ארכיון הקטגוריה: ראיון

נדב פרישמן (קופה ראשית) – ראיון ר-ציני

התסריטאי והיוצר נדב פרישמן זכה להכרה לאחר זכייתה של “קופה ראשית” בפרס הטלוויזיה. איך עבודה כמנהל תוכניות בביפ ובטדי סללה לו את הדרך?

נדב פרישמן מלווה את הקומדיה הישראלית שנים רבות. כיום הוא היוצר והתסריטאי הראשי של “קופה ראשית”, זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה לסדרה הקומית, לצד שותפו יניב זוהר.  פרישמן מלווה יוצרים קומיים עוד מימיו כמנהל תוכניות בערוץ הקומדיה המיתולוגי ביפ, ועד לאחרונה היה מנהל התוכניות של ערוץ טדי, ערוץ הקומדיה שמשודר בפרטנר ובהוט. יצאנו לברר איך נדבק בחיידק הקומדיה.

איך החלטת שאתה רוצה להצחיק?

“אני מניח שתמיד הייתי קצת מצחיק. כמקצוע התגלגלתי לזה במקרה. הייתי עוזר טבח בקאמל קומדי קלאב. וכשראיתי אנשים מצחיקים על הבמה הוקסמתי. רציתי גם להיות חלק. הפעם הראשונה הייתה טובה, אבל השנים הראשונות היו קשות מאוד. לא הצלחתי להתמיד וכשהבנתי ש’להצחיק’ עובר קודם ביצירה וכתיבה’ התרכזתי בזה”. 

האם הרעיון של קופה ראשית נולד בתור לקופה ראשית?

“אפשר לומר שכן. יש לי אהבה גדולה לסוּפרים. אני מסתובב שנים בסופרים בהתרגשות של נערות מתבגרות שמסתובבות בזארה. אני מוקסם. בא לי לקנות הכל. אני מקשיב לשיחות וריבים. כשיניב ואני התחלנו לכתוב ביחד, יצרנו כמה סדרות. קופה ראשית הייתה הסדרה החמישית או השישית שיצרנו והראשונה שבאמת התקבלה”.

עם איזו דמות בקופה ראשית אתה הכי מזדהה?

“אנשים שעובדים איתנו יגידו בטח שיניב הוא טיטינסקי ואני כוכבה. שנינו קצת כל הדמויות…”

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

“1. גיל קופטש, שבגללו רציתי להיות סטנדאפיסט ויותר מאוחר לקח אותי תחת חסותו ועזר לי מאוד. 

2. שחר חסון, הוא קומיקאי-על שאני מעריץ והוא גם חבר טוב שלי,  הוא כמו נזיר טיבטי של סטנדאפ. הוא השראה שלא נגמרת. 

לגביי יצירות קומיות: סיינפלד (הסדרה) היא כמו התנ”ך בשבילי, סאות’פארק ומונטי פייטון השפיעו עליי מאוד. גם מאוד אהבתי את 30 רוק של טינה פיי… בקופה ראשית יש הרבה 30 רוק. קופה ראשית התחילה כסדרה בשם “סופרוומן” על מנהלת סופר שעוברת גיהנום בכל יום”.

היית מעורכי התוכניות של טדי, שהוא היום ערוץ הקומדיה הניסיוני. הניסוי הצליח?

“קודם כול כמו תחום הדיגיטל טדי נמצא בשלב של חיפושים. אין ממש קונבנציות, זה חדש. כמו אוטוסטרדה של תוכן בלי שום חוקיות כמעט. זה דינמי מדי בשביל לחפש חוקים. רק תהיה עקבי, זה ממש מקביל לקומדיה. תהיה עקבי. אם זה בסטנדאפ ואם זה בסרטונים”. 

“הדברים שאני הכי אוהב ממה שעשינו בטדי: יש את סדרת המופת שלישיה, הדבר הכי טוב שנעשה בטדי. גם כל המערכונים של דניאל חן “ווי, זה נהדר”, שגם ביימתי. וגם שרופים”. 

מה הדברים שאתה אוהב בקומדיה של היום?

“מאוד אוהב את הפרלמנט. ראיתי לפני כמה חודשים את מופע הסטנדאפ של שאולי (אסי כהן)  אחת ההופעות הכי טובות שראיתי בארץ”. 

מה הסוד הכמוס של קופה ראשית?

“אין לי מושג. אנחנו עובדים קשה על כל מילה וכל פאנץ’ בכל תסריט, בודקים אלף פעם שהכול מוצדק ומבוסס על אמת או דברים שקרו לנו בחיים, הליהוק הוא נדיר באיכותו והצילומים הם כיף גדול. ייתכן שזה חלק מהעניין”.

היית גם עורך התוכניות של ביפ. מה עבד בו ולמה הוא נפטר?

“זה היה ערוץ דל תקציב יחסית לתקופה ההיא (למעשה תקציבו היה גדול פי 20 מהתקציב של טדי היום) הוא נסגר בגלל סכסוך עסקי בין הוט לקשת שלא היה קשור לתוכן. הייתי בביפ כמעט עשר שנים. התחלתי כתסריטאי, חזרתי כעורך תוכן ובסוף הייתי מנהל הערוץ בפועל. התקופה הכי יפה בחיי.  אבל בחיים הכל נגמר בסוף. גם הטוב וגם הרע”.

מה  היית ממליץ לכותב הקומי המתחיל?

“זו משימה קשה מאוד. תהיה מוכן ביותר, תקום בכל בוקר ותרצה להצחיק. אם תיוולד מצחיק זה מאוד יעזור אבל כמו בכל דבר בעזרת עבודה אפשר להשתפר בזה”.

