ערב הסטנדאפ המאולתר של אלי חביב התקיל חבורה של קומיקאים מנוסים בהצעות שנעו בין רדיקליות ("זוגיות"!) ועד לבנאליות להחריד ("שיער החזה של גורי אלפי"!). התוצאה? מצחיק. 

"אני כאן!", זועק מאחורי הקלעים קולו של גורי אלפי. אלי חביב, המנחה היותר מהולם את שמו של הערב, משתנק מצחוק. "למה אני מדבר על שיער החזה של גורי אלפי, בזמן שגורי אלפי כאן מאחורי הקלעים?", הוא שואל את הקהל, אבל בעיקר את עצמו. למזלו הרע של חביב, הוא זה שחפר את הבור, בדמות "ערב הסטנדאפ המאולתר של אלי חביב". הוא שעלה בחמישי האחרון מול אולם מלא עד גדותיו בתיאטרון האינקובטור, בפסטיבל הקומדיה הירושלמי על שם אפרים קישון. והוא זה שנפל אליו. 

לעקוב אחרי ערוץ הקומדיה בטלגרם

הצטרפות לחברי ילדי הקומדיה בוואטסאפ

הבור, במקרה הזה, הוא הופעה שבה הקהל כותב מראש על פתקים לבנים קטנים "נושאים", ושורה של סטנדאפיסטים נאלצים במשך כ-12 דקות להתמודד עם מטח של פתקים. פורמט שחביב מריץ בהצלחה כבר זמן מה, לרוב באולמות קטנים יותר. ומילת המפתח היא אכן "להתמודד". והנפילה? מבוקרת.

"כולם יודעים מה אנחנו עושים פה?", שואל חביב את הקהל, ונענה בדממה. "לא. אבל קניתם", צוחק חביב וכולם. "מה שיקרה הוא שיעלו לפה סטנדאפיסטים מופלאים, והם הולכים לאלתר סטנדאפ על המקום לפי נושאים שאתם נתתם. ו… חלק מזה יהיה איום ונורא. חלק מזה יהיה זוועת עולם. אבל חלק לא. וזה יתאזן". כדי להקל מעט על האלמנט הבלתי צפוי, חביב שולף מספר פתקים מקופסת ההצעות, ומסדר אותם מולו כמו במאי מיומן, בקבוצה של שש. בכל זאת, האיזון לא ישמור על עצמו.

להרשמה לניוזלטר:

אצל סטנדאפיסטים האלתור נוטה להיות עול

סטנדאפיסטים, לעומת אנשי במה העוסקים במקצועות מקורבים לקומדיה, כמו "אימפרוב", לא רגילים לאלתר. רובם אמנם יודעים איך להפנות לבדיחה כתובה באמצעות דיאלוג עם הקהל, שבו אולי ישתבצו מעט בדיחות מאולתרות, אבל לאלתר קטעים שלמים אה-לה-קארט זה נדיר. בעוד אצל עסקני אימפרוב (אפשר לזהות אותם בכך שהם אומרים "אימפרו!") האלתור הוא הלחם (האחיד) והחמאה (מרגרינה) של המצחיק, אבל אצל סטנדאפיסטים זה נוטה להיות עול.

סטנדאפיסט מהשורה ישאף להצמיד להצעה מהקהל בדיחה קיימת, ולהימנע עד כמה שאפשר מהסיכון שבאלתור. המיומנות שבה הוא יעשה זאת תהיה תלויה במספר השורה. כך, ההצעה הראשונה, תחת הכותרת מזעזעת אמות הספים "עוגות פרג", נהפכת בידיה המיומנות של פותחת הערב אסתי בן דרור ("אל תפרגנו לי יותר מדי, זה אלתורים"), לבדיחה על טיקטוק ("אה! עוגות פרג! זה מזכיר לי שהורדתי טיקטוק! יש לכם?"). קרינג' בטעם טופי, מהסוג שמצחיק. לא לדאוג, בסוף היא הגיעה גם לעוגות.

קראו עוד:

"סאטירה צריכה להיות משוחררת גם מכבלי הפשיסטים וגם מתנועות כמו מי טו"

סטנדאפ בסלון מה היתרונות

צוחקים איתכם: סדנת סטנדאפ למתחילים בפלורנטין | קורס סטנדאפ | לימודי סטנדאפ

"כולכם על הזין שלי", פותח גיא אדלר. "אני פה כדי לדבר עם אלי. לשאול מה שלומו". הקהל מפרגן, והפתקים נשלפים. "המרד הגדול ויוספוס פלביוס", מציע אלי, לקול תשואות רועם של הקהל. "איזה ירושלמי זה", מפטיר אדלר, ומודה שנכשל בבגרות בהיסטוריה. "נראה לכם שהוא היה מזיין, יוספוס? אם הוא היה חי, כמה עוקבים היו לו בטיקטוק? נו, תביא עוד פתק". חביב מציל את אדלר עם "הבן זוג של אמא שלי מסתובב בתחתונים", חוזר בהקלה רבה לאחת הנישות האהובות עליו – תסכול מתובל בכעס.

"רוצה להתחיל עם משהו כיף? מלחמה!"

"רוצה להתחיל עם משהו כיף? מלחמה!", מציע אלי לגלית חוגי, והמבט שלי נודד שני כיסאות שמאלה, לאיש המלטף מאז תחילת ההופעה בחיבה נשק אוטומטי. לא חריג בנופנו בימים אלה, אבל בהחלט פוטנציאל למשהו יותר גרוע מעגבניות. "אל תירה!", אני מדמיין את עצמי צועק, "זה רק בדיחות!". עם זאת, חוגי מצליחה לחמוק מנוהל מעצר חשוד בצעד אלגנטי הצדה. "מלחמה? יש כזאת, ואנחנו בה. על מה היא? לא סגור. ואנחנו ממשיכים". 

"רונלד רייגן", מציע חביב לכרמל צאיג, שעד כה הצהירה שהיא אוהבת את ישו ושונאת גברים שאוהבים אותה. "מי?", תוהה צאיג. "שואה", מציע אלי תחליף. "עם תודה ולב". "או! תודה על השואה!", מצהירה צאיג בתנועה בין אירוניה להקלה. "לא הייתם צריכים, אבל תודה. מישהו צריך שאני אסביר לו מה זה?". אחרי הסבר משעשע באופן מעורר אשמה, צאיג מגיעה למסקנה נחרצת: "אני לא יודעת איפה אלוהים היה בשואה, אבל אני יודעת איפה המדע היה בשואה".

