אורות. מצלמה. זה עוד חיקוי שבלוני ולא מדויק במיוחד של מנהיגנו האהוב, דונלד טראמפ. הקהל החי פורץ במחיאות כפיים. מולו סלבריטי מחופש לסלבריטי אחר קורץ אל הקהל. "היי חברים, זה באמת אני. אני ממש פה באופן חי מולכם ויש לכם את הכבוד לראות אותי". הקהל החי פורץ במחיאות כפיים. סגן הנשיא נכנס מימין. הקהל החי פורץ במחיאות כפיים. 

לרגע אפשר לחשוב שזה באמת סגן הנשיא. לא מלהיב כמו מועמדת לכוכבת קולנוע, או קומיקאי עם סדרה משל עצמו שהחלטתם שעדיף לבלות את הזמן בבהייה מולו. הנשיא, כצפוי, מנסה כמיטב יכולתו לספק חיקוי שיתעלה על החיקוי של טראמפ את עצמו. הוא מנפנף בידיים פתוחות מול הפנים ומקשקש משהו חסר פשר. הקהל צוחק כמו שרק שלט "נא לצחוק" יכול לגרום. "כבוד הנשיא", זועק הסלבריטי, "זה שבת בערב חי!"

"סאטרדיי נייט לייב": ממוסד תרבותי לחיקוי

"דניאל, אני רוצה שתעביר ביקורת על סאטרדיי נייט לייב", כותב לי העורך. "מגניב. שמעתי שנינט בדיוק זכתה בעונה הראשונה של כוכב נולד ואביניבי אובוהבה זכתה באירוויזיון. אתה רוצה דאבל פיצ'ר על 'גבעת חלפון' באותה הזדמנות?", הגבתי ברלוונטיות חריפה שחשבתי שתצחיק מישהו בעתיד. "אתה רוצה כסף?", תהה העורך. "כן, אני יהודי טוב, אני אוהב כסף", עניתי ביותר כנות מהצפוי. בסדר. ננסה. 

סאטרדיי נייט לייב היא מופע חי שחלקו מערכונים מוקלטים מראש שמשודר בארה"ב, באופן מפתיע להחריד, בשבת בערב. קטע שאף פעם לא ממש תפס חזק בישראל, שבה שבת בערב בניו יורק שווה ארבע לפנות בוקר בראשון. פה אנחנו מתגבשים סביב המהדורה המרכזית של מוצ״ש, שמצחיקה בהתאם לערוץ שבו צופים, וסביב שנאה למוצר המקומי המקביל – ״ארץ נהדרת״, שהאמת שהיא תוכנית מצוינת אם אתם ממש בקטע של לראות את האנשים מהפרסומות ממשיכים לעשות את אותן דמויות מהפרסומות בין הפסקות פרסומת שבהן אותן דמויות מוכרות לכם דברים וביטוח ובנק. אז כן, יופי של דבר.

בישראל אנחנו מכירים את סנ״ל (כן, ככה) בעיקר בתור הרקע של חלק מכוכבי הקומדיה הגדולים של 50 השנים האחרונות, ובעשור האחרון בעיקר כ״ריל״ מזדמן ב"טיקטוק" הזה של הצעירים, או סרטון של חמש דקות ביוטיוב. וכן, 50 השנים. התוכנית הראשונה, שאחורי הקלעים שלה אפילו זכו לקומדיה משל עצמם, שודרה ב-11 באוקטובר 1975 – תקופה שבה היה מסך ביתי אחד, והתחרות הייתה מול שלושה דברים אחרים ששודרו ברשתות המתחרות הגדולות בארה"ב. בזמנו, NBC הייתה מהפכנית עם ביקורת חקיינית על השלטון, חדשות אירוניות ודמויות מטופשות להחריד ששיקפו לא רק את העשיר והיפה, אלא גם את המזעזע והמכוער, לא רק את בעל הכוח – אלא גם את ההוא המעצבן מהעבודה, ההוא המעצבן מהחופשה וההוא המעצבן מהתור למשרד הפנים. אותנו. 

אי של שפיות או נוסטלגיה בלבד? 

אממה? בשנות ה-70 פוליטיקאים עוד לקחו את עצמם ברצינות. הם חיו בדרמה מלאת חוקים ונאומים דרמטיים, ולראות אותם בקומדיה היה חדשני. כיום? תשאלו את תושבי גרינלנד באיזה מין קומדיה הם חיים בשנה האחרונה. אפשר לחלופין לעשות תחרות שתייה ושכיבות סמיכה משולבת עם שר המלחמה פיט הגסת׳. וככה זה באמת עובד. המלך לא סתם עירום, הוא מודע לזה בהחלט ומנפנף את הזין שלו בגאווה מול קהל של צופים שמחזיקים שני צבעים של שלטים: ״לך״ ו״וואו איזה גדול״.

קראו גם: הקומיקאים של סאטרדיי נייט לייב. לפני ואחרי

והסנ״ל? היא עושה את ההפך. היא מזכירה לנו באופן חצי מנחם שפעם עוד היה פה משהו ששווה ללעוג לו, בזמן שהיא מספקת מעין אי של שפיות. כזה שמגיש את הטירוף שלו בקריצה, שאומרת ״שנינו יודעים שמה שקורה כאן הוא לא בסדר״ וצוחקים על זה יחד. ומתחבקים. ואומרים שיהיה בסדר. ומעבירים לסרטון הבא.

כ

The post האם סאטרדיי נייט לייב עדיין רלוונטית? על הולדתה ודעיכתה של תוכנית הקאלט appeared first on ילדי הקומדיה.

אילו קומדיות, סיטקומים וסטנדאפ מחכים לנו ביוני 2026? ערוצי הטלוויזיה למנויים מביאים עמם סלט של תכנים קומיים, דרמות קומיות וסדרות משעשעות. לטובת גולשי  ריכוז של ההמלצות המרכזיות מהמסמכים המצורפים:

אילו קומדיות, דרמות קומיות וסטנדאפ מחכים לנו ביוני 2026? ערוצי הטלוויזיה למנויים מביאים עמם מגוון של תכנים קומיים, דרמות קומיות וסדרות משעשעות.לטובת גולשי  ריכוז של ההמלצות המרכזיות מהמסמכים המצורפים:

סדרות קומדיה ודרמות קומיות

• קלאסיקה אמריקאית (American Classic): דרמה קומית בכיכובם של קווין קליין בתפקיד ריצ'רד בין, כוכב ברדויי נרקיסיסט, ולורה לייני (אוזרק) המגלמת את גיסתו, וג'ון טני (המפענחת) המגלם את את אחיו. העלילה עוקבת אחר כוכב ברודווי שחוזר לעיר הולדתו לאחר קריסה פומבית ומנסה להציל את התיאטרון המשפחתי שלו, תוך התמודדות עם משברים אישיים והתנגשויות משפחתיות. החל מ-1.6 בסלקום TV וב-yes – שמונה פרקים. 
• רצח בתפקיד  – עונה 2(Death Valley S2): עונה שנייה לקומדיית הפשע של ה-BBC. צמד חוקרים –ג'ייני מאלוואן והשחקן ג'ון צ'אפל שגילם בלש בסדרת טלוויזיה, משתפים פעולה  בעונה החדשה בפתרון מקרי רצח אפלים בוויילס, תוך התמודדות עם דינמיקה זוגית מאתגרת.   מ-3.6 בסלקום TV. פרק בכל שבוע.
• עשרים  עשרים ושש/Twenty Twenty Six: קומדיה מוקומנטרית  מבית ה-BBC בכיכובו של יו בונוויל (אחוזת דאונטון). הסדרה מתמקדת במנהל תחום היושרה בטורניר כדורגל ענק שנאלץ להתמודד עם שערוריות ומשברים. החל מ-7.6, כל פרקי הסדרה יעלו יחד לצפיית בבינג' בסלקום.
• שכנים מסוכנים  -סדרה חדשה(The Burbs): בהשראת קומדיית האימה של ג'ו דנטה בכיכובם של טום הנקס יבדל"א וקארי פישר זצ"ל משנת 1989, שירות הסטרימינג Peacock מציג עיבוד חדש המתרחש בפרברים של ימינו. הסדרה עוקבת אחר זוג צעיר שעובר בעל כורחו לבית ילדותו של הבעל. עולמם מתהפך כאשר שכן חדש עובר לגור מעבר לרחוב ומוביל לחשיפת סודות ישנים של הרחוב ללא מוצא, ולאיומים קטלניים חדשים המנפצים את האשליה של שכונתם הקטנה והשקטה. עם: קיקי פאלמר ("מלכות הצעקה"), ג'ק וויטהול ("אפטר פארטי"), ג'וליה דאפי ("ניוהארט"), פולה פל ("רוק 30", "בנות לנצח"), מארק פרוקש ("מה שקורה בצללים", סמוך על סול"), קאפיל טלוואקר ("בית דין לילי").11 ביוני – VOD של Partner tv+

סרטי קומדיה

• יה. איזה. כיף (Oh. What. Fun): קומדיית חג בכיכובה של מישל פייפר. משפחה שוכחת בטעות את האם המסורה בבית, והיא יוצאת להרפתקה ספונטנית שגורמת לכולם לבחון מחדש את הקשרים ביניהם. ב-yes  מ-3 ביוני, וב-HOT  ארבעה ביוני HOT Cinema 3, מ- 26.3.6 ב-HOT VOD cinema
• מחנה קיץ (Summer Camp): סרט קומדיה  מהמפיקים של "מועדון הספר הטוב" בכיכובן של דיאן קיטון וקתי בייטס. שלוש חברות ילדות זוכות להזדמנות לחזור למחנה הקיץ שבו בילו בילדותן. החל מ-4.6 ב-yes.  וכן 4 ביוני בבכורה ב- VOD של Partner tv+

