The post מסיבוב הפרידה של Hacks ועד לבכורה של דוקטור מרטין: כל הקומדיות שאסור לפספס באפריל appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>אפריל הוא האכזר בירחים, אמר המשורר ת"ס אליוט, אבל הוא לא היה קומיקאי. אז מה הוא מבין? אז מה יש בחודש אפריל? הומור שנון, אנימציה פרועה ודרמות קומיות אנושיות: מעלילותיה של הקומיקאית אגדית מהאקס ועד למנתח עם פוביה מדם בד"ר מרטין. זה מה שמחכה לכם על המסך:
איפה ומתי: החל מה-10.4 ב-yes וב-HOT (בצמוד לשידור בארה"ב). זמין ב-VOD בשעות הבוקר.
איפה ומתי: החל מה-10.4 ב-yes VOD.
הערה: חלק מהתכנים עשויים להיות זמינים גם בשירותי ה-VOD של סלקום TV ופרטנר TV (כמו "הקס 5") בהתאם להסכמי השידור.
The post מסיבוב הפרידה של Hacks ועד לבכורה של דוקטור מרטין: כל הקומדיות שאסור לפספס באפריל appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>The post קומדיות המלחמה הטובות ביותר | לצחוק כשהכול מסביב מתפוצץ appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>
המלחמה עם איראן היא ממש כמו סרט המשך שאף אחד לא ביקש. היא גורמת לנו לחרדה, מתח אבל גם שעמום. כי בואו נודה בזה – בין אזעקה לאזעקה אין לנו ממש מה לעשות חוץ מלגלול בנייד, להתעדכן בחדשות ולצלול לאכילה רגשית. אז כדי להעביר את הזמן, אספנו עבורכם את קומדיות המלחמה הטובות ביותר, לטעמנו. מוזמנים להציע משלכם. מ"רעם טרופי" ועד "מ.א.ש" – לפניכם הסרטים שהופכים גנרלים לקריקטורה וטילים לפאנץ’־ליין.
מעטים הסרטים שמעיזים לצחוק גם על מלחמה, גם על הוליווד וגם על האגו של שחקנים, אבל "רעם טרופי" עושה את כל זה ובגדול. את הסרט ביים, הפיק וכתב בן סטילר, שמגלם כוכב אקשן מזדקן ומפונק. לצידו מופיעים רוברט דאוני ג'וניור כשחקן שעובר ניתוח פיגמנטציה כדי "להיכנס לדמות" של חייל שחור, וג'ק בלאק כקומיקאי גס רוח שמכור לכל מה שאפשר להזריק או להסניף. העלילה מתחילה כהפקת ענק על מלחמת וייטנאם שיוצאת משליטה תקציבית. הבמאי המתוסכל מחליט להשליך את השחקנים לג’ונגל אמיתי כדי להשיג אותנטיות. רק שהג’ונגל הזה מלא במורדים אמיתיים שלא שמעו על אודישנים.
הכיף הגדול בסרט הוא הפער בין הדימוי העצמי של הכוכבים לבין המציאות הכאוטית. "רעם טרופי" יורה בדיחות על תעשיית האוסקר, על פוליטיקלי קורקט ועל האובססיה ל“חשיבות אמנותית”. זו קומדיה מצחיקה כי היא חסרת פחד ותוקפת כל פרה קדושה. ומעבר לגגים הפרועים והאפקטים של הפיצוצים, יש תסריט חד שמבין את הז’אנר שהוא מפרק. זו סאטירה חכמה על הצורך שלנו להרגיש גיבורים, גם כשאנחנו בעיקר שחקנים בתחפושת.
לפני שהפכה לסדרה מיתולוגית, מ.א.ש היה סרט קולנוע חצוף ומרדני שביים רוברט אלטמן על בסיס רומן משנת 1968. העלילה מתרחשת בבית חולים שדה במלחמת קוריאה ועוקבת אחר צוות רופאים שמתמודד עם שטף בלתי נגמר של פצועים, ועם שעמום קטלני בין ניתוח לניתוח. במרכז נמצאים הוקאיי פירס (דונלד סאת'רלנד) וטראפר ג’ון (אליוט גולד), שני רופאים מבריקים עם משמעת עצמית של תלמידי תיכון ביום האחרון ללימודים.
העלילה בנויה כאוסף אפיזודות: ניתוחים דחופים, מתיחות על אחיות וקצינים ותחרויות ספורט שנועדו לשחרר קיטור. אלטמן יצר סרט שמרגיש כמעט דוקומנטרי, עם דיאלוגים חופפים ואנרגיה כאוטית, מה שמעניק תחושה שהכול קורה בזמן אמת. ההומור כאן שחור ומריר, אבל גם אנושי מאוד. בניגוד לסרטי מלחמה אחרים, הדמויות במ.א.ש מסרבות להפוך לקלישאות פטריוטיות. הן צוחקות על המערכת, על הדרגות ועל עצמן. מתחת לבדיחות הקורעות מסתתרת אמירה אנטי־מלחמתית חדה: כשהמציאות כל כך אבסורדית, הצחוק הוא לא מותרות אלא מנגנון הישרדות.
אם אתם חושבים שהמלחמה הזאת מנוהלת על ידי אנשים לא ממש יציבים, אז כבר ב-1964 "ד"ר סטריינג'לאב" הציגה את זה על המסך. העלילה נפתחת כשגנרל אמריקאי פרנואידי מורה על מתקפה גרעינית נגד ברית המועצות בלי אישור, ומכאן הכול מתגלגל לעבר אפוקליפסה גרעינית. רוב הסרט מתרחש בחדר מלחמה אחד, שבו נשיא ארצות הברית, יועציו ומדען גרמני אקסצנטרי מנסים לעצור את הבלתי נמנע.
את שלוש הדמויות המרכזיות מגלם פיטר סלרס בווירטואוזיות קומית, כולל המדען סטריינג'לאב עם היד הסוררת שמדי פעם מצדיעה מעצמה בסגנון "הייל היטלר". ההומור קר ומדויק, והדיאלוגים נעים בין ביורוקרטיה מגוחכת לאימה קיומית. זו קומדיה מצחיקה כי היא מציגה את סוף העולם כתקלה משרדית, ותוך כדי היא חושפת את האבסורד שבמרוץ החימוש. סטנלי קובריק, הבמאי, מצליח לגרום לנו לצחוק ואז להרגיש קצת לא בנוח עם זה, וזה בדיוק הכוח של סאטירה גדולה.
בזמן שפסקול של מבצע "שאגת הארי" אצלנו מרגיש כמו לופ בלתי נגמר של הלהיט החדש מבית פנינה רוזנבלום, בסרט "בוקר טוב, וייטנאם" מי שמכתיב את הקצב הוא שדרן רדיו אחד, אנרגטי וחסר פילטרים. את הסרט ביים בארי לוינסון ובמרכזו דמותו של שדרן הרדיו אדריאן קרונאוור בגילומו של רובין וויליאמס האגדי. קרונאוור מגיע לבסיס צבאי בסייגון ומחליט שהחיילים זקוקים לפחות מארש צבאי ויותר רוקנרול, בדיחות וחיקויים.
