"כן אדוני השר" היא קומדיה סאטירית – סיטקום בריטי ששודרה בין השנים 1980-1984 ועד היום לא נשכחה.
במאמר הבא נסתכל עליה במבחן הזמן וננסה להבין את סוד הקסם שלה.
היא נחשבת לסדרת מופת בכל רשימת דירוג. כן, יש עדיין דבר כזה והוא מכיל בעיקר סדרות ישנות.
זאת סדרה שלקחה את הרעיון של קומדיה בטלוויזיה והוסיפה לו ניצוץ של סאטירה פוליטית ותחכום שלא היה קיים עד אז.
נתחיל במשפט מופתי מהסדרה: "לוקח זמן רב יותר לעשות דברים במהירות, יקר יותר לעשות אותם בזול וזה יותר דמוקרטי לשמור על פעולותיך בסוד." (המפרי אפלבי)

נתחיל מהדבר הבסיסי בכל קומדיה מצחיקה או להפך, כזאת שגורמת לכם להצטער שהתחלתם לצפות בה, הדמויות. פשוט תחשבו על הדמויות שאהבתם בסדרות, האם בלעדיהן זה היה יכול להיות מצחיק באותה מידה?

הדמויות – אנחנו כאן כדי לא לעשות כלום לנצח!

ג'ם האקר (פול אדינגטון), בהחלט הגיע למערכת נלהב (חבר פרלמנט ושר לענייני מנהל), ספויילר – זה לא נמשך המון זמן. היו לו רעיונות על רפורמות מרחיקות לכת (לפחות בקנה מידה בריטי), הוא אפילו חלם לייעל את המערכת, אבל בכל פרק אנו רואים שהוא נשאב יותר למקומות שבהם כשלו קודמיו בתפקיד.
לצידו נמצא סר המפרי אפלבי (נייג'ל הות'ורן), המזכיר הקבוע של המשרד, הוא מנצל כל מניפולציה קיימת, בעיקר כדי לא לעשות יותר מדי רעש בבריכת הגלים הפוליטית.
"אם לא נעשה דבר פירושו שאנו מסכימים עם הנאום. אם רק נצא בהצהרה, נראה טיפשים. אם נערוך מחאה, יתעלמו ממנה. איננו יכולים לקצץ בסיוע, כיוון שאיננו מעניקים כזה. אם ננתק את היחסים הדיפלומטיים לא נוכל לנהל משא ומתן על שדה הנפט, ואם נכריז מלחמה זו תהיה תגובה מוגזמת." (ג'ם האקר)

זה כמו להיות עובד בהוט אבל עם מבטא בריטי מושלם – צריך לרצות את הלקוחות ואת הבוסים בו זמנית, כמובן שעדיף לבחור בבוסים (ראשי המפלגה) היות והעתיד הפוליטי שלך תלוי ברצונם הטוב.
למיקס הזה מוסיפים את הדמות של של ברנרד וולי (דרק פולדס) – העוזר האישי הנאמן של האקר, הוא נמצא בלימבו תמידי, בין האקר חסר הניסיון לבין מערכת שלא כל כך רוצה לתקן את עצמה.

הקומדיה תלמה ביקורת כפולה (קישורים)

האם כן אדוני השר עדיין שווה צפייה?

אבל האם היא עדיין שווה צפייה? התשובה היא כן, כן ועוד פעם כן. הפוליטיקה בימינו היא סוג של סדרת המשך למה שאנחנו רואים בסדרה.
מדד האמינות בפוליטיקה מעולם לא היה כל כך נמוך, אז גם אפשר לצחוק מהשנינות וגם אפשר להגיד:
זה באמת מה שקורה עכשיו, הם לא חזו את העתיד, אנחנו פשוט עושים את אותם שטויות כמו לפני 40 שנה,
היום אנחנו פשוט רואים את זה ב-4K.
נכון, אפשר לומר שהעריכה והצילום לא מרשימים במיוחד, אבל כל מה שחסר במראה, נמצא בתסריט.
העלילות הן מתוחכמות אבל לא ברמה שדורשת צפייה שנייה או רביעית, פשוט צריך לשבת מול המסך ולפתוח קצת את הראש. אזהרה – לאחר מכן, רצוי לשמור מרחק מהבטחות פוליטיות מופרכות.
דרך אגב, המשפט "כן אדוני השר" שהמפרי אומר בכל סוף פרק הפך למשפט קאלט.

