הפגנה פואטית – מערכון מאת דרור ניר קסטל


200560_4975954571_7993_nנפשות:

חרד”ל

גברת

יום. חוץ.  רחוב. חרדי לאומי מוקף בשלטים על ארץ ישראל השלמה וכיו”ב. עוברת גברת.

החרד”ל:

גברת, את אוהבת את ארץ ישראל?

הגברת:

מחבבת

החרד”ל:

מי שלא אוהבת ורק מחבבת בסוף מתאכזבת, שהשם ישמור אותך מכלבת.

(מחייך)

הגברת:

סלח לי שאני אומרת לך את זה, אבל עם כל הכבוד לארץ ישראל, החרוזים שלך לא משהו.

החרד”ל:

התגובה שלך כואבת.

הגברת:

הנה אתה שוב עושה את זה. זה חרוז צפוי, הוא לא מחדש לי. למשל “שהשם ישמור אותך מכלבת” זה תלוש. הכנסת את זה רק בשביל החרוז.

החרד”ל:

נכון, נכון. עלית עליי. אז מה את רוצה שאני אעשה?

הגברת:

אני הייתי מציעה לך, לפחות בהתחלה, לעבור לחרוז החופשי. למשל, השלם את המשפט הבא “ארץ ישראל השלמה, כי אין לנו…”

החרד”ל:

(חושב קצת)

 ארץ ישראל השלמה כי אין לנו עוד אדמה.

הגברת:

לא, לא, לא. זה בנאלי, שחוק. אתה מאכיל את הקהל בכפית. אנשים באים להפגנה בשביל לחשוב. הפגנה היא שיח, דיאלוג. בוא, נסה אותי.

החרד”ל:

ארץ ישראל השלמה כי אין לנו עוד…

הגברת:

גמל. אתה מבין מה אני עושה? גמל זה מפתיע, זה סמלי, זה שורשי, זה ארץ-ישראלי.

החרד”ל:

 זה לא חרוז.

הגברת:

 זה חרוז חופשי. אתה חייב לצאת מהמסגרת.

החרד”ל:

גברתי, אני לא יודע. לפחות אני כנה.

הגברת:

כן.

החרד”ל:

 כן מה?

הגברת:

בעברית יש לומר כן, לא כנה. אתה מפגין, המילים הן הכלי שלך. אתה צריך להיות מודע ללשון. אתה מבין?

החרד”ל:

אז להגיד כן, כן?

הגברת:

כן, עכשיו אנחנו מתקדמים. מה עוד יש לך ברפרטואר?

החרד”ל:

“יהודי לא מגרש יהודי”, “חברון מאז ולתמיד”. “רבי עקיבא צדק”

הגברת:

שמע… זה בסדר, זה יכול לפנות לקהל מסוים, אבל כדי לפנות לקהל הרחב, אתה צריך שזה יהיה מוחשי יותר, תקשורתי יותר, אתה מבין, יהודי זה אמורפי. מיהו יהודי בעצם? מי קובע מיהו יהודי?

החרד”ל :

(בכעס)

אני אגיד לך מי קובע מי יהודי, יא אוכלת נידה ובועלת שפנים! ההלכה קובעת!

הגברת:

(מתמוגגת)

אוי, זה היה מצוין. הכעס, הרגש. זה אותנטי.

החרד”ל:

 (נרגע)

את חושבת? כי הייתה לי ההרגשה. אני זרמתי עם זה. התחברתי לעצמי.

1211200c9bd082c45406bc54054d63cfd11775

הגברת:

רק הערה אחת. כקהל עדיף לנו להתחבר לתמונות, לריחות. לכן, למשל במקום לומר “יהודי לא מגרש יהודי” אולי תנסה “עלי האזדרכת נושלים על סלוני, ריחות נעליים שוטפים את הרחוב. חיי הם גיהינום”.

החרד”ל:

 מה? איך זה קשור?

הגברת:

במישור הסמוי זה קשור.

החרד”ל:

 אה, סמוי. ברור.

(מסתכל לצדדים בבהלה)

סמוי?

הגברת:

טוב, תהיה לנו עוד הרבה עבודה. שמע מה נעשה

(מוציאה את כרטיס הביקור שלה)

בוא אליי לסדנה, 400 שקל למפגש.

2. כותרת: כעבור חודשיים.

החרד”ל והגברת באותו מקום עם השלטים. הגברת מאחוריו

החרד”ל :

(בקצב הפגנה)

 קן לציפור בין העצים, ובקן לה שלוש ביצים. בכל ביצה הס פן תעיר ישן לו אפרוח זעיר.

גברת:

הו, לזה אני קוראת משורר לאומי.

אבא קריר – ראיון ר-ציני

ראיון עם אבא קריר לפני כולם, מאחורי  כולם, מצדי כולם, הוא העומד

אבא קריר (נועם אונגר) הוא סרטונאי, זה אומר שהוא לא עושה הרבה חוץ מלצלם סרטונים קצרים ולשים אותם באינטרנט, זה תחביב שלו, תחביב נחמד. ובכל זאת, בשיאו הוא מגיע לעשרות אלפי צפיות. מה הסוד שלו? למי אכפת. מלבד זה הוא מצלם בתולות ומעלה אותן לעולה, זה גם תחביב שלו, תחביב נחמד. בנוסף הוא מצלם פיצות ומעלה עובש, זה גם תחביב שלו, תחביב נחמד. מתי הוא כבר יתמקצע? הפעם  שלחתי לו מייל אבל את התשובות קיבלתי בפייסבוק. לכו תבינו.

מתי גילית שאתה מצחיק?

“בפעם הראשונה שנכנסתי לצ’אט באינטרנט. זה היה מזמן מזמן, עוד במאה ה-20. קראתי לעצמי ויזתא כי זה היה פורים וגיליתי שאני הכי מצחיק בצ’אט”.
ביטוי שחוזר אצלך בסרטונים הוא להלהלה. השמועות מספרות שמסתתר בו מסר סמוי. מהו?

“להלהלה זה משהו שאומרים כשאין מה לומר. או כתגובה לדבר לא צפוי. חיובי ושלילי כאחד. למשל בחורה שדיברת איתה פתאום מתפשטת ומושיטה שד לפה שלך. אתה ישר אומר ‘להלהלה’. דוגמה אחרת היא שאתה מספר לחבר שפוטרת מהעבודה ואז בשיא העצב אתה מוסיף ‘אני מובטל להלהלה'”.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?
אדי מרפי,
סיינפלד, מיטש האדברג, ירון ברלד, אה רגע אמרת השפיעו? חשבתי אמרת השתינו. לא משנה אין לי כוח לשנות את התשובה”.

