ג'ואן ריברס עדיין נותרה הקומיקאית הכי חדה, בוטה ופרועה שנראתה על המסך. לכבוד יום הולדתה ה-93, קומיקאיות ישראליות מסבירות איך היא פרצה את הדרך, ניפצה תקרות זכוכית ולימדה אותן שאפשר להיות מצחיקה בלי להיות "נעימה" 

"חבל שאין לי אחות תאומה, ככה הייתי יודעת איך הייתי נראית בלי כל הניתוחים הפלסטיים".
ככה הייתה ג'ואן ריברס: קומיקאית שלא דפקה חשבון לאף אחד, ובעיקר לא לעצמה. אישה שהפכה את הגוף שלה, הפנים שלה, הזקנה שלה, היהדות שלה וכל מה שאנשים אחרים ניסו להסתיר, לחומר קומי חד, פרוע ולא מתנצל. כמעט 12 שנה אחרי מותה, היא עדיין בלתי נשכחת: בגלל הקול, בגלל הפה הגדול, בגלל הבדיחות שאף אחד אחר לא העז להגיד, ובגלל היכולת הנדירה לצחוק גם על הדברים שהכי כואבים.

ביום שני הקרוב היה אמור להיות יום הולדתה ה־93: ריברס נולדה ב-8 ביוני 1933 בברוקלין בשם ג'ואן אלכסנדרה מולינסקי, בת למשפחה יהודית ממוצא רוסי. עוד לפני שהפכה לאחת הנשים הכי חדות בטלוויזיה האמריקאית, היו לה שאיפות גדולות כשלמדה בברנרד קולג' וניסתה למצוא את דרכה בעולם הבידור. 

בתחילת הדרך היא עבדה בעבודות מזדמנות, הופיעה במועדונים קטנים ונאבקה על כל במה, עד שהגיעה ב-1965 ל־The Tonight Show  של ג'וני קרסון. ההופעה הזו שינתה את חייה: קרסון זיהה מיד את הכישרון שלה, וריברס הפכה לאורחת קבועה ולאחת הקומיקאיות הבולטות בארצות הברית. 

מאז היא הנחתה תוכניות אירוח, כתבה ספרים, הופיעה בטלוויזיה ובקולנוע, זכתה באמי, ובעשורים המאוחרים של חייה הפכה שוב לאייקון תרבותי דרך השטיח האדום ו־Fashion Police  בערוץ E! שם ביקרה את שמלות הסלבס, את האיפור, את התסרוקות מבלי להתחשב בכללי הנימוס של הוליווד. 

לצד זה, היה לה גם הומור עצמי משובח: היא דיברה בלי בושה על ניתוחים פלסטיים, על הזדקנות, על כסף, על בדידות, על כישלונות ועל הרצון להישאר רלוונטית בכל מחיר. במקום להסתיר את האובססיות של הוליווד, היא פשוט לקחה אותן, הגדילה אותן והפכה אותן לפאנץ'.

הסוף שלה היה דרמטי כמעט כמו הדמות הטלוויזיונית שלה. באוגוסט 2014 ריברס עברה הליך רפואי שנועד לבדוק שינויים בקול וצרידות, וכלל בדיקה של אזור מיתרי הקול ודרכי העיכול העליונות. במהלך הניתוח היא סבלה ממחסור בחמצן ואיבדה את הכרתה. זמן קצר לאחר מכן, ב-4 בספטמבר 2014, היא נפטרה בגיל  82 מדום לב. 

"ג'ואן ריברס הייתה חלוצה"

לאורך השנים ריברס השפיעה על דורות של קומיקאים וקומיקאיות, ובעיקר פתחה דלת לנשים שרצו להיות מצחיקות בלי להיות חמודות, מנומסות או "נעימות". היא הוכיחה שאישה יכולה לעמוד על במה, לדבר על הגוף שלה, על אמא שלה, על היהדות שלה, על הגיל שלה ועל התעשייה שמקיפה אותה, ולעשות את זה בלי לבקש רשות מאף אחד. 

לכבוד יום הולדתה שוחחנו עם כמה קומיקאיות בולטות בישראל, שסיפרו על ההשראה שקיבלו מג'ואן ריברס.

"ג'ואן ריברס הייתה חלוצה", אומרת הסטנדאפיסטית, מקימת מועדון הסטנדאפיסטיות בצוותא ומנחת סדנאות סטנדאפ, חגית גינזבורג. "היא הייתה אחת הסטנדאפיסטיות הראשונות, בתקופה שבה לא היו כמעט סטנדאפיסטיות, ובטח לא כאלה שלקחו את הבמה בפריים טיים. היא דיברה על נושאים שבאותן שנים, בשנות ה-70 וה-80, היה מקובל לחשוב שרק גברים מדברים עליהם: סקס, מערכות יחסים והורות. היא הייתה מאוד צינית, וחטפה המון ביקורת". 

גינזבורג מוסיפה כי גם היום הפער הזה לא באמת נעלם. "איזה כיף שהעולם השתנה, והיום אנחנו גם חוטפות המון ביקורת על דברים שאנחנו אומרות, בזמן שגברים אומרים בדיוק אותו דבר ולאף אחד לא אכפת. אבל אני חושבת שבלעדיה היה הרבה פחות חופש לנשים לדבר על הבמה. היא הייתה מדהימה. ויש לי ספר חתום שלה, שקיבלתי פעם מערוץ E! וזה נראה לי הפריט הכי בעל ערך שיש לי בחיים".

התסריטאית והקומיקאית שרון לוקסנבורג נחשפה לריברס דווקא דרך הגלגול המאוחר יותר בקריירה שלה, זה שהפך אותה לאייקון טלוויזיוני עבור דור חדש של צופים.

“בג'ואן ריברס נתקלתי לראשונה דרך התוכנית משטרת האופנה", היא מספרת. "אני זוכרת שהייתי בשוק מעזות הרוח שלה. היא טינפה על סלבריטאים בצורה הכי וולגרית, יצירתית ולא דופקת חשבון שראיתי, וזה עוד בערוץ שבא להלל ולרומם את תואר הכוכבנות. באותה תקופה ארצות הברית עדיין לא הייתה שיא הווק, אבל היא כבר הלכה לכיוון. להיתקל בתוכן כל כך משוחרר רסן, ועוד מאישה בפריים טיים, זה היה לא רגיל בשבילי". 

"ג'ואן מבחינתי הייתה מין אם רוחנית. אהבתי כל דבר בה"

לדבריה, ההשפעה של ריברס עליה כקומיקאית הייתה גדולה: "לראות קטעים של ריברס על הבמה מאוד השפיע על הדרך שבה ניסיתי לעצב את הפרסונה הבימתית שלי כסטנדאפיסטית, במיוחד בצורת ההגשה. היה לה טיימינג קומי כמעט מושלם, ויכולת לספר סיפור בצורה שנשמעה כאילו היא סתם מרכלת עם חברה, ואז להפתיע עם הפאנץ' הכי חסר רחמים בעולם. כמובן שהעובדה שהיא הייתה יהודייה ותמיד הגנה על מדינת ישראל בכל ראיון אפשרי גרמה לי לאהוב אותה אפילו יותר. יש לה אפילו קעקוע של 6M על היד, כמחווה לששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה.

"ג'ואן מבחינתי הייתה מין אם רוחנית. אהבתי כל דבר בה. אני לא בוכה בהרבה מקרים של מוות של מפורסמים, אבל במקרה שלה בהחלט כן. הרגשתי כאילו היא קרובת משפחה רחוקה. אף אחד לא יהיה כמוה. היא הייתה פרסונה של אחת בדורה".

גם אצל הסטנדאפיסטית, היוצרת, השחקנית והמנחה אלמוג שור, ההשפעה של ריברס הייתה קשורה לא רק לבדיחות, אלא גם לאופן שבו היא החזיקה את עצמה על הבמה: גדולה, נוצצת, נשית ומוגזמת. "ג'ואן ריברס גרמה לי להבין שיש מקום לקומיקאית שהיא גדולה, שהיא מנצנצת, שהיא מאוד נשית בהוויה שלה. הרפרנסים לתרבות הפופ ולקהילה הגאה, המעילים הוורודים המנצנצים, האהבה לאופנה, כל זה נתן לי באופן אישי חיזוק ענק להיות מי שאני על הבמה", אומרת שור. "הרבה קומיקאיות הן דווקא קצת ‘זכריות’ על הבמה, וזה לא רע או טוב, זה פשוט מה שזה. וג'ואן, לעומת זאת, אימצה את הנשיות שלה, וזה דבר שמאוד התחברתי אליו". 

"לא כאישה, אלא פשוט אחת הטובות והמבריקות שהיו פה"

בהקשר הזה, מעניין לשאול האם ההומור של ג'ואן ריברס היה "הומור נשי", או שאולי עצם ההגדרה הזאת כבר מצמצמת את מה שהיא עשתה. ריברס אמנם דיברה לא מעט על נשיות, גוף, גיל, זוגיות, אימהות ויופי, אבל היא עשתה את זה באותה בוטות, חוצפה וחוסר רחמים שהיו שמורים במשך שנים בעיקר לגברים על במה. אז האם יש דבר כזה הומור נשי?

"אני שונאת את המושג הזה הומור נשי", אומרת גינזבורג. "הוא מאוד מקטלג, הוא מאוד מנמיך, והוא מייצר איזו קונוטציה של אישה שעומדת על הבמה ומדברת על זה שהיא שמנה, על זה שהיא לא רוצה לשכב עם בעלה, וכמה הילדים משגעים אותה. וזה פשוט לא נכון”.

