תחשבו על הדברים שרציתם להגיד לבוס שלכם ולא רציתם להיות מפוטרים, עכשיו תוסיפו
את העמיתים לעבודה שלא הייתם בוחרים להיות איתם באותו חדר או עולם.
במילים אחרות -ברוכים הבאים לסדרה "המשרד", שעלתה השבוע באפיק מיוחד ב-yes עם כל הפרקים.

מדובר בגרסה האמריקאית ששודרה בין השנים 2005-2013 והייתה אחת מהסדרות המשפיעות בטלוויזיה האמריקאית. כזאת שהכניסה את המושג קומדיית קרינג' (מבוכה) לתודעה של הצופים. האם היא עדיין מצחיקה ורלוונטית גם אחרי 20 שנה?

המשרד כקומדיית קרינג'

Cringe Comedy בעצם לוקחת את המצבים המביכים שקורים לכולנו ומקצינה אותם, אנחנו בעצם
אמורים לצחוק כשאנחנו רואים את הדמויות מתמודדות עם סיטואציות מביכות באמצעות תגובות לא רגילות.
או כמו שאנחנו הישראלים קוראים לזה – חוסר מודעות קיצונית. רמז – אין פה פוליטיקלי קורקט או נורמות חברתיות מקובלות.

ברגע שמכניסים את כל האלמנטים האלו לבלנדר בסדרה המשרד- מקבלים קומדיה מאוד מעניינת, זאת שכמעט גורמת לנו להסיט מבט הצידה, אבל גורמת לנו להרגיש הזדהות.
זו כמו תאונת רכב קלה, כזאת שבה אנחנו נשארים לראות את שני הנהגים צועקים זה על זה, העונג הביזארי בצפייה בסבל קל זאת תכונה משותפת לאמריקאים ולישראלים כאחד.

הנה דוגמה משרדית – מכירים את זה שעומדים לפטר מישהו במשרד וכולם יודעים על זה חוץ ממנו?
הוא עדיין ממשיך להתנהג כרגיל ומצפה אפילו להעלאה בחודש הבא, בינתיים שאר העובדים כבר מוחקים את המייל שלו. זה בעצם אחד מקווי העלילה הבסיסיים של הסדרה – אי ידיעה והתעלמות ממוסכמות חברתיות בצורה קיצונית. מכאן אנחנו מגיעים לשאלה העיקרית שלנו, האם היה אפשר לעשות את זה היום?

האם היו יוצרים את המשרד היום?

התחלנו לדבר על נורמות חברתיות, כיום לא מעט סדרות אימצו קו מחשבה שאומר שאסור לפגוע באף אחד,
וגם אם תהיה פגיעה, אז מקסימום זה יהיה במבנה הסיטקום הקלאסי, פגיעה קלה ברגש וסוף טוב.
לכן אני לא מאמין שהמשרד הייתה יכולה להתחיל היום בפורמט של רשת גדולה שתתמוך בה, היא הייתה יכולה להתקיים בתור סדרת רשת או הפקת אינדי ואז להתקדם, אבל שום מנהל רשת שפוי לא היה מאשר סדרה כל כך פוגענית מראש.
קושי נוסף שעומד כיום בפני הסדרה כיום הוא הקהל המודרני.
עולם העבודה השתנה בצורה קיצונית, אנשים עובדים מהבית ולא תמיד מגיעים למשרד, בנוסף להעליב מישהו או לצחוק עליו זה המתכון הבטוח לפיטורין וישיבה מתמדת בבית (ללא שכר), ובאופן כללי דור העובדים החדש הרבה הרבה יותר רגיש ומפונק.

סצנות זכירות והאם היו עובדות היום:
מייקל סקוט מחקה מבטא אסייתי בישיבת עובדים – כנראה שזה היה נחשב לפחות מצחיק היום.
דווייט מביים תרגיל אש שגורם לפאניקה – עדיין אידיוטי למדי ועדיין עובד (הומור סלפסטיק אף פעם לא מתיישן).
קווין שופך סיר שלם של צ'ילי במשרד – אלא אם כן למישהו יש משהו נגד צ'לי או סלפסטיק, זה גם מצחיק וגם עובר היום.

