מדי שבוע, בלי נדר, יתפרסמו פסקה-שתיים מספר קומי, והיום
"מיטב המשלים", מאת ראובן וימר:
המַתנה
הַסִּפּוּר הַלָּזֶה הוּא עַל עֶלֶם צָעִיר
שֶׁהָיָה הַבָּחוּר הַקַּמְצָן שֶׁבָּעִיר.
הוּא רָצָה לְהָבִיא לָהּ, לְסַבְתָּא יוֹכֶבֶד,
שַׁי קָטָן וּמֻצְלָח לִכְבוֹד יוֹם הַהֻלֶּדֶת.
כָּאָמוּר, הַבָּחוּר הַקַּמְצָן מִטִּבְעוֹ
לֹא רָצָה לְהוֹצִיא מִכִּיסוֹ מַטְבְּעוֹת.
הוּא שׁוֹטֵט לוֹ הַרְבֵּה בֵּין כָּל הַחֲנֻיּוֹת
וּבְיָדָיו הוּא מִשֵּׁשׁ אֶת הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת.
הוּא חִפֵּשׂ מַתָּנָה, הַזּוֹלָה בָּרְשִׁימָה,
וְעִם זֹאת, שֶׁעֲדַיִן תִּהְיֶה מַרְשִׁימָה!
הוּא גִּלָּה בַּחֲנוּת לְמִמְכַּר מַתָּנוֹת
שְׁבָרִים שֶׁל כַּד סִינִי בְּאַחַת הַפִּנּוֹת.
בְּמֹחוֹ הִתְבַּשֵּׁל רַעְיוֹן מַמְזֵרִי:
בְּכַמָּה תִּמְכְּרוּ לִי אֶת כָּל הַשְּׁבָרִים?
– זֶה כַּד סִינִי שָׁבוּר, מָה אִתּוֹ תַּעֲשֶׂה?
– תַּעֲשׂוּ לִי מְחִיר, וְהַצֵ'ק יְכַסֶּה.
אִם עַד כְּדֵי כָּךְ עַל הַכַּד מִתְעַקֵּשׁ,
עֲשָׂרָה שְׁקָלִים תֵּן וְקַבֵּל מַה שֶּׁיֵּשׁ.
– אֲבָל, כָּךְ הִמְתִּיק הַבָּחוּר בִּשָׂפָתָיו,
– תֶּאֶרְזוּ לִי אוֹתוֹ בְּצוּרָה מְפַתָּה!
הִנֵּה בָּא וּמַגִּיעַ לוֹ יוֹם הַהֻלֶּדֶת.
הַסַּבְתָּא פָּתְחָה וְהָעֶלֶם בַּדֶּלֶת.
הוּא נִכְנַס בְּחִיּוּךְ, בְּתִזְמוּן כֹּה צוֹלֵחַ,
הוּא נִתְקַל בְּכִסֵּא, וּפִתְאוֹם מִשְׁתַּטֵּחַ…
– אוֹי, סַבְתָּא שֶׁלִּי, כֹּה עָצוּב לִי וָמַר,
קָנִיתִי לָךְ שַׁי וְעַכְשָׁו הוּא נִשְׁבַּר!
– לֹא נוֹרָא, אַל תִּבְכֶּה – הָעִקָּר, כַּוָּנָה.
– טוֹב, תִּרְאִי מַה הֵבֵאתִי לָךְ בְּמַתָּנָה.
כַּד יָפֶה זֶה הָיָה! סַבְתָּא, בּוֹאִי פִּתְחִי.
הַסַּבְתָּא נַעֲנֵית וְהַשְּׁנַיִם פּוֹתְחִים…
וְרַק אָז הִתְבָּרֵר שֶׁאַנְשֵׁי הַחֲנוּת
דָּאֲגוּ לַעֲטֹף לוֹ כָּל שֶׁבֶר – לְחוּד!