• יחסים פתוחים (Splitsville): קומדיה על זוגיות מודרנית בכיכובה של דקוטה ג'ונסון ואדריה ארחונה. אדם העומד לפני גירושים מגלה שחבריו מקיימים נישואים פתוחים, מה שמוביל למצבים כאוטיים.6.6 שבת, 22:00, HOT Cinema 1 והחל מה- 26.4.6 ב-HOT VOD cinema.  מ-04/06 ב-yes
• מרב (Merv): קומדיה רומנטית בכיכובם של זואי דשנל וצ'רלי קוקס. זוג שנפרד נאלץ לשתף פעולה כדי לעזור לכלבם המשותף לצאת מדיכאון. אבל התוכניות משתבשות. החל מ-10.6 ב-yes. 12.6 שישי, 22:00, HOT Cinema 3, ומ- 10.6.26 ב-HOT VOD cinema
• סורי, בייבי (Sorry, Baby): דרמה קומית שזכתה בפסטיבל סאנדנס, העוקבת אחר אישה המנסה להמשיך בחייה לאחר מקרה טראומטי בעזרת חברתה הטובה משחק: אווה ויקטור ונעמי אקי. בימוי: אווה ויקטור. 11.6 חמישי, 22:00, HOT Cinema 4, והחל מה- 1.6.26 ב-HOT VOD cinema
• אורחת ללא הזמנה (The Uninvited): קומדיה דרמטית על מסיבה יוקרתית שיוצאת משליטה כשאישה זרה מופיעה וטוענת שזהו ביתה.  עם: אליזבת ריזר, וולטון גוגינס, פדרו פסקל. בימוי: נדיה קונרס החל מ-4.6 ב-yes.
• חלב: דרמה סאטירית ישראלית בכיכובן של הילה רוח והדס ירון (שטייסל, קוגל), על מוזיקאית מרוששת שמנסה להיחלץ ממצוקה כלכלית.  מ-5.6 בערוץ yes ישראלי.
• שיעורים בפינגווינית (The Penguin Lessons): דרמה קומית שובת לב על מורה שמציל פינגווין ומפתח איתו קשר מיוחד. משחק: סטיב קוגן, ג'ונתן פרייס. בימוי: פיטר קטנאו.
•   19.6 שישי, 22:00, HOT Cinema 4, והחל מה- 1.6.26 ב-HOT VOD cinema

ספיישלים ואירועים מיוחדים

100 שנה למל ברוקס: יום הולדת עגול לגאון הקומדיה שיצוין עם הקרנת הפרודיה "שגעון בחלל" ב-yes.

100 שנה למרילין מונרו: ציוני הדרך יצוינו עם הקרנת הקומדיה האהובה "חמים וטעים" בבימויו של בילי ויילדר ב-yes.

The post קומדיות יוני 2026: קווין קליין, מישל פייפר ודיאן קיטון מגיעים למסך הקטן  appeared first on ילדי הקומדיה.

מה קורה בקומדיות של סוף 2025? בגדול, עונה חדשה של "אותה גברת בשינוי אדרת" (זאת נועה קולר. תיראו מופתעים) נפלה על המדינה – עונת חורף 2025. אמ;לק? בשלב הזה אני מתקשה כבר להבחין בין הפרסומות לסדרות, כי כולם משחקים את כל הדמויות בכולן, וזה הכול פרסומות. אבל אוקיי. מיקומות, דרך מטכ"ליסטים עד חזי ובניו – מה כולם שכחו? 

יקומות | טרלול מבוקר

מה הפעם? רועי כפרי עושה פרסומת ל"סמיילינג פרנדז". אבל אין לו חברים, אז הוא עושה את כל התפקידים ביקומות. אז זה "סמיילינג רועי". או "רועי המחייך". קריפי. מוזר. הקאתי דם. דודו בא בצהריים אל הבת של השכן. זאת רועי כפרי. הוא שופך על עצמו גלון של חלב ומשחק בשובבות עם פטמה אחת דרך החולצה. הפאה שלו פרועה על צד ימין וכולו צועק "קח אותי אריאל שרון". זה גם מה שכתוב לו על החולצה. המסר הוא שאתה צופה בטלוויזיה, שבה אתה הצופה והטלוויזיה היא הטלוויזיה. הבנת את זה ,כפרי? 

העלילה ביקומות? אין עלילה. יש ציטוט של ציטוט. הנה הצופים היחידים של ערוץ איקס-עשרה, זוג קשישים, ושניהם רועי כפרי. הנה סטנדאפיסט בסיוט הכי גדול של עצמו. והכל בעטיפה חרדתית של חלום בתוך חלום בתוך חלום.

מרשל מקלוהן כתב פעם משהו בספר לגבי טלוויזיה. אז בסופו של דבר התגובה שלי היא לטלוויזיה 50 אינץ' OLED שקניתי לפני חודשיים, וסיפקה פלטפורמה מהממת למשפוך הסדרות ששילמו לי כדי לכתוב עליהן. משלמים לי כדי לכתוב על זה. המילים האלה הן כסף. נו, קומדיה. הקאתי דם. מכירים בו בורנה'ם? בוּרנְהָאם? אני כל כך לבד. בסופו של דבר, נותרתי עם שאלה אחת בלבד – האם רועי כפרי מתפתח בסופו של דבר לרועי עירוני?

מקום טוב | לא למות

במקביל, נועה קולר, שבאופן מוזר משחקת איתו באותו סטורי-ארק, ה"אולפני הרצליה יוניברס", מתעקשת שהסרט שהיא חיה בו הוא דרמה, ."מקום טוב", אבל מסרבת למות. במקום זה, גם היא בוחרת לשקף לנו את האופן שבו היא רואה טלוויזיה. שזה כמו כפרי, אבל משעמם. הזוג שדועך מול המסך הוא לא שיקוף של רעיון של ציטוט של פוסט-מסחריות, אלא צל חיוור של חיות שמאבד את עצמו, את החיות שלו ואת הסיבה שלו לחיות. בעיקרון, אלו החיים הבינוניים שלכם – אבל על מסך. ״תראה, צוץ, ייאוש משלנו״.

נועה, בובל'ה. בדרמה את אמורה למות, לא לשבת תחת תאורה של מיליון דולר ולבכות על מר גורלך. את זה אנחנו אמורים לעשות. עם תאורה מאיקאה. על ספה בבית. לא באולפני הרצליה. אם הייתי רוצה לראות את החברים שלי רבים, הייתי בא אליהם הביתה ומכין להם מרק. שלפחות יהיה מה לזרוק כשרבים. לא יודע. זו דרמה, אז לא ראיתי את הסדרה שלה. אבל היי היא שיחקה מצוין את הקופה הראשית בקופה ראשית.

הורסת | עדיין מטומטמת

אגב קופה ראשית, גם הקופה המשנית (קרן מור) משחקת קופה משנית לקופה ראשית אחרת (בת חן סבג) בעוד קומדיה חדשה "הורסת".  בעוד אני עדיין חולם להקים להקת קאברים בשם קֶרֶן נוֹ-מוֹר, מור משחקת את המטומטמת אצל היוצרת של "מטומטמת". שזה כבוד. והיא כבר לא מטומטמת. היא משת"פית בחקירת רצח באשקלון. אם היא באמת היתה גדלה באשקלון, היא היתה סותמת את הפה, כי סניצ׳ס גט סטיצ׳ס (מלשנים נהיים תפרנים?)

כמה תל אביבי צריך להיות כדי לעשות רומנטיזציה להמשך של חצי שעה עם כביש 4?

ומה הכי מטומטם? הפרוטגוניסטית בסדרה "הורסת" חוזרת ל"עיר הולדתה" אשקלון כדי לפתור תעלומה. עיר שנמצאת חצי שעה נסיעה מתל אביב, או ראשון, או חולון, או כל מקום שהוא לא ״סוף העולם״. לא מסע אפי אל הצד השני של הפלנטה, סך הכל רכבת. זה אשקלון, כפרות, לא טורקמניסטאן. לא תהיה לה בעיה לחזור לישון בפתח תקווה. מקסימום קצת פקקים.

מטכ"ליסטים | קמר"ש הלור"ל 

ואם כבר לשדוד מהאמריקאים, מה עם קומדיה על טמטום צבאי? מטככ"ליסטים, כלומר, לא דרמה עם שחקנים קומיים, כמו "המפקדת" (אפילו שג'ובניקיות שלוקחות את עצמן ברצינות תהומית זה הכי מצחיק) או "שתי סיכות וחצי" (נו, הסרט הזה עם החיילות והשדכן). הפעם זה על גברים. הנה, תראו – סטיב קארל עשה את זה עם "כוח החלל" (Space Force), אז למה לא שייטת מטכ"ל? וכן, זה המשרד. וכן, זה בצבא. וכן, זה המשרד בצבא. וזה גברים הפעם. לא פקידות. תומכי לחימה. 

והיי, ממש כמו ב"ספייס פורס", הסיפור הוא על יחסים בין איש צבא לבן שלו. אממה, הגיבור הוא לא הגנרל. הוא רנ"ג. כן, רנ"ג. אחד משלנו. חפ"ש שעשה טעות ונתקע בצבא עד שעדיף כבר היה להישאר במדים, כי הם מסיחים את הדעת מהקרחת. אופס. והיי, זה השק"ם. כי על המבצעים לא צוחקים. אבל השק"מיסט? הו-אל-תשאל. כי אם כבר, אז שגם זה יהיה קופה ראשית. ואיפה השק"ם בסיירת הזה? בשנה שבה אין "התרחשות ביטחונית" אין מלחמה. יש צבא כזה של פעם, שמקווה למבצע מוצלח. כיפלי בצל וטוויקס בעשר שקל. 

