ארכיון תגיות: קומדיה

רון – ביקורת סדרה

 עוד קומדיה ישראלית מוצלחת מבית היוצר של יס! רון, הוא החבר הזה שיש לכולנו. קצת לוזר, יושב על הספה ומעשן, בלי תכנית ובלי תקווה לעתיד. והוא מצחיק

רון (רון פלדמן) הוא החבר הזה שיש לכולנו. קצת לוזר, עובד בעבודת שכר מינימום בלי תקווה לקידום, בלי זוגיות ובלי תכניות לעתיד. כבר בן 36, ועדיין גר ככה, בדירה שהיתה שייכת לסבתא שלו. הוא הולך לעבודה, נפגש עם חברים, מעשן ו… מה?

ובכן, לרון יש חיים מצחיקים למדי. כמו כל סטלן, דברים ממש מוזרים נוטים לקרות רק לו. הוא פוגש אנשים מעניינים. יש לו הרפתקאות. אבל… הוא מצליח לדפוק את הכול. הזדמנויות, דייטים, אפילו מערכת יחסים, שהיא אחד הדברים הכי טובים שקרו לו ולסדרה הזאת (וגם סצנת הסקס הכי אמינה שראיתי כבר לא מעט זמן).

אולי רון הוא לא החבר הלוזר שלנו אלא אנחנו, עם השאיפות הלא ממומשות והרצון הלא מספיק מגובש לשינוי? אולי, למעט העניין הקטן הזה שלא נראה שלרון יש אי אלו שאיפות או חלומות, משום סוג.

או שאולי כן? בעונה השנייה רון מחליט לנסות לצאת קצת מהקומפורט זון שלו של עבודה, חברים (ביניהם החברה הטובה ענת – ענת אורן, הכותבת-השותפה), דייטים והבית. הוא מצטרף לחוג תיאטרון במתנ"ס. ושם הוא פוגש שלל דמויות משעשעות. בהופעות האורח של העונה זכור במיוחד עידן ברקאי (ובלי ספוילרים, חבל שכנראה לעולם לא נראה אותו שוב) בהופעה גדולה, מוזגמת ודיוואית לחלוטין. הניסיון הזה פותח לרון דלת בלתי צפויה להפליא, מקפצה שמעטים זוכים לה.

והוא מצליח לדפוק את זה כמו שדפק כל דבר אחר בחיים שלו.

כן, במשך יותר מדי פרקים מצאתי את עצמי אומרת למסך: "אל תדפוק את זה, רון!" רק כדי לראות אותו, ובכן, דופק את זה. את העבודה, את הזוגיות אותה הצליח סוף סוף לגלות, את היחסים עם ההורים שהוא רק מתחיל לבנות. שלא כמו ברוב קומדיות הקרינג' שנוטות להשאיר לצופה האומלל טעם מר של החמצה וחוסר רצון לראות את האנשים האלה שוב אי פעם, לרון יש מספיק קסם אישי כדי לגרום לצופה לגחך, להניד בראשו וגם קצת להזדהות אתו. קצת להרגיש כמוהו – גם לנו חומקות הזדמנויות מבין הידיים, גם אנחנו הרסנו פעם משהו שבנינו בעצמנו במאמץ רב, גם אנחנו מאכזבים את ההורים שלמרות הכל עדיין אוהבים אותנו.

הדבר היחיד שכנראה נשאר קבוע בחיים של רון הוא החברים שלו. חבורה טיפה מעופפת עם פה גדול, מהאנשים שמדברים על הכול – ועדיין מופתעים כשמגיעה בחורה לפגוש אותם ומסבירה להם איך נראה יום של בחורה ממוצעת לחלוטין. או שהם מספיק מעופפים כדי לחשוב שזוג עם תינוק בן חודש הזמין אותם לארוחת ערב.

נראה שהקטעים האלה הם קטעי השיא של הסדרה. יש בהם הברקות ויזואליות מפתיעות ושפע של מונולוגים כתובים היטב: על התקופה האיומה אחרי לידה עם עוברון צמוד, על הבושות שאמא שלך עושה לך בפייסבוק ועל המציאות הלא נעימה שהיא חייו של נציג שירות בחברת סלולר.
אה, כן, יש פה עיסוק בכמה היבטים שלך המציאות הישראלית שלא תמיד מוצאים בטלוויזיה. חישבו רגע על הפעם האחרונה שהתקשר אליכם נציג מכירות נודניק מאיזו חברה גדולה והציע לכם הצעה מופרכת למדי. כמה מלים רעות אפשר לשפוך עליו ועל החברה שללחה אותו? בלי סוף. אבל אתם יודעים, גם בשבילו זה לא פיקניק…

בעולם של קומדיות אישיות רון מיוחדת. היא מצליחה לצאת רגע מעצמה ולראות את העולם שמסביב,על כל המורכבות שלו, וגם את הטוב (ידעתם שעיריית תל אביב מנהלת מעקב אחרי חתולים דרוסים?) שמצליח לפעמים להצחיק, אי שם בין רע לרע.

