צילום ויל פרל: Eva Rinaldi 

אחד מגדולי הקומיקאים של דורנו, ויל פרל, חוגג היום (16 ביולי) את יום הולדתו ה-58. האיש שהביא את הנונסנס הקולנועי לשיאים חדשים, פרץ לתודעה ככוכב בולט של התוכנית האגדית "Saturday Night Live", ומאז הספיק לככב בשלל סרטי קומדיה שהפכו לאבני דרך בז’אנר – מ-Anchorman ("הרי החדשות") ו-Step Brothers  (אחים חורגים) ועד Talladega Nights (לילות טלדגה) וזולנדר (Zoolander). 

אבל מה הופך את ההומור של ויל פרל לכל כך מיוחד? כדי להבין את סוד הקסם שלו, שוחחנו עם הקומיקאי והסטנדאפיסט תומר פישמן, שהגדיר את פרל כ"אחד מאבות היסוד של הקומדיה שלי".

"הוא מלך הנונסנס. הוא בעצם אחת הסיבות שנהייתי קומיקאי", אומר פישמן. "ברגע שראיתי את ההומור שלו, הבנתי שיש מקום להומור נונסנס טהור, דמויות מופרכות. פעם ראשונה שראיתי מישהו עושה את זה ככה. וידעתי – אני רוצה להיות כזה".

פישמן (בן 42, בזוגיות+1), פרץ לחיינו ב"פרויקט ביפ" כחלק מההרכב הקומי חמלל"ו יחד עם אסי גל ועידו פרנקל. בשנת 2012 השתתף בתוכנית המערכונים "מצב כפית", מבית היוצר של "דומינו גרוס", שאופיינה בהומור נונסנס ממש כמו של פרל: "תמיד אהבתי הומור נונסנס. אהבתי את פלטפוס, דומינו גרוס, עד שהצטרפתי אליהם בעצמי. כשהתקבלתי לדומינו גרוס, ויל פרל היה המודל לחיקוי עבורי, עד שגיבשתי את הקול הקומי שלי". 

את הרגע שבו גילה את פרל, פישמן זוכר היטב: "זה היה בטיול במזרח, אחרי הצבא. ישנתי באיזה גסט-האוס, ומישהו פשוט שם את הסרט והרי החדשות ואז לא ידעתי עדיין מי זה ויל פרל. הוא אמר לי, 'אתה לא מבין, זה אחד המצחיקים'. פתאום היה לי רגע של גילוי. הבנתי שאני רוצה לעסוק בקומדיה. זה היה מהפכני בשבילי."

והרי החדשות

בסרט והרי החדשות, פרל מגלם את רון בורגנדי, מגיש חדשות בטלוויזיה המקומית של שנות ה-70 – דמות שמנסה לשדר רצינות וממלכתיות, אך נחשפת כאידיוט גמור וחסר מודעות.

"הוא לקח דמות הכי ממלכתית – מגיש חדשות – והפך אותה למפגרת לגמרי", מסביר פישמן.
"הוא אומר את כל מה שכתוב על הפרומפטר, בלי להבין. זה הכי כיף – לקחת דמות שאמורה להיות עם סמכות ולפרק אותה לגמרי. אתה לא מבין איך בן אדם כזה בכלל קיים – והיופי זה שהוא לא באמת קיים. זו הקריקטורה."

אוסטין פאוורס

ההופעה הראשונה של פרל בקולנוע הייתה בסרט אוסטין פאוורס: מרגל עם סגנון, אי שם בשנת 1997, בתפקיד עוזרו של ד"ר איוול: "יש שם סצנה מטורפת שהוא נופל לבור, ממשיך לדבר ולצרוח במשך דקות – פשוט קלאסיקה."

פישמן רואה בפרל ממשיך דרכו של מייק מאיירס, הלא הוא אוסטין פאוורס: "ויל לקח את הנוסחה של מייק מאיירס עם הדביליות – אבל נתן לה טוויסט. הוא עשה אותה הרבה יותר גסה, ולקח אותה צד אחד קדימה".

Old Scholl

סרט נוסף שבו אפשר להתרשם מההומור של  פרל הוא Old School    ("מועדון החברים") –  קומדיית קולג' קלאסית, שבה פרל מגלם גבר בשנות השלושים לחייו שמקים עם חבריו אחוות סטודנטים כדי לחזור לחיי הקולג'. "זה אחד הסרטים הטובים שראיתי. כמו ב'והרי החדשות', גם פה פרל במקום שהוא לא אמור להיות בו – אבל הוא מתעקש להיות שם, ובצורה הכי מטופשת שאפשר."