לדבריה, ההפרדה הזאת מיותרת מראש. “יש אנשים שעושים סטנדאפ. זה יכול להיות גבר, זו יכולה להיות אישה, זה יכול להיות נון בינארי, זה יכול להיות כל דבר. כשאומרים ‘הומור נשי’, ובארץ זה מושג מאוד מקובל, זה עושה לי ויברציות בגוף, לא בקטע טוב. כי מה זה הומור נשי? מה זו השטות הזאת? יש אישה שעושה סטנדאפ, וכל סטנדאפיסט, לא משנה מה המגדר שלו, מדבר על הנושאים שקרובים לליבו, על החיים שלו, על עצמו ועל מה שמעסיק אותו. ואם יש לי פות, זה לא הופך את ההומור שלי לשונה מהומור של גבר שמדבר על הבולבול שלו".

לוקסנבורג מסכימה. “בני אדם הם יצורים עם חוש הומור", היא אומרת. “כמו שלגברים יש חוש הומור, גם לנשים יש חוש הומור. עד היום לא הבנתי מי החליט שהומור שייך לגברים. הוא בטח היה גבר. אני חושבת שבשנים האחרונות פחות רואים את הדיפרנציאציה הזאת. הסכר נפרץ, וכל מי שמצחיק, גבר, אישה או דולפין, יכול לנסות את מזלו בשואו ביז”.

שור מצטרפת לאותה עמדה: "בעיניי אין כזה דבר הומור נשי", היא אומרת. "פעם היו אומרים את זה על הומור שהוא מאוד אישי ומביא סיפור שלך, בניגוד לסטנדאפ של ‘מכירים את זה’. אבל באמת שהיום כולם עושים את זה, ובטח הטובים ביותר, גברים, נשים ומה שלא תהיו כאחד”.

מבחינתה, החלוקה האמיתית פשוטה הרבה יותר. "יש הומור טוב והומור לא טוב, זה הכול. לפעמים הוא מגיע מאישה ולפעמים מגבר. ג'ואן ריברס הייתה חדה מאוד, עם לשון עוקצנית, עם עבודת קהל, פאנצ'ים לא צפויים והרבה הומור עצמי. זה יכול לתאר הרבה נשים והרבה גברים בקומדיה, אבל היא עשתה את זה כמו ג'ואן. ובגלל זה היא אחת הטובות, לא כאישה, אלא פשוט כאחת הטובות והמבריקות שהיו פה".

The post לקראת יום הולדת 93: קומיקאיות ישראליות מספרות על הדיווה ג'ואן ריברס appeared first on ילדי הקומדיה.

בתמונה מימין לשמאל: תומר שרון, אייל בריג ואבישר סביר (באדיבות המצולמים וליאור כתר)

אי שם ביקום המקביל שבו אף אחד לא רוקד עם חיילים מתים בלב, הסטנדאפ בישראל מושבת כבר שנה וחצי. בינתיים ביקום שלנו, נס וסטילה וארץ נהדרת סיפקו כבר בחודשים הראשונים של המלחמה טווח רחב של בידור לטווח רחב של קהלים: הלאומ(נ)יים רקדו ל"חרבו דרבו", והקפלנו-למה-אתה-קורא-לנו-ככה התמוגגו מול אלטרנטיבה שפויה וסבירה לפוליטיקה הישראלית שהיתה פעם נחשבת סאטירה. אבל זה היה באוטו או בבית. ומה קרה בחוץ, על הבמות?

משהו טוב בגיהנום

"ובכן, המצב היה קטסטרופלי בארבעת-חמשת החודשים הראשונים אחרי ה-7.10, בהם פשוט לא היה כלום", אומר תומר ("תומש") שרון, שהתארח בשנה שעברה במספר פרקים של "פרפר נחמד". "אצלי אישית התיאטרון הוא הלחם והחמאה, והוא שבק חיים לגמרי".

המחסור בהופעות, יחד עם מעט תחושת שליחות, הוביל די מהר למעשים. "הקמתי חמ"ל הופעות התנדבות ובעצם, באופן אירוני, היו לי המון הופעות לכל המפונים והחיילים", אומר שרון. לדבריו, "החודשים של ההתנדבות היו חוויה על-חושית. כמו לחזור ללהקת הנח"ל. פגשנו את כל הפגועים ביותר. אנשי בארי, נחל עוז. אני עושה הופעות גם לילדים וגם לגדולים, וכולם 'גדלו עלי', אז אתה הופך לסוג של כותל דמעות. סיפורי האימה והגבורה ששמעתי לא ייאמנו. והילדים…הילדים לא מבינים מה קורה אבל כן מרגישים. זה היה נורא והתעלות גם יחד, כי אתה מרגיש שאתה עושה משהו טוב, אבל שאתה חי במקום שהפך לגיהנום. ובסדנאות הסטנדאפ והאלתור אנשים הביאו חוויות מהמילואים, חוויות מהחיים במלחמה והפכו אותן, ככל הניתן, להומור".

והפרנסה?

"אחר כך הדברים החלו לחזור לאט, אבל ברובם לא ממש, והייתי חייב לעשות המון סדנאות וכאלה. הסטנדאפ שלי הוא גם ככה די נישתי ורץ במועדונים, ככה שקצת פחדתי לחזור להופעות פתוחות (שבהן מוכרים כרטיסים – ד"ו) והתרכזתי במעט המכורות (שבהן מזמינים את הקומיקאי בתשלום – ד"ו). עכשיו מתכנן לחזור יותר לפתוחות".

והתחום כולו?

"כמו בכל משבר כזה, האמנים הגדולים והמסחריים חזרו ולבינוניים ולקטנים יותר קשה. אבל יהיה בסדר".

על טהרת האסקפיזם

"כבר מהשבוע הראשון של המלחמה היו הופעות התנדבות לחיילים ומפונים", אומר אייל בריג, קומיקאי, כותב ומנחה סדנאות לכתיבת סטנדאפ מתוך טראומה. לדבריו, אותן ההופעות הראשונות מול מי שחוו על בשרם את המלחמה, היו על טהרת האסקפיזם: "לרגע לא נגעו בנושאים הקשים שאפיינו את התקופה".

ומה עם העורף?

"בשבוע השלישי, היה ערב הסטנדאפ הראשון לעורף, בפרדס חנה. השיווק של הערב היה 'ערב העלאת מורל', כי 'סטנדאפ' היה נשמע מנותק לגמרי מהעולם החדש שנוצר כאן ב-7.10. לאט לאט מועדוני סטנדאפ חזרו לעבוד באווירת 'זאת שליחות להצחיק את עם ישראל בתקופה הזאת'.

ועכשיו?

"עכשיו אחרי יותר מ- 500 יום לתוך המערכה וגם הרבה לפני, נירמלנו את המצב. סטנדאפיסטים מספרים בדיחות על ה-7.10, חטופים, נוח׳בות, הפגנות וכל נושא שלא מזמן נחשב לטאבו".

אייל בריג: "נירמלנו את המצב. סטנדאפיסטים מספרים בדיחות על ה-7.10, חטופים, נוח׳בות, הפגנות וכל נושא שלא מזמן נחשב לטאבו"

מעבר לזה, אומר בריג, היו גם מי שהטראומה הביאה אותם לעלות לבמה, ולדבר עליה. "היו אנשים שחוו את הטראומה הלאומית על בשרם וחיפשו דרך להשמיע את הקול שלהם, בלי להתראיין לכתבה טראגית באחד מערוצי החדשות. שורדי נובה, מפונים ומילואימניקים שיצאו מעזה, הגיעו לבמות פתוחות עם פצעים פתוחים, בניסיון להתמודד ולעבד את החוויות שלהם באמצעות הומור. כרגע מדובר בסטנדאפיסטים בודדים שהגיעו לתחום בעקבות חוויה טראומית, אבל אני מאמין שעם הזמן יותר ויותר אנשים ירצו לשתף את הסיפור שלהם בצורה קומית, מעצימה ונגישה".

אל תספרו בגת

"באוקטובר 2023 היתה אמורה להיות הופעה של ג'ים ג'פריז, שנדחתה עוד ממאי. היתה שם איזו מלחמונת כזאת, שנראה שרק אני זוכר. אז דחינו לאוקטובר", אומר אבישר סביר, מפיק-על (הוא בטח יצחק עלי שקראתי לו ככה), שאחראי ליבוא לישראל של שמות גדולים כמו ג'פריז, ג'ימי קאר, ניקי גלייזר, ולואי סי.קיי. מאז תחילת המלחמה, הוא אומר, הבאה של סטנדאפיסטים מהעולם לישראל נהייתה לא פשוטה, בלשון המעטה. "הבנו מהר מאוד שמה שהיה לא יהיה. ההלם הנורא. העצב. והבנה שישראל הפכה להיות מקום מפחיד ועצוב, שההתלבטות אם להגיע אליו נהייתה פי כמה וכמה יותר מורכבת", אומר סביר, ומפנה את מבטו לעתיד. "גם כשתסתיים המלחמה, זה לא יהיה פשוט. פעם הייתי יכול להגיד לאמנים שישראל היא מקום מודרני, מלא צעירים, אווירה, חיים. עכשיו זה מורכב".

מי שמגיע בימים אלה לישראל, אומר סביר, זה מי שזה חשוב להם. שמעורבים בזה. לדבריו, "ככה הבאנו את מייקל רפפורט, ואת מודי".