על מה אתה  עובד עכשיו?

“מצלם את העונה השלישית של “קופה ראשית”, כותב את העונה השנייה של “לבד בבית” (סדרה בכאן חינוכית שיניב ואני יצרנו וכתבנו). יש לי כבר כמעט שנה את הפודקאסט “לשחרר את הדב”, שאני מקליט כל שבוע עם דב נבון. זאת שעה שבועית של שיחה קלילה של דב ושלי עם עוד אורח וזה כיף גדול. אני ממליץ מאוד להאזין לזה…”

קראו עוד:

קומדיות בכאן  – הכי פופולריות

ערוץ טדי – קומדיות מומלצות

סדרות מהרשת לטלוויזיה

איך עושים מצחיק |הספר | ראיון

האם יש סודות לכתיבת קומדיה? האם יש נוסחאות לקומדיה טובה? האם נשאל עוד שאלות? העורכת והחוקרת מגי אוצרי ואדר מירום, מתסריטאי “שקופים”, בספר חדש

איך עושים מצחיק” הוא ספר של מגי אוצרי ואדר מירום שידריך אתכם בכל מה שילדי הקומדיה לא הצליחו לעשות: איך לכתוב קומדיה – מפאנצ’ים קצרים וסאטיריים ועד דמויות ומערכונים. המדריך כולל בין היתר ידע תיאורטי כמו גם תרגילים מעשיים. מה שהמחברים מכנים המתמטיקה של ההומור – איך פועל הצחוק? מה משעשע אותנו? ואיך בנויה בדיחה?  יצאנו ללמוד על הספר ועל המחברים.

מגי אוצרי

אפשר ללמד מישהו לא מצחיק להצחיק?

 לא בטוח, כי כן יש אנשים שהם פשוט מצחיקים מטבעם. אבל – לא כל מי ש”מצחיק בחבר’ה” בהכרח יודע איך להפוך את התחביב למקצוע, וזה משהו שדווקא כן אפשר ללמוד. אפשר לקחת את הבסיס, ובעזרת תרגול והתמקצעות להפוך אותו למשהו יותר טוב, יותר חד, ואולי אפילו להצליח להתפרנס ממנו.

למה בעצם להקשיב לכם? מי אתם?

אנחנו מכסים את התחום של ההומור מכל הכיוונים – ד”ר מגי אוצרי חקרה הומור מהצד האקדמי, היא יודעת להסביר מה קורה במוח שלנו בזמן שאנחנו צוחקים ואת ההיסטוריה והרקע החברתי של ההומור. את הצד הפרקטי מכסה אדר מירום, שהוא כותב קומי ותיק בשלל תוכניות כבר 13 שנה, בין היתר יצר את “אנחנו במפה” ו”שקופים” וכתב ל”גב האומה”, “ארץ נהדרת” ו”בובה של לילה”, ויודע את כל הטיפים הקטנים והגדולים שהופכים “בן אדם מצחיק” ל”כותב בטלויזיה”.

אדר מירום

ממה נבע הצורך לכתוב את הספר?

כתבנו את המדריך בגלל שהומור נראה על פניו כמו תחום אינטואיטיבי – יש דברים שהם פשוט מצחיקים וכאלו שהם לא, אבל בפועל הוא מורכב מהמון כללים וחוקים שאפשר ללמוד ולהשתפר בהם. מגי היא סופרת ומעבירה סדנאות כתיבה, ולא פעם התלמידים שלה נתקעו במקומות שבהם הם רוצים לבנות דמויות קומיות או להקליל סיטואציות עם פן קומי. גם לאדר פונים המון אנשים שרוצים לדעת איך מגיעים ללכתוב בטלוויזיה. ניסינו לתת מענה לכל השאלות האלה, או לפחות את הבסיס שממנו אפשר להתחיל.

איזו דוגמה מהספר הצחיקה אתכם במיוחד?

אנחנו הכי אוהבים את

בספר אתם נותנים דוגמאות להומור שהוא קל להכנה וירוד אבל אפקטבי בתוכניות שבועיות. יש הומור גבוה והומור נמוך?

 בדיחה היא סוג של משוואה מתמטית. אנחנו נותנים למאזין את הנתונים ואת הנעלם, והוא צריך לפתור אותה. אם הוא הצליח – הוא נהנה וצוחק. אם לא – הוא מתוסכל. אז אין בדיוק “הומור גבוה” ו”הומור נמוך”, אבל כן יש תרגילים פשוטים ותרגילים מסובכים. יש בדיחה שבשביל “לפתור” אותה מספיק ידע בסיסי מאוד, ויש אחרת שבשביל להבין אותה צריך בסיס ידע רחב, כמו להכיר שמות של חברי כנסת או ידע ספציפי בהיסטוריה או ספורט. זה לא שבהכרח הבדיחה המסובכת היא יותר טובה! הרעיון הוא לדעת להתאים את הבדיחה לקהל ולמקום. אם סיפרת בדיחה מורכבת מדי לקהל שלא הבין אותה ולא צחק, אז היא בדיחה לא טובה, למרות שבטח היית מאוד מרוצה מעצמך כשחשבת עליה.

בספר אתם מלמדים נוסחאות. אבל הרבה פעמים מה שמצחיק הוא לצאת מהנוסחה או ממד אישי שרק אדם אחד יכול לחשוב עליו. מה דעתכם?

