בשלב הזה, כשכולנו כבר די מותשים מהמלחמה, המציאות מרגישה לפעמים כמו בדיחה לא מוצלחת. אבל דווקא כי קשה למצוא סיבות לצחוק, לפעמים כל מה שצריך הוא אסקפיזם טוב, ועדיף כזה שמגיע עם הרבה הומור שחור, ציניות ואבסורד. אז אם גם אתם צריכים רגע לנשום, אספנו עבורכם כמה ספרי מלחמה מצחיקים, קומיים ושנונים, שיזכירו לכם שלפעמים הדרך הכי טובה להתמודד עם המצב היא פשוט לצחוק עליו.

מלכוד 22, ג'וזף הלר –  הקלאסיקה של ההיגיון העקום

אומרים שהספרים תמיד יותר טובים מהסרטים, ובמקרה של מלכוד 22 זה כמעט לא כוחות. ג'ון יוסריאן, טייס הפצצה אמריקאי במלחמת העולם השנייה, רק רוצה לצאת בחיים מהמערכת הצבאית, שנראית כאילו היא עושה הכול כדי לשבור אותו עם הבירוקרטיה שלה. סביבו יש מפקדים מנותקים, חוקים אבסורדיים ותחושה כללית שאף אחד לא באמת יודע מה הוא עושה. וזה בדיוק הקסם של הספר: הלר לא צוחק על המלחמה עצמה, אלא על כל המנגנון המפלצתי שמייצר היגיון עקום, שבו מי שרוצה לחיות נחשב משוגע, ומי שממשיך לטוס כנראה באמת איבד את זה. ההומור כאן חד ומדויק, אבל כזה שמשאיר אחריו גם טעם קצת מר.

החייל האמיץ שווייק, יארוסלב האשק – טמטום ממוסד

יש גיבורים שיוצאים לקרב עם מבט נחוש, ויש את שווייק, שיוצא אליו כאילו הוא בדרך למכולת. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, יוזף שווייק נסחף בין גיוס, מעצרים, רופאים, קצינים ושפע של טמטום ממוסד, וכל הדרך לא ממש ברור אם הוא אידיוט מושלם או גאון שמפרק את המערכת מבפנים עם חיוך תמים. וזה לב הסאטירה: הסופר האשק בונה דמות שנראית כמו בורג קטן ועלוב, אבל מצליחה לחשוף עד כמה הצבא, הלאומנות והמשמעת העיוורת הם קרקס אחד גדול. ההומור כאן לא רק פרוע, אלא גם ערמומי מאוד: שוויק מתייחס ךכל פקודה ברצינות גמורה, עד שמבינים כמה היא מופרכת.

בית מטבחיים חמש, קורט וונגוט – הזמן איבד כיוון

אם מלכוד 22 יגרום לכם לצחוק מהעצבים על המערכת,  בית מטבחיים חמש יגרום לכם להרים גבה ואז לשאול מה לעזאזל קראתם עכשיו. גיבור הספר, בילי פילגרים, הוא חייל אמריקאי ששרד את הפצצת דרזדן במלחמת העולם השנייה, אבל במקום לספר את הסיפור בצורה מסודרת, הוא פשוט קופץ בין תקופות שונות בחיים שלו בלי שום אזהרה, ככי הזמן עצמו איבד כיוון. וונגוט מערבב כאן מלחמה, מדע בדיוני והמון אבסורד, ויוצר ספר שהוא גם מוזר מאוד וגם חכם מאוד. או כמו שהוא אומר "ככה זה". הסאטירה כאן לא באה מבדיחות גדולות, אלא מהדרך שבה הכול מרגיש כל כך חסר היגיון, עד שכבר אין ברירה אלא לצחוק.

מ.א.ש., ריצ'רד הוקר – הספר שהוליד את הסדרה

אם חשבתם שבית חולים שדה בזמן מלחמה הוא מקום רציני, לחוץ ומלא משמעת, אז חכו שתקראו את מ.א.ש. עוד לפני שהוא עובד לסדרה מפורסמת, מ.א.שהיה ספר העוקב אחרי צוות רופאים צבאיים במלחמת קוריאה, שמבלים את הימים שלהם בניסיון להציל חיילים, ואת שאר הזמן בשתייה, מתיחות, וירידות על כל מה שזז, כולל הצבא עצמו. בתוך כל הכאוס הזה, הוקר בונה סאטירה חדה ומצחיקה על מערכת שמצפה מאנשים לתפקד כרגיל בתוך מצב שהוא הכול חוץ מנורמלי. ההומור כאן שחור, פרוע ומלא חוצפה, והוא עובד, כי ברור שמתחת לכל הבדיחות מסתתרת מציאות שאי אפשר באמת לעכל בלי קצת טירוף.

קראו גם: ספרים מצחיקים

ההליכה הארוכה במחיצתו של בילי לין,  בן פאונטן – הומור חד ועצבני

מלחמה, כידוע, היא דבר נורא, אבל באמריקה של בילי לין היא גם יכולה להפוך בקלות למופע נוצץ עם תאורה טובה וזיקוקים. בילי הוא חייל צעיר שחוזר מעיראק היישר לסיבוב ניצחון תקשורתי, אחרי שקטע מצולם מהקרב שלו הפך אותו ואת החברים שלו לגיבורים לרגע. מכאן הספר זורק אותו לתוך יום אחד של פטריוטיות מוגזמת, יחסי ציבור, סלבריטאים והמון אנשים שמתלהבים מהמלחמה, בעיקר כשהיא נראית טוב בטלוויזיה. פאונטן בונה כאן סאטירה חדה, מצחיקה ועצבנית על חברה שיודעת למחוא כפיים לחיילים, אבל הרבה פחות לעצור ולהבין מה הם באמת עברו.

העכבר ששאג, לאונרד ויברלי – הומור שובב ומלא קסם

לא כל מלחמה מתחילה משנאה, אידיאולוגיה או מאבק על גבולות. לפעמים היא מתחילה פשוט כי למישהו נגמר הכסף ועלה לו רעיון ממש גרוע. במרכז הספר עומדת דוכסות אירופית זעירה, שמחליטה להכריז מלחמה על ארצות הברית לא כדי לנצח, אלא דווקא כדי להפסיד יפה ולקבל אחר כך חבילת שיקום נדיבה. משם, כמובן, הכול יוצא משליטה. ויברלי לוקח את כל ההיגיון של פוליטיקה עולמית, מעצמות ומלחמה, והופך אותם לבדיחה אחת גדולה ומבריקה. ההומור כאן שובב, חד ומלא קסם, והבדיחה הכי טובה היא שכמה שזה נשמע מופרך, זה גם מרגיש לא מאוד רחוק מהמציאות.


ספרי הומור לרכישה

טוראי אנג'לו (Privete Angelo), אריק לינקלייטר – מבוכה וטיפשות אנושית

אנג'לו הוא לא בדיוק מה שחושבים עליו כשמדמיינים גיבור מלחמה. הוא לא אמיץ במיוחד, לא קשוח במיוחד, ובטח לא נראה כמו מישהו שבא להציל את המולדת. ובכל זאת, דווקא הוא מוצא את עצמו נסחף בתוך כל הבלגן של מלחמת העולם השנייה, עובר בין צבאות, מסתבך עם האנשים הלא נכונים, ונקלע שוב ושוב למצבים שנשמעים כאילו מישהו המציא אותם בשביל הצחוק. הכיף בספר הזה הוא בדיוק הפער בין כל הדיבורים הגדולים על כבוד, גבורה ותהילה, לבין הגיבור המבולבל שעומד במרכזו. ההומור כאן קליל, חד ומלא חן, והוא מצליח להזכיר שמאחורי כל הסיסמאות של מלחמה יש גם הרבה מאוד מקריות, מבוכה וטיפשות אנושית.

הרפתקאות החייל איוון צ'ונקין, ולדימיר ווינוביץ' – – פקידים לחוצים וחשדנות מוגזמת

אם אהבתם את שווייק, יש סיכוי טוב שתסתדרו מצוין גם עם איוון צ'ונקין. מדובר בחייל סובייטי פשוט למדי, שנשלח לשמור על מטוס תקול באיזה כפר נידח ומשם העניינים רק הולכים ומסתבכים. מה שמתחיל כמו משימה שולית וחסרת חשיבות, הופך מהר מאוד לשרשרת של אי הבנות, פקידים לחוצים, חשדנות מוגזמת והמון תגובות מופרכות של מערכת שלוקחת את עצמה הרבה יותר מדי ברצינות. כל הכיף בספר הוא לראות איך סיטואציה קטנה וטיפשית מתנפחת לממדים מגוחכים לגמרי. ההומור כאן פרוע ומלא שובבות, והסאטירה עובדת נהדר דווקא כי אף אחד לא שם לב כמה הכול מגוחך, חוץ מהקורא.

