השנה הייתה 1987 כשדמותה של הארייט וינסלו הופיעה לראשונה בסיטקום קרובים רחוקים מאוד. היא הייתה מפעילת המעלית השנונה בבניין המערכת של עיתון השיקגו כרוניקל. ודווקא לה בחרו המפיקים לתת ספין אופ. וככה, ילדים, הגיעה לעולם הסדרה "אריזה משפחתית", שהפכה לאחד הלהיטים הכי גדולים של שנות התשעים בישראל.

בשנת 1994 היא עלתה לערוץ הילדים במסגרת רצועה שנועדה לילדים בני מזל שכבר היו להם כבלים. לכאורה אין סיכוי שילד מנתניה, מחדרה או אפילו מתל אביב יזדהה עם משפחה שחורה משיקגו. אבל היינו בתקופה שבה החשיפה האמריקאית בדיוק התחילה להכות גלים. למשל היו פה הופעות של גאנז אנד רוזס, מטאליקה ואפילו זכינו לביקור של מייקל ג'קסון. 

הרעיון היה פשוט למדי, להתמקד בחייה של משפחה שחורה ממעמד הביניים שגרה בשיקגו. האבא קרל הוא שוטר, שגילם אותו השחקן רג'ינלד ולג'ונסון. הוא זכור לכולנו בתור השוטר המפורסם מהסרט מת לחיות. האמא הארייט אחראית על התחזוקה ובהמשך מנהלת אבטחה. וכמובן היו הילדים: לורה, אדי וג'ודי, הילדה הקטנה שנעלמה יום אחד בעונה הרביעית ללא שום הסבר (אחר כך גם הסתבכה עם סמים וסרטי מבוגרים). 

כמו כל דבר בעולם הקומדיה זה התחיל מחיקוי של משהו מצליח – משפחת קוסבי, אם הם רק היו יודעים אז מה ביל קוסבי עושה בשעות הפנאי, אז למה שזה לא יתפוס? שבתי לצפות בה שוב כדי לראות אם מה שהצחיק אותי אז מצחיק גם היום.

ואז הגיע סטיב ארקל!

האם אני עשיתי את זה?

הסדרה החלה את דרכה בשנת 1989 וסיימה את חייה ב-1998. 12 הפרקים הראשונים היו פחות או יותר כמו כל סיטקום בינוני באייטיז, משפחה, בעיה ופתרון תסריטאי שמרגיש מלאכותי כמו עורך דין ישראלי שמגן על מרשו. ואז הגיע לו סטיב ארקל בגילומו של השחקן ג'ליל ווייט, דמות של בחור רזה, גאון, חנון ובעיקר מצחיק. הוא היה אמור להגיע לפרק אחד בתור הדייט של לורה, אבל הוא נשאר לשארית הסדרה.

הייתה פה הברקה קומית אדירה, רוב השחקנים היו בינוניים או במילים פחות יפות, זה הדבר היחיד שהם עשו בקריירה. ארקל נכנס ושינה את הדינמיקה, מסיטקום צפוי לסדרה שילדים ממש רצו לראות. הם באו לראות את ארקל ואת המשפחה שמלווה אותו. איי אפשר לשכוח את המלחמה האינסופית בין קרל לסטיב. הנה כמה דוגמאות למאבקים ביניהם: קרל הוא השמרן, כלומר הסטרייט מן, וארקל הוא הפרוע למרות שהוא חנון.

השמן והרזה של הניינטיז

אריזה משפחתית: מי בחר את התרגום הזה?

ראוי לציין שאין בכותרת של הסדרה את המילה אריזה. היא נקראת Family Matters שזה בגדול עניינים משפחתיים או המשפחה חשובה. היות ובישראל זה היה נתפס בתור משפט שאמא אומרת לאבא כשהבת מקבלת וסת בפעם הראשונה, או משפט שאומרים לבוס כדי לא להגיע לעבודה, עשו פה עבודה יצירתית. למה המילה אריזה? אולי כיוון שרוב הסצנות היו בתוך הבית.

בחזרה לארקל, הוא יצר את הדמות על ידי גניבה קומית מג'רי לואיס, שהיה חנון, רזה ודיבר באותו הקול. ההבדל היחיד היה שהוא היה לבן, יהודי ועשה את זה 30 שנה לפניו. זה היה שיא עידן היורמים בתרבות הפופולרית: סדרת הסרטים נקמת החנונים, חלומות מוזרים ומותק הילדים התכווצו.

המופע של סטיב ארקל!

ככל שהסדרה התקדמה, ג'ליל ווייט התחיל להשתלט על המסך עם גלריה של דמויות משונות ולא מצחיקות. סטפן ארקל היה הגרסה החתיכה והקולית של סטיב שאף אחד לא ביקש לראות, שהופיעה לראשונה בעונה 5 פרק 7 אחרי שסטיב שתה שיקוי קסמים (הלוואי שהייתי ממציא את זה). מירטל ארקל הייתה בת הדודה הדרומית והקולנית שרדפה אחרי אדי וינסלו וגרמה לצופים לעבור ערוץ. ארקלבוט היה רובוט אינטליגנטי שנוצר על ידי תסריטאים פחות אינטליגנטיים והפך את הסדרה למדע בדיוני ברמת הצצקנים, השחקנים האחרים נדחקו הצידה לעלילות משנה והצופים התחילו להתייאש.

הרייטינג צונח, אולי ננסה את ארקל בדראג?

אנחנו לא פה רק כדי להצחיק, אלא כדי לחנך

היה טרנד כזה להכניס סצנות דרמטיות לסדרות קומיות ואריזה משפחתית בהחלט לא חפה מזה. היו סצנות שבהן דיברו על סרטן, גזענות, בריונות וסמים. לזכותם אפשר להגיד שהם ביצעו את הדברים ברגישות. דוגמה בולטת היא בעונה 6 פרק 15, שבו לורה מנסה לקנות אקדח להגנה עצמית אחרי שעברה שוד. בתור ילד לא הבנתי מי בדיוק קונה אקדח מהבגאז' של מישהו באמצע היום.

למה היא נגמרה?

אחרי 8 עונות הקונפליקטים בין ארקל לקרל הלכו ונהפכו לצפויים. הילדים גדלו והייתה הרגשה שהכותבים כבר לא רוצים לעשות את זה יותר. הסדרה איבדה קשר למציאות, כמו בעונה 9 פרק 7 כשהם מוצאים את עצמם בטעות במעבורת חלל. הסיבה העיקרית שהיא איבדה מהקסם היא העובדה שהקהל התבגר. סטיב ארקל כבר שחק את עצמו והצופים חיפשו סיטקומים פחות צפויים, כאלו שיש בהם פחות סוף שמח ויותר פאנצ'ים מתוחכמים. 

מצחיקה או התיישנה?

כמו חברי הכנסת שלנו היא מצחיקה במינונים קטנים, אבל לא הייתם רוצים לבלות איתה חצי שעה.
אפשר לראות אותה בקטעים של המיטב ביוטיוב, אבל שם זה נגמר. מעבר לזה היא די משעממת וכוללת הטפות מוסר שאף אחד לא רוצה לקבל היום. ואם תסתכלו על מערכת היחסים בין סטיב ללורה, אפשר בהחלט לחשוב שהוא סטוקר ואין שום הצדקה לזה שקרל ימשיך להיות חבר שלו.
דרך אגב, דריוס מקרארי (אדי וינסלו בסדרה) עומד למשפט וכנראה יגיע לכלא. 

The post אריזה משפחתית. פתחנו ובדקנו: האם עומדת במבחן הזמן? appeared first on ילדי הקומדיה.

לא מיצינו עדיין את הביף בין ילדחרא ומקום שמח. עפרה וירדנה היו צ’ילבות במשך שנים, מעריצי אואזיס ובלר עדיין בריב — אבל מה היה לשתי הסדרות שטלטלו את עולם הטלוויזיה הישראלי החורף? חודש של ויכוחים, נאצות וקללות עסיסיות? לא מספיק.

ולכן אני מרגישה צורך לכתוב ניתוח קצת יותר מעמיק ולתת פה איזו השוואה, כדי להגן על עמדתי שהמנצחת פה היא בלי ספק ילדחרא. מה יש בה שבמקום שמח אין?

קודם כל, תזמון קומי

כששי (שמואלי דקטור) הילדחרא צועק על הפדופיל שמגלם יובל סגל: “כבר קבעתי עם פדופיל אחר!”, או כשהמאהבת החיה בסרט של אבא שלו (ליאת הר לב) מתקשרת תמיד ברגע הלא נכון, זה הרגע שבו הציפייה נשברת. הרגע המדויק שבו הצופה, שציפה ל… משהו, מקבל משהו אחר. שנון יותר, אבסורדי יותר, הזוי יותר אבל גם אמין ואמיתי יותר.
כשנועה קולר ואביהו פנחסוב רבים אין הפתעות. האם מפתיע מישהו שנועה, במשבר גיל ה־40 המאוחר, מתלהבת מפנטזיה ריקה, או שלבעלה העובד קשה נמאס קצת מהמניפולציות שלה? הריבים, כך נרמז, ישנים כמו הזוגיות שלהם, ואין בהם שום הפתעה, לחלוחית או חידוש – לא להם ולא לצופה. בוטה? כן. אבל לא מחדש.

קבלה אצל הקהל

ילדחרא היא חביבת המבקרים, אין ספק. אבל הקהל נוטה לכיוון מקום שמח, ומזדעזע עמוקות מילדחרא. מהתרשמות בלתי אמצעית, גם הצופים לא חושבים שמקום שמח היא משהו… שמח במיוחד. ובכל זאת — מקום שמח חודשה לעונה שנייה.

צילום יפה

בקולנוע יש מושג: “שעת הזהב”. זאת שעת השקיעה שבה הכול נראה מופז, רך ונעים.
בשיא מקום שמח רבים נועה קולר ואביהו פנחסוב ריב כזה של פעם בחיים. הוא מתרחש בדיוק בשעה הזאת, שעת השקיעה, שפנסי הרחוב נדלקים בה והכול אמור להיות מואר באור רך. ואפילו ברגע הזה האור אפור, קשה ומכוער, והגיבורים שלנו נראים חיוורים וכעורים.

לא צריך להמשיך כדי להבין כמה מחשבה הושקעה בכל פריים, בכל טיפת זיעה, בכל הבעה עלובה עד אומללה של יובל סגל – הפדופיל השכונתי – וברגע שבו האבא מחייך את החיוך הכי מרושע שלו ומצלק בנונשלנטיות את הבן שלו לנצח.

דמויות שאפשר לאהוב

גם מי שמזדהה עם מסע הזוגיות במקום שמח לא ממש יחבב את הדמויות הקולניות, האלימות, חסרות האמפתיה והלחוצות. אבל מי לא ירצה לבלות עוד קצת עם הפדופיל הכי מקסים, הילדחרא הכי שנון, האבא הכי רשע והמורה הכי אטומה שמאכלסים את ילדחרא? פשוט חבורה של נבלי דיסני אחד־אחד. חארות כולם, אבל כמה כיף איתם.

מה כן יש למקום שמח שאין לילדחרא?

את תיקי דיין, לנה סחנוב וליא קניג: האמא המיואשת, הרופאה החכמה ודבורה בת הדודה הקפדנית. שילוש מופלא של נשים ישירות ונחרצות, שכל רגע איתן על המסך הוא תענוג מופלא. בחיי, שאם הסדרה הייתה עוסקת בעיקר בתיקי דיין ובמאבקה בריקנות, והבת המודחקת שלה עם הבעיות בזוגיות הייתה נדחקת למקום שני, לא הייתי מתלוננת.

לסיכום, יש לנו סדרה אחת כתובה היטב, מצולמת ומשוחקת לעילא, מפתיעה ומעמיקה; ואחת… טובה בסך הכול, כן? אבל מדכאת, לא יפה במיוחד, ומחפשת את המטבע תמיד מתחת לפנס. תנו לנו עוד מהשנייה. עם הראשונה נסתדר כבר בעצמנו.

The post ילדחרא מול מקום שמח: איזו סדרה ממשפחת הקומדיה כבשה את הצופים? appeared first on ילדי הקומדיה.

המופע של גברת רביע ודניאל קישינובסקי מעלה הרבה שאלות, האם אפשר לעשות ייעוץ זוגי דרך קומדיה? האם גבר אשכנזי יכול לגלם אישה מזרחית בטוב טעם? והאם נתקעים בדמות?

גברת רביע היא דניאל קישינובסקי ודניאל קישינובסקי הוא גברת רביע. מדובר ביועצת זוגית כורדית או משהו בסגנון, במופע קומי המעלה זוגות לבמה ותופס את הזוגות בניאונסים הקטנים של החיים, או איך שאתם אוהבים לקרוא לזה בקומדיה שלכם. בסוף המופע מתלווה שיר של נעמה אור, בת זוגו של קישנובסקי. הגברת והדניאל עונים לילדי הקומדיה על השאלות הקשות וגם על הלא כל כך קשות.

איך נולד הרעיון לגברת רביע?

"גברת רביע היא אישה שלקחתי אותה טרמפ לפני 20 שנה, אישה זקנה כורדית. ברגע שנפגשנו הנשמות שלנו התחברו. מאז אני מגלם אותה 20 שנה.  הרבה שנים אני מגלם רק אותה. אני גם מטפל זוגי מעל עשור. והגיעו לקליניקה זוג. הרבה שנים הייתה הפרדה בן הדברים. הם אמרו באנו לפגוש את גברת רביע, אם אפשר שהיא תטפל בנו. מאז המופע רץ שנתיים וחצי".

מה הסיפורים הזוגיים מצחיקים שנתקלת בהם?

"מה שהכי מצחיק זה רגעים קטנים שאלוהים מביים. זוג מדבר על זה שהוא ממש חרמן והיא ממש לא רוצה. וגברת רביע שואלת אותו, במה אתה עובד? והוא מתפקע מצחוק ואומר אני רפתן. אלו הרגעים שחוסכים לך את המופע.  או זוג שעלה והיא שאלה אותו, מה אתה עושה? -מהנדס תוכנה, אומר למתכנתים מה לעשות. ומה את עושה? אני מתכנתת".

להירשם לניוזלטר:

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

"דיים עדנה וגברת דאוטפייר"

יש מקרים זוגיים שאתה אומר זה מקרה אבוד?

"אני משאיר לאלוהים את המקרים האבודים. אני ממש לא יודע למה דברים קורים ולאן הם הולכים. אני לא יכול להגיד אם יש או אין תקווה".

קראו עוד:

הדמויות הקומיות האהובות בכל הזמנים

איך בונים דמות קומית טובה

8 דמויות ישראליות בקומדיות אמריקאיות

את מי אתה מעריך בסצנה הקומית של היום?

"אני אפרגן לאלי חביב"

מה העצה הכי טובה והכי גרועה לזוגיות?

"העצה הכי טובה היא להסיר חשיבות עצמית. להסכים להשפיל את עצמך ולעשות שינוי. העצה הכי גרועה להתפשר ולוותר על עצמך".

מה היית ממליץ לקומיקאי מתחיל?

"לחרוש בכתיבה, לצאת ולעשות".

איך התגובות לכך שגבר לבן מגלם אישה מזרחית?

"היו טוקבקיסטים שאמרו שזה גזעני, אבל מיד אחריהם הופיע טוקבק שאומר הוא רמאי, זה בכלל לא אישה. זה לא גזעני, זה שלם לי בלב, אני מאוד אוהב לענות להם והם הופכים אחר כך להיות תומכים נלהבים. אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה. מאז שיש טיפול זוגי כבר אין את הקול הזה, כי זה נותן ערך מוסף וברור שהדמות לא נלעגת.  אני עונה מה שבלב שלי, מה שאני מרגיש, וכמה שזה טוב עושה בעולם"

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

"זקנבוט, תיחנק בכורדית".

מה משותף ושונה  בינך ולגברת רביע?

"קריצה לחיים וחוצפה מבורכת משותף. יש מלא שונה, בעיקר שאני חופר ומתלבט, ותקוע בתוך הראש של עצמי, מתנדנד. והיא עפה על החיים בלי לראות ממטר. אצלה מטופלים נדרשים 5 דקות וחמש שניות ואצלי חמש שנים".

אתה נתקע בדמות?

"לא. מהרגע שאני יורד מהבמה יש הפרדה מוחלטת. לפעמים בת הזוג שלי נעמה נמאס לה ממני, והיא מזמינה את גברת רביע שתענה לשאלות".

המופע הבא:

בית ציוני אמריקה, גברת רביע מזווגת, 19 במאי

בית ציוני אמריקה, 20 במאי, גברת רביע ייעוץ זוגי

ליצירת קשר עם ילדי הקומדיה:

The post גברת רביע (דניאל קישינובסקי) – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

מה הופך דמות קומית לדמות קומית טובה? שהיא מצחיקה! תודה רבה לכם על השתתפותכם בשיעור בקורס הסטנדאפ של ילדי הקומדיה. אבל ברצינות, איך גורמים לדמות קומית להיות מצחיקה? או, זה כבר נושא יותר מסובך. פעם זה היה פשוט יותר, כל מה שהייתם צריכים הוא קול מצחיק ותלבושת מיוחדת, והיתה לכם דמות קומית. היום אנשים רוצים יותר. הם רוצים שהמהות של הדמות הקומית תהיה מצחיקה. ובשביל זה צריך שלדמות שלכם יהיה ״Game״.

מה זה ״גיים״? גיים זה העיקרון של הדמות שלכם. הדבר בה שמצחיק. המנגנון הקומי. אם יש לכם ״גיים״ טוב לדמות שלכם, תוכלו לשים אותה בסיטואציות שונות והיא תהיה מצחיקה בכולם. בוא ניקח כדוגמא את ״סאטרדיי נייט לייב״, המלכים של הדמויות הקומיות החוזרות. לדמות כמו סטפון של ביל היידר, יש ״גיים״ ברור. סת׳ מיירס, המנחה של ״וויקנד אפדייט״, היה מזמין אותו לתת המלצות על בילויים לכל המשפחה בניו-יורק, וסטפון היה מפרט שורה של מועדונים ביזאריים מלאים בסטיות שונות. זה אולי נשמע יותר מדי כמו נוסחה, אבל בזכות תצוגת המשחק של היידר, והכתיבה המושחזת ומלאת הספציפיות של ג׳ון מולייני, הדמות הפכה לפופולרית מאוד. 

הדמויות הקומיות שלי

אני התחלתי ליצור דמויות קומיות על במות הסטנדאפ של תל-אביב. אחת מהדמויות הראשונות שלי הייתה דן בן-ציון, הסטנדאפיסט הסטלן. המצאתי אותו לאחר ששמעתי סטנדאפיסט מספר בדיחת וויד עצלנית במיוחד, והבנתי כמה קל סוג ההומור הזה. אז זה היה ה״גיים״ של דן, הוא היה מציג את עצמו כסטנדאפיסט שיכול לדבר על כל נושא שהקהל זורק לו, אבל כל מה שהקהל זורק הוא היה מקשר לבדיחה גרועה על וויד.

ישנם הרבה מקומות בהם דמות קומית יכולה להופיע היום. פודקאסטים, תכניות טלוויזיה, פרסומות, סרטוני רשת. והדמות יכולה להיות מוגזמת יותר, או יותר מרוכזת ב״גיים״, או מורכבת יותר ופחות מרוכזת ב״גיים״, תלוי בפורמט. בסרטון אינטרנט קצר או מערכון חוזר, עדיף שה״גיים״ יהיה כמה שיותר ברור. אם הדמות היא חלק מסדרה עלילתית בסגנון סיטקום, אז הדמות יכולה להיות יותר רב-מימדית, עם יותר מאפיינים מרק ה״גיים״. 

ב-2020 הייתה לי פינה בתכנית ״קיבלתי תכנית אירוח בערוץ 24״. בפינה, אני גילמתי דמויות שונות שפוגשות את המנחה האורח של התכנית, ולכאורה מומחות בנושא מסויים. הפינה הייתה קצרה, אז ידעתי שאני צריך דמויות עם ״גיים״ ברור, כמו מומחה לשפת גוף שממציא פירושים שיתאימו למה שהוא רוצה, מומחה אוריגמי עם יד אחת שמתוסכל מכך שלא יכול לעשות את האומנות שלו יותר, מומחה לבובות שמשתמש בהן כדרך להפיג את הדיכאון והבדידות שלו, מומחה פריסטייל שחושף בראפ המאולתר שלו פרטים מדכאים על חייו ועוד. 

הדמות האהובה עליי שאני יצרתי היא יעקוב רובינשטיין, הקומקאי והבדרן הוותיק והדוחה. יעקוב, הוא בעצם ההתגלמות של כל מה שאפל ומגעיל בתרבות הישראלית הישנה, החלקים שאנחנו מעדיפים להסתיר בקאלט הישראלי. הוא דמות שמלווה אותי שנים ואני מרגיש נוח בעורה, כי גם לו יש ״גיים״. כל סרט ישראלי, או דמות מעולם התרבות שתזכירו, ליעקוב יהיה סיפור דוחה לספר עליהם. 

וכך עם דמויות אהובות כמו הומר סימפסון, או באזיל פולטי. הומר תמיד יהיה טיפש, ויחפש את הדרך הקלה לעשות משהו, מה שכנראה ישתבש. פולטי תמיד יתעצבן ויתנהג בצורה גועלית לאורחיו בבית המלון, ואז יופתע שזה יתנקם בו. 

אז איך יוצרים ״גיים״ שכזה? איך מתאימים לגיים דמות עם צורת דיבור מתאימה? על זה תוכלו ללמוד בקורס שלי דרך האתר הזה, ילדי הקומדיה. מצפה לראות אתכם שם. 

קראו עוד

הדמויות הקומיות האהובות בכל הזמנים

איך לכתוב סט של חמש דקות  מאת אלזה וואית

איך עושים מצחיק |הספר | ראיון

The post איך בונים דמות קומית טובה appeared first on ילדי הקומדיה.

מה הופך דמות קומית לאהובה? אני לא יודע. אם הייתי יודע אז דמויות שאני המצאתי כמו ״גיורא חולב העזים המשוגע״ היו מודפסות על חולצות ברחבי המדינה. אבל מה שאני כן יודע זה שגולשי ילדי הקומדיה, האתר הזה שאתם קוראים עכשיו, בחרו מי הדמות הקומית האהובה ביותר והתוצאות בידיי. אז מי זכה? ומה אני חושב על כל זה? בואו נגלה.

מקום חמישי-תיקו משולש

הומר סימפסון

הבחירה האישית שלי למקום הראשון. הומר הוא דמות קומית פשוטה: איש מאוד מאוד טיפש. אבל היוצרים הגאונים של משפחת סימפסון הצליחו ליצוק כל כך הרבה הומור משובח לתוך הקונספט הפשוט הזה, ועד היום אנשים מצטטים את פניני החוכמה של אותו אידיוט. הומר אולי התחיל כסתם אבא עצבני ומתוסכל, אך הפיכתו לטמבל תמים ותום לב (שנוטה עדיין להתקפי זעם) הייתה החלטה טובה של הכותבים. אבל הומר הוא גם דמות עגולה, ואני לא מתכוון רק פיזית. הוא אוהב את משפחתו, מסור לאשתו ותמיד רודף אחרי איזה חלום מטורף שיש לו בפרק הספציפי הזה, בין אם זה להיות ליצן, שומר ראש או אסטרונאוט. יש סיבה שהדמות הזאת שרדה כמעט שלושים שנה.

האנק קינגסלי

היי נאו! אני כבר כתבתי כאן בעבר על אהבתי לג׳פרי טמבור, והבעייתיות של אהבה זו בימים אלו. גילומו של אב המשפחה ג׳ורג׳ בלות׳ היא עוד דמות קומית אהובה עליי, אבל האנק קינגסלי היא בחירה מצוינת. האנק הוא דוגמה נפלאה לאנשים המזויפים של עולם הבידור, נושא ש״המופע של לארי סנדרס״ עסק בו רבות. אין לו הרבה כישרון או חוכמה, אבל הוא הצליח להשתחל לג׳וב נוח בטלוויזיה והוא הולך לנצל את זה לכמה שיותר קמפיינים מלאי כסף ודייטים עם בחורות רדודות. וכמובן יש לו קאצ׳פרייז נהדר.

המפקח קלוזו

דמות הקולנוע הראשונה ברשימה, המפקח קלוזו הוא דוגמה נהדרת לעוד אלמנט קומי חשוב: דמויות שגרועות בעבודה שלהם – מצחיקות. קלוזו הוא כמובן בלש, אבל חסר לו את הכישורים הדרושים לעבודה זו: תחכום, אלגנטיות, ערמומיות. אבל בכל זאת הוא בדרך כלל פותר את התעלומה וזה כמובן, עוד יותר מצחיק. קלוזו הוא גם הדמות היחידה ברשימה הזו שגולמה על ידי יותר משחקן אחד, אבל הוא גם הוכיח ששיטה זו לא מוצלחת. כשחושבים על קלוזו חושבים על פיטר סלרס, ולא על סטיב מרטין או אלן ארקין.

מקום רביעי-תיקו

גראוצ׳ו מרקס

האחים מרקס ידעו טוב מה הכישורים של כל אחד מהם. צ׳יקו שיחק נוכל פשוט ומקסים, הארפו שתק ועסק בהומור פיזי, וזפו גם היה שם לפעמים. וכמובן, גראוצ׳ו היה השנון ביותר וזרק הערות קומיות מתוחכמות באותו קול אהוב. גראוצ׳ו השפיע על דמויות קומיות רבות שבאו אחריו כמו באגס באני, יאקו וורנר ופלטש.

אל באנדי

אל באנדי הוא לא בדיוק דמות שמתאימה לאקלים של היום. שובוניסט גאה שתיעב במיוחד נשים שמנות והקים ארגון אנטי-נשי בשם NO MA'AM? קצת פחות מצחיק היום. אבל בכל זאת אל היה לוזר ונהנינו לראות אותו סובל, ומקטר בצורה מצחיקה על אותו סבל. אל העביר את כישלון החלום האמריקאי, והיה דמות חשובה בשבירת מודל הסיטקום הקלאסי. אני לא הייתי שם אותו מעל הומר סימפסון, (ויש לציין שהסימפסונז ירדו על ההומור הנמוך של ״נשואים פלוס״) אבל אני מבין מדוע הוא נבחר. קל לגברים רבים להזדהות עם אל, אפילו אם הם לא עובדים בחנות נעליים שהקליינטורה שלה מורכבת בעיקר מנשים גדולות מימדים.

מקום שלישי: מר בין

לרבים מהדמויות האלו יש קאצ׳פרייז אהוב שעזר להם להיתקע בתודעה. אבל לא למר בין. יש לו בקושי מילים. אין לו אפילו שם פרטי. ולמרות זאת הדמות הפשוטה הזו בגילומו של רואן אטקינסון הצליחה לשרוד כל השנים האלו בעזרת הומור פיזי משובח והבעות פנים מצחיקות. אנחנו גם אוהבים את מר בין, כי הוא בסך הכל בחור טוב. הוא רוצה תמיד לעזור אבל אף פעם לא מצליח. לעומת שחקנים אחרים ברשימה הזו, רואן אטקינסון מצא גם אהדה בגילום דמויות אחרות, אך תמיד כשנסתכל על פרצופו נחשוב קודם כל על מר בין.

מקום שני: הנווד/ צ׳ארלי צ׳פלין

מה עוד אפשר להגיד על צ׳ארלי צ׳פלין? לא הרבה. לכו לכל קורס קולנוע קלאסי והם יחפרו לכם שעות על ההומור הפיזי, הנשמה הטובה, המסירות לדמות וכל זה. אבל האם צ׳פלין עדיין מצחיק היום? מתברר שבעיני רבים כן. אני לא מוצא את עצמי נקרע מצחוק מול אותם סרטים ישנים אבל אני מכבד את הדמות הזאת על כל מה שתרמה לתרבות שלנו, בהיותה הדמות הישנה ביותר ברשימה. והיא עשתה זאת עם עוד פחות מילים ממיסטר בין.

מקום ראשון: ג׳ורג׳ קוסטנזה

הא! קח את זה, צ׳פלין! אתה אולי השפעת על כולם וזכית בשלושה אוסקרים, אבל אתה עדיין לא אהוב כמו דמות מסיטקום מהנייטיז. הסיטקום הכי טוב של הנייניטיז, אבל עדיין. אני מת על ג׳ורג׳ קוסטנזה. הוא טיפש, הוא ערמומי, הוא שנון, הוא עצלן, הוא עצבני, הוא חרמן, יש בו הכל! הוא נוצר בגאונות על ידי ג׳רי סיינפלד ולארי דייוויד (והתבסס על דייוויד), הוא נכתב בגאונות על ידי כמה מהכותבים הטובים ביותר וגולם בגאונות על ידי ג׳ייסון אלכסנדר, שהכניס כל-כך הרבה לדמות הזאת. כל הדמויות ב״סיינפלד״ כמובן נפלאות, אבל קריימר מוזר מדי, איליין מגניבה מדי וג׳רי שחקן רע מדי. אבל ג׳ורג׳? כולם יכולים להזדהות איתו, ובאותו זמן לשנוא אותו ולרחם עליו. ג׳ורג׳ המציא פילוסופיה משלו, תיכנן מזימה שלמה כדי לגלות מי גנב לו את ה״טוויקס״, עצר את התנועה בשביל להציל תוצאה במשחק וידיאו וניסה לאכול סנדוויץ׳ בזמן סקס. ג׳ורג׳ קוסטנזה, אנחנו מצדיעים לך, ואנחנו מבינים שרק היית בבריכה.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=A66ierfTCUQ&w=560&h=315]

כמעט נכנסו : פולטי, קרמר, שאולי, ג'רי לואיס, רבי יעקב

The post הדמויות הקומיות האהובות בכל הזמנים appeared first on ילדי הקומדיה.