אקספוזיציה זוגית

טל"

"אה"

"אני רוצה שנראה סדרה שאני בוחר"

"בטח כפרע, תבחר"

"אני רוצה לראות את אואזיס במדבר"

"מה זה?"

"זאת סדרה חדשה"

"איפה רואים את זה?"

"בכאן"

"על מה זה?"

"זה על צימר, במדבר. זה של גיה באר גורביץ' ויוגב יפת"

"מי?"

"אלה שעשו את בנהאל, נו"

"מסטטיק?!"

"לא! המתנחל!!"

"אה"

"טוב בואי נראה כבר, זה בכאן"

"כן, אמרת, הנה זה… מה זה, שני מוזיקאים באים לצימר לעבוד על טראק, האקס המיתולוגי מפתיע את חופית ביום חתונתה… אתה בטוח שאתה רוצה לראות את זה? זה פשוט נשמע קצת… איך לומר…"

"נו?!"

"סחי."

"סחי?! האנשים שעשו את בנהאל השכוח אל?!"

"טוב, טוב, בוא נראה. אלה פרקים קצרים"

*שתי דקות לאחר מכן*

"ואי, זה מצחיק"

*שלוש דקות נוספות לתוך הפרק*

"מה זה הדפיקות האלה?!"

"נראה לי זה השכנים, הם דופקים שנשתוק כי אנחנו צוחקים חזק מדי"

*חמש דקות נוספות אחר כך"

"מה, זהו?! איפה הטישו? יואו כמה בכיתי מרוב צחוק, הכל פה רטוב. איפה הפרק השני?! תלחץ פליי!"

*שבע דקות לאחר מכן*

"יווו זאת גילת אנקורי!!"

"באמא!"

*שתי דקות נוספות אחר כך"

"נו, איפה עוד אחד??"

"כמה פרקים יש לזה בסך הכל?"

"רגע, אני בודקת"

…

"אוי לא"

"מה?!"

"יש חמישה"

"זהו?! מה זה?? אי אפשר לעשות משהו באורך הזה ולעשות רק חמישה פרקים!! כמה דמויות הם יעשו, רק איזה עשר?? זה לא פייר!"

"זה באמת לא פייר שהחיים לא הוגנים"

"לא לקחת קרדיט על ציטוטים של הבן שלך בבקשה! לא יפה לגנוב קרדיט לילד בן שבע"

"הוא עוד לא בן שבע!!"

"טל"

"אה"

"הביקורת הזאת קצרה מדי."

"גם הסדרה!!"

למען הקידום בגוגל: הלוקיישן הוא חלק מהסיפור

 למען הקידום בגוגל, נאריך. "אואזיס במדבר" צולמה בצימר אקולוגי בנאות סמדר, אתר שמאז זכה בתואר של אחד הכפרים התיירותיים הטובים בעולם בתחרות יוקרתית של האו"ם. לא ברור איך יגיב האו"ם לטרפת שהביאו באר גורביץ' ויפת למתחם, טרפת שכוללת אורחים מקהילת הטראנס כמו די ג'יי דרוויש, שחקנים אורחים כמו שחף רז שעבד עם באר גורביץ' גם ב"ארץ נהדרת", מאיה ורטהיימר, אבי דנגור והאחת והיחידה גילת אנקורי, והמון המון איפור ופרוסטטיקה שהפכו את יפת ובאר גורביץ' לחמישה זוגות שונים, לא בהכרח של בן ובת (ואם כן לא בהכרח שהוא הבן והיא הבת), שדנים כולם בהיבטים שונים של זוגיות – קנאה, בדידות, הרגשות האלה שקבורים עמוק עמוק בפנים ואפילו לבן הזוג לא מגלים עליהם – ברמות מופרעות שלא הייתם מדמיינים שקיימות. 

 עם הזוגות אפשר למנות זוג די ג'יים חברים בנים, זוג בוגדים, זוג שמנסה להתחתן אבל האקס הדביל מהעבר מגיע, זוג מבוגרים ועוד. חמישה פרקים קצרצרים – בין 8 ל-12 דקות של זה – ממש לא מספיקים. 