קומדיה שחורה חדשה בהוט

זה לא נגמר כאן, יש גם המשך וגרסה ישראלית?

הסדרה הישראלית פולישוק, בהחלט מושפעת מאוד מכן אדוני השר – לזכותם של יוצרי הסדרה הישראלית,
אפשר לומר שהיו להם כבר חומרים מוכנים מהפוליטיקאים שמקיפים אותנו מכל קצוות הקשת הפוליטית.
בנוסף הסדרה המשיכה לסדרת המשך ככן אדוני ראש הממשלה.
היא עקבה אחר קורותיו של האקר בזמן שהוא כבר ראש ממשלת בריטניה. בנוסף, הייתה גם גרסה שהיא ריבוט בשנת 2013 – אבל עדיף לא לדבר עליה יותר מדי.

אחרית דבר

הרשמה לניזולטר:

אם אתם אוהבים את ההומור שלכם קצת שונה – קצת מיושן, נוגע בשחיתות ומשעשע,
אז כנראה שתאמצו את הסדרה הזאת.
היא מתאימה במיוחד לאנשים שהתפכחו מאשליית הפוליטיקה, אבל עדיין נהנים לראות את המשחק הטיפשי הזה. קצת כמו הכדורגל הישראלי, כולנו יודעים שזה רקוב, אבל עדיין נמשכים לזה בתקווה שיום אחד יקרה משהו שונה, לפעמים זה קורה, אבל אז מגלים שהשחקן או השופט מכר את המשחק (או שניהם בו זמנית).
כיום אפשר למצוא את הסדרה בין היתר בערוץ הקומדיות הקלאיסות ולחיות מחדש את האין אונים שממנו מורכבת הפוליטיקה.

ליצרת קשר, ההצעת רעיונות, הזמנת סטנדאפ, הרצאה או הופעה:

The post כן אדוני השר – האם שקרים פוליטיים עדיין יכולים להצחיק אותנו? appeared first on ילדי הקומדיה.

מה הופך סדרה רגילה לסדרת פולחן? היא צריכה להיות טובה, כזאת שאפשר לראות אותה מספר דו ספרתי של פעמים ועדיין אפשר לצחוק (למרות שאנחנו יודעים מתי הפאנץ' יגיע), כמובן שאם יריצו אותה בשידורים חוזרים במשך 20 שנה כמו "מישהו מטפל בך", הדבר בהחלט יתרום לקיבוע שלה בתודעה.

מישהו מטפל בך שודרה בישראל בעיקר בשנות ה80 וה-90, מדובר על תקופה שבה הקהל הישראלי נחשף לסדרות בריטיות נוספות כמו: hale and pace, ומונטי פייטון. כאלו שהיו הרבה יותר גסות ומתוחכמות מכל מה ששודר בישראל באותה התקופה. בכתבה הבאה ננסה לגלות למה היא כל כך עבדה ומהו סוד הקסם שלה.

קראו עוד:

האם chatgpt יכול לכתוב סיטקום ישראלי?

קומדיה שחורה חדשה בהוט: נגד הרוח

הקשר הישראלי

תדמיינו לכם שאתם מדליקים את הטלוויזיה בישראל בשנות ה-80, הדבר הכי קרוב שתראו לסיטקום כנראה תהיה סדרה אמריקאית מאמצע שנות ה-60 (הערוץ הראשון האמין במחזור חומרים) או משפחת קוסבי, שהיא אומנם סדרת פולחן, אבל מאוד רחוקה מהתרבות הישראלית. לעומת זאת בקולנוע יש כבר חשיפה לתכנים הרבה יותר מגוונים, שלא לומר גסים למדי. פה נוצר בעצם סוד הקסם, לצופים הישראלים נמאס מהשמרנות הישראלית (עברנו את עידן סלאח שבתי). אבל הערוץ הראשון עדיין נשאר שם. לעומת זאת "מישהו מטפל בך" סיפקה הצצה לטלוויזיה שונה, כזאת שיוצרת תחושת הזדהות עם העובדים הפשוטים ולא עושה חשבון. לדפוק את המערכת ולהעמיד פנים שאתה עובד, זה אולי הדבר הכי ישראלי שיש עוד מימי קישון והמערכונים של הגשש. מישהו מטפל בך פשוט הביאה את זה אלינו הביתה בניחוח בריטי. באופן אירוני, אני הצלחתי להזדהות עם הדמויות האלו הרבה יותר מאלו שהיו בסיטקומים הישראלים בזמנו.

