דנה פרי סגל היא סטנדאפיסטית ישראלית, אמא ונשואה, כמו מרגו רובי. מופעי הסטנדאפ שלה עוסקים בחיי היומיום ובזוגיות ובהורות כחלק מחיי היומיום. היא מופיעה ברחבי הארץ, מנהלת את הפודקאסט "מצחיק שזה עצוב",  על הסיפורים מאחורי הסטנדאפ, כמו ילדי הקומדיה. והיא משלבת הומור עצמי על אהבתה לפחמימות, כמו עוגי. היא גם בעלת ניסיון בעולם הפרסום והשיווק, כמו דון דרייפר. ילדי הקומדיה שאלו אותה שאלות.

למה בחרת להיות קומיקאית?

"תמיד אהבתי לכתוב ותמיד אמרו לי שאני מצחיקה, אבל במשך שנים רבות מדי לא עשיתי את החיבור 

"דווקא אחרי חופשת לידה שנייה, מתוך שעמום, ריקבון  וצורך בשינוי מצאתי קורס כתיבה קומית של כמה חודשים. בסופו שאלו מי רוצה להופיע בערב סטנדאפ של בוגרי הסדנאות. הפתעתי גם את עצמי כשישר אמרתי כן בלי להתבלבל, כי תמיד התרחקתי מבמות. עבדתי חודש על הסט הראשון שלי וניסיתי אותו על כל מי שנקלע לדרכי. 

"כשעליתי על הבמה בפעם הראשונה זה הרגיש הכי נכון בעולם. הייתה לי הופעה מעולה והרגשתי שאני כישרון מולד, כוכבת בהתהוות. מרוב בלבול מהגילוי הזה לקח לי חודשיים לאזור אומץ ולהופיע שוב. הפעם השנייה בחיי הייתה בסוף 2019. עליתי להופיע בצוזאמן בערב של עידן רונן וקובי בלולו, שהם אגב סטנדאפיסטים מדהימים 

"הבאתי אפילו קהל שיבוא לראות. שם גיליתי מה זה להתרסק, וכמה שזה פאקינג כואב! החלטתי לא לוותר, ונרשמתי לעוד קורס סטנדאפ בקאמל אצל אריק זילברמן, כדי להכריח את עצמי ללמוד לעשות את זה כמו שצריך. אלו היו השעות הכי כיפיות שלי בכל שבוע. 

"מאז אני בסצנה כבר שש שנים וחצי בעברית ובאנגלית, בארץ ובחו״ל. ובשנים האחרונות גם עושה הופעות פרטיות בתשלום לכל סוגי האירועים כמעט, אבל  לא משנה כמה אני אופיע אני עדיין מרגישה שאני ממשיכה ללמוד ולהשתפר".

שאגת הלביאה

למה בחרת להיות אישה?

"אני חושבת שלבחור לא להיות אישה יהיה כנראה תהליך יותר קשה. לא בטוחה שיש לי כוח להתמודד עם הבירוקרטיה ולהתארגן על איברים חלופיים. בהחלט הייתי שמחה לנסות להיות גבר לכמה ימים. 

"אני לא מחדשת פה לאף אחד שזה לא קל להיות אישה  אבל רק בשש השנים האחרונות אני מבינה עד כמה. בכל פעם שיש מחלה או מגפה וכדומה אני חוזרת אחורה  להיות אמא במשרה מלאה, וכל השאיפות, הרצונות והקריירה נדחקים הצידה. 

"בזמן שאגת הארי פרסמתי פוסט מצחיק בקבוצת מאמצחיק – קבוצה של כמעט מיליון נשים, על החיים שלי בזמן המלחמה וקיבלתי אלפי תגובות מנשים שגרמו לי להבין עד כמה אני לא לבד וכמה נשים מסתובבות בתחושת הישרדות שקטה. אז החלטתי לפתוח ערב סטנדאפיסטיות ולקרוא לו 'שאגת הלביאה', כי גם  השאגה של הנשים צריכה להישמע. זה היה אמור להיות ערב חד פעמי, אבל היה כל כך טוב שהחלטנו לעשות אותו שוב  מפה לשם הגענו לערב חד פעמי שלישי  תרשמו, 31.5, הערב הבא של שאגת הלביאה, באבי בר, הוד השרון, ערב סטנדאפיסטיות לפנתיאון  כיף להופיע עם נשים ולקהל של נשים, כמובן שגם גברים מוזמנים, יש כרטיסים באתר סטנדאפיסט". 

מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?

"כשהתחלתי להופיע הראשונים שהתחברתי אליהם היו  לואי סי קיי, דייב שאפל ופיט הולמס. בהמשך גיליתי את מייק בירביגליה, עם האמנות של לספר סיפור טוב ומעורר השראה.

"אלי וונג היא כנראה הסטנדאפיסטית שאני הכי מתחברת אליה, וגם את טיילור טומלינסון אני מאוד אוהבת ואת ניל ברנן שאפילו זכיתי לראות בלייב בניו יורק, ממש התרגשתי". 

אין נקניקייה קרה מדי

מה הדבר הכי מצחיק ומביך בלהיות אמא?

"הדברים שאת עושה כשאף אחד לא שם לב, מחרישה קרמבו מעל הכיור או אוכלת שאריות כי חבל לזרוק. יש לי בדיחה על זה בסטנדאפ שמאז שאני אמא המוטו שלי הוא שאין נקניקייה קרה מדי או גלידה חמה מדי, אני יכולה לאכול הכל". 

את מי את מעריכה בסצנה הקומית של היום?

"נתחיל בנשים – חגית גינזבורג כי יש לה יכולות אלתור וכתיבה עילאיות. מיטל אבני וסיגל כהנא הן גם סטנדאפיסטיות עם אנרגיות במה מדהימות שתמיד כיף לראות; שיר ראובן כי אני מכורה לכל מה שהיא עושה.  מהגברים אני מעריצה את שחר חסון על זה שהוא כ״כ מוכשר וגם עובד הכי קשה בתחום. את יוחאי ספונדר על זה שהוא עשה את הבלתי ייאמן ומצליח מאוד בחו״ל. את אלי חביב שהוא איש צנוע, וההומור שלו כיפי ומתוחכם. יש עוד המון סטנדאפיסטים מעולים וגם כאלו יותר חדשים ומוכשרים בטירוף, אבל אני לא רוצה לנקוב בשמות כדי לא להפלות". 

מה זה אומר אהבה חריגה לפחמימות? מה המקום הכי טוב לקחת אותן לדייט?

"פחמימות אצלי זה כמו מעשים טובים, זה נעשה בסתר. בימינו אני מאוד מתאמצת לדחוף חלבונים וירקות לתפריט שלי, אבל בעולם מושלם הייתי כנראה ג׳אנקי של מאפיות". 

מה הטיפים שלך לסטנדאפיסט המתחיל?

"להופיע כמה שיותר, להקליט כל הופעה ולהקשיב לה, גם להופעות שגורמות לך לרצות להגר לאיסלנד, להחליף שם ולפתח קריירה של סוכנת ביטוח. לזכור שאלוהים נמצא  בניואנסים הקטנים, בעריכות ובשכתובים, לנסות לפחות משהו חדש קטן אחד כל הופעה, ליצור קשרים, שיתופי פעולה ויוזמות.  

"בהתחלה הכי חשוב זה למצוא את  עשר הדקות הטובות שלך ומשם לתת לחומר להשמין, להמשיך גם כשקשה ולעשות עבודת רשת טובה". 

מצחיק זה עצוב

יש לך פודקאסט מצחיק שזה עצוב, שמחבר בין קומדיה לטרגידה. מה גילית בו ואסור לך לספר?