The post ספרי מלחמה מצחיקים: 8 רומנים קומיים שיגרמו לכם לצחוק על האבסורד appeared first on ילדי הקומדיה.

ספריו של פול אוסטר לא ידועים בקומדיה שלהם. אבל הומור מעודן ואירוני שזור בהם. מקריצה לקורא, דרך משחקי מילים ועד האבסורד המוחלט. על הומור בספרי פול אוסטר

האם פול אוסטר היה סופר מצחיק? ברביעי האחרון (30 באפריל), הסופר היהודי-אמריקאי פול אוסטר, נפטר בגיל 77 בביתו שבברוקלין אחרי מאבק במחלת הסרטן. אוסטר, מגדולי הסופרים והמוערכים ביותר בעולם, הותיר אחריו עשרות ספרים שהפכו לרבי מכר כמו "מר ורטיגו", "המצאת הבדידות" ו"מוזיקת המקרה", כשהספר האחרון שלו "באומגרטנר" יצא לאור בישראל לפני שנה. הספרים שלו הצליחו לסחוף אחריהם קוראים בכל רחבי העולם, בזכות הכתיבה הרגישה והנגישה, העלילות המרתקות של ספריו שהיה בהם ניחוח המזכיר את המותחנים של היצ'קוק, ובגלל הדמויות שאי אפשר היה שלא להתאהב בכל אחת ואחת מהן.

אוסטר, שעסק בשאלות קיומיות ונושאים מורכבים, הוא לא הסופר הראשון שקופץ לנו לראש כשאנחנו חושבים על סופרים מצחיקים. עם זאת, בתוך העלילות המורכבות והגיגיו הפילוסופיים, מסתתר הומור שמוסיף עומק וקסם ליצירותיו. ההומור של אוסטר היה מאופק ואירוני, ושיקף את האבסורד ואי הוודאות של החיים.

קראו עוד:

סרטי וסדרות קומדיה בהוט בחודש אוגוסט

איליה אקסלרוד –  ראיון עם כוכב הסטנדאפ ברוסית

חייזרים  -סיפור קומי מאת שמואל אבן-זוהר

שובבות בטרילוגיה הניו יורקית, משחקי מילים במוזיקת המקרה

אוסטר התאפיין בשנינות והתבוננות חדה על העולם. היה לו כישרון לתפוס את הרגעים המוזרים והמשונים של חיי היומיום ולהציג אותם בצורה משעשעת ומעוררת מחשבה. ב"הטרילוגיה הניו יורקית" למשל, אוסטר העניק תצפית סאטירית על ז'אנר הבלש, וערער את המוסכמות של הז'אנר עם קורטוב של הומור. בספר הגיבור דניאל קווין, נוטל על עצמו את זהותו של בלש פרטי בשם פול אוסטר. הטוויסט הזה לא רק מטשטש את הגבול בין מציאות לבדיה, אלא גם נותן לנו הקוראים קריצה ששוברת את "הקיר הרביעי" שבספר. האירוניה של דמות בשם פול אוסטר, שיש לה את אותו שם של הסופר ושנקלעת לתעלומה מביכה, מוסיפה רובד של הומור לעלילה, וממחישה את הנטייה של אוסטר לשובבות ספרותית.

הרשמה לניוזלטר:

סימן היכר נוסף להומור של אוסטר הוא הנטייה שלו למשחקי מילים ולרמיזות ספרותיות. ב"מוזיקת ​​המקרה", אוסטר בוחן נושאים של גורל ורצון חופשי דרך הרפתקאותיהם של שני גיבורים אומללים, ג'ים נאש – כבאי שאשתו נוטשת אותו וג'ק פוצי – מהמר מקצועי, שיוצאים למסע המגיע לשיאו במשחק פוקר באחוזת פאר של מיליונרים. בתוך החרדה הקיומית וההרהורים הפילוסופיים, אוסטר מעניק רגעים משעשעים באמצעות משחקי מילים. כך לדוגמה, השם "ג'ק פוצי" הוא קריצה שובבה למילה האיטלקית "בור" (Fossa) שמרמזת על כך שאותו פוצי גרר את הגיבור שלנו עמוק בתוך תסבוכת שיהיה לו קשה לצאת ממנה. 

אבסורדיות ואקסצנטריות בשגיונות ברוקלין, הומור עצמי בהמצאת הבדידות

ההומור של אוסטר מתקשר גם למצוקות האבסורדיות והמשברים הקיומיים של הדמויות שלו. ב"שגיונות ברוקלין" אוסטר מציג לנו את נתן גלאס, סוכן ביטוח בדימוס שמוצא את עצמו נמשך לסדרה של מפגשים אבסורדיים וסוריאליסטיים יותר ויותר עם תושבי ברוקלין האקסצנטריים. מהשיחות שלו עם אחיינו טום – אינטלקטואל שהפך לנהג מונית, דרך המפגש עם ילדה בת תשע שמעדיפה לשתוק ועד ניסיונו הגרוע לכתוב את "ספר האיוולת האנושית", הרפתקאותיו של נתן רצופות בהומור אפל ובאירוניה. אוסטר משתמש ברגעי האבסורד האלו כדי לחקור שאלות קיומיות עמוקות יותר על זהות, מוסר והחיפוש אחר משמעות בעולם.

מפתה לתאר צעד אחר צעד את הקומדיה שהתפתחה כאן, אך אינני רוצה למתוח את סבלנותו של הקורא בעניינים שבעצם אינם שייכים ממש לסיפור… (מתוך שגיונות ברוקלין, תרגום: מיכל אלפון"

ב"מר ורטיגו", הדמות הראשית מתמודדת עם מצבים אבסורדיים, כשוולט ראולי הגיבור, יוצא למסע מופרך וקומי. מילד עני ויתום חסר פרוטה, הוא נפגש עם מאסטר יהודי שמלמד אותו איך להיות אקרובט מעופף, לרחף גבוה ולטפס על סולמות וחבלים דמיוניים. הניגוד בין נקודת המבט התמימה של וולט לעולם הפנטסטי של המאסטר,  מוסיף רובד של הומור לעלילה, כשוולט מתמודד עם האתגרים הסוריאליסטיים של המקצוע החדש שלו.  

גם ביצירה האוטוביוגרפית שלו "המצאת הבדידות", הנחשבת לספרו הטוב ביותר, אפשר לקבל הצצה לחוש ההומור המיוחד של אוסטר. הספר משקף את מערכת היחסים שלו עם אביו ומתמודד עם המורכבות של זיכרון ואובדן. למרות הנושא העגום, אוסטר מוסיף לפרוזה שלו רגעים של הומור עצמי ומציע לקוראים הצצה אותנטית לאישיות המרתקת של אוסטר.

פול אוסטר אולי לא היה הסופר המצחיק ביותר, אבל ההומור שלו היה חלק משמעותי מסגנונו הספרותי. בין אם באמצעות משחקי מילים, רגעים אירוניים או סיטואציות משעשעות, אוסטר אפשר לנו הקוראים לצחוק על האבסורד שבקיום ובמקביל לכך לעורר בנו תובנות עמוקות. אנחנו אמנם נפרדים מאוסטר הסופר, שעבר חיים לא פשוטים בכלל, אבל הספרים שלו יישארו איתנו לנצח, ותמיד יעלו בנו חיוך. 

דברו איתנו על סטנדאפ, הרצאות, סקירות ועוד:

The post מה מצחיק בפול אוסטר? appeared first on ילדי הקומדיה.

הרומן הקומי "ג'וני בוי" של יונתן ילון הוא סיפור על ג'וני, שהופך לכוכב פופ ענק בשנות השמונים. לאחר שלושים שנה מגיע סופר ישראלי לעיר ומתאר את סיפור הצלחתו הקצר של ג'וני דרך שבעה מרואיינים. זהו הרומן השלישי של ילון לאחר המלך צ'ינגיס הראשון וכורש הנסיך האחרון. את הספר תוכלו לרכוש ברכישה מוקדמת בהדסטארט עד 14 בספטמבר השנה. הספר הוא בעיקר רומן קומי, שזה מה שמעניין אותנו.

"ג'וני בוי" מוגדר על ידיך כרומן קומי למרות שגם בספריך אחרים היה הומור. מה ההבדל?

הרומן הראשון שלי, "המלך צ'ינגיס הראשון", היה רומן סאטירי שבו ההומור היה יותר פוליטי וציני, והרומן הקודם, "כורש הנסיך האחרון", לא היה קומי בכלל. כך שכבר שנים רבות לא כתבתי קומדיה ראויה לשמה, והתגעגעתי לזה! הייתי אומר שההומור בספר הנוכחי הוא יותר נוסטלגי ו"ידידותי למשתמש".