גיה באר גורביץ היא מאצולת הקומדיה הישראלית, עם היסטוריה של חיקויים ודמויות כבר מ"לילה טוב עם אסף הראל", עבור דרך סדרת הרשת הקודמת שיצרה עם בן זוגה, "בנהאל" על נער מגבעות השומרון והרפתקאותיו, המשך ב"צומת מילר", "טלוויזיה מהעתיד", "האחיות המוצלחות שלי", תקופה מכובדת ב"ארץ נהדרת" וסדרת הנוער "אבא מטפלת" (הצלחה גדולה אצל בת ה-9 פה). יוגב יפת, במקרה בעלה, הוא שחקן תיאטרון וקולנוע (התפקיד הגדול ביותר שלו הוא, מסתבר, יגאל עמיר ב"רבין, היום האחרון" אותו ביים עמוס גיתאי) ובמאי סדרות ילדים (ביניהן "אבא מטפלת"!). הזוג, כאמור, רגיל לעבוד ביחד ולחקור נושאים הקרובים לליבם, והפעם – זוגיות.

מאחורי המסכה: הקומדיה שבאיפור

נרחיב קצת בנושא האיפור, וגם, באותה הזדמנות, בנושא ערכי ההפקה הכלליים.

התקציב בארץ לסדרות אינו גדול, אבל באר גורביץ' ויפת מנצלים אותו היטב לבניית עולם מנותק לחלוטין מהשגרה. מדבר, חדר יפה, נוף (קצת משעמם, אני מוכנה להודות) ודמויות. בכל הפרק יפת ובאר גורביץ' מופיעים כזוג דמויות אחר, שונה, יחיד ומיוחד ובעיקר – לא דומה להם בשום צורה. לחיים מזויפות, שיזוף מודגש, תלבושות מוכרות או מוזרות, זקנים, אקססוריז (ולמי שראה את שמלת הכלה הצמודה בפרק השני – כמה יפתיע אתכם לדעת שהיא מסתירה בטן הריונית של לא פחות מחודש שמיני?), ובעיקר שפה.

אם ב"ארץ נהדרת" נשען האיפור מאוד על דמיון פיזי (לפעמים די צנוע) למושא החיקוי או הקצנה קומית מוגזמת-עד-מופרזת של הדמות, פה נמצא דמויות שכל סנטר מודבק, חולצה משובצת, שרשרת מוזרה או משקפיים אדומים מעבה אותן, מוסיפה להן עוד אפיון שאחר כך, בתזמון קומי מדיק, יישבר, או לפחות יגרום לך, הצופה, לחשוב מחדש על החיים של עצמך.

דמויות שצוחקים איתן

הדמויות פה מוקצנות, מוגזמות, מגוחכות ולא תמיד בשעתן הטובה ביותר, אבל הן מעוררות הזדהות ואף פעם לא נלעגות. סליחה על הקלישאה אבל אלה לא דמויות שצוחקים עליהן, אלא דמויות שצוחקים איתן, הזויות ולא-אפויות (או להפך, תקועות בדרכיהן) ככל שיהיו. 

הפוקוס הוא לא סאטירה כמו בארץ נהדרת אלא דמויות שמתחברים אליהן, בדקות הספורות שבהן הן מופיעות על המסך, למרות הטמטום שלהן ואולי דווקא בגללו – רוצים בטובתן.

ערכי ההפקה הניכרים וכמות הבדיחות והאסקלציה הפיזית בכל פרק דורשים כנראה המון אנרגיה (וכסף), וגם מביאים כל פרק לשיא קומי מופלא בסדר גודל של עשר דקות. זה מסביר למה הפרקים קצרים כל כך. למה זה עובד? כי זה פרוע, שובר את כל המוסכמות ויש לזה לב ענק

אבל למה, יא רבי, למה רק חמישה?! תנו לנו עוד מזה!

The post אואזיס במדבר: גיה באר גורביץ' ויוגב יפת בקומדיה החדשה של כאן 11 | ביקורת סדרה appeared first on ילדי הקומדיה.

״ארץ נהדרת״ היא לא ״סאטרדיי נייט לייב״. אבל היא גם קצת כן? השבוע הרשת געשה בעקבות הליהוקים החדשים לעונה ה-16 של ״ארץ נהדרת״. לאחר עזיבתם של אסי כהן ואודי כגן, התכנית רכשה את הסטנדאפיסט הוותיק שחר חסון, את הקומיקאית הצעירה והיוצרת בנאל גיה באר-גורביץ׳ ואת הקומיקאי וכוכב ״שבאבניקים״ אורי לייזרוביץ׳. הליהוק של שחר חסון עורר הכי הרבה הדים, מכיוון שלמרות שהוא סטנדאפיסט מוכשר, אין לו הרבה ניסיון בגילום דמויות או חיקויים. אבל זה לא כזה מוזר אם אתה משווה את זה לטקטיקות הליהוק של SNL שבכל עונה מצרפת איזה סטנדאפיסט צעיר דוגמת פיט דייווידסון או כריס רוק.

כאמור, ארץ נהדרת היא לא SNL. יש לה פורמט שונה, קאסט שנשאר מהעונה הראשונה, מנחה קבוע. אבל יש גם הרבה דימיון בין שתי התוכניות. הן המוסד הקומי הגדול במדינה, יש להן דמויות קבועות, חיקויים, מבזק חדשות סאטירי. מאמר של אתר הקומדיה האמריקאי Splitsider מ-2011 השווה את ״ארץ נהדרת״ לשילוב בין SNL ל״דיילי שואו״, שזה קצת יותר מדויק, אך עדיין לוקה בחסר. בסופו של דבר ״ארץ נהדרת״ היא פורמט ישראלי מקורי, והשוואה שלה ל-SNL היא מיותרת. אבל זה כיף לעשות.

כאמור, ההשוואה הברורה לשחר חסון היא משבצת הסטנדאפיסט של SNL. ליהוקה של כוכבת האינטרנט (ו״טלוויזיה מהעתיד״) גיה באר גורביץ׳ מזכיר לי את ליהוקה של מליסה וליסניור ב-2016, שהייתה ידועה בעיקר מסרטוני האינטרנט שלה שבהם חיקתה מפורסמים כמו אוון ווילסון וג׳ניפר לופז. ארץ נהדרת כבר ליהקה כוכבי אינטרנט מוכשרים בעבר, כמו אודי כגן. אורי לייזרוביץ׳ הוא מקרה קצת יותר מיוחד, כי הוא כבר זכה לתהילה בתוכנית מצליחה ואהובה ב״הוט״ שאף זיכתה אותו בפרס האקדמיה לטלוויזיה.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=51ox079o7l4&w=560&h=315]

אבל בסופו של דבר ההבדל הגדול ביותר בין SNL ל״ארץ נהדרת״ הוא המעמד שלהן. באמריקה SNL, היא מקפצה. מקפצה יוקרתית ואהובה, אבל מקפצה בכל מקרה, לדברים טובים יותר. אחרי כמה שנים עם חיקויים ופאות, שחקן מקווה להגיע לסדרה  משלו או קריירת קולנוע. אבל בישראל ״ארץ נהדרת״ היא הפסגה. בגלל זה יש אנשים שעדיין נשארו שם מהעונה הראשונה. אתה עובד בתכניות אחרות, או באינטרנט, בשביל להגיע למדורת השבט הזאת. דרכה תוכל לקבל קמפיינים פרסומיים שיכניסו לך כסף, נכון, אבל ״ארץ נהדרת״ היא המקום שאליו אתה רוצה להגיע.

אז עכשיו נותר לנו רק לדמיין איך ישתלבו המלוהקים החדשים האלה. איזה חיקויים ייתנו להם לעשות, איזה דמויות אהובות הן יצרו. זוהי בהחלט תקופה מעניינת מאוד ל״ארץ נהדרת״ שמזכירה קצת את עונות המעבר האלה של SNL. אבל כמובן ״ארץ נהדרת״ היא לא ״סאטרדיי נייט לייב״.

The post "ארץ נהדרת" ו"סאטרדיי נייט לייב" appeared first on ילדי הקומדיה.

כשיס קידס הזמינו אותי להשקה של תכנית ילדים – "הכלום הגדול", חשבתי לעצמי, מה תוכנית ילדים? אנחנו אתר אינפנטילי לקהל בוגר. אבל אז אמרו שזה משהו כמו "החבובות" אבל בחלל. לכמה מכם זה יכול להזכיר את הסרט "חבובות בחלל".

אז כיון שאמרו חבובות, התכנית הקומית שהכי השפיעה עליי כילד, התכנית שפתחה את האפשרות להתעלל בדמויות בלי שייגרם להן נזק, שהייתה באופן לא רשמי האבא והאמא הרוחניים של כל סדרות האנימציה הקומיות מאז –  יצאתי לבדוק.

אז דבר ראשון, חייבים להגיד, התוכנית  "הכלום הגדול" מצחיקה, פאנצ'ים מתוזמנים וכתובים היטב, הם מצליחים להיות לא צפויים ברובם ולהצחיק הן ילדים והן מבוגרים. וגם הסיפורים תפורים מצוין ומזכירים כמה סיטקומים שגדלנו עליהם.

זה הישג מרשים למדי עבור ניר ברגר, שזה הפרויקט הטלוויזיוני הראשון שלו, ובו הוא מכניס הכול מהכול, פאררודיה, סאטירה, נונסנס ואפילו הומר פלוצים בלי צנזורה.

אז מה יש שם? הפתיח מציין שמאגרי הרייטינג אזלו ולכן רשתות הטלוויזיה פנו לחלל, השוק בכדור הארץ זה באמת שוק קטן. מי שמנהל את תחנת השידור היא חייזרית בצורת כפתור בשם כפתורה, בדיבוב גיתית פישר. זאת חוטפת את רנן (דניאל מורשת) להנחות את תוכנית הריאליטי, כדי להעלות את הרייטינג. כפתורה מאוהבת ברנן, משום שכמובן הוא דניאל מורשת, ולכן לא תשחררו לעולם.

הסדרה מורכבת משחקנים בשר ודם לצד בובות. הדמויות בשר ודם הן כאמור רנן המנחה, מוטי האידיוטי בגילום עפר שכטר, אלברטו רופא-פסיכיאטר פסיכופת בגילום יניב ביטון (היהודים באים), ודריה, נהגת חללית חביבה בגילום גיה באר גורביץ' (בנהאל). לצד הדמויות בשר ודם יש חייזרים בובות הכוללים, בין היתר, חייזר מקקי שרוצה להשמיד את כולם, נסיכה נרקיסיסטית ואוכל כול שמודח בכל פרק.

אף שהסדרה  כתובה היטב ומצליחה לא להתחנף, לא לקהל הילדים ולא לקהל המבוגרים עם הומור סטרילי מעצבן, השימוש בדמויות ובשחקנים מוגבל מאוד, כך גאיה בר גורביץ, המתמחה בגילום דמויות קורעות, מוגבלת פה לתפקיד של שכנה חביבה מרחוב סומסום, או  עפר שכטר, שיכול לעשות דברים מופרעים, מובל לדמות שכל מה שהיא עושה זה סלפי ולהיות מטומטמת. גם ההחלטה להגביל את גיתית פישר, על ארסנל הדמויות שלה, לדיבוב בלבד, תמוהה לתכנית שכזו. אם כי יש לציין שהדיאלוגים הלקוניים שלה עם החייזרית בת דמותה מהרשת המתחרה הם מהקטעים המצחיקים בתכנית.

כמו כן לא ברור עד כמה המסרים השקופים ומאוד נעדרי הסאבטקסט נגד תרבות הריאליטי עובדים על הילדים. כמבוגרים ההרגשה שהמסר מואכל בכפית. אבל אני לא יודע, אולי ילדים אוהבים כפיות ובעתיד נראה דור שגדל על התכנית ויתנשא על ילדים אחרים, "איך אתם רואים את החרא הזה? ריאליטי? אנחנו יותר טובים מכם".

אבל מה זה חשוב? בפרמיירה הילדים צחקו בקול רם וגם המבוגרים, דווקא יותר מהסיטואציות המשעשעות ומהנונסנס ופחות מהאלימות ומהפלוצים. וזה משהו שהרבה פעמים גם בתכניות למבוגרים מתקשים לעשות.

הכלום הגדול, א'-ד', 15:00, yes קידס

The post כשהחבובות פגשו את בנהאל. "הכלום הגדול" – ביקורת סדרה appeared first on ילדי הקומדיה.