במדריך אנחנו מלמדים נוסחאות כדי לעזור לעשות אחד משניים – או לכתוב לפי הנוסחה, או לכתוב לא לפי הנוסחה. זה נכון שבדיחות זכירות ומעניינות הן הרבה פעמים אלו ששוברות את הכללים, אבל בשביל לשבור את הכללים צריך קודם כל לדעת מה הם הכללים. למשל – הכלל אומר שהאוזן אוהבת לשמוע פאנצ’ים בשלושה חלקים. אחת, שתיים, פאנץ’. זו המבנה הכי מקובל,  שהכי מסתדר לנו. בדיוק מהסיבה הזאת אנחנו נצחק במיוחד אם נשמע פתאום את קיציס נותן עכשיו פאנץ’ ארוך שממשיך וממשיך עד שיגמר לו האוויר. זה כי אנחנו יודעים שזה שובר את החוקים, שפאנץ’ צריך להיות קצר וקולע, והנה פתאום המנחה מדבר ברצף כבר חצי דקה. בקיצור, זה נחמד לחשוב מחוץ לקופסה, אבל בשביל כדאי שקודם כל תהיה לכם קופסא.

מה הפרק שהכי נהניתם לכתוב?

אנחנו הכי אוהבים את החלק שמדבר על “וואן ליינרים”, בדיחות קצרות וחדות בסגנון מבזק של קיציס. זה כנראה הביטוי הכי מזוקק של הומור, וגם עם הכי הרבה סוגים של מבנים וטכניקות שאפשר ללמוד. לפני שמתחילים לבנות סדרות דמויות ומערכונים, צריך קודם כל להצליח להצחיק בשורה אחת.

מה הפרק שהיה הכי קשה לכם לכתוב?

הכי קשה היה לכתוב את החלק שמדבר על סאטירה. יש המון דברים שמשודרים בטלויזיה ונחשבים בעיני אנשים לסאטיריים, אבל הם בעצם לא. נוטים להחשיב כמעט כל דבר שנוגע באקטואליה או שנאמרת בו המילה “נתניהו” לסאטירה, אבל זה לא כל כך פשוט. יש כל מיני קריטריונים שצריכים להתקיים כדי שאומנות תקבל את ההגנה של סאטירה, צריכות להישאל שאלות כמו “למי מופנית הביקורת” ו”האם היא מוצדקת”, ולצערנו היום יש פער די גדול בתחום הזה בין הרצוי למצוי.

בספר יש תרגילים אבל מי יבדוק אותם?

הטיפ הכי חשוב שאדר נותן לאנשים שרוצים לעבוד במקצוע הוא – לעבוד בזוגות. אנחנו לא תמיד מבקרים מספיק טובים של עצמנו, ודברים שנשמעים לנו קורעים מצחוק בראש בסוף זוכים לדממה מצד הקהל. את התרגילים שאתם עושים במדריך תמיד כדאי לנסות על חבר – להקריא בקול רם את הפאנצ’ים והמערכונים שכתבתם ולראות מה התגובה. קודם כל, כי עד שלא תנסו את החומרים על לפחות עוד בן אדם אחד, אף פעם לא תדעו אם זה עובד, ושנית, יש אלמנטים בהומור שעובדים רק אם אומרים אותם בקול, ופחות עובדים על הנייר. בדיחות צריך לשמוע, לא רק לקרוא.

לאיזה סוג הומור או כתיבה קומית אתם הכי מתחברים?

כמו עם מוזיקה, גם סגנונות הומור אהובים זה משהו שמשתנה עם הזמן. כרגע אנחנו בתקופה שיותר מעריכים קומדיות מרגשות ונוגעות ללב, כאלו שמצליחות גם להצחיק וגם להישאר איתך אחרי שהפרק נגמר. בקיצור, מחכים לעונה השנייה של “מייקל” ביס.

מה המילים שהכי הצחיקו אתכם?

אחרי הרבה שנים של כתיבת פאנצ’ים, למדתי שהאותיות הכי קומיות זה ק’ (קומקום. מילה מצחיקה) ו- צ’ (אצטרובל), ומכאן שהמילה המצחיקה האולטימטיבית היא – קציצה.

מי הקומיקאים או הכותבים שהכי השפיעו עליכם?

שום דבר מפתיע – ג’רי סיינפלד, טינה פיי וקומדיות איטייז מטופשות כמו האקדח מת מצחוק וטיסה נעימה. מכל הסיטקומים מגי דווקא הכי אהבה את “פרייז’ר”, מוזרה. הקומדיה שהכי קינאנו בה השנה – “טד לאסו”. אחרי בובה של לילה ו”אנחנו במפה” אין דבר שאני יותר מעריך משילוב מנצח של ספורט והומור.

מה הטיפ הכי חשוב
לקחת מהספר?

הטיפ הגדול הכי חשוב – תמיד לחשוב לא רק על הבדיחה עצמה אלא גם על מי שהולך לשמוע אותה. להתחשב בקהל ולהתאים את הסגנון אליו. בדיחה יכולה להיות מצוינת על הנייר, אבל לאוזניים הלא נכונות היא פשוט לא תעבוד. אי אפשר לספר בדיחות “גב האומה” ב”בובה של לילה”, ולהפך. יותר מזה – בדיחה שלא מתאימה לקהל לא רק שלא תצחיק אותו – היא עלולה ממש להרגיז אותו, כי לא להבין את הבדיחה זו תחושה די מתסכלת.

הטיפ הקטן הכי חשוב – כשנתונים שמות לדמויות רצוי להשתדל להימנע משם שמרמז על התכונה של הדמות. כלומר – הדמות של המיליונר היא לא “מנשה מפצוץ” והדמות של הדיאטנית היא לא “פחמימה לוי”. בבקשה לא. זה נורא.

