אם ממש אנער את האבק מלימודי הקולנוע שלי אוכל לספר לכם על האחים לומייר וסרטם "המתיז הותז",  בין הסרטים הראשונים והראשוניים בעולם הקולנוע. סה"כ סרטון קצר שבו נער דורך על צינור השקיה בזמן שגנן מנסה להשקות עם אותו צינור והגנן מציץ בצינור לראות מה התקלה. הנער מוריד את רגלו, זהירות ספוילר, המים משפריצים לגנן על הפנים.

אני משוכנע אגב שמישהו עוד ייצור את הסרטון הזה בטיקטוק יום אחד והוא ייהפך לסנסציה עולמית.

להרשמה לניזולטר

מוודוויל לקומדיית סלפסטיק

מופעי וודוויל היו מופעי בידור נודדים שהיו פופולריים בארה"ב בשנים 1880-1930~. האמנים שהופיעו בהם עסקו בכל סוגי אומנויות הבמה. שירה, ריקוד, נגינה, משחק וכמובן קומדיה.

עם המצאת המצלמות המודרניות ועלייתו של ענף הקולנוע והבידור המצולם נוצר ביקוש לאנשים שידעו לנצל את המדיום החדש הזה וליצור תכנים, ואומני הוודוויל התאימו כמו כפפה ליד, ולימים הפכו את הוליווד למעצמה שהיא היום. 

באסטר קיטון וצ'ארלי צ'פלין

באסטר קיטון וצ'רלי צ'פלין הם שני השמות הראשונים כנראה שיעלו לחובב קומדיית הסלפסטיק המצוי, בעיקר בהקשר של עידן הראינוע (הקולנוע האילם). אי אפשר לדבר על האחד בלי לדבר על האחר, אני מניח.

כנראה רוב האנשים יזהו את צ'פלין יותר מאשר את קיטון במסדר זיהוי: 

צ'פלין, שחקן ובמאי אנגלי, יצר את דמות הנווד המרופט שכולם מכירים,  עם מקל ההליכה וההליכה המשונה. צ'פלין היה יוצר ענק שהבין קומדיה, קולנוע וגם קומדיה קולנועית. הוא ידע לייצר קומדיה פיזית באמצעים מתוחכמים להפליא, ובעידן בלי אפקטים ממוחשבים יצירתיות הייתה הכול. ולצ'פלין הייתה יצירתיות בשפע. אני לא חושב שאתה יכול להיות קומיקאי או קולנוען ולא להעריץ את צ'פלין.

אבל באסטר קיטון. בן אדם…

אם צ'פלין יצר קומדיית סלפסטיק, קיטון היה קומדיית סלפסטיק. 

להשוואה –  סצינת הגלגיליות המפורסמת של צ'רלי צ'פלין מתוך הסרט "זמנים מודרניים". (1936), צ'פלין משתמש באפקטים ויזואליים בצילום כדי ליצור אשליה שהוא עומד ליפול מגובה כשהוא רכוב על גלגיליות כשלמעשה הוא באולפן על רצפה שטוחה. 

לעומת התחכום הקולנועי הזה של צ'פלין, באסטר קיטון תפס קלנועית נוסעת וריסק על עצמו צד של בית.

שניהם היו אמנים פיזיים ואתלטים מעולים ושניהם הבינו את המדיום הקולנועי וכיצד אפשר לנצל אותו ולעשות מניפולציות בצילום כדי ליצור אשליה של סכנה, אבל אי אפשר שלא להתפעל מקיטון, האמריקאי שחייב לקחת את הדברים לקצה ברמה של ממש לקפוץ מבניין ולצלם את זה. 

קיטון נולד למשפחה של אמני וודוויל ולא עבר הרבה זמן רב עד שאביו שילב אותו בהופעה.

באסטר והוריו היו עולים לבמה כמשפחה של נגנים, ובזמן שאביו של קיטון מחלק הוראות, באסטר הצעיר המרה את פיו. כתגובה אביו היה זורק אותו פיזית על הבמה,  לפעמים אל בור הנגנים, לפעמים אל הקהל ולפעמים אל התפאורה. 

מעולם לא ראיתי את המופע הזה, אבל המחשבה עליו גורמת לי לצחוק בקול רם בכל פעם מחדש.

סרטי סלפסטיק איבדו תאוצה כשהקולנוע החל לדבר, ופינו מקום לדיאלוגים מורכבים יותר ועלילות מורכבות יותר. בתור הזהב של הוליווד אפשר לראות שילוב בין הקולנוע האילם לקולנוע החדש. 