העלילה עוקבת אחר ההתנגשות בין הרוח החופשית שלו לבין המערכת הצבאית הקפדנית שמעדיפה אווירה מאופקת וצייתנית. וויליאמס מאלתר חלק גדול מהשידורים, והאנרגיה שלו מדבקת גם אחרי כמעט ארבעה עשורים. לצד ההומור הפרוע, הסרט מציג גם את הפער בין הדימוי הרשמי של המלחמה לבין המציאות בשטח. זאת קומדיה מצחיקה כי היא בנויה על כריזמה מתפרצת ופאנצ’ים מהירים, ולצד זאת היא משלבת לב וחמלה. "בוקר טוב וייטנאם" מזכירה לנו שהומור יכול להיות אקט של מרד קטן, ובעיקר חיבוק לחיילים שזקוקים להפוגה.
נדיר למצוא קומדיה שמתרחשת בגרמניה הנאצית ומצליחה להיות גם משעשעת וגם נוגעת ללב, אבל ג'וג'ו ראביט עושה זאת בחן מפתיע. את הסרט ביים טאיקה ואיטיטי שמגלם בו גרסה הזויה ומגוחכת של היטלר – החבר הדמיוני של הילד ג’וג’ו. ג’וג’ו (רומן גריפין דייוויס ), חבר נלהב בנוער ההיטלראי, מגלה שאמו (סקרלט ג'והנסון המהממת) מסתירה בביתם נערה יהודייה, והמפגש הזה מטלטל לחלוטין את עולמו. הסרט משלב בין סצנות צבעוניות וכמעט אגדיות לבין רגעים קשים ומטלטלים. "ג'וג'ו ראביט" לועגת לפנאטיות ומציגה את הרודנות כמשהו פתטי, כשילד תמים חושף את השקר שעליו נשענת האידיאולוגיה הנאצית. בד בבד עם ההומור החריף, הסרט מספר סיפור התבגרות עדין ומרגש, ומוכיח שגם בתוך תקופה החשוכה ביותר בהיסטוריה הייתה גם אנושיות. בסופו של דבר, הצחוק כאן אינו על הקורבנות של השואה, אלא על האבסורד של המלחמה.
The post קומדיות המלחמה הטובות ביותר | לצחוק כשהכול מסביב מתפוצץ appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>The post אלכס חודיאקוב – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>אלכס חודיאקוב הוא סטנדאפיסט ישראלי המתמחה בהומור שחור — כלומר, המקומות שבהם הקהל מתלבט אם לצחוק, לבכות או לבדוק איפה היציאה. חודיאקוב מופיע בעברית, באנגלית וגם ברוסית (טוב לקו"ח), ומוכר מהופעות במועדונים וברים ברחבי הארץ, בין היתר בליינים של סטנדאפ באנגלית בתל אביב ובהופעות עצמאיות, בין היתר ברוסטים, שבהם אפשר להעליב אנשים ולא להתקנסל. החומרים שלו נוגעים במלחמה, צבא, דת, גזענות, זוגיות וחתולים — כי גם בהומור הכי שחור צריך חיה פרוותית — ומשלבים רפרנסים תרבותיים ומבט קר על החברה הישראלית. חודיאקוב לא מכוון לקונצנזוס ולא מנסה להיות מסחרי; הוא בוחן שוב ושוב עד כמה רחוק אפשר ללכת לפני שהקהל מחליט אם לצחוק, להזדעזע, או לצחוק ואז להזדעזע שהוא צחק. ילדי הקומדיה שאלו אותו שאלות כדי שלא יירד עליהם.
מתי ולמה החלטת להיות קומיקאי?
"זה התחיל בלי החלטה רשמית.
אחרי שחזרתי מדרום אמריקה עבדתי כמאבטח בבתי שרים בירושלים. במשמרות לילה הייתי כותב שירים מצחיקים, וחלק מהם התפרסמו אז ב-Ynet Digital.
"אחד המאבטחים קרא את השירים, אהב אותם, והציע לי לכתוב בדיחות לסטנדאפיסט שהיה אז בתחילת הדרך — יוחאי ספונדר. כתבתי לו תקופה קצרה, אי שם ב-2010, ומעולם לא פגשתי אותו.
"כמעט עשור אחרי, כשעברתי לתל אביב, פגשתי אותו במקרה בבר שכבר נסגר — הדאנסינג קאמל. הצעתי שנעבוד יחד, והוא הציע לי (ובצדק) להתחיל לעשות סטנדאפ בעצמי. התחלתי להופיע באנגלית, אחרי כמה חודשים עברתי לעברית — ורק אחר כך גם לרוסית. בדיעבד, זו הייתה פחות החלטה ויותר שרשרת של טעויות מוצלחות".
איך הגעת להומור השחור?
"לעבר הצבאי שלי יש השפעה ישירה על סוג ההומור שלי. ביחידות קרביות הומור שחור הוא שפת אם — דרך לפרוק לחץ ופחד. מה שתמיד מוזר לי זה שדווקא אנשים שנעלבים בשם לוחמים או חללים הם לא פעם כאלה שמעולם לא שירתו ביחידות קרביות. בצוות מתחתיי, מרץ 5, היו שרים אחד לשני “שירי הלוויה” — התקווה, נסיך קטן. זה לא היה זלזול, אלא מנגנון הישרדות.
"גם הסטנדאפ שצרכתי אחרי הצבא השפיע מאוד — בעיקר סטנדאפ אמריקאי, שהיה הרבה יותר שחור ופחות מתנצל מהסטנדאפ הארץ־ישראלי".
מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?
"בעיקר סטנדאפ אמריקאי: ג'ים ג'פריז, לואי סי. קיי, ביל בר ואדי מרפי. כשהייתי ילד — רועי לוי.
היית ברוסטים. מה הדבר הכי מעליב שאמרת?
"ניצחתי רוסט שמעולם לא שודר. בגמר הייתי מול סטנדאפיסט שאני מאוד מעריך ואוהב מקצועית. שלפתי במקום בדיחה על אשתו ועל המשקל שלה — והיא הייתה בקהל. התנצלתי אחר כך אישית, אבל היחסים לא חזרו לקדמותם. אני מצטער שככה זה נגמר, אבל אלה החוקים של הפורמט.
"בדיחה שכן אפשר לצטט כאן היא עלאיברהים נג׳ר:
'הרבה סטנדאפיסטים הופיעו לחיילים. הוא היחיד שהופיע לחטופים — כי היה יורד למרתף'".
.
יש קומיקאים שאתה מעריך בסצנה של היום?
"אני מאוד מעריך את שחר חסון. לא סתם הוא הכי גדול בארץ — הוא עובד כל הזמן, חושב רוב הזמן רק על סטנדאפ, וסוגר הופעות גם בשלוש בלילה.
"איתי לוי הוא החבר הכי קרוב שלי בסצנה. החיבור בינינו מבוסס על אובססיה לסטנדאפ. כשאני מרגיש שאני הסטנדאפיסט הכי גרוע בארץ, הוא מחזק אותי ואומר: “נכון”.
"איתי עמוס — בעיניי, ורק בעיניי. לא רואה, אבל רואה את המציאות הכי ברור מכולם.