אחרית דבר ושידורים חוזרים

כיום הסדרה הפכה לסדרת קאלט בשידורים חוזרים, ובנוסף יש עוד כמה גרסאות חדשות וקצת חסרות הומור למשרד (אוסטרלית ישראלית וכנראה אוזבקית אם תחפשו מספיק). כמובן שיש גם את הבת המוצלחת –
פילדלפיה זורחת שבהחלט שווה צפייה.
לסיכום אם אתם מעל גיל 40 וזוכרים איך ההתנהלות הנורמלית במשרד הייתה לפני 20 שנה,
הסדרה הזאת תהיה הכי קרוב שתגיעו למכונת זמן. במילים אחרות – הסדרה עדיין מצחיקה ושווה צפייה.

The post המשרד עומדת במבחן הזמן? 20 שנה למשרד האמריקאית appeared first on ילדי הקומדיה.

לפני 20 שנה עלתה הגרסא האמריקאית של "המשרד" , שאט אט אספה מעריצים אדוקים והפכה לאחת הסדרות הקומיות האהובות ועטורות השבחים בכל הזמנים.

לרגל האירוע מעלים ב-yes בערוץ פופ אפ חגיגי את כל 9 העונות ו-201 הפרקים של הסדרה.

המשרד (The Office) היא סדרת טלוויזיה קומית בסגנון מוקומנטרי שנוצרה במקור בבריטניה על ידי ריקי ג'רווייס וסטיבן מרצ'נט. הסדרה הבריטית שודרה בין השנים 2001–2003 בערוץ BBC וזכתה להצלחה ביקורתית רבה למרות מספר פרקים מצומצם (14 בלבד). ריקי ג'רווייס גילם את דמותו של דייוויד ברנט, מנהל אגואיסטי ומגושם שמנסה להיות אהוב אך לרוב גורם לאי-נוחות בקרב עובדיו.

בעקבות הצלחת הסדרה, נוצרה גרסה אמריקאית בשנת 2005 על ידי גרג דניאלס עבור רשת NBC. היא הפכה ללהיט גדול והמשיכה במשך תשע עונות עד 2013. סטיב קארל כיכב בתפקיד הראשי כמייקל סקוט, גרסה אמריקאית לדמותו של דייוויד ברנט. לצידו כיכבו ריין ווילסון (דווייט שרוט), ג'ון קרסינסקי (ג'ים הלפרט), ג'נה פישר (פאם ביזלי) ומינדיי קלינג, שהייתה גם תסריטאית בסדרה. הסדרה זכתה להצלחה מסחרית ולמעמד קאלט, והשפעתה ניכרת עד היום על עולם הקומדיה. לסדרה נוצרו גרסאות במדינות רבות, ביניהן גרמניה, צרפת, קנדה, שוודיה, הודו וישראל.

20-23/03 , אפיק 7 ב- yes

The post yes חוגגת 20 שנה למוקומנטרי "המשרד" בבינג' appeared first on ילדי הקומדיה.

אם תרצו דוגמה חיה, אתם מוזמנים לכל סרטון הדגמה של אמן פיתוי אי פעם בהיסטוריה. על אחריותכם בלבד כמובן. לא מומלץ בבית.
כמו שאנחנו אוהבים סרטי אימה כדי לחוות רגש מטריד בחממה בטוחה, ככה גם הקרינג' הפך לז'אנר בפני עצמו שאנחנו צורכים לשם איזושהי הנאה מהטאבו.

ואם כבר השוויתי את זה לסרטי אימה אפשר לחלק את הקרינג' לשני חלקים ככה שרירותית.

קרינג' מופק כמו "המשרד" וסנאף קרינג' כמו ביוטיוב.

קומדיות קרינג' מומלצות

נתחיל בסוג הראשון.

"המשרד" – סדרת הדגל לכל קומדיית קרינג'

הדוגמה הראשונה שעולה לי היא "המשרד" תמיד. כי התחושה היא שמאז התוכנית הזו סוג קומדיית הקרינג' המריא.

"המשרד", לשלושת שוכני המערות שעדיין לא מכירים, הוא סיפור על משרד קטן וחסר משמעות עם בוס קטן שרוצה משמעות כל כך חזק. 