ואם כבר מדע, גורי אלפי. "אתם יודעים מה זה… אנטרופיה?", הוא שואל את הקהל בהתנשאות קלה. אדם אחד שיש לו כוח לזה מצביע. "אתה באמת יודע?!", משתאה גורי. "באמת". "אתה ב א מ ת יודע?", מוודא אלפי. "אני חושב שכן", מתחרט מעט המתנדב. "אתה חושב שכן?! כי אנשים עושים בזה פרופסורה שנים!" לפני שאותו פיזיקאי אלמוני מספיק לגבש את מושג האנטרופיה לכדי משפט אכיל ומשעשע (אני חשבתי על "מחר יהיה קר ולא מגניב!"), גורי מפיק הסבר משל עצמו. "נגיד יש כאן תפוח על הכסא, אז עוד מיליוני-מיליוני-מיליוני שנים הוא יתפורר, אבל בסוף בסוף בסוף, וזה הרעיון של אנטרופיה, זה יהיה תפוח שוב?". "זה קוואנטים", מתקן הפיזיקאי. "אמא שלך זונה", מתאושש אלפי. "זה ריל שאני ראיתי, ואני מנסה ללמד אתכם משהו. אני מנסה ללמד אתכם שהכל אותו דבר, ויחזור להיות אותו דבר. כל הזמן. גם מירי רגב".

המשך אנטרופיה שמח.

משתתפים: אלי חביב (מנחה), גלית חוגי, גורי אלפי, גיא אדלר, עידן ניידיץ', אסתי בן דרור, כרמל צאיג

למופעים הבאים של ערב הסטנדאפ המאולתר

דברו איתנו, להזמנת סטנדאפיסט, כותב קומי, הרצאה, קורס או כל דבר אחר:

The post ערב הסטנדאפ המאולתר: גורי אלפי לא יודע מה זה אנטרופיה appeared first on ילדי הקומדיה.

כמדי שנה הוכרזו המועמדים לפרס האקדמיה הישראלית. יש שם כל מיני אנשים שלא מעניינים אותנו, אלא רק היוצרים והכוכבים של הקומדיות, או כמו שקוראים לזה בכאן קומדיה או דרמה קומית, לא שונה בהרבה מגלובוס הזהב או מהאמי.

המועמדות בתפקיד שחקניות משנה בדרמה קומית או סדרת קומדיה

ואלו המועמדות לשחקנית משנה, כמעט כולן מהסדרה "המפקדת": גל מלכה המגלמת את חגית; כרמל בין, המגלמת את צימר; נועה אסטנג'לוב המגלמת את צליל; שחקניות משנה מועמדות נוספות הן לירון בן שלוש, חמוטל מ"שישו ושמחו"  ורותם סלע על תפקידה "בבלאדי מורי" – דנה לימוני.

המועמדים בתפקיד שחקן משנה בדרמה קומית או סדרת קומדיה

אצל שחקני המשנה בדרמה קומית או סדרת קומדיה יש טיפה יותר מגוון: איתי זבולון (טונה)

 על התפקיד במי שמע על חווה ונאווה – רז נשר, אלי גורנשטיין על דרוק ב"שישו ושמחו", דור הררי

 על כפיר ב"המפקדת", נועם אימבר  על "יוגב" בהמפקדת, עומר עציון על גור ב"בלאדי מורי"' ונתן דטנר על תפקיד החזאי הראשי ב"שישו ושמחו". 

תוכניות מערכונים וסאטירה

המועמדות לתוכניות המערכונים והסאטירה בן אלשוסמו סג'ניק, מכאן; ארץ נהדרת, שידורי קשת, 12; בובה של לילה, ערוץ הספורט; היהודים באים, כאן; זהו זה, כאן:

גם תסריטאי התוכניות באלו מועמדים, למעט אלשוסמו, וכן יגאל שילון מועמד לחוזרים לפספוסים.

תסריטאי דרמה קומית וקומדיה

 אדיר מילר מועמד כתסריטאי צומת מילר; גלית חוגי ונועה ארנברג על מי שמע על חווה ונאווה; סיגלית ליפשיץ ושלום הגר על שישו ושמחו; סתיו אידיסיס על בלאדי מורי;  עטרה פריש וניר ברגר  על המפקדת; ורובי דואניאס  ויניב פולישוק על סברי מרנן.

במאי דרמה קומית וקומדיה

הבמאים המועמדים הם אדיר מילר על צומת מילר, גורי אלפי אהרון על מי שמע על חווה ונאווה, יוגב יפת

על בלאדי מורי, סיגלית ליפשיץ ושלום הגר על שישו ושמחו, עטרה פריש על המפקדת ורובי דואניאס על סברי מרנן

שחקנית ראשית בדרמה קומית וסדרת קומדיה

ואלו המועמדות לתפקיד שחקנית ראשית לדרמה קומית או סדרת קומדיה: אלונה סער על נועה ב"המפקדת"; חנה לסלאו על נאווה ב"מי שמע על חוה ונאוה",יסמין עיון על שירה  ב"שישו ושמחו"; נעמי לבוב על מורי ב"בלאדי מורי", קרן מור על "מי שמע על חוה ונאווה" 

שחקן ראשי בדרמה קומית וסדרת קומדיה

אדיר מילר על אדיר מילר בצומת מילר; אקי אבני על אלחנן בשישו ושמחו; גל זייד על עופר בצומת מילר; נווה צור על נחום בשישו ושמחו; ושלומי טפיארו על ליאור בבלאדי מורי.

סדרות הקומדיה והדרמה הקומית המועמדות

• בלאדי מורי
• המפקדת
• מי שמע על חווה ונאווה
• סברי מרנן
• צומת מילר
• שישו ושמחו

טקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה יערך בבית דני ב- 28.3 וישודר בכאן 11.

The post מועמדי האקדמיה הישראלית לפרסי טלוויזיה בדרמה קומית וקומדיה 2022 appeared first on ילדי הקומדיה.

בשנים האחרונות אפשר לראות חזרה מסוימת של הקולנוע הישראלי לז'אנר הקומדיה: החל מקומדיות נעורים ועד לקומדיות סטלנים ואפילו קומדיות לגיל השלישי, גם בקומדיות ישראליות 2021.

להרשמה לניוזלטר

אם מסתכלים על הקולנוע הישראלי לדורותיו, סרטי הקאלט הזכורים לטובה הם בעיקר הקומדיות. אז בואו ונראה אילו קומדיות ישראליות 2021 הביאה לנו. בחרתי לסקר שלוש קומדיות בולטות: זאת שקרובה ברוחה לקומדיה העממית -"לשחרר את שולי"; זאת שמנסה להיות מיינסטרים-  "עוד סיפור אחד"; וזאת שזכתה לאהדת המבקרים – "אחד בלב". שלושתן מייצגות הלך רוח בקומדיה הישראלית –  זה שבחלקו עדיין מתכתב עם סרטי בורקס, וזה שעדיין מנסה להתכתב עם הומור מילניאלי מתוחכם.