"אני יכולה לספר לך אבל אז אצטרך להרוג אותך. סתם, הפודקאסט הגיע דווקא ממקום של להבין אם ואיך אפשר לצחוק על הכל. רציתי לצחוק גם על הדברים העצובים,  אז הזמנתי אנשים מצחיקים ודיברנו על המון נושאים כמו מוות של הורים, הטרדות מיניות, פוסט טראומה, גזענות, הומופוביה ועוד. שמעתי על התהליך שהם עברו  מטרגדיה או מהתמודדות קשה לקומדיה, וכל אחד לקח את זה לכיוונים אחרים. 

"בעיקר גיליתי מחדש את המרואיינים המדהימים, היו שם למשל סטנדאפיסטים שאני פוגשת באופן קבוע אבל מעולם לא ישבתי איתם לשיחה כזאת עמוקה, גם את האנשים שהכי קרובים אלינו אנחנו לא שואלים אף פעם את השאלות האלו שהייתה לי הזכות לשאול. 

"מדי פעם ביקשו ממני להוריד משהו בעריכה, סיפור על הטרדה או הליכים רפואיים לא מתוקשרים או שנסחפנו בריכולים וכדומה"

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

"נקבובית מילה מצחיקה. גם שומה. אני אוהבת גם להגיד זנבות, כי זו מילה בעברית שתמיד נשמעת עם מבטא רוסי".

באיזה מקום היית הכי רוצה להופיע ומי המניאק שמונע בעדך?

"לפני כמה חודשים כשהייתי בניו יורק ישבתי בקומדי סלר שזה אחד המועדונים הכי שווים אם לא ה… ודמיינתי שיש תקלה ואף סטנדאפיסט לא יכול לעלות וכורזים במיקרופון, 'יש סטנדאפיסט בקהל?' כמו יש רופא בקהל… ואני עולה. להופיע כמו סיפור סינדרלה  וסוגרת את הערב בתור ה bff של  סיינפלד. בכללי להופיע בחו״ל תמיד מרגש אותי. 

"אבל ברצינות, אני מרגישה שהופעתי בכל סוגי הבמות, מועדונים, במות קטנות, גדולות, חלטורות, חתוליות  כולל באירופה אמריקה, וההתמקדות שלי כרגע היא להמשיך לשייף את המופע שלי כדי לפתוח מכירות כרטיסים למופע מלא שאנשים ירוצו לראות. 

"אני לא אתנגד גם לעוד כמה טורים בחו״ל בעתיד  אבל בעיקר הייתי שמחה שתימשך השגרה ואוכל להשאיר את הרגל על הגז, ויאללה להגשים  עוד כמה חלומות לפני שכולנו מתים". 

The post דנה פרי סגל – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

אומרים שהדרך הבריאה ביותר להתמודד עם מציאות קשה היא באמצעות הומור, ואם יש מקום שמוכיח את זה פעם אחר פעם, זה ישראל. בין מלחמות, יוקר מחיה, פקקים, שחיתויות ודאגות בלתי פוסקות, נדמה שהצחוק הוא לא רק מפלט אלא ממש מנגנון הישרדות. אולי דווקא בגלל זה צמחו כאן לאורך השנים כמה מהבדרנים והסטנדאפיסטים האהובים והמשפיעים ביותר. כאלה שידעו לקחת את הכאב, האבסורד והכאוס הישראליים ולהפוך אותם לרגעים של צחוק משחרר. לכבוד יום העצמאות, זה הזמן לחזור אל עשרת הבדרנים והסטנדאפיסטים הגדולים של ישראל.

שייקה אופיר – מיופי נחמה עד השוטר אזולאי

שייקה אופיר היה במובנים רבים הצ'רלי צ'פלין הישראלי, אמן נדיר שידע להצחיק בלי לומר מילה אבל גם להחזיק דמות שלמה, עצובה, מצחיקה ואנושית בבת אחת. בשנות ה־50 הוא כבר פרץ מעבר לים, למד פנטומימה בפריז, הופיע לצד מרלן דיטריך ואף העלה מופע יחיד בברודוויי. כשחזר לישראל בתחילת שנות ה־60, הוא סחף כאן את הקהל עם מופעי פנטומימה, חיקויים ושורה ארוכה של דמויות בלתי נשכחות, והפך כמה מן המערכונים שלו לקלאסיקות של ממש, בהם "החזרה", המזוהה עם הקריאה "יופי נחמה", ו"ציונה והעין המקולקלת", המזוהה עם "דוקטור טיכו". ואי אפשר כמובן לדבר על שייקה אופיר בלי להזכיר את "השוטר אזולאי", התפקיד האלמותי שלו בסרטו של אפרים קישון, שנחשב עד היום לאחת הדמויות האייקוניות והאהובות בתולדות הקולנוע הישראלי.

הגשש החיוור – הדנ"א של ההומור הישראלי

הגשש החיוור, ההרכב המיתולוגי של שייקה לוי, ישראל "פולי" פוליאקוב וגברי בנאי, הוא הרבה יותר משלישיית בידור, אלא חלק בלתי נפרד מה-DNA של ההומור הישראלי. מה שאפיין את ההומור שלהם היה היכולת לזהות סיטואציות יומיומיות, דמויות מוכרות וטירוף ישראלי קטן ולהפוך אותם למערכונים בלתי נשכחים, עם שפה שנונה, תזמון מושלם והמון קריצות לחיים כאן. הם צחקו על הצבא, על פקידים, על חאפרים, על מבטאים, על יחסים בין אנשים ובעיקר על כל מה שישראלים מזהים מיד מהחיים עצמם. בין המערכונים הכי זכורים שלהם אפשר למצוא את "ישראבלוף", "הכה את המומחה", "קרקר נגד קרקר", "שירים ושערים" ו"המוסך", שהפכו עם השנים לקלאסיקות של ממש. אז תגידו, איך קוראים צ'ופצ'יק של הקומקום?

יעקב כהן – מהומור עממי עד לסוחר מוונציה

יעקב כהן, שהלך לעולמו לפני כשנתיים בגיל 66, היה מהקולות המזוהים ביותר עם הומור ישראלי עממי, כזה שנשען על דמויות, חיקויים וסיפורים מהחיים עצמם. הוא ידע לקחת טיפוסים מוכרים, מתחים עדתיים, יחסים משפחתיים והווי ישראלי יומיומי, ולהפוך אותם לקומדיה חדה, אבל נגישה וחמה. לצד הקריירה הקומית שלו, כהן היה גם שחקן תיאטרון מרשים, והוכיח את העומק והעוצמה שלו גם בתפקידים דרמטיים, בין היתר כשגילם את שיילוק ב"הסוחר מוונציה" בהבימה.

ציפי שביט – ילדותיות חכמה ושטותניקיות מדבקת

צריך כנראה להמציא טלפונים עם סוללה שפועלת על האנרגיה של ציפי שביט, כי נראה שהיא פשוט לא נגמרת. "ציפיטפוט" היא פצצת אנרגיה ג'ינג'ית, מלאת חיים ושובבות, וגם היום היא בגיל 79 ממשיכה להצחיק, כולל בסרטונים משעשעים ברשת לצד בעלה אבישי דקל. 

ההומור שלה תמיד נשען על ילדותיות חכמה, שטותניקיות מדבקת, הבעות מוגזמות, קצב מהיר ויכולת נדירה להצחיק ילדים ומבוגרים בלי להמאיס את עצמה. לאורך השנים היא הפכה לאחת הדמויות המזוהות עם בידור לכל המשפחה בישראל, כזאת שמביאה למסך ולבמה הומור צבעוני, פרוע ומלא שמחת חיים.

