ליה רוזנפלד (23) היא סטנדאפיסטית ישראלית מהדור הצעיר של סצנת הסטנדאפ, כל הארבעה. היא מופיעה במועדוני קומדיה כמו קאמל קומדי קלאב, מופעי סטנדאפ ואירועים פרטיים, ולעיתים גם מנחה ערבי סטנדאפ ומנהלת ליינים משלה בשביל מקור סמכות.

לעיקר החשיפה שלה זכתה לאחרונה קיבלה בליין הרוסטים, "מלחמת אחים", ביוזמת דור יתח. מלבד זאת  מתארחת בפודקאסטים כי זה מה שסטנדאפיסטים עושים בימינו. ליה דיברה עם ילדי הקומדיה על קריירה ועל להיות בת.

מה הביא אותך לקומדיה? 


"התחלתי ללמוד משחק בגיל מאוד צעיר. תמיד הייתי מצחיקה ואהבתי להצחיק את מי שסביבי.
סביב גיל 16-15 דודה שלי הציעה לי להופיע בבמות פתוחות. הרגשתי שאני צעירה מדי ועוד לא בשלה. כמה שנים מאוחר יותר, בצבא, עברתי משבר גדול והבטחתי לעצמי שברגע שאני יוצאת ממנו אני מתחילה להופיע, וככה קרה.
אני מופיעה מגיל 19, תוך כדי הצבא". 


מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך? 


"אענה תשובה מעצבנת ואגיד שמכל סטנדאפיסט ואמן אני לוקחת משהו. אלו יכולים להיות אמנים מתחילים, או אמנים מנוסים ומוכרים. 
אני אוהבת שיש לי שפע של אנשים ללמוד מהם, ולא מקובעת על אמן אחד".

הופעת הרבה ברוסטים. מה הדבר הכי מעליב שאמרת. מה הדבר הכי מעליב שספגת?


"בעיניי הדברים הכי מעליבים שאמרתי וספגתי, אלה הדברים שהרגישו שיש כוונה אמיתית מאחוריהם"
.

את מי את מעריכה בסצנה הקומית של היום?
 

"יוחאי ספונדר, אודי כגן, שחר חסון, מאט רייף, אנדרו שולץ."


את מופיעה בתחום שרובו גברים מבוגרים יותר. מה מצחיק בזה?


"זה יותר עצוב ממצחיק. האמת שזה מבאס אותי, ואני ממש מקווה שזה ישתנה בשנים הקרובות, ושיהיו יותר נשים בתחום".

כתוב עלייך ברשת שאת חסרת פילטרים. מה אין לך בעיה להגיד ומה הגבול שלך?


"אם זה ברוסטים, הגבול שלי די רחוק, כי בכל זאת, זה המשחק (להגיד הכל ללא מעצורים).
אם זה בסטנדאפ 'הרגיל', אני לא אדבר על שואה, על מלחמות, על אוכלוסיות מוחלשות, על פוליטיקה… ובעיקרון כל הנושאים שצריך להיזהר מהם, כי הם יכולים ליצור אנטגוניזם.
בסופו של דבר, אני באה להצחיק ולשמח אנשים – ולכן אני רוצה לפשל כמה שפחות. בעיניי אם אפילו בן אדם אחד יצא מהופעה שלי מבואס או מעורער כי דיברתי על משהו שכאב לו, פישלתי".


מה הטיפים שלך לסטנדאפיסטים מתחילים?


"לעלות תקופה עם אותו קטע, להופיע איתו הרבה, ולאחר כל הופעה לשפצר אותו. לצלם/ להקליט את ההופעה, לשמוע ולהבין מה עבד ומה פחות – ולפי זה למחוק, לשנות ולהוסיף פאנצ׳ים וסט-אפים. לא להתעצל. בד בבד לכתוב עוד קטעים, ובכללי, להופיע כמה שיותר".


את מארגנת ערבי סטנדאפ בעצמך. מה הדבר המטומטם ביותר שסטנדאפיסטים עושים?

"לא יושבים בבית ועובדים על החומרים שלהם, מופיעים כל הזמן עם אותם חומרים. לא מכבדים את מנהל הליין: משקרים על כמויות הקהל שיביאו, לא יורדים מהבמה כשמסמנים להם, צוחקים על נראות המקום (זה מה יש! לא טוב? אל תופיעו!).


מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

"פוסטמה".

מתי היה לך מצב כפית ולמה?


"ביום חמישי האחרון. אני במילואים כבר כמעט שבועיים, אנחנו עובדים תחת לחץ ועומס… פתאום ביום חמישי איזה קצינה אחת הביאה יציאה שממש הצחיקה אותי, כל הערב נשארתי במצב כפית". 


מתי ההופעה הבאה ומה יהיה בה? 

"כרגע המלחמה עצרה את הכל.
מתוכננות לי שתי הופעות מלאות: בפאצ׳ו (ראשון לציון) 29/03, ובקאמל (תל אביב) ב- 11/04.
מקווה שהמלחמה תיגמר בהקדם, כדי שנחזור לשגרה ולהופעות.  העיקר שהחיילים שלנו יחזרו בשלום, ושאף נפש לא תיפגע עוד".

ליה רוזנפלד בפורטל סטנדאפיסט

The post ליה רוזנפלד – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

מה גורם לאיש עסקים, מנהל ומייסד מגזין להתחיל סטנדאפ בגיל 81? הכירו את איזי רוזוב, שהיה ידוע בשנות השמונים בעיקר בזכות ההצלחה העסקית הגדולה של והנפילה שחווה

בעברו היה שותף ומהבעלים של חברת הטקסטיל "גיבור-סברינה", שהעסיקה אלפי עובדים. היה מנכ"ל של ירחון הרכב "אוטו" וממייסדיו וכן היה יבואן רכבי BMW . לאחר שאיבד את הונו בשנת 1990, בעקבות, חובות, ערבויות והשקעות פחות מוצלחות, הוא השתקם וכיום הוא מעביר הרצאות השראה על סיפור חייו ומאמן אישי ועסקי. הוא מספר לילדי הקומדיה איך הפך לסטנדאפיסט בגיל 81 ואיך זה לעמוד על במות פתוחות עם כל הילדים. 

מה גרם לך להתחיל סטנדאפ בגיל 81?

"במקר אני מרצה הרצאות השראה כבר כמה שנים. רציתי לשפר את העמידה שלי מול קהל, אז נרשמתי לקורס טנדאפ. התאהבתי והתחלתי להופיע".

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

"אין מישהו שמשפיע עלי, אבל אני מאוד אוהב את דניאל כהן, שחר חסון (הוא גאון) ואודי כגן".

איך הרגשת בפעם הראשונה שעלית לבמה מול קהל? 

"כפי שאמרתי אני מרצה אז אין לי בעיה לעלות לבמה. בקורס גיליתי שאני סטנדאפיסט טוב, אז פשוט עליתי ונהנתי.

איך היית מגדיר את סוג ההומור שלך?

"אני צוחק על עצמי ועל הגיל שלי (אני בן 81)".

אתה בא מהעולם העסקי – ייבוא BMW וניהול מגזין. מה הכי הפתיע אותך כשהתחלת לעשות סטנדאפ לעומת מה שהכרת בעולם העסקים?

"בעיקר חוסר הסדר בענף ובמקומות שבהם יש במות פתוחות".

האם אתה מוצא שיש קשר בין היכולת שלך להצחיק אנשים ליכולת שלך לנהל או להוביל צוותים?
"חוש הומור היה תמיד אחד הכלים החזקים שלי בהובלת צוותים, כך שעכשיו לקחתי את זה לרמה יותר גבוהה".

איפה אתה מופיע? 

"בעיקר בבמות פתוחות בכל הארץ. הופעתי באופקים, ברחובות, בירושלים, בת"א וכמובן בעיר מגוריי חיפה. הופעתי פעמיים אצל שחר חסון ורואיינתי לכאן 11".

מי הקהל שלך? 

"לפי התגובות שאני מקבל כל קהל מגיל צבא ומעלה".

מה הטיפים שלך לסטנדאפיסטים?

"תעבדו קשה. תיעזרו בסטנדאפיסטים יותר מנוסים, תעלו על כל במה שתארח אתכם".

The post מהמשרד של BMW ומגזין אוטו לבמות הפתוחות: איש העסקים איזי רוזוב התחיל סטנדאפ בגיל 81 appeared first on ילדי הקומדיה.