הסדרה המקורית נוצרה על ידי ריקי ג'רווייס וסטיבן מרצ'נט, שיצרו יחד גם את "ניצבים", גם היא סדרת קרינג' מעולה בפני עצמה. "המשרד" עברה בין קהלים שונים בעולם והופקה גם בארה"ב. וגם בישראל בבימויו של איתן צור ובכתיבתו של עוזי וייל כשדביר בנדק בתפקיד הראשי, ובטעות יוצרת ז'אנר שלם של מטא קרינג' אבל זה כבר מחקר שלם בפני עצמו.

ב"המשרד" האמריקאי סטיב קארל משחק את מייקל סקוט, האיש שהכי הייתי רוצה לצאת לבלות איתו בעולם.

הוא מבין לדוגמא שקיים דבר כזה פוליטיקלי קורקט בעולם, שהוא כאדם בחברה אמור לעמוד בכללים מסוימים של התנהגות, והוא באמת באמת רוצה. הוא אפילו רוצה להיות אביר לכל המטרות האלו, ושם הבעיה. הוא לא. הוא בוס דרג אמצע בחברה גוססת באמצע שום מקום שרוצה יותר מהחיים.

וכמה שלא נצחק עליו, אנחנו לא יכולים שלא לחשוב שמא גם אנחנו כמוהו.

וזה העניין של קומדיית קרינג', אנחנו צוחקים על אחרים כי הם כל כך מביכים וחסרי מודעות ובו בזמן אנחנו מזדהים עם התחושות האלה. גם אנחנו התנהגנו ככה מתישהו או פעלנו בצורה כזו מתישהו בחיים. אבל בקומדיה אנחנו מקבלים גרסת קיצון שלא עוצרת ומבינים שאנחנו לא עד כדי כך גרועים בסופו של דבר.

מה הפלא שאנחנו אוהבים את הסגנון הזה? זה גורם לך להרגיש כל כך טוב לגבי עצמך. תמיד אתה יכול להגיד "לפחות אני לא מייקל סקוט".

הז'אנר הזה בהכרח מתפתח ככל שאנחנו מתפתחים ומשתנים כחברה ומשנים את כללי ההתנהגות המקובלת תוך כדי.

"עובדים מצטיינים"

עוד קומדיית קרינג' מומלצת היא "עובדים מצטיינים" (Workaholics).

שוב משרד. – רק שהפעם שלוש הדמויות הראשיות בטוחות שהן חיות את החיים הטובים שהן ראויות להם.

דרייק הנדרסון, אדם דיוויין ואנדרס הולמס הם הכותבים העיקריים והשחקנים הראשיים.

מסובך לתאר עלילה מסודרת במקרה שלהם, כי הם פשוט שלושה אנשים שהמטרות שלהם לא סדירות והזויות כשהם מנסים להתנהל בעולם. – הם מנסים לחיות בעולם שהוא קליפ לשיר היפ הופ הכי מגניב בעולם, אבל בפועל הם קליפ של להקת מחווה לאתניקס.

קראו עוד:

סאטירה לוחמנית ונוסטלגיה מתקתקה –  אז והיום בבדיחות מצבי חירום

רון  –  ביקורת סדרה

סדרות הקומדיה והסרטונים המצחיקים ברשת 2014

"משיח"

וכמובן אי אפשר בלי המלצה על סדרה ישראלית בסוגת קומדיית הקרינג'.

גם כאן מדובר באדם קטן עם אגו ענק שבטוח שחייו מלאים יותר משמעות וזוהר ממה שהם באמת.

אודי כגן יוצר את הדמות של משיח, בעל אורחן צנוע בקיבוץ זה או אחר בארץ עם חלומות על היותו כוכב עבר ומסעדן מוצלח, יותר נכון אשליות על היותו כוכב עבר ומסעדן ברמות הגבוהות ביותר.

מה שהתחיל כסדרת רשת צנועה כבר הפך היום לתוכנית שמשודרת בפריים טיים ואת הקאסט שלה חיזקו עם כמה שמות גדולים כמו אבי קושניר (המעולה תמיד) ודאנה איבגי.

הרשמה לניזולטר:

סנאף קרינג'

ויש לנו סנאף קרינג '- שזה מונח שאני ממציא כאן ועכשיו.

סרטי סנאף היו תופעה, שחלפה מהעולם, של הקלטות ביתיות של מעשי רצח או פגיעה אחרת בבני אדם בטענה שהחומר המצולם אמיתי לחלוטין ואלימות אמיתית נעשתה כדי לצלם אותו. 

