.

השבוע ניצלתי את הפריבילגיות הכלכלית שלי בתור אדם צעיר שגר אצל שני הוריו האמידים, וטסתי לניו-יורק -עיר האורות. מובן שבתור חובב קומדיה בלתי נסבל אני עשיתי שם הרבה דברים שקשורים לנושא האתר הזה (בנוסף להרבה דברים שקשורים לנושא האחר הקרוב לליבי ועורקי – אוכל!). בואו ואספר לכם על כמה מהם.

סטנדאפיסט ישראלי בניו-יורק

דבר ראשון, כמו כל סטנדאפיסט תל-אביבי שטס למקום בחו״ל, שבו יש לפחות אחוז של דוברי אנגלית – ניסיתי לעשות סטנדאפ בבמה פתוחה. בחנתי מראש את החומרים שלי וגיליתי שרובם ישראליים מאוד, שלא לומר תל-אביביים. יש לי בדיחות על מספרות בתל-אביב, פיצוציות, מסעדת מחניודה, חסויות ברדיו, חגי ישראל ומילים וביטויים בשפה העברית. לא ממש חומר שעובר בחו״ל. חפרתי וחפרתי בגוגל דוק בבדיחות שלי כדי לחפש בדיחות שמיתרגמות לאנגלית, ומצאתי כמה, רובן על המראה החיצוני שלי וחוסר ההצלחה שלי עם בנות המין השני. לא חומר מקורי במיוחד, אך לפחות משהו שיבינו.

נרשמתי דרך האינטרנט לליין הסטנדאפ "Laughing Buddha Comedy" (אתה יודע שזה יהיה מצחיק שיש את המילים "laughing" ו-״comedy"). לעומת כל הבמות הפתוחות שאני מכיר פה בישראל, כדי להירשם לבמה הזאת הייתי צריך לשלם מחיר סמלי של חמישה דולר ולהבטיח שאקנה משקה בבר. איזה מין מודל כלכלי זה? מה הם מנסים לעשות? להרוויח כסף?!

הגעתי אל הבר ומיד ראיתי קבוצה של קומיקאים יושבים ומנהלים שיחות גסות על איברי מין גבריים ונשיים. ישר ידעתי שהגעתי למקום הנכון. זה היה ממש כמו פרק של ״קראשינג״ רק בלי אף אחד שאתם מכירים. כשהתחיל הערב, הובלנו אל המרתף הקטן והחשוך שבו תתקיים הבמה, שהיה אזור ההופעה הקטן ביותר שאי פעם הופעתי בו, אך לעומת כל המקומות בתל-אביב, לא היה בקומה של הבר. הרחתי טסטוסטרון רב בחדר, ואכן כשהסתכלתי מסביב ראיתי שאני מוקף בגברים. היו רק שתי נשים בחדר בסך הכל, ורק אחת מהן הופיעה. בתור גבר די נשי, הרגשתי קצת לא בנוח. והחלק הכי גרוע היה שהאישה לא הייתה מצחיקה.

רוב המופיעים לא היו מאוד מצחיקים. לרבים מהם הייתה אנרגיה ואופן הגשה טוב, אך ללא הפאנצ׳ים הדרושים כדי להנחית את הבדיחות. ההנחיה גם שונה ממה שאני רגיל לו בארץ. ב״מיותר״ נהוג שהמנחה יעלה בין כל מופיע ויספר כמה בדיחות, וגם בבמות אחרות המנחה עולה כל שניים או ארבעה מופיעים. ב-Laughing Buddha המנחה עלה בין כל מופיע, אבל עשה סט מלא רק בהתחלה, ולאחר מכן פשוט השתמש בזמן כדי להכריז מי יהיה המופיע הבא ולשמור על האנרגיה. זה דרך נחמדה לא להמאיס את המנחה על הקהל, אבל אני לא יודע אם ירצו לעשות דבר כזה בארץ. סדר העלייה נקבע גם הוא בצורה שונה: כל השמות הוכנסו לדלי ואז נבחרו באקראי. לאחר שהמנחה שלף מתוך דלי ההגרלות את שמי וביטא אותו בקושי רב,, עליתי לבמה, לחוץ כמו שלא הייתי כבר שנים לפני הופעה.