שלום אסייג – לא רק סטנדאפ

אז נכון. יש שיגידו שההומור של שלום אסייג כבר פחות מתאים לרוח התקופה, אבל אי אפשר להתעלם מהתרומה האדירה שלו לסטנדאפ הישראלי. ההומור של אסייג עממי, חם ונגיש, עם סיפורים אישיים, הווי משפחתי והמון מקום לזהות תרבותית, במיוחד סביב העדה המרוקאית וחיי הפריפריה. במשך שנים הוא היה אחד הקולות הבולטים של הקומדיה הפופולרית בישראל, עם סגנון ישיר ובגובה העיניים. אבל אסייג לא נשאר רק באזור הנוחות של הסטנדאפ: בסדרת הדרמה "מנאייכ" הוא הפגין כישרון משחק מרשים במיוחד, והוכיח שהוא ממש לא עושה "צחוק מהעבודה". 

שלישיית מה קשור – היורשים של הגשש החיוור?!

שלישיית מה קשור, הכוללת את ציון ברוך, אסי ישראלוף ושלום מיכאלשווילי, היא במובנים רבים היורשת של הגשש החיוור. כמו הגשש, גם "מה קשור" משלבים בין דמויות צבעוניות, טיימינג קומי ושירים שהפכו ללהיטים (איך אפשר לשכוח את "תתנו לו צ'אנס?). ההומור של השלישייה עובד בזכות חברות אמיתית, כימיה נדירה ושילוב בין שטות לבין רגש. גם על המסך הגדול אי אפשר להישאר אדישים אליהם, כשסרטים של "מה קשור", כמו "לשחרר את שולי", הפכו מיד לשוברי קופות – הישג ממש לא מובן מאליו בקולנוע הישראלי.

שחר חסון – אף הופעה לא פס ייצור

שחר חסון הוא פשוט גאון קומי, ואפשר בהחלט לטעון שכרגע הוא הסטנדאפיסט הכי מצחיק שמופיע כיום על הבמות בארץ. מה שהופך אותו ליוצא דופן הוא קודם כל היכולת המטורפת שלו לאלתר עם הקהל, לקחת כל הערה, הבעת פנים או סיטואציה לא צפויה, ולהפוך אותה לזהב קומי תוך שניות. ההומור שלו פרוע, משוחרר מעכבות, מהיר וחסר פילטרים, אבל תמיד עם שליטה מוחלטת על הטיימינג והקצב. אצל חסון אף הופעה לא מרגישה כמו פס ייצור. הוא אף פעם לא חוזר על עצמו, והקהל שלו יודע שהוא מגיע לערב שבו הכול יכול לקרות ושכל פעם הוא יקבל משהו אחר, חדש ורענן. שחר, יש לנו רק בקשה אחת: באיזשהו שלב אתה פשוט חייב לתת לכולנו לטעום מהמרק חילבה של סבתא שלך, טוב?

עדי אשכנזי – מפוליטיקה עד המוות

עדי אשכנזי לא רק ביססה את עצמה כאחת הקומיקאיות הבולטות בישראל, אלא גם פתחה דלת חשובה לסטנדאפיסטיות שבאו אחריה. מי שעדיין מתעקש לטעון שנשים לא מצחיקות, כנראה פשוט לא ראה הופעה של עדי אשכנזי. כמו גברת מייזל המופלאה בגרסה הישראלית, גם היא יודעת לקחת את הזירה הכי יומיומית, בעיקר יחסים בין גברים לנשים, ולהפוך אותה לסטנדאפ חד, ביקורתי ומדויק. אבל אשכנזי ממש לא עוצרת שם: לאורך השנים היא הוכיחה שהיא יודעת לגעת גם בפוליטיקה, בנושאים חברתיים ואפילו במוות, בלי לאבד את הקלילות, הקצב והחן שמזוהים איתה. ובינינו, בתור אישה, קשה גם שלא להעריך את הסטייל שלה, שתמיד מרגיש מדויק, אלגנטי ובלי מאמץ.

גורי אלפי – במאי, סטנדאפיסט וסאטיריקן

בניגוד למה שנהוג לחשוב, לא תמיד צריך להשתולל, לחשוף הכול או לעשות שטויות כדי להצחיק, וגורי אלפי מוכיח את זה כמעט בכל הופעת סטנדאפ שלו. ההומור שלו חד, נוקב ומעורר מחשבה, כזה שיודע להצחיק אבל גם להשאיר משהו בראש אחרי שהבדיחה נגמרת. 

את האיכות הזאת אפשר היה לראות היטב גם ב"מצב האומה", שם הוא בלט עם הומור שנון, ביקורתי ומדויק. מעבר להיותו סטנדאפיסט ושחקן, אלפי הוכיח את עצמו גם כבמאי מוכשר: הוא ביים את "האחיות המוצלחות שלי", ולאחרונה עלתה לשידור גם "תוצרת בית" בבימויו. בקיצור, גורי אלפי כבר מזמן הוכיח שהוא לא רק איש מצחיק מאוד, אלא גם יוצר עם טביעת אצבע ברורה, ואנחנו בהחלט מחכים לראות מה יהיה הפרויקט הבא שלו.

דניאל חן – הסטנדאפיסט והילד הרע שהגיע לנטפליקס

ונסיים עם "הילד הרע" של הסטנדאפ הישראלי. דניאל חן, שחווה ילדות קשה והגיע כבר בגיל 14 לכלא נוער, היה יכול בקלות להמשיך במסלול הזה. אבל במקרה שלו, דווקא ההומור הפך לדרך המילוט. מהופעות כסטנדאפיסט צעיר, הוא בנה את עצמו והפך לאחד הקומיקאים המצליחים בארץ. ההומור שלו פרוע, חד וחסר מעצורים, אבל מאחורי הטירוף תמיד מורגש גם סיפור החיים שמעניק לבדיחות שלו עומק.  הסדרה "ילד רע" המבוססת על חייו, שעלתה ב – HOT ובהמשך גם בנטפליקס, חשפה בפני הקהל רחב את הדרך המאתגרת שדניאל עבר, והמחישה איך דווקא מתוך מציאות קשה צמח קול קומי כל כך בלתי נשכח.

The post מצעד הצחוק: 10 הבדרנים והסטנדאפיסטים הישראלים הגדולים בכל הזמנים appeared first on ילדי הקומדיה.

הסטנדאפיסט שי חדד החל את קריירת הסטנדאפ בשנת 2006. בשנת 2011 החליט מסיבות אישיות לפרוש.  אחרי הפסקה של 7 שנים  חזר לבמות במרץ 2018.  בין היתר הופיע במועדון הקומדי בר וחימם אומנים מוכרים רבים באולמות שונים ברחבי הארץ. השתתף  גם בתוכנית "מה זה השטויות האלה" עם עדי אשכנזי בקשת 12 

הוא מופיע בימים אלו באירועים פרטיים ושוקל לצאת בקרוב במופע פתוח. מפעיל ערוץ יוטיוב שלו עם סרטונים קומיים וקטעי סטנדאפ.

מה גרם לך להיות קומיקאי?

"בתקופת הצבא בטירונות  גיליתי על עצמי כמה אני בחור מצחיק, הייתי מצחיק את החיילים,  גם את המפקדים, ומאז  אמרתי לעצמי אני הולך להופיע. סטנדאפ זה תמיד היה סוג של חלום בשבילי, ואני שמח שבסוף החלטתי ללכת עליו עד הסוף". 

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

"הקומיקאים שהכי השפיעו עליי  הם שלום אסייג ושחר חסון. מעבר לזה שהם אנשים מצחיקים  ואנשים צנועים, הם לדעתי אנשים עם הרבה מוסר עבודה, נחישות, צניעות וכישרון". 

את מי אתה מעריך בסצנה הקומית של היום? 