אתה ידוע כאדם שכמעט לא יוצא מהבית. מה אנשים לא יודעים שיש אצלם בבית?

“יש ערוץ יורוספורט שמשדר ב-HD. רוב האנשים לא יודעים שהם במרחק לחיצה על שני כפתורים מצפייה בטורניר סנוקר ב-HD. וזה לא חבילת ספורט יקרה. זה כלול בחבילה הבסיסית!”.

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“אני חושב שלכולם יש סמארטפון. אולי יום אחד גם אני אקנה לי”.

כ-11 אלף איש צפו בך אוכל שווארמה. את גארי יורופסקי שמטיף לטבעונות ראו חצי מיליון אנשים. ספר לי על תחושת הכישלון.

“אני לא רואה את זה ככישלון כי יש לי סדרת סרטוני אבא קריר אוכל דברים. זה לא רק השווארמה. יש סרטון שאני אוכל משולש פיצה. יש סרטון שאני אוכל כנפי עוף ופירה. אם תקח את כל הצפיות מסרטוני האוכל שלי ותחבר את כולם, רק אז אני אחוש בכישלון! להלהלה”. (חיברתי. לא הגיע לחצי מיליון)

Gary_Yourofsky
גארי יורופסקי. נמסיס

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?
“אני אוהב מילים עם שלוש הברות כמו מצנפת, תשלובת, אופוסום, סיתוונית”.

הקהל העיקרי שלך הוא בני הנעורים. באילו עוד דרכים אפשר להשחית את הנוער?

“אפשר לאנוס אותם בגיל רך. אבל עכשיו אני סלב והם אוהבים אותי ורוצים אותי, אז הלך כל עניין האונס וזה הפך לסתם פשע מין בהסכמה”.

מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

“לדעתי אם משהו מצחיק אותך אז אתה צוחק. אלא אם כן אתה מורה בת 60 ואז אתה זועף”.

מתי תתחתן?

“כשאני אמצא את גברת נכוני. אני מחפש אשה שתהיה טבחית מעולה במיטה, אומנית קרקס במטבח, וחשוב מאוד שתהיה אמהית כי אמא שלי מטומטמת”.

אבא קריר עונה לשאלות הצופים השיחה העצובה בוויקיפדיה

קראו עוד:

ממילונו של השטן אל המילון האסור; ראיון עם המחבר גילעד חיטמן

רשף שי – ראיון ר-ציני

איליה אקסלרוד –  ראיון עם כוכב הסטנדאפ ברוסית

עץ מלא – סיפור מאת שועי רז

shoey117אחרי שנתקלתי ב”פיצה רשב”י” (=ר’ שמעון בר יוחאי) בצפת וב”בית מרקחת שפינוזה” בגבעתים, היה לי  אך טבעי לקרוא לעסק לרהיטי עץ מלא שביקשתי לפתוח “רהיטי זיגמונד פרויד (עץ מלא)”. כלומר, הבנתי היטב שלא אמכור אך ורק ספות לפסיכולוגים, אבל בכל זאת פרויד הוא שם מוּכָּר, ולמרות כל הנוירוזות שהוא השכיל לתאר, ברגע שקושרים את שמו עם עץ מלא, זה נראה מלומד ויציב. “למה לא רהיטי אלברט איינשטיין (עץ מלא)?”, הקשה עליי חבר שביקש את טובתי. אמרתי לו שפרויד פונה גם לגברים וגם לנשים; הוא לא רק חיוך מאחורי נוסחה; עם זיגמונד יש איזו הרגשה שמישהו מטפל בך; שלא הופקרתָ לבדךָ בעולם. חוץ מזה, מדען — אתה לא מבין מה שהוא מסביר לך, ואילו, למטפל קליני אתה בא על מנת שיקשיבו לך, כלומר אתה בא לדבּר. אנשים אוהבים לדבּר, אמרתי. ועץ מלא הוא עץ מלא, סוג של ביטחון קיומי שבידיעה שזה לא עץ חלול מבפנים, שזו אינה סיבית או סנדביץ’, שיש פה איכות-איכות, שלא עובדים עליךָ; כלומר, גם למתחרים יש עץ מלא, אבל לנו יש גם את זיגמונד פרויד בחזית.

אמרו לי, “לא ילך. זיגמונד פרויד זה תל-אביבי מדי, אשכנזי מדי, שמאלני מדי. אתה צריך לכוון גם לציבורים נוספים. עם זיגמונד פרויד יקנו אצלך רק ספריות מעץ מלא לספרים טיפוליים”. “מה אתם מציעים?”, שאלתי. “תחשוב רחב יותר, אל תצטמצם, תחשוב על משהו אמין, אידיאולוג עם ביטחון. תחשוב על עסק שמשקיעים ציוניים-אמריקאים יוכלו לעזור לו”. “יצחק רבין?”, שאלתי בתמימות. הם עשו את עצמם חושבים רגע, והנידו בראשם, אחר ששקעו שוב במחשבות (דימיתי לראות  את גלגלי המח עובדים להם בקדחתנות בקדמת-המצח). לבסוף ענו מוכנית: “זאב ז’בוטינסקי” הם אמרו, “זאב ז’ובוטינסקי זה שם שמנצח”.

אבל הם ביקשו שכדי שלא ירכשו ממני רהיטים רק חברי מרכז ליכוד, שאלך לערבי שירה בתל-אביב ואקרא שם שירים קצרים טובים שהמוטיב החוזר בהם יהיה עץ מלא (“אנחנו יודעים שיש לך כישרון כתיבה”, הם אמרו, “אתה צריך להיות מוכר גם אצל מי שתומכים באזרחי עזה; אנחנו מאמינים בך”). “לאט לאט אתה תרכוש לעצמך כך קהל שהולך איתך ממקום למקום, פשוט משום שאתה הזוי מספיק ונועז מספיק לעמוד מול קהל ולדבר שוב ושוב בשבחי העץ המלא. אתה תדבר ותדבר על עץ מלא. בסופו של דבר זה יתפוס, מבקרים ושוחרי שירה ודאי יראו בזה סמל שיש לפענח, מין פשטות עמוקה, שיש לבחון שוב ושוב; פרשנים פוליטיים יראו בזה משל למדינת ישראל, לחידוש פניה של הציונות, שהפעם יש לבנות אותה את חומותיה ומגדליה מעץ מלא”. פתאום נראה לי שיש בזה היגיון. שאפילו כדאי שאביא איתי לערבים כאלו סְטֶנְדֶר מעץ מלא.