אני מרגיש שההופעה שלי הלכה די בסדר, מספיק טוב שחזרתי לשם לאחר כמה ימים. הפעם הייתי פחות לחוץ, ונהניתי יותר מההופעות. או שאולי המופיעים היו טובים יותר. אני רוצה גם להזכיר את הגיוון של המופיעים, היו אולי מעט נשים (במייק השני שהייתי הייתה לפחות יותר מאחת) אבל עדיין היה גיוון רב. אסייתים, שחורים, הומואים, לסביות, ביסיים, ממש כמו תוכנית סטנדאפ בנטפליקס.

דיברתי קצת על ישראל בהופעה שלי, הרגשתי שאני צריך. פתחתי עם השורה הסרקסטית ״אני בחופשה מישראל בניו-יורק. הייתי פשוט צריך להתרחק מכל היהודים האלה״. ודיברתי קצת על תפקידי השולי בצבא, ועל איך בישראל כולם צריכים להעמיד פנים שהם אוהבים את גל גדות. אחרי ההופעה אחד מהסטנדאפיסטים שאל אותי על סצנת הסטנדאפ בתל-אביב. הוא שאל בהתחלה האם מספרים בדיחות גסות בישראל, אמרתי שכן, ואפילו בונים על זה פרסונות שלמות. ואז הוא התעניין בקשר לבדיחות גזעניות והאם זה מקובל. הסברתי שאם כבר זה יותר מקובל בישראל מאשר באמריקה, אולי בגלל שפחות מגוון אצלנו. בדיחות שהיו הורסות את הקריירה של קומיקאי אמריקאי הן דבר רגיל אצלנו. לא יודע אם זה טוב, אבל זה המצב.

חזרתי עוד פעם אחת לאותה הבמה, הפעם בתור יעקוב רובינשטיין, הקומיקאי המבוגר וחסר הטאקט שאותו גילמתי בתוכנית האינטרנט שלי ״לילה בחללית בלי יונתן עמירן״, וחמוש במצלמת וידיאו. סיפרתי כמה בדיחות על לואי סי קיי וטראמפ, אבל סגנון ההפוך-על-הפוך לא עבד בשביל הקהל המצומצם שהיה במועדון באותו זמן. עדיין, זו בהחלט הייתה חוויה. אני ממליץ לכל סטנדאפיסט או סטנדאפיסטית בעלי מספיק ביטחון ושליטה באנגלית לנסות את זה אם הם בארץ זרה בעלת אופן מייקס. אבל תשאירו את הדמויות המשונות בבית.

אלתור בניו-יורק

אך שלוש ההופעות שלי באותו בר נידח לא היו מספיקות כדי לספק את הסקרנות הקומית שלי, והלכתי גם שלוש פעמים ל-Upright Citizens Brigade Theater, הידוע גם כ-UCB, מועדון האלתור והקומדיה הגדול בניו-יורק. ה-UCB הוקם בתחילת שנות האלפיים על ידי קבוצת הקומדיה בעלת אותה השם של מאט בסר, איימי פולר, מאט וולש ואיאן רוברטס. במועדון יש הופעות לונג-פורם אימפרוב בשיטת ה״הרולד״ וגם מופעי מערכונים וסטנדאפ.