קראו עוד:

קורס סטנדאפ – קורס כתיבה קומית

כתיבה קומית –  טיפים למתחילים

שש עצות לכתיבת קומדיה מכותבים קומיים

צחוק בצד פרק 14- לילך ברנע לשם

לילך ברנע לשם (“עד כאן”, “גב האומה”) מכריזה על סופה של הסאטירה, מפרסמת חטיפים ונאלצת לעשות פריסטייל ראפ. בהמשך הפרק, כותב השלטים הקומי אלי קלמן מדבר על היצירה שלו וקומיקאית הרשת בת לוי (לני כהן) אומרת את כל האמת בפרצוף.

אפל פודקאסטס:

https://podcasts.apple.com/il/podcast/%D7%A4%D7%A8%D7%A7-14-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%9A-%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%A2-%D7%9C%D7%A9%D7%9D/id1475669266?i=1000486217271

ספוטיפיי:


לינק כללי:

https://no-joke.pinecast.co/episode/618379d84f2b4b73/14-

ממילונו של השטן אל המילון האסור – ראיון עם המחבר גילעד חיטמן

מילון השטן היא אחת היצירות הידועות בתחום הסאטירה. בימים אלו משווקת המקבילה הישראלית, המילון האסור, מאת גילעד חיטמן, לוכד נחשים עם בטן מלאה על הפוליטיקלי קורקט ועל ההומור הישראלי

כחובב בלשנות והומור, שאפילו כתב בנושא, מילון השטן של אמברוז בירז הוא אחת היצירות האהובות עליי. מדובר בלקסיקון סאטירי המתחזה למילון אלא שההגדרות בו הומוריסטיות. בירס זכה לכינוי “בירס המריר” בשל ביקורותיו ומימרת הקאצ’ פרייז שלו, “שום דבר אינו חשוב”.

גילעד חיטמן, מחבר המילון האסור

מילון השטן התחיל כטור עיתונאי ובהמשך הוצא כספר בשם “תורת המילים של הציניקן”. בתחילת המאה העשרים יצא אוסף עם כל כתבי בירז, וכותרת הלקסיקון שונתה למילון השטן.

הנה כמה דוגמאות מתוכו:

צר-מוחין (שם עצם). אדם שבאופן מתמיד ועיקש מחזיק בדעה השונה משלך.

התנזרות (שם עצם). תכונה של אנשים חלשים הנכנעים לפיתוי של למנוע מעצמם תענוגות. נזיר אמיתי מתנזר מהכל למעט ההתנזרות, ובייחוד מתנזר מהוצאת אפו מענייניהם של אנשים אחרים.

בימים אלו הוציא המחבר גילעד חיטמן מקבילה ישראלית בשם “המילון האסור” – המילון שלא דופק חשבון. גילעד חיטמן הוא לוכד נחשים בן 26 וזה ספרו הראשון. האם הוא יצליח להיות ביקורתי, מצחיק ונשכני כמו המקור?

המילון מתחיל בהגדרה  “‘אאוגניקה’ – ש”ע, נ’ – הייתה פילוסופיה ביולוגית-חברתית מערבית פופולרית, שלפיה לכאורה הזין של פלוני יותר גדול ומרשים מן הזין של רעהו השונה בגזעו, כי הן לזין של רעהו והן לבעליו אין שום זכות קיום על פני האדמה. אחלה דרך להתחיל את המילון, הא?”

איך הגעת לאמברוז בירס?

הגעתי לאמברוז בירס  ול”מילון השטן” בפרט, בעקבות המלצה על המילון שנתן הביולוג והאתאיסט הבריטי ריצ’רד דוקינס בהערת שוליים בספרו “יש אלוהים?”.

מה הייתה החוויה שלך בקריאת מילון השטן?

אני חייב להודות שעד היום לא קראתי את המילון בשלמותו ולפי הסדר, ואף לא ניסיתי. הסיבה המרכזית הייתה שהמילון היה נראה לי פרויקט לכשעצמו שאף פעם לא הרגשתי צורך מספיק עז להתפנות אליו, לפחות עד כה. ברם, כשקראתי את מה שקראתי חוויית הקריאה הייתה מורכבת מכל בחינה – השפה הייתה עבורי קשה להבנה, הערכים עצמם היו שונים מאוד ביניהם, ולא רק בגלל האורך אלא גם בגלל התכנים עצמם והרלוונטיות שלהם אליי ולימים אלה. על כן, יצא שחלק לא מבוטל מן הספר אפילו לא עניין אותי, אך החלק שכן עניין הותיר מספיק רושם בשביל שאשכרה אסתמך עליו לכתיבת ורסיה מודרנית משלי למילון.

מה ההגדרה של בירז שהכי אהבת?

לפני שנחשפתי לשאלה הזאת לא הייתה לי הגדרה שהכי אהבתי, אבל כדי לענות על השאלה חיפשתי דוגמאות בולטות מן המילון בשביל להיזכר, ובחרתי אחת (שדווקא לא זכורה לי מן הקריאה דאז):

Edible, n. Good to eat, and wholesome to digest, as a worm to a toad, a toad to a snake, a snake to a pig, a pig to a man, and a man to a worm.

עוד דוגמה, שדווקא אני כן זוכר ואף ציטטתי אותה כמה וכמה פעמים בשיחות עם אנשים, היא “תביעה”:

מכשיר שבעזרתו אתה נכנס (לבית המשפט) כנקניק, ויוצא כחזיר.

(Litigation: A machine which you go into as a pig and come out of as a sausage.)

מה דומה ושונה במילון השטן לעומת המילון האסור?

דומה – בשניהם יש אותו הלך רוח (אבל לא בכדי, כי כתבתי בהשראת הספר המקורי), בשניהם יש כתיבה של פעם (לדעתי אפילו במונחים של שנת יציאת מילון השטן זה נחשב לספר ארכאי-משהו), ואני בטוח שיש עוד הרבה דמיון אם אחקור זאת היטב.