אז יהודים?

"זה לא עניין של יהודי או לא יהודי. זה אנשים שחשוב להם האינטראקציה עם המקום. להגיע לכאן ולראות את זה. ואז יש את כל השאר. אין בזה שום דבר מפתיע".

דיברת עם נציגים של קומיקאים? עם קומיקאים שיגיעו?

"היו לי הרבה שיחות, אבל כדי שאמן יופיע בישראל, צריך לא רק להסכים, אלא אם זה קשור או לא קשור. אנחנו בתקופה שהצורך להתבדר לא גבוה בפירמידת הצרכים. כן היו לי שיחות, אבל רוב מי שאני מדבר איתו אומר 'אולי יום אחד' או 'דבר איתי עוד שנה, או כשיסתיים'. כל עוד אנחנו בתוך זה, אין מה לדבר על היום שאחרי. אנחנו עדיין בעיצומו של היום הזה".

המפיק אבישר סביר: "לקומיקאים מקומיים יש תפקיד בקהילה. לתווך לנו את המציאות, כחלק מהקהילה. לא רק נחמה ואסקפיזם. לקומיקאים בריטים, אוסטרלים, גרמנים, אין תפקיד בקהילה הזאת" (צילום: ליאור כתר)

קומיקאים מקומיים אומרים שדווקא יש לזה ביקוש ומקום.

"לקומיקאים מקומיים יש תפקיד בקהילה. לתווך לנו את המציאות, כחלק מהקהילה. לא רק נחמה ואסקפיזם. לקומיקאים בריטים, אוסטרלים, גרמנים, אין תפקיד בקהילה הזאת. כרגע הכל באי-ודאות גדולה, וזה עשוי להשתנות לטובה או לרעה, ומהר. וזה לא סביבה טובה לקבוע בה דברים".

ומה עם קומיקאים שמרנים, כמו טוני הינצ'קליף או ג'ו רוגן?

"אני סולד מקומדיה עם אג'נדה מובהקת. וגם ג'ו רוגן הוא לא בדיוק 'touring comedian'. סטנדאפ זה לא העיסוק הראשי שלו. גם מייקל רפפורט, בהופעה שלו, בא להצחיק, ולא לדבר על ההשקפות הפוליטיות שלו. היה לזה מקום, אבל זה לא מרכז האירוע. ועם אג'נדה זה אוטומטית פחות מצחיק".

אז מה יהיה?

"נגזר עלינו להמתין עוד קצת, ויש סימני שאלה מהותיים שאחריהם הדברים יתבהרו. אם ישראל תתכנס בעצמה, ותעסוק במלחמת נצח, האטרקטיביות והפתיחות לעולם יהיו בהתאם. אני מאמין שאנחנו חיים כיום בתור הזהב של הסטנדאפ, וקומיקאים הם אלה שמסתכלים עליהם כדי לדעת מה הם חושבים, כמו שהסתכלו פעם על ג'ון לנון. אז קודם נראה לאן ישראל הולכת, ואז נדע מה השיחה הבאה".

משהו לסיום?

"חשוב לי ממש לציין לטובה את יוחאי ספונדר, שעושה דבר חשוב בצורה בלתי רגילה מחוץ לישראל. מביא זווית מצחיקה ומורכבת בו זמנית ומדברר בצורה טובה איך זה להיות אדם חושב במזרח התיכון אחרי ה-7 באוקטובר. ראיתי אותו מחוץ לישראל, והוא היה מדהים".

ומה עכשיו? "עובדים על הדבר הבא", אומר סביר.

The post סטנדאפ שאחרי מלחמה: האם הענף מתאושש כשהתותחים לא רועמים? appeared first on ילדי הקומדיה.

תמונה: AI

הקומדיה היא אחת מצורות האמנות העתיקות והאהובות ביותר בתרבות האנושית. מאז ימי יוון העתיקה, אז הומצאה בפסטיבלים לכבוד דיוניסוס,  ועד ימינו, הקומדיה ממשיכה לרתק, לבדר ולהצחיק קהלים ברחבי העולם. במאמר זה נסקור את המאפיינים העיקריים של הקומדיה, נבחן את הטכניקות השונות המשמשות ליצירת הומור, ונדגים כיצד אלו  באות לידי ביטוי ביצירות קומדיה מפורסמות.

לערוץ הקומדיה בטלגרם

לחברי ילדי הקומדיה בוואטסאפ

מהי קומדיה?

קומדיה היא סוגה אמנותית שמטרתה העיקרית היא להצחיק ולשעשע. היא יכולה להופיע במגוון פלטפורמות, כולל מחזות, סרטים, תוכניות טלוויזיה, ספרים, קומיקס, סטנד-אפ ועוד. הקומדיה משתמשת בטכניקות שונות כדי ליצור הומור, כגון שנינות מילולית, מצבים אבסורדיים, דמויות מוגזמות ועוד.

המאפיינים העיקריים של הקומדיה

1. הפתעה והפרת ציפיות

אחד המאפיינים הבולטים של הקומדיה הוא היכולת להפתיע את הקהל ולהפר את ציפיותיו . זה יכול להיעשות באמצעות:

• תפניות מפתיעות בעלילה: למשל, בסדרה "סיינפלד", כאשר ג'רי מצפה לפגוש את החברה  שלו, אבל לא מזהה אותה בגלל שינוי בתאורה.
• שבירת הקיר הרביעי: כאשר דמות פונה ישירות לקהל, כמו בסרט "הרומן שלי עם אנני", שם וודי אלן לעתים קרובות מדבר ישירות למצלמה.
• אירוניה: מצב שבו המצב שונה מהמצב שאמור להתרחש, כמו שריפה בתחנת כיבוי אש

2. הגזמה וקריקטורה

הגזמה היא כלי חשוב בארסנל הקומי. היא יכולה לבוא לידי ביטוי ב:

• דמויות מוקצנות: כמו דמותו של קרמר ב"סיינפלד", שהתנהגותו והופעתו הפיזית מוגזמות.
• מצבים אבסורדיים: למשל, בסרט "לקום אתמול בבוקר" (Groundhog Day), שבו הגיבור (ביל מוריי) חווה את אותו יום שוב ושוב.
• שפה מוגזמת: כמו הדיאלוגים המליציים והמופרזים בסדרה "בנות גילמור" (Gilmore Girls).

3. משחקי מילים ושנינות

הקומדיה מרבה להשתמש בשפה כדי ליצור הומור:

• כפל משמעות: כמו בבדיחה "למה הפרה נסעה לחלל? בשביל החלב". כפל משמעות אפשר למצוא גם בשירים ובמערכונים של כוורת, למשל "פה קבור הכלב", שבו מוצגת גם המשמעות המילולית וגם של הניב.
• מילים מומצאות: כמו המונח "יאדה יאדה יאדה" ב"סיינפלד", שהפך לחלק מהשפה.
• אלוזיות (רמיזות) אינטרטקסטואליות: כמו השימוש התכוף באזכורים לתרבות פופולרית בסדרה "משפחת סימפסון", "פמילי גאי" ורבות אחרות.

4. טיימינג וקצב

הקומדיה מסתמכת רבות על תזמון נכון:

• פאוזות דרמטיות: כמו אלה שמשתמש בהן ג'ק בני בסטנד-אפ שלו.
• קצב מהיר של בדיחות: כפי שנראה בסדרות כמו "30 רוק" או "ארסטד דיוולופמנט".
• חזרות קומיות: כמו המשפט החוזר "האו יו דוין?" של ג'ואי ב"חברים" או "לא שיש משהו רע בזה" או "הלו, ניומן" בסיינפלד.

5. אי הבנות וטעויות

מצבים קומיים רבים נוצרים כתוצאה מאי הבנות:

• טעויות זהות: כמו בקומדיה של טעויות של שייקספיר, המבוססת על בלבול בין תאומים זהים בדומה לחגיגה בסנוקר או כל הפרקים בשלושה בדירה אחת
• אי הבנות לשוניות: למשל, כאשר מישהו מפרש משהו כפשוטו במקום באופן מטאפורי, למשל "מחפש בנרות",למה שתחפש שם?
• מידע חסר: למשל כאשר דמות אחת יודעת משהו שהאחרת אינה יודעת, כמו שגורג' לא באמת ביולוג ימי.

6. סאטירה, פארודיה וביקורת חברתית

הקומדיה משמשת לעתים קרובות ככלי לביקורת חברתית או על תופעות תרבותיות:

• פארודיה: כמו הסרט "אייירפליין!" שמלגלג על סרטי אסונות. גם הספר דון קיחוטה היה מעין פארודיה על ספרות האבירים
• סאטירה פוליטית: כפי שנראה בתוכניות כמו "הלילה עם ג'ון אוליבר" או "ג'ון סטיוארט", ובארץ ארץ נהדרת או מצב האומה.
• ביקורת על נורמות חברתיות: כפי שעושה הסדרה "פילדפיה זורחת" בסיטואציות רבות.

7. דמויות וסיטואציות אוניברסליות

הקומדיה לעתים קרובות מתבססת על דמויות וסיטואציות שרבים יכולים להזדהות איתן:

• ארכיטיפים: כמו ה"שלומיאל"  (סטיב מרטין) או ה"חכמולוג" (וודי אלן), שמופיעים בצורות שונות בקומדיות רבות.
• מצבים יומיומיים: כמו ההתמודדות עם בירוקרטיה בסרטים ובמחזות  של אפרים קישון או ההתמודדות עם העולם התעשייתי אצל צ'רלי צ'פלין.
• יחסים בין-אישיים: כמו הדינמיקה בין חברים ב"חברים" או ב"סיינפלד" או בין בני משפחה בקומדיות משפחתיות רבות.