150px-The_Giving_Tree

לבסוף עמדתי במועדון חשוך, כדי שהקהל המועט לא ייווכח עד כמה הוא מועט; עם פנס תאורה שסנוור לי את העיניים הרגשתי פחות בערב שירה, יותר בחקירת שב”כ. “באתי לקרוא לכם שיר אחד”, אמרתי “שיר שמבחינתי אומר את הכל”. לקחתי אוויר לריאות ובנשיפה הראשונה התחלתי לקרוא בקול מדוד ומלא מבע:

עץ מלא רחמים

אלמלא העץ מלא רחמים

היו הרחמים בעולם

ולא רק בו

השתרר שקט. אחר כך מחאו כפיים. פתאום שמעתי מן החשכה את קולו של מבקר שירה צעיר ויומרני מאחד מעיתוני-הפרינט הגוססים, זועק מלוא גרון: “אתה גנב, פלגיאטור, זה שיר של עמיחי!”. שוב השתררה דממה, הגנבתי חיוך לחשכה ואמרתי נון-שלאנטית: “אבל, עמיחי לא עשה את זה מעץ מלא”. שוב שמעתי את קולו של המבקר, אשר שולח ידו בכתיבת שירה די-מחורבשת, מנסר: “זו שערורייה, צריך לעצור אנשים כמוךָ!”. שוב המתנתי קצת, זרקתי חיוך והפטרתי “למה שלא תתלה אותי על גרדום? אבל אם גרדום, אז רק מעץ מלא”. אחר כך סיפרתי לקהל בידענות כי מה שעשיתי כאן בשיר הוא סוג של Ready-Made דאדאיסטי, בסגנון מרסל דישאן. אם הוא יכול היה להציג חד אופן או משתנה במוזיאון ולצייר למונה-ליזה שפם ואז לגלח אותה, אני בסך הכל הפכתי את האל לעץ, כביקורת על תהליך מסחור האמנות. אני ניצב כאן כאמן ומוחה נגד הפיכתה של השירה למוצר צריכה, שירה אינה ארון עשוי עיסת-קרטון מאיקיאה, אמרתי, היא עץ מלא ציפורים מצייצות. היה עוד גל של מחיאות כפיים, אבל לא הייתי בטוח איך יצאתי מן הערב הזה. בדיעבד רק התברר לי כי דבריי האחרונים עוררו גל של ציוצים ב-Twitter (אין לי חשבון).

כמה ימים חלפו וקיבלתי שני טלפונים. אחד מעיתונאית-תרבות המזוהה עם עיתון בעל אוריינטציה שמאלית, אחד מגלי-צה”ל. בשני המקרים רצו לראיין את המשורר-הנגר המשלב בשירתו יסודות עמיחאיים עם יסודות דאדאיסטיים, ומוחה כנגד מסחור האמנות. “איך זה מסתדר עם העסק שפתחתָ”, הקשתה העיתונאית, “שמעתי שקוראים לו: רהיטי זאב (ולדימיר) ז’בוטינסקי? מה בין השירה שלך ובין העובדה שהעסק שפתחת נקרא על-שם אידיאולוג מיליטריסטי של הימין?”. מזל שהודרכתי מראש שהשאלה הזאת הולכת לבוא. לקחתי אוויר ועניתי. “ראי, ז’ובטינסקי ידוע בדוקטרינת חומת-הברזל שלו כנגד כל התקוממות ערבית; אני מבקש לקחת את חומת הברזל הז’בוטינסקאית ולהסב אותה לחומה של עץ מלא, שישולבו בה נישות קטנות של גינות משחקים מעץ מלא, בהם יוכלו ילדים יהודים-ישראלים וילדים פלסטינים לשחק יחד, לקראת הימים שבהם יוכלו לפרק את החומה”. “כלומר, גם השם הפרובוקטיבי הזה הוא סוג של מחאה?”, היא שאלה, בהפתעה מהולה בשמחה. “עץ מלא שומר תמיד על הזיכרון של העץ החי המלבלב”, עניתי. “עץ מלא מעניק תמיד מקום לתקווה עתידית ולקרבה”.

למחרת פרסום הראיון המלא בעיתונות התקשרו אליי מלונדון וקירשנבאום וביקשו שאבוא להצטלם בפאנל. תחקירנית של נסים משעל הגיעה אחר-כך וביקשה ליצור מפגש טלוויזיוני ביני ובין ראש הממשלה המכהן, ז’בוטינסקאי-מבית, שהיה בעבר הרחוק מוכר רהיטים.  “אני בטוחה שיהיה מפגש מרתק וגם הזדמנות עבורך להסביר לראש הממשלה המכהן מהם הפגמים של מדיניותו ומדוע למדינת ישראל מגיע מנהיג שיודע, כי גם בימים אלו שנדמה שאין פרטנר למשא ומתן מדיני, צריך לשמור על אופק אופטימי ועל עשייה מקרבת בין העמים”; יותר מכך, היא הדגישה: “תוכל אפילו, אם תבוא, להבהיר לו מדוע אתה דווקא, ולא הוא וסיעתו, הנך ממשיך-דרכו האמיתית של זאב ז’בוטינסקי”.

פאוזה.טלפון מוועדת הבחירות המרכזית. רוצים שאספק עד למועד הבחירות אלף קלפיות מעץ מלא. אני מאושר, כי הנה אני נכנס למעגל הספקים הממלכתי. מאוחר יותר, טלפון ממפעל הפיס, מתעניינים אם אני זקוק למימון להוצאת ספר שירים. עם זאת, כל זמן שהעסק דופק ומתקתק ומתגבר— אני מקווה ביני ובין עצמי שלא אצטרך אחרי המלחמה הבאה לספק לצה”ל המון ארונות עץ, כי כל המאבד נפש אחת כאילו איבד עולם מלא, אבל אם כבר איבד נפש אחת, מוטב שהארון יהיה עשוי עץ מלא.

שועי רז, כותב, יוצר, חוקר, מהרהר ומכרכר; אתר אישי: פרא אדם חושב.

בוב זאבי – ראיון ר-ציני

תדהמה בעולם הקומדיה: בוב זאבי עושה מה שרק מעט סטנדאפיסטים לפניו הצליחו – מצחיק

396779_10151317183070299_378820185_nבוב (גיא) זאבי או גיא (בוב) זאבי הוא קומיקאי מבטיח, וכשאומרים לו “בוב, אתה חייב לי כסף”, הוא גם מקיים. וזה באמת ראוי להערכה כי מלבד עבודתו העיקרית כקומיקאי שוליים הוא משלים הכנסה בלילות כמורה ללשון במועדונים. הוא כתב, ביים והשתתף בקומדיות רבות. כמו כן שיחק בפסטיבל לתיאטרון ווירדו עכו. והוא כותב ומשתתף בסדרות אינטרנט שזוכות ליותר מעשר צפיות. כשצפיתי כהרגלי בתיבת הספאם, ובה הצעות להגדיל דברים כמו חשבון בנק ואיברי מין,  צץ המייל של בוב.  כל כך הכרתי לו תודה שהוא לא הציע לי להגדיל כלום ששלחתי לו מייל.