דוגמה אופיינית לשנינות של מר האמפריז:

כל סדרת פולחן מורכבת מדמויות קאלט

הסדרה מתרחשת בחנות כלבו בריטית בשנות ה-70 (הסדרה רצה מ-72 עד 86) ונבחרה לאחת מ-20 הסדרות הבריטיות האהובות ביותר של כל הזמנים. העובדים לא ממש רוצים לעבוד, המנהלים לא יודעים לנהל ובכל פרק אנחנו רואים את הדברים הקטנים שכולנו עושים בעבודה אפורה כדי לסבול קצת פחות.

הדמויות הראשיות:

גברת סלוקומב (מולי סאגדן) – רווקה בריטית מזדקנת שהפוסי שלה (החתול) הוא מקור בלתי נלאה לבדיחות.
היא חדת לשון וללא ספק שונאת לקוחות, במיוחד את אלו שמחפשים את הדברים האיכותיים ביותר במבצע.

מר האמפריז (ג'ון אינמן) – דמות שמפזרת רמיזות הומוסקסואלית בכל משפט שני, הוא רווק שמתגורר עם אימו וממציא קיצורי דרך יצירתיים כדי לעשות עוד מכירה. מדובר ללא ספק בדמות פורצת דרך, להראות הומוסקסואל בטלוויזיה הבריטית באותם ימים היה דבר בלתי נתפס.

קפטן פיקוק (פרנק תורנטון) – אם היה לכם בוס ישראלי שחשב שהוא מנהל חללית, אבל לא הייתם נותנים לו לנהל דוכן פלאפל. אז קפטן פיקוק עונה להגדרה הזאת בצורה מדויקת. מדובר בבריטי שמתנהג ומדבר כמו קצין בצבא. תפקידו הוא להיות אחראי על העובדים בקומה, אבל הוא בעיקר אחראי על ניסיונות כושלים לפלרטט עם נשים אקראיות ולהיות מקור לבדיחות השנונות של מר האמפריז.

מר לוקאס (טראבור בניסטר) – המוכר החדש בחנות והסייד קיק של מר האמפריז במחלקת הגברים. הוא מעביר את זמנו בפלירטוט עם נשים ומעט מאוד מכירות.

מר גרייס הצעיר – הבעלים של החנות, די מנותק מהמציאות, מלווה במזכירה שלו ודי מנותק מהמציאות (אצלנו הוא כנראה היה שר במשרד שקר כלשהו).

מדובר בדמויות שכל בריטי במעמד הבינוני הסובל היה יכול להזדהות איתן. כאלו שמשלבות את ההומור הבריטי העוקצני כנגד דמויות סמכותיות מיושנות. במובן מסוים יש דמיון רב לסרטי הבורקס הישראליים.
הרי כמעט כל סרט של זאב רווח עוסק במלחמת המעמדות. פשוט פה, במקום אשכנזים ומזרחיים יש לנו בריטים עניים מול בריטים שיש להם יותר כסף משכל. אבל בדיוק כמו בסרטים של זאב רווח – העני תמיד מנצח איכשהו.