דני קמושביץ – ראיון ר-ציני

הקומיקאי דני קמושביץ: כאן יש ציטוט שלו שבחרנו במקרה

דני קמושביץ הוא קומיקאי, יוצר רשת, קופירייטר, סטנדאפיסט, ורק שניים מהם מתחילים בקו"ף. איכשהו יוצרי קומדי סנטרל ישראל הגיעו אליו ונתנו לו רצועת שידור בתכנית החדשה שלהם קומדי סנטרל סטיישן עם הסטנדאפיסט והשחקן החשקן עידן ברקאי. כמו כן פרסם מלא מלא סרטונים ויראליים באינטרנט, שזה אומר שכל מי שעשה סרטון ויראלי מכיר אותו. לקחנו אותה לשיחה על קופירייטינג, קומדיה ואהבת אמת. בתמורה הוא קילל אותנו.

מתי החלטת שאתה רוצה להצחיק?
קצת אחרי שהשואה הסתיימה. אמרתי לעצמי: די, מספיק עם כל הבאססה הזו. בואו נרים פה קצת!
 
במקצועך אתה קופירייטר. בכמה מכרת את הנשמה שלך?

במחיר מבצע.
ועכשיו ברצינות, קופירייטינג הוא אחד המקצועות המתגמלים והמתסכלים שיש. אתה לא כותב עבורך. אתה כותב עבור מישהו אחר, עם רצונות אחרים, עם ערכים אחרים משלך, שגדל לעתים בתרבות אחרת משלך (אם זה לקוח מחו"ל למשל). ההומור צריך להגיע לביטוי פה במינונים מאוד מדויקים. כל מילה נחשבת וכל בדיחה צריכה להצחיק אבל גם לא לגנוב את הבמה למסר – קנו את המוצר שלנו כי הוא טוב יותר מאותו מוצר אחר.
קל לשחוט פרסומאים כי הם עובדים במקצוע שחייבים להזיז בו את הגבינה והמחט לאנשים, ואנשים לרוב לא מתים על זה. אבל זה כיף לחדש. או לגנוב ממישהו שכבר חידש ולקוות שלא יגלו.
סתאםםםםםםםםם!

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

רובין וויליאמס, ג'ים קארי, אורן חזן ועוד המון דמויות מפתח משנות השמונים והתשעים. אני אוהב כמעט את כל סגנונות ההומור. שחור, עממי, רדוד, מבריק וגבוה. ממונטי פייתון ועד הקומדי סטור.
כל הומור שלא היה לפני מרשים אותי. המיחזורים זה מה שהורג אותי. 

חלק מעבודתך הקשה היא לסכם את "האח הגדול". אתה מקבל תוספת ניוון?

האמת שהעונה לצערי טיפה משעממת אז לניוון הצטרף גם פיהוק יתר. אבל זה כיף גדול וזה גם לדבר עם פאקינג ארז טל שאני מעריץ אותו עוד ממלחמת המפרץ המקורית שבמחלף הסירה. אל תשפטו אותי!!!!!!
מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?
תראה באיזו תקופה מופלאה אנחנו חיים. כל מי שרוצה יכול להראות את הקומדיה שלו. הקהל הוא זה ששופט אותך. אין בלופים, לפחות לא לאורך זמן.
לכל אחד יש מיקרופון וכל אחד יכול למצוא במה פתוחה לעלות אליה. זה לא היה ככה פעם. האנדרגראונד פרץ למיינסטרים. כמה זמן זה יישאר? לא יודע. בינתיים בוא נהנה מזה.

יש המון קומיקאים בנשמה, שלאו דווקא עולים על במות או כותבים לפרנסתם. זה הזמן שלהם לפרוח.

כעת יש לך סדרה חשדשה* בקומדי סנטרל ישראל עם עידן ברקאי. אתה לא פוחד שקומדי סנטרל לא יעמוד בעומס הצופים שהבאת מפייסבוק?


חחחחחחחח כתבת חשדשה. מה זה? אתה לא יודע עברית? חחחחח
סליחה.
בכל אופן זו לא סידרה שלי. אני נותן שם מספר קטעים בתוך רצועה של יוצרים שונים. כל אחד קיבל 2 דקות כדי לתת בראש. זה כיף גדול ליצור ולהופיע בטלוויזיה. הגשמה רצינית עבורי. לגבי הצופים שהבאתי? זדיין.

(*השגיאה במקור כדי להרים להנחתה)

 

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

פילנתרופ.

