ג'ואן ריברס עדיין נותרה הקומיקאית הכי חדה, בוטה ופרועה שנראתה על המסך. לכבוד יום הולדתה ה-93, קומיקאיות ישראליות מסבירות איך היא פרצה את הדרך, ניפצה תקרות זכוכית ולימדה אותן שאפשר להיות מצחיקה בלי להיות "נעימה" 

"חבל שאין לי אחות תאומה, ככה הייתי יודעת איך הייתי נראית בלי כל הניתוחים הפלסטיים".
ככה הייתה ג'ואן ריברס: קומיקאית שלא דפקה חשבון לאף אחד, ובעיקר לא לעצמה. אישה שהפכה את הגוף שלה, הפנים שלה, הזקנה שלה, היהדות שלה וכל מה שאנשים אחרים ניסו להסתיר, לחומר קומי חד, פרוע ולא מתנצל. כמעט 12 שנה אחרי מותה, היא עדיין בלתי נשכחת: בגלל הקול, בגלל הפה הגדול, בגלל הבדיחות שאף אחד אחר לא העז להגיד, ובגלל היכולת הנדירה לצחוק גם על הדברים שהכי כואבים.

ביום שני הקרוב היה אמור להיות יום הולדתה ה־93: ריברס נולדה ב-8 ביוני 1933 בברוקלין בשם ג'ואן אלכסנדרה מולינסקי, בת למשפחה יהודית ממוצא רוסי. עוד לפני שהפכה לאחת הנשים הכי חדות בטלוויזיה האמריקאית, היו לה שאיפות גדולות כשלמדה בברנרד קולג' וניסתה למצוא את דרכה בעולם הבידור. 

בתחילת הדרך היא עבדה בעבודות מזדמנות, הופיעה במועדונים קטנים ונאבקה על כל במה, עד שהגיעה ב-1965 ל־The Tonight Show  של ג'וני קרסון. ההופעה הזו שינתה את חייה: קרסון זיהה מיד את הכישרון שלה, וריברס הפכה לאורחת קבועה ולאחת הקומיקאיות הבולטות בארצות הברית. 

מאז היא הנחתה תוכניות אירוח, כתבה ספרים, הופיעה בטלוויזיה ובקולנוע, זכתה באמי, ובעשורים המאוחרים של חייה הפכה שוב לאייקון תרבותי דרך השטיח האדום ו־Fashion Police  בערוץ E! שם ביקרה את שמלות הסלבס, את האיפור, את התסרוקות מבלי להתחשב בכללי הנימוס של הוליווד. 

לצד זה, היה לה גם הומור עצמי משובח: היא דיברה בלי בושה על ניתוחים פלסטיים, על הזדקנות, על כסף, על בדידות, על כישלונות ועל הרצון להישאר רלוונטית בכל מחיר. במקום להסתיר את האובססיות של הוליווד, היא פשוט לקחה אותן, הגדילה אותן והפכה אותן לפאנץ'.

הסוף שלה היה דרמטי כמעט כמו הדמות הטלוויזיונית שלה. באוגוסט 2014 ריברס עברה הליך רפואי שנועד לבדוק שינויים בקול וצרידות, וכלל בדיקה של אזור מיתרי הקול ודרכי העיכול העליונות. במהלך הניתוח היא סבלה ממחסור בחמצן ואיבדה את הכרתה. זמן קצר לאחר מכן, ב-4 בספטמבר 2014, היא נפטרה בגיל  82 מדום לב. 

"ג'ואן ריברס הייתה חלוצה"

לאורך השנים ריברס השפיעה על דורות של קומיקאים וקומיקאיות, ובעיקר פתחה דלת לנשים שרצו להיות מצחיקות בלי להיות חמודות, מנומסות או "נעימות". היא הוכיחה שאישה יכולה לעמוד על במה, לדבר על הגוף שלה, על אמא שלה, על היהדות שלה, על הגיל שלה ועל התעשייה שמקיפה אותה, ולעשות את זה בלי לבקש רשות מאף אחד. 