_{תמונה ראשית: איברהים סקאלה, איברהים נג'אר, אימן נחאס (באדיבות המצולמים)}

לפני שלוש שנים עשיתי את המעשה הכי מוזר שאפשר לעשות בתור סטנדאפיסטית ועברתי לחיפה. לא היה חסר לי כלום, חוץ מדבר אחד – במה פתוחה לעשות בה סטנדאפ.

אחרי מחקר קצר שעשיתי גיליתי שהבעיה היא לא רק בבמות פתוחות בעברית. מתברר שבחיפה, עיר עם היסטוריה ותרבות ערבית של מאות שנים, אין ערב במה פתוחה בערבית אחד לרפואה. 

גייסתי חבר טוב דובר ערבית והתחלנו לעבוד על מיזם שירים עם שתי במות קבועות, אחת בעברית ואחת בערבית, שיאפשרו לסטנדאפיסטים יהודים וערבים מקום להתנסות בחומרים ולפגוש קהל גם בלי לנסוע לתל אביב. 

אך בעוד שלארגן את הערב העברי היה קל והיענות וההשתתפות היו גבוהות, להפיק את הערב בערבית התגלה כמשימה כמעט בלתי אפשרית.  

האתגר הראשון היה למצוא מקום: הרבה מהמקומות, כמו ה"פטוש בר" בעיר התחתית, מרכז תרבות ערבית חשוב ומרכזי בעיר שמארח בקביעות הופעות מוזיקה וקומדיה, היו למודי אכזבות מניסיונות עבר לייצר ערבי במה פתוחה שנותרו ללא קהל או ללא מופיעים שנרשמו. 

האתגר הבא היה לגייס מופיעים – על אף שפתחנו את הדף להרשמה רחבה ומנהל סושיאל ערבי פרסם בכל הקבוצות הרלוונטיות ועשה פרסום ממומן, ההיענות הייתה נמוכה.  

פנינו לאנשי קשר מרכזיים שיוכלו לקשר אותנו לסטנדאפיסטים מתחילים ובסוף הצלחנו לגייס כ-6 חבר'ה, לקחנו גלריה קטנה והרמנו ערב שבקהל היו כ-25 איש. 

התקווה שמישהו מהקומיקאים ירצה להרים את הכפפה ולהמשיך להפיק את הערב באופן קבוע נמוגה די מהר.  גם היום אין ערב במה פתוחה בערבית. לא בחיפה, לא ביפו, לא בעכו ולא בנצרת.

 אבל יש לא מעט סטנדאפיסטים ערבים מוכרים ואהובים, חלקם אפשר למצוא אפילו בנטפליקס.  התרבות הערבית עשירה בחוש הומור וחומרים שאפשר לצחוק עליהם יש בשפע. 

קראו עוד:

סטנדאפ ובמות פתוחות בארצות הברית –  מה אפשר ללמוד?

במות פתוחות סטנדאפ

כאן מציגה: עוד תוכנית על מועדון סטנדאפ. מה הטוויסט?

איך קומיקאי ערבי מתפרסם בלי לחרוש את הארץ?

 אז למה אין ערב במה פתוחה בערבית אחד בארץ?  איך קומיקאי ערבי מתפרסם בלי לחרוש את הארץ בבמות ? ואיפה מנסים חומרים ?

איברהים נג'אר, סטנדאפיסט חיפאי שמופיע בעברית, אנגלית וערבית משתף שהאתגרים שעומדים בפני סטנדאפיסט שרוצה להופיע בערבית לא פשוטים.

"כמעט ואין במות פתוחות בערבית, לפחות לא משהו שמחזיק מעמד מספיק זמן. אתה צריך להקים את זה בעצמך וכל מי שאתה מדבר איתו על זה מהתחום פשוט לא מעוניין להרים כזה דבר, לא בעצמו ולא בשיתוף פעולה, אחרת זה היה כבר קיים."

אימן נחאס (שמאס ונחאס), מהסטנדאפיסטים הערבים המוכרים בארץ, מופיע עם הסטנד אפ שלו בערבית ואנגלית על במות ובטלוויזיה מאז 2001. 