וחוץ מזה הגיבור אשכנזי, אז שמו לו כתם על האף כדי שיהיה משהו לא גזעני לצחוק עליו – כתמים על הפנים. מה שכן, המלודרמה משכנעת. משכנעת שהכותב בן 50 ואין לו מושג איך צעירים מתנהגים. גם לא ב-2002 (סטינג היסטורי! ולמעשה תירוץ למה אין לאף אחד סמארטפון, ולדחוף את הראש של גדי סוקניק אומר ״אלה תחילת שנות ה-2000, והרי החדשות״). אז כן, זה "מביא את הדחויים לפרונט", אבל זה הדחויים שאנחנו כבר מכירים. ברטפלד וזרחוביץ׳. שהוא כל כך דחוי שהוא ביים, כתב ומככב בתור השוטר אזולאי, או שילוב מוזר בין פריקוול לסיקוול של סלאח שבתי. והמלחמה? מלחמה? איזו מלחמה? זה 2002 ואין-אינתיפאדה. הדרמה היא רומן מהצד. 

ילדחרא | קרטמן פוגש את רעננה

״החיים שלך דבש״, אומרת האימא של קרטמן בגרסת ה-IRL  הישראלית הגנרית (לבן. רעננה. גנרי. חצי-חצי שאין לנקוב בשמו). ואני תוהה מה גרוע יותר – בריונות של חטיבת ביניים או טילים. גם כאן, אין מלחמה. זו ישראל של מתישהו. לימבו מנותק. בלי עתיד, בלי תקווה, בלי הקשר. 

ומה קורה פה? בילדחרא זה סיפור התבגרות והתגברות של נער שאני מניח שמישהו היה קורא לו ״בלתי נוירוטיפיקלי״ בשכונה שקטה ברעננה. עם כל הדרמה של שכונה שקטה ברעננה. מכות בבית ספר, אבא מביך, אמא מגוננת וצלצולי פעמונים. של בית ספר. 

אבל היי, זה טוב. זה אמיתי. הדינמיקה שם, אפילו שהדיאלוגים קצת קרטון, והדמויות בילדחרא מדברות קצת כמו צ׳אטGPT שביקשו ממנו לכתוב משפחה מסביב לדמות אחת מורכבת, להלן ״הילד״. שהוא לא מאוד מורכב. כלומר, הוא כן, אבל הוא אריק קרטמן, שעושה מניפולציה על נשיא ארה״ב כי לקחו לו את הטלפון כי הוא קיבל 47 במבחן בבית ספר. אבל נשיא ארה"ב זה אבא שלו. 

בקיצור, רואים שכולם התחדדו ממש בדינמיקה משפחתית, הז׳אנר האהוב על היוצרים. או הקהל. או הדבר היחיד שפס הייצור הזה יודע לייצר. וגם כאן אנחנו בבועה שבה הדינמיקה היחידה האמיתית היא מה שהילדים עושים בבית הספר. ואין מגפה. ולא היתה מלחמה. והכל כרגיל. 

חזי ובניו | בורקס בפיתה

במקביל. כלומר, יקום מקביל. "חזי ובניו" נותנת פרספקטיבה לכמה כל יתר הסדרות התקדמו, בזמן שחזי ובניו נותרה ממתק לבומרים שצריכים מציאות פשוטה עם דודות צעקניות ודרבוקות ו״אח שלנו מתחתן״. האסתטיקה: זו הופעת דראג, אבל נשים של נשים. וגברים של גברים. הכל גרוטסק, ומזרחים זה עם חם. ממש כמו פעם. במפעל.

בזמן שהמשחק בסדרות האחרות נע בין אמין למדי למשכנע, ובניו בעיקר נראית כאילו השחקנים לועגים לדמויות של עצמם, במקום להיות הן. כאילו שכחו שהקומדיה אמורה לבוא מהסיטואציה. לא מהקולניות. לצעוק זה לא מצחיק. בשביל זה יש לי שכנים. כי למה לעשות את סלאח שבתי של שנות ה-2000 המוקדמות, כמו במטכ"ליסטים, כשאפשר לעשות את סלאח שבתי המקורי? מזרחי נלעג, רגשני ודביל. פיזדץ כמה שרואים שהשחקנים יותר חכמים מהדמויות, והנחיית הבימוי היתה ״עממי יותר״. וזול. כל כך זול. סצנה ברכב עם רקע מהאייטיז מוקרן על החלונות, ומשחק שלא הייתי קונה גם במבצע. 

קנה גרוטסקי קבל זול בחינם. והעלילה? תחשבו ״ביום של החתונה של הבת שלי!״ זו המלודרמה של הרובוטים מפיוצ׳רמה פוגשת קומדיה טורקית, אבל עם מזרחים. תרגום זול מספרדית. ומרלון ברנדו הישראלי בתפקיד חייו. אבא סטרייט. 

בקיצור, זאת לא קומדיה. זו דרמה עם משחק כל כך זול ונלעג שלא נותר אלא להוסיף את התיוג ״קומדיה״ כדי לנסות לדלות עוד צופה וחצי לשריפת פח זבל. ומלחמה? אין מלחמה. יש אייטיז בשכונה.

שורה תחתונה: הקומדיות של סוף 2025 בואכה 2026 (אליה הצטרפו זגורי ואואזיס במדבר) לא רוצות להראות לנו משהו חדש. הן רוצות להזכיר לנו. לצטט לנו. להחזיר אותנו לתקופה תמימה יותר, שבה אין שום דבר שם בחוץ, חוץ מדינמיקה משפחתית. תקראו לזה ״החורף של וין דיזל״ – כי כל מה שיש בו זה הדבר הכי חשוב. הכי הכי חשוב. הכי הכי הכי חשוב – משפחה. כי אם כבר שונאים אותנו, עדיף שזה לא יהיה בגלל אנטישמיות – אלא כי מכירים אותנו.

איפה משודר

מקום שמח (כאן 11) — עלתה: 2.11.2025

• יוצרים: נועה קולר, רם נהרי (נהרי גם ביים)
  
• איפה משודר: כאן 11
  
• פרמיס: ורד במשבר גיל 40; אמה המבוגרת מבקשת ממנה “להרוג אותה”, וזה דוחף למסע פרוע (ומצחיק-כואב) לחיפוש טעם בחיים

יקומות (כאן 11) — עלתה: סוף נובמבר 2025 (שידור/סיקור סביב 24–25.11)

• יוצרים: רועי כפרי, גון בן־ארי
  
• איפה משודר: כאן 11
  
• פרמיס: קומדיה “בין שפיות לנונסנס” – הומור אבסורדי שמנסה לפצח משבר קיומי/מוות/חיים, בפורמט שמרגיש לעתים כמו יצירה-על-סף-התפרקות
  

הורסת (HOT / HOT3 / NEXT TV) — עלתה: תחילת נובמבר 2025F

• יוצרת: בת חן סבג (גם מככבת)
  
• איפה משודר: HOT3, HOT VOD, NEXT TV
  
• פרמיס: אבישג “אבי” קוסמה, פליטת ריאליטי, חוזרת לאשקלון לכאוס משפחתי: אמא בהתקף, גופה/מוות מסתורי, חקירה משטרתית — וברקע “קללה” על נשות המשפחה
  

חזי ובניו (HOT / NextTV) — עלתה: יולי 2025 ynet+1

• יוצרים: לימור צרפתי־פרץ (בהשראת משפחתה) בשיתוף רז יובן ומיתר פרהט־פרי
  
• איפה משודר: HOT + NextTV
  
• פרמיס: “טלנובלה קומית” משפחתית-מזרחית: מוסכניק עיראקי וארבע בנות; הצעירה הורסת חתונה ואז מתברר שיש “קללה” סביב נישואים במשפחה
  

מטכ״ליסטים (yes) — עלתה: 18.12.2025

• יוצרים: ערן זרחוביץ׳, מויש גולדברג, אילן שפלר | בימוי: בעז פרנקל
  
• איפה משודר: yes
  
• פרמיס: דרמה קומית על הווי “ג׳ובניקים” בסיירת מטכ״ל בשנות ה־90, עם ציר אב–בן: הבן מגיע לשק״מיסט ביחידה והאבא הוא רס״ר המחנה
  

The post הקומדיות הישראליות של סוף 2025: שכחו מה היה פה בשנתיים האחרונות appeared first on ילדי הקומדיה.

"ילדחרא” משודרת רק ב־yes, וזה, סליחה על הביטו, ממש חרא מצידם. זו סדרה שכולם צריכים לראות.

בימים האחרונים יש לי משימה חדשה בחיים: למנוע מהילדים שלי לגלות אי פעם שילדחרא קיימת. לא ברור לי איך אריאל ויסמן (כתיבה) וניב מג׳ר (בימוי) הצליחו לקחת את חוויית סוף היסודי ותחילת החטיבה, לשחזר אותה בצורה ריאליסטית לחלוטין, ולסגור אותה בשבעה פרקים קצרים, מהודקים ובלתי נשכחים ב־yes.