טכניקות נוספות בקומדיה

פיזיות וסלפסטיק

הקומדיה הפיזית, או סלפסטיק, היא צורה עתיקה של הומור שעדיין פופולרית היום:

• נפילות ותאונות: כמו בסרטים של צ'רלי צ'פלין או בסטר קיטון או לורל והארדי או שלושת השוטים.
• מרדפים מצחיקים: כפי שנראה בסרטי אנימציה רבים, כמו "טום וג'רי", "רוד ראנר".
• ביטויי פנים מוגזמים: כמו אלה של ג'ים קארי ברוב סרטיו.

הומור שחור

סוג זה של הומור עוסק בנושאים טרגיים  או בטאבו בצורה קלילה:

• סאטירה חברתית: כמו בסרט "ד"ר סטריינג'לאב" של סטנלי קובריק שצוחק על תופעות המלחמה, או כמו בספר מלכוד 22.
• גרוטסקה: כפי שנראה בספרים של גוגול או במחזות של חנוך לוין, דמויות מוגזמות, מוזרות ומעוותות.

להרשמה לניוזלטר:

סיכום

הקומדיה היא אמנות מורכבת ורבת-פנים, המשתמשת במגוון רחב של טכניקות כדי ליצור הומור ולגרום לצחוק. מהפתעה והפרת ציפיות, דרך הגזמה ושנינות מילולית, ועד לסאטירה וביקורת חברתית – הקומדיה משתמשת בכל הכלים העומדים לרשותה כדי לבדר, לאתגר ולעורר מחשבה.

בעוד שהטעם בהומור הוא סובייקטיבי ומשתנה בין תרבויות ותקופות, המאפיינים הבסיסיים של הקומדיה נשארים יציבים לאורך הזמן. היכולת לזהות ולהבין מאפיינים אלה לא רק מעשירה את חוויית הצפייה או הקריאה, אלא גם מאפשרת לנו להעריך את המורכבות והתחכום שבבסיס היצירה הקומית.

בין אם מדובר בקומדיה קלאסית או מודרנית, בסטנד-אפ או בסרט, בספר או בהצגה – הבנת המנגנונים שמאחורי הצחוק מאפשרת לנו להעריך עוד יותר את האמנות והמיומנות שבקומדיה. וכמובן, בסופו של דבר, המטרה העיקרית נשארת פשוטה: לגרום לנו לחייך, לצחוק ולהנות.

צרו קשר:

The post קומדיה, מאפיינים, שיטות ועוד – כל מה שצריך לדעת appeared first on ילדי הקומדיה.

ספריו של פול אוסטר לא ידועים בקומדיה שלהם. אבל הומור מעודן ואירוני שזור בהם. מקריצה לקורא, דרך משחקי מילים ועד האבסורד המוחלט. על הומור בספרי פול אוסטר

האם פול אוסטר היה סופר מצחיק? ברביעי האחרון (30 באפריל), הסופר היהודי-אמריקאי פול אוסטר, נפטר בגיל 77 בביתו שבברוקלין אחרי מאבק במחלת הסרטן. אוסטר, מגדולי הסופרים והמוערכים ביותר בעולם, הותיר אחריו עשרות ספרים שהפכו לרבי מכר כמו "מר ורטיגו", "המצאת הבדידות" ו"מוזיקת המקרה", כשהספר האחרון שלו "באומגרטנר" יצא לאור בישראל לפני שנה. הספרים שלו הצליחו לסחוף אחריהם קוראים בכל רחבי העולם, בזכות הכתיבה הרגישה והנגישה, העלילות המרתקות של ספריו שהיה בהם ניחוח המזכיר את המותחנים של היצ'קוק, ובגלל הדמויות שאי אפשר היה שלא להתאהב בכל אחת ואחת מהן.

אוסטר, שעסק בשאלות קיומיות ונושאים מורכבים, הוא לא הסופר הראשון שקופץ לנו לראש כשאנחנו חושבים על סופרים מצחיקים. עם זאת, בתוך העלילות המורכבות והגיגיו הפילוסופיים, מסתתר הומור שמוסיף עומק וקסם ליצירותיו. ההומור של אוסטר היה מאופק ואירוני, ושיקף את האבסורד ואי הוודאות של החיים.

קראו עוד:

סרטי וסדרות קומדיה בהוט בחודש אוגוסט

איליה אקסלרוד –  ראיון עם כוכב הסטנדאפ ברוסית

חייזרים  -סיפור קומי מאת שמואל אבן-זוהר

שובבות בטרילוגיה הניו יורקית, משחקי מילים במוזיקת המקרה

אוסטר התאפיין בשנינות והתבוננות חדה על העולם. היה לו כישרון לתפוס את הרגעים המוזרים והמשונים של חיי היומיום ולהציג אותם בצורה משעשעת ומעוררת מחשבה. ב"הטרילוגיה הניו יורקית" למשל, אוסטר העניק תצפית סאטירית על ז'אנר הבלש, וערער את המוסכמות של הז'אנר עם קורטוב של הומור. בספר הגיבור דניאל קווין, נוטל על עצמו את זהותו של בלש פרטי בשם פול אוסטר. הטוויסט הזה לא רק מטשטש את הגבול בין מציאות לבדיה, אלא גם נותן לנו הקוראים קריצה ששוברת את "הקיר הרביעי" שבספר. האירוניה של דמות בשם פול אוסטר, שיש לה את אותו שם של הסופר ושנקלעת לתעלומה מביכה, מוסיפה רובד של הומור לעלילה, וממחישה את הנטייה של אוסטר לשובבות ספרותית.

הרשמה לניוזלטר:

סימן היכר נוסף להומור של אוסטר הוא הנטייה שלו למשחקי מילים ולרמיזות ספרותיות. ב"מוזיקת ​​המקרה", אוסטר בוחן נושאים של גורל ורצון חופשי דרך הרפתקאותיהם של שני גיבורים אומללים, ג'ים נאש – כבאי שאשתו נוטשת אותו וג'ק פוצי – מהמר מקצועי, שיוצאים למסע המגיע לשיאו במשחק פוקר באחוזת פאר של מיליונרים. בתוך החרדה הקיומית וההרהורים הפילוסופיים, אוסטר מעניק רגעים משעשעים באמצעות משחקי מילים. כך לדוגמה, השם "ג'ק פוצי" הוא קריצה שובבה למילה האיטלקית "בור" (Fossa) שמרמזת על כך שאותו פוצי גרר את הגיבור שלנו עמוק בתוך תסבוכת שיהיה לו קשה לצאת ממנה. 

אבסורדיות ואקסצנטריות בשגיונות ברוקלין, הומור עצמי בהמצאת הבדידות

ההומור של אוסטר מתקשר גם למצוקות האבסורדיות והמשברים הקיומיים של הדמויות שלו. ב"שגיונות ברוקלין" אוסטר מציג לנו את נתן גלאס, סוכן ביטוח בדימוס שמוצא את עצמו נמשך לסדרה של מפגשים אבסורדיים וסוריאליסטיים יותר ויותר עם תושבי ברוקלין האקסצנטריים. מהשיחות שלו עם אחיינו טום – אינטלקטואל שהפך לנהג מונית, דרך המפגש עם ילדה בת תשע שמעדיפה לשתוק ועד ניסיונו הגרוע לכתוב את "ספר האיוולת האנושית", הרפתקאותיו של נתן רצופות בהומור אפל ובאירוניה. אוסטר משתמש ברגעי האבסורד האלו כדי לחקור שאלות קיומיות עמוקות יותר על זהות, מוסר והחיפוש אחר משמעות בעולם.

מפתה לתאר צעד אחר צעד את הקומדיה שהתפתחה כאן, אך אינני רוצה למתוח את סבלנותו של הקורא בעניינים שבעצם אינם שייכים ממש לסיפור… (מתוך שגיונות ברוקלין, תרגום: מיכל אלפון"

ב"מר ורטיגו", הדמות הראשית מתמודדת עם מצבים אבסורדיים, כשוולט ראולי הגיבור, יוצא למסע מופרך וקומי. מילד עני ויתום חסר פרוטה, הוא נפגש עם מאסטר יהודי שמלמד אותו איך להיות אקרובט מעופף, לרחף גבוה ולטפס על סולמות וחבלים דמיוניים. הניגוד בין נקודת המבט התמימה של וולט לעולם הפנטסטי של המאסטר,  מוסיף רובד של הומור לעלילה, כשוולט מתמודד עם האתגרים הסוריאליסטיים של המקצוע החדש שלו.  

גם ביצירה האוטוביוגרפית שלו "המצאת הבדידות", הנחשבת לספרו הטוב ביותר, אפשר לקבל הצצה לחוש ההומור המיוחד של אוסטר. הספר משקף את מערכת היחסים שלו עם אביו ומתמודד עם המורכבות של זיכרון ואובדן. למרות הנושא העגום, אוסטר מוסיף לפרוזה שלו רגעים של הומור עצמי ומציע לקוראים הצצה אותנטית לאישיות המרתקת של אוסטר.