"במישור התוכן זה אף פעם לא משעמם", הוא מספר, "תמיד יש חומרים. האתגר הכי גדול זה בנגיעה בנקודות הרגישות של החברה הערבית, שהיא גם  כל כך פגיעה ומאוימת תמיד, כך שכל דבר אפילו ביקורת פנימית יכול לזעזע אותה, לרוב. גם האפשרויות להופיע הן לא גדולות כי אין קלאבים להופעות." 

לפי מה שהבנתי, תרבות הבמות הפתוחות כמעט ולא קיימת בקרב סטנדאפיסטים דוברי ערבית. 

 נחאס: "תרבות הסטנדאפ התפשטה איפה שיש ברים ומועדונים ובחברה הערבית זה לא שכיח. הופעות המוזיקה מבוקשות יותר, אבל בכלל החברה הינה חברה מתפתחת מבחינת אומנויות הבמה (תיאטרון, מחול ומוזיקה). המחסור וההזנחה של שנים באולמות ובפיתוח תרבות הצפייה הוא גורם עיקרי לזה". 

איברהים סקאלה (פאודה, מסודרים), שחקן וסטנדאפיסט מלוד, חושב שהבעיה היא לא מחסור בקהל: " אני חושב שזה תלוי באנשים שמוכנים לקחת על עצמם פרויקט כזה. ברגע שעושים את זה הקהל ייפתח לעניין של במות פתוחות ויקבל את זה. אני חושב שהקהל צמא."

בינתיים מופיעים בעברית ובאנגלית

נג'אר רואה בעיה נוספת: "אין קבוצה שאתה יכול להיזכר מי מופיע בערבית, ואין קבוצה לפתוח הרשמות וזה יותר מידי התעסקות רק לסדר את המופיעים. אתה אשכרה צריך לעשות ממומן כדי למצוא סטנדאפיסטים ערבים. אז אתה יכול להגיע ל-100 איש בקהל אבל בלי מופיעים לבמה פתוחה. אז מה יוצא לך מזה? " 

להרשמה לניוזלטר:

אז מה עושה סטנדאפיסט ערבי מתחיל שרוצה לצבור חשיפה או לנסות חומרים? 

נג'אר: "הוא לומד משחק או עושה סרטונים ברשת או הולך להופיע באנגלית או עברית כדי לצבור ניסיון או שהוא צריך להרים משהו בעצמו ולהופיע איפה שהוא יכול לבד כי אין לו איך להגיע לסטנדאפיסטים מתחילים אחרים." 

סקאלה: "כשאני עובד על מופע חדש אני מזמין חברים שלי שיראו ואני מקבל את המשוב מהחברים שלי או מהקהל שאני מופיע איתו. אבל בכיף הייתי מופיע בבמה פתוחה."

אז מה צופן העתיד לבמות פתוחות בערבית בארץ ? 

נחאס אומר שבמות פתוחות בערבית היו עוזרות לייצר קהילת סטנדאפ ערבי משגשגת: "במה פתוחה זה מקום מצויין לפתח חומרים וטכניקות ולבדוק חומרים ולצבור בטחון.  אני יזמתי כמה כאלה, אבל לא היתה המשכיות, בפרט בגלל חוסר אנשים להופיע. "

"בכיף הייתי מגיע לבמות פתוחות ובודק חומרים חדשים", אומר סקאלה. 

נג'אר חושב להרים את הכפפה. "זה שאין במות פתוחות בערבית זה משהו שאני הולך לתקן כי כבר פנו אלי מספיק ויותר מידי אנשים שביקשו ממני להיות האדם שירים את זה וישאיר את זה קיים." 

ליצירת קשר:

The post למה אין במות פתוחות בערבית בארץ? appeared first on ילדי הקומדיה.

.

השבוע ניצלתי את הפריבילגיות הכלכלית שלי בתור אדם צעיר שגר אצל שני הוריו האמידים, וטסתי לניו-יורק -עיר האורות. מובן שבתור חובב קומדיה בלתי נסבל אני עשיתי שם הרבה דברים שקשורים לנושא האתר הזה (בנוסף להרבה דברים שקשורים לנושא האחר הקרוב לליבי ועורקי – אוכל!). בואו ואספר לכם על כמה מהם.