הילדות כמו שהיא באמת

יש כאן את המורים שלא אכפת להם, הורים שתקועים בעצמם ולא רואים את הילדים ממטר, בריון כיתתי שאיש לא שם לב אליו, פדופיל שכונתי שכולם מכירים, ערוצי יוטיוב סודיים שכמה הם כבר מזיקים, וציורים גסים ואלימים שמתפקדים כמעט כמקהלה יוונית. אם בטעות מנסים להכחיש את המציאות, או גרוע מזה: לפתח אמפתיה לאחת הדמויות,  הם שם כדי להזכיר לצופה את המציאות.

כאמא – אסור שידעו

אסור, אבל באמת אסור, שילדים שלי יגלו את האמת על העולם, אני כאמא מרגישה שחובתי להסתיר מהם את העולם האמיתי, עד שיגלו אותו בעצמם וייפלו על הפרצוף כמו שאני נפלתי בגיל הזה של סוף היסודי. אסור להם לדעת שלפעמים אי אפשר לנצח את הבריון, שהפדופיל השכונתי החביב, אם רק יתמיד, יזכה בפרס, שגם מבוגרים שרוצים לעזור (אפילו אם הם המאהבת המתוסבכת של אבא שלהם) לא תמיד מצליחים ושיש מורים שבאמת, אבל באמת, לא אכפת להם.   

אל דאגה, זה גם מצחיק

רגע, זה מבאס אתכם? אל דאגה, זה גם מצחיק. מאוד מצחיק. שי (שמואלי דוקטור, תגלית עם תזמון קומי מרהיב) הילדחרא הוא שמן, לא מוצלח במיוחד בשום דבר. וגם אין לו חברים. אבל יש לו תוכנית, והתוכנית הזאת גם לרוב עובדת. הוא חכם מאוד, שנון ומסוגל לשלוף ברגע את התשובה שתביא לו הכי הרבה תועלת לכל שאלה. הוא יכול להסיט מעצמו את תשומת הלב של המורה התורנית, להעיף ממנו את הפדופיל השכונתי ולסחוט את אבא שלו בהצלחה לא מבוטלת, כשהוא מגלה איזה אפס הוא. אי אפשר שלא להיות בעדו.  

אבל הוא לא יכול לעשות הכל. הוא לא יכול להעיף מעליו את הבריון הכיתתי, שלא מפחד מכלום. הוא לא מצליח לרכוש חברים כי הוא קטנוני ונקמן כמו, ובכן, כל הסביבה שלו, והוא לא יכול להמשיך את תוכנית הסחיטה המפוארת שלו כי, אה, מה בעצם יעשה עם זה? וכך הוא מוצא את עצמו מסתבך יותר ויותר, לפעמים מצליח לתקן משהו כשמשהו אחר קורס, ולפעמים מוצא את עצמו מסובך עוד יותר. 

הפדופיל השכונתי

אי אפשר שלא להתעכב על הפדופיל השכונתי, בגילומו של יובל סגל בהופעה רבת־ניואנסים, אמינה ומטרידה. הוא תמיד בגינה, תמיד מדבר עם ילדים, ותמיד נראה קצת לא בסדר.

כששי נדחק לבקש ממנו עזרה, משום שההורים שלו – יקי התקוע והבוגדני בגילומו של יורם טולדנו ורותי המנותקת בגילומה של אפרת בן צור – לא באמת מבינים שיש בעיה, וכשאחיו הגדול, בגילומו של דאלי שכנאי, לא באמת מצליח לעזור גם כשהוא מנסה, גם התוכנית החצי־אפויה הזו מתחילה להתגשם.

הכול עובד בזכות חריצות, התמדה, ובעיקר בזכות זה שהוא תמיד שם. לא משנה כמה תלונות יוגשו עליו – הגורמים המוסמכים לא יעשו כלום.

לא סטריאוטיפ, מציאות עם פתח לעונה שנייה

נשמע רחוק מהסטריאוטיפ? נכון, וזאת אחת מהסיבות שבגללן החוקר הפרטי שלא מצליח להבין מה קורה סביבו (מנשה נוי) לא באמת מצליח להבין מה קורה סביבו. אבל זאת סיטואציה שמוכרת להרבה מאד ילדים. הרבה יותר מדי. 

מנחם לחשוב שאולי הילדות הדפוקה שלנו הייתה מצחיקה באיזושהי צורה, ושאולי המבוגרים שנראו לנו כילדים סתומים ומנותקים, ובכן, באמת היו כאלה. אה, ושבאמת לא עשו שום דבר לגבי הפדופיל השכונתי כי הוא "נראה לא מזיק". 

אז מה, יש סוף טוב? סיום סגור? תקווה לעתיד? אגיד לכם מה כן יש…

פתח לעונה שניה.

The post סדרת הקומדיה שלא תרצו שהילדים שלכם יראו | ילדחרא (yes), ביקורת appeared first on ילדי הקומדיה.

הסדרה האמריקאית עם הפרקים הקצרים, “ המופע של צ’יט”  – The Chit Show, היא הלהיט הוויראלי הנוכחי. היא עוקבת אחר דמות זכירה:  עובד משרד ביזארי עם תספורת קעורה, עם שפם עבה ועם משקפיים מוגזמים. בשקט נוכח הוא שואל: “Is there a Black person here?” (יש אדם שחור כאן?). ורק אחרי מבט כועס מהקולגה לינדה, מתברר: הוא חיפש ארנק שחור,  Is there a black purse in here. הסדרה מופקת על ידי ג’יי רנשאו וקייל קנדי, חברי להקת הקומדיה The Groundlings מלוס אנג’לס, שזה מעין בית ספר לאלתור שיצר את פי ווי הרמן. בוגריו כוללים בין השאר את וויל פרל, ליסה קודרו, פיל הארטמן ומליסה מקארטי.

Do it lady

רנשאו מגלם את צ’יט, עובד משרד מוזר בסגנון סיטקומי מתקתק ומיושן. וקנדי מגלם את הקולגה שמצלם את המעשים, תוך תדהמה אך בהומור יבש. הסרטונים על “צ’יט” גרפו עשרות מיליוני צפיות בטיקטוק ובאינסטגרם. מאז ההשקה בסוף מאי, השניים העלו יותר מ-30 קטעים קצרים לרשת וגם פספוסים. ביחד השניים הגיעו ל-2 מיליון עוקבים בטיק טוק, למעל 300 אלף מנויים ביוטיוב, 173 אלף עוקבים לדף של קנדי באינסטגרם ו-472 אלף לשל רנשאו.

הקהל כבר אימץ את  הקאצ' פרייז: “Do it lady!”, שמופיע בפרקי חגיגות יום הולדת לקולגה ג’ניס ועוד. בפרקים מאוחרים יותר נראית קנדיס וייס, מתאבקת לוהטת מה-WWE. מה שנראה ככוכבת מרוחקת, שצ'יט עוקב אחריה באינסטגרם, מתגלה כדייט של צ'יט, לתרעומתה של לינדה, הנחשדת בעיני קנדיס כמחזרת של צ'יט. צ'יט הוא עובד גרוע וטיפוס מנומנם אך נחמד לקולגות שלו, מאזין ללילי ויין ולצ'אפל רואן, ושותה משקאות הנחשדים כמשכרים ואף עוזר לאחיין הבעייתי שלו למצוא עבודה.

על השם סיפר רנשאו למגזין USA Today  "זה פשוט מאפשר הרבה משחקי מילים. זה נשמע כמו שיט שואו, רק קטן יותר וחסר תועלת. המילה עצמה פירושה תלוש משכורת קטן, אז זה מתאים לאופי הסדרה וגם נשמע כמו לצ'טט מלשון פטפוט". רנשאו מספר שהכתיבה נעה בין תסריט מוכן שלו, מסגרת לאלתורים ועבודה משותפת שלו ושל קנדי. השחקנים האחרים כוללים את ליריק לואיס בתפקיד לינדה, מייקל צ'ורבן בתפקיד פיטר האדיש (משפחה מודרנית),  ובתפקיד ג'ניס סם די-סורה ועוד, שחקנים שזו לא העבודה הראשונה שלהם אבל ברובם די אנונימיים.

למה זה עובד

הביקורות המשבחות מציינות את השילוב בין הומור מהיר לסיפור מזוקק, עם עולם חוזר על עצמו שמתפקד כמו סיטקום מקוצר. על פי פרסומים, יש כבר פניות לעיבוד ארוך יותר, אולי סדרת טלוויזיה של חצי שעה.

למה זה עובד: עובדים מבולבלים, מבטים מביכים או נדהמים למצלמה, בדיחות פנימיות וטוויסטים שחוזרים על עצמם. אחת השורות שחזרה כמה פעמים והפכה ללהיט היא כאמור גם “Do it, Janice!” – ברכה שהפכה לסלוגן קומי החוזר בכמה סרטונים נוספים ולא רק בתוכנית אלא בסרטוני מחווה או שפשוט משתמשים בביטוי כאילו תמיד היה חלק מהשפה האנגלית, בדיוק כמו במערכון.

מעבר לגאגים המיידיים, “צ’יט” יוצר תחושה של עולם קומי מתמשך: דמויות חוזרות, משפטים שמקבלים חיים משלהם ותחושה של סיטקום דרך הטיקטוק .לסיכום: “צ’יט” הוא הרבה יותר מבדיחה ויראלית. זו דמות פשוטה אך חכמה, שהצליחה להפוך כמה שניות של בלבול למותג קומי שלם – ולהזכיר לנו שגם בעידן הדיגיטלי יש מקום לסיטקום מצחיק ומוזר.

The post הכירו את המופע של צ’יט  – הגרסה הוויראלית למשרד appeared first on ילדי הקומדיה.