ומכאן אני שואב את ההגדרה להררי החומר המצולם של אנשים שמביכים את עצמם במציאות.

בין אם זה אוספים על גבי אוספים של סרטונים במדיות החברתיות או שלב האודישנים בכל ז'אנר "הבינוני שממונף על ידי ענקי התעשיה, הבא" שם בחוץ, אין תחליף לדבר האמיתי – הוכחה ממשית על גבי המסך שהגנים שלי, צנועים ככל שיהיו, הם לא התחתית של החבית, בכל זאת.

מודה ומתוודה, זה ז'אנר שאני אוהב במיוחד. לא כי אני מרושע. אולי גם בגלל אבל לא רק. 

זה הניגוד בין הגיבור, הזמר עם הסיפור המרגש לאנטי גיבור, הלוזר הנצחי שלא מבין שהוא לוזר ומתחרה באותה זירה כמו שווה בין שווים. אבל הוא לא. וזה מצחיק אותנו שהוא נופל על הקרשים כשהוא מנסה כל כך חזק.

ואולי זה כן ז'אנר מרושע קצת במהות שלו, אבל את זה גם יכולנו להגיד על סלפסטיק. בסך הכל אנחנו צוחקים על מישהו שנפגע ולפעמים נפצע קשה. לעזאזל אפילו צחקנו על ווייל אי קיוטי המסכן בזמן שהוא מת ועלה לגן העדן של הקויוטים מנגן לו על הנבל.

קומדיית הקרינג' הפכה להיות תעשיה שלמה, יש ערוצים שלמים ביוטיוב של אוספים, תגובות, בלוגים, פודקאסטים שהמשיכה המשותפת של כולם היא האפשרות להזדעזע מאחרים. בין האהובים עלי Joey B. Toonz שבין היתר הסרטונים שלו על טיקטוקרים ביוטיוב הם היסטריים. הוא לא צריך להתאמץ הרבה, רק להיות אדם שפוי מול גל של חוסר מודעות עצמית קיצוני בעידן הזה.

ואולי זו בעצם המשיכה של חובבי קומדיית הקרינג' בעולם לז'אנר הזה, משהו שישמש ברומטר בין מה שהיה נחשב אתמול לעכשוי ומגניב למה שכבר עצוב וחסר מודעות עצמית. 

שלא נגמור כמו וויל סמית.

להרצאות על קומדיה:

The post קומדיית קרינג' – מה זה וקומדיות קרינג' מומלצות appeared first on ילדי הקומדיה.

השנה, התמנון רב-הזרועות שהוא חברת Marvel Studios, הוציא את סדרת הטלוויזיה הראשונה שלהם בשירות הסטרימינג ״דיסני+״- ״וונדה ויז׳ן״! ובאופן מפתיע הסדרה פונה אלינו, חובבי הקומדיה, לפחות באותה מידה שהיא פונה לחובבי גיבורי-על. סרטי מארוול תמיד היו מלאים בבדיחות ובדמויות שנונות, אך הפעם זה משהו שונה, העולם המסתורי שבו אנו מוצאים את וונדה המכשפה ואת ויז׳ן האנדרואיד מושפע באופן מובהק מסיטקומים שונים ששודרו בחמישים השנים האחרונות של הקומדיה האמריקאית. אבל מאילו סיטקומים כל פרק מושפע? בשביל זה אנחנו כאן.

פרק 1 – Filmed Before a Live Studio Audience

בפרק הראשון אנחנו פוגשים את וונדה וויז׳ן באווירת פיפטיז. הכול בשחור לבן, יש צחוק של קהל ברקע, והעלילה קלישאתית במיוחד: הבוס הקשוח של ויז׳ן (פרד מלמד, ״ליידי דיינמייט״, ״יהודי טוב״) מגיע לארוחת ערב עם אשתו (דברה ג׳ו ראפ, ״מופע שנות השבעים״) בבית, והזוג לגמרי שכח מזה. הפרק מבוסס על הסיטקומים ״לוסי אהובתי״ ו״המופע של דיק ואן-דייק״, בשניהם עקרת בית, לוסיל בול או מארי טיילר מור, הייתה צריכה להתמודד עם, או ליצור, בעיות שנבעו מהעבודה של בעלה המפרנס.