סטנדאפיסט ישראלי בניו-יורק

דבר ראשון, כמו כל סטנדאפיסט תל-אביבי שטס למקום בחו״ל, שבו יש לפחות אחוז של דוברי אנגלית – ניסיתי לעשות סטנדאפ בבמה פתוחה. בחנתי מראש את החומרים שלי וגיליתי שרובם ישראליים מאוד, שלא לומר תל-אביביים. יש לי בדיחות על מספרות בתל-אביב, פיצוציות, מסעדת מחניודה, חסויות ברדיו, חגי ישראל ומילים וביטויים בשפה העברית. לא ממש חומר שעובר בחו״ל. חפרתי וחפרתי בגוגל דוק בבדיחות שלי כדי לחפש בדיחות שמיתרגמות לאנגלית, ומצאתי כמה, רובן על המראה החיצוני שלי וחוסר ההצלחה שלי עם בנות המין השני. לא חומר מקורי במיוחד, אך לפחות משהו שיבינו.

נרשמתי דרך האינטרנט לליין הסטנדאפ "Laughing Buddha Comedy" (אתה יודע שזה יהיה מצחיק שיש את המילים "laughing" ו-״comedy"). לעומת כל הבמות הפתוחות שאני מכיר פה בישראל, כדי להירשם לבמה הזאת הייתי צריך לשלם מחיר סמלי של חמישה דולר ולהבטיח שאקנה משקה בבר. איזה מין מודל כלכלי זה? מה הם מנסים לעשות? להרוויח כסף?!

הגעתי אל הבר ומיד ראיתי קבוצה של קומיקאים יושבים ומנהלים שיחות גסות על איברי מין גבריים ונשיים. ישר ידעתי שהגעתי למקום הנכון. זה היה ממש כמו פרק של ״קראשינג״ רק בלי אף אחד שאתם מכירים. כשהתחיל הערב, הובלנו אל המרתף הקטן והחשוך שבו תתקיים הבמה, שהיה אזור ההופעה הקטן ביותר שאי פעם הופעתי בו, אך לעומת כל המקומות בתל-אביב, לא היה בקומה של הבר. הרחתי טסטוסטרון רב בחדר, ואכן כשהסתכלתי מסביב ראיתי שאני מוקף בגברים. היו רק שתי נשים בחדר בסך הכל, ורק אחת מהן הופיעה. בתור גבר די נשי, הרגשתי קצת לא בנוח. והחלק הכי גרוע היה שהאישה לא הייתה מצחיקה.

רוב המופיעים לא היו מאוד מצחיקים. לרבים מהם הייתה אנרגיה ואופן הגשה טוב, אך ללא הפאנצ׳ים הדרושים כדי להנחית את הבדיחות. ההנחיה גם שונה ממה שאני רגיל לו בארץ. ב״מיותר״ נהוג שהמנחה יעלה בין כל מופיע ויספר כמה בדיחות, וגם בבמות אחרות המנחה עולה כל שניים או ארבעה מופיעים. ב-Laughing Buddha המנחה עלה בין כל מופיע, אבל עשה סט מלא רק בהתחלה, ולאחר מכן פשוט השתמש בזמן כדי להכריז מי יהיה המופיע הבא ולשמור על האנרגיה. זה דרך נחמדה לא להמאיס את המנחה על הקהל, אבל אני לא יודע אם ירצו לעשות דבר כזה בארץ. סדר העלייה נקבע גם הוא בצורה שונה: כל השמות הוכנסו לדלי ואז נבחרו באקראי. לאחר שהמנחה שלף מתוך דלי ההגרלות את שמי וביטא אותו בקושי רב,, עליתי לבמה, לחוץ כמו שלא הייתי כבר שנים לפני הופעה.

אני מרגיש שההופעה שלי הלכה די בסדר, מספיק טוב שחזרתי לשם לאחר כמה ימים. הפעם הייתי פחות לחוץ, ונהניתי יותר מההופעות. או שאולי המופיעים היו טובים יותר. אני רוצה גם להזכיר את הגיוון של המופיעים, היו אולי מעט נשים (במייק השני שהייתי הייתה לפחות יותר מאחת) אבל עדיין היה גיוון רב. אסייתים, שחורים, הומואים, לסביות, ביסיים, ממש כמו תוכנית סטנדאפ בנטפליקס.