פול אוסטר אולי לא היה הסופר המצחיק ביותר, אבל ההומור שלו היה חלק משמעותי מסגנונו הספרותי. בין אם באמצעות משחקי מילים, רגעים אירוניים או סיטואציות משעשעות, אוסטר אפשר לנו הקוראים לצחוק על האבסורד שבקיום ובמקביל לכך לעורר בנו תובנות עמוקות. אנחנו אמנם נפרדים מאוסטר הסופר, שעבר חיים לא פשוטים בכלל, אבל הספרים שלו יישארו איתנו לנצח, ותמיד יעלו בנו חיוך. 

דברו איתנו על סטנדאפ, הרצאות, סקירות ועוד:

The post מה מצחיק בפול אוסטר? appeared first on ילדי הקומדיה.

עלילות הפתן השחור (1983-1989), אומנם מוגדרת בתור סיטקום, אבל למעשה מדובר בפרויקט
ייחודי של רואן אטקינסון. כזה שמתבסס על הומור שנון ופריצת גבולות.
הוא נכנס לדמותו של בלאקאדר, בריטי ציני שמגיע לכאורה משושלת אצילים.
כיום נמצא בתחתית החברה (בלב הוא מנכ"ל ומיליונר, במציאות? הוא דרגה אחת מעל מחלק העיתונים של ישראל היום.) בחרתי להתמקד בעונה הרביעית, שבה הצליחו לשלב בין מלחמה מיותרת, מוות והומור שחור.
נחפש את התשובה לשאלה הנצחית האם הסדרה עומדת במבחן הזמן?

להיות חייל בצבא הבריטי זה לא כזה כיף

הפרק הראשון מתוך שישה מחזיר אותנו לדמויות הקבועות של עלילות הפתן השחור: בלאקאדר (רואן אקטינסון) מפקד בעל עבר מפוקפק – הוא ניצח במערכה באפריקה מול ילידים שהיו להם בננות במקום נשקים. בולדריק (טוני רובינסון), המשרת הנצחי וחייל בעל מנת איי קיו נמוכה במיוחד. לחבורה מצטרף יו לורי בתפקיד סגן ג'ורג הפטריוטי וחסר המושג והמפקד השמן והטיפש מלצ'ט (סטיבן פריי).
אנחנו מוצאים את בלאקאדר בחפירות במלחמת העולם הראשונה, הוא מפקד שלא רוצה לצאת לקרב (בעיקר כי אין לו סיכוי לחזור משם בחיים). בזמן שהוא תקוע בחפירות בדרך לעוד מהלומה חסרת משמעות על הגרמנים.
אנחנו מקבלים דיאלוגים שנונים ביותר בכל פרק – החל מהבדיחות על המחסור באוכל ועד לבוז האמיתי שהוא רוכש לצבא.
"תן לי לנחש, התוכנית שלנו זה לתקוף שוב פעם את הגרמנים מאותו המקום?" לכך מפקדו מלצ'ט מגיב:
הם לא יצפו שאנחנו נהיה מספיק טיפשים לעשות את אותו הדבר שוב ושוב, לכן אנחנו נעשה את זה עוד פעם!

הומור וקומדיה בצל המלחמה – הסרטונים והממים מחרבות ברזל שמאפשרים לנשום
סיטקום שיש בו דיוק היסטורי- יש חיה כזאת

בפרקים הבאים אנחנו ממשיכים ממשיכים לראות את הניסיונות הנואשים של בלאקאדר לברוח מהחזית, הוא מתחזה למשוגע, מעמיד פנים שההודעה לגבי המתקפה הגדולה לא הגיע אליו. ובאופן כללי ממשיך לעשות מהצבא הבריטי צחוק. הסדרה מצטיינת בדיוק היסטורי – כזה שמתייחס לתאריכים, אירועים ואפילו מפקדים בצורה מדויקת. נכון התפאורה נראית מעט תיאטרלית, אבל במקום להתיישן אפשר לראות את זה בתור חלק מהשחזור שמתאים לרוח הסדרה, אם החפירות היו נראות יותר מציאותיות, זה כבר לא היה יכול להיות מצחיק.
כאשר מודיעים לו שיש בשורה משמחת מהמפקד הוא עונה: "הדבר היחיד שישמח אותי ממנו, זאת הודעה על התפטרות והתאבדות." אם מסתכלים על הסדרה יותר לעומק רואים שכל דמות מייצגת חלק בחברה: בולדריק מייצג את האנשים מהמעמד הנמוך, העניים שגם ככה לא היו מגיעים לשום מקום, אז למה לא להקריב אותם? ג'ורג מייצג את מעמד הביניים הבריטי, זה שנאמן לכל משימה ומאמין באופן מוחלט למדינה (מעניין אם יש אנשים כאלו היום). בלאקאדר מייצג את האינטלקטואל שתקוע באמצע – הוא לא במעמד גבוה מספיק כדי לא להילחם, אבל מצד שני הוא חכם מספיק כדי להבין שאי אפשר לנצח במלחמה.

קצת על הקסם מאחורי הסדרה

הקסם מאחורי עלילות הפתן השחור נמצא בשחקנים. גם אם תתחילו לראות את הסדרה מהעונה הרביעית, תוכלו להרגיש שהכול עובד בצורה טבעית. התזמון הקומי מדויק ומפרק לפרק יש יותר חדות. קצת כמו בסרטים של בילי ווילדר,.
אפשר לראות שגם שהחיים שלנו ממש בזבל, רצוי לצחוק על זה. העלבונות של בלאקאדר הם מיוחדים, הוא לא עושה חשבון לאף אחד. הסיבה לכך היא שהוא נמצא בתחתית, הוא גם נמצא במקום שהוא לא רוצה להיות בו וגם הוא מוקף באנשים חסרי תועלת. הוא משתמש ביכולת הפיקוד שלו כדי לעשות את ההיפך ממה שאומרים לו,
מבחינתו התוצאה תהיה להישאר בחיים (למרות רצונם העז של מפקדיו שהוא ירוץ אל מותו).

סיכום ואחרית דבר

זאת הייתה העונה האחרונה של עלילות הפתן השחור, אחריה הגיעו עוד כמה ספיישלים מוצלחים.
יו לורי המשיך בקריירה מוצלחת (האוס) רואן אטקינסון הפך למר בין והפך לדמות קאלט.
אז אם בא לך לפעמים לחזור למלחמת העולם הראשונה ולצחוק בדרך, אז זאת כנראה הסדרה המושלמת בשבילכם.

The post עלילות הפתן השחור- עומדת במבחן הזמן? appeared first on ילדי הקומדיה.

ההרפתקה הגדולה של פי ווי הרמן (1985, טים ברטון)

הדמות של פי ווי הרמן נולדה בעקבות מופע הבמה שיצר פול רובנס בתחילת שנות ה-80, שבה הוא מתקשר עם בובות (ספה, גלובוס ועוד חברים). לעיתים נראה שמדובר בפרודיה על סדרות ילדים משנות ה-50, אבל למעשה מדובר בקומדיה נורא ויזואלית ומוגזמת, כאילו שמישהו לקח כוכב של סרטים אילמים וזרק אותו לשנות ה-80.
בעקבות הצלחת המופע שלו (דבר שהוא תעלומה גדולה בעיניי), הוא קיבל הזדמנות לככב בסרט משלו, ההרפתקה הגדולה של פי ווי הרמן.
העלילה מספרת על כך ששכנו החמדן והמוזר גנב לו את האופניים, מכאן הוא יוצא למסע הזוי למדי להשבת האופניים שלו. מצד אחד יש בסרט הזה את המגע המיוחד של טים ברטון, מצד שני פי ויי הרמן הוא דמות שקשה מאוד להבין אותה בתור מבוגר, לי הוא נראה כמו בובת פיתום שהתעוררה לחיים. אבל מה אני מבין? הסרט גרף 40 מיליון דולר בקופות והפך לסרט קאלט. אולי חלק מהקסם בסרט זאת העובדה שמדובר במחווה (מוזרה למדי) לגונבי האופניים של דה סיקה (1948). בכל מקרה, הוא הצליח להיכנס לתודעה והפך לשם מוכר עבור כל ילד שגדל בארצות הברית בשנות ה-80, הוא אפילו הוציא תקליט בשנת 81!.

להרשמה לניזולטר

סצנת הפתיחה היצירתית של טים ברטון

פי ווי הרמן הגדול (1988, רנדל קליישר)

פי ווי הרמן הוא סרט המשך לסרטו הקודם, ובו הוא חולם על להיות זמר ובינתיים עובד בחווה ואיכשהו מצטרף לקרקס,
מדובר בקומדיה טיפוסית לתקופה, אבל קצת יותר ילדותית . בתקופה הזאת לא מעט סרטים עסקו בנוער האמריקאי, פה יש לנו בחור בגיל העמידה שמנסה להצטרף לקרקס. אפשר לומר שהקסם של טים ברטון חסר פה. לסיכום, הסרט לא הצליח יותר מדי מבחינת מסחרית.
/

תוכנית מערכונים, קומדיה בריטית וקומדיה תקופתית של HBO – סדרות קומדיה בהוט בדצמבר

החופשה הגדולה של פי ויי הרמן (2016, ג'ון לי)

"אני אומר לך, להחזיר את פי ויי הרמן לסרט ילדים בשנת 2016 זה רעיון גאוני"
ניתן לו צ'אנס, אבל שלא ייגע בעצמו בפומבי הפעם!" (הסבר מפורט בסוף הכתבה).
פי ויי הרמן חוזר והפעם הוא יוצא למסע מטורף ברחבי ארצות הברית, הוא פוגש מגוון דמויות משונות (אפילו ביחס אליו). במהלך הסרט הוא מנהל סוג של מערכת יחסים רומנטית עם חברו הטוב ג'ו (לפחות זה הפירוש שלי). זהו סרט שהוא קצת מוזר בנוף של שנות ה-2000, מצד אחד מראים פה עולם שהוא לא כבר לא כזה תמים (כמו שזה שהיה לכאורה בזמן הסרט הראשון), אבל מצד שני פי ויי הרמן תמיד נשאר אותו הדבר, הוא מתנהג כילד ללא קשר לגילו. יש פה וייב מוזר שקצת קשה להסביר אותו. אולי בגלל שהוא קצת הזדקן או אולי זה בגלל שפתאום זה נראה לנו ממש מוזר, לראות בן 65 שמתנהג כמו ילד כל הזמן.