פרק 2 – Don't Touch That Dial

הפרק השני מעביר אותנו לשנות השישים. הפעם וונדה וויז׳ן מנסים להיטמע ולהשתלב בשכונה ולהשתתף בתחרות הכישרון השכונתית והכל  מבלי לחשוף את כוחות העל שלהם. הפרק הזה מקבל השראה מהסיקטום ״Bewitched״, שעסק במכשפה בשם סמנת׳ה שהייתה יכולה לעשות קסמים בעזרת הזזת האף שלה, והתחתנה עם בן אנוש רגיל, עם הפתיח המצויר בסגנון דומה ועלילה שעוסקת בהחבאת הכוחות האמיתיים של הדמויות הראשיות.

פרק 3 – Now In Color

כמו ששם הפרק רומז, אנחנו עכשיו בשנות השבעים והסדרה עברה לצבע. וונדה גם בהיריון, דבר שהיה טאבו לדבר עליו בסיטקומים בעשורים קודמים (ב״לוסי אהובתי״ לדוגמה היה אסור אפילו להשתמש במילה ״היריון״ אפילו שהדמות בבירור הייתה בהיריון״). הפרק הזה לוקח את השראתו מהסיטקום הקלאסי ״משפחת בריידי״ עם התלבושות הסבנטיזיות של הזוג, עיצוב הבית וצירופם של ילדים לקאסט.

פרק 5 – On a Very Special Episode…

לאחר פרק רביעי, שבו יצאנו קצת מעולם הסיטקום, וונדה וויז׳ן מגיעים לשנות השמונים. הפרק מושפע ממגוון סיטקומים משפחתיים מהעשור הזה כמו ״להתבגר ולהתגבר״, ״קשרי משפחה״, ״צער גידול בנות״ ועוד. הפתיח של הסרט מושפע מאותם פתיחים שבהם הופיעו סצינות משפחתיות על רקע שיר פתיחה מרגש.

פרק 6 – All-New Halloween Spectecular!

ועכשיו אנחנו מגיעים לשנות האלפיים. אין יותר צחוק מוקלט! אין יותר סטים מזויפים! הכל מציאותי יותר! הפרק הזה מושפע בעיקר מסיטקום הקאלט ״מלקולם באמצע״, על משפחה מופרעת במיוחד, וזאת אפשר לראות בפתיח שמשתמש בפונט דומה מאוד. הסיטקומים של התקופה הזאת היו מאופיינים בגישה יותר ריאליסטית מהסיטקומים הסכריניים של ימים עברו, והצגה גם של החלקים השליליים של חיי המשפחה.

פרק 7 – Breaking the Fourth Wall

ולבסוף אנחנו מגיעים לעידן המודרני של סיטקומים מוקומנטריים כמו ״המשרד״ או ״משפחה מודרנית״. סיטקומים חסרי צחוק מוקלט שמוסיפים גם צילום בסגנון דוקומנטרי וראיונות של הדמויות מול המצלמה. הפרק הזה מראה לנו שעם כמה שזה כיף ללעוג לסיטקומים של העבר על הנוסחאות שבהן השתמשו, יש גם נוסחה לסיטקומים המודרניים שאנחנו רואים כיום.

קראו עוד:

איך עושים מצחיק |הספר | ראיון

המופע המטורף של כריס גתארד באינטרנט

שני הפול ראד – הקומיקאי האינדי לעומת שחקן המיינסטרים

The post הסיטקומים שבבסיס "וונדה ויז'ן" appeared first on ילדי הקומדיה.

בקומדיה, בייחוד טלוויזיונית, יש אופנות ממש כמו בכל דבר אחר. בשנות התשעים הכל היה קומדיות חברים מתוזמנות היטב עם צחוקים מוקלטים וסטראוטיפים מובחנים. בשנות האלפיים נעלמו הצחוקים המוקלטים והתזמון המדויק, והוחלפו בפאנצ'ים מתוחכמים יותר ובבנייה יותר ארוכה. גם הנושאים הפכו לקצת יותר מורכבים – לצחוק על הכל, להציג כל דבר כמצחיק.

נושאי הדגל של האופנה החדשה היו לארי דיוויד עם "תרגיע", ו"המשרד" על שלל גרסאותיה.

בעיה אחת הייתה ל"המשרד", מבחינתי, היא לא הייתה מצחיקה.