"שיר אשיר בגשם"

הסרט "שיר אשיר בגשם" לדוגמה נוצר אמנם בשנת 1956 אבל העלילה שלו מתמקדת בעידן שבו הוליווד עוברת מהעידן האילם לקולנוע המדבר. הסרט עצמו הוא שילוב בין שני העולמות ומחווה לימי הזוהר של הוליווד. הוא משלב עלילה דרמטית עם שירה, ריקוד וכמובן קומדיית סלפסטיק.

האבולוציה של קומדיית הסלפסטיק

הסלפסטיק הוא נצחי ואפשר לראות אותו שזור בקומדיות שלנו לאורך השנים. בין אם זה באנימציות כמו "לוני טונס" או "טום וג'רי", שוברי קופות ענקיים כמו "המסיכה" או "האקדח מת מצחוק" ועד המדיה החברתית בערוצים כמו "Failarmy" ביוטיוב שאוספים סרטונים של התרסקויות שונות. אמנם לא מבוימות, אבל כשאנחנו יודעים שכל המשתתפים בסרטונים חיים ובטוחים, הרבה יותר קל לצחוק עליהם.

קומדיית סלפסטיק היא בסיסית מאוד ופה טמון הקסם שלה, היא כל כך בסיסית שהיא אוניברסלית. כולנו יכולים לצחוק מאותו פעלול מטופש או להעריך יכולת אתלטית של מופיע פיזי כי זה פשוט שם ברור מול הפרצוף. אין הרבה מה לפענח.

אפשר לראות את המשיכה האוניברסלית הזאת לדוגמה בסדרה כמו "מיסטר בין" בכיכוב רואן אטקינסון. רובה המוחלט ללא מילים והיא מתמקדת במר בין, איש אנגלי קטן ומוזר ועלילותיו. קומדיה פיזית במיטבה שהייתה ללהיט עולמי.

סלפסטיק ישראלי

יש כמובן קומדיית סלפסטיק ישראלית כמו הקומיקאי ירון ברלד שהוא פשוט סטנדאפ שנעשה על ידי כדור הריסה. משפריץ מים על עצמו ועל הקהל בזמן שה"מכנס" שלו עושה מופע לוליינות משל עצמו, מנסה להיצמד לגוף של ברלד, משימה לא קלה בהתחשב בזה שהוא קטן עליו בכמה מידות.

"המוסד"

 את הסרט "המוסד", כתב וביים אלון גור אריה.  זהו סרט שהוא מאוד ישראלי וגם מחווה  לסרטים אמריקאיים כמו "האקדח מת מצחוק" עם לזלי נילסן זצ"ל, או סרטי מל ברוקס.

יש בו מגגים פיזיים, כמו קרני לייזר שמתבררות כחוטים המתנתקים במגע, ועד למשחקי מילים כמו דמותו של טל פרידמן, חצי אדם חצי מכונה בשם אהרון-מן.  אסתטיקה של סלפסטיק מודרני, אם תרצו.

תמיד יהיה מקום לעוד קומדיה פיזית ועוד קומיקאי פיזי. זה נראה מאוד קל ופשוט כשעושים את זה כמו שצריך. 

כשקומדיית סלפסטיק עובדת, זה מצחיק במקום עמוק ובסיסי בנפש שלנו. זה מנגן לנו על העצב הקומי שהוא הכי מדורת השבט שיש. אין הבדלי שפה, תרבות או השכלה. ווייל אי קיוטי מנסה להמריא על טיל ובמקום נשאר חרוך במקום. זו שפה אוניברסלית של קומדיה. 

להזמנת הרצאה:

The post קומדיית סלפסטיק – מה זה, מי היו החלוצים וקומדיות סלפסטיק מומלצות appeared first on ילדי הקומדיה.

כתבתו של עופר ליברגל

היוצר הקומי הגדול  ג'רי לואיס  נפטר השבוע. כשחקן הוא הרבה לגלם דמויות ילדותיות וטיפשות בצורה מוקצנת. סוג של פי אלף יותר אדם סנדלר, אם תרצו. וכאשר דמויות כאלו הן מה שהוא מציב בחזית, לך תוכיח למבקרים שלך שאתה בעצם גאון הן כמבצע והן כבמאי קולנוע יצירתי. כלומר, לך תוכיח למבקרים בארה"ב. באירופה, בעיקר בצרפת, ג'רי לואיס נחשב לאחד מן האמנים האמריקאים הגדולים ביותר החל משנות החמישים, תפיסה אשר בסופו של דבר התקבלה גם במולדתו של הקומיקאי היהודי, אם כי דווקא בתקופה שבה כבר היה הרבה אחרי השיא היצירתי שלו.