היו פרודיות על עולם הרוק לפני שנת 1984. היו גם סרטים שהתבססו על אלתורים. המילה "מוקומנטרי" עוד לא הייתה שגורה, אבל היו גם דוגמאות לסרטים כאלו, אפילו של במאים מוכרים כמו וודי אלן או אורסון וולס. אבל, אתם יודעים, אף אחד מן הסרטים הללו לא ידע "להגביר ל-11" (הציטוט הכי ידוע מהסרט). לקראת סרט ההמשך ל-"This Is Spinal Tap", שצפוי להגיע לבתי הקולנוע ב-6 בספטמבר, בחנו מה סוד ההצלחה.

ספיינל טאפ: מהמערכון הכושל לסרט פולחן מצליח

ההצלחה של ספיינל טאפ לא הייתה כזו מוצלחת מהיום הראשון. מי שהיא אולי הלהקה הפיקטיבית הכי מפורסמת בהיסטוריה החלה את דרכה בתור מערכון בפיילוט לתוכנית טלוויזיה בשם The T.V. Show – ייתכן שהשם בישר על פרץ של יצירתיות, אבל בסוף שנות השבעים הוחלט לא להזמין עונה מלאה שלה. אולם השחקנים שעבדו על הפיילוט, שבו השתתפו גם אגדות לעתיד כמו בילי קריסטל, הבינו כי יש משהו במיוחד באנרגיות של הפרודיה על להקת רוק כבד בריטית ובעיקר באלתורים על הסט.

רוב ריינר, השחקן הכי מוכר באותה תקופה שעבד על הפיילוט, החליט לקבל על עצמו את תפקיד הבמאי, כאשר הניסיון שלו בתפקיד זה הסתכם בסרט טלוויזיה קצר אחד, לא מאוד מצליח או זכור. אבל הוא חש בקסם של שלושת השחקנים שאלתרו יחד, כל אחד מהם גם בעל יכולת מוזיקלית לעבור כמוזיקאי רציני: כריסטופר גסט בתור הגיטריסט הראשי נייג'ל טופנל, מייקל מקיין בתור חבר הילדות שלו (והיריב על הובלת הלהקה) דיוויד סט; הובינס והארי שירר, כמה שנים לפני התהילה כמדבב במשפחת סימפסון, בתור דרק סמאלס, נגן הבס שיש לו קצת פחות אגו.

רוב ריינר ובניית הקסם מאחורי ספיינל טאפ

ריינר וצוות השחקנים החלו לנסות לגייס תקציב להפקת הסרט כמו שלהקות רוק מנסות להשיג חוזה הקלטות – הם חסכו כסף מעבודות אחרות והקליטו דמו: סרטון של 20 דקות על סיבוב הופעות פרידה של להקת רוק גדולה מהחיים בעיני עצמה, בהתבססות על אלתורים. בעזרת הקשרים של ריינר, בן לאצולה קומית, כל המנהלים הבכירים בעולם הקולנוע ראו את הדמו. אף אחד לא חשב שזה יכול להיות סרט מצליח. אבל מפיק טלוויזיה אחד כן לקח סיכון – נורמן ליר, היוצר של "הכל נשאר במשפחה", ששם ריינר היה "ראש כרוב" במשך רוב שנות השבעים.

נמצא תקציב ולהקת השחקנים יצאה לעשות היסטוריה, בתקווה שהיא תצליח למצוא את הדרך לבמה. ריינר עצמו פותח את הסרט בתור מרטי די ברגי, יוצר סרטים תיעודיים ומעריץ של הלהקה. החום שבה הוא מדבר על כיצד החוויה של לשמוע את הלהקה היה עבורו אירוע מחולל, ובכלל ההופעה השקטה של ריינר בתור הסטרייט-מן מול הטירוף של חברי הלהקה, הם בערך הנשק הסודי של הסרט. כי מהרבה בחינות, "ספיינל טאפ" היא להקה מוקצנת מדי ומגוחכת: היא חושבת שהיא גדולה כמו לד זפלין והביטלס ביחד וכל פרט במוזיקה בהופעה שלהם הוא אמנות מורכבת, אבל בפועל הם זוכים לביקורות קוטלות לאורך השנים.

ההופעות שלהם כוללות תקלות רבות ודי ברגי הוא אחד מאחרוני המעריצים בסיבוב הופעת בארה"ב, שהופך לשורה של רגעים מביכים מול התקשורת, מול חברת התקליטים ומול כל מי שנקלע בדרכה של הלהקה, גם אם אין קורבנות בנפש. כלומר, פרט למי שקיבל על עצמו את העבודה הכי מסוכנת בעולם: להיות המתופף של ספיינל טאפ. אבל יש משהו נוגע ללב בחיבה של הבמאי ללהקה וגם בשאיפה שלהם לייצר אמנות, בכלים המוגבלים שלהם – לא משנה עד כמה הם טועים ברפרנסים שלהם, לא משנה עד כמה היחס שלהם לנשים (או לכל דבר שהוא לא הם עצמם) לא עובר מבחינת תקינות פוליטית, לא בשנות השמונים שבהן הסרט נוצר ובטח לא כיום.

למה ספיינל טאפ היא פרודיה עם לב ועם מוזיקה קליטה

דרך הפרודיה הסרט חושף למעשה רדידות ושוביניזם שהיו חלק מעולם הרוק הכבד והמוזיקה בכלל באותה תקופה בעיקר. אבל הסרט גם חושף חברות מבעד לצעקות ואהבה למוזיקה ולתרבות ההערצה. זוהי פרודיה עם לב וכמה שהסרט לא פונה למקומות שנראים מופרכים, שלושת השחקנים מעבירים גם פגיעות וכאב מבעד לשיער הארוך מדי והתלבושות הביזאריות.

הסרט לא היה להיט קופתי גדול כאשר יצא, אבל עורר מספיק תשומת לב על מנת להפוך לפולחן באופן כמעט מיידי, בעיקר בשילוב שבין הומור משובח לקרבה למציאות, כתוצאה משילוב הסגנון המדמה סרט תיעודי ויכולת האלתור המשובחת של השחקנים. היו סרטים מוקומנטריים קודם לכן, אבל הסרט הזה קבע את התבנית. בערך עשור אחרי שיצא, כריסטופר גסט הבין שזו גם צריכה להיות התבנית לסרטיו כבמאי, כאשר יצר עוד כמה סרטים בסגנון, מבוססים על אלתורים עם צוות שחקנים קבוע, כאשר מקיין ושירר שבים לשתף עמו פעולה ברוב הסרטים.

ספיינל טאפ 2 – כל מה שצריך לדעת על סרט ההמשך

למעשה, שיתוף הפעולה נמשך לאורך השנים גם עם מספר הופעות של ממש בתור ספיינל טאפ. אחת מהן הייתה הבסיס לסרט הטלוויזיה A Spinal Tap Reunion שהוא טכנית סרט ההמשך הראשון, אם כי הדגש היה יותר על ההופעה והתוצאה לא הותירה חותם, עד שכעת, בעידן שבו כל סרט שאי פעם הצליח זוכה להמשך או לרימייק, הכותרת היא "ספיינל טאפ 2 – הסוף נמשך".

הבדל אחד הוא שהפעם, רוב ריינר חוזר גם הוא לכיסא הבמאי והסגנון יהיה אותו סגנון. הקריירה של ריינר עצמו אחרי הסרט ידעה עליות ומורדות. או יותר נכון, הוא ביים כמה מן הסרטים האמריקאים הכי טובים או הזכורים (הנסיכה הקסומה, אני והחבר'ה ועוד) אי פעם במגוון ז'אנרים בשנות השמונים וראשית שנות התשעים ולאחר מכן – כמה סרטים נשכחים או מביכים. אולם כשחקן הוא ממשיך לעורר חיבה בכל פעם שהוא מופיע ואם גם הוא קופץ על גל סרטי הנוסטלגיה, איחוד של ספיינל טאפ נראה כמו המקום הנכון לעשות את זה.

אין יותר רונקנרול מזה

כיאה לתקופה, הסרט החדש יכלול הרבה מאוד הופעות אורח של כוכבי ענק בעולם המוזיקה, כולם מעריצים של הפרודיה שמרגישה לעתים אמיתית למדי. מתוך הסרט כבר יצא וידאו של הופעה משותפת עם אלטון ג'ון, בביצוע ל"סטונהנג'", שיר שהגיחוך שבו נובע מן הרצינות שבה הלהקה מתייחסת אליו. השדרוג של ג'ון מזכיר כי המוזיקה עצמה קליטה למדי ואפילו די טובה. ייתכן שאין יותר רונקנרול מזה – מוגזם, מטופש, מלא בפוזה – אך באותה נשימה גם קליט, רועש, ממכר ומייצר תחושה של קהילה.

***

כותב המאמר עופר ליברגל הוא מבקר קולנוע ישראלי,ומרצה אקדמי בתחום הקולנוע: פרסם מאמרים גם בכתבי עת וכתבי קולנוע כמו "סינמטק" ו"תקריב", כותב ביקורות קולנוע באתר "סריטה" (Srita) מאז 2010, בעל תואר ראשון ושני בקולנוע תיאורטי מאוניברסיטת תל-אביב. למד ומתרגל בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל-אביב. מוזמנים להזמין הרצאה.

The post לקראת ספיינל טאפ 2: סוד ההצלחה של הפרודיה שהפכה לאגדה appeared first on ילדי הקומדיה.

