוטב ווסטר על הבשר בצלחת שלו. אם היית עומד בלילה על חוף הים עם האריס ואומר לו: 'תקשיב, האם אינך שומע? האם שירתן של בנות הים משמעת מבין הגלים, או שמא רוחות רפאים עצובות משתוחחות מעל גוויות בהירות שנסתבכו בצמחי הים?' האריס יאחז בידך ויגיד: 'אני יודע מה קורה לך חביבי, הצטננת, אז עכשיו תבוא איתי, אני מכיר מקום ממש מעבר לפינה, ושם תוכל להשיג ויסקי שלא טעמת כמוהו בחייך, וזה יבריא אותך בן רגע'. האריס תמיד מכיר מקום מעבר לפינה שבו ניתן להשיג משהו מיוחד בתחום השתייה. אני בטוח שאם הייתם פוגשים את האריס למעלה בגן־עדן (נניח שזה אפשרי), הוא מיד היה מקבל את פניכם ב: 'אני כל־כך שמח שבאת, ידידי. מצאתי פה מקום מעבר לפינה שבו אפשר להשיג נקטר סוג אלף'."

ספר משפחתי\ אפרים קישון (6)

יש האומרים שזהו הספר העברי הנקרא ביותר אחרי התנ"ך, ומה הפלא? הוא עוסק בכל מה שהעסיק כותבי הומור במאה השנים האחרונות, בעיות עם הביורוקרטיה ובעיות עם המשפחה.

ספר משפחתי אפרים קישון

ציטוט:

"הכול הלך לפי התוכנית. שוער בית־החולים רשם את פרטי אשתי, ושלח אותה ללדת. ביקשתי להפסיע אחריה, אך השוער הגיף את שער הברזל הקטן לפני אפי:
– אתה, אדוני, תישאר בחוץ – ציין – אין בך עוד כל צורך…
הכרתי בצדקתו. בשלב מאוחר כזה הזכר רק מפריע. זה ברור. גם אשתי הקטנה התבטאה ברוח זו: "לך הביתה לעבוד, כרגיל", אמרה לי, 'ואחר־הצהריים בקר בקולנוע בשקט". לחצנו יד, נשקתי לה על המצח ונפרדנו. זה הכול. ייתכן, שאני מצטייר כעת בעיני הקורא כאדם קריר־מזג חסר־רגשות, אך אין בידי לשנות דבר, כזה אני: מפוכח ומחושב – גבר. אך נעלמה דמותה של האשה מאחורי הדלת, התחלתי להתבונן סביבי. על הספסל לפני תא השוער דגרו כתריסר מועמדים־לאבהות, חיוורי־פנים ומעשנים־בשרשרת, כאילו ישיבתם העיקשת בשערי הבניין היתה משנה במאומה את מהלך העניינים. נוסף לכך, הגיע בכל רגע גבר חדש, כשבפיו השאלה הגורלית: "נו?" השוער חתום־הפרצוף מציץ ברשימה שלפניו, מחצץ חצי שעה בין שיניו, מפהק פיהוק ארוך כגלות ומפטיר: "בת. שניים ותשעים". אז האב נופל על צווארי וזועק ששניים ותשעים, שניים ותשעים. אידיוט. למי איכפת מה משקל הוולד שלו? מצידי יכול להיות אפילו 10 קילו. באמת משונה. גמרתי אומר לשוב הביתה בלי הפסד של זמן כדי להמשיך בעבודתי הסדירה. גם הסיגריות שלי אזלו. אולם בשעה שעמדתי לצאת, נזכרתי שמן הנימוס הוא להחליף כמה מילים עם הרופא, שמא הוא זקוק לעזרה ממני או משהו. קראתי לו אפוא, והצגתי את עצמי לפניו.
– משעה חמש אחר־הצהריים אפשר להתעניין – הודיע לי הרופא צונן משהו – אך בשום אופן לא לפני כן…"

מלכוד 22\ ג'וזף הלר (6)

הסאטירה האנטי-מלחמתית הגדולה מכולן, משפטי האבסורד והמלכוד המצוטט בכל סיטואציה בהחלט הופכים אותו לראוי לשלושת הגדולים, וזה גם כנראה הספר היחיד ברשימה שלגיבור שלו קוראים יוסריאן.