ניר גורן — חדש יחסית, מאוד מצחיק אותי, עם המון פוטנציאל.
וכמובן — יוחאי ספונדלר.".
מה הכי מצחיק אותך בחתולים?
"אני אוהב הכול בחיה הזאת. יש לי הסתייגות מסוימת מחתולי ספינקס, אבל גם אותם אני מעדיף על כלב.
החתולה שלי ממש שמנה, ואני אוהב אותה כי היא שמנה — ואין לה פודקאסט".
מה היית ממליץ לסטנדאפיסט מתחיל?
"לכתוב יותר, להופיע יותר, ולעזור למנהל הליין להביא קהל.
אני סוגר עכשיו 925 הופעות מאז שהתחלתי לספור, לפני ארבע וחצי שנים — ואין לזה קיצור דרך.
"שווה לנסות להופיע גם בשפות אחרות, לפתוח במה משלכם, ולהיות נחמדים לאנשים מסוימים — למרות שאני בעצמי שרפתי וממשיך לשרוף גשרים. סטנדאפיסטים שעושים בעיות, לא עוזרים בקהל ומתלוננים כל הזמן — לא מתקדמים".
איך אתה מרגיש כשהקהל לא מקבל את ההומור?
"כשהתחלתי הייתי הולך עוד יותר שחור, עוד יותר גס, ומנסה לעבור עוד גבולות.
היום אני עושה פחות או יותר אותו דבר — אבל מאשים את עצמי, לא את הקהל".
איזו מילה מצחיקה אותך?
"פופיק. אבל אני לא אומר בהופעות".
בהומור שלך יש גם הרבה משחקי מילים. איך זה משתלב?
אני אוהב משחקי מילים. יש לזה סלידה בסטנדאפ, אבל לא אכפת לי. לפעמים משחק מילים אחד הופך בדיחה מאוד שחורה לבדיחה מקובלת.
ההומור שלך לא מסחרי. איך אתה מתמודד עם זה?
"האמת? אני עדיין לא ממש יודע. אני רואה את אלעד גלעדי ממלא אולמות ומקווה להגיע לשם. אני מציין אותו כי הוא הכי קרוב אליי בסגנון.
אנחנו מדינה קטנה, וכדי להצליח צריך הרבה אנשים שיאהבו אותך. הבעיה היא שאני לא מחבב אנשים באופן כללי, אז אני מבקר את כולם — דת, צביון דתי, שוביניזם. זה מצמצם קהל, אבל זה מי שאני על הבמה.
בהתחלה שילמתי מחיר על חוסר ניסיון – אפילו קיבלתי אגרוף על הבמה. היום אני עדיין מקווה להופעה טובה — פשוט עם יותר שליטה ופחות פגיעות מיותרות.".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים, והאם אתה עם אלעד גלעדי?
"מאוד מקווה שאני עדיין אהיה בחיים ועושה סטנדאפ. ושהאולמות יהיו מלאים, עם הקהל הנכון".
מתי ההופעה הבאה?
"הופעה מלאה ב־בר גיורא:
11.2 | 21:00
שעה ורבע, חימום של איתי לוי.
חומר חדש: זוגיות, פחד מחתונה ומילדים, הייטק — וכמובן חתולים:.
The post אלכס חודיאקוב – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>The post גוזף גולד – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>הסטנדאפיסט ג'וזף גולד נולד כאישה בסמרקנד שבאוזבקיסטן, וגדל בין ישראל לארצות-הברית, בעיקר בקווינס שבניו-יורק — מקום שבו אתה יכול למצוא גם צבי נינג'ה וגם ילדות מורכבת. הילדות והנעורים שלו עברו בתוך מציאות משפחתית וחברתית מורכבת, שהשפיעה עמוקות על דרכו, אבל לפחות היא סיפקה חומר למופעים.
בתהליך ארוך של גיבוש זהות ועצמאות יצירתית, גולד פנה לעולם הסטנדאפ מתוך צורך לבטא אמת אישית בלי מסכות — ולהפוך חוויות כבדות לחומר אמנותי חי. גולד עוסק בעבר קשה, זהות ומיגדר, כאב נפשי, התמודדות עם טראומה, דיכאון, מצבי חיים קשים, חוויות אישיות ועוד — בקיצור, כל מה שעושה כיף במסיבות.

מתי החלטת להיות סטנדאפיסט?
בגיל 27 אחרי פרידה קשה והתפרצות הטראומה שלי. איבדתי הכל ולא היה לי מה להפסיד יותר.
עברת שינוי זהות מגדרית. מה מצחיק בזה?
ואוו מה לא מצחיק בזה? ללכת לחוג mma ולהילחם עם גברים שכל היום יורדים על טרנסג'נדרים ונשים ובוזמנית אין להם מושג שהם הולכים מכות עם אישה עם זקן, ולא מבינים איך אני יותר קטן ורזה מהם ולא נשבר או מתרגש מכל מכה כמוהם.
מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?
ביל בור, לואי סי קיי, יונתן ברק, שלום אסייג, ובורא עולם, הקומיקאי הראשי של העולם עם ההומור הכי טוב.
חלק ניכר מהחומר שלך על טראומה. היית ממליץ לאנשים לעשות סטנדאפ גם בלי טראומה?
כמובן. בלי קשר לטראומה, סטנדאפ זה עולם מטורף שממלא את הנשמה בהמון אור.
את מי אתה מעריך בסטנדאפיסטים של היום?
שאלה מורכבת עבורי. לא יכול להצביע על מישהו ספציפי. אבל אם אני מדבר בכללי, מדהימ אותי היכולת שלהם לא לוותר בקלות, לא לעצמם ולא לסביבה. העולם קורס והם ממשיכים להגשים את החלומות שלהם. זה משהו שאני לומד ליישם היום. בגלל שגדלתי כל כך עקום ויש כל כך המון מורכבות והישרדות בחיי האישיים, אז זה משהו שמאוד חסר לי. זו אחת הסיבות למה אני במיוט בענף הזה, אני עוד לא יודע איך לקדם את עצמי ולא לוותר בקלות. אז באמת שאני מוריד כובע לסטנדאפיסטים שעושים דרך מדהימה, כל אחד בדרכו האישית ומגיעים לפסגות שלהם.
נולדת באוזבקיסטן. איך היית משווה את ההומור האוזבקי לישראלי?
וואלה לא יודע. אני בוכרי שנולד שם אבל לא מכיר את ההומור שלהם.
מי אושיית הרשת האהובה עליך?
אין לי. אני נרתע מהדברים האלה. פה ושם גולש בטיקטוק אבל אין מישהו שאהוב וגם אם היה אז ירד לי ברגע שראיתי שזה כבר נהיה עוד טרנד דבילי, שעושים הכל למען צפיות… לא יודע כולם נהיו אותו דבר בדור הזה.
מה הטיפים שלך לסטנדאפיסטים מתחילים?