"אני מעריך את הסטנדאפיסטית קארין פז. מעבר לזה שקארין היא בעיניי אחת הסטנדאפיסטיות המצחיקות בישראל,  יש הרבה מה ללמוד ממנה  גם על הכישרון שלה ועל יכולת האלתור שלה.

יצא לי להופיע איתה בהרבה מקומות בארץ וכל הופעה שראיתי אותה  בה היא בשבילי שיעור ולמידה להמשך הדרך". 

מה הטיפים שלך לסטנדאפיסט מתחיל? 

"קודם כל להיות מצחיק, תתאמן טוב, בדוק קטעים מול חברים  ותבין עם עצמך שזה מסע ארוך  מלא בהרפתקאות ובאתגרים" 

מה המילה שהכי מצחיקה אותך? 

"המילה שהכי מצחיקה אותי זה נהג חימום. זה אומר בתחום שהסטנדאפיסט הוא גם נהג וגם עושה חימום, לכן זה נקרא נהג חימום"

שי חדד בפורטל סטנדאפיסט

The post מטירונות בצבא ועד ל"מה זה השטויות האלה": המסע של הסטנדאפיסט שי חדד appeared first on ילדי הקומדיה.

ליה רוזנפלד (23) היא סטנדאפיסטית ישראלית מהדור הצעיר של סצנת הסטנדאפ, כל הארבעה. היא מופיעה במועדוני קומדיה כמו קאמל קומדי קלאב, מופעי סטנדאפ ואירועים פרטיים, ולעיתים גם מנחה ערבי סטנדאפ ומנהלת ליינים משלה בשביל מקור סמכות.

לעיקר החשיפה שלה זכתה לאחרונה קיבלה בליין הרוסטים, "מלחמת אחים", ביוזמת דור יתח. מלבד זאת  מתארחת בפודקאסטים כי זה מה שסטנדאפיסטים עושים בימינו. ליה דיברה עם ילדי הקומדיה על קריירה ועל להיות בת.

מה הביא אותך לקומדיה? 


"התחלתי ללמוד משחק בגיל מאוד צעיר. תמיד הייתי מצחיקה ואהבתי להצחיק את מי שסביבי.
סביב גיל 16-15 דודה שלי הציעה לי להופיע בבמות פתוחות. הרגשתי שאני צעירה מדי ועוד לא בשלה. כמה שנים מאוחר יותר, בצבא, עברתי משבר גדול והבטחתי לעצמי שברגע שאני יוצאת ממנו אני מתחילה להופיע, וככה קרה.
אני מופיעה מגיל 19, תוך כדי הצבא". 


מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך? 


"אענה תשובה מעצבנת ואגיד שמכל סטנדאפיסט ואמן אני לוקחת משהו. אלו יכולים להיות אמנים מתחילים, או אמנים מנוסים ומוכרים. 
אני אוהבת שיש לי שפע של אנשים ללמוד מהם, ולא מקובעת על אמן אחד".

הופעת הרבה ברוסטים. מה הדבר הכי מעליב שאמרת. מה הדבר הכי מעליב שספגת?


"בעיניי הדברים הכי מעליבים שאמרתי וספגתי, אלה הדברים שהרגישו שיש כוונה אמיתית מאחוריהם"
.

את מי את מעריכה בסצנה הקומית של היום?
 

"יוחאי ספונדר, אודי כגן, שחר חסון, מאט רייף, אנדרו שולץ."


את מופיעה בתחום שרובו גברים מבוגרים יותר. מה מצחיק בזה?


"זה יותר עצוב ממצחיק. האמת שזה מבאס אותי, ואני ממש מקווה שזה ישתנה בשנים הקרובות, ושיהיו יותר נשים בתחום".

כתוב עלייך ברשת שאת חסרת פילטרים. מה אין לך בעיה להגיד ומה הגבול שלך?


"אם זה ברוסטים, הגבול שלי די רחוק, כי בכל זאת, זה המשחק (להגיד הכל ללא מעצורים).
אם זה בסטנדאפ 'הרגיל', אני לא אדבר על שואה, על מלחמות, על אוכלוסיות מוחלשות, על פוליטיקה… ובעיקרון כל הנושאים שצריך להיזהר מהם, כי הם יכולים ליצור אנטגוניזם.
בסופו של דבר, אני באה להצחיק ולשמח אנשים – ולכן אני רוצה לפשל כמה שפחות. בעיניי אם אפילו בן אדם אחד יצא מהופעה שלי מבואס או מעורער כי דיברתי על משהו שכאב לו, פישלתי".


מה הטיפים שלך לסטנדאפיסטים מתחילים?


"לעלות תקופה עם אותו קטע, להופיע איתו הרבה, ולאחר כל הופעה לשפצר אותו. לצלם/ להקליט את ההופעה, לשמוע ולהבין מה עבד ומה פחות – ולפי זה למחוק, לשנות ולהוסיף פאנצ׳ים וסט-אפים. לא להתעצל. בד בבד לכתוב עוד קטעים, ובכללי, להופיע כמה שיותר".


את מארגנת ערבי סטנדאפ בעצמך. מה הדבר המטומטם ביותר שסטנדאפיסטים עושים?

"לא יושבים בבית ועובדים על החומרים שלהם, מופיעים כל הזמן עם אותם חומרים. לא מכבדים את מנהל הליין: משקרים על כמויות הקהל שיביאו, לא יורדים מהבמה כשמסמנים להם, צוחקים על נראות המקום (זה מה יש! לא טוב? אל תופיעו!).


מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

"פוסטמה".

מתי היה לך מצב כפית ולמה?


"ביום חמישי האחרון. אני במילואים כבר כמעט שבועיים, אנחנו עובדים תחת לחץ ועומס… פתאום ביום חמישי איזה קצינה אחת הביאה יציאה שממש הצחיקה אותי, כל הערב נשארתי במצב כפית". 


מתי ההופעה הבאה ומה יהיה בה? 

"כרגע המלחמה עצרה את הכל.
מתוכננות לי שתי הופעות מלאות: בפאצ׳ו (ראשון לציון) 29/03, ובקאמל (תל אביב) ב- 11/04.
מקווה שהמלחמה תיגמר בהקדם, כדי שנחזור לשגרה ולהופעות.  העיקר שהחיילים שלנו יחזרו בשלום, ושאף נפש לא תיפגע עוד".

ליה רוזנפלד בפורטל סטנדאפיסט

The post ליה רוזנפלד – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

והפעם במסגרת הספיישלים החמים בבכורה אצלנו בילדי הקומדיה, אנחנו שמחים להביא לכם טעימה ממרתון סטנדאפ אהבה שצולם במיוחד לכבוד ט"ו באב ושודר בבכורה בולנטיין.

ערב של צחוק ואהבה עם מרתון סטנדאפ המארח את מיטב הסטנדאפיסטים של ישראל במועדון הגולה בפ"ת בערב בלתי נשכח, במסגרת הספיישלים הלוהטים של פורטל סטנדאפיסט ורשת 13.

סטנדאפ בן 32 דקות על זוגיות, אהבה, ונושאים יומיומיים נוספים. למה רגשות אחרים כמו קנאה או כעס לא קיבלו יום משלהם? סיפור מצחיק על אביזרי מין, שידוכים ואפליקציות, למה נשים חיות יותר מגברים? והחוויה המביכה אצל רופא הנשים.

כתיבה וביצוע: אריק זילברמן, מורן אזערי, עופר חזון, עודד מנסטר, מיכל קירזון, מתן לקס

צילום ועריכה: גלאנס הפקות

הגברה ותאורה: יוני קורלי

הפקה וניהול הצגה: ניצן גינסברג

ניהול אומנותי: עופר חזון

מנהל גולה פ"ת: חיים לוי

מנהל בר: תומר צברי

המופע צולם במועדון גולה פתח תקווה – מתחם תרבות ופנאי

The post ספיישל סטנדאפ אהבה – מרתון סטנדאפ מלא צחוק מהגולה פתח תקווה appeared first on ילדי הקומדיה.