 

מתי גילית שאתה מצחיק?

“כשהייתי בן 21 עקץ אותי ליצן רדיואקטיבי. הוא אמר שהתשלום על המופע מראש, ובסוף לא בא.

“גיליתי שאני רוצה להיות מצחיק בחטיבה, אבל אז עדיין לא הייתי מצחיק. אבל לא ויתרתי, ובגלל זה חטפתי הרבה מכות. בהמשך חבריי ואני היינו מארגנים מסיבות ‘של מי השורה’, שזה כמו מסיבות קוק, רק שבמקום להסניף קוק מתחרים באלתורים, והייתי אלוף בתחום. משם הכרתי את כישרוני”.

אתה מריץ כיום את הסטנדאפ האתאיסטי “התיאולוגיה של הקרמבו”. מה הייתה התגובה של אלוהים?

“אלוהים לא קיים“.

 

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

“התחלתי לצפות במונטי פייטון עוד בכיתה ד’, חרשתי את הסרטים שלהם לכל כיוון. כשהתחלתי לעסוק בסטנד אפ, התחקיתי אחרי מיצ’ הדברג וביל היקס. אבל ללא ספק הגורו שלי הוא ג’ורג’ קארלין“.

 

כתבת וביימת את “ששון ושמחה בדילמת האסירים”, שהתבססה על הדילמה המוכרת מתורת המשחקים. אתה בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה. מי עזר לך?

“במסגרת לימודיי המורה הטובה ביותר שלי לקומדיה הייתה מורתי לתיאטרון בובות יעל ענבר. היא לימדה אותי כמה שיעורים חשובים מאוד על הקומדיה, אבל בעיקר לימדה אותי איך לבקר קומדיה, שזהו כלי מאוד חשוב כשאתה מחפש לשפר את הכישרון שלך.

“אגב, ישנו דיאלוג בימים אלו על העלאה מחודשת של ההפקה במסגרת תיאטרון קרוסל, ומופע נוסף שלי בשם ‘לא אומרים איכס על אוכל’ כבר נמצא בשלבי חזרות, אז יש למה לצפות”.

(קומדיה זה טוב ויפה. אבל מי עזר לו בתורת המשחקים?)

 

ג'ון פורבס נאש הבן  הוא מתמטיקאי וכלכלן אמריקאי. זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 1994 על מחקריו פורצי הדרך בתחום תורת המשחקים.
ג’ון פורבס נאש הבן הוא מתמטיקאי וכלכלן אמריקאי. זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 1994 על מחקריו פורצי הדרך בתחום תורת המשחקים

מה אתה חושב על הקומיקאים כיום?

“אני מיטיב לכת בקומדיה. מה שאומר שכבר קשה להצחיק אותי. יש מעטים בארץ שמסוגלים, איתם נמנים: ארז בירנבוים, יניב דויטש, רודי סעדה, מני מלכה, שמעון ראיצ’ק, ניר מולד ויש עוד כמה, אבל הרשימה קצרה. יש לי גם דעה על מה אמורה להיות קומדיה טובה ומה לא, ומה שאני רואה בדרך כלל זה קומדיה גרועה. תרבות הדאחקות הופכת את המדינה שלנו למאוד עצובה מבחינה קומית. אני חושב שקומדיה צריך לקחת ברצינות.

“התפקיד של הקומיקאי הוא לא להחניף לקהל, אלא לבעוט בו ולגרום לו לבקש עוד. במדינה שלנו רוב הקומיקאים הם חנפנים, וזה לטעמי בזוי”.

התחלת את דרכך במידה רבה בלהקת הנונסנס-פאנק פישיבום. הפאנק מת. תוכל לספר על הרקע שלך בסיאנס?

“אני מת מבפנים, אבל מאוד מחובר לילד הפנימי שבי”.

 

איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?

“הזוי… מצחיק אותי ולא באופן טוב. מי שמשתמש במילה הזאת מנסה לומר שהוא לא מבין מה הוא מנסה להגיד, אבל הוא מתכוון להגיד את זה בכל זאת”.

 

הופעת בתוכנית “חומר טוב” בביפ. הערוץ נסגר. אתה חושב שזה בגללך?

“זה לא בגללי. זה בזכותי”.

 

מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

“כבר אמרתי קודם. לא הקשבת?”.

(הממ, לא. זה כאילו באימייל)

 

אם לא היית פסיכופת מה היית רוצה להיות?

“אני לא פסיכופת. אני שפוי באופן קיצוני”.

בוב זאבי, התיאולוגיה של הקרמבו, חמישי,13.12.12, 21:00, תיאטרון קרוסל

בוב זאבי אתר

בב זאבי VS השם

נועה אנג’ל – ראיון ר-ציני

230335_10150305286579129_6852521_aנועה אנג’ל נחשפת. הפעם עם בגדים. חשיפה

נועה אנג’ל היא כוכבת עולה בפייסבוק ועושה גם להפך. היא פרסמה עד היום מיליארד וחמישה סטטוסים, וזכתה לטריליון ו-14 לייקים, מתוכם רק 50% מגברים שרצו שתעשה להם נעים מאחורי האוזן. הסטטוסים הקומיים שלה זכו לשיתוף במקומות רבים, בהם “סטטוסים סחים”, “סטטוסים ממש לא סחים”, עיתון “לסחי” ועיתון “לסחי עם כסף”. נועה אנג’ל אינה סחית. מלבד המקצוע שלה “שריצה באינטרנט” היא עוסקת  גם בתחביביה: כתיבה לעונות קודמות של “מצב האומה”, כתיבה למדור הסאטירי “בריחת המוחות” וכתיבה לעיתון הסאטירי “לאשה”. הפעם הוחלט לערוך את הראיון בביתה, כלומר באינטרנט.

 

 

 

מתי גילית שאת מצחיקה?

 

“אני לא כזאת מצחיקה, לצערי. אם אני מנסה לספר בדיחה במציאות ישר נהיה שקט של חדר מתים במכון פתולוגי. את זה חייבים לספר כדי שאנשים לא יתאכזבו. גם ככה כשאני פוגשת אנשים חדשים מהרשת אני שומעת הרבה ‘במציאות את יותר כונפה מבאינטרנט’. למה לשבור להם את הלב פעמיים”.