דיברתי קצת על ישראל בהופעה שלי, הרגשתי שאני צריך. פתחתי עם השורה הסרקסטית ״אני בחופשה מישראל בניו-יורק. הייתי פשוט צריך להתרחק מכל היהודים האלה״. ודיברתי קצת על תפקידי השולי בצבא, ועל איך בישראל כולם צריכים להעמיד פנים שהם אוהבים את גל גדות. אחרי ההופעה אחד מהסטנדאפיסטים שאל אותי על סצנת הסטנדאפ בתל-אביב. הוא שאל בהתחלה האם מספרים בדיחות גסות בישראל, אמרתי שכן, ואפילו בונים על זה פרסונות שלמות. ואז הוא התעניין בקשר לבדיחות גזעניות והאם זה מקובל. הסברתי שאם כבר זה יותר מקובל בישראל מאשר באמריקה, אולי בגלל שפחות מגוון אצלנו. בדיחות שהיו הורסות את הקריירה של קומיקאי אמריקאי הן דבר רגיל אצלנו. לא יודע אם זה טוב, אבל זה המצב.

חזרתי עוד פעם אחת לאותה הבמה, הפעם בתור יעקוב רובינשטיין, הקומיקאי המבוגר וחסר הטאקט שאותו גילמתי בתוכנית האינטרנט שלי ״לילה בחללית בלי יונתן עמירן״, וחמוש במצלמת וידיאו. סיפרתי כמה בדיחות על לואי סי קיי וטראמפ, אבל סגנון ההפוך-על-הפוך לא עבד בשביל הקהל המצומצם שהיה במועדון באותו זמן. עדיין, זו בהחלט הייתה חוויה. אני ממליץ לכל סטנדאפיסט או סטנדאפיסטית בעלי מספיק ביטחון ושליטה באנגלית לנסות את זה אם הם בארץ זרה בעלת אופן מייקס. אבל תשאירו את הדמויות המשונות בבית.

אלתור בניו-יורק

אך שלוש ההופעות שלי באותו בר נידח לא היו מספיקות כדי לספק את הסקרנות הקומית שלי, והלכתי גם שלוש פעמים ל-Upright Citizens Brigade Theater, הידוע גם כ-UCB, מועדון האלתור והקומדיה הגדול בניו-יורק. ה-UCB הוקם בתחילת שנות האלפיים על ידי קבוצת הקומדיה בעלת אותה השם של מאט בסר, איימי פולר, מאט וולש ואיאן רוברטס. במועדון יש הופעות לונג-פורם אימפרוב בשיטת ה״הרולד״ וגם מופעי מערכונים וסטנדאפ.

בביקוריי שם זכיתי ליהנות ממופע מערכונים שהגימיק שלו הוא שהוא נכתב ביום אחד, גרסה פארודית של השעשועון Jeopardy וגולת הכותרת, הופעה של ASSSCAT, מופע האלתור הנחשב ביותר בתיאטרון, ובו כמה מהמאלתרים המוערכים ביותר בעיר ממציאים מערכונים קומיים שמבוססים על סיפורים שמספר אורח מיוחד, בהתבסס על הצעות מהקהל. כשנכנסתי עם חבריי לתיאטרון המאלתרים התחילו להציג את האורח עם ״אולי ראיתם אותו ב׳תאוריית המפץ הגדול׳״ ומיד דאגתי שהם יביאו את השלדון המעצבן הזה. אבל האורח היה למעשה מייק מאסימינו, אסטרונאוט אמיתי של נאס״א שמתברר שהופיע פעם באותו סיטקום דלוח, ובידר אותנו בסיפורים על ללכת לשירותים בחלל וכינויים של אסטרונאוטים, שצוות המאלתרים המוכשר הפך לזהב קומי. אני ממליץ לכם לבקר ב-UCB אם אתם בניו-יורק, או בלוס אנג׳לס, שם יש להם גם שני סניפים, אך יש לי גם אזהרה. למרות שה-UCB היווה את תחילת הקריירה לאנשים שהיו אחר-כך ב״סאטרדיי נייט לייב״, ״המשרד״, ״ברוד סיטי״ וכו׳, אל תצפו לראות שם סלבס. אם תראו זו תהיה הפתעה נחמדה, אבל לא יהיה שם מישהו שאתם מכירים, אלא אם כן אתם חנונים של קומדיה עצמאית ניו-יורקית כמוני. החווייה שלי בתיאטרון הייתה טובה, וגרמה לי לרצות שיעשו גם דברים כאלה בארץ. מתחילים לעשות פה בעולם הקומדיה דברים מעניינים, כמו ערב המערכונים של ליאור אמסטרדמסקי, או ערב הסטנדאפ המאולתר של אלי חביב ב״קאמל״, אבל אני בהחלט הייתי שמח לעוד ניסויים קומיים.