השיא הזה החל כאשר כבדרן במועדוני לילה הוא חבר לבדרן אחר, דין מרטין. אף אחד מן השניים לא הצליח לבנות לעצמו זהות ייחודית לבדו, אך יחד הניגוד בין מרטין היפה בעל הקול הצלול לבין לואיס, אשר מתנהג כמו תינוק בגוף של ספק גבר, יצר ניצוצות שהפכו אותם לצמד הבידור הכי מצליח בארה"ב בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה, קודם על הבמה ולאחר מכן ברדיו,  בראשית ימי הטלוויזיה והקולנוע.

בזמן שיתוף הפעולה הקולנועי עם מרטין, לואיס פגש את השותף החשוב השני שלו ביצירה, שותף פחות ידוע אבל כנראה לא פחות חשוב, במאי הקולנוע פרנק טשלין. טשלין החל את דרכו כאנימטור באולפני האחים וורנר וביים כמה סרטונים של הלוני טונס, בטרם עבר לקולנוע מצולם, תוך שהוא משלב בו את מה שהוא למד מן הטירוף ושבירת הגבולות באנימציה. הנה הוא מביים את מרטין ולואיס  בסרט "אמנים ודוגמניות" –

בשנת 1956 הצמד מרטין ולואיס התפרק, לאחר כ-10 שנות פעילות משותפת. מרטין מיצב את עצמו כזמר, כחלק מחבורת ה"ראט-פאק" וגם כשחקן מוגבל אך בעל קסם. לואיס המשיך לעבוד לא מעט עם טשלין על קומדיות אשר הקצינו את האישיות שלו, למשל כשהוא מוצא את עצמו מטפל בתינוקות ב"נערת הרוק".

או בתור אח סעודי בסרט בעל השם העברי "אח, איזה אח" תרגום סביר ל-The Disorderly Orderly

או כאשר הוא שיחק מכונת כתיבה ואות פתיחה ליומן השבוע ב"מי שומר על החנות"

https://www.youtube.com/watch?v=oSyivQLQfQw

אבל טשלין גם ניצל לא מעט את היכולת של לואיס כרקדן וחשף גם צד אחר שלו, כמו בסיקוונס הריקוד הנהדר ב"סינדרפלה" כלומר סינדרלה בהיפוך מגדרי.

בסופו של דבר לואיס רצה גם לעבור לביים והוא ביצע זאת בהצלחה ב"נער המעלית", סרט שמתרחש במלון ולואיס מגלם בו את הדמות שבכותרת בזמן שדברים משתבשים. הסרט חושף לא רק את סגנון המשחק של לואיס, אלא גם את היכולת שלו לבנות סצנות המתארות את הגיחוך שבחיים בעולם המודרני, באופן אשר מזכיר במאים-שחקנים מוערכים יותר כמו באסטר קיטון וז'אק טאטי.

הסרט הציב עבור לואיס אתגר: כבמאי וכשחקן, הוא לא היה יכול לשפוט בעצמו את הטייקים שבהם כיכב. לכן, הוא פיתח מערכת של שימוש במוניטורים כך שהוא היה יכול לראות את הטייקים בווידיאו על הסט, מובן מאליו בימינו, אך חידוש של ממש בראשית שנות ה-60 שבהן צילמו בפילם. היה צריך לחכות לפיתוח שלו בטרם ניתן היה לצפות בו. הנה עוד סצנה מן הסרט, שבה הבמאי מקבל על עצמו לגלם דמות נוספת, כוכב הקולנוע ג'רי לואיס

גם בסרטיו הבאים כבמאי, לואיס לרוב גילם יותר מדמות אחת, באופן אשר מזכיר כוכבים קומיים בימינו. בסרטים אלו ניתן לראות כיצד הוא השפיע ועיצב את המשחק הקומי של רבים מן השחקנים בני דורנו, דוגמת אדם סנדלר, ג'ים קארי ואדי מרפי, אשר כל אחד מהם לקח את הסגנון של לואיס למקום אחר. מרפי גם כיכב ברימייק לאחד הסרטים הכי טובים של לואיס כשחקן וכבמאי, "הפרופסור המפוזר" אך הסרט של מרפי קצת מחוויר לעומת המקור, בעיקר ביכולת להפוך לפתע את הקומי למרגש –

בסרט "תכשיטי המשפחה" גילם לואיס 7 דמויות שונות וכמו שעשה ברבים מסרטיו, שיחק מעט עם המדיום הקולנועי.