לכבוד יום הולדתה שוחחנו עם כמה קומיקאיות בולטות בישראל, שסיפרו על ההשראה שקיבלו מג'ואן ריברס.

"ג'ואן ריברס הייתה חלוצה", אומרת הסטנדאפיסטית, מקימת מועדון הסטנדאפיסטיות בצוותא ומנחת סדנאות סטנדאפ, חגית גינזבורג. "היא הייתה אחת הסטנדאפיסטיות הראשונות, בתקופה שבה לא היו כמעט סטנדאפיסטיות, ובטח לא כאלה שלקחו את הבמה בפריים טיים. היא דיברה על נושאים שבאותן שנים, בשנות ה-70 וה-80, היה מקובל לחשוב שרק גברים מדברים עליהם: סקס, מערכות יחסים והורות. היא הייתה מאוד צינית, וחטפה המון ביקורת". 

גינזבורג מוסיפה כי גם היום הפער הזה לא באמת נעלם. "איזה כיף שהעולם השתנה, והיום אנחנו גם חוטפות המון ביקורת על דברים שאנחנו אומרות, בזמן שגברים אומרים בדיוק אותו דבר ולאף אחד לא אכפת. אבל אני חושבת שבלעדיה היה הרבה פחות חופש לנשים לדבר על הבמה. היא הייתה מדהימה. ויש לי ספר חתום שלה, שקיבלתי פעם מערוץ E! וזה נראה לי הפריט הכי בעל ערך שיש לי בחיים".

התסריטאית והקומיקאית שרון לוקסנבורג נחשפה לריברס דווקא דרך הגלגול המאוחר יותר בקריירה שלה, זה שהפך אותה לאייקון טלוויזיוני עבור דור חדש של צופים.

“בג'ואן ריברס נתקלתי לראשונה דרך התוכנית משטרת האופנה", היא מספרת. "אני זוכרת שהייתי בשוק מעזות הרוח שלה. היא טינפה על סלבריטאים בצורה הכי וולגרית, יצירתית ולא דופקת חשבון שראיתי, וזה עוד בערוץ שבא להלל ולרומם את תואר הכוכבנות. באותה תקופה ארצות הברית עדיין לא הייתה שיא הווק, אבל היא כבר הלכה לכיוון. להיתקל בתוכן כל כך משוחרר רסן, ועוד מאישה בפריים טיים, זה היה לא רגיל בשבילי". 

"ג'ואן מבחינתי הייתה מין אם רוחנית. אהבתי כל דבר בה"

לדבריה, ההשפעה של ריברס עליה כקומיקאית הייתה גדולה: "לראות קטעים של ריברס על הבמה מאוד השפיע על הדרך שבה ניסיתי לעצב את הפרסונה הבימתית שלי כסטנדאפיסטית, במיוחד בצורת ההגשה. היה לה טיימינג קומי כמעט מושלם, ויכולת לספר סיפור בצורה שנשמעה כאילו היא סתם מרכלת עם חברה, ואז להפתיע עם הפאנץ' הכי חסר רחמים בעולם. כמובן שהעובדה שהיא הייתה יהודייה ותמיד הגנה על מדינת ישראל בכל ראיון אפשרי גרמה לי לאהוב אותה אפילו יותר. יש לה אפילו קעקוע של 6M על היד, כמחווה לששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה.

"ג'ואן מבחינתי הייתה מין אם רוחנית. אהבתי כל דבר בה. אני לא בוכה בהרבה מקרים של מוות של מפורסמים, אבל במקרה שלה בהחלט כן. הרגשתי כאילו היא קרובת משפחה רחוקה. אף אחד לא יהיה כמוה. היא הייתה פרסונה של אחת בדורה".