שונה – אני חושב שהמילון שלי, מטבע הדברים, מכיל הרבה יותר ערכים הקשורים בטכנולוגיה ומיניות – נושאים הבוערים בימינו הרבה יותר מאשר שהיו פעם. כמו כן, מידת הדגש אצלי על פוליטיקה היא אמנם לא מועטה, אך בהשוואה למילון השטן – היא גם לא רבה.

איך בירז לדעתך היה מגדיר את המילון האסור?

לדעתי, או לפחות כך אני מקווה, בירס קודם כל היה מחבב לפני סולד. בייחוד כי מדובר בספר שנשען על שלו… אי לכך ובהתאם לזאת, אני מניח שהוא היה מגדיר אותו כספר “משונה”, כי בשבילו זה מסר מן העתיד “הרחוק”.



האם יש קשר בין העבודה כלוכד נחשים לכתיבת המילון?

אין שום קשר בין העבודה כלוכד נחשים לכתיבת המילון, חוץ מצורות ביטוי של המשיכות הבלתי שגרתיות שלי.



מי קהל היעד של המילון?

מבחינתי, כולם קהל היעד של המילון, וכך זה גם התבטא בסוגי הרוכשים עד כה. יש לי רוכשים הנעים בסקאלה של חילונים גמורים בגיל הנעורים, ועד דתיים מבוגרים ונשואים מכל רחבי הארץ. מבחינת האנשים שיאהבו את הספר, אין ספק כי אנשים שהם שמרנים בתחומים כאלה ואחרים ובמידות כאלו ואחרות יסלדו ממנו ברובם המוחלט, אך המסרים שבו נועדו להיאמר לכולם – בין אם הם יקבלו אותם ובין אם לא, כי הם מתארים מציאות אמיתית שבקרב אנשים מסוימים היא בגדר טאבו. אותו הדין לגבי כל ספרי הקודש למיניהם – גם שם יש הרבה תכנים אשר צורמים לאנשים שלא מנהלים את חייהם על פיהם.

יש משהו שמעצבן אותך בהומור הישראלי של היום?

יש הרבה דברים שמעצבנים אותי בהומור הישראלי של היום, בייחוד כפי שהוא מתבטא אפוא באינסטגרם על ידי בני נוער.

בנוסף, אני גם לא מסמפט, בלשון המעטה, את ההומור של הרבה מבוגרים ישראלים. לדעתי, ההומור הישראלי, בחלק ניכר ממנו, די רדוד ומטומטם. אמנם יש הומור מבריק, כמו זה למשל של רשף לוי, אך מעטים הם האנשים שבאמת יוצרים הומור איכותי לטעמי.

יש משהו שהיית משנה במילון?

אילו היה לי תקציב רב יותר, הייתי משנה רבות במילון – בייחוד כותב יותר, ואף מוציא אותו לאור עב כרס. כעת הוא נראה כמו ספרון.

מה התוכניות להמשך הדרך?

ישנן תכניות רבות להמשך הדרך. מבחינת “המילון האסור”, בהינתן הצלחה רבה מספיק שתצדיק השקעה בספר המשך, אשמח להוציא גם את “המילון האסור 2” וכן הלאה, ואולי לכתוב מילון לפי תמות:

המילון האסור – גרסת המוזיקה, המילון האסור – גרסת הדתות וכיוצא באלה.

אין סוף מבחינתי ליצירתיות הזאת. אולי גם אשקול לכתוב מלכתחילה בשפה אחרת, כי נכון לעכשיו יהיה מאוד קשה לתרגם את המילון לכל שפה בעקבות הרבה משחקי מילים שיש שם, שיהיה ניתן להבין רק בעברית. כאשר יתורגם, אצטרך לכתוב במיוחד ערכים באנגלית.

זאת ועוד, אפשר גם להוציא את גרסת ה-revisited ולרשום הגדרות חדשות לערכים קיימים, או לפחות לשנות קצת בהתאם לתגובות עד כה.

מבחינת תחומים אחרים להמשך הדרך – חכו ותראו.

קראו עוד:

חכמת הפיסטוק\ליאור נויפלד  – סיפור קומי

שי גלבר על ספרו "צחוק, צחוק, אבל ברצינות – ראיון

איזה קטעים, קטעים מצחיקים מספרים\ המלך צ’ינגיס הראשון

צחוק בצד פרק 13- אביתר חלימי

אביתר חלימי (“היום בלילה עם גורי אלפי” “ץ סופית”) מדבר על מתיחות בטלפון, חייזרים שמאלנים וביצי זהב. בהמשך הפרק, מתארח חיים חרציפן-האיש שמאחורי כמה מהקאמבקים המתוקשרים בטלוויזיה, ויחיאל בכט, עורך דין והרפתקן, חולק סיפורים מביכים למרות שאף אחד לא ביקש ממנו.

אפל פודקאסטס:

https://podcasts.apple.com/il/podcast/%D7%A4%D7%A8%D7%A7-13-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%A8-%D7%97%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%99/id1475669266?i=1000475467001

ספוטיפיי:

לינק כללי:

https://no-joke.pinecast.co/episode/da1ff678f83f4940/13-

רשף שי – ראיון ר-ציני

רשף שי הוא כותב קומי שכותב לכל התוכניות – שאלות ותשובות

מה השם רשף שי אומר לכם? לא הרבה? מה אני לא מבין אתם לא קוראים את הקרדיטים במועדון לילה, ארץ נהדרת, גב האומה, עד כאן, ועוד? הוא כותב קומי שם וזה. שאלנו אותו איך זה לכתוב לכל התוכניות בטלוויזיה.