לא לעשות את הטעויות שאני עשיתי. לא להיכנס לפינות מיותרות, לא לחפש חברים. פשוט לבוא, להופיע, לגשש בשקט את מה שקורה סביב ולבחור את המסלול האישי שלך. להתמקד בו, לא לוותר, ותמיד ללמוד בדרך מכל דבר. לא להיות סגור בראש, לפתוח אותו, לחשוב מחוץ לקופסא, ולהיות פתוח לקבל ביקורות ולהשתפר. לזכור שאתה לא כאן רק לעצמך, אתה נותן שירות דרך ההומור ואם הקהל לא צוחק זאת לא הבעיה שלו, אלא שלך ויש לך על מה לעבוד. אין מקום להיעלב ולקחת הכל אישי, חוץ ממתי שאנשי כוח דורכים עליך ומנצלים את המעמד שלהם בצורה לא נכונה. ללמוד לשים גבולות ולא לתת להם לנצל את התמימות שלך. לשמור על הנשמה, לא הכל בכל מחיר. ואם את אישה, אז זהירות עם ישיבות כתיבה פרטיות. תמיד לעשות רק במקום ציבורי כשיש עוד אנשים. אני נפלתי בפח חזק וזה ריסק לי את הנפש. יש המון זאבים בתחום. ולהמשיך, ולהמשיך! לא לוותר.
מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?
וואלה אין. המוח שלי יודע להפוך כל דבר למצחיק. אז אין משהו ספציצי
אם לא היית סטנדאפיסט, איפה היית רוצה להתראיין?
לא להתראיין אבל כן הייתי רוצה להשתתף בפודקאסט של בן בן ברוך ולספר את הדרך שלי בחיים, לספר את הסיפור שלי. אולי זה ידבר למישהו שצריך עוד זווית, עוד דרך לצאת מחושך ולא לוותר לו.
The post גוזף גולד – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>The post מי זה מריו אדריון – הסטנדאפיסט הגרמני שמגיע לארץ? appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>
בעוד כשבוע יגיע לארץ הסטנדאפיסט הגרמני מריו אדריון. למרות שהשם כנראה לא אומר לכם הרבה, הוא כבר הגיע לסולד אאוט ל-3 מתוך 4 הופעות, אז כנראה שיש לו מעריצים בישראל. לרגל ההופעה והעובדה שהוא מגיע לכאן, בואו נכיר את הגרמני החביב הזה ונחקור את הסגנון הקומי שלו.
מריו נולד בגרמניה הדרומית, במקום שגם אלוהים לא יכול לאיית את השם שלו בצורה נכונה.
הוא התחיל את דרכו כדוגמן מצליח. אבל אחרי מעבר לארצות הברית, הוא עשה מהלך שאף דוגמן כנראה לא עשה: הוא הפך את החיים האישיים שלו – הדוגמנות, המבטא, הזהות הגרמנית, ואפילו הזוגיות שלו עם יהודייה – למופע קומי ייחודי. הנישואין שלו הפכו לגאג קומי חוזר שבו הוא מספר שזה נותן לו חסינות לצחוק גם על יהודים. בנוסף ההומור שלו כולל לא מעט רפרנסים לרייך השלישי והומור אבחנתי על התרבות האירופית (בדגש על הבדלי האופי בין גרמניה לשאר אירופה).
"אני נשוי ליהודייה, מותר לי לצחוק על יהודים בתור גרמני, לסבא שלי אסור, אבל זה קשור לזה שבגללו יש פחות יהודים בגרמניה, לא משנה, זה סתם משהו קטן שקוראים לו השואה".
זה בהחלט נשמע כמו קטע של רובין ויליאמס, לשניהם הייתה יכולת לצחוק על השואה, יהודים ופוליטיקה
כמעט מבלי לפגוע. אבל הוא מגיש את זה בצורה שונה – פחות וירטואוזי על הבמה – הוא לא שחקן שזכה באוסקר, אבל הוא לא פחות חד על הבמה.
Trump vs Hitler
ישנה דילמה נצחית בעולם הסטנדאפ – האם לצחוק על פוליטיקה? ואם כן איך לעשות את זה?
חלק אומרים שברגע שאתה עושה את זה אתה מאבד חצי מהקהל, פשוט כי הוא מתחיל לשנוא אותך.
אבל מריו לוקח את המוקש הזה שנקרא סטנדאפ פוליטי, ומצליח לפרק אותו לחתיכות קטנות ומצחיקות.
איך הוא עושה את זה? הנה הניחוש לגבי המתכון.

הוא צוחק על הגרמנים עצמם בלי בושה, הוא בא בגישה של עשינו דברים נוראיים, אבל אנחנו כל כך נחמדים, הייתם מאמינים שגרמנו למוות של עשרות מיליונים וכבשנו את אירופה?
הוא גם לא חושש להיכנס בפוליטיקאים כמו טראמפ ופוטין כדי להראות את הגיחוך בקבלת ההחלטות שלהם. יש אצלו תובנות פוליטיות אבל לא כאלו שגורמות לך להגיד: הוא מצביע למפלגה הזאת.
כולם נוראיים מבחינתי, אני פשוט יודע להציג את זה בצורה מצחיקה ומלאת חן גרמני.
No Hugs, No emotions
אפשר לומר בצורה כמעט גורפת שכמעט לא מגיעים לכאן אמנים בינלאומיים בשנה האחרונה.
הוא יגיע, אולי בגלל רגשות אשם ואולי זה כי לא אכפת לו מחרם אחרי שהעם
שלו עשה דברים קצת יותר גרועים.
ההומור של מריו מתכתב עם ההומור של בילי ווילדר – שחור, אפל והופך כל דבר נוראי שקרה למצחיק.
אז אתם רוצים ליהנות מערב שכולל קצת תרבות גרמנית, הומור שחור וקומדיה איכותית, אז בהחלט כדאי לצפות בחלק מהקטעים שלו, או אפילו להיכנס לרכבת ולנסוע להופעה משחררת ומצחיקה.
קראו עוד:
סטנדאפ שאחרי מלחמה: האם הענף מתאושש כשהתותחים לא רועמים?
מיהו רג'י וואטס – קומיקאי או מוזיקאי? ויש גם קופון בסוף
ההצדעה הנאצית של מאסק

יום חמישי, 29/05/2025 | 21:30
תל אביב | זאפה תל אביב
מחיר כרטיס: 155 שקל
The post מי זה מריו אדריון – הסטנדאפיסט הגרמני שמגיע לארץ? appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>The post דני דה ויטו – 80 שנה, 4 קטעים קומיים גדולים לפחות appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>דני דה ויטו מתנשא לגובה של 1.47 מטרים בלבד, ולמרות קומתו הקטנה ההומור שלו גדול מהחיים. השחקן, הבמאי והמפיק האמריקאי, דני דה ויטו, שחגג בשבוע שעבר 80, ידוע בסגנון הקומי הייחודי שלו שמשלב קומדיה שחורה, סאטירה, סלפסטיק ופארודיה. דה ויטו, שזכה להצלחה עצומה בשנות ה-80 וה-90, פרץ לחיינו בסרט זוכה האוסקר "קן הקוקייה". מאז הוא כיכב בלהיטי קולנוע כמו "תאומים", "מלחמת רוז ברוז" ו"מטילדה", ואפילו גילם את הפינגווין המרושע ב"באטמן חוזר". גם על המסך הקטן הוא כבש אותנו עם סדרת המופת "פילדלפיה זורחת".