מלכוד 22

ציטוט: "גברת, אדון, עלמה או אדון וגברת דניקה יקרים: מילים אינן יכולות להביע את הצער האישי העמוק אותו חשתי כשבעלך, בנך, אביך או אחיך נהרג, נפצע או דווח כנעדר בשעת פעולה." ~ מכתב כללי למשפחות חיילים הרוגים, פצועים או נעדרים

טוב ויפה, ג'יבס\ פ. ג' וודהאוס (7)

המשרת הנבון, הבעלים הפחות נבון, החבר שמשתכר לראשונה והדודה הדומיננטית למדי. טוב ויפה ג'יבס מזכיר לי יותר מכול קומדיה בימתית, כמו משרתם של שני אדונים או תעלולי סקפן עם האדפטציות המעודנות המתבקשות בספרות. דאגלס אדמס אמר שוודהאוס הוא הסופר הקומי הגדול בכל הזמנים.

טוב ויפה ג'יבס

ציטוט: "ג'יבס, אל תגיד כל הזמן 'האומנם, אדוני?' אני משוכנע שאין דבר רחוק יותר ממחשבתך מאשר לרמוז לי כזאת, אבל אתה מדגיש את האומ ומגיע בחבטה לנם, מה שעושה את זה שקול למעשה לב'מת? תדאג לתקן את זה ג'יבס… אני לא רוצה להישמע כאילו אני תמיד מעביר ביקורת על ההגייה שלך, ג'יבס, אבל אני מחויב לציין בפניך שמבחינות רבות ה'ובכן אדוני' הזה שלך הוא בלתי נעים כמו 'האומנם אדוני' , גם הוא נגוע בגוון כלשהו של ספקנות מובהקת. הוא מרמז על חוסר אמון בחזון שלי. הרושם שנותר בי אחרי שאני שומע אותך מטיח אותו בפני כמה פעמים, הוא שלדעתך אין לי מושג על מה אני סח, ורק תחושה פיאודלית של איך ראוי להתנהג מונעת ממך להחליף אותו ב'זה מה שאתה חושב'"

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה\ דאגלס אדמס (9)

בלי הרבה הפתעות אחד הספרים הקומיים המצוטטים בכל הזמנים זוכה במקום הראשון. קשה לתאר דיוני אינטרנט רבים ואת עולם החנונים בכלל בלי ארתור דנט וחברו החייזר. מעניין בעיניי שספרים אחרים של אדמס לא נכנסו, אבל אני תומך בהחלטה.

ציטוט: 


ארתור: "בזמנים כאלה, כשאני תקוע בפתח אוויר ווגוני עם אדם מביתלג'וז, ועומד למות מחנק בחלל העמוק, בזמנים כאלה אני מצטער שלא הקשבתי למה שאמרה לי אמי כשהייתי צעיר."
פורד פרפקט: "למה? מה היא אמרה לך?"
ארתור: "איני יודע. לא הקשבתי".

 ***
השופטים: ירין כץ, דרור ניר קסטל, עומר קליגמן, בוב זאבי, יואב איתמר, א"ב דן, יונתן ילון, רונה טל, גדי אלכסנדרוביץ, עדו סוקולובסקי, דן אשר, עידו הראל, זאב פלדינגר, נדב גל, אלכס ווסרמן, נילי ברנר, ורד עמית, יעל טלמן, גיל לוי, דפנה לוי, רגינה אנדרסון, מור חן רז, סיון בלסלב, שירז אפיק, אקס ליבריס, תמר קלנר בוקי, רון קורנבליט, טליה פרנקל, רוויטל ברדוגו, בלה שייר, נופר יהל, גלי צימרמן, אתי לייבסון, רז שניידובר, אביבה בוביס, יבגני צ'רפ, ויקה בר, טל קורובקין, אלה גורדון חן,  ספיר לייב, שירה סזובל, רוני גלבפיש, יעל ניר

משחקי חברה – שיר ר-ציני מאת אלפרד כהן

אלפרד כהןממשיך בפרויקט השירה הקומית, והפעם אלפרד כהן, המשורר הפונדלרומנטי

משחקי חברה

כששאלו אותי איזה חיה אני
במשחק החברה המטופש הזה
רציתי להגיד יונה
אבל עניתי חתול

כששאלו אותי למה חתול
לא הייתה בי התשובה
בסוף עניתי
כי אני חושב יותר מדי

עברו לאדם הבא
שהיה זחל
כי הוא לא מתפתח

***

זה מתוך ספר שלו "אינדיפופ נונסטופ"