בחלק השני של שנות ה-60 ירדה הפופולאריות של הסרטים של לואיס. הוא נותר בתודעה הציבורית בזכות אירוע התרמה טלוויזיוני שנתי שהנחה למען הלחימה במחלת ניוון השרירים. בשנת 1976 התארח במשדר פרנק סינטרה והוא הביא עמו את דין מרטין, 20 שנה אחרי התפרקות הצמד, כאשר לאורך השנים השניים לא נפגשו והיו עוינים.

המחשבה הייתה שהדעיכה בהצלחה של לואיס נבעה מהעדר רלוונטיות של אופי היצירה שלו לדור הצעיר. אבל אז הגיעו הבמאים הגדולים של הוליווד החדשה וסיפרו על  האהדה שלהם ללואיס לא רק כליצן, אלא גם כבמאי. אחד הידועים בהם, מרטין סקורסזה, העניק ללואיס כמחווה את התפקיד הקולנועי אשר שינה את כל התפיסה לגביו – לפתע בתפקיד דרמטי ברובו, שם האנושיות שבו מתגלה, כאשר הוא משחק בסגנון מופנם יותר ומצליח גם בדרך זו לגנוב את ההצגה מרוברט דה נירו, ב"מלך הקומדיה".

לואיס מת בגיל מבוגר מאוד, גם בגיל זה עדיין היה מצחיק בראיונות אשר העניק.  הוא מת בעידן שבו חלק מן הסגנון שלו התיישן, אף על פי שרוב המשחק הקומי בימינו  מושפע ממנו והחשיבה היצירתית שלו כבמאי מתחילה לזכות לכבוד כאחד מן הייצוגים הראשונים של קולנוע פוסט-מודרני בארה"ב. למרות זאת חלק מן האמירות שלו בשנים האחרונות לגבי היכולות הקומיות של נשים  (הוא טען כי אינן מצחיקות) היו צורמות מאוד ויש לציין גם את הפן הבעייתי הזה באישיות שלו לצד כל דברי השבח. אבל בסופו של דבר הוא גרם למיליארדי אנשים לצחוק ויש לשער כי הוא יוסיף לעשות זאת.

The post מי היה הקומיקאי ג'רי לואיס שהלך לעולמו השבוע?/ מאת עופר ליברגל appeared first on ילדי הקומדיה.

כמה חברים בצמד קומי צריך בשביל להחליף נורה? שניים – אחד שיחליף את הנורה והשני שיהיה הסטרייט מן. הצמד יונתן גרופר ויונתן אבינועם הבינו את העיקרון והחליטו לוותר על הסטרייט מן. ביחד הם מריצים להקת בנים מצליחה, הופיעו בתוכנית המערכונים חוסכת התקציב מצב כפית ומנהלים זוגיות מתוקשרת וחשוכת ילדים. תפסנו אותם ברגע של הפוגה ממירוץ התהילה ושפכנו עליהם קצת מים קרים.

מתי גיליתם שאתם מצחיקים?

אבינועם: אני עוד מגיל קטנטן חיקיתי מורות והמצאתי מערכונים קיצוניים, עבדתי על הרדיו, בכל מסגרת שהייתי תמיד חיפשתי להיות בולט בשנינות ולהצחיק, אולי זה חסך בתשומת לב בילדות או שאולי זה גנים שנולדים איתם – הרצון לעשות שטויות ולצחוק על הכל.

גרופר: שאלה קשה, אני אגיד לך מה אני כן זוכר: את היום בו הבנתי שאני ילד קצת מוזר (אם לומר זאת בעדינות). בכיתה ג', במסגרת שיעור חיבור הטילו עלינו לחבר שיר על יום העצמאות. לא מצאתי חרוז ל"עצמאות" , אז כתבתי "יום העצמאות – שאני אמות", מיותר לציין שההורים שלי כבר זומנו למחרת לבירור אצל היועצת ולא הבנתי מה רע בחרוז הזה. במבט לאחור הייתי יכול להיות הזמר הטורקי הלא טורקי הראשון, חבל.

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=oN0JRzU05rc]

אתם עושים פארודיה על להקות בנים. מי לדעתכם להקת הבנים הכי מצחיקה?

אבינועם: היי פייב.

גרופר: אתניקס.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליכם?

אבינועם: אחד העם 1, החמישיה הקאמרית, דומינו גרוס ופלטפוס, סיינפלד – תבחר את הקומיקאים משם בכיף.

גרופר: צ'רלי צ'פלין, באסטר קיטון, ג'רי לואיס, דני קיי, ביל קוסבי, ג'ים קארי,
The umbilical brothers, ג'ורג' קארלין,  רובין וויליאמס, פבלו פרנסיסקו, ריצ'רד פריור, מיטש הדברג, אדי מרפי, מייק מאיירס, סטיב קארל, הגשש החיוור ושייקה אופיר.