שוקי דוד – שחקן וסטנדאפיסט עם וותק של מעל 20 שנה על הבמות הגדולות בישראל, בספיישל ראשון וטעימה מהמופע המלא שאסור לכם לפספס, במסגרת ההופעות המצחיקות בבכורה של פורטל סטנדאפיסט בשיתוף רשת 13, שתהיה צפייה מהנה!

כתיבה וביצוע: שוקי דוד

צילום: פאנצ' הפקות

עריכה: ארבל ועקנין

הגברה ותאורה: שימי דנינו

הפקה וניהול הצגה: ניצן גינסברג

ניהול אומנותי וסושיאל: משה מזרחי

ייעוץ מקצועי: א' עד תום הפקות ואירועים

המופע צולם בתיאטרון המסילה פתח תקווה

The post שוקי דוד – ספיישל סטנדאפ חדש מתיאטרון המסילה בפ"ת appeared first on ילדי הקומדיה.

אופיר מיארה הוא קומיקאי, סטנדאפיסט ויוצר תוכן שחי בלוס אנג'לס, אבל הראש שלו תקוע עמוק בתוך הניואנסים המעצבנים של ישראל. עם מיליוני צפיות ברשתות החברתיות, הוא הצליח להפוך את הדינמיקה המשפחתית עם אשתו וחמיו למותג קומי שטרם הונפק בבורסה. עכשיו הוא מגיע לבמה בישראל עם מופעי הסטנדאפ שלו בישראל, באשדוד ובתל אביב. או שזו עוד דרך שחמו שלמה לא יגנוב לו פאנצ'ים. ילדי הקומדיה לקחו אותו לשיחה מנומסת, כמו באמריקה, שם יופיע במרץ בלוס אנג'לסף ניו יורק ומיאמי.

למה החלטת להיות קומיקאי?

"תמיד הייתי כזה, מוצא צחוק בכל סיטואציה. זה פחות משהו שהחלטתי. זו יותר דרך החיים שלי, קומדיה. כל קומיקאי בעיניי בוחר לדעתי להתמודד עם הקשיים בחיים בעזרת קומדיה, מה שנקרא עדיף לצחוק מאשר לבכות. 

"אם תסתכל על שחקנים כמו ג׳ים קארי או רובין ויליאמס, דווקא בתפקידי הדרמה שלהם הם משחקים בצורה בלתי רגילה. המון רגש מצוי בליבו של הקומיקאי".

איך שכנעת את החמים שלך  ואשתך לשתף איתך פעולה?

"אשתי והחמים שלי מודעים לזה שאני כותב ויוצר תוכן, תמיד הייתי מצלם דמויות אחרות ופחות אותם, ויום אחד נפל לי האסימון שכל הסיטואציות המשפחתיות שיש לנו ביומיום, אולי פשוט כדאי לצלם אותן. לא היה יותר מדי צורך בשכנוע, מכיוון שהמשפחה כולה הם שחקנים באופן טבעי, והכל פשוט זרם והפתיחות בינינו כל כך גבוהה. הנושאים שאנחנו מצלמים מאוד מצחיקים אותם, והם נהנים להשתתף בכל המערכונים, ממש כמו תרפיה דרך משחק"

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

"הקומיקאים שהכי השפיעו עליי הם לארי דיוויד, ג׳ים קארי, צ׳רלי צ׳פלין.  בכל אחד מהם יש המון אלמנטים שאני אוהב ומתחבר אליהם". 

מה הקשר שלך לגלי בהרב?

"אין לי קשר ישיר לגלי בהרב, אבל משפחת מיארה היא לא משפחה ענקית, זה סוג של שבט מרוקאי ואין כל כך הרבה אנשים עם שם המשפחה הזה. אז אם אעשה עבודת שורשים, בטוח שסבא של סבא של סבא של סבא שלי קשור איכשהו לסבא של סבא של סבא שלה".

את מי אתה מעריך בסצנה הקומית של היום, בארץ ובחו"ל?

"אני מאוד מעריך בחו״ל את טוני הינצ׳קליף, שהקים את האימפריה של התוכנית kill Tony. הוא בעצם נותן לקומיקאים רבים במה בתוכניות שלו ויוצר סצנה של ערבות ופרגון מטורף זה לזה. מאותה סיבה אני מאוד מעריך בארץ את בן בן ברוך, שהוא קומיקאי וסטנדאפיסט גדול, אבל מה שמדהים אצלו זו העבודה הקשה שלו עבור קומיקאים ואמנים  אחרים. יש לו פודקאסט ואולפן שהוא הקים מאפס, ובכל שבוע הוא מארח שם אמנים וקומיקאים אחרים, ונותן את כל הבמה עבור האחר, וזה ממש יפה לראות מהצד אנשים כאלה, אנשים בלי אגו שרוצים פשוט לשמוח ולפרגן לאחר, ואהבת לרעך כמוך".

מה מצחיק אותך בהבדלים בין החיים בארצות הברית לישראל?

"מצחיק אותי מאוד שעד שאתה לא יוצא מהארץ אתה לא מבין שכולם יהודים בארץ, רק כשאתה חי בגולה וכל השכנים שלך הם מכל העולם בערך, אתה מתחיל להבין איזו ייחודיות יש במדינה, וזה מסביר הרבה, בארץ מבקרים בן אדם על כל פיפס, כאילו זו משפחה אחת קטנה, וזה לפעמים מציק אבל זה הקטע במדינה.

"באמריקה יכולה להיות סופת טורנדו עם איזה 40 הרוגים ולא תשמע עליה בכלל, בארץ אם ילד בצפת שבר את הקמיצה בתאונת קורקינט זה יופיע ככתבה בעיתון. באמריקה לא אומרים לך מה חושבים עליך, זה יותר צבוע כזה וכל אחד שומר את דעתו לעצמו, שומרים על נימוס, ובארץ אתה יודע, כל אחד אומר מה שבא לו מתי שבא לו, פחות נימוס אבל גם יותר אמיתי כזה".

מה היית ממליץ לקומיקאי מתחיל?

"לקומיקאי מתחיל הייתי ממליץ להתאמן ולעבוד על מה מייחד אותו, ולהתחיל לצאת לרשתות ולבמות, אנחנו נמצאים בתקופה שבעזרת טלפון אתה יכול להוציא את כל הרעיונות שיש לך בראש החוצה, וחבל לא להשתמש בכלי הזה. בעזרת התמדה אתה תמיד מוצא את הקול שלך ואת הייחוד שלך, שוב אומר, הכי חשוב זה להתמיד ולהתאמן עד שהקומדיה מדויקת לחלוטין".

מה יותר כיף, סטנדאפ, סרטונים או לנוח?

"ספציפית אני לא איש שאוהב לנוח, אני תמיד אוהב לעשות ולזוז ולעשות כמה שיותר כל יום, אני

"נהנה מסטנדאפ מאוד אבל זה לא משהו שאני רואה את עצמי עושה המון, מספיק לי כמה פעמים בשנה, יותר בשביל המפגש עם הקהל ובשביל הקסם של לעשות את הבדיחות שלי בלייב.

"ההנאה הכי גדולה שלי היא ליצור סרטים וסדרות. אני אוהב לשמוע מוזיקה ולדמיין את הסצנות ואת הרעיונות בראש שלי. אני יכול להיות שעות עם שיר שלדוגמה בחרתי לסצינה באייפון שלי ולדמיין את הסצנה שוב ושוב עד שהיא עובדת. יש לי כמה סרטים וסדרות שכבר כתבתי ואני מנסה לדחוף אותם לערוצים.