עם השנים דה ויטו התברג כאחד משחקני הקומדיה האייקונים ביותר בהוליווד בשל המראה המיוחד שלו, המבטא עם הניחוח האיטלקי וההומור המשובח. הוא לרוב מגלם דמויות קיצוניות במצבים אבסורדיים, כשהוא מצליח לאזן בין אלמנטים של ציניות וחן, וגורם לצופים להרגיש כלפיו דחייה ובו זמנית להזדהות איתו. לכבוד יום ההולדת ה-80 שלו, הנה כמה מהרגעים הגדולים ביותר שלו.
קראו עוד:
סדרות הקומדיה הטובות ביותר בכל הזמנים
הקלישאה של כוכב הילדים המתוסבך
להירשם לניוזלטר:
אי שם בשנת 2013, כשנשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה ביקר בישראל, הוא נפגש עם בנימין נתניהו בשדה התעופה ובצעד נונשלנטי הוריד את הג'קט. ביבי ניסה לחקות אותו כדי להיראות "מגניב", אבל הרגע הזה זכה לפארודיות על כך שהוא מזכיר את הסצנה מהסרט "תאומים" בכיכובו של דני דה ויטו. ב"תאומים", דה ויטו מגלם את וינסנט, אחיו הלא חוקי של ג'וליוס (ארנולד שוורצנגר), שהקשר בין המראה החיצוני של שניהם מקרי בהחלט. הסצנה שבה הם נפגשים בפעם הראשונה היא אחד הרגעים המשעשעים ביותר – וינסנט, שגדל בסביבה קשה ומורכבת, נפגש לראשונה עם אחיו הענק והחזק – ג'וליוס, האיש שנהנה מהחיים. כל השיח ביניהם מצחיק בזכות הפער האדיר בין הדמויות: האח החסון והמעודן מול האח הקטן והמניפולטיבי. השנינות וההומור שנובע מההבדלים הפיזיים ביניהם הופכים את הסצנה לבלתי נשכחת.

מאז שיצא הסרט בשנות ה-90, "מטילדה" קיבל גרסה עדכנית ב-2022 שיצאה בנטפליקס ואפילו מחזמר שכבש את ברודווי, אבל אנחנו נשארים נאמנים לסרט המקורי, בין היתר בזכות דה ויטו. דה ויטו מגלם את האבא המתעלל וגס הרוח של מטילדה, הארי. באחת הסצנות בסרט, מטילדה מחליטה לנקום בו ולמרוח דבק על הכובע שהוא נוהג לחבוש. כשהוא חובש את הכובע ומבין שהוא נתקע ונדבק לראשו, יש תחושה מצד אחד של סיפוק ומצד שני גם רחמים כלפיו. וזאת גם הגדולה של דה ויטו, שגם כאשר הוא מגלם דמות מרשעת, הוא עדיין מעורר אמפתיה.
עם 16 עונות וכשהיא משודרת עד היום מאז 2005, "פילדלפיה זורחת” שברה את השיאים של קומדיות אלמותיות כמו "סיינפלד" ו"חברים". אחת הסיבות להצלחה של הקומדיה העוסקת בארבעה רווקים שמנהלים פאב, היא בזכות דה ויטו. בסדרה דה ויטו מגלם את פרנק, הבעלים של הפאב ובעל חיבה מוזרה לנשק .
הדמות של פרנק מתאפיינת בחוסר טאקט וחוסר בושה, עם הומור גס ופרובוקטיבי. דה ויטו מבצע את הדמות בצורה כל כך אותנטית, שקשה להאמין שמדובר בדמות בדיונית.
הנה כמה מהרגעים הכי מצחיקים של דה ויטו בסדרה:
ממש לאחרונה עלתה המיני סדרה "פינגווין" המתמקדת באויבו של באטמן ששואף להשתלט על גות'אם. מי שמגלם את אוסוולד קובלפוט, הוא קולין פארל – ששונה כמעט ב-180 מעלות מהפינגווין המקורי, הלא הוא דני דה ויטו. באחת הסצנות הזכורות ב"באטמן חוזר", הפינגווין (דה ויטו) נפגש עם העוזרים שלו כשהוא מגיע לפגישה על גבי סירה בצורת ברווז (פינגווין שט בתוך ברווז – אין תסריט גאוני מזה). "התגעגעתם אליי?" הוא שואל חבורת של פינגווינים אמיתיים ואז חושף את המזימה שלו באופן מוגזם ותיאטרלי במיוחד.
דה ויטו מצליח להביא כל דמות למקומות בלתי צפויים, עם שילוב של רגעים דרמטיים, אבל גם מצחיקים להפליא. זהו הומור שמגיע מהמקום של לא לקחת את הדברים ברצינות, ובאותו זמן להחצין את הצדדים המוזרים והפגומים של כל דמות שהוא מגלם.

The post דני דה ויטו – 80 שנה, 4 קטעים קומיים גדולים לפחות appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>The post ערוץ הקומדיות הקלאסיות – שווה ת'כסף? appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>ב-21 לאפריל עלה לו ערוץ הקומדיה החדש – ערוץ הקומדיות הקלאסיות (זמין ביס, סלקום, הוט ופרטנר).
בואו ונראה מה הוא מציע והאם הוא באמת שווה השקעה עצומה של 20 ש"ח לחודש.
תוכלו לפגוש בו מחדש את מיטב סדרות העבר:
נשואים פלוס, משתגעים מאהבה, חופשי על הבר, מי הבוס, הכול נשאר במשפחה, מישהו מטפל בך ועוד סדרות שיצטרפו בהמשך. אז בואו ננצל את החודש החינמי ונגלה איזה סדרות היו עוברות מסך היום ואלו לא.
אתרי קומדיה מצחיקים ועל הומור (קישורים)
הסדרה עוסקת בחייהם של זוג נשוי פלוס כלב שמתגורר בניו- יורק ( פול וג'מי בקמן), מדובר בסיטקום קלאסי של שנות ה-90. אבל לא מהסוג השמרני במיוחד. הלן האנט ופול רייזר הם בעלי כימיה מעולה, למרות שהיום הקצב נראה קצת איטי וחלק מהפאנצ'ים הלכו לאיבוד (במיוחד אם לא גדלתם בשנות ה-90). עדיין אפשר להעריך את הקומדיה ואת הכתיבה האיכותית. מדובר בסיטקום שיש בו לא מעט רגעים דרמטיים והופעות אורח מעולות (שם נולדה לה פיבי בופה). מדובר בקומדיה שכל מי שהיה או נמצא בזוגיות יכול להזדהות איתה בקלות.
למרות העריכה המיושנת והקצב הלא מדהים, מדובר בהומור על זמני שעוסק בזוגיות, הורים וחברים מעצבנים,
לכן היא שווה צפייה נוספת. טיפ קטן – שווה להתרחק מהעונה האחרונה.
הומור וקומדיה בצל המלחמה – הסרטונים והממים מחרבות ברזל שמאפשרים לנשום
אם חשבתם שהחיים שלכם בזבל, אז חכו שתגיעו לבית של משפחת באנדי (דרך אגב, הדמות קרויה על שמו של מתאבק בשם קינג קונג באנדי, הוא אפילו מתארח לכמה פרקים).