מיטב הרמיזות בסדרה:

אחרית דבר – כל סדרה טובה חייבת להסתיים

אלו כמובן רק חלק מהדמויות, אבל במבט רחב יותר אפשר לראות שמדובר בדמויות שמייצגות את החברה הבריטית באותה תקופה (אלו שלא קיבלו מקום במיינסטרים). הסדרה חזרה בשנות ה-90 לשתי עונות (ואפילו שודרה שוב בערוץ הראשון). הפעם העלילה הייתה שמר גרייס הוריש להם מלון בכפר והם צריכים לנהל אותו.
למרות שיפור ניכר בכתיבה (קווי עלילה שממשיכים מפרק לפרק בצורה חלקה יותר, ואפילו תפניות עלילה דרמטיות, הקסם כבר לא היה שם והסדרה לא הצליחה. לסיכום אם אתם רוצים ליהנות מסדרת פולחן שנונה, כזאת שלא שמעה על המושג תקינות פוליטית, אז זאת כנראה הסדרה הנכונה.
האם הסדרה עומדת במבחן הזמן? למרות שההפקה נראית די דלה היום, הכימיה המצוינת בין השחקנים והכתיבה השנונה עדיין עוברים מסך (במיוחד בעונות הראשונות).

The post מישהו מטפל בך | האם סיטקום הפולחן הבריטי עומד במבחן הזמן? appeared first on ילדי הקומדיה.

ניר מולד הוא סטנדאפיסט, קומיקסאי, מאייר, אנימטור, תסריטאי ומורה ולא בהכרח בסדר הזה. בגיל 3 שבר את שיא את המיזנתרופיה. כשביקשו ממנו לתקן שתק, הלך לחדר וכתב על זה בלוג ולא יצא עד שיצר את סדרת האינטרנט המצוירת "רפפורט", שבה הפך את חבריו הסטנדאפיסטים למצוירים והם יישארו כאלו עד שיבינו שהמוח, הלב, האומץ והבית תמיד היו אצלם בנעליים. בין לבין כתב סדרות אנימציה וספרים ולגידי גוב, אותו לא הצליח להפוך למצויר. כמיזנתרופ למיזנתרופ שלחתי לו מייל.

 מתי גילית שאתה מצחיק?

"בגיל שנתיים, פלוס מינוס. כל מיני דודים ודודות הגיעו לביקור ולאחר שהתעללו לי בלחיים, התחילו לשאול אותי מה צבע השיער של הנוכחים. לדודה גילה היה צבע חום, לדוד יוסקה היה צבע ג'ינג'י, ואז אמא שלי החליטה לשאול אותי מה צבע השיער של אבא – שזו שאלה בעייתית כי אבא היה קירח, אז חשבתי וחשבתי, ולבסוף הודעתי: צבע מצח".

 מה הוא שיא המיזנתרופיה?

"לתלות שלט 'זהירות מדרגה' בכניסה למשרפות באושוויץ. וגם לזרוק בקבוק תבערה על גן ילדים ולקבל על זה 6 חודשי עבודות שירות, כי הילדים הם בסך הכל כושים, נו ביג דיל".

 מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

"תלוי באיזה תחום. בתור קריקטוריסט וקומיקסאי הושפעתי בעיקר מדודו גבע, זכר ברווז לברכה, ומהגאונים הגדולים של MAD: דון מרטין, סרג'יו אראגונס ועוד. עברתי לצייר גג-קרטונז לאחר שנחשפתי ל-Far side של גארי לארסון הענק ולג'ון קלהאן ז"ל, ואני מעריץ את עבודותיו של שותפי לסדרת 'שלפוחיות', עמוס אלנבוגן. בתור תסריטאי גדלתי בעיקר על מונטי פייתון וכמעט כל קומיקאי בריטי משנות השבעים ועד היום, ובסטנדאפ אני קשור רגשית לסיינפלד, לארי דיוויד ולואי סי.קיי, אבל גם לכמה סטנדאפיסטים פחות מוכרים כמו דאג סטאנהופ".

 בתור מורה לקומיקס ואנימציה אתה ודאי חשוף לפיתויים רבים. ניהלת פעם רומן עם דמות מצוירת?

"היה לי פעם סטוץ עם דלעת מצוירת, אבל אני לא יכול להרחיב. עדיין אין התיישנות על חלקים נבחרים מקריירת ההוראה שלי, לצערי. מה שכן, חלק מהדמויות המצוירות שליוו את חיי היו ונשארו חברי הטובים, למשל מומינטרול, פו הדב וג'סיקה רביט, אבל איתה זה קשר יותר פיזי".

 מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

"יש כמה אנשים מוכשרים בטירוף בארץ, הבעיה היא שלא תמיד שומעים עליהם. ב'רפפורט' יוצא לי לעבוד עם אנשים כמו בוב זאבי, שמעון ראיצ'יק, מיכל קירזון ואנשים נוספים שלא מוכרים לכל בית אב בישראל, כי הם לא מופיעים ב'צחוק מעבודה'. זה לא אומר שהם לא טובים, בדיוק להפך – הם קומיקאים שלא מסתפקים בדחקות, אלא מנסים לשרבב למופע שלהם גם אמירות ותובנות.   רוב הקהל בארץ עדיין מעדיף גגים בנוסח 'מכירים את זה ש' על פני הומור מורכב יותר שגם גורם לך לחשוב, אבל אני מאמין שיש מקום לכל יוצר שמוכן לעבוד קשה ולהצחיק".

 בתור היוצר של סדרת האינטרנט "רפפורט". אילו התנהגויות לדעתך צריכות להיות מוכרות כמחלת נפש?

"יחסי סאדו-מאזו עם חפצי יודאיקה. רודאו לחולי אוסטאופורוזיס. טורניר דוק לחולי פרקינסון, והכי גרוע: הצבעה לציפי לבני".

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=4nHGKGsV2jU&feature=youtu.be]

 איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?

"אצטרובל. במופע הראשון של 'אנטיגיבור', הסטנדאפ שלי, עמדתי כמעט עשר דקות וניסיתי להבין עם הקהל איך בנאדם מביט בדבר הזה ומחליט לקרוא לו אצטרובל. בסוף הורדתי את הקטע כי הוא היה ארוך נורא, אבל הפכתי אותו לפרק בסדרת האנימציה 'גוגי ומגוגי'".

 כתבת ללילה גוב 2. תוכל לתת לנו ספוילר איך זה נגמר?

"זה נגמר כשהעונה ירדה, מוקדם מהצפוי. כולנו השתוללנו שם עם שירים וסקצ'ים ורעיונות נהדרים, והקהל העדיף לראות ריאליטי. שייחנקו. עבורי זה היה כיף אדיר וחלום שהתגשם – לכתוב שירים לגידי גוב, שהיה גיבור ילדותי, ולהכניס לפריים טיים בפעם הראשונה (ולא האחרונה) את המשפט 'חציל ענק עם נצנצים בצבע בורדו'. קצת העיבה על התקופה היפה הזו ההתפוצצות של המעבורת קולומביה, כי אני כתבתי חלק גדול מהבדיחות על אילן רמון. טוב, לא יכולתי לדעת, נכון?".

 מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

If it bends – it's funny,  If it breaks – it isn't

"סתם, זה ציטוט של וודי אלן מ'פשעים ועבירות קלות'. תפיסה קומית? אני מאמין באקסטרפולציה: קח סיטואציה מוכרת, נסה להגחיך אותה ע"י הקצנה שלה והמרה לצורת חיים אחרת. במילים אחרות: פשוט מאוד, זה מסובך".

 באיזו שפה הכי טוב לקלל?

"אידיש. באמת! זו השפה היחידה שבה אפשר להגיד על מישהי שלשכב איתה זה משכב בהמה, וזה עדיין ישמע חינני ומצחיק".

האתר שלו

השלפוחיות שלו

The post ניר מולד – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

נועה אנג'ל היא כוכבת עולה בפייסבוק ועושה גם להפך. היא פרסמה עד היום מיליארד וחמישה סטטוסים, וזכתה לטריליון ו-14 לייקים, מתוכם רק 50% מגברים שרצו שתעשה להם נעים מאחורי האוזן. הסטטוסים הקומיים שלה זכו לשיתוף במקומות רבים, בהם "סטטוסים סחים", "סטטוסים ממש לא סחים", עיתון "לסחי" ועיתון "לסחי עם כסף". נועה אנג'ל אינה סחית. מלבד המקצוע שלה "שריצה באינטרנט" היא עוסקת  גם בתחביביה: כתיבה לעונות קודמות של "מצב האומה", כתיבה למדור הסאטירי "בריחת המוחות" וכתיבה לעיתון הסאטירי "לאשה". הפעם הוחלט לערוך את הראיון בביתה, כלומר באינטרנט.

מתי גילית שאת מצחיקה?