"אני מקווה שייקחו אותם ונוכל לראות אותם על המסך, אבל זה לא משהו שאני תולה בו את תקוותיי. אני תמיד עובד ויוצר בעצמי את התכנים שלי, אם יגיע גורם חיצוני שירצה את התסריטים שלי, אז מבחינתי זה בונוס, הכי חשוב זה כל הזמן ליצור בעצמך".

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

"המילה שהכי מצחיקה אותי היא צנים , ברבים 'צנימים' אלה שעושים בטוסטר, זה פשוט מתלבש טוב על הלשון, גם המילה בורקיטס היא אחלה מילה למערכונים".

מהיכן מגיעים הרעיונות שלך?

"הרעיונות שלי מגיעים  מהיומיום שלי, מהדברים שקורים לי במהלך היומיום, תמיד אני אומר שכולנו חיים את אותם חיים.  שמתי לב עם השנים שכמעט כל דבר מצחיק אותי בהתנהגות של אנשים. בעיקרון כל מה שמעצבן או מביך אותך, אז זה גם מה שמצחיק אותך. 

"לדוגמה, מישהי שאלה אותי השבוע שאלה  ממוצעת של הכי ישראלית  וחטטנית שיש: 'אפשר לשאול כמה מרוויחים במקצוע הזה?' אז עניתי : 'כן אפשר לשאול'. ואז היא חיכתה שאענה לה על השאלה. לאחר כמה שניות של שתיקה מביכה היא אמרה 'אז כמה מרוויחים?' ועניתי 'לא רוצה לומר לך'. ואז היא ענתה 'אבל אמרת שאפשר לשאול״ ועניתי 'כן אפשר לשאול , זה לא אומר שאני צריך לענות לך, אפשר לשאול הרבה שאלות, את יכולה גם לשאול מה צבע התחתונים שלי, זה לא אומר שתקבלי תשובה'. אז פלוס מינוס היא עיצבנה אותי מעצם השאלה, אבל בחרתי לענות ככה מאשר להתעצבן עליה".

האם צעקות יותר מצחיקות אותך משקט?

"לא, לפעמים צעקות מצחיקות יותר, לפעמים שקט מצחיק יותר, לפעמים יש שקט ואז צחוק. המון מערכונים שלי מתחילים בשקט ואז נגמרים בצעקות. לדוגמה צילמנו השבוע מערכון שמזמינים פיצה אבל אנחנו

5 אנשים, אבל יש רק 8 משולשים במגש, וכולם מבינים שזה מבאס, כי לא כולם יקבלו 2 משולשים, וכל אווירת הפיצה הנעימה מתחלפת בבאסה ומתח, ולכן מישהו צריך ללכת מהבית ולוותר על הפיצה. אז בהתחלה כולם היו בשקט כשמבינים את הסיטואציה המבאסת, לאחר מכן התחילו הצעקות כי כל אחד מנסה להגן על עצמו למה דווקא הוא צריך להישאר ולאכול את הפיצה".

ספר לי מה הולך להיות בהופעה הבאה.

"הרבה בדיחות שישר אתה מזדהה עם הסיטואציה, סיטואציות הכי קטנות שלנו ביומיום שאנחנו אפילו לא שמים לב מה קרה פה,  כמו בקטע שרשמתי עכשיו עם הפיצה. הרבה הסבר על ההתנהגויות שלנו, בני האדם ואיך אני מפרש אותן ולמה אנחנו עושים אותן. הרבה קטעים על סוגים של בני אדם, על כל מערכות היחסים שלנו עם המשפחה, אישה, עם אלוהים ובעיקר עם עצמנו".

הופעות מתי ואיפה: בית יד לבנים אשדוד (הבנים 12),ה', 19 בפברואר, 21:3ם

expo תל אביב (ביתן 2), ש’, 21 בפברואר, 21:30

. 

. 

The post אופיר מיארה – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

אלכס חודיאקוב הוא סטנדאפיסט ישראלי המתמחה בהומור שחור — כלומר, המקומות שבהם הקהל מתלבט אם לצחוק, לבכות או  לבדוק איפה היציאה. חודיאקוב מופיע בעברית, באנגלית וגם ברוסית (טוב לקו"ח), ומוכר מהופעות במועדונים וברים ברחבי הארץ, בין היתר בליינים של סטנדאפ באנגלית בתל אביב ובהופעות עצמאיות, בין היתר ברוסטים, שבהם אפשר להעליב אנשים ולא להתקנסל. החומרים שלו נוגעים במלחמה, צבא, דת, גזענות, זוגיות וחתולים — כי גם בהומור הכי שחור צריך חיה פרוותית  — ומשלבים רפרנסים תרבותיים ומבט קר על החברה הישראלית. חודיאקוב לא מכוון לקונצנזוס ולא מנסה להיות מסחרי; הוא בוחן שוב ושוב עד כמה רחוק אפשר ללכת לפני שהקהל מחליט אם לצחוק, להזדעזע, או לצחוק ואז להזדעזע שהוא צחק. ילדי הקומדיה שאלו אותו שאלות כדי שלא יירד עליהם.

מתי ולמה החלטת להיות קומיקאי?

"זה התחיל בלי החלטה רשמית.
אחרי שחזרתי מדרום אמריקה עבדתי כמאבטח בבתי שרים בירושלים. במשמרות לילה הייתי כותב שירים מצחיקים, וחלק מהם התפרסמו אז ב-Ynet Digital.
"אחד המאבטחים קרא את השירים, אהב אותם, והציע לי לכתוב בדיחות לסטנדאפיסט שהיה אז בתחילת הדרך — יוחאי ספונדר. כתבתי לו תקופה קצרה, אי שם ב-2010, ומעולם לא פגשתי אותו.

"כמעט עשור אחרי, כשעברתי לתל אביב, פגשתי אותו במקרה בבר שכבר נסגר — הדאנסינג קאמל. הצעתי שנעבוד יחד, והוא הציע לי (ובצדק) להתחיל לעשות סטנדאפ בעצמי. התחלתי להופיע באנגלית, אחרי כמה חודשים עברתי לעברית — ורק אחר כך גם לרוסית. בדיעבד, זו הייתה פחות החלטה ויותר שרשרת של טעויות מוצלחות".

איך הגעת להומור השחור?

"לעבר הצבאי שלי יש השפעה ישירה על סוג ההומור שלי. ביחידות קרביות הומור שחור הוא שפת אם — דרך לפרוק לחץ ופחד. מה שתמיד מוזר לי זה שדווקא אנשים שנעלבים בשם לוחמים או חללים הם לא פעם כאלה שמעולם לא שירתו ביחידות קרביות. בצוות מתחתיי, מרץ 5, היו שרים אחד לשני “שירי הלוויה” — התקווה, נסיך קטן. זה לא היה זלזול, אלא מנגנון הישרדות.

"גם הסטנדאפ שצרכתי אחרי הצבא השפיע מאוד — בעיקר סטנדאפ אמריקאי, שהיה הרבה יותר שחור ופחות מתנצל מהסטנדאפ הארץ־ישראלי".

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

"בעיקר סטנדאפ אמריקאי: ג'ים ג'פריז, לואי סי. קיי, ביל בר ואדי מרפי. כשהייתי ילד — רועי לוי.

היית ברוסטים. מה הדבר הכי מעליב שאמרת?

"ניצחתי רוסט שמעולם לא שודר. בגמר הייתי מול סטנדאפיסט שאני מאוד מעריך ואוהב מקצועית. שלפתי במקום בדיחה על אשתו ועל המשקל שלה — והיא הייתה בקהל. התנצלתי אחר כך אישית, אבל היחסים לא חזרו לקדמותם. אני מצטער שככה זה נגמר, אבל אלה החוקים של הפורמט.