אני מצאתי את עצמי נחרדת ומתפתלת באי נוחות הרבה יותר מאשר צוחקת. הרבה מהבדיחות לא רק הקצינו, אלא ממש השפילו דמויות שונות והגחיכו ללא כל אמפתיה מצבים לא נעימים. זנחתי את כל הז'אנר אחרי יותר מדי התכווצויות לא נעימות והרגשה שלא ממש ברור לי מה מצחיק פה.

אולי גם למייקל שור, אחד הכותבים של "המשרד" האמריקני, זה לא היה ברור. הוא יצא משם והתחיל לפתח סדרה אחרת, "מחלקת גנים ונוף".

מחלקת גנים ונוף

את "מחלקת גנים ונוף" התחלתי לראות באיחור רציני של שנים. למעשה התחלתי לראות אותה אחרי שנגמרו כבר שבע עונותיה ב-2015.

זאת היתה אמורה להיות סדרה-בת של "המשרד". הסגנון – אותו סגנון. אין צחוקים מוקלטים, יש מצלמה אחת – למעשה הסגנון מוקומנטרי לגמרי, לפחות בעונות הראשונות, כולל קטעים של יומן וידאו למצלמה – והמוקד הוא קבוצה של עובדים. יש להם עבודה, יש ביניהם יחסים, המצבים קצת מוקצנים וצוחקים על הכול.

אבל יש לעבודה שלהם משמעות. הם עובדים כולם במחלקת גנים ונוף בעירייה של עיר אחת לא גדולה במיוחד במדינה לא זוהרת במיוחד בארה"ב. יש להם פרויקטים שהצופים מעורבים בהם כמעט כמוהם. יש להם אמונה בתפקיד ואמונה בעצמם, הם באמת רוצים להשפיע.

וגם – יש להם כוונות טובות והם אף פעם לא יגחכו מזווית הפה על מישהו שמאד מתאמץ לעשות משהו.

וזה מצחיק. את הסדרה מובילה איימי פולר, בתפקיד לסלי נופ, הבוירוקרטית עם הכי הרבה מוטיבציה, שמחת חיים ורצון לעזור שתפגשו. לצידה ראשידה ג'ונס בתפקיד האחות האכפתית, טום הנהנתן – עזיז אנסרי, כריס פראט (שהתחיל פה בתור אנדי, החבר השמנמן והבטלן והפך, בתהליך אמין למדי של שיפור-עצמי, לבחור עם עבודה, שאיפות ושרירי בטן מפוסלים שאותם השיג מתוקף תפקידו כמנהיג "שומרי הגלקסיה") וגם אוברי פלאזה בתור אפריל, המזכירה האנטיפתית, ניק אופרמן בתור רון – "הביאו לי את כל הבייקון וביצים שיש לכם פה"- סוונסון, הליברטריאן עובד הציבור החביב ואבי כמה מהציטוטים האלמותיים של הסדרה, ובעונה השלישית – גם את אדם סקוט ואת רוב לאו.

אחרי שבע עונות סיימנו לצחוק כי העולם באמת מצחיק. אני חיפשתי לי סדרה אחרת, ואחרי כמה קומדיות שלא העלו אפילו בדל חיוך, נזכרתי שכבר מזמן אומרים לי שאני צריכה לראות את ברוקלין 99, למרות שהיא נשמעת לי כמו סדרת משטרה גנרית לגמרי. טוב, ננסה.

ברוקלין 99

מאד "מחלקת גנים ונוף" לא צחקתי ככה. חבורה של בלשים על גבול הלוזרים בתחנת המשטרה הכי מוזנחת בניו יורק, מבלים את ימיהם בלעקוץ זה את זה, ובניצוחו של קפטן הולט גם מצליחים מדי פעם לתפוס כמה פושעים. גם פה סדרת אנסמבל, גם פה אנשים מעורבים, מקצועיים ואכפתיים (מוקומנטרי דווקא לא), וגם פה – זה קורע מצחוק. פה דווקא יש לסדרה כוכב ברור – אנדי סמברג, בתפקיד ג'ייק פרלטה, הבלש הסופר-מוכשר אבל המעצבן, ילדותי ושקוע בחובות (תכונת אופי בעייתית כל כך שפשוט נעלמה בעונות המתקדמות, כנראה בגלל הקושי להתמודד איתה ולתת לו הזדמנות להשתפר). מובילים איתו מליסה פומרו בתור איימי סנטיאגו, העמיתה המוכשרת וקפוצת הישבן, אנדרה בראואר בתפקיד הקפטן החדש וחתום הפנים שביומו הראשון בתחנה מודיע לכולם שאם למישהו יש בעיה עם בעלו קווין, זאת הבעיה שלו כי הוא בעצמו כבר התמודד עם כל אפליה, בעיה ועיכוב אפשרי בהיותו שוטר שחור והומו.