היכן לדעתך עומד הרומן הקומי ביחס לספרות היום ולז'אנרים פופולריים?

באופן כללי היחס ליצירה הומוריסטית, במיוחד בארץ שבה איכות מזוהה עם ספרות "כבדה" יחסית, הוא כאל ז'אנר נחות. הפופ בכלל וזה של שנות השמונים בפרט נחשב גם הוא ז'אנר מוזיקלי נחות. בשני המקרים האופן שבו הז'אנרים נתפסים על ידי מבקרים "רציניים" לא יכול להיות רחוק יותר מהמציאות, לפחות באופן שבו אני רואה את הדברים. דווקא בגלל זה היה לי חשוב לשלב בין השניים ולכתוב רומן מצחיק על כוכב פופ מהאייטיז.

מה ההבדל לדעתך בין רומן קומי לזא'נרים אחרים של קומדיה, כמו סטנדאפ וקומדיה קולנועית או טלוויזיונית?

ההבדל הוא כמובן הפרפורמנס – כשאתה קורא אתה לא קולט באותו אופן את שפת הגוף וסגנון הדיבור של הדמויות. לכן בהומור ספרותי הטקסט ושנינותו משחקים תפקיד חשוב יותר. בגלל אורכם, רומנים קומיים לא יכולים להיות אוסף של פאנצ'ים כפי שיכול להיות בסטאנדאפ או בסיטקום, כך שההומור נבנה בהדרגה ודורש מהקורא לדמיין את הסיטואציה במקום שהיא תקרה לו מול הפרצוף.

הרשמה לניוזלטר

איזו סיטואציה או משפט מהספר מצחיקים אותך במיוחד?

נכון תמיד כשרואים איזו פרסומת מטומטמת או קונספט הזוי חושבים "מעניין איך נראתה הישיבה בה הוחלט על זה ומי חשב שזה רעיון טוב"? אז בספר יש בדיוק כזאת ישיבת תאגיד, שבה הופכים את ג'ון אשקרופט הצעיר ל"ג'וני בוי" ואומרים לו מה הוא צריך לשיר, איך הוא צריך להתנהג ועם מי הוא צריך לצאת.

מי הסופרים הקומיים שהשפיעו עליך?

פ. ג'. וודהאוס הוא המאסטר של הכתיבה הקומית מבחינתי, וגם ג'וזף הלר וסרוואנטס. בארץ מצחיקות אותי נעה ידלין, מירב הלפרין ומאירה ברנע גולדברג, וכמובן גם הספרים והסרטים הישנים של אפרים קישון. "ג'וני בוי" הוא קצת יותר בסגנון ניק הורנבי, במיוחד בגלל החיבור עם מוזיקה.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך בכלל?

בקולנוע מל ברוקס, עפתי על כל מה שהוא עשה ו"אוכפים לוהטים" הוא סרט הקומדיה האהוב עליי, אולי לצד Kung Fury. אהבתי למשל את After Hours של סקורסזה, שנכתב על ידי ג'וזף מיניון (שם קומי לכשעצמו), ואת הסרטים של סשה ברון-כהן.

במוזיקה כמובן מוריסי, הליריקן המצחיק והנוגה ביותר בעולם. כרגע אני מחבב את שירי הדאחקות המצליחים בפופ הישראלי, במיוחד את אלה של נונו, תמיר בר וערוץ הכיבוד.

בתחום משחקי המחשב אל לואו, רון גילברט, טים שייפר ודייב גרוסמן השפיעו עליי ביצירת משחק ההרפתקאות הקומי "אושר בלי גבולות", שכתבתי יחד עם אורי וכטל.

בטלוויזיה לארי דיוויד וג'רי סיינפלד ביחד ולחוד, ובסדרות גם "נשואים פלוס" ו"סאות' פארק". בארץ ממש אהבתי את אודי כגן ב"משיח" וגם את "קופה ראשית".

קראו עוד:

ראיון ר-ציני – שיחות עם קומיקאים | ספר

מעריצה לנצח | ספר קומדיה רומנטית

הקומיקאי פטריס אוניל – איך השפיע עליי האדם שלא הכרתי

The post הרומן הקומי "ג'וני בוי". יש דבר כזה? ראיון עם יונתן ילון appeared first on ילדי הקומדיה.

זהו הספר הרביעי בסדרת כוכבי ההוקי. קדמו לו: מעריצה שרופה, מעריצה מאוהבת ומעריצה חוזרת. הסדרה כיכבה ברשימות רבי המכר בארץ ובעולם וזכתה להצלחה רבה.

ויולט מאורסת לאלכס ווטרס, קפטן קבוצת הוקי והשחקן המתוגמל ביותר בליגה. כמובן שהוא גם רומנטיקן חסר תקנה בעל לב ענקי ומעולה במיטה. וויולט הול כבר רוצה להתחתן.

אבל וויולט מעלה פריחה בכל רגע שמישהו מעלה את נושא החתונה והאימהות שלה ושל אלכס לא מפסיקות לחפש יחד אחר אולמות אירועים.

ציטוט:

היא מכוסה במגבת, אבל יש מחשוף נדיב. "למה את כועסת עליי?" אני אומר לציצים שלה. היא מקישה באצבעותיה מול פניי ואני מרים את מבטי. לחייה אדומות ועיניה רושפות, אך לא בתאווה, אף שהזקפה שלי מצביעה לעברה, ממתינה שתשתמש בה בתור ידית. "למה?" היא שואלת בספקנות.

"כן. מה עשיתי?"

היא זורקת את זרועותיה באוויר. "מה עשית?"

"אני לא יודע מה עשיתי שהכעיס אותך, אבל אני מצטער על מה שזה לא היה."

מבצע

₪29 לספר דיגיטלי  באינדיבוק

הוצאה:

אדל

קראו עוד:

קומדיות רומנטיות ספרותיות | כל מה שרציתם לדעת

קומדיות רומנטיות מומלצות ולא מביכות

במאי הקומדיה הטובים ביותר

The post מעריצה לנצח | ספר קומדיה רומנטית appeared first on ילדי הקומדיה.

"איך עושים מצחיק" הוא ספר של מגי אוצרי ואדר מירום שידריך אתכם בכל מה שילדי הקומדיה לא הצליחו לעשות: איך לכתוב קומדיה – מפאנצ'ים קצרים וסאטיריים ועד דמויות ומערכונים. המדריך כולל בין היתר ידע תיאורטי כמו גם תרגילים מעשיים. מה שהמחברים מכנים המתמטיקה של ההומור – איך פועל הצחוק? מה משעשע אותנו? ואיך בנויה בדיחה?  יצאנו ללמוד על הספר ועל המחברים.

אפשר ללמד מישהו לא מצחיק להצחיק?

 לא בטוח, כי כן יש אנשים שהם פשוט מצחיקים מטבעם. אבל – לא כל מי ש"מצחיק בחבר'ה" בהכרח יודע איך להפוך את התחביב למקצוע, וזה משהו שדווקא כן אפשר ללמוד. אפשר לקחת את הבסיס, ובעזרת תרגול והתמקצעות להפוך אותו למשהו יותר טוב, יותר חד, ואולי אפילו להצליח להתפרנס ממנו.

למה בעצם להקשיב לכם? מי אתם?

אנחנו מכסים את התחום של ההומור מכל הכיוונים – ד"ר מגי אוצרי חקרה הומור מהצד האקדמי, היא יודעת להסביר מה קורה במוח שלנו בזמן שאנחנו צוחקים ואת ההיסטוריה והרקע החברתי של ההומור. את הצד הפרקטי מכסה אדר מירום, שהוא כותב קומי ותיק בשלל תוכניות כבר 13 שנה, בין היתר יצר את "אנחנו במפה" ו"שקופים" וכתב ל"גב האומה", "ארץ נהדרת" ו"בובה של לילה", ויודע את כל הטיפים הקטנים והגדולים שהופכים "בן אדם מצחיק" ל"כותב בטלויזיה".

ממה נבע הצורך לכתוב את הספר?

כתבנו את המדריך בגלל שהומור נראה על פניו כמו תחום אינטואיטיבי – יש דברים שהם פשוט מצחיקים וכאלו שהם לא, אבל בפועל הוא מורכב מהמון כללים וחוקים שאפשר ללמוד ולהשתפר בהם. מגי היא סופרת ומעבירה סדנאות כתיבה, ולא פעם התלמידים שלה נתקעו במקומות שבהם הם רוצים לבנות דמויות קומיות או להקליל סיטואציות עם פן קומי. גם לאדר פונים המון אנשים שרוצים לדעת איך מגיעים ללכתוב בטלוויזיה. ניסינו לתת מענה לכל השאלות האלה, או לפחות את הבסיס שממנו אפשר להתחיל.