בביקוריי שם זכיתי ליהנות ממופע מערכונים שהגימיק שלו הוא שהוא נכתב ביום אחד, גרסה פארודית של השעשועון Jeopardy וגולת הכותרת, הופעה של ASSSCAT, מופע האלתור הנחשב ביותר בתיאטרון, ובו כמה מהמאלתרים המוערכים ביותר בעיר ממציאים מערכונים קומיים שמבוססים על סיפורים שמספר אורח מיוחד, בהתבסס על הצעות מהקהל. כשנכנסתי עם חבריי לתיאטרון המאלתרים התחילו להציג את האורח עם ״אולי ראיתם אותו ב׳תאוריית המפץ הגדול׳״ ומיד דאגתי שהם יביאו את השלדון המעצבן הזה. אבל האורח היה למעשה מייק מאסימינו, אסטרונאוט אמיתי של נאס״א שמתברר שהופיע פעם באותו סיטקום דלוח, ובידר אותנו בסיפורים על ללכת לשירותים בחלל וכינויים של אסטרונאוטים, שצוות המאלתרים המוכשר הפך לזהב קומי. אני ממליץ לכם לבקר ב-UCB אם אתם בניו-יורק, או בלוס אנג׳לס, שם יש להם גם שני סניפים, אך יש לי גם אזהרה. למרות שה-UCB היווה את תחילת הקריירה לאנשים שהיו אחר-כך ב״סאטרדיי נייט לייב״, ״המשרד״, ״ברוד סיטי״ וכו׳, אל תצפו לראות שם סלבס. אם תראו זו תהיה הפתעה נחמדה, אבל לא יהיה שם מישהו שאתם מכירים, אלא אם כן אתם חנונים של קומדיה עצמאית ניו-יורקית כמוני. החווייה שלי בתיאטרון הייתה טובה, וגרמה לי לרצות שיעשו גם דברים כאלה בארץ. מתחילים לעשות פה בעולם הקומדיה דברים מעניינים, כמו ערב המערכונים של ליאור אמסטרדמסקי, או ערב הסטנדאפ המאולתר של אלי חביב ב״קאמל״, אבל אני בהחלט הייתי שמח לעוד ניסויים קומיים.

ובשביל להוסיף עוד פסקה אחת לכתבה הזאת ולחמם את ליבי הקר, הלכתי גם לתערוכה שמוקדשת לאחד מהאלילים הקומיים הוותיקים שלי, יוצר החבובות ג׳ים הנסון ז״ל. התערוכה התקיימה במוזיאון ה״מובינג אימג׳״ שבקווינס, והורכבה מקטעי וידיאו ומיצגים של כמה מהבובות האמיתיות שאיתן עבד הנסון. זה היה טיול נפלא לתוך המוח היצירתי והמצחיק מאוד של אותו יוצר שעזב אותנו מוקדם מדי.

The post אופן מייקס, אילתור וחבובות: מסע קומדיה בניו-יורק appeared first on ילדי הקומדיה.

בבית הספר הקודם שלי אף פעם לא עשינו ריבוטים

קוראים הקרובים לגילי יזכרו בוודאי את סדרת הילדים החינוכית הקלאסית "אוטובוס הקסמים" בו ילדים ממגוון גזעים שונים עם קאצ'פרייזים מיוחדים לכל אחד, הצטרפו לאישה משונה עם אוטובוס קסום ויצאו להרפתקאות חינוכיות. הסדרה המצויירת, שהייתי מבוססת על סדרת ספרי ילדים, הסתיימה ב-1997 אך אנשים עדיין זוכרים אותה בחיבה עד היום (אני זוכר איך בעיתון בית הספר שלי פרסמתי סיפור פארודי בשם אוטובוס הסמים, בכיכובה של מיס פריזל מעשנת ג'וינטים. למה עיתון בית-ספר הסכים להדפיס סיפור כזה מבית בן 12 סופר סחי, אני לא יודע). וכהוכחה לכך, ענקית הסטרימינג נטפליקס מפתחת ריבוט מצוייר חדש לסדרה, והשבוע לוהקה לתפקיד מיס פריזל, כוכבת SNL ו"מכסחות השדים" קייט מקינון. את מיס פריזל דיבבה בסדרה המקורית הקומיקאית והשחקנית לילי טומלין, אז יש לזה תקדים, ומקינון מצטיינת בגילום דמויות קצת משוגעות, אז היא מתאימה. והכי חשוב: הפעם היא לא משחקת תפקיד ששוחק בעבר על ידי גבר, אז כנראה האינטרנט לא ישתגע. כנראה.

מקור: The Hollywood Reporter

איטס גארי שנדלינג'ס דוק

אחד מהנספים הרבים באסון שנת 2016 היה גארי שנדלינג, הקומיקאי והשחקן האהוב שהיה ידוע בעיקר בזכות הסדרה הקומית המוערכת שיצר וכיכב בה "המופע של לארי סנדרס". שנדלינג השפיע על רבים בעולם הקומדיה, ביניהם ענק הז'אנר ג'אד אפאטו שחשף השבוע שהוא עובד על סרט דוקומנטרי על חייו של מושא ההערצה שלו. אפאטו עדיין בשלבים מוקדמים של הפרוייקט, אבל כבר חשף שיש לו גישה לפרטים נדירים מחייו של שנדלינג, למשל היומנים והמחברות שלו אותם הוא הראה באינסטגרם.

