הסיפור על עירד שעושה קומדיה לגמרי לבד

צ'רלי צ'פלין אמר שכל מה שהוא צריך בשביל קומדיה זה שוטר, גן ואישה יפה. אבל צ'רלי צ'פלין היה לוזר, ועירד ברזילי לא צריך את כל זה אלא רק חדר, טלפון ולפעמים, כשהזמנים קשים, גם פאה ושפם. אפשר להגדיר את הסרטונים שלו כפרודיה על החיים, על אבות ועל חברים. אפשר גם לא.

מתי גילית שאתה מצחיק?
"סיפור אמיתי, כשניסיתי להיפרד מחברה שלי בחטיבת ביניים היא התחילה לצחוק, היא אמרה לי 'אם לא הייתי מכירה אותך, עוד הייתי לוקחת את זה ברצינות'. המשכנו לצאת עוד שנה מאז".

חלק גדול מהסרטונים שלך הם על אבא. כיצד הם שונים מסרטי אבא גנוב?
"יהודה גידל שפם אמיתי בשביל הצילומים. אני מעדיף חברה".

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?
"חד משמעית מונטי פייתון".

בכל הסרטונים שלך אתה לבד. אתה חש בודד?
"מה פתאום, תמיד יש איתי בקבוק ג'יימסון ואלבום תמונות עם זיכרונות מהטיולים בחו"ל.. אוקיי כן".

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים בימינו?
"אני חושב שהקומדיה והיוצרים עוברים אבולוציה, קצת כמו התקליטנים, פעם כל מי שידע לעשות מיקסים למוזיקה של אחרים היה עובד בתחום, מאז יוטיוב ועידן ה'כל אחד יכול' שורדים רק אלו שיוצרים מוזיקה מקורית שלהם, ככה גם הקומיקאים היום נדרשים להיות הרבה יותר יצירתיים ומקוריים, זה מוציא דברים טובים לדעתי".

הרבה מהסרטונים מתרחשים בטלפון. מה לדעתך הכי מצחיק בצורת התקשורת הזו?
"זה באמת התחיל כי לאף אחד מהחברים שלי אין זמן להצטלם איתי, רובם מהנדסים".

איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?
"'לובלו'. אני לא בטוח מה זה, אבל בכל דייט שני שלי יש בחורה שמבקשת שאעצור לה דחוף בבית שתביא. מה זה? זה נכנס בפרייבט?".