את גם אישה וגם מצחיקה. את יכולה להזדווג עם עצמך?

“לא נראה לי. אבל אני מנסה די הרבה האמת ): “.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עלייך?

 

“כל מה שעשוי טוב ועובד. מהומור בריטי ועד הומור אינפנטילי, מפגר, גס, המוני, חיקויים עדתיים, קללות, סטנדאפיסטים עם פגיעות מוחיות משוערות וארגזי פרופס. אם זה טוב אז אני ישר מרגישה את הצביטה הזאת בפנים של ‘אוי אתם מעולים! תמותו’ וזה אומר הכל”.

 

 

כתבת ל”בריחת המוחות” של מקור ראשון למרות שאת חילונית, את כותבת ל”לאשה” למרות שאת פמיניסטית וכתבת לליאור שליין למרות שאת מצחיקה. מתי התחלת לחבב אתגרים?

 

“זה לא שאני מחבבת אתגרים כמו שאני חרדה מחוסר ביטחון תזונתי. במילים אחרות, תמורת תשלום סביר אכתוב גם בביטאון החמאס”.

 

לא מחפשים כרגע כותבים. קורות החיים יישמרו אצלנ
לא מחפשים כרגע כותבים. קורות החיים יישמרו אצלנו

מה את חושבת על היוצרים הקומיים של היום?

 

“שהם בכל מקום, הם עושים את זה ספונטנית, לרובם בכל יש דיי-ג’וב שלא קשור בכלל לכתיבה, וזה נהדר בעיניי. מספיק ללכת לטוויטר ולפתוח את הבוקר עם ציוצי סאטירה נפלאים ומטורפים ואחר כך ללכת ל‘תן גאג’ ולצחוק מקומיקס של ילד בן 16. יותר טוב מהרבה מצחיקים מקצועיים”.

 

לולא היה פייסבוק היית כותבת על קירות של אנשים? אם כן, אילו כתובות ואילו אנשים?

 

“הייתי כותבת לסיני גז מ‘השאלון’ על הקיר באמבטיה: ‘למה אנחנו חברים בפייסבוק כבר שלוש שנים ועוד לא שלחת לי שאלון? עכשיו אני שורפת את התשובות שלי על השאלון של ילדי הקומדיה ואף אחד לא יקרא את זה בחיים’. תשים, תשים לינק, נפרגן לו. הוא אח”.

 

איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?

 

“זה משתנה. כרגע זה גורגונזולה. אני שומעת את אבא שלי שואל כשאני באה הביתה ‘ראית את הגורגונזולה שקניתי?’ וזה נשמע לי כאילו הוא הציע לי להעביר סיבוב על הכלה הקווקזית שהוא הזמין בדואר”.

 

לא הרבה יודעים, אבל עבדת כטוקביקיסטית בתשלום. איזה טוקבק חיובי היית כותבת לסטלין?

 

“תפסיקו להשמיץ, אתם בכלל לא מכירים אותו!! ליב סטאלין אלון!!!!!” אגב, פרט טריוויה- סטאלין הוא היפסטר והוא מחק אנשים מרשימת החברים שלו הרבה לפני שהיה פייסבוק”.

 

מה התפיסה הקומית שלך, אם יש כזו?

 

“מה שכתוב על תווית ממוצעת של חומר ניקוי: לנסות קודם את החומר בפינה נסתרת, ואם זה עובד, להפיץ אותו לעולם. ואם זה הופץ בעולם אבל לא באמת הצליח לתפוס, אז אני לגמרי בעד לירות בקהל הסחי המעפן הזה ולהחליף אותו בקהל חדש. אגב גם סחים זאת מילה מצחיקה”.

 

איזה אוכל את הכי אוהבת להקיא?

 

“שייק ירוק ביתי עם פטרוזיליה, כוסברה, אגס ומלפפון. זה בריא מאוד וזה כבר די נראה כמו קיא אז זה חוסך לי את האקט”.

נועה אנג’ל בקפה דה מרקר

נועה אנג’ל בפייסבוק

השאלון

זאב אנגלמאיר – ראיון ר-ציני

כל מה שלא ידעתם על אנגלמאיר תמשיכו לא לדעת. כי אי אפשר לדעת הכל בחיים. בלעדי

המרואיין שלי הפעם שונה ממרואיינים אחרים, בעיקר כי יש לו ראש של אדם וגוף של ציור. זאב  אנגלמאיר הוא מאייר, קריקטוריסט, סאטיריקן, קומיקסאי ואב לבין שלושה לטריליון קולאז’ים. בחטיבת הביניים כשכל הבנים ציירו נשים ערומות הוא צייר אישה ערומה אחת. הוא עבד בעיתונים רבים,  במיינסטרים וגם בעיתונים מעניינים. כשעזב העיתונים קרסו אך הבניינים נשארו עומדים. התלבטתי היכן כדאי לערוך את הראיון איתו, עבר לי ושלחתי לו מייל.

 

 

מתי גילית שאתה מצחיק?

“כשהייתי בכיתה ג’ בערך. בטיול שנתי  לכותל המערבי פתחתי מסטיק בזוקה ובעתידות היה כתוב: ‘יש לך חוש הומור אך לעתים אינך יודע מתי להפסיק’. את הפתק דחפתי לכותל ואת המסטיק הלעוס הדבקתי לכיפת קרטון ונתתי לדויד מהכיתה שלי, שחבש אותה והמסטיק נדבק לו לשערות. הוא כעס נורא והרביץ לי  וכל הילדים מסביב צחקו.

“שנים  אחר כך  כתבתי סיפור על שוודית שהגיעה לכותל ולא היה לה טמפון ולכן לקחה את אחד הפתקים האלה מהכותל והשתמשה בו, ובפתק  היה כתוב ‘אלוהים אני מת להכיר שוודית’. איזו מקריות!”

אתה ודודו גבע זה אותו אדם?  אם כן מי היה האלטר אגו של מי?

“אנחנו לא אותו אדם למרות הדמיון העצום בשמות שלנו (לשנינו יש ג’ בשם המשפחה) ובגלל העובדה שהוא מת

על יצורים מגעגעים ואני מעדיף יצורים מתגעגעים, שמביטים בי בעיניים מאוהבות ואומרים לי בקול חושני ‘אנגלמאיראתה האלטר אגו שליכפרה'”.

 

 

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

סבאגפטו, שהצליח ליצור דמות הומוריסטית אמינה עם לוק דינמי וייחודי ושם שקשה לשכוח: פינוקיו;ואלוהים, הגדול מכולם, שהצליח ליצור עולם כל כך מצחיק שכדור הארץ עצמו לפעמים מתפקע מצחוק וזאת הסיבה לרעידות האדמה ולצונאמי”.