קראו עוד:

סרטי קומדיה בהוט בחודש יוני

סרטי קומדיה מומלצים בנטפליקס

עולה לראש, הרפתקאות משונות, עקומות, סתומות ובעיקר מצחיקות | ביקורת סרט

לשחרר את שולי

אין מישהו בישראל שלא שמע על לשחרר את שולי, נציגה בולטת בקומדיות ישראליות 2021. מדובר ללא ספק באחד מהסרטים הישראליים המצליחים ביותר בשנים האחרונות. למרות עיכוב בהפצה בגלל מגפת הקורונה, הוא מכר כ-700 אלף כרטיסים. 

הסרט, בכיכובם של שלישיית מה קשור, הוא בעצם קומדיה פרועה למדי, כזאת שלא מתחשבת יותר מדי בפוליטיקלי קורקט. למעשה קו העלילה פה הוא מופרך למדי כבר מהרגע הראשון: שלושה גברים (לא הכי מבריקים, בערך כמו כל הדמויות של השלישייה לאורך הקריירה), יוצאים לקולומביה כדי להציל את שולי (הבן שנחטף בערבות קולומביה). 

למעשה, היציאה מחוץ לגבולות ישראל בהחלט מייצרת סיטואציות קומיות מעניינות. באחת מהסצנות היותר מוצלחות בסרט הם משחקים רולטה רוסית, ונתי (שלום מיכאלשווילי) הורג את אחד מהחוטפים בטעות בזמן שהוא מתלונן על זה שאין לו מזל במשחק.

לעיתים נראה שהעלילה די נזנחת במטרה לקדש את הגאג הבא. אין בכך דבר רע. גם אסי דיין עשה את זה ב"שלאגר", וגם האחים מרקס עשו את זה ב"לילה באופרה". האם הסרט עובד באופן מושלם? כנראה לא, אבל עדיין חלק מהרעיונות (גסים למדי, צריך להודות באמת) הם די מצחיקים. בסופו של דבר בסרט יש הרבה יותר רגעים עובדים מאשר רגעים מתים.

אני מעז לומר שמדובר בסרט שכיום היה יכול להיות מופץ רק בישראל. במקומות אחרים הוא היה נחשב לפוגעני מדי. מעבר לכך בניגוד למצופה, "לשחרר את שולי" הוא לא סרט בי מובי. מבחינת ערכי ההפקה הוא די דומה לסרטים ישראליים אחרים שיצאו בשנים האחרונות.

האם מדובר בתת ז'אנר חדש בהתהוות? הישראלי שמגיע לעולם הגדול ומראה לו איך הדברים צריכים לעבוד? בהחלט יכול להיות.

עוד סיפור אחד 

"סיפור אחד" הוא קומדיה ישראלית רומנטית, מהבולטות שבקומדיות ישראליות 2021. ניתן לייחס את הסרט לז'אנר העדין יותר שמתמקד בעיקר בדיאלוגים שנונים.

הסרט מתקיים במבנה של סיפור בתוך סיפור. מכאן מגיע שמו של הסרט – "עוד סיפור אחד", המבוסס על ספרו של עמרי ברק "לחוץ חתונה". גורי אלפי וירדן גת (דינה סנדרסון) יושבים בבית קפה בדייט ומעלים באוב את סיפורו של אדם (הבן אדם הכי נחמד שלא מוצא זוגיות). מה עוד קורה בסרט? ירדן היא כתבת שמנהלת רומן עם הבוס שלה במערכת העיתון (ליאור אשכנזי).

היא משתמשת בחבר שלה למשרד – אדם (מעיין בלום המקסים) כדי לכתוב כתבה על תוכנה מתקדמת שמוצאת את השידוך המושלם. מכאן מתחיל סיפורו של אדם בדרך למציאת אהבת חייו. הקושי האמיתי בסרט הוא שהוא לא מפותח מספיק. למעשה הוא מרגיש כמו פרק לא רע בכלל של סדרת טלוויזיה, הדבר נובע בעיקר מכך שהסיטואציות הקומיות הן די סטנדרטיות (לרובנו היו חוויות משעשעות יותר ופרועות בחלק מהדייטים שלנו)

החלק הטוב ב"עוד סיפור אחד" הוא המשחק היחסית מאופק. הדבר בולט לעין בסצנה שבה אדם פוגש את מאיה שקד (דניאל גל)  ונדרס על ידיה, דבר שמוביל למספר סצנות אינטימיות ויפות. באמת נראה שהשחקנים עשו מאמץ לא קטן במסגרת שניתנה להם. החלק הפחות טוב הוא התסריט – הדיאלוגים סבירים אבל אין באמת סצנות שיגרמו לסרט הזה לבלוט החוצה. 

קומדיה בדרך כלל עובדת על אלמנט ההפתעה. וברגע שהסרט הוא צפוי לחלוטין בערך מהדקה ה-30, אז צריך להתאמץ הרבה יותר בשביל לגרום לנו לצחוק. בסופו של דבר מדובר בקומדיה בוסרית למדי, כזאת שמנסה אבל לא מצליחה לגעת ולרגש באמת. 

אחד בלב

נקודת הפתיחה של הסרט "אחד בלב" היא מבטיחה: צוות שחקנים איכותי ובמאית מהשורה הראשונה-  נעם (רן דנקר) ואלינור (אביגיל הררי) מככבים בסרטה של הבמאית טליה לביא (אפס ביחסי אנוש), המסכם את הרשימה שלנו על קומדיות ישראליות 2021. 

לכאורה מדובר בסיפור פשוט למדי על גבר ואישה שהולכים לאיבוד פיזי ונפשי בערב הכלולות שלהם.

קצת כמו בסרט "שמונה וחצי" של פליני הם חוזרים להתעמת עם אהבות ישנות וקשיים שכנראה נמצאים אצלם עמוק בנפש (אבל עם קצת פחות מלנכוליה). 

שם הסרט "אחד בלב" נגזר מאהוב שכל אחד מבני הזוג השאיר מאחור. במהלך הסרט הם יוצאים לסוג של מסע סהרורי ברחבי ירושלים בחיפוש אחר האחד שנשאר מאחור. הם פוגשים טיפוסים תמוהים מהעבר, ובכל פעם שמסתיימת לה פגישה, הם חוזרים להתעמת שוב עם עצמם.

ניתן לראות את המאמץ הניכר שהושקע בכתיבת הדיאלוגים השנונים למדי והצילום המרהיב לכל אורך הסרט. זאת קומדיה דרמטית, כזאת שיש בה הרבה רגעים יפים של חן וחסד – הדבר בולט בסצנה שבה אלינור רוקדת עם המאבטחים, זאת סצנה סוריאליסטית ומשעשעת המשלבת בין המציאות לפנטזיה.

בנוסף שחקני המשנה מוסיפים לא מעט רגעים יפים לסרטים, בעיקר מאיר סויסה בתפקיד אב החתן ואורלי זילברשץ בתפקיד האם רותי. אם ניתן לסכם את "אחד בלב", אפשר לומר שמדובר בקומדיה קצת מתוחכמת אבל משעשעת. 