מוגאטו

גם הופעתו הבלתי נשכחת כ"מוגאטו" – מעצב האופנה האקסצנטרי בסרט זולנדר  נחרטה בזיכרונו של פישמן: "הוא היה פשוט דמות ביזארית בטירוף. הברון הפאשניסטי הפסיכי הזה… כל שנייה שלו על המסך היא חגיגה."

אין ספק שוויל פרל, גם כשהוא בן 58, ממשיך להשפיע על דורות של קומיקאים – לא רק בזכות התסריטים והדמויות, אלא בזכות הרוח החופשית, הביזארית והכנה שהוא מביא למסך. "אני פחות מתחבר להומור מציאותי. אני אוהב את המופרך, שזה סוג ההומור של ויל פרל", אומר פישמן. "זה הומור שלא מנסה להיות חכם או פוליטי. הוא פשוט שם כדי להצחיק בגדול, בטיפשות, בטוטאליות, וזה – בעיניי – הכי מצחיק שיש."

The post יום הולדת למלך הנונסנס: מה סוד ההומור של  הקומיקאי ויל פרל? appeared first on ילדי הקומדיה.

למייק מאיירס יש סדרה חדשה בנטפליקס: החמשושויה, ואני אוהב אותה. גילוי נאות: אני אוהב את סגנון הקומדיה של מייק מאיירס, הוא מצחיק אותי ותמיד הצחיק. אני יודע שאני אמור לשנוא אותה ואני יודע גם למה ונגיע לזה בהמשך. אבל אני אוהב אותה וגם אתם צריכים.

מייק מאיירס. קומיקאי קנדי, בוגר SNL, היוצר והשחקן באחד מלהיטי הקומדיה הגדולים בעולם, טרילוגיית "אוסטין פאוורס", האיש מאחורי "עולמו של ויין", הקול מאחורי הדמות של "שרק", ועוד.

מאיירס חוזר עם סדרה חדשה על אגודה סודית בסגנון האילומינטי או הבונים החופשיים עם שינוי קטן…  הם נחמדים. אבל לפני הביקורת קודם סקירה.

"עולמו של ויין" 

כמו הרבה מכוכבי התוכנית Saturday night live, או SNL בקיצור, גם מייק מאיירס פורץ לעולם הקולנוע בעזרת דמות אהובה מתוכנית המערכונים האגדית.

הסרט מספר על וויין (מייק מאיירס) וגארת' (דיינה קארבי), שני חברים, רוקרים ילדותיים, שמשדרים תוכנית טלוויזיה צנועה במרתף ביתו של וויין. מפיקים גדולים מחליטים לקנות את התכנית והעלילה מסתבכת.

העלילה בסרטים של מייק מאיירס היא עוד כלי קומי, לא הכלי העיקרי. מאיירס כיוצר הוא מכונת ירייה של בדיחות, גאגים פיזיים ומשחקי מילים. 

הרבה מהבדיחות בסרט הן מאוד בולטות, לדוגמה הסצנה שבה המפיק המרושע מבקש מוויין להכניס נותני חסות לתוכנית והוא מסרב ומרצה לו כמה זה עצוב שאומנים מוכרים את הנשמה בשביל כסף בזמן שהדמות מחזיקה מותגים שונים אל המצלמה.

בניגוד לזה יש בדיחות מאוד קטנות כמו הרגע שוויין מנסה לדבר עם מישהי שמוצאת חן בעיניו ושואל אותה אם היא "רוצה ללכת לצד רגע… ולדבר". השורה אולי היא לא הבדיחה הכי מתוחכמת בעולם אבל הניואנס הקטן הזה שגורם לנו להכיר את הדמות היסטרי בעיני. זו אולי השורה שהכי מצחיקה אותי בסרט בעיקר בגלל מאיירס כשחקן קומי.

"עולמו של וויין" הייתה להיט ענק ואולי אחת מהקומדיות הטובות ביותר בכל הזמנים.

"אוסטין פאוורס"

טרילוגיית סרטי אוסטין פאוורס ("מרגל עם סגנון" 1997, "המרגל שתקע אותי" 1999, "גולדממבר" 2002). זו פארודיה על סרטי מרגלים של שנות השישים והרבה יותר.

מייק מאיירס כבוגר תוכנית מערכונים שבועית יודע לעשות הרבה דמויות. והוא אכן עושה. הוא משחק את אוסטין פאוורס מרגל בריטי שהוקפא והתעורר בעתיד, עם שיניים בולטות, שיער חזה שופע, מבטא מוקצן ודחף מיני בלתי ניתן לעצירה הוא רודף את האויב הנצחי שלו ד"ר איוול (ד"ר רשע) שגם אותו הוא מגלם בין עוד דמויות במהלך סדרת הסרטים. 