ובשביל להוסיף עוד פסקה אחת לכתבה הזאת ולחמם את ליבי הקר, הלכתי גם לתערוכה שמוקדשת לאחד מהאלילים הקומיים הוותיקים שלי, יוצר החבובות ג׳ים הנסון ז״ל. התערוכה התקיימה במוזיאון ה״מובינג אימג׳״ שבקווינס, והורכבה מקטעי וידיאו ומיצגים של כמה מהבובות האמיתיות שאיתן עבד הנסון. זה היה טיול נפלא לתוך המוח היצירתי והמצחיק מאוד של אותו יוצר שעזב אותנו מוקדם מדי.

The post אופן מייקס, אילתור וחבובות: מסע קומדיה בניו-יורק appeared first on ילדי הקומדיה.

פעם,  לפני עידן האינטרנט, הבמות הפתוחות היו המקום שבו מוצאים סטנדאפיסטים מבטיחים. היום האינטרנט שינה את התמונה לחלוטין, ובכל זאת יש הרבה סטנדאפיסטים מוכשרים שלא מתועדים מספיק, אם בשל היעדר יח"צ ואם בשל רצון לשמור את הפאנצ'ים כאלמנט מפתיע.

כדי לא לפספס שאלנו את מארגני ומנחי ערבי הבמות הפתוחות הגדולים היום מי הסטנדאפיסטים המבטיחים לדעתם. חלק מהסטנדאפיסטים ותיקים אך עדיין לא זכו לתהודה. ואלו שמות.

ערב הסטנדאפ המיותר

ערב הסטנדאפ המיותר הוא ערב במה פתוחה שמתרחש מדי שבוע בפאב הר סיני בתל אביב, לרגלי בית הכנסת הגדול באלנבי. מארגניו הם תם אהרון, ירמי שיק בלום, עמית קלינג  וגיא אדלר. הוספנו גם את ערב הסטנדאפ המיותר בירושלים, שאותו ארגן דור כאהן, ואלו הסטנדאפיסטים המבטיחים שלהם.

חן זאוסמר

[fbvideo link="https://www.facebook.com/chen.zausmer/videos/vob.723028377/10150523257443378/?type=2&theater" width="500" height="400" onlyvideo="1"]

יונתן עמירן

[fbvideo link="https://www.facebook.com/yonatan.amiran/videos/vob.756697596/10153356686522597/?type=2&theater" width="500" height="400" onlyvideo="1"]

דניאל רצקובסקי
[fbvideo link="https://www.facebook.com/rachko.rachkovsky/videos/vob.1090787616/10204270400495429/?type=2&theater" width="500" height="400" onlyvideo="1"]

אוהד עמיחי

אלי חביב

 עמית הרשקוביץ

*הערות: ירמי מציין שהוא בחר כאלה שהתחילו השנה, אף שיש ותיקים מצוינם.

במה פתוחה בסטנדאפ פקטורי

הסטנדאפ פקטורי הוא מועדון סטנדאפ בבעלות הסטנדאפיסט ארז בירנבוים. במקום גם במות מתחלפות שבהן המנחים העיקריים הם עמית חשאי ויוסי גבני, והם גם השופטים שלנו לשנה זו.

טירן ביבי

https://www.youtube.com/watch?v=sP2IQbXMR9k

צח רוקח

עידן ברקאי

https://www.youtube.com/watch?v=ih7fZmoz9HU

לאה לב

[fbvideo link="https://www.facebook.com/leahlev1/videos/vb.366988543499413/376923825839218/?type=2&theater" width="500" height="400" onlyvideo="1"]

אייל בריג

[fbvideo link="https://www.facebook.com/ebrigg1/videos/vob.547782265/10153023026872266/?type=2&theater" width="500" height="400" onlyvideo="1"]

שי וידר

אלי חביב

*הערה של יוסי גבני: בגלל שהבמה הפתוחה היא לסטנדאפיסטים מאוד מתחילים קשה להגדיר מישהו כ"מבטיח"… יש כמה חבר'ה שקידמנו לסופי שבוע ושם כבר אפשר להגיד "מבטיחים":

הבמה הפתוחה בקאמל קומדי קלאב

למרות הבמות הפתוחות החדשות שצצו, יש מקום של כבוד למועדון הוותיק, כיום בבעלות הסטנדאפיסט רועי לוי (בעבר של וילוז'ני). גם שם מתקיימים ערבי במה פתוחה שבועים עם מנחים מתחלפים. במשך זמן רב הנחה אותם מני מלכה, והוא השופט שלנו לערב זה.