קורותיהם של אל, פגי, באד וקלי הפכו לשם בית בישראל בשנות ה-90, איזה ישראלי לא יכול להזדהות עם משפחה ענייה ולא מתפקדת?
ההומור הוא די שחור ולמעשה רחוק מאוד מהסיטקומים שהיו נפוצים בשנות ה-80 ותחילת ה-90.
אין פה סוף שמח, אם הייתם רגילים לסוף שמח והפתרון בסוף של כל פרק במשפחת קוסבי (כן, ביל קוסבי היה נחשב לאבא אידיאלי), אז פה הדברים רק מידרדרים מעונה לעונה עבור אל באנדי ושאר חברי המשפחה.
אם אנחנו מתרסקים, אז לפחות ניקח איתנו עוד כמה אנשים בדרך – זה פחות או יותר מה שקורה בסדרה.
מבחינת ההומור הסדרה בהחלט מחזיקה (במיוחד מהעונה ה-3 והלאה). הקצב מעולה ויש שיפור משמעותי בכתיבה ובביצוע מעונה לעונה – הדמויות ממש מתפתחות.
בנוסף יש בכל פרק אזכורים לתרבות האמריקאית (משחקני פוטבול ועד לתוכניות טלוויזיה), דבר שהופך את ההומור שלה להרבה יותר מורכב ממה שהוא נראה על פני השטח.
האם זה היה נעשה היום? לא, לא ועוד פעם לא!
למרות שמדובר בסדרה מאוד מצחיקה, היא תוקפת לא מעט מגזרים ומגדרים, דבר שאין סיכוי שהיה עובר היום, זה בתוספת ההחפצה של נשים בכל פרק שלישי, הופך אותה למשהו שאי אפשר היה לעשות אותו היום. האם כדאי לראות אותה היום? כן, אבל רצוי להתחיל מהעונות המאוחרות (הראשונות היו יותר חלשות).
הכול נשאר במשפחה נחשבת לאחד מהסיטקומים החשובים בתולדות הטלוויזיה.
היא הייתה הראשונה שנגעה בנושאים כבדים כמו: גזענות, הומופוביה ושוביניזם.
העלילה עוסקת בחייו של ארצ' באנקר (קרול אוקונור), אמריקאי במעמד הבינוני, גזען, מיזוגן וחסר טאקט.
לצידו נמצאת אשתו עידית, הבת גלוריה והחתן שלו מייקל, המכונה ראש כרוב (בגילומו של רוב ריינר הבמאי בתחילת דרכו). ההומור הוא באמת ללא גבולות, ארצ' לא שם על אף אחד, אבל זה לא מגיע מכוונה רעה,
ככה הוא, ככה הוא גדל וזאת דרך החיים האמריקאית עבורו.
הסדרה עדיין מצחיקה, אבל הרבה פחות. קשה להבין את ההקשרים התרבותיים של שנות ה-70 (העולם קצת התקדם מאז), ודברים שנראו ליוצרי הסדרה אז כדרמטיים במיוחד הם דברים שלא מזעזעים אף אחד היום.
קשה לי להאמין שסדרה כזאת הייתה נעשית היום, גזען טוב לב זאת לא בדיוק דמות שמתאימה לתקופה הנוכחית.
אם יש לכם חיבה לסדרות שלא עושות חשבון או לכאלו שלא מלאות בפוליטקלי קורקט, אז בהחלט שווה להשקיע כמה עשרות שקלים בחודש וליהנות ממגוון סדרות ישנות שיגרמו לכם לחייך.
בעתיד יהיו בערוץ עוד מספר סדרות מעולות כמו שלושה בדירה אחת, כן אדוני השר ואפילו ספינת האהבה.
ככה שתוכלו לצלול אל העבר, להעלות זיכרונות ולגלות אם מה שהצחיק אתכם בתור ילדים, תופס גם היום.
נ"ב
אפשר לצפות ברוב הסדרות האלו ביוטיוב בחינם, אבל זה בלי תרגום. אבל הרבה יותר כיף לצפות בהן בטלוויזיה.
ליצרת קשר, ההצעת רעיונות, הזמנת סטנדאפ, הרצאה או הופעה:
The post ערוץ הקומדיות הקלאסיות – שווה ת'כסף? appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>The post <strong>דיקטטורה בקומדיות: הומור שחור תחת דיקטטורה</strong> appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>קראו עוד:
שייקה אופיר האיש שהשאיר אותנו ככה, פוסט אורח מאת עידו הראל
קומדיות מומלצות לצפייה ישירה (קישורים)
"להיות או לא להיות" זו גרסה חדשה לסרטו של ארנסט לוביטש משנת 1942. מל ברוקס מגלם את פרדריק ברונסקי, מנהל תיאטרון בוורשה בזמן הכיבוש הנאצי. הוא מסייע למחתרת הפולנית ומהתל שוב ושוב בקציני הגסטאפו. יש פה מספר אלמנטים מעניינים שכדאי לחקור אותם – הדיקטטורה שמתרחשת על הבמה (הבמאי שמבקש שהדברים יהיו כמו שהוא רוצה) ביחס לדיקטטורה של הנאצים שלא מוכנים להתגמש.
אלמנט נוסף הוא הדרך הקומית שבה מתמודדים עם סיטואציות נוראיות. מל ברוקס נוקט גישה של אם כבר הולכים למות, אז בואו נצחק קצת בדרך. מעל לכל זה אפשר לראות את ההומור האופייני של מל ברוקס, זה שמדבר על חופש מוחלט אל מול התפיסה הנאצית שרדפה הומור חתרני. הסצנה הבולטת ביותר בסרט היא זאת שבה פרדריק מתחזה לפרופסור פולני ונפגש עם מפקד הגסטאפו:
להרשמה לניוזלטר:
"הדיקטטור" הוא עוד דוגמה לדיקטטורה בקומדיות. סשה בארון כהן מגלם את גנרל אדמירל חאפז אלאדין, מנהיג המדינה וואדיה. דיקטטור אופייני למזרח התיכון שמחליט לנסוע לעצרת האומות המאוחדות כדי להראות לעולם שהוא לא כזה נורא. בדרך הוא נחטף ואפילו מתאהב.
כאשר חושבים על דיקטטורה, ובמיוחד כשרואים דיקטטורה בקולנוע, חושבים בדרך כלל על מדינות עולם שלישי. אבל כאן ניתן לראות שהדיקטטורה חיה וקיימת גם בארצות הברית הגדולה.
אנחנו למעשה רואים שהוא דיקטטור נוראי, אבל האנשים שמבקשים להפיל אותו הם לא פחות נוראיים. הם יוצרים מלחמות רק בשביל רווח אישי ומנצלים את האזרחים שלהם בדיוק כמו שהוא היה נוהג לעשות. הסצנה הבולטת ביותר היא זאת שבה הוא נואם מול מנהיגי העולם (מחווה לנאום של צ'פלין בסוף של הדיקטטור הגדול).
הוא מדגים לנו שאין הבדל בין המדינה שלו, למדינה של האנשים הנאורים מהעולם הראשון.