איזו דוגמה מהספר הצחיקה אתכם במיוחד?

אנחנו הכי אוהבים את

בספר אתם נותנים דוגמאות להומור שהוא קל להכנה וירוד אבל אפקטבי בתוכניות שבועיות. יש הומור גבוה והומור נמוך?

 בדיחה היא סוג של משוואה מתמטית. אנחנו נותנים למאזין את הנתונים ואת הנעלם, והוא צריך לפתור אותה. אם הוא הצליח – הוא נהנה וצוחק. אם לא – הוא מתוסכל. אז אין בדיוק "הומור גבוה" ו"הומור נמוך", אבל כן יש תרגילים פשוטים ותרגילים מסובכים. יש בדיחה שבשביל "לפתור" אותה מספיק ידע בסיסי מאוד, ויש אחרת שבשביל להבין אותה צריך בסיס ידע רחב, כמו להכיר שמות של חברי כנסת או ידע ספציפי בהיסטוריה או ספורט. זה לא שבהכרח הבדיחה המסובכת היא יותר טובה! הרעיון הוא לדעת להתאים את הבדיחה לקהל ולמקום. אם סיפרת בדיחה מורכבת מדי לקהל שלא הבין אותה ולא צחק, אז היא בדיחה לא טובה, למרות שבטח היית מאוד מרוצה מעצמך כשחשבת עליה.

בספר אתם מלמדים נוסחאות. אבל הרבה פעמים מה שמצחיק הוא לצאת מהנוסחה או ממד אישי שרק אדם אחד יכול לחשוב עליו. מה דעתכם?

במדריך אנחנו מלמדים נוסחאות כדי לעזור לעשות אחד משניים – או לכתוב לפי הנוסחה, או לכתוב לא לפי הנוסחה. זה נכון שבדיחות זכירות ומעניינות הן הרבה פעמים אלו ששוברות את הכללים, אבל בשביל לשבור את הכללים צריך קודם כל לדעת מה הם הכללים. למשל – הכלל אומר שהאוזן אוהבת לשמוע פאנצ'ים בשלושה חלקים. אחת, שתיים, פאנץ'. זו המבנה הכי מקובל,  שהכי מסתדר לנו. בדיוק מהסיבה הזאת אנחנו נצחק במיוחד אם נשמע פתאום את קיציס נותן עכשיו פאנץ' ארוך שממשיך וממשיך עד שיגמר לו האוויר. זה כי אנחנו יודעים שזה שובר את החוקים, שפאנץ' צריך להיות קצר וקולע, והנה פתאום המנחה מדבר ברצף כבר חצי דקה. בקיצור, זה נחמד לחשוב מחוץ לקופסה, אבל בשביל כדאי שקודם כל תהיה לכם קופסא.

מה הפרק שהכי נהניתם לכתוב?

אנחנו הכי אוהבים את החלק שמדבר על "וואן ליינרים", בדיחות קצרות וחדות בסגנון מבזק של קיציס. זה כנראה הביטוי הכי מזוקק של הומור, וגם עם הכי הרבה סוגים של מבנים וטכניקות שאפשר ללמוד. לפני שמתחילים לבנות סדרות דמויות ומערכונים, צריך קודם כל להצליח להצחיק בשורה אחת.

מה הפרק שהיה הכי קשה לכם לכתוב?

הכי קשה היה לכתוב את החלק שמדבר על סאטירה. יש המון דברים שמשודרים בטלויזיה ונחשבים בעיני אנשים לסאטיריים, אבל הם בעצם לא. נוטים להחשיב כמעט כל דבר שנוגע באקטואליה או שנאמרת בו המילה "נתניהו" לסאטירה, אבל זה לא כל כך פשוט. יש כל מיני קריטריונים שצריכים להתקיים כדי שאומנות תקבל את ההגנה של סאטירה, צריכות להישאל שאלות כמו "למי מופנית הביקורת" ו"האם היא מוצדקת", ולצערנו היום יש פער די גדול בתחום הזה בין הרצוי למצוי.

בספר יש תרגילים אבל מי יבדוק אותם?

הטיפ הכי חשוב שאדר נותן לאנשים שרוצים לעבוד במקצוע הוא – לעבוד בזוגות. אנחנו לא תמיד מבקרים מספיק טובים של עצמנו, ודברים שנשמעים לנו קורעים מצחוק בראש בסוף זוכים לדממה מצד הקהל. את התרגילים שאתם עושים במדריך תמיד כדאי לנסות על חבר – להקריא בקול רם את הפאנצ'ים והמערכונים שכתבתם ולראות מה התגובה. קודם כל, כי עד שלא תנסו את החומרים על לפחות עוד בן אדם אחד, אף פעם לא תדעו אם זה עובד, ושנית, יש אלמנטים בהומור שעובדים רק אם אומרים אותם בקול, ופחות עובדים על הנייר. בדיחות צריך לשמוע, לא רק לקרוא.

לאיזה סוג הומור או כתיבה קומית אתם הכי מתחברים?

כמו עם מוזיקה, גם סגנונות הומור אהובים זה משהו שמשתנה עם הזמן. כרגע אנחנו בתקופה שיותר מעריכים קומדיות מרגשות ונוגעות ללב, כאלו שמצליחות גם להצחיק וגם להישאר איתך אחרי שהפרק נגמר. בקיצור, מחכים לעונה השנייה של "מייקל" ביס.

מה המילים שהכי הצחיקו אתכם?

אחרי הרבה שנים של כתיבת פאנצ'ים, למדתי שהאותיות הכי קומיות זה ק' (קומקום. מילה מצחיקה) ו- צ' (אצטרובל), ומכאן שהמילה המצחיקה האולטימטיבית היא – קציצה.

מי הקומיקאים או הכותבים שהכי השפיעו עליכם?

שום דבר מפתיע – ג'רי סיינפלד, טינה פיי וקומדיות איטייז מטופשות כמו האקדח מת מצחוק וטיסה נעימה. מכל הסיטקומים מגי דווקא הכי אהבה את "פרייז'ר", מוזרה. הקומדיה שהכי קינאנו בה השנה – "טד לאסו". אחרי בובה של לילה ו"אנחנו במפה" אין דבר שאני יותר מעריך משילוב מנצח של ספורט והומור.

מה הטיפ הכי חשוב לקחת מהספר?

הטיפ הגדול הכי חשוב – תמיד לחשוב לא רק על הבדיחה עצמה אלא גם על מי שהולך לשמוע אותה. להתחשב בקהל ולהתאים את הסגנון אליו. בדיחה יכולה להיות מצוינת על הנייר, אבל לאוזניים הלא נכונות היא פשוט לא תעבוד. אי אפשר לספר בדיחות "גב האומה" ב"בובה של לילה", ולהפך. יותר מזה – בדיחה שלא מתאימה לקהל לא רק שלא תצחיק אותו – היא עלולה ממש להרגיז אותו, כי לא להבין את הבדיחה זו תחושה די מתסכלת.

הטיפ הקטן הכי חשוב – כשנתונים שמות לדמויות רצוי להשתדל להימנע משם שמרמז על התכונה של הדמות. כלומר – הדמות של המיליונר היא לא "מנשה מפצוץ" והדמות של הדיאטנית היא לא "פחמימה לוי". בבקשה לא. זה נורא.

קראו עוד:

קורס סטנדאפ – קורס כתיבה קומית

כתיבה קומית –  טיפים למתחילים

שש עצות לכתיבת קומדיה מכותבים קומיים

The post איך עושים מצחיק |הספר | ראיון appeared first on ילדי הקומדיה.

כחובב בלשנות והומור, שאפילו כתב בנושא, מילון השטן של אמברוז בירז הוא אחת היצירות האהובות עליי. מדובר בלקסיקון סאטירי המתחזה למילון אלא שההגדרות בו הומוריסטיות. בירס זכה לכינוי "בירס המריר" בשל ביקורותיו ומימרת הקאצ' פרייז שלו, "שום דבר אינו חשוב".

מילון השטן התחיל כטור עיתונאי ובהמשך הוצא כספר בשם "תורת המילים של הציניקן". בתחילת המאה העשרים יצא אוסף עם כל כתבי בירז, וכותרת הלקסיקון שונתה למילון השטן.

הנה כמה דוגמאות מתוכו:

צר-מוחין (שם עצם). אדם שבאופן מתמיד ועיקש מחזיק בדעה השונה משלך.

התנזרות (שם עצם). תכונה של אנשים חלשים הנכנעים לפיתוי של למנוע מעצמם תענוגות. נזיר אמיתי מתנזר מהכל למעט ההתנזרות, ובייחוד מתנזר מהוצאת אפו מענייניהם של אנשים אחרים.