"אני לא כזאת מצחיקה, לצערי. אם אני מנסה לספר בדיחה במציאות ישר נהיה שקט של חדר מתים במכון פתולוגי. את זה חייבים לספר כדי שאנשים לא יתאכזבו. גם ככה כשאני פוגשת אנשים חדשים מהרשת אני שומעת הרבה 'במציאות את יותר כונפה מבאינטרנט'. למה לשבור להם את הלב פעמיים".

את גם אישה וגם מצחיקה. את יכולה להזדווג עם עצמך?

"לא נראה לי. אבל אני מנסה די הרבה האמת ): ".

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עלייך?

"כל מה שעשוי טוב ועובד. מהומור בריטי ועד הומור אינפנטילי, מפגר, גס, המוני, חיקויים עדתיים, קללות, סטנדאפיסטים עם פגיעות מוחיות משוערות וארגזי פרופס. אם זה טוב אז אני ישר מרגישה את הצביטה הזאת בפנים של 'אוי אתם מעולים! תמותו' וזה אומר הכל".

כתבת ל"בריחת המוחות" של מקור ראשון למרות שאת חילונית, את כותבת ל"לאשה" למרות שאת פמיניסטית וכתבת לליאור שליין למרות שאת מצחיקה. מתי התחלת לחבב אתגרים?

"זה לא שאני מחבבת אתגרים כמו שאני חרדה מחוסר ביטחון תזונתי. במילים אחרות, תמורת תשלום סביר אכתוב גם בביטאון החמאס".

מה את חושבת על היוצרים הקומיים של היום?

"שהם בכל מקום, הם עושים את זה ספונטנית, לרובם בכל יש דיי-ג'וב שלא קשור בכלל לכתיבה, וזה נהדר בעיניי. מספיק ללכת לטוויטר ולפתוח את הבוקר עם ציוצי סאטירה נפלאים ומטורפים ואחר כך ללכת ל'תן גאג' ולצחוק מקומיקס של ילד בן 16. יותר טוב מהרבה מצחיקים מקצועיים".

לולא היה פייסבוק היית כותבת על קירות של אנשים? אם כן, אילו כתובות ואילו אנשים?

"הייתי כותבת לסיני גז מ'השאלון' על הקיר באמבטיה: 'למה אנחנו חברים בפייסבוק כבר שלוש שנים ועוד לא שלחת לי שאלון? עכשיו אני שורפת את התשובות שלי על השאלון של ילדי הקומדיה ואף אחד לא יקרא את זה בחיים'. תשים, תשים לינק, נפרגן לו. הוא אח".

איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?

"זה משתנה. כרגע זה גורגונזולה. אני שומעת את אבא שלי שואל כשאני באה הביתה 'ראית את הגורגונזולה שקניתי?' וזה נשמע לי כאילו הוא הציע לי להעביר סיבוב על הכלה הקווקזית שהוא הזמין בדואר".

לא הרבה יודעים, אבל עבדת כטוקביקיסטית בתשלום. איזה טוקבק חיובי היית כותבת לסטלין?

"תפסיקו להשמיץ, אתם בכלל לא מכירים אותו!! ליב סטאלין אלון!!!!!" אגב, פרט טריוויה- סטאלין הוא היפסטר והוא מחק אנשים מרשימת החברים שלו הרבה לפני שהיה פייסבוק".

מה התפיסה הקומית שלך, אם יש כזו?

"מה שכתוב על תווית ממוצעת של חומר ניקוי: לנסות קודם את החומר בפינה נסתרת, ואם זה עובד, להפיץ אותו לעולם. ואם זה הופץ בעולם אבל לא באמת הצליח לתפוס, אז אני לגמרי בעד לירות בקהל הסחי המעפן הזה ולהחליף אותו בקהל חדש. אגב גם סחים זאת מילה מצחיקה".

איזה אוכל את הכי אוהבת להקיא?

"שייק ירוק ביתי עם פטרוזיליה, כוסברה, אגס ומלפפון. זה בריא מאוד וזה כבר די נראה כמו קיא אז זה חוסך לי את האקט".

נועה אנג'ל בקפה דה מרקר

נועה אנג'ל בפייסבוק

השאלון

The post נועה אנג'ל – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.