זו אמורה להיות מילה מפרגנת ממש לאדם שמפרגן ותורם באופן קבוע לאחרים ולחבר'ה ובמקום זה נתנו לו שם של חיידק / דמות משר הטבעות / משהו רוסי.

הרבה מהסרטונים שלך הם פארודיות? איזו פארודיה לא תעשה כי היא מטומטמת מדי?

אני משתדל מאוד מאוד מאוד לא לפגוע: 1. במשתתפים 2. בקהל שלי.
לא שווה לי להצחיק 1000 אם אחד יתבאס עלי או יבויש. אני תמיד שואל ומסביר למצולמים איפה הם הולכים להיות ומה זה בדיוק. בגלל זה אני מקבל שיתופי פעולה מדהימים. זה לא מבוים אבל זה מתואם.. כל מה שעומד בכללים האלה כשר.

לגבי טמטום? אם זה מצחיק אני עושה את זה. פשוט. 

מה התפיסה הקומית שלך?

שאלה מאוד טובה ומטומטמת ומיותרת.

מה ז"א תפיסה קומית? לקחת את הקומדיה בקלות, לא ברצינות. לגרום לאנשים ליהנות ולצחוק ועל הדרך ליהנות גם.

מי אושיית הרשת האהובה עליך?

יש המון. שזה אומר שאני לא רוצה לבאס ולהסתבך עם אף אחד. אבל באמת, יש המון. אני באמת אוהב את הקהילה הזו. ותפסיקו להשתמש במילה אושייה.
יוצר רשת. כותבים. צלמני ווב. רק לא אושייה.
 
איזו תקופה בהיסטוריה היית מבטל?
לפני כמה ימים שהסכמתי להתראיין אליך.
אפס.

RIP Vine – הספד לאפליקציה ומהפכת הקומדיה שלא קרתה

עם מותה של האפליקציה, הגיע הזמן להסתכל לאחור על ההשפעה שלה על עולם הקומדיה, והאם הייתה כזו?

 

חברים, התכנסנו כאן היום לקבור אפליקציה. כן, האדונים בטוויטר הודיעו, שאפליקציית Vine,תפסיק את הפעילות שלה בחודשים הקרובים. הו, ויין, כיאה לסרטונים שלך, לא היית כאן הרבה זמן, אבל שרדת יותר מאפליקציות אחרות. ווין הוקמה ביוני 2012 עם קונספט פשוט: וידיואים של שש שניות. אף אפליקיציה לפני זה לא הגבילה את מספר השניות של סרטון! טוויטר, שזכו להצלחה רבה עם הגבלת מספר התווים של טקסט, התרגשו וקנו את ויין באוקטובר 2012 קצת לפני ההשקה הרשמית שלהם. והשאר היסטוריה. ואז, פתאום, כאילו משום מקום, טוויטר הודיעו על סגירת האפליקציה. ויין אף פעם לא נהייתה באמת פופולרית בארץ, לעומת רשתות חברתיות אחרות, אבל לי היה אותה, והייתי עוקב אחרי אנשים בה ובודק אותה על בסיס יומי. אז אני חושב שאני מספיק מבין בה כדי להספיד אותה. עכשיו, אפשר להסתכל אחורה על ההשפעות של ויין על עולם ההיפ-הופ (הרבה שירים השנה התפרסמו בזכות שימושם בויינים) או אפילו תעשיית הבידור כולה. אבל מה היו השפעותיה של האפליקציה על עולם הקומדיה? הבה נבדוק.

הכוכבים הגדולים הראשונים של ויין היו, בדומה לטוויטר, אנשים שמפורסמים בעולם האמיתי. אני לא מדבר על אנשים ברמת בראד פיט או אפילו אשטון קוצ'ר, אבל שחקנים וקומיקאים. הכוכבים הגדולים של ויין בהתחלה היו אנשים כמו אדם גולדברג, שחקן האופי שאותו תזהו מדברים כמו "נקמת הפטיש העברי" או העונה הראשונה של פארגו, השחקן והקול של דוקטור ונצ'ור ב"ונצ'ור ברות'רס" ג'יימס אורבאניאק או הקומיקאי הצעיר בו ברנהם. יוצרים אלה השתמשו באפליקציה כהסחה מחייהם המקצועיים, שם כל דבר צריך לעבור אישור ופוקוס גרופס. בזמן שגולדברג מחכה לתקציב לסרט העצמאי הבא שלו, הוא יכול לעשות סרטון קטן על מה שהוא רוצה. הכוכב הגדול מבין כל אלה היה כנראה וויל סאסו, שחקן וקומיקאי שמוכר בעיקר מעברו בתכנית המערכונים של פוקס, MadTV. סאסו יצר עולם משלו בסרטוני הויין שלו עם דמויות ובדיחות חוזרות כמו: ארנולד שוורצנגר נוהג או לימונים שמתפרצים פתאום מהפה שלו.