בימים אלו הוציא המחבר גילעד חיטמן מקבילה ישראלית בשם "המילון האסור" – המילון שלא דופק חשבון. גילעד חיטמן הוא לוכד נחשים בן 26 וזה ספרו הראשון. האם הוא יצליח להיות ביקורתי, מצחיק ונשכני כמו המקור?

המילון מתחיל בהגדרה  "'אאוגניקה' – ש"ע, נ' – הייתה פילוסופיה ביולוגית-חברתית מערבית פופולרית, שלפיה לכאורה הזין של פלוני יותר גדול ומרשים מן הזין של רעהו השונה בגזעו, כי הן לזין של רעהו והן לבעליו אין שום זכות קיום על פני האדמה. אחלה דרך להתחיל את המילון, הא?"

איך הגעת לאמברוז בירס?

הגעתי לאמברוז בירס  ול"מילון השטן" בפרט, בעקבות המלצה על המילון שנתן הביולוג והאתאיסט הבריטי ריצ'רד דוקינס בהערת שוליים בספרו "יש אלוהים?".

מה הייתה החוויה שלך בקריאת מילון השטן?

אני חייב להודות שעד היום לא קראתי את המילון בשלמותו ולפי הסדר, ואף לא ניסיתי. הסיבה המרכזית הייתה שהמילון היה נראה לי פרויקט לכשעצמו שאף פעם לא הרגשתי צורך מספיק עז להתפנות אליו, לפחות עד כה. ברם, כשקראתי את מה שקראתי חוויית הקריאה הייתה מורכבת מכל בחינה – השפה הייתה עבורי קשה להבנה, הערכים עצמם היו שונים מאוד ביניהם, ולא רק בגלל האורך אלא גם בגלל התכנים עצמם והרלוונטיות שלהם אליי ולימים אלה. על כן, יצא שחלק לא מבוטל מן הספר אפילו לא עניין אותי, אך החלק שכן עניין הותיר מספיק רושם בשביל שאשכרה אסתמך עליו לכתיבת ורסיה מודרנית משלי למילון.

מה ההגדרה של בירז שהכי אהבת?

לפני שנחשפתי לשאלה הזאת לא הייתה לי הגדרה שהכי אהבתי, אבל כדי לענות על השאלה חיפשתי דוגמאות בולטות מן המילון בשביל להיזכר, ובחרתי אחת (שדווקא לא זכורה לי מן הקריאה דאז):

Edible, n. Good to eat, and wholesome to digest, as a worm to a toad, a toad to a snake, a snake to a pig, a pig to a man, and a man to a worm.

עוד דוגמה, שדווקא אני כן זוכר ואף ציטטתי אותה כמה וכמה פעמים בשיחות עם אנשים, היא "תביעה":

מכשיר שבעזרתו אתה נכנס (לבית המשפט) כנקניק, ויוצא כחזיר.

(Litigation: A machine which you go into as a pig and come out of as a sausage.)

מה דומה ושונה במילון השטן לעומת המילון האסור?

דומה – בשניהם יש אותו הלך רוח (אבל לא בכדי, כי כתבתי בהשראת הספר המקורי), בשניהם יש כתיבה של פעם (לדעתי אפילו במונחים של שנת יציאת מילון השטן זה נחשב לספר ארכאי-משהו), ואני בטוח שיש עוד הרבה דמיון אם אחקור זאת היטב.

שונה – אני חושב שהמילון שלי, מטבע הדברים, מכיל הרבה יותר ערכים הקשורים בטכנולוגיה ומיניות – נושאים הבוערים בימינו הרבה יותר מאשר שהיו פעם. כמו כן, מידת הדגש אצלי על פוליטיקה היא אמנם לא מועטה, אך בהשוואה למילון השטן – היא גם לא רבה.

איך בירז לדעתך היה מגדיר את המילון האסור?

לדעתי, או לפחות כך אני מקווה, בירס קודם כל היה מחבב לפני סולד. בייחוד כי מדובר בספר שנשען על שלו… אי לכך ובהתאם לזאת, אני מניח שהוא היה מגדיר אותו כספר "משונה", כי בשבילו זה מסר מן העתיד "הרחוק".

האם יש קשר בין העבודה כלוכד נחשים לכתיבת המילון?

אין שום קשר בין העבודה כלוכד נחשים לכתיבת המילון, חוץ מצורות ביטוי של המשיכות הבלתי שגרתיות שלי.

מי קהל היעד של המילון?

מבחינתי, כולם קהל היעד של המילון, וכך זה גם התבטא בסוגי הרוכשים עד כה. יש לי רוכשים הנעים בסקאלה של חילונים גמורים בגיל הנעורים, ועד דתיים מבוגרים ונשואים מכל רחבי הארץ. מבחינת האנשים שיאהבו את הספר, אין ספק כי אנשים שהם שמרנים בתחומים כאלה ואחרים ובמידות כאלו ואחרות יסלדו ממנו ברובם המוחלט, אך המסרים שבו נועדו להיאמר לכולם – בין אם הם יקבלו אותם ובין אם לא, כי הם מתארים מציאות אמיתית שבקרב אנשים מסוימים היא בגדר טאבו. אותו הדין לגבי כל ספרי הקודש למיניהם – גם שם יש הרבה תכנים אשר צורמים לאנשים שלא מנהלים את חייהם על פיהם.

יש משהו שמעצבן אותך בהומור הישראלי של היום?

יש הרבה דברים שמעצבנים אותי בהומור הישראלי של היום, בייחוד כפי שהוא מתבטא אפוא באינסטגרם על ידי בני נוער.

בנוסף, אני גם לא מסמפט, בלשון המעטה, את ההומור של הרבה מבוגרים ישראלים. לדעתי, ההומור הישראלי, בחלק ניכר ממנו, די רדוד ומטומטם. אמנם יש הומור מבריק, כמו זה למשל של רשף לוי, אך מעטים הם האנשים שבאמת יוצרים הומור איכותי לטעמי.

יש משהו שהיית משנה במילון?

אילו היה לי תקציב רב יותר, הייתי משנה רבות במילון – בייחוד כותב יותר, ואף מוציא אותו לאור עב כרס. כעת הוא נראה כמו ספרון.

מה התוכניות להמשך הדרך?

ישנן תכניות רבות להמשך הדרך. מבחינת "המילון האסור", בהינתן הצלחה רבה מספיק שתצדיק השקעה בספר המשך, אשמח להוציא גם את "המילון האסור 2" וכן הלאה, ואולי לכתוב מילון לפי תמות:

המילון האסור – גרסת המוזיקה, המילון האסור – גרסת הדתות וכיוצא באלה.

אין סוף מבחינתי ליצירתיות הזאת. אולי גם אשקול לכתוב מלכתחילה בשפה אחרת, כי נכון לעכשיו יהיה מאוד קשה לתרגם את המילון לכל שפה בעקבות הרבה משחקי מילים שיש שם, שיהיה ניתן להבין רק בעברית. כאשר יתורגם, אצטרך לכתוב במיוחד ערכים באנגלית.

זאת ועוד, אפשר גם להוציא את גרסת ה-revisited ולרשום הגדרות חדשות לערכים קיימים, או לפחות לשנות קצת בהתאם לתגובות עד כה.

מבחינת תחומים אחרים להמשך הדרך – חכו ותראו.

קראו עוד:

חכמת הפיסטוק\ליאור נויפלד  – סיפור קומי

שי גלבר על ספרו "צחוק, צחוק, אבל ברצינות – ראיון

איזה קטעים, קטעים מצחיקים מספרים\ המלך צ'ינגיס הראשון

The post ממילונו של השטן אל המילון האסור – ראיון עם המחבר גילעד חיטמן appeared first on ילדי הקומדיה.

מה החלטת להיות קומיקאי?

זה החליט בשבילי תמיד ידעתי להצחיק ובגדול זה אחד הדברים שעשו אותי מאושר מהרגע שהייתי ילד. 

היית חלק ממופע הבמה דומינו גרוס אבל לא מהמופע בטלוויזיה. איך זה?

כשקיבלנו את ההצעה לתוכנית החלטתי ללכת ללמוד משחק בצורה רצינית. נרשמתי ללימודי בסטודיו למשחק ע"ש ניסן נתיב. והוא לא אישר לי גם ללמוד וגם להיות בטלוויזיה. 

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

יעקב כהן, רובין ווילאמס, דודו טופז ז"ל 

את מי אתה מעריך בסצנה הקומית של היום?

אסי כהן. זרחוביץ ערן. לואי סי קיי. 

הופעת בהרבה תכניות, ערב אדיר, יצפאן, סרוגים, פולישוק, צוצלת ועוד. איפה משלמים הכי טוב?