שי יום טוב

https://www.youtube.com/watch?v=eO2ly_pDlsQ

רועי ג'י

[fbvideo link="https://www.facebook.com/eran.mory/videos/vob.754254673/10206387048254651/?type=2&theater" width="500" height="400" onlyvideo="1"]

עדן צנחני

The post הסטנדאפיסטים המבטיחים לתשע"ו appeared first on ילדי הקומדיה.

 מה אומר לכם השם רותם זיו? לי הוא לא אומר הרבה, אז חיפשתי בגוגל. כבר ידוע לי שהיא שחקנית אבל לא ידוע לי במה היא עובדת. כמו כן היא עורכת עם הסטנדאפיסט גיל רוזנברג בתיאטרון הפתוח מרתוני סטנדאפ בהשתתפות קומיקאים מתחלפים. מדובר במרתונים הבודדים שאף אחד לא מת בהם בסוף. לאחרונה הופיעה, בין היתר עם אורנה בנאי, בערב שכולו נשים ורק מעט גברים שבאו כי זה היה ערב שכולו נשים.

 מתי גילית שאת מצחיקה?

 "תמיד ידעתי שאני מצחיקה, רק לא הבנתי שזה בגלל הפרצוף שלי".

 את גם קומיקאית וגם אישה. מה תעשי אם תיפלי בשבי?

 "אשתמש בטקטיקה הנשית שלי: אחפור להם ממש חזק, ואם זה לא יעזור אכניס פאנצ'ים, בקיצור אעשה להם את ההופעה שלי , עד שישחררו אותי"

מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?

"האמת שמה שהכי משפיע עליי זה החיים עצמם, אבל יש המון קומיקאים שאני ממש אוהבת ואשמח יום אחד להגיע לרמה שלהם: לואי סי קיי, גורי אלפי, טל פרידמן ואביגדור ליברמן".

 עברת מתחום המשחק לתחום הסטנדאפ. זה כי שם כל הכסף?

 "יש כסף בתחום המשחק, אם הייתי מתפשטת באיזה סרט בטוח היו משלמים לי על זה, הבעיה היא שברגע שהתחלתי להתפשט הבמאי התעוור, עד היום אני משלמת לו פיצויים על הנזק. זו הזדמנות להתנצל בפני צחי טולדו על הסצנה שירדה בעריכה".

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=p7xBuASIMjU]

 מה את חושבת על הקומיקאים של היום?

 "האמת, אני נהנית להופיע בבמות פתוחות ולשמוע קומיקאים שונים מדברים על אותם נושאים, רק שכל אחד מביא את נקודת המבט הייחודית שלו. בעידן האינטרנט אתה נחשף לכל סוגי הקומדיה לא רק למיינסטרים, מה שגורם לך להיפתח ולאמנים פחות קונבנציונליים להיחשף".

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=plPCBA8HUL4]

 השתתפת בפסטיבל עכו, פסטיבל לתיאטרון אחר. אחר, שם קוד למה זה?

 "'אחר' זה הכל חוץ מהצגות. אכילת חומוס, מינגלינג, צעקות, פרובוקציות וניצול".

 מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

 "שמפו – כי זה נשמע כמו דבר והיפוכו"

למדת תסריטאות. מה העצה שלך לאנשים שנמנעים מקונפליקט?

 "לא ללמוד תסריטאות".

 מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

 "התפיסה הקומית שלי היא להיות קשובה לעצמי ולאחרים, כי החיים אבסורדיים לחלוטין וכמעט לכל סיטואציה יש פוטנציאל קומי".

 לאיזה מקום בעולם היית רוצה לנסוע כדי לנזוף בו?

 "לסודן, כי גם הם זקוקים לפליטים".

The post רותם זיו – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.