לאחרונה עבדתם על קליפ עם הראפר לוקץ'. איך לדעתכם היה נראה עולם הראפ והקומדיה בלעדיו?

אבינועם: לוקץ' הוא קודם כל בן אדם, אחרי זה הוא יוצר שנון ומבריק שחי את היצירה בכל רמ"ח איבריו וזה מאוד מרשים ומעורר השראה לעבוד עם אדם שכזה.

גרופר: בלי לוקץ' העולם היה עצוב יותר זה בטוח,  לוקץ' באמת לקח את הז'אנר שהכי מתמקד בלשדר כוחניות והפך אותו 180 מעלות (סופר באצבעות) כן – 180. עזבו שכאמן הבנאדם לא מפסיק ליצור, בעבודה איתו הבנתי כמה הוא אדם נדיר.

מה אתם חושבים על הקומיקאים של היום?

אבינועם: אני חושב שבכל תקופה ובכל זמן יש קומיקאים מוכשרים יותר ופחות ויש כאלה שלא מצליחים להצחיק זבוב אבל מצליחים בתחום ובתעשייה בכל זאת. יש כאלה עם כישרון נדיר שלא הרבה שומעים או יודעים עליהם. אני חושב שיש רבים מוכשרים, והכי חשוב שמי שמחזיק בידו את הכוח לעזור לאנשים המוכשרים באמת – שישתמש בו בחוכמה. העולם זקוק לצחוק ודברים חדשים מרעננים ומשובחים. עדיף למחזר פלסטיק מאשר בדיחות – או קריירות בהרבה מהמקרים שיש היום על המסך. לפעמים אני יושב מול המסך ורואה פרק בסדרה כושלת רק כדי להבין שאיזה מזל שאני לא שם.

גרופר: בנאדם שמחליט להקדיש את חייו ללעשות טוב לאנשים – אני כבר אוהב אותו. אבל העולם של היום ממש שונה ממה שהכרתי בתור ילד, לא היית שומע את פלטפוס מקללים! אבל היום? וואי וואי… ותכל'ס, קשה שלא – אינטרנט, אין ספור ערוצי טלוויזיה – לאנשים יש את כל הכלים ליצור לבד, שזה מדהים מצד אחד, אך גם יוצר כמות אבסורדית של חשיפה לתכנים. אני לא חושב שיותר קשה היום, אבל שמים לב שקומיקאים מרגישים את הצורך להתאמץ מפחד שהקהל של היום כבר רווי, וזה חבל, כי לא צריך לפוצץ בתותחים מה שאפשר לירות באקדח. ללא ספק, זה עידן מדהים לחיות בו (יש מילקי שהוא רק עם קצפת!).

הופעתם בתכנית עתירת הרייטינג מצב כפית. איך אתם מתמודדים עם תופעת המעריצים?

אבינועם: אני לא יודע מה הבעיה עם קצת הערצה. תחתונים פה, כוסית שם – זה כל הפאן בלהיות שלאגר, לא אחי?

גרופר: אני אישית נאלצתי לעבור ניתוח לשינוי פנים.

מה המילים שהכי מצחיקות אתכם ולמה?

אבינועם: בוכבזה – זה שם משפחה שראיתי היום שמאוד הצחיק אותי.

גרופר: אבוללה. נשמע כאילו המילה נולדה כשאיזה מגמגם ניסה לעשות צ'יזבט. איזה שם גרוע…. אם באמת יש מפלצת עם שם כזה היא יותר מסכנה ממפחידה, בטח הייתה מפלצת כאפות כזו.

מי משניכם יותר טוב?

אבינועם: שנינו סבבה – אני חושב שדווקא השילוב בינינו הוא זה שעושה את הסקס שלנו לכזה טוב…

גרופר: שנינו גרועים, אבל אבינועם יותר.

מה התפיסה הקומית שלכם?

אבינועם: הקם לצחוק עליך קום להשפילו.

גרופר: לגנוב חומרים.

איפה אתם רואים את עצמכם בעוד חמישים שנה?

אבינועם: עדיין נשואים באושר.

גרופר: מתים.
היונתנס ביוטיוב

היונתנס בפייסבוק

***
חדשות הבלוג:

אירועים מצחיקים

כדי להתפרנס מקומדיה הוספנו מודעות. קליק עליהן לא עולה לכם כלום, ולנו עוזר לסקר את עולם הקומדיה בארץ.
לאלו שמעדיפים לתרום יש גם כפתור כזה, למעלה, כתום, יפה

The post היונתנס – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.