הנסיך המדליק מבל אייר (1990-1996) הייתה סדרה שזכתה להצלחה עצומה בישראל כמעט בזמן אמת (איחרנו רק ב-3 שנים הפעם). ננסה להבין מה היו הדברים שגרמו לנו לצחוק ולהזדהות כל כך עם הדמויות והכי חשוב:
האם היא עומדת במבחן הזמן וכדאי לראות אותה?
או שעדיף כבר לראות נטפליקס ולחכות לריבוט?

רקע לסדרה ולמציאות בישראל

שנות ה-90 בישראל היו תקופה של שינויים – עלייה מרוסיה, פיגועים באוטובוסים והכי חשוב?
הכבלים שהגיעו לכל בית. עברנו מעולם של 2 ערוצים מדכאים למדי לעולם של שפע של תכנים מחול בתרגום לעברית, לאחר ששודה לראשונה בחינוכית 2, עוד סממן של התקופה, הנסיך המדליק מבל אייר הייתה חלק מגל הרכישות המוקדמות של הכבלים.
עלילת הסדרה מציגה את סיפורו של ויל (ויל סמית), נער משכונת מצוקה שנשלח לגור אצל קרוביו העשירים בבל אייר.

אבל יש פה הרבה יותר מעניים ועשירים, זאת אומנם נקודת הפתיחה – משפחה שחורה עשירה,
אבל זאת לא משפחת קוסבי שבה הכול מלא בדבש, זה הרבה יותר קרוב לעולם האמיתי.
למרות שהסדרה נכתבה על ידי בן אדם לבן שלמד בהרווארד (אנדי בורוויץ), זה מרגיש שיש בה הבנה מעולה של התרבות השחורה בארצות הברית.

לסדרה יש גם רגעים דרמטיים מעולים כמו שאנחנו רואים בסצנה הבאה:
ויל וקרלטון נעצרים רק בגלל שהם שחורים ונהגו במכונית מפוארת, השוטר מתייחס אליהם כמו שהוא מתייחס לכל בן אדם שחור בארצות הברית בשנות ה-90, בתור פושע. הדוד פיל (האבא) מוסיף תצוגת משחק שלא הייתה מביישת סרטים דרמטיים מעולים. יש פה 3 צדדים: התמימים – הם, הרשע – השוטר
הגזען, והחכם – הדוד פיל.

סוד הקסם נמצא בזוג המושלם!

נתחיל מויל סמית לראות אותו משחק בכל פרק זה לראות בן אדם שבא לעבודה, אם תסתכלו עליו היטב הוא מזיז את השפתיים בסצנה גם שהוא לא מדבר, הסיבה לכך היא שהוא למד גם את הטקסטים של השחקנים האחרים. הוא אומנם היה כוכב ראפ, אבל הוא ראה פה הזדמנות לפרוץ ולהגיע גם לקהל הלבן שפחות מחובר לעולם ההיפ הופ.
אם מסתכלים על הקצב של הסדרה, אפשר לראות שהוא כמעט מוזיקלי, כן יש עדיין את הצחוקים ברקע ולפעמים יש רגעים דרמטיים מוגזמים. אבל יש פה קצב מהיר
במיוחד בסצנות שלו ושל קרלטון.

קרלטון וויל – הזוג המוזר

הזוגיות בין קרלטון לויל היא אחת מהמצחיקות בשנות ה-90, החנון העשיר המושלם והנער שבא מהשכונה
הקשה. הם משלימים אחד את השני בצורה נורא מעניינת. לרגעים הם אפילו מחליפים ביניהם תפקידים:
קרלטון הופך להיות מצחיק בזמן שויל מייצג את האיש הרציני ולהפך. אולי זה סוד הקסם, העובדה
שכל אחד מהם היה מסוגל לעשות את כל אחד מהתפקידים האלו בצורה מעולה ולא מלאכותית מדי (אני מדבר עליכם אריזה משפחתית).

הנה דוגמא מעולה, פה אנחנו רואים את קרלטון לא מתקבל על ידי החברים לאחווה רק בגלל שהוא עשיר,
זאת סצנה קצת מוזרה, בגלל שבדרך כלל אלו שנכנסים לאחוות האלו הם העשירים והחזקים ביותר,
כאלו שאבא מימן להם את החגיגה במכללה, שזה באופן אירוני אנשים כמו קרלטון.

אז למה הקהל הישראלי התחבר לזה בכלל?

אז למה הקהל הישראלי אהב את זההתשובה נמצאת בפשטות – כל אחד, בכל גיל יכול להבין את הסדרה הזאת, אני לא צריך להבין
את הקהילה השחורה כדי להבין שדופקים אותי חברתית (ע"ע העלייה מרוסיה).
כמובן שצריך להסתכל על זה שרק התחילו לגלות פה את התרבות האמריקאית מבחינת טלויזיה,
וזה היה או לראות את זה או לראות את סמנתה, שלושה בדירה אחת או אני אוהב את לוסי,
כן זאת הייתה רצועת השידור המקורית.
האם היא עובדת? ללא ספק כן, הסדרה מצחיקה ורעננה כמעט כמו בצפייה הראשונה.
לסיום – הנה הדוד פיל משחק סנוקר בדרך שהייתה גורמת לסלבדור להיות גאה.

The post הנסיך המדליק מבל אייר – האם עומדת במבחן הזמן? appeared first on ילדי הקומדיה.

אבא שבורח מאחריות, נוטש את הילדים שלו וטוען שהוא עבד בשביל הסי.איי.איי? נשמע כמו תפקיד חייו של סטיבן סיגל. וזה גם כנראה מה שהיה ל"תסריטאי" של "תוכנית פרישה" בראש כשהוא וצ׳אטGPT ישבו לכתוב אותו. ומי יותר טוב בלשחק את סטיבן סיגל מאשר ניקולס פאקינג קייג' 

נראה שניקולס קייג' גנב בטעות את תוכנית הפרישה של סטיבן סיגל. ה"סרט" החדש שלו, "תוכנית פרישה", נדמה תפור לחלוטין למידותיו של החבר הכי טוב של פוטין (עד טראמפ), וכל מה שחסר כדי שהוא יהפוך להצלחה הוא מכונת זמן שתעביר עותק לסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת.

"תוכנית פרישה" מתיימר להיות קומדיית אקשן (אקדחים! גופות! צחוקים!), אבל נראה יותר כמו קומדיה של טעויות. בהתאם לכותרת הסרט, קייג׳ אכןן יוצא להפרשה על כל עיניים ואוזניהם התמימות של הצופים, בליווי קאסט של דמויות קרטון שלא היו עוברות כניצבים בפורנו, למעט צדיקים בודדים בסדום, שעליהם נתעכב בהמשך.

הסרט, ששוחרר בארה"ב בספטמבר 2023, הגיע להקרנות בישראל מעט בעיכוב, תחת נסיבות די מובנות עבור קומדיה. בסוף השבוע הראשון שלו, אי שם בשיא שביתת התסריטאים והשחקנים בהוליווד, הוא הוקרן בכ-1,200 בתי קולנוע בארה"ב. ההכנסות: 745 אלף דולר מאכזבים ביותר, לסרט שעלותו קרובה ל-20 מיליון דולר – הנתון המאכזב ביותר לסרט של ניקולס קייג' מאז 1994(!). 

ואגב שיא שביתת התסריטאים והשחקנים, נראה שהיה למפיקי הסרט מזל שצ'אטGPT הופיע בדיוק בזמן כדי להציל אותם. עם שורות כמו "או מיי גאד, ירו בי!", ו"אל תדאגי בייבי, אנחנו רק מתחילים" (לא יודע, נראה לי שזה מה שהם אמרו), הכתיבה מתעלה רק לרגעים ספורים מעל מה שאפשר להשיג בשניים-שלושה פרומפטים עם GPT2, ואפילו לא צריך לעבוד קשה על הניסוח.

רון פרלמן. דמות האב היחידה בסיפור

העלילה: אבא נוטש, מאפיה ורדיפה אחרי דיסק און קי

והעלילה? הבת של ניקולס קייג' מסתבכת עם המאפיה, אז היא שולחת את הבת 12 שלה לאיים הקנריים, כדי לדבר עם סבא שלה, שהיא לא ראתה 20 שנה, ובכיסה הדבר שאותם מאפיונרים רוצים – דיסק און קי (משלנו!). כן, כן, שעה פלוס שבה כולם רודפים אחרי כונן. המגקאפין (ע"ע המזוודה בספרות זולה) הגנרי ביותר אי פעם. ליטרלי חצי מהשורות בסרט הן או ״וור איז דה דרייב?!״ או ״גיב מי דה דרייב!״, ואני נשבע לכם שאחת הבדיחות המרכזיות בסרט הן שאחד הרעים קורא לדרייב "דיסק". 

קראו עוד:

כאן מציגה: קלישאות על רוסים. נפרדים מהפרק האחרון של סובייצקה | ביקורת סדרה

כל הקומדיות לוולנטיין 2025: סטנדאפ, הצגה, סרט, סטרימינג ואפילו ספר

שיין בלאק: מכניס את הקומדיה לאקשן

ואולי בעצם יש סיכוי טוב שהומור IT יעבור היטב עבור קהל היעד של הסרט הזה – מהנדסי רשתות גרושים עם ספת עור שחורה שבטוחים שהברמנית מאוהבת בהם. אלה שהעריצו פעם את "ספרות זולה", והיום כותבים בתגובות בעמוד של וואלה!סלבס שהם ראו את טרנטינו באמפם. ואם כבר "ספרות זולה", זה בסך הכל הולם את התמה של ליהוק כושל לקחת דיסק און קי בתור המזוודה. אבל לפחות זה משלנו. ואל תשאלו מה יש עליו, כי גם צ׳אט GPT לא יודע. 