שם בהשאלה זאת קומדיה מרירה שמתרחשת בשנות ה-50 בשיא תקופת המקרתיזם. ארצות הברית הפלורליסטית, הפכה למעשה לדיקטטורית למדי עבור כל מי שחשוד בתור קומוניסט בין אם הוא היא או לא היה כזה. וודי אלן מגלם את הווארד פרינס, עובד פשוט במסעדה וסוכן הימורים במשרה חלקית. בעקבות חבר שמבקש ממנו להשאיל לו את שמו כדי שהוא יוכל להגיש את התסריט שלו ולהתפרנס, הוא במהרה הופך להיות השם המועדף להגשה עבור תסריטאים שרוצים לא לגווע מרעב ולהתפרנס.
ניתן לראות פה ביקורת חריפה כלפי תעשיית הבידור- זאת שזנחה את מיטב בניה תמורת הכסף והרצון להמשיך ולהיות חלק מהתעשייה. במהלך העלילה אנחנו רואים ומרגישים את הכאב של הדמויות בזמן שמלשינים עליהם- ניתן לראות זאת בדמותו של האקי בראון (זירו מוסטל הגדול). הוא נאלץ לרגל אחרי הווארד כדי שהוא יוכל לחזור לחייו האומללים בתור שחקן סוג ב.
הסצנה הבולטת ביותר בסרט היא הסצנה שבה הווארד עומד באומץ רב מול הוועדה המיוחדת של הסנאט ומסרב לשתף פעולה.
לאחר מכן שומעים שיר קלאסי של בינג קרוסבי – יש פה התנגשות מעניינת בין אמריקה היפה שקולטת את המהגרים ומגשימה חלומות לבין זאת שתוקפת אמריקאים בטענה שהם בוגדים. כאשר חושבים על דיקטטורה בקולנוע, הסרט הזה צריך להופיע במקום הראשון.
לסיכום- ראינו שדיקטטורות יכולות להתקיים במגוון תקופות, גוונים וצבעים. אולי מדובר ברמז לכך שחשבנו שבשנת 2023 דיקטטורה לא יכולה לקרות בישראל. אבל כפי שאנחנו רואים אפשר בקלות להגיע למצב הזה במציאות ולא רק בקולנוע.
צרו קשר, להזמנת הרצאה או סטנדאפ:
דרור,0547454667
The post <strong>דיקטטורה בקומדיות: הומור שחור תחת דיקטטורה</strong> appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>The post קומדיה שחורה – מה זה וקומדיות שחורות מומלצות appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>"אם הייתי חוזר לעבר לא הייתי הורג את היטלר, הייתי אונס אותו. זה נראה לי מספיק. זה בטוח היה מונע מבעדו לעשות את כל מה שהוא עשה", זוהי רק אחת מתוך אלפי בדיחות ההומור השחור שמאפיינות כל כך את הקומיקאי לואי סי.קיי. אם זזתם באי נוחות כשקראתם את הבדיחה הזאת ובכל זאת היא הצחיקה אתכם, אז זו בדיוק הפואנטה של הקומדיה השחורה. בעיניי קומדיה שחורה היא סוג הקומדיה היעיל ביותר – זה שגורם לנו להרגיש טוב לרגע עם כל המחשבות השליליות, הפחדים והדאגות שהם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו.
קומדיה שחורה, הידועה גם כהומור שחור, הומור אפל, או "הומור גרדום", היא סגנון קומדיה העוסק בנושאים הנחשבים בדרך כלל לטאבו. כאלו שנתפסים כרציניים, וולגריים או כואבים שלרוב לא נהוג לדון בהם. הנושאים הפופולריים של ז'אנר הקומדיה השחורה כוללים מוות, פשע, עוני, התאבדות, מלחמה, אלימות, טרור, אפליה, מחלות, גזענות, סקסיזם ומיניות. ישנם רבים שמתבלבלים בין קומדיה שחורה לקומדיה כחולה – שמתמקדת יותר בנושאים כמו עירום, מין ונוזלי גוף. בקומדיה השחורה יש לעיתים גם אלמנטים אירוניים וגרוטסקיים. סופרים וקומיקאים משתמשים בקומדיה השחורה ככלי להתמודדות עם המציאות המורכבת. המטרה של הקומדיה השחורה היא לגרום לאי נוחות, לזעזע, לשבור את הטאבו שבנושאים האלו, ועל הדרך כמובן גם לשעשע את הקהל.
הסופרים הראשונים שהוגדרו כמשתמשים בקומדיה השחורה ביצירות שלהם היו נתנאל ווסט וולדימיר נבוקוב. ההומור השחור הגיע לראשונה לתשומת לב עולמית לאחר שבשנת 1965 פורסם ספר בשם Black Humor, בעריכת ברוס ג'יי פרידמן. הספר הזה היה אחת האנתולוגיות האמריקאיות הראשונות שהוקדשו למושג הומור שחור כז'אנר ספרותי. בספר, פרידמן תייג כ"הומוריסטים שחורים" מגוון סופרים כגון ג'יי.פי דונלווי, אדוארד אלבי, ג'וזף הלר, ג'ון בארת' ולואי-פרדיננד סלין. לטענת פרידמן, אותם סופרים נחשבים כהומוריסטים שחורים משום שהם כתבו רומנים, שירים, סיפורים, מחזות ושירים שבהם הוצגו אירועים קשים או מחרידים באופן קומי.
מדוע אנשים משתמשים בהומור שחור ולמה זה כל כך מצחיק אותנו? לפי אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד, "הסתמי", הכולל את כל הדחפים הראשוניים והיצריים שלנו, שואף לשחרר אנרגיה מינית ותוקפנית. אחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות הומור שחור. ההומור נחשב למקובל בחברה, ו"האני העליון", המייצג את המוסר, מאפשר להביע את האנרגיה התוקפנית של הסתמי באמצעות ההומור השחור. כך, כאשר אנחנו מספרים בדיחה שחורה, היצר התוקפני שלנו משתחרר, אנחנו חשים קתרזיס ובמקום אשמה על הרגשות שלנו, מתעוררת בנו תחושה חיובית.
כולנו נצטרך במהלך חיינו להתמודד עם טרגדיה כלשהי, ולפי פרופסור קייסי מייקל הנרי, ההומור השחור מאפשר לנו להיות מוכנים לכך. לטענתו, הבדיחה חייבת לכלול גרעין כלשהו של אמת כדי לעורר תגובה בקהל. ההומור השחור נוגע בדיוק בתחושות שאנחנו לא מעזים לדבר עליהן ביום יום, וכך הוא מאפשר לנו להתמודד איתן. כשאנחנו צוחקים מהומור שחור, זה לא כי אנחנו אנשים רעים, אלא שכולנו מבינים שבחיים יש גם צדדים אפלים.
קחו למשל את השואה – אחת התקופות האפלות ביותר בהיסטוריה האנושית. ישנן בדיחות שחורות רבות על השואה, משום שההומור השחור מאפשר לנו להתמודד עם אותן זוועות שהיה לנו קשה מאוד להתייצב מולן בדרך אחרת. נוסף על כך, לקומדיה השחורה יש השפעה חברתית של חיזוק המורל שלנו. לפי הסופר וויל סייפר, "להיות מסוגלים לצחוק על הרוע והטעות, פירוש הדבר שהתגברו עליהם".
