ערב סטנדאפ המקורי – ראיון ר-ציני

 אאיזה סטנדאפ מכוון לקהל תל אביבי ברובו, משכיל ברובו ולא מזניח קולנוענים, עיתונאים ואנשי מדיה? לא יודע, אבל הנה בא עד אחד  

ערב סטנדאפ המקורי כשמו כן הוא, ערב סטנדאפ בתל אביב  (או בירושלים) לצד מיליוני ערבי סטנדאפ אחרים, שאף הבלוג חטא בהם וזכה לחרם מצד הכנסייה הקתולית ולפתווה הקוראת להירצחו. ובכל זאת, מה הייחוד של הערב סטנדאפ המקורי? נכון לכתיבת הפוסט: הוא בחינם    ויש בו יותר נשים, וזה נראה לנו מספיק. את הערב מארגנים בכישורי אדמיניסטרציה מדהימים: ענבל וולף, עמית הרשקוביץ, עמית קלינג, לילך לשם ברנע ושיר ראובן. וגם מתן בלומנבלט, יקיר המערכת. כיאה לחבורה שחלק גדול ממנה עוסק בכתיבה נפגשנו בצ'אט בפייסבוק, אז אין תיאורים ציוריים של בית קפה.

מתי גיליתם שאתם מצחיקים?

שיר: "מה זאת השאלה הזאת?".

הסטנדאפ שלכם החל לאחר מתקפת סטנדאפ מתוכננת היטב שפעלה בכל החזיתות. בעיקר בתל אביב. איך תגיבו אם תגלו שאחד מבני משפחותיכם לא עושה סטנדאפ?

לילך: "אני אהיה מזועזעת, לאמא שלי יש כאלה חומרים מדהימים. בעיקר אני אוהבת את הבדיחה שלה על איך שהיא תמיד מאוכזבת ממני. זה אמנם קצת שחוק אבל ההגשה שלה מצוינת. גם בלי שום קשר למשפחה שלי, אני מאוד אוהבת את מה שקורה לאחרונה לסטנדאפ הישראלי. יש פה דור חדש של אנשים מוכשרים שמאתגרים את הסטראוטיפים והמבנים הקומיים הישנים, זה משמח ומפחיד אותי בו זמנית".

מי הקומיקאים שהשפיעו עליכם?

עמית הרשקוביץ: "טינה פיי. יש משהו מאוד ייחודי בבדיחות שלה, מרובד ולא מכוון לכך שכולם יבינו הכל. אני מתה על זה שהיא לא עשתה קריירה מתחושות נחיתות, למרות שהיא אישה ומצופה ממנה לשנוא את עצמה. גם לואי סי קיי, שאני אוהבת כאדם וחושבת שמה שמפריד בינינו זה רק המרחק, ומהחדשים יותר אני אובססיבית קצת לג'ון מאלייני ופיט הולמס".

ענבל: "יש לי כמה אהובים-רחוקים שאני מרגישה שאם הם היו חברים שלי בתיכון, הכול היה יכול להיות קל יותר, ביניהם דמיטרי מרטין ולואי סי קיי. אבל יובל שגב השפיע עליי יותר מהכול, לגבי התפיסה מה מצחיק ומה מצחיק אותי. יש ביטים שלמים מ'עולמו של רנו פסקל' שהולכים איתי עד היום".

לילך: "אני מאוד אוהבת את מיטש הדברג, הוא הקראש על קורט קוביין שמעולם לא היה לי. אני מאוד אוהבת וואן-ליינרים והוא אחד הוואנלינריסטים המודרניים הכי יצירתיים ומעניינים שיצא לי לראות. יש קומיקאים כמו אנתוני ג'סלניק שעושים את זה בצורה יותר מדויקת, אבל לא נשארים כל-כך מגוונים כמוהו".

עמית קלינג: "מארק מארון וקייל קיניין. מארון בגלל הנושאים, הכנות, האינטנסיביות הרגשית. קיניין בגלל הסגנון ואווירת הפאנק רוק".

  אתם קבוצה שפועלת ביחד ומפיקה ערבי סטנדאפ ביחד, כמו להקה. יש תכנית ב' למקרה שהגיטריסט יעזוב והלהקה תתמסחר?

שיר:  "להוציא יומנוער ערב הסטנדאפ המקורי".

מה אתם חושבים על הקומיקאים של היום?

עמית הרשקוביץ: "אני מאוד אוהבת את הכיוון של הקומדיה היום. בשנות השמונים האופנה הייתה קומיקאים מלאי בוז, עם ז'קט עור וקוקאין. נראה לי בלתי נסבל לעשות אז בדיחות, בטח לאישה. אבל הדברים השתנו, ואם מסתכלים על ההומור של לואי סי קיי, רואים שלמרות שהוא אמיתי, אישי וכן – הוא לא מרושע. להפך. יש בו משהו ערכי. הוא רוצה להגיד משהו מעבר לבדיחה. וזה מגניב בעיניי".

מתוך הנשים בחבורה לילך כתבה למצב האומה, לתנוחי, לשבוע סוף ולתכניות אחרות. מה השאר עושות?

ענבל: "לומדות בעל פה את המילים לשירי ראפ סקסיטיים ומפצחות גרעינים".

מה המילים שהכי מצחיקות אתכן?

עמית הרשקו: "מפגר. מילה מצוינת גם באנגלית. גם אוטיזם זה רב שימושי".

לילך: "רקוק זאת מילה שאני אוהבת ומשתמשת בה הרבה כדי לתאר דברים עלובים, שחוקים, מגעילים. יש לי חתולה שחלק מהזנב שלה קירח ולכן קוראים לה רקוקת הזנב. זאת מילה מדהימה, אני ממליצה בחום".

ענבל: "פשטידה, דיסקונקי – (בהגייה יפנית)"
שיר:  facebook.com/yeladot

השם שבחרתם למופע שלכם הוא "ערב הסטנדאפ המקורי". מה המסרים הסמויים מאחורי השם?
עמית הרשקו: "לבחור שם לערב זה מעפן. חשבנו לקרוא לערב 'אוחזת בענף השקד', אבל בסוף החלטנו על 'המקורי' בגלל האפיל העבש והירושלמי".

מה התפיסה הקומית שלכם?

ענבל: "הרגעים הכי מביכים עבורי בסטנדאפ של אחרים הם כשאני נהנית ממנו ואז מבינה שזה היה רגע גזעני שחלף לו. אני חושבת שאתה לא חייב להיות הומופוב גדול כדי לכתוב בדיחות שנוגועות בהומופוביה, ולא צריך להיות מיזוגן גדול כדי שהבדיחות שלך יהיו מלאות בשנאת נשים. התפיסה שלי היא שאפשר לצחוק על נשים, אונס ושאר תופינים ובמקביל לייצר אמירה משמעותית עליהם".
את מי לא תיקחו לאי בודד?
"משה קצב"

Comments

comments