אבל אחרי כמה זמן, ובדומה למה שקרה בטוויטר, הסלבים האמיתיים הבינו שיש להם דברים יותר חשובים מלכתוב בדיחות או לעשות סרטונים קצרים, מה שפינה מקום לשלב הבא: כוכבי הויין. כלומר אנשים שלא היו מפורסמים לפני האפליקיציה, והתפרסמו בזכותה. לרוב אלה היו אנשים מעצבנים, לא מצחיקים בצורה כואבת ומחורבנים באופן כללי. למשך הרבה זמן אם הייתם נכנסים לקטגוריית Comedy בויין, הייתם רואים את אותם בדיחות מעפנות על: הבדלים בין שחורים ולבנים, הבדלים בין גברים ונשים, פלוצים, בדיחות גזעניות ומכיוון שויין איפשרה גם לילדים ובני נוער ליצור תוכן בקלות, הורים ובית-ספר. פשוט מאות ילדים זבי חוטם עם סרטונים כמו "כשאמא שלך אומרת לך להוציא את הזבל", "כשאמא לא קנתה חטיפים במכולת", "כשהמורה נותנת לך שיעורי בית" וחרא כזה. וכמובן איפה שיש "קומדיה" באינטרנט, יש ממים. כל כמה חודשים איזה סרטון חדש היה מגיע, וכוכבי הויין היו מחליטים פה אחד: "כן! זה מצחיק! בוא נשתמש בסרטון הזה כרפרנס במקום לחשוב על פאנצ'ליין."

כמה מהעבריינים הנוראים ביותר שהשתלטו על דף ה"הכי נצפים" הם: בריטני פורלאן, שידועה בעיקר בגזענות וגניבת בדיחות וקרטיס לאופור שלא רק שייצר תוכן מזעזע, הוא גם בן-אדם נוראי מחוץ לאפליקציה שהואשם באונס של חברה שלו, שבמקרה גם הייתה משתמשת פופולארית באפליקציה. ויש גם "נערי הויין" בני נוער חמודים עם תספורות אופנתיות ובלי חוש הומור, שבסיס המעריצים שלהם מורכב ברובו מנערות צעירות שהקראש שלהן עליהם תהיה אולי ההכרות הראשונה שלהם עם אכזבה רומנטית. בשיאם נערי ויין אלה אפילו יצאו לסיבוב… טוב, לא הופעות, כי הם לא עושים שום דבר, אבל… סיבוב מפגשים, אני מניח? בו הילדות יכלו להצטלם איתם ואולי לגעת להם בשיער.

כן, בתקופה הזאת נראה שאין שום סיבה לשמור על האפליקציה. אבל אז משהו קרה… פתאום התחילו לצוץ ויינרים חדשים, גם הם לא מפורסמים ממקום אחר, שיצרו תוכן… מצחיק. אני לא אומר יצירות מופת אבל סרטוני שש שניות מצחיקים שבנויים לא על סטריאטופים וקלישאות אלא על הומור נונסנס, משחקי מילים ולעג למשתמשים הפופולריים. משתמשים כמו אארון צ'ונינג, כריס מלברגר וקול הירש. ועכשיו עם סגירת האפליקציה גם אנשים אלו יאבדו את המקום ליצירת תוכן שלהם ואפילו את הפרנסה שלהם. וזה קצת עצוב.

אבל, חזרה לשאלה: מה הייתה ההשפעה של ויין על עולם הקומדיה? אני זוכר כשהאפליקציה התחילה, אנשים צעקו "כושר הריכוז של הצעירים כל-כך קצר!" "זה העתיד, דברים יהיו רק בחמש שניות", אבל זה לא קרה. מפורסמים וחברות מדיה ניסו להשתמש באפליקציה, ראו שזה לא עובד, והמשיכו. אנשים עדיין עושים סדרות של שעה כל פרק וסרטים של שעתיים, אף אחד לא מתיישב לראות את הפרק החדש של סדרת הויין של "ברוקלין 99". וגם כגשר קפיצה למדיומים אחרים, האפליקציה נכשלה. הכוכבים הגדולים של ויין מקבלים במקרה הכי טוב (טוב להם. רע לנו.) תפקידים קטנטנים בסדרות ובסרטים גדולים ותפקידים ראשיים בזבל שיוצא ישירות לאינטרנט. ניסו לתת סדרת טלוויזיה לכמה מהכוכבים הגדולים שהזכרתי קודם, אך גם זה נפל, בין השאר בגלל האשמות האונס של אחד הכוכבים. אני מקווה שהאנשים המוכשרים באפליקציה ימצאו מקום בהמשך דרכם, אבל בסופו של דבר, אני חושב שזמנה של ויין, כמו הסרטונים שבה, בא והלך, בלי להשאיר יותר מדי רושם. ועכשיו לסיום ההספד, קטע מוזיקלי: