כל הדמויות האגדיות, המערכונים הקורעים והרגעים הבלתי נשכחים של שון ורון נחשפים בסקר מעמיק לפי קהלי יעד שונים – מההתפרצויות של שפטל וההולוגרמה של פרס ועד לאסדת הגז ומקבילית המוחות 

לאחר הודעת הפרידה של שרון טייכר וערן זרחוביץ' מרדיו תל אביב בשבוע שעבר, בילדי הקומדיה ערכו סקר על הדמויות והקטעים המועדפים. נזכיר שהשניים, הלא הם שון ורון, כבר מזמן הרבה יותר מעוד צמד שדרני רדיו – הם מוסד קומי, בית חרושת לדמויות אלמותיות ופסגת ההומור האבסורדי בישראל. הסקר נעשה בפייסבוק בקרב שלוש קבוצות עיקריות: הדף הפרטי של עורך התוכן האגדי של ילדי הקומדיה,  קבוצת פייסבוק פרטית של חובבי התוכנית 'שון ורון' וקבוצה של חבורת סטנדאפיסטים שרואים קומדיה בעיניים מקצועיות, "סטנדאפיסטים עוזרים אחד לשני". הסקר המיוחד שערכנו סיפק את התשובות לכל השאלות, למעט השאלות שלא קשורות לתוכנית

.

היכל התהילה: הדמויות והקטעים המובילים

לאחר שקלול כל הקולות וההזכורים מכל הפלטפורמות, אלו הדמויות והמערכונים שגנבו את ההצגה, שאת כמעט כולן מגלם זרחוביץ':

דמויות בולטות לפי מספר קולות:

בשוויון במקום הראשון נמצאים שפטל ושמעון פרס ההולוגרמה.

1. יורם שפטל (7 אזכורים) – הדמות הבלתי מעורערת שכבשה את המקום הראשון, עם ההתפרצויות, הקללות באידיש והאנרגיה המטורפת.

את הדמות מגלם זרחוביץ', בעוד טייכר מנהל איתה את הריאיון באולפן. החיקוי מבוסס על סגנון ההגשה הקיצוני של עורך הדין יורם שפטל בתקופה שבה הגיש תוכניות ברדיו. הוא משתמש בקביעות בקללות מוזרות, בביטויים ארכאיים ודימויים קיצוניים ומגוחכים כלפי כל מי שאינו מסכים איתו. הדמות נוהגת לעוות שמות של אנשי תקשורת ופוליטיקאים באופן קומי.

1.שמעון פרס (ההולוגרמה) (7 אזכורים) – אחד הלהיטים הגדולים.

ההולוגרמה של שמעון פרס היא אחת מדמויות הסאטירה הפופולריות והמצליחות ביותר בתוכנית. את הדמות הזו גם במפתיע מגלם זרחוביץ', והיא מבוססת על חיקוי מוקצן של נשיא המדינה וראש הממשלה לשעבר, שמעון פרס המנוח. מכיוון שפרס נפטר, התוכנית מציגה אותו כ"הולוגרמה" עתידנית שכביכול קמה לתחייה.  במקום לעסוק בפוליטיקה גבוהה, ההולוגרמה של פרס נוהגת להתעצבן, "להתפוצץ" ולחוות דעה נחרצת על נושאים יומיומיים וטרנדים אזוטריים בתרבות הפופולרית. הוא נוהג להגיב על תוכניות ריאליטי, סדרות טלוויזיה וטרנדים באינסטגרם ובטיקטוק. 

2.אילנה (6 אזכורים) – הדמות הנשית הקלאסית והקורעת שאי אפשר בלעדיה.

הזמרת אילנה היא דמות סאטירית פופולרית בתוכנית, וגם אותה מגלם נחשו מי – זרחוביץ'. זמרת קאברים המופיעה באירועים ובהתנדבויות. נוהגת לעלות לשידור ולשתף בסיפורים מופרכים על חייה, סכסוכים עם אמנים אחרים, או הקשרים הזויים לאנשי ציבור ולספורטאים.

2.רזי ברקאי (6 אזכורים) –  גם זרחוביץ',   בחיקוי של השדרן הוותיק, בעיקר בשיתופי הפעולה האגדיים שלו (למשל מול אטילה שומפלבי).

3.דורית (מושב עגבות) (5 אזכורים): הגברת עם הטריוויה והמושב

דורית עולה לשידור כמתמודדת בפינת חידון הטריוויה של התוכנית במטרה לזכות בפרס שווה. השדרינם מנסים בכל כוחם לעזור לה ומציגים לה שאלות ידע כללי פשוטות במיוחד.  למרות הקלות של השאלות והרמזים העבים, דורית לעולם אינה מצליחה לענות נכון ואף פעם לא זוכה בפרס. אבל היא תמיד נשארת שמחה בלי קשר לכישלונות החוזרים שלה.

.

4. יורם קפיטולניק (4 אזכורים) – ה"מסי" של עולם הדמויות:

ראש צי הרכב של התחנה. קפיטולניק נהג להגיש פינה בשם "שלושים בצי". הפינה  ללה פינות מעולם הרכב כגון סיקור מספרי רכב יפים, אויבו הגדול הוא צבי קונוליון, מפקד צי הרכב של תחנת הרדיו 103fm. דמותו אף הופיעה בכמה פרקים של סדרת המערכונים "הטורטלים" בתוכנית "ארץ נהדרת". 

קטעים ומערכונים מובילים (3-2 קולות):

• סדרת מערכוני האסדה (כולל מר סטייט) – הוגדרה פה אחד כ"מאסטרפיס" וכזהב טהור של הצמד.

תסכית מתח שמתרחש על אסדת הגז "יגאל" וכולל את מר סטייט, מנהל האסדה, ברטה – בעלת דוכן הפיס, והרצי, טבח האסדה.  במהלך הפרקים השונים השתלבו בפינה קומיקאים ואורחים קבועים מהתוכנית שגילמו דמויות נוספות דליק ווליניץ, שר האנרגיה; עומר ריבק ודור מוסקל ("ערוץ הכיבוד") המגלמים דמויות שונות המגיעות לאסדה; ליאת הר לב ותום יער במגוון דמויות.

• מקבילית המוחות – פינת חובה שזכתה להמון אהבה ושליפות חוזרות ונשנות.

פארודיה על שעשועון הטריוויה המיתולוגי של הערוץ הראשון משנות ה-90, "מקבילית המוחות". 

טייכר מגלם את המנחה הקשוח והקפדן (בדומה ליצחק שמעוני מהמקור). זרחוביץ' מגלם את המתחרה הקבוע, עודד שוסטקוביץ' ממגדיאל, שמציג את עצמו תמיד כ"חייל וסטודנט".  טייכר מקריא שאלות בקצב מהיר ומלחיץ, תוך שימוש במניירות של שעשועוני טלוויזיה ישנים. שוסטקוביץ' עונה תשובות הזויות, מתחכם, מתעכב על זוטות או פשוט צועק "פס!" (Pass) כדי לדלג לשאלה הבאה.

• פסטה מוסקו – רגע קומי קלאסי 

הדמות המרכזית היא עופר, הבעלים של מסעדת המשלוחים "פסטה מוסקו" (שמדי פעם משנה או משיק סניפים), שמתקשר בצורה נודניקית ואבסורדית ללקוח בשם ערן כדי לפתור בעיות משלוח הזוויות ודמיוניות.

ההבדלים הקטנים: מה מעדיף כל קהל?

השווינו גם בין שלושת המוקדים שהשתתפו בסקר, שכל אחד מהם הביא איתו טעם ואופי שונה לגמרי:

1. קבוצת שון ורן – הקהל המכור והאנציקלופדי

הקבוצה הזו הוכיחה בקיאות עמוקה שמקיפה את כל תקופות היצירה של הצמד (מרדיו תל אביב ועד היום). המשתתפים שילבו בין דמויות הענק המוכרות (שפטל, אילנה, דורית, רזי) לבין פרויקטים גרנדיוזיים ומורכבים כמו מערכוני האסדה ומקבילית המוחות. 

2. דף הפייסבוק הפרטי של העורך האלמותי של ילדי הקומדיה – חובבי הנישות, האבסורד והרגעים הקטנים

כאן ההתמקדות קיבלה טוויסט פרוע ונישתי יותר. במקום ללכת רק על הבטוחות הגדולות, המגיבים דגו רגעים קטנים, גימיקים אבסורדיים וקטעים חד-פעמיים קורעים מצחוק – כמו "טוסטר משולשים", החיקוי של גילה אלמגור, ערן צור בספינת קרוז של ערסים, או המתיחה הטלפונית במבטא צרפתי למקדונלדס..

3. קבוצת הסטנדאפיסטים – המבט המקצועי וחדות הבדיחה

הסטנדאפיסטים שהשתתפו בסקר הלכו על דמויות שיש להן "מבנה קומי" חזק ומדויק. ההתמקדות הייתה בדמויות אגדיות ותיאטרליות כמו יורם קפיטולניק ויורם שפטל, לצד פנינים כמו "גבי חברה של אמא".

סיכום: למה הם עדיין  מצחיקים אותנו אחרי שנים?

בין אם אתם מעדיפים את ההתקפות של שפטל, את הקולות של אילנה, או את הפרוטקשן, עדיין טייכר וזזרחוביץ' ממשיכים להצחיק דורות שלמים של מאזינים ומכורים בזכויות דמויות מטורפות, כתיבה מושחזת עם תגבור מקומיקאים ומפינות חדשות. רק צריך לחכות לראות מה הפלטפורמה הבאה שלהם, לפני שבאמת כולנו נעובר לספוטיפיי.

The post הדמויות והקטעים המועדפים של טייכר וזרחוביץ'. המצעד של כל הזמנים appeared first on ילדי הקומדיה.

בשבוע שעבר, מה שהחל כערב חגיגי עבור בני משפחות סגל אוניברסיטת בן-גוריון המתגייסים לצה"ל, הפך למרחץ דמים, טוב, יותר דרמת היעלבויות משפטית, כאשר הסטנדאפיסט סתיו פרחי, שילדי הקומדיה מאוד אוהבים, הורד מהבמה דקות ספורות לאחר תחילת הופעתו. האירוע כלל בתחילתו הרצאה של שורד טבח נובה, ופרחי עלה לאחריה במטרה "להקליל את האווירה".

זמן קצר לאחר שהחל לספר בדיחות על ערבים, קם אחד הנוכחים וצעק לעברו: "יש כאן דו-קיום, אתה גזען". בעקבות המהומה שהתפתחה, התבקש פרחי להפסיק את המופע, ולמקום אף זומנו מאבטחים ושוטרים, שאמרו שזה בגלל הבדיחות על הערבים ולא על השמנים. 

פרחי הביע תחושת השפלה עמוקה וטען בתקשורת כי הרגיש "כמו עבריין", בעוד שהאוניברסיטה מיהרה לשלוח מייל התנצלות לסגל שבו נטען כי נאמרו "דברים פוגעניים" שאינם תואמים את ערכי המוסד, לאחר שגילו כי מדובר בסטנדאפ ולא בהרצאה אקדמית המזכה בנקודות חובה.  עורך דינו של פרחי אפילו הודיע כי בכוונתם להגיש תביעת עתק נגד האוניברסיטה בגין ביזוי והשפלה.

המקרה של סתיו פרחי אינו עומד בפני עצמו, אלא מצטרף לשורה של מקרים שבהם חופש הביטוי האמנותי (הזכות להעליב אחרים) התנגש עם רגישויות חברתיות או פוליטיות (הזכות להיעלב)

לא הבינו ששאלי זו דמות

המקרה הידוע ביותר הוא של אסי כהן שבדצמבר 2022, במהלך הופעה בטקס של עיריית תל אביב (זה תמיד במוסדות רשמיים), שנאלץ, בדמותו של שאולי, לרדת מהבמה לאחר שחלק מהקהל זעם על בדיחותיו בנושא טבעונות ובעלי חיים. צופים צעקו לעברו "בושה" והוא סיים את המופע מוקדם מהצפוי.

ערבים לא רק נעלבים אלא גם מעליבים ונעצרים. בפברואר בשנה שעברה נעצר  ונחקר במשטרה הסטנדאפיסט נידאל בדארנה לאחר שפרסם קטעים מהופעותיו שבהם התבדח על חטופים ועל אירועי 7 באוקטובר. הופעותיו בחיפה ובנצרת בוטלו בעקבות מחאה ציבורית ואיומי משטרה על בעלי העסקים.

אולי כנקמה בינואר השנה עוכב לחקירה  הקומיקא גיא הוכמן בטורונטו כשש שעות בשדה התעופה בעקבות תלונה של ארגון פרו-פלסטיני. בהמשך הוא ומנהלו הותקפו באלימות על ידי מפגינים מחוץ לאולם המופע.

קומיקאים שנעצרו

אלו יצאו בזול: דניז גוקטס, הקומיקאי הטורקי נעצר החודש באשמת "העלבת הנשיא" ופגיעה בדת, לאחר שכינה את ארדואן דיקטטור והתבדח על הקוראן במהלך מופע סטנדאפ.

המקרה הקיצוני ביותר הוא של הקומיקאי הרוסי ארטמי אוסטנין. בפברואר השנה נגזרו עליון קרוב לשש שנות מאסר בגין בדיחה על חיילים קטועי רגליים ופגיעה ברגשות דתיים. השלטונות הרוסיים האשימו אותו ב"חציית קו אדום" ובהפצת דברי כזב נגד הצבא.

מבטלים את תרבות הביטול ואת הביטול בלי תרבות

לכאורה מקרים אלו מעוררים שאלות נוקבות על הגבולות שבין הומור לפגיעה, ובין סאטירה להסתה. אבל בסופו של דבר כל מה שקומיקאי עושה זה לעמוד על הבמה ומנסה להשיג צחוקים מהקהל. המתוחכמים ביניהם יבינו שאם הקהל לא צוחק, הגיע הזמן לרדת מהבמה.

נכון שהאקלרים זה פויה, אבל אפשר לענות לסטנדאפיסט ולשמוע אולי יש לו גם דברים אחרים במקום לבטל אותו לחלוטין, או מלכתחילה – מה שלא עשתה האוניברסיטה – להגיד זה נושא רגיש, אצלנו לא מדברים עליו. השאלה היכן עובר הגבול בין זכותו של אמן לחופש ביטוי לבין זכותו של קהל לא להיות חשוף לתוכן פוגעני לא רלוונטית כשידוע שהמסגרת היא סטנדאפ, וכל מי שצחק או הצחיק יודע שלכמעט כל בדיחה יש קורןבן.

נכון, יש בדיחות שוביניסטיות, גזעניות, הומפוביות שלפעמים באתת משקפות את הדעה של הקומיקאי. אפשר לענות או לחכות לראות אם יש צד נוסף שאולי הקומיקאי מביא וזה פשוט לא באמת מה שהוא חושב, אולי הוא סתם חושב שזה מצחיק, חושב שזו פרובוקציה שתעורר דיון ואלי הוא בא בהפוך על הפוך. במקום לדון האם צנזורה על במות הסטנדאפ היא מדרון חלקלק לעבר פגיעה בדמוקרטיה, או כלי הכרחי לשמירה על סדר ציבורי וערכים חברתיים אפשר פשוט להגיד לקומיקאי אני שונא אותך ולא להזמין אותו. 

אחת הטענות שעלו בעקבות המקרה של סתיו הייתה שתרבות הביטול היא חד-צדדית מכיוון השמאל, אבל כמו שמלמד המקרה של נידאל כולם נעלבים ולא רוצים שייגעו להם בדבר הכי קדוש להם – הרגשות. למשטרים הפשיסטים של ארדואן ופוטין לא מזיזה תרבות הביטול בקמפוסים. מה זה בא ללמד אותנו? כלום, קומדיה זה צחוקים, אפילו סאטירה – שלועגת לשלטון – היא בן אדם שמדבר על הבמה או בקומיקס ולא מפוצץ את הפרלמנט. בעולם מתוקן המתרגשים היו כבר נעצרים על רצינות יתר.  

The post הסטדאפיסט סתיו פרחי הורד מהבמה: לא רק תרבות הביטול, הרצינות חונקת את הצחוק  appeared first on ילדי הקומדיה.

עומר קולי (1996), נולד כעומר לוי,  הוא קומיקאי, סטנדאפיסט, יוצר תוכן ומשפיען ישראלי, המוכר בעיקר בזכות תוכנו הוויראלי ברשתות החברתיות, ובפרט בטיקטוק לצד מופע סטנדאפ ופינות טלוויזיוניות.

קריירה

קולי הפך לתופעה ברשתות החברתיות עם עשרות אלפי עוקבים וסרטונים שצברו מיליוני צפיות. בראיונות לפודקאסטים סיפר כי שם הבמה שלו נוצר במקרה מכינוי באינסטגרם שנוצר מעיבוד של שמו המקורי, "עומר לוי", והפך למותג המזוהה איתו. החל את דרכו ביצירת סרטונים קצרים לטיקטוק, שזכו לתהודה רבה והפכו אותו לאחד מכוכבי הרשת הבולטים בישראל. התוכן שלו מתמקד לעיתים קרובות בהקצנת סיטואציות יומיומיות, תסכולים אישיים והיבטים מחייו כצעיר בישראל. במקביל לעיסוקו ברשת, הוא פועל כסטנדאפיסט ומשלב במופעים שלו חוויות אישיות, לרבות תהליך היציאה מהארון והתמודדויות רגשיות. 

מופע הסטנדאפ

קולי מעלה מופע גם סטנדאפ אישי, המוצג בין היתר בצוותא תל אביב, ומתואר כמופע כן, מצחיק, שנון ויצירתי אך "לא בועט", כלומר מתאים גם לקהל שמעדיף הומור עדין יותר.

חיים אישיים ומשפחה

• אמו נקראת דקלה. קולי מכנה את עצמו ברשתות החברתיות, כבדיחה חוזרת וכחלק מהמותג האישי שלו, "הבן של דקלה (לא הזמרת)".
  
• נטייה מינית ויציאה מהארון: קולי הוא גיי וגאה. בכמה פודקאסטים סיפר כי הסתיר את נטייתו המינית מאמו במשך שנים, וכי שאלות ישירות שהיא שאלה אותו הובילו אותו בסופו של דבר לצאת מהארון בפניה. הוא גם דיבר על החוויה של להיות משפיען גיי שרוב הזמן "עובר כסטרייט" בעיני עוקביו ברשת.
  
• זוגיות: באותם ריאיונות מ־2025 תואר כמעוניין בזוגיות אך התייחס לכך כשאיפה ל"שנה הבאה".

סגנון אמנותי

ההומור של קולי נחשב לבלתי שגרתי ואינו נשען רק על פורמט ה"פאנץ'-ליין" הקלאסי. הוא נוטה להקצין את הפרסונה שלו כפי שהיא מופיעה במציאות, תוך שמירה על קצב הגשה איטי וייחודי שהפך לסימן ההיכר שלו. נושאי העיסוק שלו בסטנדאפ כוללים את חייו האישים.

תסריטאי

קולי גם תסריטאי ועסק בכתיבת תוכן ויראלי לחברות ומותגים מובילים, כגון מילקי, דומינוס פיצה, רכבת ישראל, אגד ומאפיית אנג'ל. 

טלוויזיה

בעולם הטלוויזיה, עומר קולי מוכר בעיקר בזכות השתתפותו בתוכניות הסאטירה והפאנלים של תאגיד השידור הציבורי (כאן 11). הוא משלב בין עשייתו ברשת לבין הופעות על המסך הקטן.

להלן הנוכחות המרכזית שלו בטלוויזיה:

תוכניות בולטות בהשתתפותו

• מה שתגידו (כאן 11): משתתף קבוע כפאנליסט בעונות התוכנית (לצד דנית גרינברג ואחרים), שבה קומיקאים ואנשי רשת מגיבים בהומור ובסאטירה על אירועי השבוע החולף.
• האחוזון העליון (כאן 11): השתתף והנחה חלופית בספיישלים מיוחדים של שעשועון הטלוויזיה/
• לעמוד היוטיוב
• לעמוד האינסטגרם
• לעמוד בטיקטוק

The post עומר קולי | אנציקלופדיה קומדיה appeared first on ילדי הקומדיה.

אי שם בפלנטה שלפני הפוליטיקלי קורקט, בשנות ה-80, נולדה אחת הסדרות האהובות ביותר על המסך לאותה תקופה: "צער גידול בנות" (Full House). בין התסרוקות הגבוהות לשיעורים לחיים בסוף כל פרק, יצאנו לבדוק: האם הסיטקום הקלאסי שגדלנו עליו בחינוכית מצליח להצחיק  היום, או שאנחנו מאוהבים רק בנוסטלגיה?

בשנות ה־80 היה קטע כזה לצחוק על החלפה מגדרית, כאילו כל תסריטאי שנתקע אמר מה יקרה אם הוא יתעורר בתור אישה? זאת ההקדמה הקצרה שלי לסדרה צער גידול בנות.

הגברים של משפחת טאנר: כשגברים צריכים לגדל בנות

באמת ניסיתי להבין למה קראו לה צער גידול בנות, הרי השם המקורי באנגלית הוא .Full House הניחוש שלי הוא שמפני שהסדרה שודרה בחינוכית רצו לתת לה שם תרבותי. תחברו את השוביניזם הישראלי של האייטיז, שבו גבר שמטפל בילדה הוא עב״מ, לפיילוט  שבו מספרים על האימא שמתה, יש פה צער ומישהו צריך לגדל את הבנות. וזה מה שעלה להם לראש.

בפרק הפיילוט דני טאנר עדיין מנסה להבין איך מנהלים בית עם שלוש בנות אחרי מות אשתו בתאונת דרכים. דוד ג׳סי והחבר ג׳ואי נכנסים לעזור, אבל די מהר ברור שהם לא באמת יודעים למה הם נכנסו. בעונה 1, פרק 1, Our Very First Show, רואים את כל הרעיון של הסדרה בתוך סצנה אחת: ג׳סי וג׳ואי מנסים להשתלט על הבית, כולל טיפול בתינוקת מישל וההתמודדות עם המתבגרת די.ג׳יי שרוצה חדר משלה, ובאמצע הבת האמצעית סטפני. זאת בדיוק הבדיחה הבסיסית של הסדרה, שלושה גברים מבוגרים עומדים מול ילדות קטנות ונראים אבודים לגמרי.

משפחת טאנר: דמויות שגדלו איתנו

הסדרה התחילה את חייה בשנת 1987 והסתיימה בשנת 1995, אחרי 8 עונות ו־192 פרקים. כמו בכל סיטקום משפחתי מהתקופה, לכל אחד בבית היה תפקיד ברור: דני טאנר הוא האבא האחראי והלחוץ; ג׳סי (ג׳ון סטיימוס) הוא הדוד החתיך והמרדן; וג׳ואי (דייב קולייר), הוא המצחיק שלא באמת התבגר. והילדות החמודות – די ג'יי, סטפני ומישל (במשחק כפול של התאומות אולסן) –  נמצאות שם כדי להזכיר לכולם שכל בלגן צריך להסתיים בשיעור קטן לחיים.

באייטיז אהבו מאוד סיפורים שבהם מבוגרים שכשלו בחייהם צריכים לטפל בילדים חסרי ישע, כמו בסרט שלושה גברים ותינוקת (1987, ליאונרד נימוי). צער גידול בנות יושבת בדיוק על אותו פחד קומי מה קורה כשגבר, שגם ככה לא מתפקד יותר מדי, צריך להתמודד עם רגשות, כביסות, ארוחות ערב ושיחות לפני השינה. 

דייב קולייר בתור ג׳ואי והחיקויים, בוב סאגט בתור הסטרייט מן, וג׳ון סטיימוס בתור ג׳סי, הוויילד מן. מעניין שגם מאחורי הסדרה הכי נקייה בעולם הסתתרה חבורה די קומית: בוב סאגט הגיע מעולם הסטנד־אפ והיה במציאות הרבה יותר בוטה מדני טאנר, דייב קולייר הגיע מסטנד־אפ וחיקויים, וג׳ון סטיימוס אומנם הגיע יותר מכיוון של טלוויזיה ומוזיקה, אבל ידע בדיוק איך לשחק את הדוד הכריזמטי. לכל אחד מהם גם היה משפט מחץ קבוע, כמעט כמו סימן מסחרי ממישל עם You got it dude עד לג׳סי עם Have mercy. בקיצור, מתחת לכל הסוכר הזה היו אנשים שידעו תזמון קומי לא רע. 

העולם האוטופי של שנות ה-90

בישראל הסדרה שודרה בחינוכית, ובהמשך גם בערוץ 2 ובערוץ הילדים. מעונה לעונה הילדות ממש גדלו, וכך גם ההתעלמות מהמציאות: היריון בגיל צעיר, מין וסמים לא היו אפילו אופציה.

בעונה 3, פרק 21, Just Say No Way, די.ג׳יי נתפסת בטעות עם פחית בירה ביד בנשף בית ספר, אחרי שניסתה לעצור ילדים אחרים ששתו. המסר הוא אלכוהול הוא רע, המשפחה היא דבר טוב.
כל מי שרצה להיכנס לעולם אוטופי של משפחה לבנה מהפרברים היה מוזמן לצפות בחצי שעה ללא כנופיות או אלימות. אם היו עושים סדרה כזאת היום בארצות הברית, די.ג'יי הייתה נתפסת עם אקדח וסמי מסיבות.   

היא הצליחה כאן בענק כי ילדים הצליחו להבין את הסדרה הזאת בזמן אמת. תמיד אפשר להבין ילד שלא רוצה לישון או שבא לו צעצוע חדש. הסדרה שודרה בישראל באיכות מזעזעת ודי מטושטשת, כנראה חסכו עלינו בעותקים של הקלטות.  

בפרק הסיום מישל נופלת מסוס, מקבלת מכה בראש ומאבדת זמנית את הזיכרון. במילים אחרות, גם הפרידה מהסדרה חייבת לעבור דרך הטקס הקבוע כולם מתכנסים, כולם נזכרים כמה משפחה חשובה, והכול נגמר בחיבוק קבוצתי מוגזם.

סופה של תקופה: האם היא באמת מצחיקה?

האם הסדרה מצחיקה? כן, אבל לא כי היא באמת מצחיקה, אלא כי היא כל כך תמימה. קצת כמו להיזכר בילדות שלנו ולחשוב שלא היו פשע, אלימות ודברים רעים, ככל הנראה כי המבוגרים שמרו עלינו מפניהם. קומדיה היא עניין של התאמה זמנית. אם היא מתאימה לתקופה היא תצחיק, ולא הייתה סדרה יותר מתאימה ממנה בזמן אמת.

אם אתם מתחת לגיל 40, לא תחזיקו מעמד בקצב האיטי, בתגובות המוגזמות ובסוף הטוב שתמיד מגיע לפני סיום הפרק. 

למי שמתגעגע, יש גם סדרת המשך ששרדה כמה עונות, כולל דיבוב של נועה מנור: 

דמויות, שחקנים ויוצרים

• דני טאנר (בוב סאגט): מי שהפך לאייקון של "האבא הלחוץ והמסודר" היה במציאות סטנדאפיסט עם הומור שחור ובוטות חסרת מעצורים. הניגוד הזה הוא בדיוק מה שאיפשר לסאגט להחזיק דמות כל כך סטריאוטיפית ועדיין להפוך אותה לאנושית ואהובה.
• ג'סי קטסופוליס (ג'ון סטיימוס): ה"דוד החתיך" לא היה רק פרצוף יפה. סטיימוס הביא איתו כישרון מוזיקלי וכריזמה מתפרצת, שהפכו את ג'סי לדמות האהובה ביותר על הצעירות של אותם ימים. המשפט "Have mercy" הפך לחלק מהשפה הטלוויזיונית של דור שלם.
• ג'ואי גלדסטון (דייב קולייר): בתור הקומיקאי של החבורה, קולייר הביא איתו סט שלם של חיקויים וקולות מצחיקים. הוא היה הדבק שחיבר בין רצינותו של דני לבין ה"רוקנרול" של ג'סי, ותמיד דאג להזכיר לכולם שגם גבר מבוגר יכול להישאר ילד בנשמתו..

• די.ג'יי טאנר (קנדיס קמרון): הבת הבכורה, ששימשה לעיתים קרובות כ"קול ההיגיון" בתוך הבית המטורף הזה. היא הייתה זו שנאלצה להתמודד עם גיל ההתבגרות תחת זכוכית מגדלת, וסיפקה את הרגעים הכי "אמיתיים" של הסדרה – מההתמודדות עם לב שבור ועד ניסיונותיה לזכות בפרטיות.
• סטפני טאנר (ג'ודי סוויטין): הילדה האמצעית והשובבה, שזכורה בזכות משפט המחץ המיתולוגי "How rude!". סטפני הייתה ילדה  סקרנית, מצחיקה, ותמיד יודעת מתי להכניס את הדודים שלה לצרות.
• מישל טאנר (אשלי ומרי-קייט אולסן): התינוקת שהפכה לאייקון תרבותי עולמי. למרות גילה הצעיר, מישל גנבה את ההצגה בכל פרק. עם ה-"You got it, dude" המפורסם שלה, היא הייתה הדבק הרגשי שהפך את הבית הזה ממשפחה של גברים לבית אמיתי.
• קימי גיבלר (אנדראה ברבר): השכנה המעצבנת שהפכה לחלק בלתי נפרד מהמשפחה. קימי תמיד הגיעה בזמן הלא נכון, אמרה את הדבר הלא נכון, אבל איכשהו הצליחה להפוך לחברה הכי טובה של די.ג'יי ולחלק מהדינמיקה המשפחתית של הטאנרים.
• רבקה דונלדסון-קוסופוליס (לורי לוקלין): "בקי" נכנסה לסדרה כגג רומנטי של ג'סי, אבל מהר מאוד הפכה לדמות יציבה ומאוזנת בבית: האדם השפוי היחיד בתוך חבורה של גברים מגודלים.
• היוצרים (ג'ף פרנקלין): ג'ף פרנקלין הוא האיש שחתום על הפורמט המנצח; שלא זכה להצלחה נוספת.

שאלות ותשובות: כל מה שרציתם לדעת על משפחת טאנר

למה קראו לסדרה "צער גידול בנות" ולא בשמה המקורי Full House? השם המקורי Full House מתייחס ל"בית מלא " ולמונח מהפוקר – אבא, שלושה גברים וילדים. השם העברי "צער גידול בנות" ניתן ככל הנראה על ידי הטלוויזיה החינוכית בישראל. השילוב בין הטרגדיה בפתיחת הסדרה (מות האם) לבין התפיסה השוביניסטית של האייטיז, לפיה גבר שמטפל בילדים הוא עב"מ, יצרו את השם הישראלי המוכר והנוסטלגי.

האם "צער גידול בנות" באמת עומדת במבחן הזמן? התשובה תלויה בציפיות שלכם. אם מחפשים קצב מהיר והומור מתוחכם של ימינו – אולי תתקשו להחזיק מעמד. עם זאת, הסדרה מצליחה לעמוד במבחן הזמן כ"מוצר נוסטלגי". היא מציעה הצצה לעולם אוטופי, תמים ונטול אלימות, שמהווה מעין "טיפול בטוח" מהמציאות המורכבת של ימינו.

למה דמויות כמו דני טאנר וג'סי היו כל כך שונות מהשחקנים שגילמו אותן? זה אחד הסודות המרתקים של הסדרה. בוב סאגט (דני טאנר) היה ידוע בסטנד-אפ האמיתי שלו כבוטה ופרוע הרבה יותר מהדמות האבהית והלחוצה שגילם. דייב קולייר הגיע מרקע של חיקויים, וג'ון סטיימוס היה המוזיקאי הכריזמטי. הניגוד הזה הוא מה שאפשר להם לשחק דמויות "סוכריות" כל כך, תוך שמירה על תזמון קומי מדויק מתחת לפני השטח.

האם הסדרה עסקה בנושאים קשים כמו סמים או הריון? כמעט ולא. הסדרה שמרה על קו נקי מאוד. גם כשניסו לגעת בנושאים "בוגרים" יותר, כמו בפרק שבו די.ג'יי נתפסת עם בירה, המסר היה תמיד שמרני ומשפחתי: "אלכוהול הוא רע, המשפחה היא דבר טוב". זה היה חלק מהקסם האוטופי שהפך אותה ללהיט בקרב ילדים בשנות ה-80 וה-90.

האם יש היום דרך לצפות ב"צער גידול בנות"? בהחלט. מעבר לשידורים החוזרים שצצו לאורך השנים, הסדרה זכתה לסדרת המשך בשם "צער גידול בנות – הדור הבא" (Fuller House), ששמרה על הרוח המקורית ושרדה מספר עונות בפלטפורמות הסטרימינג המודרניות.

The post צער גידול בנות:  הסיטקום המתקתק מהאייטיז עומד במבחן הזמן? appeared first on ילדי הקומדיה.

דורין מנדל (1992) היא שחקנית, קומיקאית, סטנדאפיסטית ויוצרת תוכן דיגיטלי ישראלית. מנדל פרצה לתודעה הציבורית בזכות מערכוני הרשת השנונים שלה, שזכו למיליוני צפיות, ומוכרת לרבים כמי שמזוהה עם תכנים ויראליים הומוריסטיים בשיתוף פעולה או בהשראת האקדמיה ללשון העברית שעשתה בעבר.

תחנות בקריירה

תחילת הדרך ומשחק

מנדל החלה את דרכה המקצועית בעולם המשחק והתיאטרון. היא השתתפה בפרויקטים עצמאיים, במופעי אימפרוביזציה (בין היתר במסגרת קבוצת פרוביזורי) ובסרטים קצרים. בשנת 2018 שיחקה בתפקיד הראשי בסרט הקצר "הביתה" (בבימויה של נלי פלדמן, המחלקה לקולנוע של "המדרשה" בבית ברל), אשר זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בתחרות "Cina Forte".

הפריצה הדיגיטלית

עם עליית הפופולריות של הרשתות החברתיות מבוססות הווידאו הקצר, החלה מנדל לכתוב, לביים ולככב במערכונים עצמאיים. התכנים שלה, העוסקים בסיטואציות יומיומיות, זוגיות, הורות וחוקי השפה העברית, צברו קהל עוקבים עצום (מעל ל-110 אלף עוקבים ב-TikTok וכ-43 אלף מנויים ב-YouTube נכון ל-2026). ההומור שלה מתאפיין בהבחנות חדות, הגשה מהירה, אנרגיות גבוהות ויכולת ורבלית מרשימה.

תפקידים בטלוויזיה ובמסך הקטן

במקביל לעבודתה הבימתית והאינטרנטית, מנדל השתתפה בכמה פרויקטים טלוויזיוניים, הכוללים משחק בסדרות עלילתיות, מערכונים ודיבוב: 

• * "הפשוטע": השתתפה בסדרת הטלוויזיה הקומית המבוססת על עמוד הפייסבוק והאינסטגרם המצליח (ששודרה ב-HOT), שבה גילמה את דמותה של הודיה.
• * מערכונים ואירוח: הופיעה בתוכניות אירוח, פאנלים ותוכני מערכונים שונים (בין היתר בשיתופי פעולה שזכו לחשיפה בפלטפורמות של קשת 12 ורשת 13).
• * עולם הדיבוב: מנדל השאילה את קולה לסדרות אנימציה וילדים, בין היתר כאשר דיבבה את דמותה של לולו בעונה השלישית של סדרת האנימציה הפופולרית "אחיות" החל מהעונה השלשית. 

תכנים טלוויזיוניים נוספים שבהם השתתפה:

• * "צומת מילר" (עונה 4): השתתפה כשחקנית אורחת בסדרה הקומית המצליחה של אדיר מילר בקשת 12.
• * "מה שבע": השתתפה בתוכנית האירוח והבידור ההומוריסטית של קשת 12.
• * "קומדי סטאר": שיחקה במערכונים השונים במסגרת תוכנית הסטנדאפ והכישרונות של צביקה הדר ברשת 13.
• * "צוות בידוד": השתתפה בתוכנית המערכונים המיוחדת לתקופת הקורונה ששודרה בערוץ הילדים.
• * "הלסביון העליון": שיחקה בסדרת המערכונים הקומית ששודרה בערוץ טדי (ערוץ הבידור והקומדיות של פרטנר ו-HOT)

סרטונים ויצירה דיגיטלית בולטת

מנדל מתחזקת ארכיון עשיר של סרטונים קצרים ומערכוני רשת. בין הפרויקטים הבולטים שלה:

• * סרטוני האקדמיה ללשון העברית: סדרת סרטונים קומיים רשמיים ואינטרנטיים שבהם היא מנגישה חוקי שפה, הגייה נכונה וביטויים בעברית בדרך קורעת מצחוק.
• * "מבודדים": סדרת רשת בת 4 פרקים שיצרה ושיחקה בה, אשר עסקה בהומור ובאבסורד של תקופת הקורונה והבידודים.
• * מערכוני "הוא והיא" וזוגיות: סרטונים קצרים (Shorts ו-Reels) המציגים את הדינמיקה המשעשעת, הוויכוחים הקטנים ואי ההבנות בין בני זוג במאה ה-21.
• * פרסומות ותוכן שיווקי קומי: יצירת קמפיינים דיגיטליים הומוריסטיים עבור מותגים מובילים, בהם היא משלבת את הדמויות המוכרות שלה.

חיים אישיים

מנדל משלבת בחייה המקצועיים כמה נושאים:

• * התמודדות עם מחלת הסרטן: בגיל צעיר חלתה מנדל במחלת הסרטן והחלימה ממנה. היא משתפת כיצד דווקא המשבר הבריאותי הקשה העניק לה את האומץ לשים את עצמה במרכז, לצמוח ולבחור בהומור ובבמה ככלי מרפא וכדרך חיים.
• * משפחה: מנדל נשואה לבמאי ולעורך משה יונה ואמא לילדה בשם סול, נושא התופס נפח נרחב בתכניה העדכניים ברשת, העוסקים באתגרי האימהות הצעירה.

שאלות ותשובות נפוצות על דורין מנדל

אילו תכנים יצרה דורין מנדל עבור האקדמיה ללשון העברית?

דורין מנדל יצרה סדרת סרטונים קומיים רשמיים שנועדו להנגיש לקהל הרחב חוקי שפה, הגייה נכונה וביטויים בעברית בדרך הומוריסטית וקלילה.

מהו נושא מופע הסטנדאפ של דורין מנדל?

מופע הסטנדאפ של מנדל, הנקרא "לא תקנית", עוסק בחיים ללא פילטרים, באתגרי הזוגיות, ובמעבר החד שבין עולמה ככוכבת רשת לבין החיים במציאות.

באילו פרויקטים טלוויזיוניים השתתפה דורין מנדל?

לאורך הקריירה השתתפה מנדל במספר פרויקטים בולטים, ביניהם: סדרת הטלוויזיה "הפשוטע" (בתפקיד הודיה) , הסדרה הקומית "צומת מילר" , תוכנית המערכונים "צוות בידוד" , וסדרת המערכונים "הלסביון העליון".

כיצד משפיע סיפורה האישי של מנדל על יצירתה?

מנדל חוותה התמודדות עם מחלת הסרטן בצעירותה והחלימה ממנה. היא מעידה כי המשבר הבריאותי העניק לה את האומץ לבחור בהומור ובבמה ככלי מרפא וכדרך חיים.

The post דורין מנדל | אנציקלופדיה קומדיה appeared first on ילדי הקומדיה.

אורות. מצלמה. זה עוד חיקוי שבלוני ולא מדויק במיוחד של מנהיגנו האהוב, דונלד טראמפ. הקהל החי פורץ במחיאות כפיים. מולו סלבריטי מחופש לסלבריטי אחר קורץ אל הקהל. "היי חברים, זה באמת אני. אני ממש פה באופן חי מולכם ויש לכם את הכבוד לראות אותי". הקהל החי פורץ במחיאות כפיים. סגן הנשיא נכנס מימין. הקהל החי פורץ במחיאות כפיים. 

לרגע אפשר לחשוב שזה באמת סגן הנשיא. לא מלהיב כמו מועמדת לכוכבת קולנוע, או קומיקאי עם סדרה משל עצמו שהחלטתם שעדיף לבלות את הזמן בבהייה מולו. הנשיא, כצפוי, מנסה כמיטב יכולתו לספק חיקוי שיתעלה על החיקוי של טראמפ את עצמו. הוא מנפנף בידיים פתוחות מול הפנים ומקשקש משהו חסר פשר. הקהל צוחק כמו שרק שלט "נא לצחוק" יכול לגרום. "כבוד הנשיא", זועק הסלבריטי, "זה שבת בערב חי!"

"סאטרדיי נייט לייב": ממוסד תרבותי לחיקוי

"דניאל, אני רוצה שתעביר ביקורת על סאטרדיי נייט לייב", כותב לי העורך. "מגניב. שמעתי שנינט בדיוק זכתה בעונה הראשונה של כוכב נולד ואביניבי אובוהבה זכתה באירוויזיון. אתה רוצה דאבל פיצ'ר על 'גבעת חלפון' באותה הזדמנות?", הגבתי ברלוונטיות חריפה שחשבתי שתצחיק מישהו בעתיד. "אתה רוצה כסף?", תהה העורך. "כן, אני יהודי טוב, אני אוהב כסף", עניתי ביותר כנות מהצפוי. בסדר. ננסה. 

סאטרדיי נייט לייב היא מופע חי שחלקו מערכונים מוקלטים מראש שמשודר בארה"ב, באופן מפתיע להחריד, בשבת בערב. קטע שאף פעם לא ממש תפס חזק בישראל, שבה שבת בערב בניו יורק שווה ארבע לפנות בוקר בראשון. פה אנחנו מתגבשים סביב המהדורה המרכזית של מוצ״ש, שמצחיקה בהתאם לערוץ שבו צופים, וסביב שנאה למוצר המקומי המקביל – ״ארץ נהדרת״, שהאמת שהיא תוכנית מצוינת אם אתם ממש בקטע של לראות את האנשים מהפרסומות ממשיכים לעשות את אותן דמויות מהפרסומות בין הפסקות פרסומת שבהן אותן דמויות מוכרות לכם דברים וביטוח ובנק. אז כן, יופי של דבר.

בישראל אנחנו מכירים את סנ״ל (כן, ככה) בעיקר בתור הרקע של חלק מכוכבי הקומדיה הגדולים של 50 השנים האחרונות, ובעשור האחרון בעיקר כ״ריל״ מזדמן ב"טיקטוק" הזה של הצעירים, או סרטון של חמש דקות ביוטיוב. וכן, 50 השנים. התוכנית הראשונה, שאחורי הקלעים שלה אפילו זכו לקומדיה משל עצמם, שודרה ב-11 באוקטובר 1975 – תקופה שבה היה מסך ביתי אחד, והתחרות הייתה מול שלושה דברים אחרים ששודרו ברשתות המתחרות הגדולות בארה"ב. בזמנו, NBC הייתה מהפכנית עם ביקורת חקיינית על השלטון, חדשות אירוניות ודמויות מטופשות להחריד ששיקפו לא רק את העשיר והיפה, אלא גם את המזעזע והמכוער, לא רק את בעל הכוח – אלא גם את ההוא המעצבן מהעבודה, ההוא המעצבן מהחופשה וההוא המעצבן מהתור למשרד הפנים. אותנו. 

אי של שפיות או נוסטלגיה בלבד? 

אממה? בשנות ה-70 פוליטיקאים עוד לקחו את עצמם ברצינות. הם חיו בדרמה מלאת חוקים ונאומים דרמטיים, ולראות אותם בקומדיה היה חדשני. כיום? תשאלו את תושבי גרינלנד באיזה מין קומדיה הם חיים בשנה האחרונה. אפשר לחלופין לעשות תחרות שתייה ושכיבות סמיכה משולבת עם שר המלחמה פיט הגסת׳. וככה זה באמת עובד. המלך לא סתם עירום, הוא מודע לזה בהחלט ומנפנף את הזין שלו בגאווה מול קהל של צופים שמחזיקים שני צבעים של שלטים: ״לך״ ו״וואו איזה גדול״.

קראו גם: הקומיקאים של סאטרדיי נייט לייב. לפני ואחרי

והסנ״ל? היא עושה את ההפך. היא מזכירה לנו באופן חצי מנחם שפעם עוד היה פה משהו ששווה ללעוג לו, בזמן שהיא מספקת מעין אי של שפיות. כזה שמגיש את הטירוף שלו בקריצה, שאומרת ״שנינו יודעים שמה שקורה כאן הוא לא בסדר״ וצוחקים על זה יחד. ומתחבקים. ואומרים שיהיה בסדר. ומעבירים לסרטון הבא.

כ

The post האם סאטרדיי נייט לייב עדיין רלוונטית? על הולדתה ודעיכתה של תוכנית הקאלט appeared first on ילדי הקומדיה.

ג'ואן ריברס עדיין נותרה הקומיקאית הכי חדה, בוטה ופרועה שנראתה על המסך. לכבוד יום הולדתה ה-93, קומיקאיות ישראליות מסבירות איך היא פרצה את הדרך, ניפצה תקרות זכוכית ולימדה אותן שאפשר להיות מצחיקה בלי להיות "נעימה" 

"חבל שאין לי אחות תאומה, ככה הייתי יודעת איך הייתי נראית בלי כל הניתוחים הפלסטיים".
ככה הייתה ג'ואן ריברס: קומיקאית שלא דפקה חשבון לאף אחד, ובעיקר לא לעצמה. אישה שהפכה את הגוף שלה, הפנים שלה, הזקנה שלה, היהדות שלה וכל מה שאנשים אחרים ניסו להסתיר, לחומר קומי חד, פרוע ולא מתנצל. כמעט 12 שנה אחרי מותה, היא עדיין בלתי נשכחת: בגלל הקול, בגלל הפה הגדול, בגלל הבדיחות שאף אחד אחר לא העז להגיד, ובגלל היכולת הנדירה לצחוק גם על הדברים שהכי כואבים.

ביום שני הקרוב היה אמור להיות יום הולדתה ה־93: ריברס נולדה ב-8 ביוני 1933 בברוקלין בשם ג'ואן אלכסנדרה מולינסקי, בת למשפחה יהודית ממוצא רוסי. עוד לפני שהפכה לאחת הנשים הכי חדות בטלוויזיה האמריקאית, היו לה שאיפות גדולות כשלמדה בברנרד קולג' וניסתה למצוא את דרכה בעולם הבידור. 

בתחילת הדרך היא עבדה בעבודות מזדמנות, הופיעה במועדונים קטנים ונאבקה על כל במה, עד שהגיעה ב-1965 ל־The Tonight Show  של ג'וני קרסון. ההופעה הזו שינתה את חייה: קרסון זיהה מיד את הכישרון שלה, וריברס הפכה לאורחת קבועה ולאחת הקומיקאיות הבולטות בארצות הברית. 

מאז היא הנחתה תוכניות אירוח, כתבה ספרים, הופיעה בטלוויזיה ובקולנוע, זכתה באמי, ובעשורים המאוחרים של חייה הפכה שוב לאייקון תרבותי דרך השטיח האדום ו־Fashion Police  בערוץ E! שם ביקרה את שמלות הסלבס, את האיפור, את התסרוקות מבלי להתחשב בכללי הנימוס של הוליווד. 

לצד זה, היה לה גם הומור עצמי משובח: היא דיברה בלי בושה על ניתוחים פלסטיים, על הזדקנות, על כסף, על בדידות, על כישלונות ועל הרצון להישאר רלוונטית בכל מחיר. במקום להסתיר את האובססיות של הוליווד, היא פשוט לקחה אותן, הגדילה אותן והפכה אותן לפאנץ'.

הסוף שלה היה דרמטי כמעט כמו הדמות הטלוויזיונית שלה. באוגוסט 2014 ריברס עברה הליך רפואי שנועד לבדוק שינויים בקול וצרידות, וכלל בדיקה של אזור מיתרי הקול ודרכי העיכול העליונות. במהלך הניתוח היא סבלה ממחסור בחמצן ואיבדה את הכרתה. זמן קצר לאחר מכן, ב-4 בספטמבר 2014, היא נפטרה בגיל  82 מדום לב. 

"ג'ואן ריברס הייתה חלוצה"

לאורך השנים ריברס השפיעה על דורות של קומיקאים וקומיקאיות, ובעיקר פתחה דלת לנשים שרצו להיות מצחיקות בלי להיות חמודות, מנומסות או "נעימות". היא הוכיחה שאישה יכולה לעמוד על במה, לדבר על הגוף שלה, על אמא שלה, על היהדות שלה, על הגיל שלה ועל התעשייה שמקיפה אותה, ולעשות את זה בלי לבקש רשות מאף אחד. 

לכבוד יום הולדתה שוחחנו עם כמה קומיקאיות בולטות בישראל, שסיפרו על ההשראה שקיבלו מג'ואן ריברס.

"ג'ואן ריברס הייתה חלוצה", אומרת הסטנדאפיסטית, מקימת מועדון הסטנדאפיסטיות בצוותא ומנחת סדנאות סטנדאפ, חגית גינזבורג. "היא הייתה אחת הסטנדאפיסטיות הראשונות, בתקופה שבה לא היו כמעט סטנדאפיסטיות, ובטח לא כאלה שלקחו את הבמה בפריים טיים. היא דיברה על נושאים שבאותן שנים, בשנות ה-70 וה-80, היה מקובל לחשוב שרק גברים מדברים עליהם: סקס, מערכות יחסים והורות. היא הייתה מאוד צינית, וחטפה המון ביקורת". 

גינזבורג מוסיפה כי גם היום הפער הזה לא באמת נעלם. "איזה כיף שהעולם השתנה, והיום אנחנו גם חוטפות המון ביקורת על דברים שאנחנו אומרות, בזמן שגברים אומרים בדיוק אותו דבר ולאף אחד לא אכפת. אבל אני חושבת שבלעדיה היה הרבה פחות חופש לנשים לדבר על הבמה. היא הייתה מדהימה. ויש לי ספר חתום שלה, שקיבלתי פעם מערוץ E! וזה נראה לי הפריט הכי בעל ערך שיש לי בחיים".

התסריטאית והקומיקאית שרון לוקסנבורג נחשפה לריברס דווקא דרך הגלגול המאוחר יותר בקריירה שלה, זה שהפך אותה לאייקון טלוויזיוני עבור דור חדש של צופים.

“בג'ואן ריברס נתקלתי לראשונה דרך התוכנית משטרת האופנה", היא מספרת. "אני זוכרת שהייתי בשוק מעזות הרוח שלה. היא טינפה על סלבריטאים בצורה הכי וולגרית, יצירתית ולא דופקת חשבון שראיתי, וזה עוד בערוץ שבא להלל ולרומם את תואר הכוכבנות. באותה תקופה ארצות הברית עדיין לא הייתה שיא הווק, אבל היא כבר הלכה לכיוון. להיתקל בתוכן כל כך משוחרר רסן, ועוד מאישה בפריים טיים, זה היה לא רגיל בשבילי". 

"ג'ואן מבחינתי הייתה מין אם רוחנית. אהבתי כל דבר בה"

לדבריה, ההשפעה של ריברס עליה כקומיקאית הייתה גדולה: "לראות קטעים של ריברס על הבמה מאוד השפיע על הדרך שבה ניסיתי לעצב את הפרסונה הבימתית שלי כסטנדאפיסטית, במיוחד בצורת ההגשה. היה לה טיימינג קומי כמעט מושלם, ויכולת לספר סיפור בצורה שנשמעה כאילו היא סתם מרכלת עם חברה, ואז להפתיע עם הפאנץ' הכי חסר רחמים בעולם. כמובן שהעובדה שהיא הייתה יהודייה ותמיד הגנה על מדינת ישראל בכל ראיון אפשרי גרמה לי לאהוב אותה אפילו יותר. יש לה אפילו קעקוע של 6M על היד, כמחווה לששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה.

"ג'ואן מבחינתי הייתה מין אם רוחנית. אהבתי כל דבר בה. אני לא בוכה בהרבה מקרים של מוות של מפורסמים, אבל במקרה שלה בהחלט כן. הרגשתי כאילו היא קרובת משפחה רחוקה. אף אחד לא יהיה כמוה. היא הייתה פרסונה של אחת בדורה".

גם אצל הסטנדאפיסטית, היוצרת, השחקנית והמנחה אלמוג שור, ההשפעה של ריברס הייתה קשורה לא רק לבדיחות, אלא גם לאופן שבו היא החזיקה את עצמה על הבמה: גדולה, נוצצת, נשית ומוגזמת. "ג'ואן ריברס גרמה לי להבין שיש מקום לקומיקאית שהיא גדולה, שהיא מנצנצת, שהיא מאוד נשית בהוויה שלה. הרפרנסים לתרבות הפופ ולקהילה הגאה, המעילים הוורודים המנצנצים, האהבה לאופנה, כל זה נתן לי באופן אישי חיזוק ענק להיות מי שאני על הבמה", אומרת שור. "הרבה קומיקאיות הן דווקא קצת ‘זכריות’ על הבמה, וזה לא רע או טוב, זה פשוט מה שזה. וג'ואן, לעומת זאת, אימצה את הנשיות שלה, וזה דבר שמאוד התחברתי אליו". 

"לא כאישה, אלא פשוט אחת הטובות והמבריקות שהיו פה"

בהקשר הזה, מעניין לשאול האם ההומור של ג'ואן ריברס היה "הומור נשי", או שאולי עצם ההגדרה הזאת כבר מצמצמת את מה שהיא עשתה. ריברס אמנם דיברה לא מעט על נשיות, גוף, גיל, זוגיות, אימהות ויופי, אבל היא עשתה את זה באותה בוטות, חוצפה וחוסר רחמים שהיו שמורים במשך שנים בעיקר לגברים על במה. אז האם יש דבר כזה הומור נשי?

"אני שונאת את המושג הזה הומור נשי", אומרת גינזבורג. "הוא מאוד מקטלג, הוא מאוד מנמיך, והוא מייצר איזו קונוטציה של אישה שעומדת על הבמה ומדברת על זה שהיא שמנה, על זה שהיא לא רוצה לשכב עם בעלה, וכמה הילדים משגעים אותה. וזה פשוט לא נכון”.

לדבריה, ההפרדה הזאת מיותרת מראש. “יש אנשים שעושים סטנדאפ. זה יכול להיות גבר, זו יכולה להיות אישה, זה יכול להיות נון בינארי, זה יכול להיות כל דבר. כשאומרים ‘הומור נשי’, ובארץ זה מושג מאוד מקובל, זה עושה לי ויברציות בגוף, לא בקטע טוב. כי מה זה הומור נשי? מה זו השטות הזאת? יש אישה שעושה סטנדאפ, וכל סטנדאפיסט, לא משנה מה המגדר שלו, מדבר על הנושאים שקרובים לליבו, על החיים שלו, על עצמו ועל מה שמעסיק אותו. ואם יש לי פות, זה לא הופך את ההומור שלי לשונה מהומור של גבר שמדבר על הבולבול שלו".

לוקסנבורג מסכימה. “בני אדם הם יצורים עם חוש הומור", היא אומרת. “כמו שלגברים יש חוש הומור, גם לנשים יש חוש הומור. עד היום לא הבנתי מי החליט שהומור שייך לגברים. הוא בטח היה גבר. אני חושבת שבשנים האחרונות פחות רואים את הדיפרנציאציה הזאת. הסכר נפרץ, וכל מי שמצחיק, גבר, אישה או דולפין, יכול לנסות את מזלו בשואו ביז”.

שור מצטרפת לאותה עמדה: "בעיניי אין כזה דבר הומור נשי", היא אומרת. "פעם היו אומרים את זה על הומור שהוא מאוד אישי ומביא סיפור שלך, בניגוד לסטנדאפ של ‘מכירים את זה’. אבל באמת שהיום כולם עושים את זה, ובטח הטובים ביותר, גברים, נשים ומה שלא תהיו כאחד”.

מבחינתה, החלוקה האמיתית פשוטה הרבה יותר. "יש הומור טוב והומור לא טוב, זה הכול. לפעמים הוא מגיע מאישה ולפעמים מגבר. ג'ואן ריברס הייתה חדה מאוד, עם לשון עוקצנית, עם עבודת קהל, פאנצ'ים לא צפויים והרבה הומור עצמי. זה יכול לתאר הרבה נשים והרבה גברים בקומדיה, אבל היא עשתה את זה כמו ג'ואן. ובגלל זה היא אחת הטובות, לא כאישה, אלא פשוט כאחת הטובות והמבריקות שהיו פה".

The post לקראת יום הולדת 93: קומיקאיות ישראליות מספרות על הדיווה ג'ואן ריברס appeared first on ילדי הקומדיה.

אילו קומדיות, סיטקומים וסטנדאפ מחכים לנו ביוני 2026? ערוצי הטלוויזיה למנויים מביאים עמם סלט של תכנים קומיים, דרמות קומיות וסדרות משעשעות. לטובת גולשי  ריכוז של ההמלצות המרכזיות מהמסמכים המצורפים:

אילו קומדיות, דרמות קומיות וסטנדאפ מחכים לנו ביוני 2026? ערוצי הטלוויזיה למנויים מביאים עמם מגוון של תכנים קומיים, דרמות קומיות וסדרות משעשעות.לטובת גולשי  ריכוז של ההמלצות המרכזיות מהמסמכים המצורפים:

סדרות קומדיה ודרמות קומיות

• קלאסיקה אמריקאית (American Classic): דרמה קומית בכיכובם של קווין קליין בתפקיד ריצ'רד בין, כוכב ברדויי נרקיסיסט, ולורה לייני (אוזרק) המגלמת את גיסתו, וג'ון טני (המפענחת) המגלם את את אחיו. העלילה עוקבת אחר כוכב ברודווי שחוזר לעיר הולדתו לאחר קריסה פומבית ומנסה להציל את התיאטרון המשפחתי שלו, תוך התמודדות עם משברים אישיים והתנגשויות משפחתיות. החל מ-1.6 בסלקום TV וב-yes – שמונה פרקים. 
• רצח בתפקיד  – עונה 2(Death Valley S2): עונה שנייה לקומדיית הפשע של ה-BBC. צמד חוקרים –ג'ייני מאלוואן והשחקן ג'ון צ'אפל שגילם בלש בסדרת טלוויזיה, משתפים פעולה  בעונה החדשה בפתרון מקרי רצח אפלים בוויילס, תוך התמודדות עם דינמיקה זוגית מאתגרת.   מ-3.6 בסלקום TV. פרק בכל שבוע.
• עשרים  עשרים ושש/Twenty Twenty Six: קומדיה מוקומנטרית  מבית ה-BBC בכיכובו של יו בונוויל (אחוזת דאונטון). הסדרה מתמקדת במנהל תחום היושרה בטורניר כדורגל ענק שנאלץ להתמודד עם שערוריות ומשברים. החל מ-7.6, כל פרקי הסדרה יעלו יחד לצפיית בבינג' בסלקום.
• שכנים מסוכנים  -סדרה חדשה(The Burbs): בהשראת קומדיית האימה של ג'ו דנטה בכיכובם של טום הנקס יבדל"א וקארי פישר זצ"ל משנת 1989, שירות הסטרימינג Peacock מציג עיבוד חדש המתרחש בפרברים של ימינו. הסדרה עוקבת אחר זוג צעיר שעובר בעל כורחו לבית ילדותו של הבעל. עולמם מתהפך כאשר שכן חדש עובר לגור מעבר לרחוב ומוביל לחשיפת סודות ישנים של הרחוב ללא מוצא, ולאיומים קטלניים חדשים המנפצים את האשליה של שכונתם הקטנה והשקטה. עם: קיקי פאלמר ("מלכות הצעקה"), ג'ק וויטהול ("אפטר פארטי"), ג'וליה דאפי ("ניוהארט"), פולה פל ("רוק 30", "בנות לנצח"), מארק פרוקש ("מה שקורה בצללים", סמוך על סול"), קאפיל טלוואקר ("בית דין לילי").11 ביוני – VOD של Partner tv+

סרטי קומדיה

• יה. איזה. כיף (Oh. What. Fun): קומדיית חג בכיכובה של מישל פייפר. משפחה שוכחת בטעות את האם המסורה בבית, והיא יוצאת להרפתקה ספונטנית שגורמת לכולם לבחון מחדש את הקשרים ביניהם. ב-yes  מ-3 ביוני, וב-HOT  ארבעה ביוני HOT Cinema 3, מ- 26.3.6 ב-HOT VOD cinema
• מחנה קיץ (Summer Camp): סרט קומדיה  מהמפיקים של "מועדון הספר הטוב" בכיכובן של דיאן קיטון וקתי בייטס. שלוש חברות ילדות זוכות להזדמנות לחזור למחנה הקיץ שבו בילו בילדותן. החל מ-4.6 ב-yes.  וכן 4 ביוני בבכורה ב- VOD של Partner tv+

• יחסים פתוחים (Splitsville): קומדיה על זוגיות מודרנית בכיכובה של דקוטה ג'ונסון ואדריה ארחונה. אדם העומד לפני גירושים מגלה שחבריו מקיימים נישואים פתוחים, מה שמוביל למצבים כאוטיים.6.6 שבת, 22:00, HOT Cinema 1 והחל מה- 26.4.6 ב-HOT VOD cinema.  מ-04/06 ב-yes
• מרב (Merv): קומדיה רומנטית בכיכובם של זואי דשנל וצ'רלי קוקס. זוג שנפרד נאלץ לשתף פעולה כדי לעזור לכלבם המשותף לצאת מדיכאון. אבל התוכניות משתבשות. החל מ-10.6 ב-yes. 12.6 שישי, 22:00, HOT Cinema 3, ומ- 10.6.26 ב-HOT VOD cinema
• סורי, בייבי (Sorry, Baby): דרמה קומית שזכתה בפסטיבל סאנדנס, העוקבת אחר אישה המנסה להמשיך בחייה לאחר מקרה טראומטי בעזרת חברתה הטובה משחק: אווה ויקטור ונעמי אקי. בימוי: אווה ויקטור. 11.6 חמישי, 22:00, HOT Cinema 4, והחל מה- 1.6.26 ב-HOT VOD cinema
• אורחת ללא הזמנה (The Uninvited): קומדיה דרמטית על מסיבה יוקרתית שיוצאת משליטה כשאישה זרה מופיעה וטוענת שזהו ביתה.  עם: אליזבת ריזר, וולטון גוגינס, פדרו פסקל. בימוי: נדיה קונרס החל מ-4.6 ב-yes.
• חלב: דרמה סאטירית ישראלית בכיכובן של הילה רוח והדס ירון (שטייסל, קוגל), על מוזיקאית מרוששת שמנסה להיחלץ ממצוקה כלכלית.  מ-5.6 בערוץ yes ישראלי.
• שיעורים בפינגווינית (The Penguin Lessons): דרמה קומית שובת לב על מורה שמציל פינגווין ומפתח איתו קשר מיוחד. משחק: סטיב קוגן, ג'ונתן פרייס. בימוי: פיטר קטנאו.
•   19.6 שישי, 22:00, HOT Cinema 4, והחל מה- 1.6.26 ב-HOT VOD cinema

ספיישלים ואירועים מיוחדים

100 שנה למל ברוקס: יום הולדת עגול לגאון הקומדיה שיצוין עם הקרנת הפרודיה "שגעון בחלל" ב-yes.

100 שנה למרילין מונרו: ציוני הדרך יצוינו עם הקרנת הקומדיה האהובה "חמים וטעים" בבימויו של בילי ויילדר ב-yes.

The post קומדיות יוני 2026: קווין קליין, מישל פייפר ודיאן קיטון מגיעים למסך הקטן  appeared first on ילדי הקומדיה.

על הומור, טראומה והחוסן הישראלי: המדריך החדש שמפענח את כוחו המרפא של הצחוק

אחרי שנים של מחקר, הרצאות ועבודה מעשית עם מערכות חינוך, בריאות וקהילות בתקופות משבר, ד"ר שי גלבר משיק בימים אלו את ספרו החדש: צחוק צחוק אבל ברצינות 2.

הספר החדש ממשיך את הקו שהפך מזוהה עם גלבר בשנים האחרונות, חיבור בין הומור, חוסן נפשי וחברה ישראלית, אך הפעם נכנס עמוק יותר אל השאלה כיצד צחוק הפך בישראל להרבה יותר מבידור. לדבריו, מדובר במנגנון הישרדות חברתי, רגשי ולאומי.

בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז אירועי 7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת, הפך ההומור הישראלי לתופעה שמעסיקה לא רק קומיקאים ואנשי תרבות, אלא גם אנשי טיפול, חוקרי חברה ומקבלי החלטות. בזמן שמדינות רבות קורסות רגשית תחת משברים מתמשכים, בישראל ממשיכים להופיע ממים, סרטונים, בדיחות שחורות והומור עצמי כמעט בזמן אמת, לעיתים שעות בלבד אחרי אירועים קשים במיוחד.

בספרו החדש מנסה גלבר להסביר כיצד נולד המנגנון הזה, מה ההבדל בין הומור יהודי קלאסי להומור הישראלי החדש, ומדוע דווקא בחברות שחוו טראומה, רדיפה ואי ודאות, מתפתח לעיתים ההומור החד והנועז ביותר.

הספר משלב סיפורים, תובנות מחקריות, דוגמאות מהתרבות הישראלית וניתוח של מאפייני ההומור המקומי, החל מהציניות הישראלית המוכרת, דרך הומור צבאי והומור עדתי, ועד הדרך שבה רשתות חברתיות שינו את מהירות התגובה ההומוריסטית של הציבור.

לדברי ד"ר גלבר:
"הספר הזה נכתב מתוך הבנה שהומור הוא לא בריחה מהמציאות, אלא דרך להתמודד איתה. הישראלים לא צוחקים כי קל להם, אלא הרבה פעמים דווקא כי קשה להם. ההומור הישראלי הוא במקרים רבים מנגנון שמאפשר להמשיך לתפקד, להחזיק תקווה, לייצר קרבה ולהפחית חרדה."

גלבר, הנחשב לאחד החוקרים הבולטים בישראל בתחום ההומור היישומי, פועל בשנים האחרונות לקידום תפיסה הרואה בהומור כלי מקצועי שניתן לשלב באופן מובנה במערכות טיפול, חינוך וחוסן קהילתי. בין היתר הוא מקדם יוזמה ציבורית לכינון "יום ההומור הישראלי", מתוך תפיסה שהומור הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות ומהיכולת הלאומית להתמודד עם מציאות מורכבת.

הספר החדש יוצא בתקופה שבה שאלות של חוסן נפשי, בדידות, שחיקה וחרדה הפכו לחלק מרכזי מהשיח הציבורי בישראל. בתוך המציאות הזו, טוען גלבר, ההומור אינו מותרות, אלא צורך אנושי בסיסי.

The post צחוק צחוק אבל ברצינות – ספר ההמשך appeared first on ילדי הקומדיה.

דנה פרי סגל היא סטנדאפיסטית ישראלית, אמא ונשואה, כמו מרגו רובי. מופעי הסטנדאפ שלה עוסקים בחיי היומיום ובזוגיות ובהורות כחלק מחיי היומיום. היא מופיעה ברחבי הארץ, מנהלת את הפודקאסט "מצחיק שזה עצוב",  על הסיפורים מאחורי הסטנדאפ, כמו ילדי הקומדיה. והיא משלבת הומור עצמי על אהבתה לפחמימות, כמו עוגי. היא גם בעלת ניסיון בעולם הפרסום והשיווק, כמו דון דרייפר. ילדי הקומדיה שאלו אותה שאלות.

למה בחרת להיות קומיקאית?

"תמיד אהבתי לכתוב ותמיד אמרו לי שאני מצחיקה, אבל במשך שנים רבות מדי לא עשיתי את החיבור 

"דווקא אחרי חופשת לידה שנייה, מתוך שעמום, ריקבון  וצורך בשינוי מצאתי קורס כתיבה קומית של כמה חודשים. בסופו שאלו מי רוצה להופיע בערב סטנדאפ של בוגרי הסדנאות. הפתעתי גם את עצמי כשישר אמרתי כן בלי להתבלבל, כי תמיד התרחקתי מבמות. עבדתי חודש על הסט הראשון שלי וניסיתי אותו על כל מי שנקלע לדרכי. 

"כשעליתי על הבמה בפעם הראשונה זה הרגיש הכי נכון בעולם. הייתה לי הופעה מעולה והרגשתי שאני כישרון מולד, כוכבת בהתהוות. מרוב בלבול מהגילוי הזה לקח לי חודשיים לאזור אומץ ולהופיע שוב. הפעם השנייה בחיי הייתה בסוף 2019. עליתי להופיע בצוזאמן בערב של עידן רונן וקובי בלולו, שהם אגב סטנדאפיסטים מדהימים 

"הבאתי אפילו קהל שיבוא לראות. שם גיליתי מה זה להתרסק, וכמה שזה פאקינג כואב! החלטתי לא לוותר, ונרשמתי לעוד קורס סטנדאפ בקאמל אצל אריק זילברמן, כדי להכריח את עצמי ללמוד לעשות את זה כמו שצריך. אלו היו השעות הכי כיפיות שלי בכל שבוע. 

"מאז אני בסצנה כבר שש שנים וחצי בעברית ובאנגלית, בארץ ובחו״ל. ובשנים האחרונות גם עושה הופעות פרטיות בתשלום לכל סוגי האירועים כמעט, אבל  לא משנה כמה אני אופיע אני עדיין מרגישה שאני ממשיכה ללמוד ולהשתפר".

שאגת הלביאה

למה בחרת להיות אישה?

"אני חושבת שלבחור לא להיות אישה יהיה כנראה תהליך יותר קשה. לא בטוחה שיש לי כוח להתמודד עם הבירוקרטיה ולהתארגן על איברים חלופיים. בהחלט הייתי שמחה לנסות להיות גבר לכמה ימים. 

"אני לא מחדשת פה לאף אחד שזה לא קל להיות אישה  אבל רק בשש השנים האחרונות אני מבינה עד כמה. בכל פעם שיש מחלה או מגפה וכדומה אני חוזרת אחורה  להיות אמא במשרה מלאה, וכל השאיפות, הרצונות והקריירה נדחקים הצידה. 

"בזמן שאגת הארי פרסמתי פוסט מצחיק בקבוצת מאמצחיק – קבוצה של כמעט מיליון נשים, על החיים שלי בזמן המלחמה וקיבלתי אלפי תגובות מנשים שגרמו לי להבין עד כמה אני לא לבד וכמה נשים מסתובבות בתחושת הישרדות שקטה. אז החלטתי לפתוח ערב סטנדאפיסטיות ולקרוא לו 'שאגת הלביאה', כי גם  השאגה של הנשים צריכה להישמע. זה היה אמור להיות ערב חד פעמי, אבל היה כל כך טוב שהחלטנו לעשות אותו שוב  מפה לשם הגענו לערב חד פעמי שלישי  תרשמו, 31.5, הערב הבא של שאגת הלביאה, באבי בר, הוד השרון, ערב סטנדאפיסטיות לפנתיאון  כיף להופיע עם נשים ולקהל של נשים, כמובן שגם גברים מוזמנים, יש כרטיסים באתר סטנדאפיסט". 

מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?

"כשהתחלתי להופיע הראשונים שהתחברתי אליהם היו  לואי סי קיי, דייב שאפל ופיט הולמס. בהמשך גיליתי את מייק בירביגליה, עם האמנות של לספר סיפור טוב ומעורר השראה.

"אלי וונג היא כנראה הסטנדאפיסטית שאני הכי מתחברת אליה, וגם את טיילור טומלינסון אני מאוד אוהבת ואת ניל ברנן שאפילו זכיתי לראות בלייב בניו יורק, ממש התרגשתי". 

אין נקניקייה קרה מדי

מה הדבר הכי מצחיק ומביך בלהיות אמא?

"הדברים שאת עושה כשאף אחד לא שם לב, מחרישה קרמבו מעל הכיור או אוכלת שאריות כי חבל לזרוק. יש לי בדיחה על זה בסטנדאפ שמאז שאני אמא המוטו שלי הוא שאין נקניקייה קרה מדי או גלידה חמה מדי, אני יכולה לאכול הכל". 

את מי את מעריכה בסצנה הקומית של היום?

"נתחיל בנשים – חגית גינזבורג כי יש לה יכולות אלתור וכתיבה עילאיות. מיטל אבני וסיגל כהנא הן גם סטנדאפיסטיות עם אנרגיות במה מדהימות שתמיד כיף לראות; שיר ראובן כי אני מכורה לכל מה שהיא עושה.  מהגברים אני מעריצה את שחר חסון על זה שהוא כ״כ מוכשר וגם עובד הכי קשה בתחום. את יוחאי ספונדר על זה שהוא עשה את הבלתי ייאמן ומצליח מאוד בחו״ל. את אלי חביב שהוא איש צנוע, וההומור שלו כיפי ומתוחכם. יש עוד המון סטנדאפיסטים מעולים וגם כאלו יותר חדשים ומוכשרים בטירוף, אבל אני לא רוצה לנקוב בשמות כדי לא להפלות". 

מה זה אומר אהבה חריגה לפחמימות? מה המקום הכי טוב לקחת אותן לדייט?

"פחמימות אצלי זה כמו מעשים טובים, זה נעשה בסתר. בימינו אני מאוד מתאמצת לדחוף חלבונים וירקות לתפריט שלי, אבל בעולם מושלם הייתי כנראה ג׳אנקי של מאפיות". 

מה הטיפים שלך לסטנדאפיסט המתחיל?

"להופיע כמה שיותר, להקליט כל הופעה ולהקשיב לה, גם להופעות שגורמות לך לרצות להגר לאיסלנד, להחליף שם ולפתח קריירה של סוכנת ביטוח. לזכור שאלוהים נמצא  בניואנסים הקטנים, בעריכות ובשכתובים, לנסות לפחות משהו חדש קטן אחד כל הופעה, ליצור קשרים, שיתופי פעולה ויוזמות.  

"בהתחלה הכי חשוב זה למצוא את  עשר הדקות הטובות שלך ומשם לתת לחומר להשמין, להמשיך גם כשקשה ולעשות עבודת רשת טובה". 

מצחיק זה עצוב

יש לך פודקאסט מצחיק שזה עצוב, שמחבר בין קומדיה לטרגידה. מה גילית בו ואסור לך לספר?

"אני יכולה לספר לך אבל אז אצטרך להרוג אותך. סתם, הפודקאסט הגיע דווקא ממקום של להבין אם ואיך אפשר לצחוק על הכל. רציתי לצחוק גם על הדברים העצובים,  אז הזמנתי אנשים מצחיקים ודיברנו על המון נושאים כמו מוות של הורים, הטרדות מיניות, פוסט טראומה, גזענות, הומופוביה ועוד. שמעתי על התהליך שהם עברו  מטרגדיה או מהתמודדות קשה לקומדיה, וכל אחד לקח את זה לכיוונים אחרים. 

"בעיקר גיליתי מחדש את המרואיינים המדהימים, היו שם למשל סטנדאפיסטים שאני פוגשת באופן קבוע אבל מעולם לא ישבתי איתם לשיחה כזאת עמוקה, גם את האנשים שהכי קרובים אלינו אנחנו לא שואלים אף פעם את השאלות האלו שהייתה לי הזכות לשאול. 

"מדי פעם ביקשו ממני להוריד משהו בעריכה, סיפור על הטרדה או הליכים רפואיים לא מתוקשרים או שנסחפנו בריכולים וכדומה"

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

"נקבובית מילה מצחיקה. גם שומה. אני אוהבת גם להגיד זנבות, כי זו מילה בעברית שתמיד נשמעת עם מבטא רוסי".

באיזה מקום היית הכי רוצה להופיע ומי המניאק שמונע בעדך?

"לפני כמה חודשים כשהייתי בניו יורק ישבתי בקומדי סלר שזה אחד המועדונים הכי שווים אם לא ה… ודמיינתי שיש תקלה ואף סטנדאפיסט לא יכול לעלות וכורזים במיקרופון, 'יש סטנדאפיסט בקהל?' כמו יש רופא בקהל… ואני עולה. להופיע כמו סיפור סינדרלה  וסוגרת את הערב בתור ה bff של  סיינפלד. בכללי להופיע בחו״ל תמיד מרגש אותי. 

"אבל ברצינות, אני מרגישה שהופעתי בכל סוגי הבמות, מועדונים, במות קטנות, גדולות, חלטורות, חתוליות  כולל באירופה אמריקה, וההתמקדות שלי כרגע היא להמשיך לשייף את המופע שלי כדי לפתוח מכירות כרטיסים למופע מלא שאנשים ירוצו לראות. 

"אני לא אתנגד גם לעוד כמה טורים בחו״ל בעתיד  אבל בעיקר הייתי שמחה שתימשך השגרה ואוכל להשאיר את הרגל על הגז, ויאללה להגשים  עוד כמה חלומות לפני שכולנו מתים". 

The post דנה פרי סגל – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.