 

 

מה לדעתך צריך להיות העונש הצפוי בחוק לאדם שמבקש ממך לצייר לו כבשה?

“הוא חייב ללבוש שריון, לקפוץ על רגל אחת סביב מגדלי עזריאלי תוך כדי שהוא עושה אהבה עם קיפוד ולצעוק בקול שכולם ישמעו ‘לעולם לא אבקש לצייר לי כבשה לעולם לא אבקש לצייר לי כבשה!'”.

 

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“מעולים,במיוחד לואי סי קי,  סבא גפטו  והטרוריסטים ימש וזכרונם. מדהים איך השנים משכללות את ההומור שלהם. בכל פעם שהם מתבדחים אנשים מתפוצצים מצחוק”.

 

 

דמות שאתה מזוהה איתה היא שושקה, בת טיפוחיך ופרי ידיך, אישה עצמאית, ליברלית וערומה בעולם דכאני. מה הקשר שלך איתה היום ומה מספר הטלפון שלה?

“אני מת עליה ומקנא בה על החופש הטוטאלי שלה והמחויבות העצומה שלה להנאות החיים ולאי דחיית סיפוקים. אין טעם לפרסם את מספר הטלפון שלה כי היא תמיד ערומה והאייפון שלה לא עליה”.

 

 

אישה ליברלית וערומה בעולם דכאני

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

‘גיוועלד’. לא משנה מי אומר את זה: מיק גאגר, בר רפאלי,ראש ממשלת טורקיה רגפ טאיפ ארדואן או אפילו צורר היהודים הטוטליטרי א.היטלר. תן להם להגיד  ‘גיוועלד’, וזה תמיד מצחיק. זה נשמע מילה שתרנגולת המציאה”.

 

 

 

אתה מקושר להומור שחור. יש משהו שהיית רוצה להגיד לו?

כן.  ‘מתי כבר תגדל, הא? ותפסיק כבר להתנדנד על אבא. לא בשביל זה הוא תלה את עצמו’.”

“אגב כשהומור שחור מתנדנד על אבא יוצא לו פלפל שחור מהישבן. ודרך מה יוצא הפלפל? דרך חור שחור כמובן.

 

מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

הכל מצחיק אותי: לוויות, טרגדיות אנושיות, סיפורי זוועה. בגלל זה אני ממליץ לא להזמין אותי ללוויות”.

 

תצייר לי כבשה?

“בטח”.

(כאן היה אמור להיות ציור של כבשה. אך לא נמצאו שריון וקיפוד עד סגירת הגיליון).

 

זאב אנגלמאיר בוויקיפדיה

זאב אנגלמאיר בבננות

אגנלמאיר מדבר על קומיקס ובאמבטיה עם ברווז

 

נדב בושם – ראיון ר-ציני

חשיפת ילדי הקומדיה: נדב בושם קיים נדב בושם הוא שחקן וקומיקאי המוכר ממופע הקאלט “ישבנים קוראים שירה”, מופע פארודי-סאטירי על ערבי שירה עם ההוא מרנו פסקאל ועוד אחד. הוא עשה גם דברים אצל ליאור שליין ובטלוויזיה וגם תיאטרון, אבל למי יש כסף לזה ? כמו כן הוא רב מכר של פטריק זיסקינד. את הראיון איתו החלטתי לערוך בג’ימייל ולא באאוטלוק למרת לחצים מצד טוקבקיסטים של מיקרוסופט.

מתי גילית שאתה מצחיק?

“בגן הילדים כשהבנתי שאני לא החתיך ולא מלכת הכיתה”.

התפרסמת יחסית בזכות המופע “ישבנים קוראים שירה”. תוכל לספר לנו על חוויותיך כישבן. איך זה התחיל ומה הנזקים?

“להיות ישבן בתל אביב זה דבר לא פשוט בכלל. קודם כל יש תחרות מאוד גדולה והביקוש רק הולך וגדל. מפריע לי שבעקבות המופע מתייחסים אליי לא כאל אמן אלא כאל התחת של המדינה”.

התחת של המדינה. לא נדב

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?האחים מרכס, וודי אלן (הסרטים המוקדמים), ג’ק למון ב’חמים וטעים’, מושונוב בראבא וגליקמן, ג’וליאן שגראן ומונטי פייטון והרב בא גד כמובן”.

יובל שגב, שותפך ל”ישבנים”, קיבל חשיפה גדולה ב”רנו פסקאל”, ב”ארץ נהדרת”, ב”אמא’לה” עם אורנה בנאי, ב”של מי השורה הזאת” ועוד, ואף הקים את חברת ההפקות “קקי הפקות”. אתה לא. יש כאן אפליה על רקע מיני?

“לחלוטין! הערוצים המסחריים מפחדים מנשים חזקות – תראה מה קרה למרגלית צנעני”.

מה אתה חושב על הקומיקאים כיום?

“תרבות המיינסטרים והפוליטקלי קורקט מאיימת לחסל את הקומדיה וכל מי שחותר נגד זה הוא מבורך בעיניי. בארץ אני מאוד אוהב את גורי אלפי ואורנה בנאי וקרן מור (‘יום האם’ זו דוגמה מצוינת להכי לא פוליטיקלי קורקט שיש. “ומעבר לים – אין על סיינפלד בשידור חוזר – תרופה לכל מרפא. לארי דיוויד ב’תרגיע’ וכל דבר בריטי הרי הוא משובח”.

השתתפת בתוכנית הלילה של ליאור שליין. בפני מי היית רוצה להתנצל במיוחד, דיוויד לטרמן, קונאן אובראיין או ג’יי לנו? זו ההזדמנות.
“אני רוצה להתנצל בפני ערוץ 10 שנכנס לחובות רק בגלל דרישות השכר המופרזות שלי”.

איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?

“אני מתלבט בין צ’ילבה לכוניפה – שילוב מרגש בין מזרח למערב’ ובמילה אחת – ציונות’

דמות שאתה מזוהה איתה היא “שמחה בביוף”, דודה מתנחלת חמודה המופיעה בערבי שירה. איתה הופעת ב”ישבנים” ובמופעי יחיד. מה דעתך על חוק “נדב בושם”, שהציע ח”כ בן ארי, ולפיו גבר חילוני מהמרכז המתחזה לאישה מתנחלת מקבל סעיף פסיכיאטרי על שמו?

“אני בעד לגמרי אבל רק אם החוק יחול גם על אנשים שנהנים מכפל התחזות כמו נועה תשבי – גם מתחזה לתושבת המדינה וגם לשחקנית – יש גבול”.

מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

“המושלם הוא שילוב בין דמות שתיכנס ללב ומילים חדות שייכנסו לראש. לא לפחד להעז, לא לפחד להיות מטופש, מכוער, מגוחך ולצחוק על עצמך – קומיקאי טוב הוא כמו אביר אמיץ מהאגדות שמגיע להציל את הנסיכה – הקהל”.

כשיש לך 15 דקות תהילה מה אתה עושה עם שאר הזמן?

“נכנס לדיכאון, מתמכר למשככי כאבים ומתכנן את הקמבק הגדול”

נדב בושם בתמונע. דף שחקן שמחה בביוף בשיר על רוני סופרסטאר

משה פרסטר – ראיון ר-ציני

משה פרסטר שלא הכרתם, אלא אם ממילא לא הכרתם אותו ואז זה מאבד את המשמעות

כשהיה משה פרסטר בן ארבע חטף כאפה מילד אחר בשם טל,  שלימים  יהיה מוכר כטל ברודי. משה המופתע שאל את טל “למה עשית את זה”. השיב לו האחרון: “אתה יודע מה זה טייפקאסט?”. מכאן נסללה דרכו הקומית של משה אל העיר הגדולה. התלבטתי רבות היכן כדאי לערוך את הראיון. משה הציע את נהריה, עיר הולדתו. לאחר שצחקתי הרבה שלחתי לו מייל.

 

מתי גילית שאתה מצחיק?

“ב – 6.10.1988, היום שבו איבדתי את בתוליי. הייתי כבן 25. כעשר שנים חיכיתי בשקיקה ליום הזה והנה הוא הגיע. התהליך של אובדן בתוליי החל בשעה 23:47. בשעה 23:48 הוא הסתיים, מה לעשות? הציפייה הארוכה עשתה את שלה.

“בשעה 23:51 כבר הייתי בחדר המדרגות ואז שמעתי אותה צוחקת. מתגלגלת מצחוק. במקום להיעלב  החלטתי לעשות מזה כסף. אני קומיקאי. צוחקים איתי, לא עליי”.

במהלך הקריירה שלך עבדת הרבה בצמדים, עם טל פרידמן, אסף אשתר ואיתי שגב. לא הרבה יודעים, אבל אתה סטרייט. תוכל לספר לקוראינו מתי הבנת את זה?

“אני בעצם הומוסקסואל מלידה. נולדתי עם גנים חזקים ביותר של הומו ולא סתם הומו, גיי כזה שמזיינים בתחת בגנים מעופשים ואחרי זה בועטים לו בראש (תסלחו לי על הגסות אבל כזה אני).     אז בעצם כשהייתי הומו ועבדתי עם זכרים הייתי סטרייט וכעת כשאני בזוגיות עם נשים אני הומו”

 

 

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

“בילדותי המעופשת בנהריה לא נחשפתי הרבה לקומיקאים. הייתי קורא ספרי מדע בדיוני אפלים, ובטלוויזיה היה רק ערוץ 1, שם צפיתי בדברים מפחידים כמו ‘אני קלאודיוס’ ו’פסוקו של יום’. כשפגשתי את טל פרידמן שבא מעיר נאורה כמו חיפה, הכרתי את ‘מונטי פייטון’ שמיד הצחיקו והקסימו אותי ובצורה מוזרה השפיעו עליי עוד לפני שהכרתי אותם. היום אני מאוד אוהב את לואי סי קיי ומאוד מקווה שהוא משפיע עליי”.

 

 

בהישרדות VIP  היו מי שראו אותך  כפוליטיקאי ממולח ואשף תמרונים. אז איך הצלחת להסתיר את הזקפה?

“מה לא ראו אותה? הייתי שם בזקפה מתמדת, מטורפת!!! לא שמתם לב? הנשים המועטות שלי טוענות שיש לי זקפת אימים. האם אני חי בשקר?”.

(בבדיקה של ההקלטות לפני העריכה התברר שמשה צודק. כוסאמק,עוד פעם מניפולציות של ההפקה)

מה אתה חושב על הקומיקאים כיום?

“בשנה האחרונה ביקרתי המון ב’קאמל קומדי קלאב’. ניסיתי שם קטעים חדשים שלי וצפיתי בשורה ארוכה של קומיקאים צעירים וותיקים שהופיעו שם. זה היה מקסים ומצחיק ולמדתי המון.    בקאמל קומדי קלאב יש איזה קסם של התחלה, של נועזות שאני זוכר מההתחלה שלי עם טל פרידמן. שווה ללכת לשם ולראות את גורי אלפי השנון והמפתיע, רועי לוי שהוא סטנדאפיסט טהור וחכם,  אורי גוטליב שמנסה חומרים שונים ונועזים  ועוד שורה של סטנדאפיסטים צעירים ומוכשרים שבטוח יהפכו בקרוב לשמות מוכרים”.

שותפך לתחילת הקריירה טל פרידמן הוא כוכב התוכנית “ארץ נהדרת”, שרצה בפריים טיים עשר עונות. תוכל להרחיב על ניסיון הרצח כדי לרשת את מקומו?

“מתברר שטל נורא עמיד לרעלים. בשנה האחרונה נפגשתי איתו בכמה מסעדות יוקרה במסווה של ‘התגעגעתי אליך’. הארוחות היו על חשבוני והחדרתי לסטייקים משובחים ויינות יקרים רעלים שונים ומשונים, מרעל עכברים עד ציאניד קטלני, וכלום, בסיום הארוחה הוא גיהק קלות, טפח על שכמי ומיהר לפגישה עם קיציס.

אם יש מישהו מבין קוראי הטור הזה שמבין ברעלים, אנא צור איתי בדחיפות קשר בטלפון 04-99209?? (כן, חזרתי לגור בנהריה, עם אימא שלי…)”

(המספר המלא שמור במערכת. פה זה לא מעריב לנוער)

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

קקי.

“אני אדם שמושפע מאוד מהסביבה שלו. יש לי ילד בן ארבע וחצי. המילה ‘קקי’ מאוד מצחיקה אותו, במיוחד כשיש לה קשר אליי…  ‘תראה, אבא עשה קקי’ (צחוק דקיק) ‘אבא עשה קקי על הרצפה’ (צחוק מתגלגל) ‘אבא מרח קקי על אימא’ (צחוק רועם)”

“קקי קקי קקי . או שיש לו הומור נמוך במיוחד או שזה ההומור בגיל ארבע וחצי (אני מקווה שהוא יתפתח)

“קקי. לצערי אני מושפע והמילה הזו  מצחיקה גם אותי (ופחות את הקהל הבוגר שלי)”

קקי

 

למה אתה מנהריה?