גם אצל הסטנדאפיסטית, היוצרת, השחקנית והמנחה אלמוג שור, ההשפעה של ריברס הייתה קשורה לא רק לבדיחות, אלא גם לאופן שבו היא החזיקה את עצמה על הבמה: גדולה, נוצצת, נשית ומוגזמת. "ג'ואן ריברס גרמה לי להבין שיש מקום לקומיקאית שהיא גדולה, שהיא מנצנצת, שהיא מאוד נשית בהוויה שלה. הרפרנסים לתרבות הפופ ולקהילה הגאה, המעילים הוורודים המנצנצים, האהבה לאופנה, כל זה נתן לי באופן אישי חיזוק ענק להיות מי שאני על הבמה", אומרת שור. "הרבה קומיקאיות הן דווקא קצת ‘זכריות’ על הבמה, וזה לא רע או טוב, זה פשוט מה שזה. וג'ואן, לעומת זאת, אימצה את הנשיות שלה, וזה דבר שמאוד התחברתי אליו". 

"לא כאישה, אלא פשוט אחת הטובות והמבריקות שהיו פה"

בהקשר הזה, מעניין לשאול האם ההומור של ג'ואן ריברס היה "הומור נשי", או שאולי עצם ההגדרה הזאת כבר מצמצמת את מה שהיא עשתה. ריברס אמנם דיברה לא מעט על נשיות, גוף, גיל, זוגיות, אימהות ויופי, אבל היא עשתה את זה באותה בוטות, חוצפה וחוסר רחמים שהיו שמורים במשך שנים בעיקר לגברים על במה. אז האם יש דבר כזה הומור נשי?

"אני שונאת את המושג הזה הומור נשי", אומרת גינזבורג. "הוא מאוד מקטלג, הוא מאוד מנמיך, והוא מייצר איזו קונוטציה של אישה שעומדת על הבמה ומדברת על זה שהיא שמנה, על זה שהיא לא רוצה לשכב עם בעלה, וכמה הילדים משגעים אותה. וזה פשוט לא נכון”.

לדבריה, ההפרדה הזאת מיותרת מראש. “יש אנשים שעושים סטנדאפ. זה יכול להיות גבר, זו יכולה להיות אישה, זה יכול להיות נון בינארי, זה יכול להיות כל דבר. כשאומרים ‘הומור נשי’, ובארץ זה מושג מאוד מקובל, זה עושה לי ויברציות בגוף, לא בקטע טוב. כי מה זה הומור נשי? מה זו השטות הזאת? יש אישה שעושה סטנדאפ, וכל סטנדאפיסט, לא משנה מה המגדר שלו, מדבר על הנושאים שקרובים לליבו, על החיים שלו, על עצמו ועל מה שמעסיק אותו. ואם יש לי פות, זה לא הופך את ההומור שלי לשונה מהומור של גבר שמדבר על הבולבול שלו".

לוקסנבורג מסכימה. “בני אדם הם יצורים עם חוש הומור", היא אומרת. “כמו שלגברים יש חוש הומור, גם לנשים יש חוש הומור. עד היום לא הבנתי מי החליט שהומור שייך לגברים. הוא בטח היה גבר. אני חושבת שבשנים האחרונות פחות רואים את הדיפרנציאציה הזאת. הסכר נפרץ, וכל מי שמצחיק, גבר, אישה או דולפין, יכול לנסות את מזלו בשואו ביז”.

שור מצטרפת לאותה עמדה: "בעיניי אין כזה דבר הומור נשי", היא אומרת. "פעם היו אומרים את זה על הומור שהוא מאוד אישי ומביא סיפור שלך, בניגוד לסטנדאפ של ‘מכירים את זה’. אבל באמת שהיום כולם עושים את זה, ובטח הטובים ביותר, גברים, נשים ומה שלא תהיו כאחד”.

מבחינתה, החלוקה האמיתית פשוטה הרבה יותר. "יש הומור טוב והומור לא טוב, זה הכול. לפעמים הוא מגיע מאישה ולפעמים מגבר. ג'ואן ריברס הייתה חדה מאוד, עם לשון עוקצנית, עם עבודת קהל, פאנצ'ים לא צפויים והרבה הומור עצמי. זה יכול לתאר הרבה נשים והרבה גברים בקומדיה, אבל היא עשתה את זה כמו ג'ואן. ובגלל זה היא אחת הטובות, לא כאישה, אלא פשוט כאחת הטובות והמבריקות שהיו פה".

The post לקראת יום הולדת 93: קומיקאיות ישראליות מספרות על הדיווה ג'ואן ריברס appeared first on ילדי הקומדיה.

שרון לוקסנבורג היא יוצרת רשת, שזה אומר שאם אתם קוראים עליה ברשת, אז היא יצרה את זה.  יש לה עמוד בפייסבוק בשם שרון צועקת על דברים, שם אפשר לראות דברים נבוכים עומדים בפינה. והיא גם סטנדאפיסטית.

מתי החלטת שאת רוצה להיות קומיקאית?

תמיד היה חשוב לי להצחיק, בערך מכיתה ג',
אף פעם לא החלטתי בצורה מודעת להיות קומיקאית אבל לראות אנשים צוחקים זה אחד הדברים שהיו ועדיין הכי מספקים אותי.

את יוצרת סרטון חמאס חברים, מה משותף ביניהם?

בין חמאס לחברים? כנראה שכלום, בגלל זה זה כל כך מצחיק.

https://www.youtube.com/watch?v=HRZN_lsbBT8

מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?

ג'ואן ריברס, שרה סילברמן, נורם מקדונלד, סשה ברון כהן, ג'ק בלאק
ליאור שליין (בתקופה שלו במשחק מכור שהוא היה אנדרגדוגי וממורמר)
יובל שגב -רנו פסקל, אילן פלד, אורי חיזקיה וגורי אלפי.

יש לך עמוד רשת בשם "שרון צועקת על דברים". הם מקשיבים לך?

העשרים אלף אנשים החמודים שנמצאים בעמוד שלי? לא רק שהם מקשיבים לי, הם היו זורקים את עצמם מול אוטובוס נוסע אם רק הייתי מבקשת…טוב נו, הם עושים לייקים וכותבים תגובות כמו כולם, אבל אין ספק שהם הרבה יותר אינטליגנטים ויפים משאר האנשים

מה את חושבת על היוצרים הקומיים של היום?

אני חושבת שיש הרבה יוצרים ויוצרות סופר דופר מוכשרים, מצחיקים וחדשים וצריך להתחיל לתת להם במה ולפרגן.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

כרגע "פלאו" אין לה משמעות

עדיין יש לך שיער ורוד? האם מבלבלים בינך לבין בזוקה? נגמרו לי השאלות

הוא אדום כבר שנה, אני מבקשת לפטר את התחקירנית שלכם במידי.

(Done)

מה התפיסה הקומית שלך?

טובה.

האם יש בחירה חופשית?

אני בוחרת שלא לענות על השאלה הזאת.

The post שרון לוקסנבורג – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

אילאיל ישראלי היא שחקנית, סטנדאפיסטית, רקדנית ועוד דברים שעושים על הבמות. אתם אולי מכירים אותה מסדרת הרשת שעלתה לערוץ טדי, "ג'נטלמנים ישראלים" או אולי לא מכירים. לא מכיר אתכם. היא גם מנחת תוכנית הבוקר של ערוץ האינטרנט "החללית" המתרחשת בכדור הארץ. השתתפה בסרטונים ויראליים רבים כי כך הרופא קבע. בשבת הקרובה תופיע עם רותם זיו ושני שגב מנשרי ב"גולה" פתח תקווה.

מה גרם לך להיות קומיקאית?