הטריילר של נטפליקסהטריילר של נטפליקס

אחרית דבר – עם המכנסיים למטה

אחרי הצלחת הסרטים ותוכנית הטלוויזיה שהייתה לו (המופע של פי ויי הרמן 86-90) הגיע הרגע שסיים לפול רובנס את הקריירה- הוא נתפס מענג את עצמו בקולנוע למבוגרים בלבד, דבר שהוביל להחרמה שקטה שלו וסיים הלכה למעשה את החלק המוצלח ביותר בקריירה שלו. הדבר גרם לביטול תוכנית הטלוויזיה שלו, ובאופן כללי גרם ללא מעט אנשים לחשוב שהאיש המוזר הזה שמתנהג כמו ילד, הוא פדופיל (דבר שהוא דאג להכחיש). כמה שנים אחר כך, הוא הוכיח להם שהם כנראה צדקו ונתפס שוב פעם (הפעם בנוחות של ביתו) והואשם באחזקה של פורנוגרפיית ילדים (לפי השמועות, הוא החזיק סרט פורנו שבו הייתה כוכבת שהייתה מתחת לגיל 18 בזמן הצילומים בשם טרייסי לורדס). הוא הודה באשמה שולית למדי, המשיך להופיע מדי פעם בתפקידי אורח ובסופו של דבר נכנע לסרטן בשנת 2023. אפשר להגיד שבמובן מסוים פי ויי הרמן מייצג את החלום האמריקאי (בעולם הבידור לפחות), זה לא משנה עד כמה אתה מוזר או הזוי, תמיד יש לך אפשרות להצליח בגדול, מה שקורה אחר כך (ע"ע ביל קוסבי) זה כבר תלוי לגמרי בך.

פילמוגרפיה חלקית:
1985- ההרפתקה הגדולה של פי ווי הרמן (טים ברטון)
1988- פי ווי הרמן הגדול (רנדל קליישר)
1992- תפקיד אורח- באפי קוטלת הערפדים.
1986-1990 סדרת טלוויזיה, בית המשחקים של פי ויי.
2016- החופשה הגדולה של פי ווי הרמן (ג'ון לי).

The post חייו ומותו של פי ווי הרמן – קומיקאי, שחקן ובן אדם מוזר appeared first on ילדי הקומדיה.

קראו עוד:

דיקטטורה בקומדיות: הומור שחור תחת דיקטטורה

3 קומדיות נעורים מומלצות שלא חייבים, אבל כדאי, להכיר

לא רק רוצחים בבניין | 3 קומדיות פשע רצחניות שכדאי להכיר

נקמתו של איציק פינקלשטיין (1993, אנריקה רוטנברג)

אם עוצמים את העיניים ומדמיינים איך זה לחיות בישראל עם שם כזה מגיעים למסקנה אחת, או שאתה נהפך לשר האוצר או שאתה נהפך ללוזר שלא יגיע לשום מקום. איציק (משה איבגי), בנקמתו של איציק פינקלשטיין, הוא לוזר שכולנו יכולים להזדהות איתו, מאלו שלא עשו צעד אחד קדימה מאז סיום התיכון, איכשהו הוא עדיין גר עם אימא שלו, לא מוצא אהבה ובאופן כללי מעורר הזדהות באמצעות הלוזריות הכנה שלו.
בדרך נס הוא פוגש מלאך כושל שרק הוא רואה אותו ומתחיל במסע הנקמה הגדול שלו (במורה, בבוס ובמפקד).
יש פה את הנוסחה הקלאסית של קומדיית מדע בדיוני – לוזר שמחפש נקמה, כזאת שרק תגרום לצד השני להגיד טעיתי. תדמיינו שהפנטזיה שלכם להתנקם בכל מי שפגע בכם הייתה מתאפשרת, זאת בעצם הגדולה של הסרט הזה, הוא מאפשר לנו להרגיש טוב, אבל בלי לקחת אחריות על המעשים שלנו.
במדינות אחרות קומדיית מדע בדיוני כוללת אפקטים, אבל אצלנו קומדיית מדע בדיוני ישראלית מתבססת על מעט אפקטים והרבה כעס ותסכול.

להרשמה לניוזלטר:

הסצנה הבולטת ביותר בסרט היא זאת שבה הוא חוזר לבית הספר היסודי שלו ומתעמת עם המורה שהשפילה אותו.

המוסד (2019, אלון גור אריה)

מהו בעצם המוסד? האם הוא מורכב מאנשים מבריקים או שמדובר רק באידיוטים רגילים שרק רוצים ללכת הביתה בלי להסתבך? אין מישהו מאיתנו שלא חלם להיות סוכן מוסד, כלומר עד שהוא גילה שלמות בעבודה. זה דבר שקורה כל הזמן בעבודה הזאת.
צחי הלוי מגלם סוכן מוסד כושל שצריך להציל את העולם. עד לפה זה נשמע רגיל, אבל יש משהו מיוחד שקורה בדרך, אני לא מדבר על העלילה הרומנטית. אלא על האהבה לקולנוע, כל מי שגדל על סרטי פרודיה משנות ה-80 כגון טיסה נעימה, ירגיש בבית. יש פה אפקטים לא רעים בכלל, כאלו שגרמו לי לתהות, אם היה אפשר לעשות את זה עד היום, למה זה לא קרה?

רציתי לבחור סצנה אחת שמייצגת את הסרט, אבל במקום זה בחרתי בטריילר, יש בו בעצם הכול- ביטחון כושל, פיצוצים ותחושה של סרט אקשן מוגזם מהאייטיז. במילים אחרות- הנוסחה לסרט מדע בדיוני שיכול להפוך לסרט קאלט.

מורעלים (2011, דידי לובצקי)

בסרט "מורעלים" דני (דוד שאול)  הוא ג'ובניק שנאלץ להילחם בזומבים. למעשה הוא מלמד אותנו מחדש על המושג "מורעלים". תמיד ראינו חיילים מורעלים שמקריבים את עצמם למען המולדת, אבל פה אנחנו מקבלים את תמצית החיים של כל חייל- מצידי שכל הבסיס הזה יישרף, אני הולך הביתה בסוף היום. מדובר בסוג חדש של מדע בדיוני ישראלי- יש פה דם, גופות ורציחות, אבל בניגוד לחדשות פה זה יותר משעשע וכייפי. בטריילר הקצר תוכלו לראות איך דני הופך ממנקה שירותים למחסל זומבים מיומן.

קומדיות מדע בדיוני ישראליות סיכום

סקרנו שלוש קומדיות מדע בדיוני ישראליות מעולות, כאלו שבהחלט שווה לראות אותן אפילו פעמיים.
אולי סרטי מדע בדיוני הם העתיד של הקולנוע הישראלי?
הרי אנחנו נמצאים בתקופה שבה הדור החדש של יוצרי הקולנוע מגלה מחדש את הקומדיה, ואין דרך טובה יותר ליצור קומדיה פרועה מאשר לקחת אלמנטים של מדע בדיוני ולשלב אותם במציאות הישראלית המופרעת.

להזמנת הרצאות או סטנדאפ:

The post 3 קומדיות מדע בדיוני ישראליות – הכי קרוב שנגיע לחלל appeared first on ילדי הקומדיה.

צילום: יח"צ

יהונתן גפן היה על זמני גם במערכונים, או לפחות באחד בלתי נשכח.  גפן ידוע מאוד בשל ההומור שלו, בין אם זה בשירים ובין אם זה בפזמונים, גם כחלוץ ספוקן וורד בישראל ועוד. הוא אפילו הגיש תוכנית שעסקה בהומור הישראלי, "העולם מצחיק אז צוחקים", בחינוכית 2 ו-23, זכרה לברכה, ששודרה ב-2007. התוכנית עסקה, בין היתר, בתיאטראות המטאטא והקומקום והגיעה גם ללול ושבלול – חבורה שגפן ניסה להיכנס אליה. ואף הכניס שירים מסוימים כמו "כשאת בוכה את לא יפה": עליו סיפר בתוכנית שהוא נכתב תוך 3 דקות כששמוליק קראוס סוטר לו ומכריח אותו לכתוב.

כמובן, ההומור של יונתן גפן מלווה אותו גם בשירים, בקטעים הסאטיריים, טורו האישי ועוד, ב-1989 העלה מופע שעסק באופן קומי בתופעות חברתיות "פלסף", כך שהלכה למעשה היה מחלוצי הסטנדאפ  הוא העלה עשרות מופעי בידור וסאטירה פרי עטו שאת רובם ביצע. במופע אחד – המלחמה האחרונה – אפילו שיתף פעולה עם כמה מכותבי הסאטירה הקאנוניים: אפרים סידון, ב.מיכאל וקובי ניב. את אחד מהם "אדם וחבל" ביצעו טוביה צפיר ודובי גל.