למה החלטת להיות כותב קומי?

כי אמרו להפוך את התחביב למקצוע ולא הייתי מספיק טוב בכדורגל.

כתבת בשבוע הסוף, צחוק מהעבודה,קופה ראשית, מועדון לילה, גב האומה, שב”ס, ארץ נהדרת ועוד? מי עושה לך פרוטקציות?

משפחת טלוויזיה.

מי הכותבים הקומיים שהשפיעו עליך?

לארי דיוויד.

האם אתה מכיר שי רשף, מנהל ויזם ישראלי? ומה אתה עושה כדי להדיח אותו מגוגל?

הנמסיס גוגל שלי, אני יודע שהוא משהו עם הצלחה. אז ויתרתי.

את מי אתה אוהב בסצנה הקומית של ימינו?

אפי הנמר.

מהתחקיר שלנו עולה שאתה מרבה לעבוד עם קרן מור ומיכאל הנגביפרט אפל מעברם?

שלא הרביתי לעבוד איתם.

איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?

פושפוש.לא מרגיש שצריך להסביר.

מי אושיית הרשת האהובה עליך?

סנופ דוג

מה היית ממליץ לכותב הקומי המתחיל?

לכתוב לכתוב לכתוב.

עם מי היית רוצה לשבת לקפה והאם היית דופק אותו עם החשבון?

ביבי, בקרב על החשבון נראה לי שהוא ינצח.


***


קראו עוד:

אושרית סרוסי – ראיון ר-ציני

עמי אנידגר  – ראיון ר-ציני

קומדיות בכאן הכי פופולריות

צחוק בצד פרק 12- כרמל נצר



כרמל נצר (“ציפורלה”, “אלה אפשטיין”) מספרת איך נכנסה לנעליה של ציפי שביט, ומסבירה את האובססיה שלה לשואה ולאילתור. בהמשך הפרק, חבר של התוכנית מביא משלוח לאולפן ומורה בפנסיה בשם אריאלה מספרת בדיחה גסה.

ספוטיפיי:

https://open.spotify.com/episode/2zZeKlx0XR4jE6pcSHsLSm?fbclid=IwAR2xzAmh4g9F1N2-mXc_idheu-0Sbap3ZRdI0g0ZhwWfe9NQI4A30AggXvs

לינק כללי:

https://no-joke.pinecast.co/episode/a050b2271bfe455d/12-

אפל פודקאסטס:

https://podcasts.apple.com/il/podcast/%D7%A4%D7%A8%D7%A7-12-%D7%9B%D7%A8%D7%9E%D7%9C-%D7%A0%D7%A6%D7%A8/id1475669266?i=1000467384395&fbclid=IwAR3BXm3_Au8skP_Jp0MOFhL1eV0EL5SPu_ygSg3ArtM43BQc14bejcdC_3s



צחוק בצד פרק 11- אבי אטינגר

אבי אטינגר (“לילה בכיף”, “עד כאן”) מעשיר את התוכנית עם עובדות טריוויה מן העבר, ממציא ז’אנר פורנו ונותן לאמיר להרוס לו את הבדיחות. בהמשך הפרק, סטנדאפיסט/בלש מתארח באולפן וגם “פתיין אומנות” מלמד את אמיר איך להתחיל עם פסלים.

ספוטיפיי:

https://open.spotify.com/episode/5SpxGEjAl7DJu9PKw0btzs?fbclid=IwAR0jBdt9Sw8Il4bJ_JuycxiKMkfsmNbO1J3pjGu6COBfkZ4lndL7i2B3w4U

אפל פודקאסטס:

https://podcasts.apple.com/il/podcast/%D7%A4%D7%A8%D7%A7-11-%D7%90%D7%91%D7%99-%D7%90%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%A8/id1475669266?i=1000466055379&fbclid=IwAR26IuH2Z2uUQCMO9XizGPPz3GtfvHftyE0xZ9QY5G3wNejRFOb7wZTXt7U

לינק כללי:

https://no-joke.pinecast.co/?fbclid=IwAR2rRo0SY72rvfHFVqlSOk05KyCETeQ4Ypd0s26RkeEoYgPpyOxtb864jDs

צחוק בצד פרק 10- אלון גור אריה

אלון גור אריה (במאי “המוסד”, “היפופוטם”) משאיר מסר למאזינים בעתיד, מספר על שיתוף הפעולה שלו עם הבמאי ההוליוודי דייויד צוקר וחווה דה ז’ה וו נוראי במשך חצי שעה. בהמשך הפרק הבוס שלנו, מר פודקאסטון, עושה ביקורת לתוכנית ומתמודד מבולבל מהתוכנית “הכרישים” מנסה למכור לאמיר ואלון מוצר מעניין.

ספוטיפיי:

אפל פודקאסטס:

https://podcasts.apple.com/il/podcast/%D7%A4%D7%A8%D7%A7-10-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F-%D7%92%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94/id1475669266?i=1000464502602&fbclid=IwAR0981mhhWyhr70XpbMRTknFdUutLIwL-bOo4GbWT-1wYiJD0EEbzf6hDmw

לינק כללי: https://www.listennotes.com/podcasts/%D7%A6%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%91%D7%A6%D7%93/%D7%A4%D7%A8%D7%A7-10-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F-%D7%92%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94-LVcg59yBi7I/

