סיפור רכבת – מונולוג מאת עידו הראל

426198_176772352454362_190553515_n(רכבת זו יוצאת מתחנת תל אביב ההגנה,
הנוסעים מתבקשים לא לשכוח תיקים וחפצים אישיים ברכבת,
היציאה מהתחנה מתבצעת באמצעות כרטיס הנסיעה בלבד)

מימיני אברך מתפלל בחזקה, מאמין שלא נסטה מדרך הישר של פסים אלו
חזק ונתחזק, תפילות דרך, רוחות פרצים וליסטים גויים משחרים לפתח.

(הרכבת הגיעה לתחנת תל אביב השלום…)

הזקנה החלה לחבוט בי עם מוסף הספורט של “ישראל היום” מאתמול,
ולפתע הוא מגיח כרעם ביום בהיר, איש המנגנון, ציפור האש, יהודה איש קריות,
היוקוזונה של הרכבת:

“כרטיסים בבקשה!”. הוא מתקדם בנקישות צעדים מאיימות, חמוש בתיק העור החום
המאובזם שלו, משופם וגבוה, שערו קצוץ וסומר.

אנשים החלו מפשפשים בכיסים, מתכופפים, מעוותים גופם כאילו לכל הפחות
ייזרקו מן הקרון באמצע או שמא יורה לנהג הקטר להאכיל בהם את פחמי הקיטור.
הזקנה מגמגמת “רק רגע” וממוללת דבר מה מהתיק העמוס והסרוח שלה, אחד מוציא
מזוודה מלמעלה ובדרך סוטר למורה בגיל העמידה “תיזהר!!…הו, סליחה
גברת…”

אורות תוקפים אותי כבהזיית ל.ס.ד, הזקנה חושבת שאני רוצח סדרתי, האברך
תוהה על קנקני ביידיש בינו לבין ספרו, אשת המיני מתאוווה אלי וממששת את
לחצני פלאפונה באצבעות מתוחות, החיילת ממשיכה לשחק בגומייתה באותו הקצב
בדיוק, מוחה ריק מתוכן.

(הרכבת נכנסת לתחנת תל אביב- ארלוזרוב- סבידור- מרכז +עשרה שמות נוספים)

 

לרכבת זו אין קשר לנאמר בכתבה.photo by Anticipator/Wikimedia Creative Commons License.
לרכבת זו אין קשר לנאמר בכתבה.
photo by Anticipator/Wikimedia Creative Commons License.

המשך

עידו הראל הוא משורר, פרפורמר, אמן טקסט, קומיקאי ועוד הרבה דברים

עידו הראל – תיק עבודות טקסטואלי

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *