זוהי דוגמה למה היא קומדיית נונסנס. קומדיית נונסנס (באנגלית – nonsense- שטויות), המכונה גם קומדיה סוריאליסטית או קומדיית אבסורד, זו קומדיה שמציגה מצבים, אירועים והתנהגויות שהם חסרי היגיון ולא מתיישבים עם השכל הישר. הומור סוריאליסטי עוסק בבניית ציפיות ואז מפיל אותן לחלוטין. אפילו דמויות שיש להן לכאורה סטנדרטים גבוהים ואמות מוסר מתערערות בשל מצבים בלתי צפויים. 

הומור סוריאליסטי צמח מתוך סוריאליזם, זרם באמנות שפעל בין שנות ה-20 לשנות ה-30 של המאה הקודמת. הסוריאליסטים שילבו בעבודות האמנות שלהם אלמנטים מפתיעים שאינם הגיוניים. כך למשל, ביצירה "התמדתו של זיכרון" הצייר סלבדור דאלי צייר שעונים נמסים. הסופר האנגלי לואיס קרול, הכניס את ההומור האבסורדי בספרו "אליס בארץ הפלאות". בספר מוצגים מרבה רגליים שמעשן נרגילה ועופות פלמינגו שמשתמשים ברגליים שלהן כמקלות קריקט.

קראו עוד

בן סטילר – סופה של הקריירה הקומית?

איתי לנטון – ראיון ר-ציני

מי היה טרבור מור, קומיקאי המערכונים שמת השבוע?

קומדיות נונסנס בקולנוע

מי שנחשבים כחלוצי קומדיית הנונסנס בקולנוע הם האחים מרקס. בשנות ה-30 הם היו מלכי הקומדיה האבסורדית, והציגו בסרטים שלהם משחקי מילים, סלפסטיק והומור שטותי ללא גבולות. בסרטים של האחים מרקס אף נושא לא נחשב כטאבו, והצמד הוכיח שאפשר לצחוק על הכל. חוץ מ"ברק ברווז" או "אגוזי הקוקוס" של האחים מרקס שאנחנו ממליצים לכם לראות, הנה עוד כמה סרטי קומדיות נונסנס מומלצות בקולנוע ובטלוויזיה:

עולה לראש – קומדיית נונסנס ישראלית

"ערוץ הכיבוד" קנה את תהילתו עם הלהיט "עור ברווז" בשנת 2016. מאז, צוות הקומיקאים דור מוסקל ("לידוי"), רותם קפלינסקי ("שקד פררה"), ועומר ריבק ("אסתמה") זוכים למיליוני צפיות בערוץ היוטיוב שלהם. כעת, השלושה מככבים בקומדיה הקורעת "עולה לראש" שתפיל אתכם מצחוק. כשהרכב הפופ המצליח בארץ פולט אמירה נגד הצבא, חברי הלהקה הופכים מיד לאויבי מדינה.

כדי לשקם את התדמית הבעייתית שלהם, הזמרים מתגייסים ללהקת היח"צ – להקה צבאית שמטרתה להגדיל את הפופולריות של צה"ל. האם הם יצליחו לשרוד בתנאים הנוראיים בצבא ולשמור על החברות שלהם? האם קשה יש רק בלחם? ואיך רותם סלע שמככבת בסרט מצליחה להיות מושלמת בכל מה שהיא עושה? צפו וגלו.

להרשמה לניוזלטר:

טיפשים בלי הפסקה – לחובבי ג'ים קארי

לויד כריסמס (ג'ים קארי) והארי דאן (ג'ף דניאלס) הם שני חברים טובים שחוכמה היא לא הצד החזק שלהם. לויד עובד כנהג מונית, ויום אחד הוא מתאהב בנוסעת שלו – מרי סוונסון (לורן הולי) שאותה הוא מסיע לשדה התעופה. כשמרי משאירה אחריה תיק עם מזומנים, לויד מחליט לעשות הכל כדי להשיב לה את התיק האבוד וכך להרשים אותה. הוא והארי יוצאים למסע להשבת התיק מבלי שהם יודעים שגנגסטרים מעורבים בסיפור.

אגב, השן השבורה של ג'ים קארי בסרט היא אמיתית. ג'ים שבר אותה כמה שנים לפני כן וכיסה אותה עם ציפוי חרסינה. כדי לגרום לדמות שלו להיראות מטומטמת, קארי החליט להסיר את הציפוי במהלך כל הצילומים. אין ספק שזה עשה את העבודה.

בית החיות – קומדיית נונסנס קלאסית

בית החיות משנת 1978 זכה במקום הראשון ברשימת 100 הסרטים המצחיקים ביותר של מגזין "בראבו", והתואר הזה בהחלט מוצדק. "בית החיות" מבוסס על החוויות של יוצרי הסרט מימי הקולג' שלהם. הוא עוסק בקבוצת סטודנטים אמריקאיים המשתייכים לבית אחווה מרדני שיוצא נגד המוסכמות של הקולג'. הסרט הופק בתקציב נמוך ביותר – 2.7 מיליון דולר, והוא הפך להיות אחד מהסרטים הרווחים ביותר בהיסטוריה.

זאת, אחרי שגרף יותר מ-141 מיליון דולר לאורך השנים. מבקר הקולנוע הידוע רוג'ר איברט, כתב עליו: "אנכרוניסטי, מבולגן ומלא באנרגיה. חלק מהשפעת הסרט נובעת משכבה של אנרגיה משוגעת. אבל הסרט הזה עשוי טוב יותר ומשוחק טוב יותר מאשר הבנו כשיצא. דרושה מיומנות על מנת ליצור צורה מוצלחת של קומדיה כזו, והדמויות משורטטות מעט יותר אבסורדיות ממה שהן צריכות להיות".

להזמנת הרצאות:

[email protected]

The post מהי קומדיית נונסנס ואילו קומדיות נונסנס כדאי לכם לראות? appeared first on ילדי הקומדיה.

מה הופך דמות קומית לאהובה? אני לא יודע. אם הייתי יודע אז דמויות שאני המצאתי כמו ״גיורא חולב העזים המשוגע״ היו מודפסות על חולצות ברחבי המדינה. אבל מה שאני כן יודע זה שגולשי ילדי הקומדיה, האתר הזה שאתם קוראים עכשיו, בחרו מי הדמות הקומית האהובה ביותר והתוצאות בידיי. אז מי זכה? ומה אני חושב על כל זה? בואו נגלה.

מקום חמישי-תיקו משולש

הומר סימפסון

הבחירה האישית שלי למקום הראשון. הומר הוא דמות קומית פשוטה: איש מאוד מאוד טיפש. אבל היוצרים הגאונים של משפחת סימפסון הצליחו ליצוק כל כך הרבה הומור משובח לתוך הקונספט הפשוט הזה, ועד היום אנשים מצטטים את פניני החוכמה של אותו אידיוט. הומר אולי התחיל כסתם אבא עצבני ומתוסכל, אך הפיכתו לטמבל תמים ותום לב (שנוטה עדיין להתקפי זעם) הייתה החלטה טובה של הכותבים. אבל הומר הוא גם דמות עגולה, ואני לא מתכוון רק פיזית. הוא אוהב את משפחתו, מסור לאשתו ותמיד רודף אחרי איזה חלום מטורף שיש לו בפרק הספציפי הזה, בין אם זה להיות ליצן, שומר ראש או אסטרונאוט. יש סיבה שהדמות הזאת שרדה כמעט שלושים שנה.

האנק קינגסלי

היי נאו! אני כבר כתבתי כאן בעבר על אהבתי לג׳פרי טמבור, והבעייתיות של אהבה זו בימים אלו. גילומו של אב המשפחה ג׳ורג׳ בלות׳ היא עוד דמות קומית אהובה עליי, אבל האנק קינגסלי היא בחירה מצוינת. האנק הוא דוגמה נפלאה לאנשים המזויפים של עולם הבידור, נושא ש״המופע של לארי סנדרס״ עסק בו רבות. אין לו הרבה כישרון או חוכמה, אבל הוא הצליח להשתחל לג׳וב נוח בטלוויזיה והוא הולך לנצל את זה לכמה שיותר קמפיינים מלאי כסף ודייטים עם בחורות רדודות. וכמובן יש לו קאצ׳פרייז נהדר.

המפקח קלוזו

דמות הקולנוע הראשונה ברשימה, המפקח קלוזו הוא דוגמה נהדרת לעוד אלמנט קומי חשוב: דמויות שגרועות בעבודה שלהם – מצחיקות. קלוזו הוא כמובן בלש, אבל חסר לו את הכישורים הדרושים לעבודה זו: תחכום, אלגנטיות, ערמומיות. אבל בכל זאת הוא בדרך כלל פותר את התעלומה וזה כמובן, עוד יותר מצחיק. קלוזו הוא גם הדמות היחידה ברשימה הזו שגולמה על ידי יותר משחקן אחד, אבל הוא גם הוכיח ששיטה זו לא מוצלחת. כשחושבים על קלוזו חושבים על פיטר סלרס, ולא על סטיב מרטין או אלן ארקין.

מקום רביעי-תיקו

גראוצ׳ו מרקס

האחים מרקס ידעו טוב מה הכישורים של כל אחד מהם. צ׳יקו שיחק נוכל פשוט ומקסים, הארפו שתק ועסק בהומור פיזי, וזפו גם היה שם לפעמים. וכמובן, גראוצ׳ו היה השנון ביותר וזרק הערות קומיות מתוחכמות באותו קול אהוב. גראוצ׳ו השפיע על דמויות קומיות רבות שבאו אחריו כמו באגס באני, יאקו וורנר ופלטש.

אל באנדי

אל באנדי הוא לא בדיוק דמות שמתאימה לאקלים של היום. שובוניסט גאה שתיעב במיוחד נשים שמנות והקים ארגון אנטי-נשי בשם NO MA'AM? קצת פחות מצחיק היום. אבל בכל זאת אל היה לוזר ונהנינו לראות אותו סובל, ומקטר בצורה מצחיקה על אותו סבל. אל העביר את כישלון החלום האמריקאי, והיה דמות חשובה בשבירת מודל הסיטקום הקלאסי. אני לא הייתי שם אותו מעל הומר סימפסון, (ויש לציין שהסימפסונז ירדו על ההומור הנמוך של ״נשואים פלוס״) אבל אני מבין מדוע הוא נבחר. קל לגברים רבים להזדהות עם אל, אפילו אם הם לא עובדים בחנות נעליים שהקליינטורה שלה מורכבת בעיקר מנשים גדולות מימדים.

מקום שלישי: מר בין

לרבים מהדמויות האלו יש קאצ׳פרייז אהוב שעזר להם להיתקע בתודעה. אבל לא למר בין. יש לו בקושי מילים. אין לו אפילו שם פרטי. ולמרות זאת הדמות הפשוטה הזו בגילומו של רואן אטקינסון הצליחה לשרוד כל השנים האלו בעזרת הומור פיזי משובח והבעות פנים מצחיקות. אנחנו גם אוהבים את מר בין, כי הוא בסך הכל בחור טוב. הוא רוצה תמיד לעזור אבל אף פעם לא מצליח. לעומת שחקנים אחרים ברשימה הזו, רואן אטקינסון מצא גם אהדה בגילום דמויות אחרות, אך תמיד כשנסתכל על פרצופו נחשוב קודם כל על מר בין.

מקום שני: הנווד/ צ׳ארלי צ׳פלין

מה עוד אפשר להגיד על צ׳ארלי צ׳פלין? לא הרבה. לכו לכל קורס קולנוע קלאסי והם יחפרו לכם שעות על ההומור הפיזי, הנשמה הטובה, המסירות לדמות וכל זה. אבל האם צ׳פלין עדיין מצחיק היום? מתברר שבעיני רבים כן. אני לא מוצא את עצמי נקרע מצחוק מול אותם סרטים ישנים אבל אני מכבד את הדמות הזאת על כל מה שתרמה לתרבות שלנו, בהיותה הדמות הישנה ביותר ברשימה. והיא עשתה זאת עם עוד פחות מילים ממיסטר בין.

מקום ראשון: ג׳ורג׳ קוסטנזה

הא! קח את זה, צ׳פלין! אתה אולי השפעת על כולם וזכית בשלושה אוסקרים, אבל אתה עדיין לא אהוב כמו דמות מסיטקום מהנייטיז. הסיטקום הכי טוב של הנייניטיז, אבל עדיין. אני מת על ג׳ורג׳ קוסטנזה. הוא טיפש, הוא ערמומי, הוא שנון, הוא עצלן, הוא עצבני, הוא חרמן, יש בו הכל! הוא נוצר בגאונות על ידי ג׳רי סיינפלד ולארי דייוויד (והתבסס על דייוויד), הוא נכתב בגאונות על ידי כמה מהכותבים הטובים ביותר וגולם בגאונות על ידי ג׳ייסון אלכסנדר, שהכניס כל-כך הרבה לדמות הזאת. כל הדמויות ב״סיינפלד״ כמובן נפלאות, אבל קריימר מוזר מדי, איליין מגניבה מדי וג׳רי שחקן רע מדי. אבל ג׳ורג׳? כולם יכולים להזדהות איתו, ובאותו זמן לשנוא אותו ולרחם עליו. ג׳ורג׳ המציא פילוסופיה משלו, תיכנן מזימה שלמה כדי לגלות מי גנב לו את ה״טוויקס״, עצר את התנועה בשביל להציל תוצאה במשחק וידיאו וניסה לאכול סנדוויץ׳ בזמן סקס. ג׳ורג׳ קוסטנזה, אנחנו מצדיעים לך, ואנחנו מבינים שרק היית בבריכה.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=A66ierfTCUQ&w=560&h=315]

כמעט נכנסו : פולטי, קרמר, שאולי, ג'רי לואיס, רבי יעקב

The post הדמויות הקומיות האהובות בכל הזמנים appeared first on ילדי הקומדיה.

המצב בארה"ב לא משהו היום. וושינגטון לא מתפקדת, וול סטריט לא משתנה. יש הצפות והכבישים לא מתוחזקים. משקיעים זרים שולטים באספקת הקטשופ, "גבינה מותכת" ועוד מוצרי מזון בסיסיים.

ולכן ההכרזה שטרבור נואה (31) ירש את ג'ון סטיוארט כמנחה ה"דיילי שואו", הדאיגה את כולנו.

ההכרזה על המעבר הגיעה שבוע אחרי שג'יימס קורדן הבריטי התחיל להנחות את ה"לייט נייט שואו" ב-CBS  ואחרי שג'ון אוליבר קיבל תכנית משלו ב-HBO. נראה שבארה"ב נגמרו הכישרונות הקומיים, וצריך להתחיל לייבא מבחוץ.

אבל אין מה לדאוג בגלל נואה וחבריו הזרים. עלייתם היא לא סימן להתדרדרות של אמריקה, אלא סימן דווקא לעלייה בכוח האמריקאי. מדיה חברתית, רשתות שידור שמוכרות תכניות לכל העולם והקסם הישן של הוליווד – כל אלה גרמו לכך שההומור האמריקאי התפשט לרמה שבה אפשר למצוא קומיקאים בסגנון בכל מקום על כדור הארץ.

מצחיק איך קומדיה אמריקאית צומחת – כמו כל עסק בעולם. היא הופכת לעסק חובק עולם שיכול להשיג תשומות, חומרי גלם ועבודה מכל מקום על הגלובוס. דבר כזה לא יכול לקרות בברזיל, סין, הודו או רוסיה של היום, ולדעתי  גם לא בעתיד. לארה"ב יש יתרון תחרותי בנושא הצחוקים.

בכל רגע נתון בהיסטוריה האמריקאית חלק נכבד מהאוכלוסייה היה קצת מבולבל ועוד לא ממש על הרגליים, מנסה להבין רגע איך הפך לחלוץ, מהגר, עבד או נווד. פתאום הם מצאו את עצמם גרים בארץ נוכרייה, וההומור הוא בן הברית הרגיל של המיעוט, המיעוט שמסתכל על החברה מבחוץ.

כדוגמה אני יכול להביא את ההומור הישראלי לעומת ההומור האמריקאי-יהודי. יהודים הם מיעוט בארה"ב אבל רוב בישראל, ובשתי הקבוצות יש בערך אותו מספר אנשים. אני לא זוכר יותר מדי ישראלים מצחיקים, הם עסוקים מדי בעניינים הרציניים להפחיד של מדינת ישראל, לעומת יהודים אמריקאים. אלה מצחיקים [נראה שהראש של הכותב תקוע כל כך עמוק בתחת האמריקאי שהוא תכף יוצא משם לחלל – המתרגמת]. יש המון כוכבי קומדיה יהודים-אמריקאים עם שורשים מזרח אירופיים – מהאחים מרקס עד ג'ק בני, ג'ורג' ברנס, לני ברוס, וודי אלן, מל ברוקס, ג'רי סיינפלד וסטיוארט בכובדו ובעצמו.

ארה"ב סיפקה גם קרקע פורייה למצחיקנים דוברי-אנגלית לא אמריקאים. קומיקאים בריטים רבים פלשו לארה"ב – צ'רלי צ'פלין, סטן לורל, בוב הופ שנולד בדרום לונדון, ומלך הוואן-ליינרים, הנרי ("קח את אשתי, בבקשה") יונגמן, שהופיע לראשונה בליברפול. אליהם נוסיף גם קומיקאים קנדיים – ג'ים קארי, מייק מאיירס, סת' רוגן. מאוסטרליה קיבלנו את דיים עדנה ואת פול הוגאן (לא הרבה, אבל לא רציתי להתעלם מהאוסטרלים, שלא ייעלבו).

נואה התחיל להופיע ב"דיילי שואו"  בעונה הקודמת. הוא בהחלט עשוי מחומר של קומיקאים אמריקאים – הוא הגיע ממקום אחר והוא קצת שונה. בן לאם שחורה ואב לבן שנולד בדרום אפריקה ב-1984, שנה שבה נישואים בין גזעיים עוד היו אסורים שם בחוק, הוא אמר שנולד וגדל בעולם שבו "עצם קיומו היה פשע".

הבידול של נואה הוא שהגיע מפינה ממש לא צפויה בתחום הקומדיה. בשנים שבהן התבגר התחוללו בדרום אפריקה מהפכות. דבר כזה היה עשוי להבריח את הצעירים מתרבות הפופ האמריקאית – אבל זה לא קרה. במקום זה קיבלנו מחליף ראוי לג'ון סטיוארט – תוצרת ניו ג'רזי בן 52. ונואה מתאים לגמרי לתפקיד הקומיקאי המרכזי של שנות האלפיים.

מיד לאחר ההכרזה על ההחלפה הצליח נואה לעצבן את מובילי הדעה במדיה החברתית. הסיבה הייתה הסיבה הרגילה: הציוצים שלו בטוויטר. באחד מהם השמיץ "בנות שמנות בכל מקום" (ציוץ שדי מדבר בעד עצמו). באחר כתב: "כמעט דרסתי ילד יהודי. הוא לא הסתכל כשחצה את הכביש, אבל הייתי מרגיש ממש רע – זו מכונית גרמנית!".

בקומדי סנטרל הוציאו הודעה לעיתונות שבה הביעו תמיכה בנואה, בדיוק כשהיה עסוק בלעורר עוד סערות בטוויטר (וזה דבר שבעלי הכוח כיום אוהבים שהעובדים שלהם עושים).

אמנם לא צחקתי מאף אחד מהציוצים, אבל אני מחייך כשאני חושב על בן התערובת מאפריקה שיחליף את יליד ניו ג'רזי, בבת עינה של הקומדיה הטלוויזיונית בארה"ב.

רק באמריקה, כמו שאומרים, רק באמריקה.

***

תרגום ושכתוב: טל ניר קסטל

מקור: 

The funny thing about American comedy – FT.com

The post העובדים הזרים של הקומדיה האמריקאית\ גארי סילברמן appeared first on ילדי הקומדיה.

להפתעתי הרבה, הבלוג הצליח לשרוד כבר יותר משנה ולצבור כמות לא קטנה של קומיקאים שמשיבים לשאלותיו המפגרות. בין השאלות היותר גנריות שנשאלו בלטה השאלה מיהם הקומיקאים היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך. קשה לומר שיש הפתעות אבל מהן הסיבות? ביט מי

כיוון שאין הפתעות, נתחיל מהמקום הראשון:

1. סיינפלד (הסדרה ואו הקומיקאי)

איתי גל: "בשלב מאוחר יותר גיליתי את סיינפלד, ובאופן ספציפי הדמות המדהימה של ג'ורג' קוסטנזה, שלדעתי עזרו לי להבין קומדיה ולדעת לנתח אותה יותר מכל דבר אחר שאי פעם נתקלתי בו"

נועה ארנברג: "אני לא יודעת מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עלי כי אני לא זוכרת שמות בכלל. השם היחיד שאני זוכרת זה סיינפלד ואני רק בשוק מזה שהוא סטרייט כי הוא הכי גיי".

2. לואי סי קיי

דור מוסקל: ""לואי סי קיי גאון, אין מה להוסיף על זה. לקח את כולנו צעד אחד קדימה".

משה פרסטר: "היום אני מאוד אוהב את לואי סי קיי ומאוד מקווה שהוא משפיע עליי".

3.  מונטי פייתון

בוב זאבי: "התחלתי לצפות במונטי פייטון עוד בכיתה ד', חרשתי את הסרטים שלהם לכל כיוון".

משה פרסטר: "כשפגשתי את טל פרידמן שבא מעיר נאורה כמו חיפה, הכרתי את 'מונטי פייטון' שמיד הצחיקו והקסימו אותי ובצורה מוזרה השפיעו עליי עוד לפני שהכרתי אותם".

4. גורי אלפי

רותם זיו: ""האמת שמה שהכי משפיע עליי זה החיים עצמם, אבל יש המון קומיקאים שאני ממש אוהבת ואשמח יום אחד להגיע לרמה שלהם: לואי סי קיי, גורי אלפי, טל פרידמן ואביגדור ליברמן".

יונתן ברק: ""כיום יש לי סגנון משלי שהוא אופייני לי, אבל אני עדיין לומד כל הזמן מקולגות כמו גורי אלפי, אלי ומריאנו ורועי לוי"

5. לארי דיוויד

מאיר כץ: " לארי דיוויד מבחינתי אחראי ל-60% מהדרך שאני חושב, אני רואה את העולם בצורה מגוחכת, אנשים רציניים משעשעים אותי. הם כל כך דבוקים ברעיון מסוים, שהכל צריך להיות לפי חוקים מסוימים, שזה יכול לשגע אותי".

6.  וודי אלן

אלון גור אריה: "חברה שלי מהצבא הראתה לי את 'אהבה ומוות'. ממש סוף התקופה 'הפייתונית' שלו".

7. מיטש הדברג

שמעון ראיצ'יק: "מי שבאמת העיף אותי לראשונה והיה מקור השראה שלי היה מיטש הדברג".

8. טינה פיי

דניאל בוקס: ". אני מאוד אוהבת את טינה פיי, אני חושבת שהיא והסדרה "רוק 30" בעקיפין אחראיים על הרבה דברים במוח שלי."

עמית הרשקוביץ: ""טינה פיי. יש משהו מאוד ייחודי בבדיחות שלה, מרובד ולא מכוון לכך שכולם יבינו הכל. אני מתה על זה שהיא לא עשתה קריירה מתחושות נחיתות, למרות שהיא אישה ומצופה ממנה לשנוא את עצמה.

כמעט נכנסו:  אדי מרפי, אנדי קאופמן, ג'ורג' קרלין, דייב שאפל, האחים מרקס,  הסימפסונס וזהו זה

***

פלייליסט חדש מערבי ילדי הקומדיה
אירועים קרובים ומצחיקים

The post הקומיקאים המשפיעים ביותר appeared first on ילדי הקומדיה.

לרגל שנה לבלוג נפגשנו עם מאסטר הקומדיה בארץ יודה, או אלון גור אריה, תלוי מי שואל.  אלון ביים וחקר קומדיות ואף מרצה עליהן עבור קהל שלא הבין את הבדיחה. הוא מוכר לכם מהיפופוטם , כבמאי וכתסריטאי בערוצים אבל בעיקר כעוזר במאי בפרק האיחוד של קרובים קרובים. כמו כן יצר וביים את סרט הקאלט "המוסד הסגור" עבור קהל שהצליח לברוח מאותו מוסד. מיהו אלון גור אריה האמיתי?

 מתי גילית שאתה מצחיק?

"לא זוכר גילוי. הזיכרון הראשון שלי הוא שאני אוכל אבטיח בגיל שלוש. ואז כבר הוגדרתי מצחיקול. הייתי מדקלם מערכונים מהטלוויזיה לשכנים וכאלה. אה! נזכרתי, בכיתה ב' ציירתי קומיקסים עם חבר. אחר כך עושה דברים בעיקר בשבט הצופים. לכתוב, להופיע. להרים מחזמר מכלום. אז לא ידענו שקוראים לזה תסריט, בימוי, הלחנה והפקה. פשוט עשינו. הסתובבתי שנים עם פנקסים שכתוב עליהם 'רעיונות 2, רעיונות 17' וכו'. המחברות היו מחולקות לשנינוניות, בדיחות ויזואליות, רעיונות כלליים. גם היום, אם לא כותבים רעיון, זה מתפוגג. וגם אם לא לוחצים SAVE".

אתה מרצה הרבה על הקומדיה הקולנועית. מי הקומיקאי שהכי כדאי לגנוב ממנו בדיחות  בלי להיתפס?

 "אתה רומז שאני? גונב? בוא הנה, אני אגיד לך בסוד באוזן ממי, בוא רגע נו, (רעש של מפרקת נשברת).

שאלה הבאה.

אבל אתה יודע מה? יש לי משחק תחקירני כזה שקוראים לו מי השפיע על מי. אני בודק מי השפיע על יוצר מסוים, ואז מי השפיע עליו … עד לאדם הקדמון שסיפר את הבדיחה בפעם הראשונה. לפעמים יש איזו הברקה שאתה רואה באיזו סדרה ואומר 'לא ראיתי את זה איפשהו קודם?' ומדהים לגלות שאפילו דברים שנחשבים נורא ישראלים, מקורם באיזה חור בקצה השני של העולם. ועכשיו אני מעוצבן כי אמרתי את המילה 'ישראלים' ואפילו פעמיים. שזו בטח מילת חיפוש פופולרית אצל מישהו שמכין כתבה ליום העצמאות. תרשה רגע לפנות אליו. שלום לך, חיפשת משהו 'ישראלי'? אין לך מה לחפש פה. להתפזר".

 מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

"הרשימה ארוכה וגם משתנה כי כל הזמן נולדים קומיקאים חדשים.

אז אני לא אגיד מי השפיע אלא איפה פגשתי אותם לראשונה.

הגשש החיוור – עד גיל 6 חשבתי שהם מדברים ערבית, ואז היה מרתון גששים ברדיו הקלטתי והתמכרתי.

האחים צוקר – סבא אמר לי שיש סרט טוב וכדאי לראות, הייתי קטן אז הקלטתי בוידאו וראיתי למחרת את 'טיסה נעימה'. ככה גיליתי גם את מל ברוקס והאחים מרקס.

אפרים קישון – ליום הולדת בכיתה ו' קיבלתי את 'ספר משפחתי'. זכור לי שנסעתי באוטובוס והייתי צריך להפסיק לקרוא ולהסתכל מהחלון כדי להפסיק לצחוק בקול רם. אני חושב שזה הספר שקראתי הכי הרבה פעמים בחיים שלי. מה שאומר כמובן, שמאז לא קראתי ספרים. ממנו גם למדתי את שיטת פנקסי הרעיונות.

וודי אלן – חברה שלי מהצבא הראתה לי את 'אהבה ומוות'. ממש סוף התקופה 'הפייתונית' שלו. היסטרי. מה שכמובן מוביל אותנו ל…

מונטי פייתון – זה נמרוד, חבר בהיפופוטם, גילה לי עליהם. אח"כ גילה לי על סאות'פארק.

 ALF –  שמו האמיתי הוא פאול פסקו. הוא האיש מאחורי אלף. לפני כמה זמן עשיתי מרתון של הסדרה הזו. ושמחתי לגלות שהיא לא התיישנה. חוץ מטלפונים סלולריים שלא קיימים בה, לא יכולתם לדעת באיזו שנה זה צולם.

ארז ואברי –  פעם היה דבר כזה ברדיו שנקרא 'מה יש'.

'זהו זה' – בעל פה, אתה מבין? ואח"כ יצא לי לעבוד עם חלק מהשחקנים והיוצרים, וכמובן 'קרובים קרובים' שהיה לי הכבוד להיות עוזר במאי בפרק האיחוד. פתאום מצאתי ת'צמי יושב בסלון של יורם וליאורה, זה היה סוריאליסטי. כשהציעו לי את התפקיד הייתי בטוח שעובדים עלי. גם עבדתי עם אילן דר המופלא בסרט 'המוסד הסגור'.

רובין ויליאמס, סשה ברון כהן, עזוב אותי יש המון".

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=o6rTCoUlVi4]

 מה המכשול לשלום בין שועלי לפיתה?

 "מנשה".

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

"שהם ממש כמו היוצרים הקומיים של פעם, וכמו היוצרים הקומיים של העתיד. יש דברים שקורים לאנשים והופכים אותם למצחיקים ולא משנה לדעתי מתי הם חיים. זה יכול להיות הרצון לא לחטוף מכות מילדים בבית ספר, בדידות, משהו דפוק במשפחה, או שילוב משמח של הכל ביחד. וכמובן אפשר שייוולד סתם גאון שיהרוס את הסטטיסטיקה".

ביימת קטעים לרחוב סומסום. זה הזמן לספר. היה או לא היה ניצול של בובות?

"לא היה. למה, שמעת משהו? בוא הנה אני אגיד לך מה היה. (רעש של מפרקת נשברת). כמה מפרקות יש לך בכלל?".

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

"בטטה.

או פטטה. אבל בטטה יותר.

לא יודע למה. זו אקסיומה".

בצמוד להקרנת הסרט המוסד הסגור אתה מרצה על איך לעשות סרטים בתקציב נמוך. אם אני לא יודע לעשות סרטים מה עוד כדאי לי לעשות בתקציב נמוך?

"בלוג".

מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

"אין".

 מי היית רוצה שישחק את דמותך בסרט אימה על חייך?

 "פטטה. שיהיה גם קצת מצחיק הסרט".

ויקיפדייתו

הרצאותיו בע"מ

טוריו

The post אלון גור אריה – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

דוד וולצר הוא מחבר הספר הקומי "שורות", שלמרת שמו אינו עוסק בסמים אלא נכתב בהשפעתם. וולצר הוא מבין הראשונים בארץ שהחליט לקחת את הסטטוסים שלו מפייסבוק, את הטוויטים שלו מטוויטר ואת כתובות הנאצה שלו מהשירותים ולסרוק אותם אל מדיום שנקרא ספר. וולצר הוא גם מהאחרונים שעשו את זה, כי השאר לא הבינו מה הפואנטה. הספר מלווה באיורים של נדב האופטמן, כי דוד לא יודע לצייר. וולצר ממשיך לפרסם מדי יום ביומו שורות בפייסבוק ובטוויטר, כי תכלס אין משהו יותר טוב לעשות עם הזמן. ניסיתי לשלוח לו את הראיון בטוויטר, אבל הם דרשו שאקצר, אז שלחתי לו מייל.

מתי גילית שאתה מצחיק?

 "קצת נבוך בשבילך על התחקיר החובבני, אחרת היית כבר יודע שאני סטנדאפיסט האולטרסאונד הראשון ביקום".

 הרבה שורות שלך עוסקות בפדופיליה ובנקרופיליה. יש פיליות שאתה מרגיש שלא עסקת בהן מספיק?

"כן – מראיינופיליה, גם לא מתכוון להתחיל".

 מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

"האחים מרקס, סטיבן רייט, מיטש הדברג, דמיטרי מרטין, טים סידל, שגיב פרידמן ושחר חסון. כן, כן, קראת נכון – כי השתמשתי בפסיקים במקומות הנכונים".

 במקצועך אתה קופירייטר. אילו עוד דרכי קיצור אתה מכיר לגיהינום?

 "נא לדייק – במקצועי לשעבר. מזמן עברתי לעבודות זמניות הגונות בשכר סטודנטים, רק לא לגעת שוב בקופי. כזה אני, מעדיף את הדרך הארוכה לגיהינום".

 מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

 "מאוד נחבאים אל הכלים, מאוד מאוד מאוד מאוד נחבאים. אבל אלו שלא – נהדרים. בפרסום חופרים שהמדיום הוא המסר, וזה נכון גם לגבי הומור ברשת. מוצר איום הוא דוגמה מושלמת.

"סחתיין נוסף מוקדש לתום יער, שמציעה ערב סטנדאפ אלטרנטיבי, מאמין שזו רק ההתחלה".

 הרבה זמן היית מובטל. איך התקבלת?

 "אתה יודע איך זה בישראל, בלי קשרים אי אפשר להתקדם. מזל שנתקלתי בקולגה לשעבר שידע למשוך בחוטים הרפויים הנכונים".

 איזו מילה הכי מצחיקה אותך?

 "אתרוג – איזה שם דרמטי ללימון".

 לולא אלכוהול, סקס, סמים ודברי מתיקה איפה היית היום?

 "לא הייתי נולד".

 מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

"הזרה".

 איזו דמות היסטורית היית רוצה לחנוק?

 "את היטלר, כמובן. הזין שכח לרצוח את המשפחה של השכן מעליי".

 דוד וולצר בפייסבוק או בטוויטר

עוד דרך להתפרנס 

The post דוד וולצר – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

מתי החלטתם שאתם להקה מצחיקה?

"מעולם לא החלטנו שאנחנו להקה מצחיקה, למען האמת מעולם לא החלטנו שאנחנו להקה. היי חבר'ה, הצלחנו! אנחנו להקה! (קולות מרמור עמומים). אוקיי אפשר להתפרק עכשיו, איפה האסייתית? ".

אתם יותר מעשרה נגנים על במה אחת, מה שיכול להיות מאוד מסוכן. איך אתם שומרים על משקל מאוזן ומונעים מצב שבו קלי המשקל יעופו מעלה?

"הכי קלים מנגנים על הכלים הכי כבדים. ככה יש גם עבודה למעסה של הלהקה – סטס. מה? הוא לא מעסה? הוא החצוצרן? אז למה הוא תמיד מורח אותי בשמן?".

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=OGhGFOpm-Zo]

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם?

"אזהרת רשימה! (וזו רשימה שעדיין מתעדכנת): מונטי פייטון, ג'ים הנסון וכל החבובות, וודי אלן, דני סנדרסון, ג'רי סיינפלד ולארי דיוויד, האחים מרקס, טום לרר, הסימפסונס, ג'ון לנון, גורי אלפי, יוסי בנאי, טינה פיי, דן הרמון, פמילי גאי (סת' מקפלרן), מל ברוקס, פלטפוס, חנוך לוין, מוישה אופניק, רנדי ניומן, ימי ויסלר, לואי סי.קיי. טרי פארקר ומאט סטון, ג'ון סטיוארט, דאגלס אדמס, ניסים אלוני ומירי רגב".

מה ההבדל בין ביג בנד לביג בירד?

"אחד מהם אפשר לקנות בפירורי לחם והשני ציפור גדולה וצהובה".

מה אתם חושבים על היוצרים הקומיים היום, במוזיקה ובתחומים אחרים?

"כיף היום. לי אישית יש הרגשה שבניגוד לעבר, אז היינו מוגבלים לדרכי הבידור המסורתיות ונחשפים רק למה שהחליטו שניחשף אליו, היום יש המון אנשים שאפשר להיחשף אליהם דרך היוטיוב, הפייסבוק והטוויטר, במוזיקה ובכלל. המון אנשים מצחיקים שלאו דווקא בחרו לעבוד בזה, או שלא היו מגיעים לידי ביטוי לפני עשר או עשרים שנה, היום פשוט מגיעים אליך למחשב. דברים כמו לונלי איילנד שצמחו ביוטיוב, או תירס סקסואל אצלנו, שקומית ומוזיקלית כיף לראות, או שטויות כמו אנויינג אורנג' ושיט שאנשים אומרים על שיט. לצד התופעות האלה כמובן שנעשים המון דברים מעולים בתקשורת המסורתית (כמו קומיוניטי, פאמילי גאי, לואי, רוק30, ארץ נהדרת, ומקום לדאגה (זצ"ל), ובמוזיקה כמו הבילויים ושלומי שבן. ככה שבסך הכל אנחנו ברנסנס של קומדיה".

מה הדבר הכי מסוכן לעשות בנס ציונה?

"לענות על שאלון לבלוג".

מה המילים שהכי מצחיקות אתכם?

"פומפרניקל, אורלוגין ופרוקטולוג".

מה התווים או האקורדים שהכי מצחיקים אתכם?

"D9, A חצי מוקטן, ופרוקטולוג".

מה התפיסה הקומית שלכם אם יש כזו?

"קומדיה היא דבר חמקמק ואכזרי, שצריך כל הזמן לנוע, להתקדם, ולהתעדכן מצד אחד, אבל לא לשכוח שהוא בנוי בסך הכל על ידע כללי מצד שני. הבדיחה הראשונה שסופרה אי פעם הייתה קשורה כנראה בבולבול, ואלפי שנים מאז אנחנו ממשיכים לספר על אותו הבולבול אבל בדרכים חדשות ומתוחכמות יותר. למה זה מצחיק אותנו? מהמון סיבות אבל מאף סיבה אחת שמישהו יכול להצביע עליה. אף אחד לא יכול להסביר באמת קומדיה, זה איזשהו רגע שבו נוצר משהו חדש מהקשרים חברתיים, חרדות קיומיות ודפוסים לוגיים, שפשוט מעיף לנו את המוח למקום שלא ידענו שהיה קיים קודם, וכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לצחוק. בגלל זה הרעש שהכי כיף לשמוע זה קהל שצוחק, כי פגעת במשהו שלא היה שם קודם, יצרת משהו חדש, איחדת המון אנשים בהבנה משותפת. כל פעם שצחוק קורה זה קסם, זה נס, זה בולבול.

"אז אפשר להגיד שהתפיסה הקומית שלנו היא פשוט: 'בואו נקווה שזה יעבוד'".

איך לומדים לנגן בכלי נשיפה בשלושה שלבים?

1. שמים בפה.

2. נושפים.

3. מתנצלים בפני הגיטריסט שהגיטרה שלו מלאה ברוק והולכים למורה.

אתר הלהקה

שממל ודודו זר

cheapest college

The post שממל – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

נדב בושם הוא שחקן וקומיקאי המוכר ממופע הקאלט "ישבנים קוראים שירה", מופע פארודי-סאטירי על ערבי שירה עם ההוא מרנו פסקאל ועוד אחד. הוא עשה גם דברים אצל ליאור שליין ובטלוויזיה וגם תיאטרון, אבל למי יש כסף לזה ? כמו כן הוא רב מכר של פטריק זיסקינד. את הראיון איתו החלטתי לערוך בג'ימייל ולא באאוטלוק למרת לחצים מצד טוקבקיסטים של מיקרוסופט.

מתי גילית שאתה מצחיק?

"בגן הילדים כשהבנתי שאני לא החתיך ולא מלכת הכיתה".

התפרסמת יחסית בזכות המופע "ישבנים קוראים שירה". תוכל לספר לנו על חוויותיך כישבן. איך זה התחיל ומה הנזקים?

"להיות ישבן בתל אביב זה דבר לא פשוט בכלל. קודם כל יש תחרות מאוד גדולה והביקוש רק הולך וגדל. מפריע לי שבעקבות המופע מתייחסים אליי לא כאל אמן אלא כאל התחת של המדינה".

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך? "האחים מרכס, וודי אלן (הסרטים המוקדמים), ג’ק למון ב’חמים וטעים’, מושונוב בראבא וגליקמן, ג’וליאן שגראן ומונטי פייטון והרב בא גד כמובן".

יובל שגב, שותפך ל"ישבנים", קיבל חשיפה גדולה ב"רנו פסקאל", ב"ארץ נהדרת", ב"אמא'לה" עם אורנה בנאי, ב"של מי השורה הזאת" ועוד, ואף הקים את חברת ההפקות "קקי הפקות". אתה לא. יש כאן אפליה על רקע מיני?

"לחלוטין! הערוצים המסחריים מפחדים מנשים חזקות – תראה מה קרה למרגלית צנעני".

מה אתה חושב על הקומיקאים כיום?

"תרבות המיינסטרים והפוליטקלי קורקט מאיימת לחסל את הקומדיה וכל מי שחותר נגד זה הוא מבורך בעיניי. בארץ אני מאוד אוהב את גורי אלפי ואורנה בנאי וקרן מור (‘יום האם’ זו דוגמה מצוינת להכי לא פוליטיקלי קורקט שיש. "ומעבר לים – אין על סיינפלד בשידור חוזר – תרופה לכל מרפא. לארי דיוויד ב’תרגיע’ וכל דבר בריטי הרי הוא משובח".

השתתפת בתוכנית הלילה של ליאור שליין. בפני מי היית רוצה להתנצל במיוחד, דיוויד לטרמן, קונאן אובראיין או ג'יי לנו? זו ההזדמנות.
"אני רוצה להתנצל בפני ערוץ 10 שנכנס לחובות רק בגלל דרישות השכר המופרזות שלי".

איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?

"אני מתלבט בין צ’ילבה לכוניפה – שילוב מרגש בין מזרח למערב' ובמילה אחת – ציונות'

דמות שאתה מזוהה איתה היא "שמחה בביוף", דודה מתנחלת חמודה המופיעה בערבי שירה. איתה הופעת ב"ישבנים" ובמופעי יחיד. מה דעתך על חוק "נדב בושם", שהציע ח"כ בן ארי, ולפיו גבר חילוני מהמרכז המתחזה לאישה מתנחלת מקבל סעיף פסיכיאטרי על שמו?

"אני בעד לגמרי אבל רק אם החוק יחול גם על אנשים שנהנים מכפל התחזות כמו נועה תשבי – גם מתחזה לתושבת המדינה וגם לשחקנית – יש גבול".

מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

"המושלם הוא שילוב בין דמות שתיכנס ללב ומילים חדות שייכנסו לראש. לא לפחד להעז, לא לפחד להיות מטופש, מכוער, מגוחך ולצחוק על עצמך – קומיקאי טוב הוא כמו אביר אמיץ מהאגדות שמגיע להציל את הנסיכה – הקהל".

כשיש לך 15 דקות תהילה מה אתה עושה עם שאר הזמן?

"נכנס לדיכאון, מתמכר למשככי כאבים ומתכנן את הקמבק הגדול"

נדב בושם בתמונע. דף שחקן שמחה בביוף בשיר על רוני סופרסטאר

The post נדב בושם – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.