איליה אקסלרוד – ראיון עם כוכב הסטנדאפ ברוסית

על איליה אקסלרוד רובכם כנראה עדיין לא שמעתם, אלא אם אתם חלק מקהילת עולי ברית המועצות לשעבר שמחוברים לתרבות הרוסית. במקרה כזה, כנראה שלא רק שמעתם עליו, אלא גם ראיתם אותו ביותר מהזדמנות אחת. לאחר שעשה דרך ארוכה ויוצאת דופן שעליה תקראו בהמשך, הוא מחזיק כיום במונופול על נישת הסטנדאפ הרוסית בארץ. הוא שחקן אחד מני לא רבים, והוא בלי שום ספק השחקן הכי מצליח, בפער גדול. הדבר המצחיק הוא שיותר ממה שהצליח לפרוץ בארץ, הוא הצליח לפרוץ ברוסיה ואוקראינה. בעזרת טונות של חן והומור עצמי בריא ואינטליגנטי, הצליח לשבות את לבבות הרוסים כמעט ברגע. הרוסים, מתברר, מתים על בדיחות יהודים.
זהו סיפורו של איליה אקסלרוד, הסטנדאפיסט הרוסי-ישראלי הכי מצליח בארץ.

את ההיכרות שלי עם איליה אני מתחילה מצפייה בהופעות הטלוויזיוניות שלו באוקראינה. בראיון איתו הוא עתיד לספר שבחר להגיש חומרים ברוסית ולא בעברית גם בשל העובדה שתויג כאן כרוסי, מה שהגביל את יריעת החומרים שלו לנושאים כמו וודקה ונובי גוד. אך גם בהופעות שלו מול הרוסים הוא מתויג, הפעם כיהודי. מולם הוא בוחר לצחוק על העולם היהודי, החיים בארץ, שירות בצה”ל וכיו”ב. אז למה הוא בכל זאת מעדיף להיות מתויג מולם בתור “היהודי” ולא מולנו בתור “הרוסי”?

הדרך לסטנדאפ

סיפור האהבה של איליה עם סטנדאפ מתחיל עוד מימי חטיבת הביניים עת השתתף בתחרות הסטנדאפ הרוסית המפורסמת KVN (עליה כבר כתבתי כאן). נער צעיר להורים עולים חדשים שהגיעו ממינסק לעפולה. הוא נשבה בקסם הבמה והולך עם התחביב הכי רחוק שהפלטפורמה מאפשרת: קפטן נבחרת KVN הישראלית. הוא צובר שם שנים של טירונות בכתיבת חומרים ועמידה מול קהל, בעודו עדיין נער. אחרי השחרור מהצבא הוא יוצא לדרך “של הגדולים” כדי לנסות למצוא את מקומו בעולם. השנים עוברות, איליה מכיר את בחירת ליבו ומתחתן. הוא עובד בהייטק כמו שמצופה ממנו, אבל משהו לא יושב טוב. הוא מוצא את עצמו לקראת סוף שנות העשרים שלו עובד כראש צוות בדיקות תוכנה, מבין שהוא לא באמת מחובר למה שהוא עושה ובפנים בוערת התשוקה לעשות סטנדאפ. הוא ממשיך לחלטר על במות פתוחות כתחביב ולספר לכל מי שמוכן לשמוע על החלום שלו להיות סטנדאפיסט.

https://www.mako.co.il/humor-bip/shows-bip-comedy-house/video-63402bfb11a24210/70602bfb11a24210-e1412bfb11a24210/a801548ddf2e4210/Video-b39b9bc6235e421006.htm

נקודת המפנה

יום אחד הוא מקבל טיפ שעתיד לשנות את מסלול חייו. נאמר לו לפנות לקומיקאי רוסי-יהודי בשם סמיון סליפקוב, מולטימיליונר שהצליח בענק ברוסיה ומגיע לישראל תכופות בשל זיקתו ליהדות. מכאן עתידה לעבור על איליה מסכת סוחפת של התרחשויות: הוא מקבל פנייה מאיש עסקים שמבקש את עזרתו בהפקת אירוע תרבות לקהילה הרוסית בארץ. הוא מבין שזאת ההזדמנות שלו לקדם את המפגש המיוחל עם סליפקוב. הוא לוקח את מלאכת ההפקה בשתי ידיים וברגע האמת, כשצריך לשים כסף, איש העסקים המדובר דופק לו ברז. הוא מוצא את עצמו עם חשבון פתוח של עשרות אלפי שקלים רגע לפני לידת בנו הבכור. “היה לי חסכון קטן שיועד ללידת התינוק. ביקשתי מאישתי רשות להשתמש בכסף והיא אישרה, היא אמרה: זה החלום שלך” הוא מספר. הוא משקיע כל שקל שיש ברשותו בניסיון חסר ודאות להתקדם עוד כמה צעדים לעבר החלום המיוחל. סליפקוב מגיע לארץ ומתוודע לאיליה ולסיפור. הוא מזמין אותו לעלות על הבמה בערב ההופעה כדי לבחון את ביצועיו ולמרבה השמחה, הוא אוהב את מה שהוא רואה. הוא מזמין את איליה להצטרף לצילומי תכנית ריאלטי-סטנדאפ מצליחה ברוסיה. הוא מוצא את עצמו שוב מול אשתו שזה עתה ילדה, מבקש פס לשלושה חודשים במוסקבה, ומקבל.

המקפצה

הוא מצטלם לתחרות שנקראת Comedy battle. תחרות ריאלטי שמבקשת לאתר את הסטנדאפיסטים דוברי הרוסית המצחיקים ביותר. בתחילה, השופטים קוטלים את החומרים שלו. הוא  יושב וכותב חומרים חדשים במרץ, לילות כימים. הוא מבין שהוא בליגה של הגדולים עכשיו ומוכן לעשות את העבודה שנדרשת על מנת להצדיק את המקום שלו. הוא מסיים את התחרות כפיינליסט. צוות ההפקה כל כך מתלהב מהקונספט שמתקבלת ההחלטה לצלם עונה חדשה שמוקדשת כולה לקומיקאים דוברי רוסית ממדינות זרות. לצד הקומיקאי הגרמני, האוסטרלי, האמריקאי, מצטרף גם איליה שמוזמן לעונה נוספת וגם בה עולה לגמר.