הפעם, כשהוא לא מוגבל לדמות מתוכנית מערכונים לכל המשפחה (והחוזים המפלצתיים שהיא כנראה הביאה איתה מבחינת צנזורה), הוא מרשה לעצמו להיות יותר חצוף.

דוגמה: דיאלוג עם תאומות יפניות בשם פוק מי ופוק יו. (Fook me, Fook you).

לפעמים הבדיחות הן ילדותיות ברמה כזאת, אבל זה עובד כי מאיירס לא מפסיק לרגע ולא מגביל את ההומור שלו לאיכותי יותר או פחות. הוא יורה המון, קופץ בין משחקי מילים, סלפסטיק, שבירות של הקיר הרביעי ועוד. ובמקרה של אוסטין פאוורס הוא פוגע המון. שלושת הסרטים היו שוברי קופות עולמיים.

ברור מהיצירה שלו שהוא מבין סגנונות של קומדיה, קולנוע וכתיבה. אבל אפשר לפספס את זה לפעמים כי מדובר בקומדיה ילדותית.

קראו עוד:

קומדיה שחורה  מה זה וקומדיות שחורות מומלצות

ביי, נורם – הספד לקומיקאי נורם מקדונלד

סרטי קומדיה מומלצים בנטפליקס

החמשושויה \ The Pentaverate

וסוף סוף לביקורת: החמשושויה מתחילה בחטיפתו של ד"ר הוברט קלארק (קיגן מייקל קי) על ידי ארגון מסתורי ולקיחתו אל מאורתם הסודית של החמשושויה – אגודה סודית ועתיקה ששולטת בעולם מאחורי הקלעים. השינוי, כפי שאמרנו, הוא שהם נחמדים.

מאיירס מגלם את ארבעת מנהיגי החמשושויה שחטפו את הד"ר כדי שיהיה החבר החמישי. בנוסף מאיירס משחק את דמותו של קן סקרבורו, עיתונאי קנדי מזדקן שמחפש סקופ ומתגלגל לגילוי האגודה הסודית.

העלילה נחמדה, אבל מה שבאמת ראוי לציון הוא שוב הסגנון של מאיירס.

הוא זורק בדיחה אחרי בדיחה ולא עוצר. אחרי שסיימתי את הפרק הראשון אני בטוח שבצפייה נוספת אני אשים לב לבדיחות שלא שמתי לב אליהן קודם פשוט מרוב עומס. הוא אפילו מספר בדיחות בזמן הפתיח של הפרק השני, מתייחס לאפשרות של דילוג על הפתיח בנטפליקס ובעצם ממלא לך את החצי דקה הזאת בעוד כמה בדיחות, העיקר שלא תדלג על הפתיח. נראה לי שהוא הראשון שעושה את זה בנטפליקס.

מאיירס סטריאוטיפי מאוד בדמויות שלו, בין אם זה רוסי מוגזם, בריטי מוגזם, קנדי וכו'. הוא גם הולך לפעמים לבדיחות קלות על גבול האינפנטיליות, לדוגמה חובב קונספירציות מציע לכתב הקנדי טרמפ על הקרוואן שלו ומזהיר שהשירותים מקולקלים. וכמובן שהוא צריך לשירותים. וכמובן שהוא אכל בוריטו או משהו דוחה אחר בהקשר הזה. וכמובן שאנחנו נראה ונשמע הכל. 

אז כן, יש בדיחות ברמה של גן חובה לפעמים, יש משחקי מילים שיגרמו לך להגיד "נו באמת". אבל זה בדיוק מה שמעריצי מייק מאיירס מצפים לראות. אם מישהו רק נחשף לסגנון הקומדיה של מאיירס אני לא יודע אם החמשושויה הייתה ההמלצה הראשונה שלי אבל כמעריץ אתה תקבל בדיוק מה שאפשר לצפות ממייק מאיירס.

הוא לא מפסיק לנסות בדיחות וגאגים, לא מפסיק לבנות סיטואציות אבסורדיות לחלוטין וזה בעצם הדבר הכי טוב שיוצר יכול לעשות. לא להפסיק ליצור.

סה"כ הסדרה מומלצת. בין אם היא לטעמכם ובין אם לא, אני בספק אם לא יהיו לפחות כמה רגעים שיצחיקו אתכם מכל הלב.

ואם אף בדיחת פיפי \ קקי \ עירום \ מבטא לא תופסת אתכם, אתם צריכים טיפול או להתחבר לילד הפנימי שלכם או משהו כי משהו לא בסדר.

The post החמשושויה \  The Pentaverate – ביקורת וסקירה על פועלו של מייק מאיירס appeared first on ילדי הקומדיה.