אגב, ברוסית תרגמו את שם הסרט באופן אלגנטי ל"פָּאפָּא איז סְפֶּצְנָאזָא" ("אבא מהסְפֶּצנָז"), מה שעוד יותר תומך בנרטיב שבו סטיבן סיגל אמור היה להיות הכוכב. ואם כבר תפקידים תפורים, ההנצ׳מן הראשי ("בּוֹבּוֹ"!) נכתב לטוני סיריקו, אבל איכשהו נפל לידיים של רון פרלמן (ראו תמונה). התוצאה היא בסיס מצוין למשחק שבו שותים בכל פעם שפרלמן (לחיים) כמעט עושה מבטא איטלקי. מה שכן, פרלמן ותליה קמפבל, ילדה בת  12 שמשחקת באופן משכנע ילדה בת 12, אחראים לכמה מהסצנות הבכל זאת חביבות בסרט, שבהן, באופן די אירוני, הוא היחיד שמהווה איזושהי סוג של דמות אב, בסרט על יחסי אבא (קייג') ובת ("אשלי"). מי יודע, אולי פרלמן סירב לקבל את התסריט וכתב לעצמו את הדיאלוגים.

צילום: מתוך "תוכנית פרישה". צ'אטGPT הופיע בדיוק בזמן כדי להציל את התסריט

לסיכום: קהל היעד של הסרט הזה יקנה כרטיסים לו ולילדים בשבוע שבו הם אצלו גם ככה, וכנראה ייהנה מזה. אחרים יוכלו ליהנות מהסרט בדייט שבו צוחקים ביחד על כמה זה נורא, אם במקרה קיבלתם כרטיסים חינם.

The post ניקולס קייג׳ עושה תוכניות ואני לא צוחק | ביקורת סרט תוכנית פרישה appeared first on ילדי הקומדיה.

צילום: באדיבות טוליפ אנטרטייטמנט

קשה להבין למה הסרט "תלמה" נבחר להיות הסרט הפותח של פסטיבל הקולנוע ה-41 בירושלים, אולי כי מדינה בחורבן צריכה סרט פיל גוד, אולי בגלל הזווית היהודית שבגדול היא "יהודים הם חמודים", ואולי מסיבות גיאו-פוליטיות עולמיות.

כך או כך זו בשורה טובה שפסטיבל קולנוע נפתח בקומדיה.

 להרשמה לניוזלטר:

מדובר בסרט הביכורים של של ג'וש מרגולין ובכיכובם של ג'וּן סקוויב (תלמה), שהיתה מועמדת לפרס האוסקר על הופעתה ב"נברסקה" של אלכסנדר פיין, פארקר פוסי וריצ'רד ראונדטרי ("שאפט"), שזהו הסרט האחרון שבו השתתף לפני מותו אשתקד. אז מה קורה שם? בחרנו לחלק את התשובה לשתי ביקורות של כותבי ועורכי ילדי הקומדיה, הזוג טל ודרור ניר קסטל. נתחיל בטל:

יותר דרמה קומית מקומדיה / טל ניר קסטל

קראו עוד:

פסטיבל הקולנוע ירושלים ייפתח בקומדיה

עדיין לא סיבה לסגור את כאן: אבירם כץ היא קלישאה מעוצבת היטב שלא מצליחה להמריא | ביקורת סדרה

עולה לראש; הרפתקאות משונות, עקומות, סתומות ; ובעיקר מצחיקות | ביקורת סרט

"תלמה", הכריזו הכותרות, יהיה סרט הפתיחה של פסטיבל ירושלים. שלא כנהוג, קומדיה! ועוד קומדיית אקשן פרועה בכיכובה של ג'ון סקוויב בת ה-94

נתחיל בזה שג'ון סקוויב מוכרת לכולנו, מסתבר, מתפקידי דיבוב לא גדולים בבערך כל סרט פיקסאר מ"הקול בראש 2" (נוסטלגיה!) דרך "צעצוע של סיפור" האחרון ועד "ראלף שובר את האינטרנט", כאשתו של ג'ק ניקולסון ב"אודות שמידט" (תפקיד "ראש במקרר" קלאסי – מותה משבץ מתניע את העלילה) ובפרק קלאסי אחד של "האוס" בתור זקנה חרמנית שבוגדת בבעלה בעוד ג'ון צ'ו חוטף סדרת שבצים בחדר הסמוך כי חברתו מלכת הסאדו מרביצה לו חזק מדי. באמת.

את קריירת המסך הפוריה שלה התחילה סקוויב, אגב, רק בגיל 55, אבל לפני כן שיחקה כמה עשורים בתיאטרון ובברודווי. קריירה רצינית מאד. כלומר קומית.

ולסרט. ההגדרה כקומדיה אולי קצת מאולצת – הוא אמנם משעשע ורב חן, אבל נוטה יותר לכיוון דרמה קומית משפחתית, אולי קצת על הצד הפרוע. בכל זאת, תאונות קלנועית, אקדח שמופיע במערכה הראשונה ויורה באחרונה ועוד. 

אבל הלב, לב הסרט הוא תלמה, קשישה חביבה בת 93 שיש לה קשר טוב והדוק מאוד עם הנכד שלה (פרד הצ'ינגר) שבאמת מבלה איתה די הרבה זמן – אולי כי אין לו עבודה, לימודים או חברה שיעסיקו אותו (ואולי גם איזו הפרעת למידה או תקשורת שלא מאובחנת כי ההורים שלו עסוקים מדי בלפתור לו את הבעיות הקטנות ולא שמים לב שיש לכולם מקור משותף). היא עצמאית, גרה לבד ויש לה את כל הנוחות הטכנולוגית שקשיש שהשמיעה שלו כבר לא טובה כמו פעם. היא יודעת לחבר את מכשיר השמיעה שלה לטלפון, להשתמש במחשב ולנהל את ענייניה הכספיים באינטרנט, ולכן אין לה שום בעיה להעביר $10,000 למטלפן המסתורי שטוען שהוא מהמשטרה ושהנכד שלה נעצר בגלל מעורבות בתאונה וצריך את הכסף כדי להשתחרר בערבות.

הופה. לא רק שהלך הכסף, גם הבת והחתן השתלטנים משהו שלה (כן, המשפחה יהודית, למה שאלתם? משחקים אותם אגב פרקר פוזי וקלרק גרג) כבר מתחילים לחשוב שזה רעיון לא כל כך טוב שהיא תמשיך לגור לבד. ותלמה, אלמנה זה שנתיים, רק עכשיו מתחילה לגלות את נפלאות הלגור לבד והרעיון לא מוצא חן בעיניה בכלל.

מה עושה קשישה שרוצה להוכיח שהיא יכולה לבד? מגייסת כמובן את החברים שלה – אלה שחיים עדיין – ואת המשאבים שלהם – זה (ריצ'רד ראונדטרי, "שאפט" המיתולוגי, שנפטר אחרי הצילומים וזה סרטו האחרון) יביא קלנועית, ההיא את האקדח – ויצאו למסע שבו ילמדו לא רק איפה הכסף, אלא גם איפה קבור הכלב ואילו יכולות הם יכולים למצוא בעצמם. אה, וימצאו גם את מלקולם מקדואל, שהפעם, בקטע מאד מספק, דווקא חוטף מזקנות.

ואולי חשוב יותר, אילו יכולות כבר אין להם. שההזדקנות דווקא משפיעה עליהם וששום דבר כבר לא פשוט כמו שהיה פעם. שיש להם חברים שמתו, חברים שכבר לגמרי לא מתפקדים, ושכדאי לחזק קשרים עם החברים שעדיין יש. ולא רק עם כלי הרכב המגניבים שלהם. בשורה התחתונה: דרמה משפחתחת חמודה עם מרדף קלנועיות.

לערוץ הטלגרם

 מגוחך זה רע? / דרור ניר קסטל

לחברי ילדי הקומדיה בוואטסאפ

תלמה פוסט בת ה-93 נופלת קורבן להונאה טלפונית מצד אדם שמשכנע אותה לשלוח לו בדואר סכום כסף נכבד תוך התחזות לנכד שלה, דני, שכביכול נמצא במצוקה. חרף גילה המתקדם, גיבורת הסרט לא תשקוט עד שתקבל בחזרה את מה שנלקח ממנה – והיא יוצאת למסע ברחבי לוס־אנג'לס.

הסרט הוצג כקומדיית פעולה. החלק הראשון רחוק מאוד מלהיות פעולה, הוא יותר איטי וכמעט מהורהר ומזכיר סרטים דרמטיים-קומיים על קשישים, ובחלק הזה הקשישות משחקת יותר תפקיד מהפעולה. חוזרות השאלות שתמיד מופיעות בסרטים כאלה, איך להתמודד עם קשישים שהזיכרון שלהם ושיקול הדעת לא מה שהיו. ברקע מסתובב נכדה שהוא בכלל בחור כמעט לא מתפקד בעצמו.

הקונטרסט ביניהם הוא הניגוד הקומי המובהק והטוב בסרט. קומדיית הפעולה מתחילה לתת תאוצה כאשר השניים נפרדים. דני מחכה באוטו לעוד יום סידורים עם סבתא, אבל לסבתא יש תוכניות אחרות. בניגוד לדני הפסיבי, היא הולכת להחזיר את הכסף שלה והיא תעשה זאת בכל דרך.