קראו עוד:

הקומיקאים החדשים נגד הפוליטיקה

המערכונים שעומדים במבחן הזמן

איזה קטעים-קטעים מצחיקים מספרים לא בהכרח מצחיקים- אלוהים יודע

השירים המצחיקים בכל הזמנים

יונתן גפן גם כתב לגשש החיוור. לרוב אצל הגשש החיוור מוזכרים כותבים אחרים: יוסי בנאי, ניסים אלוני, גם מוטי קירשנבאום. גפן בדרך כלל לא נזכר איתם, אבל הוא כתב להם שירים כמו "האישה היחידה בחיי" ו"געגועים לשושנה", וכתב גם מערכונים – לא הרבה אומנם – אבל אחד מהם הפך לאחד מהמערכונים הבלתי נשכחים והעל-זמניים באופן מוכח מדעית.

פסטיבל שירי דיכאון – שכתב גפן – הגיע למקום השני במערכונים שעומדים במבחן הזמן שהוצגו לתלמידים, חיילים וסטודנטים. מקום שני אחרי "המזמור לאזור" של תוכנית הסאטירה ניקוי ראש. מעניין ששני המערכונים הראשונים שייכים לפסטיבלי הזמר שלגמרי נעלמו והוחלפו בריאליטי. גם אפשר לומר שפסטיבל שירי דיכאון הוא רחוק ביותר משיח הפוליטיקלי קורקט, כמה  דוברים של פוליטיקת הזהויות היו יכולים לעשות מטעמים מהמערכון הזה, למזלו רבים לא יודעים שזה שלו.

להרשמה לניזולטר:

ייתכן שאחת הסיבות היא שהמערכון די תמים, משחקי מילים כמו "בנייני האומלל" בירושלים ו"משודר באמצעות בכיין". התופעות החברתיות שזוכות רק למבט צידי בניגוד לכמה קומדיות היום שחייבות להעביר את הא'גנדה בנאום מטיפני המבטל את הדמויות. כאן מספיק להגיד "למה כי אני אשכנזי?" וכל ההיפוך התרבותי וכל הבעיות החברתיות זוכים לגיחוך. 

אבל זה הרבה יותר מזה, כי כמו השירים המזרחיים של פעם וגם של היום, כולם פונים אל הרגש ורוצים סיפורים סוחטי דמעות, בטח ריאליטי מוזיקה, אבל גם כתבות, רשתות חברתיות, כולם מכירים את הסיפור, תגזים ותסחט את הרגש עד שלא יישאר ממנו דבר. גם המילים חוזרות בשירים רבים כאלו. אפילו השיר  שלא זוכה לאהדת השופטים "למה למה נגזרי עליי לחיות" לצד שירים כמו "אמא, את לא אשמה" ו"חראם על העולם. ורק לא "שמחת חיים". 

אבל גם הזמר המזרחי השתנה מאז, ועבר לכיוון יותר פופי, שדווקא בא למכור פאן ושמחה, לעומת האומללות של הזמר המזרחי של שנות השמונים, שבא ממצוקה אמיתית ורק יצא מהגטו שהטילה עליו התקשורת הממוסדת. אך בניגוד לקומדיות רבות אחרות אין במערכון הזה ביזוי, השפלה, שנאה או וולגריות, או לפחות לא בכמויות שאני מורגל אליהן היום.

והכי חשוב, השירים פשוט מצחיקים. ייתכן שהסיבה לכך היא שהדיכאון לא היה זר לגפן. אחותו התאבדה, הוא כתב שהוא חושד שאמו התאבדה. בראיון לחיים אתגר בתוכנית "אנשים" מ-2020 הוא אמר שהוא "אדם עצוב עד דיכאון אבל לא התאבדותי". אז אולי שירי הדיכאון בפסטיבל שירי הדיכאון אלו שירים שרצה לכתוב בלי צנזורה עצמית, שמזכירים לנו שלמרות כל הדיכאון הכול פה מגוחך.

ליצירת קשר

[email protected]

[email protected]

דרור, 0547454667

The post המערכון העל-זמני שכתב יהונתן גפן לגשש החיוור appeared first on ילדי הקומדיה.

קראו עוד:

שייקה אופיר האיש שהשאיר אותנו ככה, פוסט אורח מאת עידו הראל

סרטי קומדיה מומלצים בנטפליקס

קומדיות מומלצות לצפייה ישירה (קישורים)

 להיות או לא להיות (מל ברוקס אלן ג'ונסון, 1983) – דיקטטורה בקומדיה קלאסית

"להיות או לא להיות" זו גרסה חדשה לסרטו של ארנסט לוביטש משנת 1942. מל ברוקס מגלם את פרדריק ברונסקי, מנהל תיאטרון בוורשה בזמן הכיבוש הנאצי. הוא מסייע למחתרת הפולנית ומהתל שוב ושוב בקציני הגסטאפו. יש פה מספר אלמנטים מעניינים שכדאי לחקור אותם – הדיקטטורה שמתרחשת על הבמה (הבמאי שמבקש שהדברים יהיו כמו שהוא רוצה) ביחס לדיקטטורה של הנאצים שלא מוכנים להתגמש.

אלמנט נוסף הוא הדרך הקומית שבה מתמודדים עם סיטואציות נוראיות. מל ברוקס נוקט גישה של אם כבר הולכים למות, אז בואו נצחק קצת בדרך. מעל לכל זה אפשר לראות את ההומור האופייני של מל ברוקס, זה שמדבר על חופש מוחלט אל מול התפיסה הנאצית שרדפה הומור חתרני. הסצנה הבולטת ביותר בסרט היא זאת שבה פרדריק מתחזה לפרופסור פולני ונפגש עם מפקד הגסטאפו:

להרשמה לניוזלטר:

הדיקטטור (לארי צ'ארלס, 2012) – דיקטטורה פרועה

"הדיקטטור" הוא עוד דוגמה לדיקטטורה בקומדיות. סשה בארון כהן מגלם את גנרל אדמירל חאפז אלאדין, מנהיג המדינה וואדיה. דיקטטור אופייני למזרח התיכון שמחליט לנסוע לעצרת האומות המאוחדות כדי להראות לעולם שהוא לא כזה נורא. בדרך הוא נחטף ואפילו מתאהב.
כאשר חושבים על דיקטטורה, ובמיוחד כשרואים דיקטטורה בקולנוע, חושבים בדרך כלל על מדינות עולם שלישי. אבל כאן ניתן לראות שהדיקטטורה חיה וקיימת גם בארצות הברית הגדולה.

אנחנו למעשה רואים שהוא דיקטטור נוראי, אבל האנשים שמבקשים להפיל אותו הם לא פחות נוראיים. הם יוצרים מלחמות רק בשביל רווח אישי ומנצלים את האזרחים שלהם בדיוק כמו שהוא היה נוהג לעשות. הסצנה הבולטת ביותר היא זאת שבה הוא נואם מול מנהיגי העולם (מחווה לנאום של צ'פלין בסוף של הדיקטטור הגדול).
הוא מדגים לנו שאין הבדל בין המדינה שלו, למדינה של האנשים הנאורים מהעולם הראשון.

שם בהשאלה (מרטין ריט, 1976) – דיקטטורה קלאסית בקומדיה

שם בהשאלה זאת קומדיה מרירה שמתרחשת בשנות ה-50 בשיא תקופת המקרתיזם. ארצות הברית הפלורליסטית, הפכה למעשה לדיקטטורית למדי עבור כל מי שחשוד בתור קומוניסט בין אם הוא היא או לא היה כזה. וודי אלן מגלם את הווארד פרינס, עובד פשוט במסעדה וסוכן הימורים במשרה חלקית. בעקבות חבר שמבקש ממנו להשאיל לו את שמו כדי שהוא יוכל להגיש את התסריט שלו ולהתפרנס, הוא במהרה הופך להיות השם המועדף להגשה עבור תסריטאים שרוצים לא לגווע מרעב ולהתפרנס.

ניתן לראות פה ביקורת חריפה כלפי תעשיית הבידור- זאת שזנחה את מיטב בניה תמורת הכסף והרצון להמשיך ולהיות חלק מהתעשייה. במהלך העלילה אנחנו רואים ומרגישים את הכאב של הדמויות בזמן שמלשינים עליהם- ניתן לראות זאת בדמותו של האקי בראון (זירו מוסטל הגדול). הוא נאלץ לרגל אחרי הווארד כדי שהוא יוכל לחזור לחייו האומללים בתור שחקן סוג ב.
הסצנה הבולטת ביותר בסרט היא הסצנה שבה הווארד עומד באומץ רב מול הוועדה המיוחדת של הסנאט ומסרב לשתף פעולה.

לאחר מכן שומעים שיר קלאסי של בינג קרוסבי – יש פה התנגשות מעניינת בין אמריקה היפה שקולטת את המהגרים ומגשימה חלומות לבין זאת שתוקפת אמריקאים בטענה שהם בוגדים. כאשר חושבים על דיקטטורה בקולנוע, הסרט הזה צריך להופיע במקום הראשון.