ממממ באף אחת מהתוכניות לא ניתן להיות מסודר כלכלית וגם לא לנהל בית. זה על הדרך. 

מה היית ממליץ לקומיקאי המתחיל?

ללמוד ליצור לבד כולל להפיק את עצמו ובמקביל לעסוק בעוד תחומים, לא רק קומיקאי 

אתה מפיק ומופיע במופע הסטנדאפ לילדים עמי'לה. מה שואלים  בסטנדאפ לילדים? יש כאן מישהו מכיתה ד' 2?

יותר בדיחות ויזואליות ופרצופים, פחות משחקי מילים ותיחכומים למינהם  שמסבכים את הבדיחה. פשוט יותר ובגובה העיניים.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

בטטה, אמברלה, פוזמקיים

אתה מרצה על הומור. הרצאות על הומור זה מצחיק?

הרצאות זה בסה"כ יותר רציני אבל אני משתדל תמיד להכניס הומור בהרצאות הומור, אבל מופע הצחוק שלי מול הקהל זה שילוב של דיבור על צחוק, תרגילי צחוק ומערכונים. זה אחד הדברים הכי מצחיקים שעשיתי בחיי, זה כמו סדנת צחוק אבל הרבה יותר… עם זה אני מופיע לילדים, צבא, חברות,תנועות נוער

 מי כוככ הרשת האהוב עליך?

אודי כגן

מה המצב?

חי את החלון. 

קראו עוד:

ארז ותומר אבירם (השוטר הטוב)- ראיון-רציני

תמיר בוסקילה – ראיון ר-ציני

The post עמי אנידג'ר – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

למי מיועד הספר?

הספר מיועד לכל מי שרוצה לשפר את איכות החיים, את שמחת החיים, את מערכות היחסים, את יחסי האנוש, את האושר, את הבריאות ואפילו את העושר שלו באמצעות הכלי הנפלא של הומור.

בנוסף, הספר מיועד לאנשים שלא בהכרח אוהבים לקרוא בדרך כלל. מדובר על ספר מתנה קלאסי שכתוב בצורה מאוד קלילה ומשעשעת. בכוונה כתבתי פרקים קצרים וקלילים בפונט גדול יחסית והוא גם מלווה באיורים מצחיקים, סיפורים, חוויות אישיות והמון הומור.

כל הטיפים והכלים והתובנות שכתובות בספר הם בעצם אותם הדברים שאני באופן אישי משתמש בהם והם מאוד תרמו לי ועזרו לי באופן אישי ולכן המטרה הייתה בעצם לחלוק את הידע שרכשתי ואת הניסיון האישי שחוויתי ואת התובנות שאני צברתי על מנת לנסות לעזור לכמה שיותר אנשים אחרים. אם טיפ אחד או תובנה אחת תצליח לעזור למישהו אחר אפילו במעט – אני את שלי עשיתי.   

אתה חוקר הומור, אבל בספר פחות מוצגים נתונים. מדוע?

כשרציתי לכתוב ספר על הומור, אני בכוונה רציתי להנגיש את הספר לכלל האוכלוסייה. לא רק לאנשים עם תואר בבלשנות או רק לאנשים עם רקע אקדמי בנושא חקר ההומור. הספר מאוד קליל ואני ממש לא נכנס לעובי הקורה של תיאוריות בלשניות או מחקרים רציניים בתחום ההומור (עם כל האירוניה שבדבר, לא חסרים מאמרים ומחקרים וחוקרים מאוד כבדים ורציניים בנושא ההומור –החל מפילוסופים מיוון העתיקה כמו אריסטו ואפלטון ועד לחוקרים והוגי דעות יותר מודרניים כגון זיגמונד ופרויד – שאותם אני מזכיר ממש בקצרה בתוך הספר)   

אחת הטענות בספר היא שכל אחד יכול להיות מצחיק ויצירתי עם עבודה קשה. לדעתך אין הבדל מולד ברמת ההומור?

צריך לקחת בחשבון את הדינמיקה ואת הקשר הישיר שבין השאלה המהותית "מה יותר דומיננטי אצלנו בני אדם, הגנטיקה או הסביבה?" (השאלה נצחית של ('Nature versus Nurture' התשובה היא שתמיד יש השפעות גנטיות וגם השפעות סביבתיות. לכן אני טוען שכל אחד יכול ללמוד להצחיק אבל לחלק מאתנו זה בא יותר בטבעיות. בדיוק באותה המידה שאף אחד לא נולד שרירי או כריזמטי או יצירתי. חשוב גם להדגיש, שאפילו הסטנדאפיסטים הכי מוכשרים והכי מוצלחים שאנחנו מכירים כיום, לא תמיד היו מצחיקים ומצליחים. הם חוו המון קשיים והם לא תמיד היו מצחיקים בהתחלה. מדובר על תהליך ארוך וקשה שדורש שעות על גבי שעות של ניסוי וטעייה, עשרות אם לא מאות הופעות קשות, בשעות לא שעות, של שתיקות מביכות. שנים של צבירת ניסיון בהופעות מול כל קהל אפשרי ומאות שעות של עמידה על הבמה.

אתם רוצים להיות סטנדאפיסטים מקצוענים? צריכים לעבוד קשה. תקראו כל ספר אפשרי על סטנדאפ, כתיבת בדיחות והומור. תראו מופעי סטנדאפ כל יום. תשתתפו בקורסים של כתיבה, בקורסי סטנדאפ ועמידה מול קהל ואימפרוביזציה. תתחילו לכתוב חומרים משלכם. תופיעו בבמות פתוחות לסטנדאפיסטים מתחילים או בערבי חובבים. תצברו לכם ניסיון ותוך שנתיים, שלוש אולי תצליחו להיות סטנדאפיסטים של ממש. זה הכל. הכי פשוט בעולם.  

מי הקומיקאים הגדולים שכדאי ללמוד מהם כדי ליצור הומור טוב לכל סיטואציה?

באופן אישי אני מאוד מושפע ותמיד הערצתי את ג'רי סיינפלד שידוע ביכולת שלו לקחת כל נושא בעולם ולמצוא את הצד המצחיק שלו. ישנם עוד המון קומיקאים שתמיד מצאו את ההומור בסיטואציות הכי קשות ומביכות כמו כריס רוק, דייב שאפל, לואיס בלאק, ג'ון סטיוארט, שרה סילברמן, ג'ואן ריברס, ביל בר, ג'ים ג'פריס ולואי סי. קי.    

יש משהו שלדעתך אסור לצחוק עליו?

לא. אני מאמין שאפשר לצחוק על הכל. כל עוד זה נאמר בצורה שהקהל מבין שזה נאמר בצחוק. השאלה היא איך מצליחים לצחוק על נושאים כבדים או קשים שהם בגדר טאבו בלי להעליב את הקהל. לא כולם מסוגלים לעשות את זה. זה דורש מיומנות ורגישות ברמות מאוד גבוהות.

אסתייג ואומר שאני באופן אישי לא הייתי צוחק על כל נושא ובטח ובטח כשאני לא יודע בוודאות מי הקהל שלי. אני גם לא אומר שאם תצחקו על נושא רגיש או על מישהו מסוים לא יהיו לזה השלכות. אין ספק שלא חסרים מקרים שבהם אנשים, אפילו קומיקאים, ההומור שלהם עלה להם ביוקר. צריך להיזהר. אנחנו צריכים להתאים את ההומור שלנו לסיטואציה החברתית שבה אנחנו נמצאים.  

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

המילה היא "פאשטינקן" משפת היידיש שהפירוש המילולי של המילה הוא 'מסריח'. זאת מילה מאוד מסריחה.

עם איזו חוויה היית רוצה שייצאו הקוראים שלך?

קודם כל אני רוצה שייהנו ויצאו עם תחושה טובה ונעימה מקריאת הספר. גם חשוב לי שייקחו לפחות טיפ אחד או שניים ובאמת יאמצו את הטיפ ויישמו אותו בחיי היום-יום שלהם. בסך הכל הומור זה דבר נפלא ואני מאמין שאם בני אדם היו משתמשים יותר בהומור, העולם יכל להיות מקום הרבה יותר נעים לחיות בו.   

מה הבדיחה הכי מצחיקה ששמעת?

"אישה אחת עולה עם תינוק לאוטובוס. איך שהנהג רואה את התינוק הוא אומר "וואו, איזה תינוק מכוער". האישה מזדעזעת, היא מתחילה לבכות והולכת לכיוון סוף האוטובוס. האישה מחבקת את התינוק ומתיישבת בוכייה בספסל האחרון. גבר בספסל האחורי רואה את האישה בוכה: "מסכנה שלי, למה את עצובה?" היא עונה לו "נהג האוטובוס ממש העליב אותי" הגבר עונה לה "זה ממש לא בסדר – תעמדי על שלך, לכי תגידי לו משהו! אני אחזיק לך את הקוף שלך עד שתחזרי""

מה הבדיחה הכי גרועה ששמעת?