לאף אחד לא היתה בעיה.

הבעיה היחידה הייתה שבעונה השלישית התחילה הסדרה, ובכן, קצת לאבד גובה, בניגוד לגנים ונוף שדווקא המריאה מעונה לעונה. אז התחלנו לחפש משהו חדש, ואחרי הרבה אכזבות, ראיתי בנטפליקס משהו שפעם המליצו לי עליו, "המקום הטוב".

המקום הטוב

מה זה זה? קומדיית העולם הבא? כאילו, מתת בתאונה ביזארית, הלכת לגן עדן ומפה מתחילה קומדיה של טעויות? אמרתם טד דנסון שמנהל את העניינים ואת האחרי-מוות של קריסטן בל ושלל דמויות מוזרות אחרות?

אז כן. זה היה אבסורדי, מצחיק ומלא אנשים שלמרות שהם בהחלט לא הצדדים הכי חיוביים בקופסת המגנטים, בכל זאת משתדלים ממש.

שפחתכם הנאמנה, שהיא קצת איטית בקטעים האלה, התחילה לחשוד רק כשמארק אוון ג'קסון, כלומר קווין, בעלו-של ממקודם, ואדם סקוט הופיעו פתאום להופעת אורח עסיסית. מה פתאום שני אלו באים לסבך עניינים? מאיפה הביא אותם, מה הוא מכיר אותם מקודם או… אה.

ובכן, הסדרה הזאת בהחלט הלכה רחוק מכל קודמותיה. מי חשב שככה נראה העולם הבא?! מלא פרוזן יוגורט, אור שמש, בתים מעוצבים וטד דנסון! וגם מספיק חרכים כדי לתת לשטן להסתנן ומספיק פרטיות כדי לתת לדיאלוגים להשתולל. בואו, שרימפס עצומים ומעופפים, גלו לכולנו את האמת.

ואם האמת שלכם כוללת סדרה נוספת עם הרבה רצון טוב ובדיחות מוצלחות, ספרו לי, כי אני מחפשת עכשיו משהו לראות וחוץ מ"מומחה לכלום", אותה הפיק אך לא כתב עם עזיז אנסרי, אין עוד סדרות שלו והעולם הקומי יבש.

רגע, כל מה שהוא עושה זה סדרות על אנשים לא מושלמים אבל בעלי כוונות טובות שנאבקים להם במנגנון ביורוקרטי שרירותי ומוזר (תודו שלא באמת חשבתם משהו אחר על גן עדן) והומור דק אך קורע, מלא חמלה וחיבה לדמויות?

כן. ואלה מהסדרות המצחיקות ביותר בטלוויזיה כיום.

The post האיש שהחזיר את הקומדיה טובת הלב לטלוויזיה appeared first on ילדי הקומדיה.

גודאמיט

ושוב, הודות למין הגברי, אני צריך להתחיל את מבזק הקומדיה הזה, שאמור להיות כיפי, בידיעה על תקיפה מינית. הפעם מדובר בקומיקאי טי. ג׳׳יי. מילר, שידוע בעיקר מהופעותיו ב״סיליקון וואלי״, ״דדפול״ וכמובן ״סרט האימוג׳יז״. השבוע אישה, שבחרה להישאר אנונימית, האשימה את מילר במספר מקרים של תקיפה מינית ואלימות בזמן ששניהם היו בקולג׳ (פרטי המקרה קשים מדי בשביל שאני אפרט אותם פה, ואני נותן לכם טריגר וורנינג גדולה על לקרוא אותם בעצמכם). מילר ואשתו הכחישו את ההאשמות עם פוסט בטוויטר, וקומדי סנטרל כבר ביטלו את הסדרה עליה עבדו עם מילר The Gorburger Show.

מקור: The Verge

אוי מיי גוד, הם שיבחו את קני!