קומדיות ישראליות 2021 הן סמן לחזרת הקומדיה למיינסטרים?

לסיכום ניתן לומר שישנה תקווה לקומדיה הישראלית – אומנם לא כל סרט הוא יצירת מופת, אבל יש סיכוי לא רע שהקומדיה הישראלית תחזור ללב המיינסטרים הקולנועי בישראל בקרוב.

להזמנת הרצאות:

דרור

0547454667

[email protected]

The post קומדיות ישראליות 2021 – 3 קומדיות בולטות appeared first on ילדי הקומדיה.

סדרה דוקו קומית חדשה לכאן: גוורי אלפי ולוסי איוב יוצאים לבחון בסדרה דוקו-דרמטית קומית חדשה, האם אנחנו ערוכים לאסונות שעשויים לבוא, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לשמור על עצמנו

מה הייתם עושים בזמן צונאמי? האם ישראל ערוכה לאירוע מתקפת טרור סייבר? ואיך נתמודד עם הצפיפות הבלתי נמנעת כשיהיו כאן 17 מיליון תושבים?

בכל פרק גורי ולוסי ימצאו את עצמם, בעזרת אפקטים קולנועיי, ברגע שבו קורה האסון. לאורך הפרק הם יתמודדו עם ההשלכות שלו, בדרכם הקומית. הפרקים משלבים קטעי דרמה מתוסרטים, ראיונות עם מומחים, בעלי תפקידים, אקדמאים, ניצולים ישראלים שכבר חוו וניצלו מהאסון במדינות אחרות וגם התנסויות מעשיות של גורי ולוסי בשטח.

הסדרה מלמדת כיצד עלינו כמדינה וכפרטים, להתכונן ולהתמודד עם האסונות הבאים – רעידת אדמה חזקה, מתקפת טרור סייבר, צונאמי אימתני, מזג אוויר קיצוני (שריפות ענק, מחסור במשאבים ועוד), אירוע דליפת חומרים מסוכנים וצפיפות האוכלוסין הבלתי נמנעת.

מפיק: אסף נאוי | עורך ראשי: ניר זהבי | יוצרים: גורי אלפי, ניר זהבי, דרור ויידמן וברק כהן  | תסריט: דרור ויידמן, ברק כהן, אלעד רביב  |  במאי: ישי קרני   |  חברת הפקה: נאוי פרו

הסדרה "בלי פאניקה" תשודר החל מה- 01 באוגוסט,  בכל יום שני, בשעה 21:15 ב- כאן 11 ובדיגיטל

6 פרקים, משך כל פרק: כ- 50 דקות.

The post גורי אלפי ולוסי איוב בסדרת דוקו קומית על אסונות appeared first on ילדי הקומדיה.

זו שאלה שתמיד יש לי בלק אאוט עליה ואני לא עונה אותה טוב. אני מאוד אוהבת את טינה פיי, אני חושבת שהיא והסדרה "רוק 30" בעקיפין אחראיים על הרבה דברים במוח שלי. 
כמו כן, אני לא כל כך עוצבתי על סטנדאפ, כי זו לא ממש הייתה השאיפה. השאיפה הייתה לכתוב, אז קראתי ספרים, הבנתי שזה פחות, עברתי לספרים שהם לא עלילתיים כמו מקבצי טורים של עלי מוהר וגיא מרוז, קטעים קומיים של דני סנדרסון, "הקומדי סטור", מערכונים של "פלטפוס", "דומינו גרוס" אחר כך המופע של אסי וגורי. אני נשארתי מאוד ציונית עם החוש הומור.  כשהייתי בתחילת חטיבת הביניים, שזה השלב שהמוח יותר מתחיל לגבש דעה על מה קורה, עלו בטלוויזיה הישראלית  "משחק מכור" ו"ארץ נהדרת" שלא כמו לראות "החרצופים" בילדות ולא להבין פאנצ'ים אבל שהם יחלחלו, פה כבר הבנתי מה קורה והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות.  
הרבה מהחוש הומור שלי עוצב על אנשים שהחוש הומור שלהם עוצב על ידי אנשים אחרים, לכן צריך לדבר איתם וכולם כנראה יגידו מוטי קירשנבאום, כי עוצבתי גם על הכתבות שעשו על האנשים האלו, אז אני יודעת. 

תגדיר קומיקאים ותגדיר פעילים… רוב החברים שלי מובטלים והם הקומיקאים של היום ואת כולם אני מעריכה

The post דניאל בוקס – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

אוו, או או, שטה אונייה
אוו, או או, שטה אונייה

The post האחיות המוצלחות שלי עונה שנייה / טל ניר קסטל appeared first on ילדי הקומדיה.

הסטנדאפיסט אורן ברזילי על ההתמכרויות, על החברים שבגדו ועל הבדידות בצמרת

הסטנדאפיסט אורן ברזילי לא מוכר לכולכם מסדרת הרשת "מיקרוגל", מכתבות העומק במגזין לאנשים "טיים אאוט" וסדרת הרשת העולה עם עמית קלינג, "אחי אני הולך למקס סטוק". לאחרונה התחיל לכתוב ללייט נייט של  גורי אלפי ועקב כך התוכנית נפלה. ריאיון:

למה החלטת שאתה רוצה להיות סטנדאפיסט?

יש בי הרבה כעס ואין לי לאן לתעל אותו. הרבה כעס על העולם, המון המון כעס יש בי. קיוויתי להגיד דברים מעליבים שיהרסו את החיים לאורן ברזילי המוזיקאי.

איך גרמת למפלתו של גורי אלפי?

זכוכית גרוסה באוכל ורייטינג לא בשמים.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

באמת שאין מישהו ספציפי, אני חושב שקומיקאים מחורבנים משפיעים בצורה לא פחותה מקומיקאים מדהימים, כי השראה זה נחמד אבל "איך החתיכת צואה הזה מצליח ואני לא" זה מנוע הרבה יותר חזק.

ככתב טיים-אאוט לשעבר שסיקר את תחום הסטנדאפ, ניצלת את כוחך להיכנס לתחום?

חד משמעית כן. וגם מציצות.

מה אתה חושב על הסצנה הקומית של היום?

שזה דבר מלאכותי שיצרו בשניים וחצי עיתונים ואי אפשר לקרוא למשהו שכולל מאות בני אדם בגילאים, מינים וצבעים שונים, עם הומור שונה שחלקו בכלל לא עולה על במה, כשחלק מהם לא מכירים או לא מחבבים או כן מחבבים אחד את השני "סצנה". מה שכן – מי שהפך את זה לסצנה זה הקהל שיודע לדרוש ולהרים להומור שהוא מחבב וזה מעולה ומוכיח שלא הכל קשרים ולא הכל ברנז'ה – יש אנשים שרוצים חלק מהחרא הזה בטלוויזיה שלהם.

טוב, בוא נגמור עם זה. לך ולזמר של ד"ר קספר יש אותו שם. איך זה יכול להיות שלשני אנשים יש אותו שם?

אני רוצה למסור לאורן ברזילי בהזדמנות זו – יש לך עבודה בשבילי, ממי?

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

קוקסיפות כמובן.

אתה אוהב לדרג, דרג את אתרי הקומדיה הכי טובים בארץ.

מקום שני – ילדי הקומדיה. מקום ראשון – ווינט. בום סאטירה לא ברורה ולא מדוייקת.

מה התפיסה הקומית שלך?

שאם תצחיק מספיק אז הכל יהיה בסדר, ונגזר מזה – להגיד דברים שאני מחשיב למצחיקים בלי לחשוב לפני מתוך הנחה שגויה שאנשים תמיד מחפשים בדיחה טובה. זה לא נכון וזה פוגע בי אגב.

מי אושיית הרשת האהובה עליך?.

דרור ניר קסטל שאני ממליץ מאוד על ספרו "הספר של דרור ניר קסטל".

מתי היית אדיש בפעם האחרונה?

אני בוכה כל יום. זה מאוד משחרר ועצוב.

The post אורן ברזילי – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

גורי חבל-פי

עוד קורבן של מלחמות הלייט-נייט הישראליות: השבוע קשת הודיעו ש״היום בלילה עם גורי אלפי״ תסיים את עונתה השלישית מוקדם יותר משתוכנן ואולי לא תחזור. הסיבה לביטול הפתאומי היא כנראה עלויות הפקה גבוהות שהערוץ לא יכל להתמודד איתם לאחר הפיצול, אבל יש שמועות שהתכנית אולי תחזור במתכונת שבועית. בתור מישהו שחושב שהתכנית עשתה כמה דברים טובים במשך שלוש העונות שלה, ואדם שעובד ליד המשרדים של התכנית ומכיר כמה מהכותבים שלה, אני מרגיש רע שהיא נגמרת ככה.

מקור: וואלה!

נב-sold!

ולחדשות יותר חיוביות בטלוויזיה הישראלית: רשת ״פוקס״ האמריקאית הזמינה השבוע פיילוט שמבוסס על הסדרה הקומית של ״רשת״, ״נבסו״. נבסו עוסקת בזוג בין-גזעי שמגדל ילדים ומתמודד עם המציאות הישראלית וגזענות, שזה מפתיע שאמריקה מעוניינת בזה, כי לא נראה שיש להם בעיות של גזענות שם. את הסדרה יפיק לי דניאלס, שאחראי על סרטים כמו ״המשרת״ והסדרה ״אימפריה״, ויכתוב כותב ״משפחה מודרנית״, ואלי צ׳אנדרסקראן. הכוכבת בינלאומית חנה לסלאו כבר עלתה על מטוס ללוס אנג׳לס לדרוש תפקיד בסדרה.

מקור: אייס

זה כבוד רק לקבל תוכנית טלוויזיה

המועמדויות  לפרסי האוסקר הוכרזו השבוע וביניהם הרבה קומדיות (או לפחות דרמות קומיות) : ליידי בירד, חולי אהבה, The Disaster Artist וכמובן דנקירק מלא הסלאפסטיק. ואולי במקרה שני פרוייקטים חדשים מבית אנשים שמעורבים בסרטים מועמדים גם הוכרזו השבוע. אמאזון הודיעו השבוע שאמילי וי. גורדון, שכתבה יחד עם בעלה קומייל נאנג׳יאני את ״חולי אהבה״ שמועמד לפרס התסריט הכי טוב, תכתוב בשבילם סרט בשם The Nest, עיבוד לספרה של סינת׳יה סוויני, על משפחה עשירה ודיספנקציונלית, בה שלישיית אחים צריכים להתמודד עם האח הרביעי שפעולותיו חסרות האחריות עלולות לסכן את ההון המשפחתי. לאח אני מניח קורים יאיר הון. עוד סרט שמועמד לאוסקר השנה, בקטגורייות הסרט הטוב, הבימוי והמשחק (והוא גם במקרה הסרט האהוב עלי של השנה) הוא ״תברח״ שהוא לא קומדיה לא משנה מה אומרים לכם בגלובוס הזהב, אבל כן יש בו רגעים קומיים, רובם בכיכובו של הקומיקאי ״ליל״ רל הוורי, שקיבל השבוע עסקת פיילוט לסדרה קומית ברשת CBS. הסדרה מבוססת על חייו של הוורי, ועוסקת באדם שהגישה האופטימית שלו לחיים מעורערת לאחר שהוא מגלה שאשתו בוגדת בו עם הספר שלו. ספר סטרייט בסדרת טלוויזיה? אני חייב להניח שמדובר בבן-דודו של הספר ההומו שמתחזה אליו מסיבות משונות.

מקור: Forbes ו-The Hollywood Reporter

מרק בכוס

השבוע עלתה בנטפליקס תוכנית אירוח חדשה בהנחיית דייב לטרמן האגדי, אבל אתר הסטרימינג כבר עובד על עוד טוק-שואו עם עוד מנחה שנעלם מהמסך לתקופה, קצת יותר נאה מלטרמן: ג׳ואל מקהייל. נטפליקס הזמינו 13 פרקים של The Joel McHale Joel McHale Show, תוכנית קומית שתגיב על אירועי השבוע בעזרת אורחים מפורסמים, מערכונים קומיים וקטעי וידיאו. נשמע קצת כמו תוכניתו הישנה והאהובה ״מרק הוליוודי״ שאני במקרה עובד כעת בגרסה הישראלית שלה ״מה נסגר״. זה לא ממש קשור אבל אני אוהב לדחוף את זה לשיחות. התוכנית תופק על ידי מקהייל, הכותב הראשי של ״מרק הוליוודי״ ופול פיג, ותגיע לנטפליקס ב-18 לפברואר. מקהייל גם פרסם השבוע קטע קומי קצר לקידום התכנית בטוויטר.

מקור: Vulture

סטנאדני וורהול

אנדי וורהול אמר פעם: ״בעתיד לכל אחד יהיה 15 דקות לדבר על מה הקטע עם טינדר״. נטפליקס, שכנראה לא הקשיבו לאזהרה של Vulture ושלי מסיכום 2017, הודיעו השבוע על מקבץ של 16 ספיישלי סטנד-אפ של 15 דקות כל אחד שיעלו באתר השנה. הספיישלים ניתנו לסטנדאפיסטים פחות מוכרים (אני מכיר רק איזה חמישה מהם) וזה בהחלט ניסוי מעניין. אני מצפה לשנה הבאה בה יהיה לכל סטנדאפיסט 15 שניות לבוא ולצעוק משהו על טראמפ.

מקור: Splitsider

מור- פי בראון

עוד שבוע, עוד חידוש טלוויזיוני. השבוע NBC הזמינו 13 פרקים של גרסה מחודשת של ״מרפי בראון״ הסיטקום פורץ הדרך ששודר מ-1988 עד 1998, על עיתונאית קשוחה, אלכוהוליסטית שגידלה ילד לבד ועצבני את סגן נשיא ארצות הברית דן קווייל. יוצרת הסדרה דיאן אינגליש והכוכבת האגדית קנדיס ברגן חוזרות לסדרה החדשה בה בראון תאלץ להתמודד עם העולם של פייק ניוז בו אין סגן נשיא טיפש שכועס על דמות פיקטיבית, אלא נשיא מטומטם שכועס על כולם.

מקור: Deadline

The post סיכום חדשות הקומדיה 26.1-20.1 appeared first on ילדי הקומדיה.

אז זוכרים שכולם דיברו על איזו שנה גרועה 2016 הולכת להיות, ואיזה כיף שהיא נגמרת? אז מתברר שגם 2017 הייתה שנה לא משהו. אבל פה זה ילדי הקומדיה, אז בואו ננסה לדבר על הדברים החיוביים של השנה בעולם הקומדיה, בלי לבאס יותר מדי.

המלך הוא עירום

אוקי, הפריט הראשון הזה כן מבאס. לאחר שנים של שמועות, השנה כל העולם התוודע שהאיש שהיה סוג של האפיפיור של עולם הקומדיה, כלומר לא יכל לטעות, הוא מטרידן סדרתי (ממש כמו אנשים רבים בכנסייה הקתולית). העדויות של מספר נשים בעולם הקומדיה לגבי ה״מנהג״ של לואי סי קיי לחשוף את עצמו ולאונן מולן, והודאתו של לואי באשמה, היו חלק מחשיפה גדולת ממדים של מספר גברים בעולם הבידור כמטרידנים, בעיקר בזכות נשים שהשתתפו בקמפיין MeToo. עוד בעולם הקומדיה התגלו אנשים כמו הקומיקאי והשחקן הקומי טי.ג׳יי. מילר שמואשם באונס, מפיק ״בנות״ מוריי מילר, שמואשם באונס קטינה, והשחקן הקומי דני מאסטרסון, שמואשם באונס. אבל לואי, שהיה מושא להערצה לרבים, הוא בהחלט החשיפה הגדולה (נו פאן אינטנדד). אחד מהדברים הביזאריים בפרשה היה שהיא פרצה כמה שבועות לפני תאריך היציאה של סרטו של לואי I Love You, Daddy, שלפי דיווחים מכיל אלמנטים עלילתיים שקשורים לנושאי הטרדות מיניות ואונס. כעת לא נראה שהסרט ייצא בכלל, והגורל של פרוייקטים אחרים של סי קיי תלוי באוויר. נקווה שהחשיפות האלה יימשכו, ונוכל לנקות את עולם הקומדיה ועולם הבידור בכלל.

למה לי פוליטיקה עכשיו?

הי, הנה נושא כיפי: טראמפ! אוקי, אני לא ארחיב במילים על הנשיא, רק אדבר על השפעתו על עולם הקומדיה השנה. לאחר ראיון מביך ומחמיא במיוחד עם הנשיא ב-2016, ג׳ימי פאלון ניסה להיות יותר פוליטי השנה, אך הפסיד ברייטינג לקולברט, שיותר טוב בלרדת על טראמפ, ובפוליטיקה ובכלל בהכל מג׳ימי פאלון האפס. תכניות האקטואליה הסאטיריות בהנחיית ג׳ון אוליבר וסמנת׳ה בי המשיכו להיות מקור לשפיות בעולם. אבל הדבר הכי טוב שטראמפ גרם לו השנה הוא The President Show, הטוק-שואו הביזארי של קומדי סנטרל בכיכובו של הקומיקאי וחקיין טראמפ אנת׳וני אטמוניק. אטמוניק מעולה בתור גרסה איכשהו יותר מגעילה ומוגזמת של הנשיא (משימה קשה) ולתכנית יש פורמט מתוחכם שמחקה תכנית אירוח רגילה. ״טראמפ״ מתחיל במונולוג, שהוא בעצם שיחה עם כתבים, מדבר על הספה עם הסיידקיק שלו, סגן הנשיא מייק פנס (שמגולם באופן נפלא כסוג של נד פלנדרס עם צד אפל על ידי הקומיקאי פיטר גרוס), מארח דמויות נוספות מעולם הפוליטיקה האמריקאי שמגולמות על ידי קומיקאים, כמו בנו הטיפש דון ג׳וניור, היועץ הדוחה סטיב בנון, הסטריאוטיפ האיטלקי אנת׳וני סקרמוצ׳י, והזקן המפוזר ברני סנדרס, יוצא לפינות חוץ ומערכונים סוריאליסטיים; ומסיים כל תכנית עם מסר מזעזע לאומה. הסאטירה של התכנית לפעמים יכולה להיות ברורה מדי, אבל היא עדיין הסאטירה הכי טובה על טראמפ בטלוויזיה, ואני ממליץ לכם לצפות בספיישל חג המולד שיצא לא מזמן.

יש פה מישהו מסטריינג׳ר ת׳ינגז?

במשך עשורים ספיישל הסטנדאפ היה נקודת ציון חשובה בקריירה של קומיקאי, אבל כמו הרבה דברים הערך של ספיישל הסטנדאפ אולי ירד בגלל הגברה בקצב הייצור, לאחר שנטפליקס יצאו השנה בקמפיין Netflix is a Joke, והוציאו ספיישל סטנדאפ כל שבוע. נשמע מרגש, אבל כמו שהמאמר הזה ב-Vulture אומר, יכול להיות שהשיטה הזו תפגע בסטנד-אפ בסופו של דבר. המאמר מעלה את הרעיון שכל-כך הרבה ספיישלים בשנה יכולים להמאיס את הסטנדאפ על הקהל, ומציין את הבדיחה של קומיקאי הקאלט אנדי קינדלר על הקמפיין: ״נטפליקס מוציאים ספיישל סטנד-אפ חדש כל שבוע. זה מרגש כי עכשיו אפשר לצפות בבינג׳ באמריקה מאבדת עניין בסטנד-אפ שוב.״ המצב מזכיר את בום הקומדיה של שנות השמונים, שהתפוצץ לאחר כמה שנים. נטפליקס הוציאו השנה ויוציאו עוד ספיישלים בכיכובם של שמות גדולים כמו דייב שאפל, ג׳רי סיינפלד, כריס רוק ואלן דג׳נרס, אבל גם הרבה ספיישלים של שמות קטנים יותר שאולי לא היו חייבים לקבל ספיישל גדול. 52 ספיישלים בשנה ממקום אחד, הוא מצב חסר תקדים בעולם הקומדיה.

אבל נטפליקס גם אחראים לשתיים מהסדרות הקומיות הטובות של השנה: American Vandal ו-Big Mouth, שתי סדרות שנראו בהתחלה כלא יותר מאסופה של בדיחות זין, אבל התגלו כסדרות מצחיקות מאוד שמספרות סיפורים מעניינים ואפילו מרגשים לעתים על גיל ההתבגרות. כמו כן, הרבה ספיישלי סטנד-אפ השנה היו טובים, והפלטפורמה המיוחדת של נטפליקס הייתה אחראית גם לספיישלים שיוצאים מהקופסה הרגילה של ״ספיישל קומדיה״, כמו המופע הקומי Oh Hello On Broadway של ג׳ון מולייני וניק קרול, וספיישל הולנטיינז של מייקל בולטון מבית הלונלי איילנד וכותבי קומדי בנג בנג, שהיו שניים מהדברים שהכי הצחיקו אותי השנה. אז נטפליקס: אני צופה בכם. גם בדרך המאיימת וגם בדרך המילולית.

מה טוב?

ובאמת בוא נדבר על כל הדברים הטובים שקרו השנה בקומדיה. כאמור בנטפליקס היה את ״ביג מאות׳״ ו״אמריקן ונדל״ אבל גם את העונה השלישית של Unbreakable Kimmy Schmidt, את העונה הרביעית של ״בוג׳אק הורסמן״ ואת העונה השנייה של ״ליידי דינמייט״. בטלוויזיה היה את ״המקום הטוב״ האהובה, העונה השנייה של Search Party, שהמשיכה להיות מצחיקה, עצובה ומסתורית, העונה השלישית של ״ריק ומורטי״ שהייתה פחות טובה מקודמותיה, וגרמה לתקרית רוטב הסצ׳ואן הגדולה של 2017, אבל עדיין הכילה פרקים מעולים, ״תרגיע״ חזרה לעונה תשיעית ועוד הרבה. בקולנוע היה לנו השנה ״חולים מהאהבה״ החמוד של קומייל נאנג׳יאני, והרבה צחוקים גם הגיעו מסרטי מארוול, בעיקר ״ת׳ור: רגנרוק״. תעשיית הבידור ההוליוודית סיפקה לנו הרבה סיבות טובות השנה לצחוק ולשכוח מכל ה… חרא…

ובארץ…

ומה קרה בקומדיה הישראלית ב-2017? ״כאן״ שחקן אמיתי בעולם הקומדיה הטלוויזיונית עם כמה תוכניות קומיות שנתנו תעסוקה לקומיקאי ארצנו: העונה השלישית של ״היהודים באים״ המעולה, ״מדינת הגמדים״ מלאת הבובות ו״עד כאן״ שנתנה פרנסה לעשרות קומיקאים וקומיקאיות מהשמאל ואיזה שלושה גברים מהימין (וגם שמעתי שאיזה תם אחד הולך לקבל שם תכנית). מכל הלייט-נייטים שעלו בשנה שעברה, רק גורי אלפי שרד. מרגיש שיש יותר ויותר ערבי סטנדאפ בעיר. אבל כנראה הדבר הכי חשוב שקרה בקומדיה הישראלית השנה זה שאני התחלתי לעבוד ב״מה נסגר?״ והופעתי בטלוויזיה כמה פעמים. שנה אזרחית טובה לכולכם ונתראה בשנה הבאה.

The post סיכום 2017 בעולם הקומדיה appeared first on ילדי הקומדיה.

אז אפשר להגיד ש-2016 הייתה שנה לא משהו. נוסף על מה שנראה כמו כמות מוגזמת של סלבריטאים אהובים שמתו, בחירת ההתגלמות המוחשית של כל תגובת נאצה אינטרנטית למנהיג העולם החופשי ו-Fuller House, בעולם הקומדיה היו טרנדים רבים השנה, רובם שליליים. בואו ננסה לעשות סדר בבלגן הזה לפני שאנחנו מגיעים ל-2017, שנה שאנחנו משום מה חושבים שתהיה טובה יותר.

טראמפ, טראמפ, טראמפ

אני הייתי מאוד רוצה שסיכום השנה הזה יהיה לא פוליטי, אבל אי אפשר לדבר על עולם הקומדיה האמריקאי ב-2016, בלי להזכיר את טראמפ. למעשה, אי אפשר לדבר על שום דבר ב-2016 בלי להזכיר את טראמפ. אז בואו ננסה לדחוס את הכל לחלק הזה: אחרי ש-SNL מחקו את כל הקרדיביליטי שעוד היה להם כשנתנו לאדם הנוראי להנחות את התכנית שלהם בשנה שעברה, הם הבינו פתאום "היי, אולי הטראמפ הזה לא משהו!". החבר הטוב של SNL וליברל הוליוודי מפורסם, אלק בולדווין, התחיל לחקות את טראמפ בתכנית, מה שכמובן גרם לנשיא הנבחר של ארצות הברית להפוך למבקר טלוויזיה ולטנף על התכנית בטוויטר. ג'ימי פאלון החליט גם הוא לאבד את כל הקרדיבלטי ש… אף פעם לא היה לו ולארח את טראמפ בתכנית שלו, ולשאול אותו את השאלות הקשות כמו "אפשר לגעת לך בשיער?", בזמן שמנחי לייט-נייט יותר טובים כמו סטיבן קולברט סירבו לארח את טראמפ, וקולברט החליט כתחליף לארח גרסא מצויירת שלו. תכניות הסאטירה/ אקטואליה קומיות המשיכו לגדול באמריקה עם המשכה של הדיילי שואו בלי ג'ון סטיוארט, עם ג'ון אוליבר, עם השחקנית החדשה והמעולה בזירה סמנת'ה בי ואפילו סת' מיירס מ-NBC עם פינתו A Closer Look At. בינתיים קומיקאי לא מאוד מוכר מה-UCB זכה לתהילה בזכות היותו חקיין טראמפ הכי טוב, והאיש היחיד שהצליח להגזים את האיש הכי מוגזם בעולם, ובעיקר כל תעשיית ההומור באמריקה ניסתה למצוא משהו מצחיק בבחירות הנוראיות האלה.

אדולט סווים טובעים ברפש

מאז הקמתה ב-2001, Adult Swim, הרצועה הלילית למבוגרים של רשת האנימציה האמריקאית Cartoon Network, הביאה לנו הרבה קומדיה משובחת. מתכניות האנימציה הנונסנסיות שהיו שם בתחילתה כמו Aqua Teen Hunger Force ו-Harvey Birdman, דרך התפתחותן של תכניות לייב-אקשן משובחות לא פחות כמו The Eric Andre Show ו-Children's Hospital, ועד להיטים עכשוויים כמו Rick and Morty. אין ספק שאדולט סווים היא מקום מצוין להומור ניסיוני במיוחד. אלא אם במקרה את אישה. כן, זו הייתה השנה שאנשים שמו לב שמתוך 47 היוצרים של סדרות חדשות ברצועה, 0 מהם היו נשים. זה לא היה צירוף מקרים. מייק לאזו, אחד מהאנשים בצמרת אדולט סווים, ניסה להסביר את המחסור בנשים בכך שקומדיה מושתתת מאוד על קונפליקט – שנשים, במילותיו ,"לא מבינות".

העניינים המשיכו להידרדר כשברט גלמן, קומיקאי וכותב שיצר כמה ספיישלים בשביל הרשת, הודיע בטוויטר על ניתוק קשרים עם הרשת בגלל מערכת היחסים שלה עם נשים ובשל החלטתה לשדר תכנית מערכונים הקשורה לתנועת האלט רייט, כן, אותה תנועה פוליטית הזויה וגזענית שעזרה לדונלד טראמפ להיבחר (פאק, חשבתי שסיימנו איתו).

אדולט סווים ביטלו את התכנית Million Dollar Extreme Presents: World Peace שהכילה בתוכה שימוש בבלקפייס ובצלבי קרס, שגרמו ליוצר התכנית סם הייד להשתגע על טים היידקר, חצי מהצמד "טים ואריק" שעבד וממשיך לעבוד עם הרשת, וכמובן קיבל הטרדות לא פוסקות ממעריצי התכנית. בסך הכל שנה לא מאוד טובה לרשת, אבל כולנו יודעים שנמשיך לראות "ריק ומורטי" השנה, כשהם יחזרו.

נשים אי אפשר לחיות איתן, אפשר לפרוץ להן לאתר

ואם כבר מדברים על נשים בקומדיה: הפתעה, שנת 2016 לא הייתה טובה במיוחד להן. כן, יצאו הרבה סרטים טובים וסדרות טובות שנוצרו על ידי נשים או שנשים כיכבו בהן, אבל היה את כל סקנדל "מכסחות השדים", שבו גברים מכל רחבי העולם הגיבו לעובדה שנשים יככבו ברימייק לאחד הסרטים האהובים עליהם באותה צורה שבה רב יגיב לנאצי סקינהד מזיין חזיר באמצע בית הכנסת שלו. איומי מוות: הטרדות רשת, והרבה הרבה התבכיינות באינטרנט על סרט שבא, הפסיד מלא כסף בקופות, והלך. אפילו טראמפ (גודאמיט!) השתמש ברימייק כעוד דרך להתסיס את בסיס המעריצים המטורף שלו, שהוא כבר פחית קולה ביד של חולה פרקינסון. וכמובן מי שיסבול הכי מהחרא הזה היא אישה שעשתה את שני הפשעים הכי חמורים: להיות אישה ושחורה, לסלי ג'ונס, חברת SNL שכיכבה ב"מכסחות השדים" וזכתה לשלל הודעות גזעניות ומבחילות ולפריצה לאתר הרשמי שלה וגם לפרסום תמונות עירום ופרטים אישיים שלה. פאק.

קומדיה בקופות

אבל אולי הכישלון של "מכסחות השדים" לא היה רק בגלל חילול הקודש שהוא כיסוח שדים ללא כרומזום Y. הכתבה המעניינת הזאת ב-Guardian מציעה תיאוריה אחרת ומעלה נקודה מעניינת: "מכסחות השדים" היה כישלון קופתי… אבל הוא גם היה סרט הקומדיה הלא מצויר שהכניס הרבה כסף השנה. כן, זו לא הייתה שנה טובה לקומדיות. השנה הייתה מלאה בסרטי המשך כמו "מכסחות השדים" ו"זולנדר 2" ו"החתונה היוונית שלי 2" (כן, זה יצא השנה!), שניסו למשוך את הצופים בעזרת נוסטלגיה ונכשלו, אבל גם סרטים מקוריים ומעולים כמו Popstar:Never Stop Never Stopping ו"בלשים בע"מ" נכשלו. וכן, היה את "מסיבת נקניקיות", שהיה די טוב לדעתי, והרוויח כסף, אבל חוץ ממנו, נראה שהדרך הכי טובה להרוויח כסף מקומדיה עכשיו זה בעזרת קווין הארט ודווין ג'ונסון. נראה כמה זמן זה יחזיק.

ובארץ…

אה, שיט כן. ישראל. הארץ שאני חי בה. גם פה קרו דברים בעולם הקומדיה. שוק המוזיקה הקומית זכה לתחייה  בזכות הלהיטים "מתוקה מהחיים" ו"עור ברווז". כל קומיקאי או כותב קומדיה החליט שהוא צריך סדרה אוטוביוגרפית (או סמי-אוטוביוגרפית) משלו מה שהביא ל"צומת מילר" המעפנה, "מסובך" הנוראית ו"לצבי יש בעיה״ הדווקא לא רעה. אבל אני חושב שטרנד הקומדיה הכי מרכזי של 2016 היה מלחמת הלייט-נייט. כל כמה זמן מנסים להחיות פה את הפורמט הזה, והשנה שתי תכניות חדשות עלו לאוויר ברשתות מתחרות, "היום בלילה עם גורי אלפי" ו״לילה עם אסף הראל״ (נוסף לתכניותיהם של קיציס וטל פרידמן, שפחות שרדו). התכניות נבדלו אחת מהשנייה די מהר, אלפי הלך יותר לכיוון לייט-נייט קלאסי עם אורחים ומונולוג אקטואלי שמושפע קצת מג׳ון אוליבר, בזמן שהראל הלך על כיוון יותר ניסיוני עם תוכנית שמורכבת בעיקר ממערכונים משונים בכיכובם של קומיקאים צעירים ומוכשרים (חלקם חברים שלי). שתי התכניות סיפקו הרבה קטעים מצחיקים השנה, והספיקו לשכור ואז לפטר כמעט את כל תעשיית הסטנדאפ האלטרנטיבי. ״היום בלילה עם גורי אלפי״ תחזור רשמית לעונה שנייה ב-2017, אבל ״לילה טוב עם אסף הראל״ כבר חזרה לפני כמה שבועות, כאמור מינוס 90 אחוז מהצוות של שנה שעברה, אבל מה לעשות, צריך לפנות מקום לאליל הקומי שהוא ינון מגל.

אבל אני חושב שהדבר הכי חשוב שקרה ב-2016, והדבר הכי טוב שקרה ב-2016, זה שהתחלתי לכתוב בשביל ילדי הקומדיה. אין בעד מה על כל הצחוקים שסיפקתי לכם ונתראה בשנה הבאה.

The post סיכום 2016 בעולם הקומדיה appeared first on ילדי הקומדיה.