הבדיחה שנאמרה לאחרונה (במהלך מסע הבחירות לכנסת) בטעם רע מאוד, שבה עשו חיקוי זול לעיתונאי והפרשן בטלוויזיה אמנון אברמוביץ. אלירז שדה אמר עליו "שהוא נראה טיל" (לעגו לו על כך שאמנון נהג בטנק בצבא במהלך מלחמת יום הכיפורים שנפגע מטיל של האויב וכל הגוף והפנים שלו נשרפו ולאחר מכן נותרו מלאות בצלקות וכוויות). אומנם זאת לא בדיחה בדיוק במובן הקלאסי של המילה, אבל זה לא היה מצחיק בכלל.

למה התרנגולת חצתה את הכביש?

זאת שאלה מצוינת. אחד הסיפורים שהמשפחה שלי אוהבת לספר עליי בתור ילד היה על הפעם הראשונה שהופעתי בפני קהל. היינו כל המשפחה המורחבת בלונה פארק והייתי אז ילד בן 4 בערך. הייתה שם הצגה ולאחר מכן המנחה שאל את הקהל האם יש כאן מישהו בקהל שרוצה לספר בדיחה… בתור ילד קטן בעל חוסר מודעות ובלי פחד הרמתי את היד… הוא מיד פנה אליי וסימן לי לעלות לבמה. עליתי לבמה מול כ-250 איש וסיפרתי את הבדיחה הבאה:

"למה התרנגולת חצתה את הכביש? – כדי ללכת לשירותים!"

כל הקהל התפוצץ מצחוק! (לאו דווקא כי הבדיחה הייתה מצחיקה אלא בגלל שהילד הקטן והתמים הזה סיפר בדיחה בשיא ביטחון מול כל הקהל הזה).   

תעשה יח"צ

ניתן להשיג את הספר שלי "צחוק, צחוק –אבל ברצינות" בכל החנויות הספרים המובילות. אני מזמין אתכם לרכוש את הספר בחנויות הספרים או במחיר מוזל דרכי באתר האינטרנט (כולל משלוח בדואר ישראל לכל רחבי הארץ – הנחה משמעותית ברכישה קבוצתית). בנוסף לספר שכתבתי, אני גם מעביר הרצאות וסדנאות בכל רחבי הארץ לחברות, מפעלים, בכנסים, באירועים, לארגונים, ולעסקים בהזמנה ותיאום מראש. כמו כן, אני מזמין אתכם להגיע לאחת ההרצאות או הסדנאות או הכנסים שאני עורך לקהל הרחב.

לפרטים נוספים לגבי הספר, ההרצאות, הסדנאות והכנסים ניתן ליצור קשר ישירות למספר

 0522-289298 או באתר האינטרנט שלי shaigelber.com   או למייל שלי [email protected]

אתם מוזמנים לצפות בסרטונים בערוץ היוטיוב שלי : חפשו "שי גלבר" בYouTube  

וגם להיות חברים שלי בדף העסקי שלי בפייסבוק : חפשו "שי גלבר – מרצה על הומור"

The post שי גלבר על ספרו "צחוק, צחוק, אבל ברצינות" – ראיון appeared first on ילדי הקומדיה.

ספיישל על כלום

השבוע נטפליקס הוציאו טריילר לספיישל סטנד-אפ חדש של קומיקאי חדש ומבטיח בשם ג'ר-… מה? כבר עשיתי את הבדיחה שסיינפלד הוא כאילו קומיקאי לא מוכר באתר? אוקי. השבוע יצא טריילר לספיישל סטנד-אפ החדש של אגדת הקומדיה ג'רי סיינפלד, הראשון שלו מאז 1998. הספיישל Jerry Before Seinfeld כמו שאפשר להבין, עוסק בחייו המוקדמים של סיינפלד. הוא מדבר על איך הוא עלה על במות בשנות השבעים ואפילו על הילדות שלו. הספיישל מכיל גם סרטים ביתיים של סיינפלד הצעיר, ראיונות עם חברים ותיקים והצצה למחברות בהם הוא רשם את כל הבדיחות שלו מאז שנות השבעים (כולל בדיחת ה"מה הקטע עם איידס?" השערורייתית של אמצע שנות השמונים). הספיישל יעלה לנטפליקס ב-19 לספטמבר.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=uqT0ayeR8Ps&w=560&h=315]

מקור: TV Line

להרוג אוסטרי ולנוח

והנה עוד טריילר, הפעם לסרט קומדיה חדש שנכתב, בוים ומככב בו חבר SNL לשעבר טרן קילם, שהיה אחד הפרצופים הבולטים בתכנית בשנים האחרונות, ופוטר מסיבות מסתוריות. Killing Gunther היא קומדיית אקשן על קבוצה של מתנקשים שמתאחדים כדי להרוג את המתנקש הטוב בעולם, גנת'ר. בנוסף לקילם משתתפים בסרט חבריו ל-SNL בובי מויניהן ופול בריטין, כוכבת העונה הראשונה של "פארגו" אליסון טולמן, כוכבת "איך פגשתי את אמא" ואשתו של קילם קובי סמולדרס, וכוכב הקומדיות "שוטר בגן ילדים", "ג'וניור" ו"מתנה בלתי אפשרית" ארנולד שוורצנגר בתור המתנקש הטיטולרי, גונת'ר. אם הסרט יצליח שוורצנגר היה הגונת'ר השני הכי מפורסם אחרי הלבקן הזה מבית הקפה ב"חברים" (הלכתם להפגנה בשבילו?). הסרט יוצא באמריקה ב-20 לאוקטובר ואת הטריילר שלו תוכלו לראות פה.

מקור: Splitsider

טרי על הבוקר

ב-2015 מת הסופר טרי פראצ'ט, שעשה מלא דברים בקריירה הארוכה שלו, אבל היה ידוע בעיקר בזכות סדרת הפנטזיה הקומית "עולם הדיסק". השבוע פראצ'ט הוכיח שאפילו מתוך הקבר הוא יכול לגרום לדברים מגוחכים לקרות, כשלפי בקשתו כשהכונן הקשיח שלו המכיל את כל עבודותיו הלא גמורות נמעך על ידי מכבש קיטור. לאחר מותו של פראצ'ט, חברו הסופר ניל גיימן סיפר לעיתון ה"טיימס" שפראצ'ט סיפר לו שזה מה שרצה שיהיה גורלו של אותו כונן קשיח, והשבוע צייץ מנהל העיזבון של פראצ'ט תמונות שלו עם הכונן, לפני ואחרי פגישה אינטימית עם המכבש. אני חושב שזה יפה מאוד שהם מכבדים את רצנו של פראצ'ט, ויש כותבים רבים שהייתי רוצה שיקבלו טיפול כזה בעוד הם בחיים.

מקור: The Guardian

קאט אוף יור יונסון

למלך הצעקות המאולתרות, וויל פרל, יש תפקיד קולנועי חדש. פרל יככב בתפקיד הראשי ב-The 100 Year Old Man, עיבוד קולנוע לרב המכר הקומי של הסופר השוודי יונס יונסון ״הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם״ שבטח ראיתם במודעה בעיתון הארץ עם עטיפה של זקן בחליפת ארנב. העלילה תעסוק בזקן בן מאה (להגיד זקן בן מאה זה קצת מיותר, לא?) שבורח מבית האבות שלו ונקלע מטורפת עם פושעים ופיל, ובדרך אנו מגלים שבחייו הארוכים פגש הזקן דמויות היסטוריות רבות כמו סטאלין, ווינסטון צ׳רצ׳יל ושארל דה-גול. הסרט מתואר כדומה לפורסט גאמפ אבל בצורה יותר ״קומית ואפלה״ וייכתב על ידי הסופר המקורי יונס יונסון. אני אוהב להגיד את השם יונס יונסון. יונס יונסון.

מקור: The Hollywood Reporter

פייט פור יור רייט טו פרטרידג׳

הקומיקאי והשחקן הבריטי סטיב קוגן הופיע בקריירה שלו בסרטים כמו ״פילומנה״, ״רעם טרופי״ ו״לילה במוזיאון״ אבל בקרב חובבי קומדיה בריטית הוא מוכר ביותר בזכות הדמות אלן פרטרידג׳, מנחה טלוויזיה דביל וחסר טאקט, אותו קוגן גילם בתחומי מדיה שונים במשך 25 שנה. וכדי לחגוג את 25 השנה הללו לפרטרידג׳ יש שני פרוייקטים חדשים בקנה. האחד הוא ספיישל טלוויזיוני של שעה שמציין 25 שנה לדמות, וישודר בערוץ BBC2, בהמשך השנה, והשני הוא סדרה חדשה בכיכובו שתשודר ב-BBC1. רוב בריידון יישב בצד וישתה תה.

מקור: Deadline

The post סיכום חדשות הקומדיה 1.9-26.8 appeared first on ילדי הקומדיה.

 עם הזמן הצלחתי להכניס גם דברים מקוריים משלי. בהתחלה לא היה שינוי ניכר כל כך בתוכן, כתבתי למשל "אזהרה! אסור לבלוע את החומר, אלא אם כן אתם ממש צמאים." אחר כך כתבתי "יש לפעול בהתאם להוראות הכביסה שעל הבגד. אם לא, יבוא שוטר."

הכול קרה בגלל סטיב ג'ובס. אותו גאון אמריקאי, שהמציא את ההמצאה ששינתה כביכול את פני העולם, גרם לי, אדם מצליח ואמיד יחסית, לפשוט את הרגל. ולא רק שפשטתי את הרגל, גם לא נותר לי שום טעם לחיים; העבודה שלי, שהכניסה לי משכורת מכובדת, לא הייתה רק מקור הכנסה עבורי. היא הייתה האהבה שלי, משוש חיי. וכעת, כאשר אין לי עבודה, גם אין לי טעם לחיים.

סיפור ההצלחה שלי התחיל כשחיפשתי עבודה בתור כותב. הצעתי את עצמי תחילה לכל העיתונים המובילים, אך כולם דחו אותי בזה אחר זה. אחר כך ניסיתי לכתוב סיפורים קצרים, יצרתי אסופה מכובדת יחסית של 35 סיפורים ושלחתי אותה לכל ההוצאות הנחשבות והמוכרות. גם הן דחו אותי כמובן, בטענה שהספר לא מתאים לתכנית העבודה שלהן לשנים הקרובות. אבל אני לא התייאשתי, החלטתי שכתיבה זו האהבה שלי ושאני אתן הכול בשביל להצליח בתחום. אז פתחתי בלוג משלי באינטרנט והתחלתי לכתוב בו את כל מה שעלה על רוחי. כתבתי שם על אהבות, על אכזבות וסתם על מחשבות שהיו לי, וסוף סוף הרגשתי טוב. יכולתי לפרוק את כל מה שהיה בתוכי, והיה הרבה. אחרי חודש נחרדתי לגלות בעזרת חבר שלי שמבין קצת במחשבים, שיש לי רק קורא אחד לבלוג, ושהקורא הזה, למרבה הצער, הוא אני.
ויתרתי, הבנתי שאין לי כישרון ושלמרות שאני כל כך אוהב את זה, כנראה לא נועדתי לכתוב. אבל אז, משום מקום, פתאום קיבלתי הצעה. זה לא היה משהו טוב מדי, אפילו לא סביר, אבל עבודה היא עבודה. ואם היא קשורה לכתיבה, אין ספק שאני חייב לקבל אותה. תמצית העבודה הייתה להיות זה שכותב את הוראות השימוש ואת הרכיבים על מרככי הכביסה של חברת Soft. אני יודע שזה נשמע מצחיק, אבל באמת יש מישהו שזאת העבודה שלו, והמישהו הזה היה אני. בהתחלה הייתי כותב דברים בנאליים כמו "יש למלא את הפקק עד הפס המסומן" או "אין לערבב בין בגדים בהירים וכהים." אבל עם הזמן הצלחתי להכניס גם דברים מקוריים משלי. בהתחלה לא היה שינוי ניכר כל כך בתוכן, כתבתי למשל "אזהרה! אסור לבלוע את החומר, אלא אם כן אתם ממש צמאים." אחר כך כתבתי "יש לפעול בהתאם להוראות הכביסה שעל הבגד. אם לא, יבוא שוטר." ולאט לאט זה התחיל לצבור תאוצה. הבנתי שאנשים ממש קוראים את הדברים האלה כשהם יושבים בשירותים ושמתחיל להיות לי קהל מעריצים משלי. אחר כך עברתי מהאנקדוטות הקטנות לקטעים שלמים משל עצמי, והחברה שייצרה את המרכך ממש זרמה איתי על זה. הם הבינו שבגלל הדברים שאני כותב על המוצרים שלהם, יותר אנשים קונים את המרכך, לכן משתלם להם להמשיך להחזיק אותי ולתת לי חופש יצירתי לעשות מה שבא לי. אז כתבתי בדיחות וסיפורים קצרים, משם עברתי למחזות ואפילו לשירה. השיא היה כשהחברה הוציאה מהדורה שלמה של מרככי כביסה שכולה הוקדשה לסיפור בלשי בהמשכים שכתבתי. הרגשתי על גג העולם, ידעתי שאני מגשים את הייעוד שלי ככותב ושהחיים שלי עלו על המסלול הנכון. אבל אז הגיע סטיב ג'ובס והמציא את האייפון. אנשים התחילו לקרוא בטלפון שלהם בשירותים ושכחו אותי. הם התחילו לגלוש בפייסבוק ובאתרים אחרים בזמן הישיבה והשאירו אותי לא רלוונטי. לא עבר זמן רב ופוטרתי מהעבודה. חברת Soft זרקה אותי ושילמה לי פיצויים כל כך נמוכים, שלא יכולתי לקנות איתם אפילו בקבוק של מרכך כביסה. על בקבוקי המרכך, דרך אגב, הם השאירו בלי בושה כמה מהכתבים שלי, אבל גם זה היה במקום נסתר על הבקבוק ובאותיות קטנות כל כך שאף אחד לא ראה. וכמובן, הם לא שילמו לי על זכויות היוצרים.

אז עכשיו אני בבית, יושב ועצוב, לבד וכאוב, חושב על אותם ימים שחלפו. אבל אני מבין שזה לא יעזור לי. אם אני רוצה לנצח אותם, אני חייב להצטרף אליהם.
זה לא יהיה פשוט. להצטרף ל"אפל" זה לא משחק ילדים, אבל אני אף פעם לא ויתרתי על שום דבר בחיים, וגם בפעם הזאת אני לא מתכנן לוותר. אז התחלתי מאפס, למדתי הנדסת תוכנה באוניברסיטה, או באנגלית  software engineering   וכעבור ארבע שנים מייגעות סיימתי את התואר בהצטיינות. אחר כך התקדמתי לאט לאט בעולם ההיי-טק. את הספתח עשיתי בחברה קטנה, שם צברתי ניסיון (וגם כסף שמעולם לא היה לי מהכתיבה) עד שהגעתי לרמה של מתכנת בכיר. הדרך משם לאפל עדיין הייתה ארוכה, אבל לא עצרתי. הייתי צריך לעבור שני ריאיונות בטלפון ואחר כך עוד שישה ריאיונות אישיים, אשר בכל אחד מהם בודקים את המקצועיות שלי והכי חשוב, את הנאמנות שלי לחברה. מגיע היום שבו אמורים לבשר לי אם התקבלתי לחברה. הטלפון צלצל ועל הקו נמצא האדם שראיין אותי בריאיון האחרון שלי. הוא אומר לי "התקבלת, אני מקווה שבחרנו נכון" ואני עונה לו "אל תדאג, לא תצטערו."
אבל הם לא יודעים כמה הם הולכים להצטער על זה, כי מהרגע שאני מתקבל, אני עובד רק על דבר אחד. כלפי חוץ אני עובד חרוץ וממושמע, אבל כשאף אחד לא שם לב, אני עסוק במימוש התכנית הסודית שלי: הריסת החברה מבפנים. התקלה העיקרית שיש לאייפון היא כמובן הבעיה שנגרמת לו אחרי שנה או שנתיים שהוא נמצא אצלכם, כאשר הוא מתחיל להיתקע ולעשות בעיות. אנשים חושבים שזה קורה לו כי הוא פשוט ישן או שהבטרייה שלו נחלשה, אבל האמת היא שאני האחראי לזה. והסיבה העיקרית שאני עושה את זה, שאני משקיע את כל חיי בדבר הזה, שהפסקתי לכתוב בגלל זה, היא שאם תשבו יום אחד בשירותים, תשחקו באייפון שלכם כמו שאתם תמיד עושים, ולפתע הוא ייתקע, אולי תחשבו להניח אותו לרגע בצד, להעיף מבט אל המדף ולהציץ במרכך הכביסה שלכם. אני בטוח שתמצאו שם איזו בדיחה טובה או אולי סיפור נחמד.

***

מתוך הספר "מאפייה ושמה תשוקה", מאת תומר קאופמן, שעומד לראות אור בקרוב בספרי ניב

The post Soft – סיפור קומי קצר מאת תומר קאופמן appeared first on ילדי הקומדיה.