"בדיחה שכן אפשר לצטט כאן היא עלאיברהים נג׳ר:
'הרבה סטנדאפיסטים הופיעו לחיילים. הוא היחיד שהופיע לחטופים — כי היה יורד למרתף'".

.

יש קומיקאים שאתה מעריך בסצנה של היום?

"אני מאוד מעריך את שחר חסון. לא סתם הוא הכי גדול בארץ — הוא עובד כל הזמן, חושב רוב הזמן רק על סטנדאפ, וסוגר הופעות גם בשלוש בלילה.

"איתי לוי הוא החבר הכי קרוב שלי בסצנה. החיבור בינינו מבוסס על אובססיה לסטנדאפ. כשאני מרגיש שאני הסטנדאפיסט הכי גרוע בארץ, הוא מחזק אותי ואומר: “נכון”.

"איתי עמוס — בעיניי, ורק בעיניי. לא רואה, אבל רואה את המציאות הכי ברור מכולם.
ניר גורן — חדש יחסית, מאוד מצחיק אותי, עם המון פוטנציאל.
וכמובן — יוחאי ספונדלר.".

מה הכי מצחיק אותך בחתולים?

"אני אוהב הכול בחיה הזאת. יש לי הסתייגות מסוימת מחתולי ספינקס, אבל גם אותם אני מעדיף על כלב.
החתולה שלי ממש שמנה, ואני אוהב אותה כי היא שמנה — ואין לה פודקאסט".

מה היית ממליץ לסטנדאפיסט מתחיל?

"לכתוב יותר, להופיע יותר, ולעזור למנהל הליין להביא קהל.
אני סוגר עכשיו 925 הופעות מאז שהתחלתי לספור, לפני ארבע וחצי שנים — ואין לזה קיצור דרך.

"שווה לנסות להופיע גם בשפות אחרות, לפתוח במה משלכם, ולהיות נחמדים לאנשים מסוימים — למרות שאני בעצמי שרפתי וממשיך לשרוף גשרים. סטנדאפיסטים שעושים בעיות, לא עוזרים בקהל ומתלוננים כל הזמן — לא מתקדמים".

איך אתה מרגיש כשהקהל לא מקבל את ההומור?

"כשהתחלתי הייתי הולך עוד יותר שחור, עוד יותר גס, ומנסה לעבור עוד גבולות.
היום אני עושה פחות או יותר אותו דבר — אבל מאשים את עצמי, לא את הקהל".

איזו מילה מצחיקה אותך?

"פופיק. אבל אני לא אומר בהופעות".

בהומור שלך יש גם הרבה משחקי מילים. איך זה משתלב?

אני אוהב משחקי מילים. יש לזה סלידה בסטנדאפ, אבל לא אכפת לי. לפעמים משחק מילים אחד הופך בדיחה מאוד שחורה לבדיחה מקובלת.

ההומור שלך לא מסחרי. איך אתה מתמודד עם זה?

"האמת? אני עדיין לא ממש יודע. אני רואה את אלעד גלעדי ממלא אולמות ומקווה להגיע לשם. אני מציין אותו כי הוא הכי קרוב אליי בסגנון.

אנחנו מדינה קטנה, וכדי להצליח צריך הרבה אנשים שיאהבו אותך. הבעיה היא שאני לא מחבב אנשים באופן כללי, אז אני מבקר את כולם — דת, צביון דתי, שוביניזם. זה מצמצם קהל, אבל זה מי שאני על הבמה.

בהתחלה שילמתי מחיר על חוסר ניסיון – אפילו קיבלתי אגרוף על הבמה. היום אני עדיין מקווה להופעה טובה — פשוט עם יותר שליטה ופחות פגיעות מיותרות.".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים, והאם אתה עם אלעד גלעדי?

"מאוד מקווה שאני עדיין אהיה בחיים ועושה סטנדאפ. ושהאולמות יהיו מלאים, עם הקהל הנכון".

מתי ההופעה הבאה?

"הופעה מלאה ב־בר גיורא:
11.2 | 21:00

שעה ורבע, חימום של איתי לוי.
חומר חדש: זוגיות, פחד מחתונה ומילדים, הייטק — וכמובן חתולים:.

The post אלכס חודיאקוב – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

מה: מופע סטנד אפ בשל, מושחז וחף מהתנצלויות על פמיניזם, נישואין, גירושין, סקס והתוצאה שלו – הורות. על החוויות כבת להורים גרושים וכאישה ליונתן ברק.

מדוע: הביקורות על מופע היחיד שלה משבחות את היכולת שלה להגיש הומור מושחז, פמיניסטי וחסר עכבות על נושאי זוגיות, הורות ונשיות. המבקרים והקהל מציינים לטובה את השילוב בין טקסטים אינטליגנטיים לאינטראקציה קולחת עם הקהל, לצד שירים קומיים שהפכו לוויראליים, ומתארים חוויה של מופע קצבי, בוגר ומצחיק מאוד שזוכה לביקוש גבוה באולמות ברחבי הארץ.

איפה: הגולה, שמואל הנגיד 7 פתח תקווה

מתי: יום ראשון, .15.1.2026, פתיחת הדלתות: 20:00, תחילת המופע: 21:00

כמה: מחיר מלא: 75 שקל

The post מופע החודש: נועה מנור בגולה פ"ת appeared first on ילדי הקומדיה.

מההומור הניסיוני של דניאל קורן, דרך הסטנדאפ האישי של חגית גינזבורג ונגה ד’אנג’לי ועד המיינסטרים של דרור קרן והסטלה של יונתן ברק – פסטיבל פאנץ' בתל אביב הציג הומור שונה מאוד וקשת רחבה של קהלים, אך כמעט בלי דמיון, נונסנס וקרקסיות

כשחושבים על סטנדאפ, המוח רץ לכיוונים הפארודיים, בדיחות אשתי, בדיחות הבדלים בין המינים, ההבדל בין האשכנזים ומזרחים וכן הלאה וכן הלאה. פסטיבל פאנץ', שהתרחש בשבוע שעבר בתל אביב, השיג מה שלא חושבים עליו בסטנדאפ הקלאסי: גיוון.

הניסיוניות של דניאל קורן, האלתורים של חגית גינזבורג וקהל הילדים של חרטטוני

היום הראשון, באירוע שמתחיל בבית ציוני אמריקה, מתחיל עם ההומור הבינתחומי והניסיוני של דניאל קורן (יוני, האחיין שלי בנץ), המטפל בטראומות שלו דרך הקהל, קטעי וידאו ערוכים ומוזיקה, חלק אלתורים וחלק דברים מוכנים וכתובים היטב. אומנם לא הכול משויף, אבל זו הופעה נדירה כל כך במחוזות הקוnדיה בארץ, שלפעמים היא גם בכלל לא קומדיה, אבל מצליחה לשלב את השילוב הנדיר של דמיון ופן אישי ריאליסטי. 

במקביל מתרחש האירוע של חרטטוני על הבמה. חרטטוני הוא שעשועון רשת ישראלי שעלה לראשונה בערוץ היוטיוב "דונקי" באוגוסט 2024 בו מדי פרק מתחרה עמרי הכהן בתחרות אלתור מול משתתף אורח, במטרה לענות תשובות לא נכונות בלבד לשאלות שמציג מנחה התוכנית אור בוטבול. זאת בדומה לשעשועון הבריטי QI. השעשועון נחל הצלחה עצומה ואף יצא בעקבותיו משחק לוח. גם המופע היה סולד אאוט, ולפי הסלפיז בחוץ הקהל היה בעיקר ילדים ונוער, שונה מהקהל של דניאל קורן.