“כי אבא שלי הצליח לברוח מהנאצים ברומניה. אני ממש כועס עליו שהוא העז להימלט.  אם הנאצים היו תופסים אותו, מענים קשות ואיכשהו, בכוחות אחרונים, הוא היה מצליח לברוח,  הייתי יכול להיות היום רומני גאה הנהנה מכספי שילומים מכובדים”.

 

תוכל להרחיב על תפיסתך הקומית, אם ישנה?

“שאלה רצינית. עם מילים רציניות כמו ‘להרחיב’ ‘תפיסתך’ ‘אם ישנה’ . איזה פחד! זה זורק אותי לבוחן פתע בתושב”ע , נהריה 1977. ואולי זו תפיסתי הקומית –   ‘בוחן פתע בתושב”ע , נהרייה 1977 ‘”

 

תעשה יח”צ.

משה פרסטר- “המציאות” מופע סטנדאפ חדש חדש חדש שכתבתי עם עוד אדם מצחיק בשם רועי צדוק.

ילדות עשוקה, בגרות עשוקה, זוגיות עשוקה, הורות עשוקה.  מסתבר שכל העושק הזה הוא גם ממש מצחיק. מופיע  כרגע, בעיקר בצוותא תל אביב. תביטו בדף הפייסבוק של המופע, פרטים, הנחות ותאריכים קרובים (אני ממש זונת פייסבוק עלובה ומקבל את כולם בתור חברים)

http://www.facebook.com/MshPrstrHmzywtstndp?ref=hl

משה פרסטר בוויקיפדיה

משה פרסטר סטנדאפ

נולי עומר – ראיון ר-ציני

נולי עומר מדברת על הכל, חוץ מפוליטיקה, קריירה וציונות. בלעדי לילדי הקומדיה

 

נולי עומר היא בדרנית, אמנית, שחקנית וסופרת. היא מוכרת לילדי שנות השמונים והתשעים מהצמד הקומי “דבי ונולי” ולא מוכרת להם בכלל כאפרוחית מפרפר נחמד (ההבדל הוא שהאחרונה בלונדינית). לאחרונה זכתה לכותרות משום שהחליטה להגר לפריז, וגם שייקה אופיר עשה את זה ויצא לו לא רע. התלבטתי  מאוד היכן כדאי לערוך את הראיון, בבית קפה או בבית של מי משנינו. כיוון שאלו כרוכים בלהתלבש ולצאת מהבית החלטתי לשלוח מייל. טוב שאלות:

 

מתי גילית שאת מצחיקה?

“במאורת הסקס של אגף הגווייה, שם נדרשתי לשלם קנס  גדול על כך שלא שילמתי את האגרה. הצעתי  לאחראי (איש מבוגר שלא הרים את ראשו) דיל:  תשלמו לי על ההופעות שלי  בערוץ הראשון המטומטם שלכם, שהרי מעולם לא שילמתם – ונתקזז. האחראי הרים את ראשו, בהה בי למספר שניות, חשף שיני תירס גדולות ופרץ בצחוק עוועים”.

 

את לא רק קומיקאית. את גם אמנית פלסטית, שחקנית, כתבת ספר ילדים, רומן, פרסמת שירים וסיפורים בכתבי עת. איפה דבי?

“שאלה מעניינת..”.

 

מי הקומיקאים שהכי השפיעו עלייך?

“אבשלום קור, נחמה דואק, שמעון פרנס, להקת הגבעתרון , תורג’י”.

(כשהיא אמרה נחמה דואק שתקתי כי לא ידעתי מי זו, ורצתי לחפש בגוגל. אז גם אתם יכולים)

בפוסטים האחרונים שלך בפייסבוק סירבת להיקרא בדרנית. זה כי את לא מצחיקה יותר?

 “בדיוק.”

מה את חושבת על הקומיקאים כיום?

“שממש לא יזיק להם ללמוד מהקומיקאים  הנהדרים שהשפיעו עליי”.

 

המופע שלך עם דבי “כזה וכאילו” הוציא את המילים הללו ממחוזות שיניקין אל הציבור הרחב. המילה “כאילו” הפכה למייצגת דור שלם בארץ ובגולה, ויש הטוענים שדור הכאילו גרם לבועת האשראי.  את חשה החמצה שלמילה “כזה” לא הייתה אותה השפעה?

“כן… אני בוכה עכשיו. שיט”.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך כיום ולמה?

“עוועים. מילה  סוריאליסטית משהו, שמטבע התנהלות הדברים בארצנו הפכה בעיניי לריאליסטית”.

 

ציור של נולי עומר

ב-2001 העלית מופע יחיד “מתה לחיות 2”, מופע קומי, אינטראקטיבי מקורי, שבו ניסית למצוא חתן בקהל. המופע היה חידוש ביחס למופעים הקומיים של אותם ימים בישראל. איפה החתן?

“או… זה סיפור ארוך , פתלתל,  עקוב מדם ומהול בתשוקה סמויה  לאחראי באגף הגווייה: באחת ההופעות ישב בשורה השנייה במרכז איש מבוגר עם קסקט. האיש לא צחק או חייך כלל במהלך המופע ולכן מתישהו  צעקתי עליו: ‘תגיד לי יא קסקט  אתה מסומם?!’.  האיש הנהן בפלגמטיות מפחידה,  ובתום המופע חיכה לי עם זר פרחים. אמרתי לו: ‘תודה קסקט אבל אין לי תסביך סב, לא אתחתן אתך’. הוא חייך (לראשונה) חיוך נואל, ואמר לי בארמית (שפת אמי)  שהוא  רוצה שאכיר את נכדו יהושפט. הסכמתי.   הנ”ל התגלה כבחור מקסים הלוקה בתסמונת טורט.  הרגתי אותו בליל הכלולות מאחר שנבח עליי: ‘דבי ונולי’, ‘דבי ונולי'”.

 

תוכלי לסכם את התפיסה הקומית שלך, אם ישנה?

“דמות קומית היא דמות עם שריטה בולטת ברורה  חיצונית או פנימית. או שהדמות אינה מודעת אליה או שאינה יכולה להשתלט עליה.  לעתים שני הדברים הולכים יחד.

“ביומיום, כדי פחות לכעוס,  יש להביט על עיצבּוּנים מהצד, להגדיל ולהקצין אותם.  מיד עולה חיוך/צחוק שממיס את הכעס באחת”.

איך המרגש?

“טוב, תודה, אתה?”

(לא עניתי לה, כי אני מראיין ואני שואל את השאלות).

 

נולי עומר בוויקיפדיה

נולי עומר בסלונה

כל מה שקומדיה