The post אילאיל ישראלי – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

אלמוג שור היא סטנדאפיסטית ומרצה על מין, כי סקסולוגיה וסטנדאפ אלו התחומים היחידים שבהם מותר לדבר על דברים. כמו כן יש לה מופע המארח חברים ובו היא מספרת על סקס לכל מי שאין לו ורוצה לדעת מה זה.

נוסף על כך, היא כותבת באתר עם השם הנוח להגייה "מה וזה".  וחוץ מזה מעלה סרטונים לאינטרנט, נו, דור הוואי, משעמם רצח. מה רציתם נעשה?

מתי החלטת שאת רוצה להצחיק?

נגמר לי הכסף לפסיכולוגית וגיליתי שמה שגורם לי להרגיש הכי טוב זה לא לממן לה טיול לקריביים אלא דווקא לשמח אנשים ולטפל בבעיות שלי דרך הומור

את ידועה בביגוד המיוחד והצבעוני שלך. כיצד את מתמודדת עם חולי אפילפסיה?

הם מתרחקים ממני כמו ממנורת דיסקו של שנות ה-90.

מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?

ללא ספק רועי צברי, שהוא גם הבן זוג שלי, אבל גם אחד הסטנדאפיסטים והמאלתרים הטובים בעיניי, בלי קשר לזה שאני שוכבת איתו. אני לומדת המון ממנו על אמת בסטנדאפ, אלתורים ועל איך זה לחיות עם זין קטן.

חוץ מזה, ג'ואן ריברס, דניאל חן, גדי וילצ'רסקי, ואני משתדלת גם ללמוד מקומיקאים מתחילים כי בעיניי יש להם לפעמים משהו מרענן וחסר מודעות שכיף ללמוד ממנו לטוב ולרע.

הסטנדאפ שלך עוסק בעיקר במיניות. במה עוסקת המיניות שלך?

לצחוק על הזין הקטן. בדיוק כמו הסטנדאפ.

מה את חושבת על הקומיקאים של היום?

אני חושבת שיש תנופה מטורפת לקומיקאים היום, ויש המון במות וחשיפה שזה ממש כיף. יש מלא "זרמים" לסטנדאפ וכל אחד לוקח את זה לכיוון שלו וזה בעיניי ממש יפה.. מצד שני יש תחושה כאילו להרבה קומיקאים כבר לא אכפת מלהצחיק, ויותר אכפת להם מהחשיפה או מלהעביר מסר או מלזיין הרבה. זה קצת מבאס אותי. כי בעיניי סטנדאפ זה קודם כל להצחיק.

את מאורסת לסטנדאפיסט. איך שכנעתם את החברים שזו לא בדיחה?

תימני קנה יהלום, נראה לך שהם יחשבו שזו בדיחה?

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

מצחיק אותי שאנשים אומרים פשטדה במקום פשטידה. זה מביך אותי שהם מתקמצנים על י' אחת במילה שהיא גם ככה מצחיקה מאוד.

את עובדת בחנות לאביזרי מין. מה האביזר הכי מצחיק?

הפרצוף של אנשים כשאני אומרת להם שאמא שלהם הייתה פה אתמול. וברצינות, יש אביזר בצורה של גמד שהכובע הענק שלו אמור לכאורה להיות פלאג ענקי לתחת, קוראים לזה אס מידג'ט, ואני לפעמים מדמיינת את שלגיה תוקעת את רגזני בתוך התחת שלה ומבינה למה הוא נהיה רגזן.

מה התפיסה הקומית שלך?

לשמח אנשים ולגרום להם לשכוח מכל הצרות. אם אפשר על הדרך להעביר מסר אז גם מגניב, אבל לשמח מעל הכל.

כמה סקסולוגים צריך כדי להחליף נורה?

שניים, אחד שינסה להכניס את הנורה בצורה הנכונה של לגרות על הדרך את נקודת הג'י ואחד לוזר שיצעק לו מהצד שהיא לא קיימת.

The post אלמוג שור – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.