מקור: Splitsider

בולטון אוף ליינטינג

התעודדו, קוראים רווקים! לאנשים מאחורי "קומדי בנג בנג" ודה לונלי איילנד יש הפתעה בשבילכם, ולא זה לא ערב בג'אקוזי עם אנדי סמברג. זהו ספיישל ולנטיין בנטפליקס בכיכובו של מייקל בולטון שאתם יכולים לראות ממש עכשיו. כן, ללא הרבה התראה מוקדמת הפילו עלינו את הספיישל הזה בבימוי סקוט אוקרמן וחבר דה לונלי איילד עקיבא שייפר, ובכיכובו של הזמר בעל קול הקטיפה, מייקל בולטון, שלפי הטריילר מאמין בשני דברים: "אחד, רוחות רפאים. ושניים, שיש שם מישהו בשביל כל אחד." בולטון כמובן התחבר עם דה לונלי איילד כששיתפו פעולה בלהיט המטורף שלהם Jack Sparrow, והופיע שנה שעברה בסרט שלהם Popstar:Never Stop Never Stopping. הסרט נכתב על ידי כמה מהכותבים של הגרסה הטלוויזיונית של קומדי בנג ומלא בהומור של הסדרה, וכוכבים אורחים כמו: אדם סקוט, פרד ארמיסן, שרה סילברמן, מייקל שין, אריק אנדרה ואנדי סמברג בתור קני ג'י.ראיתי את זה אתמול וזה מאוד מצחיק. אני ממליץ לכם לראות את זה עכשיו, בעיקר אם כמוני אתם מתגעגעים ל"קומדי בנג בנג".

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=T9kDgMNNNQg&w=560&h=315]

מקור: Splitsider

דל קלוז אינאף

עבר הרבה זמן מאז שראינו או שמענו את מייק מיירס באיזה סרט (מה שגרם לירידה משמעותית בדמויות הסקוטיות בקולנוע). לאחר רצף של כשלונות וסרטי שרק, הקומיקאי המצחיק לפעמים, מתקשה לחזור לעניינים, אבל השבוע נודע על פרוייקט חדש ומסקרן בכיכובו. מיירס יככב בסרט ביוגרפי על חייו של גורו האלתור דל קלוז (למרות שמיירס היה בטח מעדיף שהמילה "גורו" לא תהיה בשם הסרט מסיבות ברורות). קלוז היה אדם מרתק שנחשב לאב האלתור המודרני והרבה מהקומיקאים המצליחים של שלושים השנה האחרונות היו תלמודים של, ביניהם גם מיירס. הסרט יבויים על ידי בטי תומאס שביימה בעבר את סרטי הקאלט The Brady Bunch Movie ו-Private Parts ואת הסרטי החרא "אלווין והצ'יפמאנקס 2" ו"ד"ר דוליטל".

מקור: The Hollywood Reporter

גפיגן אגין

הקומיקאי החביב ג'ים גפיגן, אשר יגיע להופעה בישראל ביוני, לוהק השבוע לתפקיד ראשי בסרט קומדיה חדש. הסרט You Can Choose Your Family, מספר על נער בן 17 (לא גפיגן) שמגלה שלאביו (גפיגן), שנראה כמו אב משפחה נורמטיבי לחלוטין, יש משפחה שנייה סודית. הסרט יהיה סרטה הראשון כבמאית של מירדנה ביילי שהפיקה סרטים כמו "איש האולר השוויצרי" ו-Don't Think Twice של מייק בירביגליה. גפיגן בהחלט מתאים לתפקיד של אב שנראה רגיל מאוד, ומסתיר סוד אפל, כי הוא באמת אב שנראה רגיל מאוד ואני בטוח שהוא מסתיר איזשהו סוד אפל (הכסף שלי על קרבות כלבים סודיים).

מקור: Variety

The post חדשות הקומדיה 11.2-4.2 appeared first on ילדי הקומדיה.