להזמנת סטנדאפ הומור שחור
לפעמים, הדברים שמצחיקים אותי יותר מכל, הם דברים שלא בהכרח צריך לצחוק מהם. זו הסיבה שסרטים שמשלבים קומדיה שחורה יכולים להיות מהנים כל כך – הסרטים האלו מעוררים בנו תחושת הזדהות וגורמים לנו לתחושת הקלה שמישהו סוף סוף צחק על מה שאנחנו לא העזנו לצחוק עליו. במקום להרגיש מחויבים לגנות התנהגות שאינה מקובלת, אנחנו יכולים לזהות את המוזרות של המעשים, ההתנהגויות או ההתרחשויות שיש בסרט, ולצחוק עליהם.
אז עכשיו אחרי שדיברנו על מהי קומדיה שחורה וכיצד היא מסייעת לנו להתמודד עם החיים, אספתי עבורכם שלושה סרטי הומור שחור שכדאי לדעתי לצפות בהם:
האחים כהן ידועים בהומור השחור שלהם, ומותחן הפשע "פארגו" רק ממחיש את הגאונות של צמד היוצרים. "פארגו" עוסק בסוחר מכוניות ממינסוטה בשם ג'רי לנדגארד (וויליאם ה.מייסי) אשר מחליט לשכור שני פושעים, קרל שאוולטר (סטיב בושמי) וגייר גרימסוד (פיטר סטורמר), כדי שיחטפו את אשתו. ג'רי מאמין שחמו העשיר ישלם בעבורה דמי כופר, שיאפשרו לו להיחלץ מהצרות הכלכליות שלו. כמובן שכל מה שאמור להשתבש משתבש. "פארגו" עוסק בנושאים מטרידים כמו חטיפה, אלימות ורצח, כל זאת תוך שילוב של הומור מדויק ומשובח. הסרט קיבל ביקורות כל כך חיוביות והצליח כל כך, שהוא זכה לעיבוד טלוויזיוני בסדרה גאונית לא פחות.
קראו עוד:
5 הצעדים של קריירת הקומדיה של רוזאן באר בישראל
"תברח" הוא סרט קומדיה שחורה העוסק בגזענות ובפחד של אנשים לבנים משחורים. כריס וושינגטון (דניאל קלויה) נוסע עם זוגתו רוז ארמיטאג' (אליסון וויליאמס) לפגוש בפעם הראשונה את הוריה – מיסי (קתרין קינר) ודין (בראדלי ויטפורד). כריס חושש מאוד מהתגובה של ההורים על כך שהבת הלבנה שלהם יוצאת עם גבר אפרו אמריקאי. אלא שההורים של חברתו מתבררים כנחמדים מאוד, בעוד שעובדי האחוזה של המשפחה ששניהם שחורים, מתנהגים לכריס באופן משונה מאוד. "תברח" הוא שילוב של אימה, מתח, והומור שחור שגורם לך לחשוב. לא סתם התסריט לסרט גרף את פרס האוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר.
"ממזרים חסרי כבוד" הוא לדעתי הסרט הטוב ביותר של טרנטינו. כן, כן. עם כל הכבוד ל"ספרות זולה" ול"כלבי אשמורת", לא היה סרט שגרם לי לסיפוק כל כך גדול כמו "ממזרים חסרי כבוד". הסרט, בכיכובם של בראד פיט, כריסטוף ואלץ, מייק מאיירס ודיאן קרוגר, מתרחש בצרפת הכבושה על ידי נאצים בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא עוסק בניסיון של יהודים להפיל את השלטון הנאצי, ביהודייה צרפתייה הבורחת מפני הנאצים, ובחיילים אמריקאים המכונים "ממזרים" שפועלים לנקום בנאצים. "ממזרים חסרי כבוד" מציג את הפנטזיה שלנו היהודים, לנקום בנאצים, ומאפשר לנו למשך כמעט שלוש שעות לחוות מעין אורגזמה על כל חייל נאצי שמחסלים. אני לעולם לא אשכח איך בסיום הסרט, הקהל בקולנוע עמד על הרגליים ומחא כפיים בהתלהבות. וזה בדיוק מה שקומדיה שחורה טובה יכולה לעשות.
The post קומדיה שחורה – מה זה וקומדיות שחורות מומלצות appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>The post דורון רהב – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>דורון רהב היא קומיקאית ותיקה שלא שמעתם עליה, עד שפתחה את הפה בתכנית "המועדון" עם שחר חסון (שעליו שמעתם) ברשת, שם השמיצה את הפמיניזם ודיברה על הפלה שעברה בצורה הומוריסטית. שני האחרונים עוררו דיון וניסו לקבע מחדש על מה יש לצחוק ועל מה אין לצחוק ועל מה אולי יש לצחוק בהתאם לתנאי התקנון. עמדתי האישית היא שגם אם יש נושאים רגישים, בידור הוא מאמצעי המדיה שמביאים להכי הרבה חשיפה ויכולים להעלות מודעות לבעיה ולעורר דיון, ודאי יותר משתיקה. כך או כך, לעתים נדירות קומיקאי\ת ישראלי\ת מעורר\ת דיון\שיחה אם הוא\היא לא מעורב\ת בפלילים\הפרת זכויות יוצרים. בכל מקרה לא דיברנו איתה על כל זה כי פה אנחנו משקרים שאנחנו מנסים להבין איך עושים קומדיה.
מתי גילית שאת מצחיקה?
"עוד לא גיליתי. כל מה שאני אומרת אני מתכוונת ברצינות ומשום מה אנשים צוחקים!
זה מעליב"…
את קומיקאית בעולם של גברים. מה הוא שווה בלי הנשים?
"בדיוק כמו שיש נהגות מוניות יש גם סטנדאפיסטיות. בהתחלה זה נראה מוזר אבל לאט לאט אתה מבין שלא אכפת לך"
מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?
המופע שלך נקרא דורון רהב מדברת על הכל. יינתנו החזרים אם לא תדברי על הכל?
"סתם לא היה לי שם למופע. אני ממש לא מדברת על הכל אני מדברת רק על עצמי"."
מה את חושבת על הקומיקאים של היום?
"משתדלת להתרכז בעצמי ;)".
https://www.youtube.com/watch?v=mZBxfm_TMJ4
את מופיעה במסיבות רווקות. איך את מתמודדת עם התחרות עם החשפן?
"מתפשטת עפ"י בקשה. לא קשור לרווקות.. באופן כללי".

איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?
"קקי. כי זה מביך".
ספרי על הופעתך בטלוויזיה ומה היה הכי מפחיד בה.
"נורא פחדתי מההופעה בטלוויזיה. כ"כ הרבה אקסים צריכים לחשוב שאני רזה וטלוויזיה זה כ"כ משמין!!".
מה התפיסה הקומית שלך?
"אין פרות קדושות".
איזה חפץ דומם היית רוצה להיות?
"הייתי שמחה להיות מקש ה'אפס' באייפון. כי ככה הייתי מרגישה שבלעדי אי אפשר לשרוד".
The post דורון רהב – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>