דיקטטורה בקומדיות – סיכום

לסיכום- ראינו שדיקטטורות יכולות להתקיים במגוון תקופות, גוונים וצבעים. אולי מדובר ברמז לכך שחשבנו שבשנת 2023 דיקטטורה לא יכולה לקרות בישראל. אבל כפי שאנחנו רואים אפשר בקלות להגיע למצב הזה במציאות ולא רק בקולנוע.

צרו קשר, להזמנת הרצאה או סטנדאפ:

דרור,0547454667

[email protected]

[email protected]

The post <strong>דיקטטורה בקומדיות: הומור שחור תחת דיקטטורה</strong> appeared first on ילדי הקומדיה.

כשהצעתי לדרור, העורך של האתר, את הרעיון לכתבה – כתיבת עלילות לסיטקומים ישראליים לו היו מתרחשים ב-2023 בזמן המהפכה המשפטית, הרגשתי שאני גאון. פשוט גאון. אף אחד לא חשב על זה ושזה רלוונטי, אקטואלי, חדשני… ואז כעבור כמה דקות הבנתי שנדפקתי. כי:  

1. בשביל להמציא עלילות על סיטקומים קיימים אתה צריך לראות סיטקומים ישראליים, ואני לא רואה סיטקומים ישראליים. בכלליות הסדרה הישראלית האחרונה שראיתי הייתה תלאתה, כן, סדרת הנוער הזאתי עם טליה ברטפלד . למרות שללהקת בנות של שחורה, ערבייה ויהודייה שמנסות להצליח בתקופת בן גביר יש פוטנציאל קומי מטורף… איכשהו… אני פחות רואה את זה קורה. 
2. אף אחד, אבל אף אחד, לא רוצה סיטקום על הרפורמה המשפטית. זה נושא מדכא לאללה. מה אפשר לכתוב על זה? אין דמוקרטיה, תרקדו? אנחנו באחד המאבקים הכי חשובים של מדינת ישראל, אם לא הכי חשוב. וסיטקום לא בנוי לרצינות כזאת. לא היה לי שום דבר מצחיק להגיד על המצב. 

המוח שלי היה ריק לחלוטין. נאדה. גורנשיט. לא משנה כמה ניסיתי, לא הצלחתי לחשוב על כלום. 

אפילו פניתי למקומות אפלים כמו טוויטר לעזרה.  נתנו פה ושם רעיונות סבבה, אבל הרגשתי שזה לא בסדר כי אלו רעיונות של אנשים אחרים. זו רמאות. 

ואז כשהכל נראה קודר והדדליין תקתק – פניתי הכי נמוך שאפשר. ל-ChatGPT

שזה לא רמאות… כי זה לא רעיונות של אנשים אחרים… אלא מחשב, נכון? 

אמרתי שאני אבקש ממנו עלילות בסיסיות ואני פשוט אחפש משהו שקרה בשבוע, סליחה, ב-24 השעות האחרונות, סליחה, בשבע הדקות האחרונות – שאפשר לעשות ממנו תפאורה פוליטית. שזה לא קשה. זה באמת רק עניין של שבועות, עד שיעלה לכנסת חוק מימון קצבאת לטאות (יהדות התורה בעד, האופוזיציה נגד). 

קראו עוד:

מתן וייסמן – ראיון ר-ציני

מועמדי האקדמיה הישראלית לפרסי טלוויזיה בדרמה קומית וקומדיה 2022

איך סדרות ישראליות ייראו באמריקה?

ייעוץ אישי לכתיבה קומית וליווי אישי – סדנת סטנדאפ פרטית

הפיג'מות – סיטקום על משרד פיננסי

אני מתחילה – תן לי בבקשה עלילה לסיטקום הישראלי הפיג'מות:

ChatGPT מקליד…..

"סדרת הפיג'מות מתארת את החיים היומיומיים של חמישה חברים טובים מאוד בגיל העשרים המאוחרים". אוקי.. התחלה לא רעה. אבל זה לא חמישה חברים. זה שלושה חברים. ארבעה אם מחשיבים את אלונה. אולי הוא מדבר על העונות המאוחרות? עם ימית ונתן? 

"הם עובדים במשרד פיננסי קטן במרכז העיר. הם נאלצים להתמודד עם מגוון של בעיות וקשיים הקשורים לחייהם האישיים והמקצועיים, ומנסים למצוא את הדרך הטובה ביותר להתמודד עם כל זאת ולהמשיך להתקדם בחיים.בפרק הראשון של העונה החדשה, החברים מתכננים לצאת לחופשה בחו"ל יחד כדי להירגע ולהתפנות מהלחץ היומיומי. אך מה שצריך להיות חופשה נעימה ורגועה מתהפך למכשול גדול כאשר נופשם מתפרק עקב מגוון תקלות טכניות ואישיותיות. החברים נאלצים לפנות למשא ומתן רב כדי להשיג פתרונות לבעיות שלהם, וכך מתחילה סדרת הפגישות המצחיקה והמרגשת כאחד.

"ככל שהחברים מנסים לפתור את בעיותיהם האישיות והמקצועיות, הם מגלים כי יש להם יחסים מסתוריים עם בעלי עסקים וממשלתיים מובילים, והם נאלצים להתמודד עם השלכות של היחסים האלה על חייהם".

אוקי. זה דייפנטלי לא הפיג'מות. רגע, אם הוא ממציא עלילות לפי שמות של סיטקומים קיימים, לא מעניין מה הוא ייתן לשמות קצת יותר הזויים? 

להרשמה לניוזלטר:

סברי מרנן – צוות ספרי מרננים

ביקשתי ממנו שיכתוב עלילות לשמש, פולישוק ועבודה ערבית. לא היה משהו יותר מדי מעניין. 

הסדרות של הצ'אטבוט נראות… וול, בול סדרות שצ'אטבוט כתב. 

עד שהגענו לסברי מרנן. 

"סברי מרנן הוא סיטקום ישראלי דרמטי המתאר את החיים של צוות ספרי מרננים צעירים בפרקטיקה. העלילה מתמקדת בחוויותיהם המקצועיות והאישיות של הסטודנטים במהלך התקופה המאתגרת והמורכבת של הפרקטיקה שלהם.

בפרק הראשון של הסיטקום, אנו מכירים את נועם, סטודנט לסבר מרננות צעיר ומבטיח שמצטיין במיומנויותיו המקצועיות והאנושיות. במהלך הפרק, נועם מגלה כי הוא חי בסביבה מורכבת ומלאת קשיים, החל מהסתגלות לסגנון חיים מקצועי חדש ועד לקשיים בתקשורת עם הצוות המקצועי והמנהלת.

"בנוסף לסיפורו של נועם, אנו מכירים את שאר הסטודנטים בקבוצה שלו, כולם יוצאי ישראל ומתארחים בג'ונגל של אתיופיה למטרת הפרקטיקה שלהם. עם זאת, הם נאלצים להתמודד עם קשיים רבים במהלך התקופה שלהם באתיופיה, כולל קשיים בתקשורת ובהבנת התרבות המקומית".

סטודנט לסבר מרננות?! WTF סבר מרננות?! קורס בלימודי קולנוע של האוניברסיטה בתל אביב על "סברי מרננות- השסע העדתי כקומדיה" 

אולי זה צמח שצומח רק באתיופיה? רגע, מה הם בכלל עושים באתיופיה? 

זה פשוט נקטע באמצע. ולא רק זה, כל מה שה-GPT כתב לי נקטע באמצע. אחרי עבודת בירור קלה (חיפשתי בגוגל) הבנתי שבאותיות שמיות ולא לטיניות מגבלת התווים הרבה יותר נוקשה. מה הפתרון? לכתוב באנגלית ולתרגם? לא, אני יותר מדי עצלנית בשביל זה. לשלם לצ'אט שיהיה לי פרימיום ואז זה יעבור את מגבלת התווים? נופ. אני אוהבת לשרוף את הכסף שלי על דברים מוחשיים. 

סברי מרנן – גרסת נוי

אז פשוט… 

השלמתי בעצמי. קדימה נוי, הגיע הזמן שלך להוכיח את עצמך בתור כותבת. 

"בנוסף לסיפורו של נועם, אנו מכירים את שאר הסטודנטים בקבוצה שלו, כולם יוצאי ישראל ומתארחים בג'ונגל של אתיופיה למטרת הפרקטיקה שלהם. עם זאת, הם נאלצים להתמודד עם קשיים רבים במהלך התקופה שלהם באתיופיה, כולל קשיים בתקשורת ובהבנת התרבות המקומית" – עד כה הצ'אטבוט.

נועם, הסטודנט המבטיח לסברי מרננות מגלה גזע סברי מרננות רעיל ומסוכן אך נדיר שמראה לשבט. המקומיים באתיופיה בטוחים שזו קונספירציה של הלבנים לחסל אותם ומתחילה מלחמת אחים. שחורים נגד לבנים, יהודים נגד נוצרים, שמנים נגד רזים. ראש העיר של הכפר מחליט לבטל את כל החוקים ולהחיל חוקים חדשים בשביל לכבות את הלהבות. אבל לפני שהוא מחיל חוקים חדשים. גם הסטודנטים וגם הכפריים מתנגדים למשטר החדש ועושים הכל בשביל לסכל! אולי הם בסוף יבינו שהם לא כל כך שונים…..? 

טוב, בסוף כן יצא סיטקום על הרפורמה. בערך.      

להזמנת הרצאה על הומור או סטנדאפיסטים:

0547454667

[email protected]
[email protected]

The post ביקשנו מ-ChatGPT לכתוב עלילות לסיטקומים ישראליים appeared first on ילדי הקומדיה.