מיד לאחר מכן מתרחש המופע של חגית גינזבורג, על רווקות מאוחרת, השעה המאוחרת, המשפחה מארגנטינה והדפיקויות האוניברסליות. חגית מתייחסת לא מעט לגיל של הקהל שלה, שהכי צעירים בו מתקרבים ל-30. הסטנדאפ מאוד אישי, על סיפור חיים ועל משפחה מטורללת לצד אלתורים שבו הקהל לפי חגית, חשב מה לעשות היום וחיפש בדיגיתל וכך מצא. כמי שבאותו טווח גיל באמת כך אני באמת מוצא הופעות. ההומור מצחיק וישיר ושונה מאוד מההומור של קורן, בעיקר האלתורים והחיקויים של דמויות שאני לא מכיר מהמשפחה שלה. במקביל ראש בראש אורי צייטלין ומוחמד נעמה בסטנדאפ של מיעוטים, החרדי והערבי, שוב הומור אחר, קהל אחר. והמרתון של הקומדי בר ממשיך במקביל לקהל הסטנדאפ המסורתי.

ההומור הנגיש של דרון קרן, הסטלות של יונתן ברק, הגסויות של ארז בירנבוים

היום השני שבו לא נכחתי כלל גם אירועים מאוד שונים, סטנדאפ של דרור קרן המתאים לקהל המבוגר יותר, סטנדאפ הארי פוטר לקהל מאוד ספציפי בגיל 40-30, יונתן ברק לקהל סטלנים וגם לקהל הצעיר, רוני ששון לקהל המשפחתי יותר, סטנדאפ של עולים לעולים דוברי רוסית, ארז בירנבוים לקהל גברי וצעיר בעיקר חובב גסויות, משה אשכנזי לקהל משפחתי וצעיר יותר שמחפש סטנדאפ נגיש.

ההומור האמהי של נגה ד'אנג'לי, הפרובוקציות של דניאל חן ומצגות

ליום האחרון מגיעה נגה ד'אנג'לי. בעבר מהצחוקייה וכיום בסטנדאפ ובסרטונים על הורות וזוגיות. בעל, שלושה ילדים, טיול לחו"ל פה ושם, סמים עם אבא שלה וסוג הוויברטור המדויק שכדאי לקנות (תקשיבו לאישה, היא יודעת על מה היא מדברת – טל). הסטנדרט, נו. כמו שהיא תקפיד להזכיר בתחילת המופע, זה מתאים לזוגות, רצוי הרבה זמן ביחד, רצוי עם ווטסאפ עסיסי ומלא היסטוריה (היא עלולה להקריא אותו על הבמה), אבל גם אם אין לכם בייביסיטר ותצטרכו ללכת עם חבר/ה – זה מצחיק. לא כמו סקס אחרי 20 שנות זוגיות, זה מלא אנרגיה, חזק, בוטה ועמוק… וזה מספק. שונה מכל הסטנדאפ הגברי שהיה ביום הקודם.

מי עוד היה שם?  דניאל חן, מי שהחל כסטנדאפיסט של הסטנדאפיסטים והתפרסם יותר בזכות ההצלחה של ילד רע – מתאים לקהל שמחפש הומור בוטה, נוקב וחסר מעצורים, שנוגע בנושאים טעונים ו"לא פוליטיקלי קורקט" כמו פשע, כלא, מין, גזע, דת, פוליטיקה ומלחמה, ומציע פרספקטיבה אישית, ישירה. גם סטנדאפ מצגות להיות או להיות המתאים לקהל המשרדים, הסטודנטיאלי או האינטלקטואלי האוהב הומור שנון עם הומור משרדי, והיה גם סטנדאפ באנגלית, כי ברוסית כבר היה.

ממוקד ושונה מכל הפסטיבלים – אבל לא וודוויל

פסטיבל פאנץ' הוא פסטיבל הסטנדאפ הראשון בתל אביב והפסטיבל השלישי בארץ בנושאי קומדיה ופסטיבל הקומדיה הראשון בארץ שלא קרוי על שם אף אחד. הפסטיבל הראשון הוא פסטיבל הקומדיה על שם אפרים קישון.

הפסטיבל על שם אפרים קישון הוא אירוע שנתי המתקיים בירושלים, המוקדש לקומדיה, הומור וסאטירה ישראלית מקורית, מיוזמת תיאטרון האינקובטור ומשפחת קישון, ומטרתו לקדם יצירה תיאטרלית חדשה ולחבר בין יוצרים צעירים למורשת הקומדיה הישראלית. הפסטיבל, שהחל ב-2022, מציע במה ליצירות מקוריות ופורצות דרך בתחום הקומי, וזכה לתמיכה רחבה מגופים ציבוריים ומעיריית ירושלים. הוא לא מתמקד בסטנדאפ בלבד אלא בכל אמנויות הבמה הקשורות לקולנוע, הצגות, הרצאות, סרטים, מופעי רחוב וסדנאות. הפסטיבל בתל אביב פחות רחב אבל יותר ממוקד למרות ההומור המגוון. 

אליהם מצטרף פסטיבל הקומדיה וההומור על שם ספי ריבלין בראשון לציון החוגג את שנתו ה-11, ומספק בידור יותר מיינסטרימי של בדרנים כמו ישראל קטורזה ואלי יצפאן, והצגות בידור כמו של יעל בר זוהר וגיא זו-ארץ. הפסטיבל בירושלים ובראשון מציעים גם תחרויות. בראשון תחרות מונולוגים קומיים וירושלים כולל תחרות הצגות. הפסטיבל בתל אביב, בניהולו האמנותי של אבישר סביר, הוא היחיד שעל טהרת הסטנדאפ אבל גם בלי תחרות.

למרות הפריסה הרחבה של סגנונות ההומור והקהלים יש משהו שמשותף לרובם: הפן האישי הוא הגורם והמחולל של הסטנדאפ, שזה נחמד כי זה סטנדאפ, בלי מסכות, אדם עומד ומצחיק בגובה העיניים על חייו, האבחנות שלו או על העולם סביבו.

אבל זה גרם לי לחשוב על מה שהיה חסר לי, ומה שהיווה בסיס לכל הפסטיבלים האלו: פסטיבל וודוויל מהמאה ה-19, מופע מגוון שכלל ריקודים, קטעי תיאטרון קצרים, קומדיות, סטנד-אפ מוקדם, קסמים, לוליינות, נאומים וקטעי ראינוע/פנס קסם. היה חסר לי קצת יותר קרקסיות, דמיון, דמויות מטורפות, נונסנס, עד איפה אפשר לקחת את גבולות הקומדיה. זו גם לא השוואה מדויקת כי הבדרנים של הוודויל היו בעיקר מספרי בדיחות, ובהחלט עדיף המצב היום, של החומר האישי והמקורי, אבל כאמור חסרה הקברטיות הקרקסיות, לפחות לי. לא בטוח שזה מתאים לכולם.

אז מה לסיכום? פסטיבל פאנץ', על אף הסערה בחוץ, הצליח להיות ממוקד אך גם מגוון ובאמת כמו שהבטיח להביא את כל הסצנה (או לפחות ייצוג שלה) לבמה, אם כי צריך לציין שהמופעים נמכרים בנפרד ואין כרטיס לכל הפסטיבל כמו הפסטיבלים בסקוטלנד או קנדה, אז האדם הפרטי שמגיע להופעה לא נהנה מהגיוון, נקודה לחשוב עליה לשנה הבאה.

The post פסטיבל פאנץ’ הציג את מפת הסטנדאפ הישראלי, אבל משהו היה חסר | דרור וטל ניר קסטל appeared first on ילדי הקומדיה.