לאחר המפגש עם העבר שאותו מגלם רונדטרי יחל המרדף על גלגלים הכי איטי שראיתם בחיים שלכם שיתנהל על שתי קלנועיות, מהרגע שהקלנועית יוצאת מהדיור המוגן קומדיית הפעולה מאיצה אף יותר, וכמו בכל קומדיית פעולה הגיבורה לא מנוצחת. יש נפילות ויש קונפליקטים, אבל היא לא תיתן לשום ממבו ג'מבו רגשני להשפיע עליה, לא למשפחתה הקרובה, לא לחברים שלה ואפילו לא לנכדה האהוב. היא עושה הכל כדי שהמשימה תהיה אפשרית, מה שמביא את הרגעים הכי קומיים, או יש לומר טרגיים קומיים, החל מהרגע שבו תלמה אוספת את האקדח מחברתה הדמנטית, ואז מתחיל האקדח מת מצחוק גרסת הגיל השלישי. והאקדח יורה גם אם לא בטוח שידעים איך לתפעל אותו. בעוד סבתא מתפקדת ומוכוונת מטרה, נכדה דני חסר מטרה והופך למישהו שצריך להשגיח עליו בעוד אצל תלמה זה כבר אבוד.

השיא הוא כמובן הפגישה עם הנוכל, שכמעט בלי ספולירים מתגלה כחלק משמעותי מעולם הסרט, אך בעוד בקומדיות פעולה רבות הנוכלים מתפוצצים או מתפוגגים ותמיד עם אפשרות לחזור בסיקוול, תלמה עדיין קומדיית טובת לב. ההסבר של הנוכל קצת מאולץ, אבל בגדול, כמו קומדיה קלסית, הכול מסתדר וכולם לומדים משהו.

אז איך הסרט? הוא מצחיק למדי, כאמור בעיקר בחלק השני, הדמויות אהיבות באופן מוקצן, ועדיין הכול איכשהו עובד, גם המשחק ברובו מצוין, אבל נועד לשרת את תלמה. אז זה סרט שכיף לראות, בעיקר מחווה יפה של במאי לסבתא שלו, מעלה סוגיות לא קלות בדרך רגישה ומצחיקה אבל לא בטוח כמה הסרט יישאר איתי כסרט משנה תודעה או כסרט קאונני כמו סרט אחר עם תלמה בשמו. יותר מהכול הוא הזכיר לי את הקומדיה הבריטית, להציל את גרייס, על הקשישה שנכנסת לפשע להציל את המצב, אבל בעוד בלהציל את גרייס הדמות של הקשישה היא לכאורה הדמות של הפשע, בתלמה הקשישה היא הצדק והחוק. והסיכום הכי טוב לסרט הוא מה שאומרת תלמה לנוכל "זה היה מגוחך כל הסיפור הזה". אבל מי אמר שמגוחך זה רע?

ליצירת קשר, להזמנת הרצאות או סטנדאפיסטים:

The post הקומדיה תלמה: סרט אחד, משפחה אחת, שתי ביקורות appeared first on ילדי הקומדיה.

ב-21 לאפריל עלה לו ערוץ הקומדיה החדש – ערוץ הקומדיות הקלאסיות (זמין ביס, סלקום, הוט ופרטנר).
בואו ונראה מה הוא מציע והאם הוא באמת שווה השקעה עצומה של 20 ש"ח לחודש.
תוכלו לפגוש בו מחדש את מיטב סדרות העבר:
נשואים פלוס, משתגעים מאהבה, חופשי על הבר, מי הבוס, הכול נשאר במשפחה, מישהו מטפל בך ועוד סדרות שיצטרפו בהמשך. אז בואו ננצל את החודש החינמי ונגלה איזה סדרות היו עוברות מסך היום ואלו לא.

אתרי קומדיה מצחיקים ועל הומור (קישורים)

משתגעים מאהבה, האם היא עדיין שווה צפייה?

הסדרה עוסקת בחייהם של זוג נשוי פלוס כלב שמתגורר בניו- יורק ( פול וג'מי בקמן), מדובר בסיטקום קלאסי של שנות ה-90. אבל לא מהסוג השמרני במיוחד. הלן האנט ופול רייזר הם בעלי כימיה מעולה, למרות שהיום הקצב נראה קצת איטי וחלק מהפאנצ'ים הלכו לאיבוד (במיוחד אם לא גדלתם בשנות ה-90). עדיין אפשר להעריך את הקומדיה ואת הכתיבה האיכותית. מדובר בסיטקום שיש בו לא מעט רגעים דרמטיים והופעות אורח מעולות (שם נולדה לה פיבי בופה). מדובר בקומדיה שכל מי שהיה או נמצא בזוגיות יכול להזדהות איתה בקלות.
למרות העריכה המיושנת והקצב הלא מדהים, מדובר בהומור על זמני שעוסק בזוגיות, הורים וחברים מעצבנים,
לכן היא שווה צפייה נוספת. טיפ קטן – שווה להתרחק מהעונה האחרונה.

הומור וקומדיה בצל המלחמה – הסרטונים והממים מחרבות ברזל שמאפשרים לנשום

נשואים פלוס – שובו של אל באנדי

אם חשבתם שהחיים שלכם בזבל, אז חכו שתגיעו לבית של משפחת באנדי (דרך אגב, הדמות קרויה על שמו של מתאבק בשם קינג קונג באנדי, הוא אפילו מתארח לכמה פרקים).
קורותיהם של אל, פגי, באד וקלי הפכו לשם בית בישראל בשנות ה-90, איזה ישראלי לא יכול להזדהות עם משפחה ענייה ולא מתפקדת?
ההומור הוא די שחור ולמעשה רחוק מאוד מהסיטקומים שהיו נפוצים בשנות ה-80 ותחילת ה-90.
אין פה סוף שמח, אם הייתם רגילים לסוף שמח והפתרון בסוף של כל פרק במשפחת קוסבי (כן, ביל קוסבי היה נחשב לאבא אידיאלי), אז פה הדברים רק מידרדרים מעונה לעונה עבור אל באנדי ושאר חברי המשפחה.
אם אנחנו מתרסקים, אז לפחות ניקח איתנו עוד כמה אנשים בדרך – זה פחות או יותר מה שקורה בסדרה.
מבחינת ההומור הסדרה בהחלט מחזיקה (במיוחד מהעונה ה-3 והלאה). הקצב מעולה ויש שיפור משמעותי בכתיבה ובביצוע מעונה לעונה – הדמויות ממש מתפתחות.
בנוסף יש בכל פרק אזכורים לתרבות האמריקאית (משחקני פוטבול ועד לתוכניות טלוויזיה), דבר שהופך את ההומור שלה להרבה יותר מורכב ממה שהוא נראה על פני השטח.
האם זה היה נעשה היום? לא, לא ועוד פעם לא!
למרות שמדובר בסדרה מאוד מצחיקה, היא תוקפת לא מעט מגזרים ומגדרים, דבר שאין סיכוי שהיה עובר היום, זה בתוספת ההחפצה של נשים בכל פרק שלישי, הופך אותה למשהו שאי אפשר היה לעשות אותו היום. האם כדאי לראות אותה היום? כן, אבל רצוי להתחיל מהעונות המאוחרות (הראשונות היו יותר חלשות).

הכול נשאר במשפחה

הכול נשאר במשפחה נחשבת לאחד מהסיטקומים החשובים בתולדות הטלוויזיה.
היא הייתה הראשונה שנגעה בנושאים כבדים כמו: גזענות, הומופוביה ושוביניזם.
העלילה עוסקת בחייו של ארצ' באנקר (קרול אוקונור), אמריקאי במעמד הבינוני, גזען, מיזוגן וחסר טאקט.
לצידו נמצאת אשתו עידית, הבת גלוריה והחתן שלו מייקל, המכונה ראש כרוב (בגילומו של רוב ריינר הבמאי בתחילת דרכו). ההומור הוא באמת ללא גבולות, ארצ' לא שם על אף אחד, אבל זה לא מגיע מכוונה רעה,
ככה הוא, ככה הוא גדל וזאת דרך החיים האמריקאית עבורו.
הסדרה עדיין מצחיקה, אבל הרבה פחות. קשה להבין את ההקשרים התרבותיים של שנות ה-70 (העולם קצת התקדם מאז), ודברים שנראו ליוצרי הסדרה אז כדרמטיים במיוחד הם דברים שלא מזעזעים אף אחד היום.
קשה לי להאמין שסדרה כזאת הייתה נעשית היום, גזען טוב לב זאת לא בדיוק דמות שמתאימה לתקופה הנוכחית.

כמה מסקנות

אם יש לכם חיבה לסדרות שלא עושות חשבון או לכאלו שלא מלאות בפוליטקלי קורקט, אז בהחלט שווה להשקיע כמה עשרות שקלים בחודש וליהנות ממגוון סדרות ישנות שיגרמו לכם לחייך.
בעתיד יהיו בערוץ עוד מספר סדרות מעולות כמו שלושה בדירה אחת, כן אדוני השר ואפילו ספינת האהבה.
ככה שתוכלו לצלול אל העבר, להעלות זיכרונות ולגלות אם מה שהצחיק אתכם בתור ילדים, תופס גם היום.

נ"ב

אפשר לצפות ברוב הסדרות האלו ביוטיוב בחינם, אבל זה בלי תרגום. אבל הרבה יותר כיף לצפות בהן בטלוויזיה.

ליצרת קשר, ההצעת רעיונות, הזמנת סטנדאפ, הרצאה או הופעה:

The post ערוץ הקומדיות הקלאסיות – שווה ת'כסף? appeared first on ילדי הקומדיה.