בינתיים בארץ חבר, שהוא גם אחד מבעלי חברת ההייטק שעבד בה, מציע לעשות מהלך.
“נפטר אותך ואני אקים איתך חברה חדשה שתתמקד בהפקת אירועי סטנדאפ וכל מה שמסביב”. כל החלקים מתחברים ואיליה מבשיל לעשות את הצעד המפחיד מכל: לעזוב את ההייטק.

איליה ב Comedy Battle, רוסית, ללא כתוביות

רגע ההצלחה

כשעלה הפרק הראשון של העונה השנייה לאוויר, מגיע הגל שכל אמן מחכה לו. “התכנית משודרת בכמה סבבים בהתאם לאזורי הזמן השונים ברוסיה. אני יודע את זה כי הטלפון שלי התחיל לפרפר כמו תירס במיקרוגל בהתאמה לגלי השידורים”. עם שידור הפרק הראשון נוספים לו עוד באותו היום מעל 3000 עוקבים בפייסבוק. “קיבלתי אלפי הודעות באינבוקס מאנשים שצפו בי בכל העולם והתחברו. באותו הרגע הבנתי שזה המקצוע שלי”. לאחר מכן התחילו לצוף הצעות רבות להופעות ופרויקטים אך נשאר עוד חלק אחד כדי להשלים את הפאזל.

מסתדרים על עבודה

המתנה הנכספת שמקבלים זוכי תחרות הריאלטי שהצטלם אליה היא הופעה בתכנית ההומור הנצפית ביותר ברוסיה, הקומדי קלאב. אע”פ שאיליה לא זכה, הזמינו אותו בכל זאת להופיע בתכנית. באולם ההמראות בנתב”ג בעודו מחכה לטיסה היוצאת למוסקבה, הוא נתקל במנכ”ל של ערוץ 9, הערוץ הרוסי של רשות השידור הישראלית. השניים נפגשו לכוס קפה במוסקבה כבר למחרת וחיש מהר נחתם ביניהם חוזה שכולל הנחיית תכנית בוקר יומית והשתתפות בפעילויות הערוץ השונות. במקביל, איליה ממשיך לפתח את ההפקות שהוא עובד עליהן במסגרת החברה החדשה שהוקמה, Kamanda Productions. הוא מתחיל להופיע ברחבי הארץ ומגלה שהוא מסוגל למלא בגפו אולם של 10K. “חשבתי שהקהל הרוסי לא כל כך אוהב לצחוק. מאד הופתעתי שהצלחתי למלא אולמות כל כך גדולים”. מאז הוא הופיע בפרסומות, היה פרזנטור של מותגים שמדברים לקהל הרוסי כמו “קשת טעמים” ואפילו קיבל הזמנה לפוליטיקה. “הייתי עשרה ימים בכנסת והבנתי שזה לא בשבילי. אני פשוט רוצה להצחיק אנשים, זה הכל”.

איליה, למה סטנדאפ ברוסית בעצם?

“הומור הוא פונקציה של מנטליות. המנטליות שלי, מסיבה כלשהי – ואני לא מאשים אף אחד חוץ מעצמי, היא מנטליות שהיא יותר מדי מעורבת מכדי להופיע בעברית. ניסיתי בעבר להופיע בעברית. השתתפתי בתכניות בערוץ ביפ, נסעתי כל יום מהצפון לתל אביב כדי להשתתף בבמות הפתוחות בצוותא, אפילו קיבלתי פידבק חיובי מאדיר מילר לאחר אחת ההופעות. “הקהל אוהב אותך” הוא אמר לי “ראיתי שלא הגעת מספיק מוכן, אבל הקהל אוהב אותך”.

הקהל הישראלי תייג אותי כרוסי וזה יצר ציפייה לבדיחות על אוליגרכים, על נובי גוד, וודקה, זה הגביל אותי. מצד שני, כל הדרך שעברתי תרמה לכך שהרוסית שלי השתפרה פלאים. נוצר מצב שאני חושב ברוסית, מדבר ברוסית, הקצב של המוח שלי הוא ברוסית. זה מאפשר לי לספק מוצר הרבה יותר מקצועי בשפה הרוסית.”

ומה לגבי הקהל דובר העברית?

“אני מבין שאני לא צריך לוותר על הקהל הישראלי. אני מתכנן להתחיל לתרגם חומרים ולהריץ אותם בעברית בבמות הפתוחות. זה לגמרי בתכניות”.

מה תמליץ לסטנדאפיסטים דוברי רוסית שרוצים להגיע ללב הקהל הרוסי-ישראלי?

“אם אתם שואפים להגיע לקהל הרוסי ברוסיה, תמשיכו לחקות את התכניות הרוסיות אבל תדעו לכם שהקהל הזה מצומצם מדי בארץ, אתם לא תמלאו אולמות. אני עושה סטנדאפ יותר רך מבחינת התוכן, בלי גסויות ובלי טאבו. זה סטנדאפ שמתאים למשפחות, מקביל במהותו לחומרים של אדיר מילר, למשל. מכיוון שהנישה היא מצומצמת, צריך לפנות לקהל כמה שיותר רחב כדי לתפוס את כולה. אני ילד טוב מטבעי, אני לא באנטי כלפי שומדבר וזה משחק לטובתי. רוב הקהל שלי הוא בגיל של ההורים שלי.”