אוקי, בואו נעלה את מצב הרוח פה עם כמה טריילרים! הראשון הוא ל-A Futile and Stupid Gesture סרט ביוגרפי על דאג קני, מייסד העיתון הקומי האגדי ״נשיונל למפון״, שהביא לנו סרטים כמו ״בית החיות״ ו״מהומה במועדון״. קני מגולם על ידי וויל פורטה (סאטרדיי נייט לייב, האיש האחרון בעולם) ומצטרפים עליו קאסט ענקי של קומיקאים מעכשיו בתור קומיקאים משנות השבעים, כולל ג׳ואל מקהיל (״קומיוניטי״) בתור צ׳בי צ׳ייס, ג׳ון דיילי (״קרול שואו״, ״מת על הבמה״) בתור ביל מארי, ג׳ון גמברלינג (״ברוד סיטי״) בתור ג׳ון בלושי ומרטין מול (Clue, ״משפחה בהפרעה״) שמקריין  את הסרט בתור גרסה מבוגרת פיקטיבית של קני שמת ב-1980. הסרט נראה מעניין ומצחיק, והוא מבויים על ידי דייוויד ווין, שביים בעבר את Wet Hot American Summer, ״מודלים לחיקוי״ ועוד הרבה קומדיות נפלאות. הסרט יוצא בנטפליקס ב-26 לינואר.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=33dztfqRu_k&w=560&h=315]

מקור: Splitsider

דה אקורדיון אוף דסטיני

והנה עוד טריילר לסרט בנטפליקס, אותו תוכלו לראות כאן, על נושא זייטגייסטי שכולנו מדברים עליו: פולקה! אתם יודעים, הז׳אנר המוזיקלי הפופולרי באירופה שמנוגן בעיקר באקורדיון! The Polka King מבוסס על סיפורו האמיתי של ג׳אן לואן, אמן פולקה פולני-אמריקאי, ששכנע הרבה ממעריציו להשתתף בתרמית פונזי. ג׳ק בלאק מככב בתור ג׳אן ומצטרפים אליו שחקנים קומיים מוכשרים נוספים כמו ג׳ני סלייט (״קרול שואו״, ״מחלקת גנים ונוף״) ג׳יי בי סמוב (״תרגיע״), וג׳ייסון שוורצמן. לצערי למרות הקאסט, הטריילר נראה די מעפן וקצת מרגיש כמו טריילר מזוייף מ״רעם טרופי״. בנוסף, אני מזועזע מזה שחברו של ג׳ק בלאק והאמריקאי שהכי מזוהה עם ז׳אנר הפולקה, ווירד אל ינקוביק, לא נמצא בסרט. אבל אולי The Polka King יפתיע אותי שהוא ייצא בנטפליקס ב-12 בינואר.

מקור: Deadline

דוני טונס

ועוד טיזר טריילר אחד קטן, הפעם לסדרת הטלוויזיה המצויירת על הנשיא טראמפ בהפקת סטיבן קולבר. Our Cartoon President, מבוססת על סדרת המערכונים בכיכובו של הנשיא המצוייר בתכנית הלייט-נייט של קולבר, ובטיזר הקצר ששוחרר השבוע, ותוכלו לראות כאן, אפשר לראות את טראמפ יחד עם קריקטורות שונות של חברי הצוות המשונים שלו. אני חושב שהגרסה הכי קרטונית של טראמפ היא דווקא גרסת הלייב-אקשן בגילומו של אנת׳וני אנטמוניק ב-The President Show בקומדי סנטרל, אבל תוכלו להחליט בעצמכם כשהסדרה תגיע לרשת שואוטיים ב-11 בפברואר.

מקור: The AV Club

סקרנטון 911

השבוע נודע ששתי סדרות קומדיה אהובות אולי יחזרו, אחת בגרסה מחודשת בטלוויזיה ואחת כסרט. מקורות ברשת NBC אומרים שהרשת עובדת על להחזיר את הסדרה הקומית האהובה שלהם ״המשרד״, עם שילוב של קאסט ישן וחדש. סטיב קארל לא יחזור לשחק את מייקל סקוט, והרשת חושבת על ללהק מישהו חדש לתפקיד הבוס. אני אף פעם לא אהבתי את ״המשרד״ אז לא באמת אכפת לי, אלא אם כן החידוש יעסוק בכמה ג׳ים הלפרט הוא דוש.

ובנוסף, הקומיקאית ניסי נאש, טענה השבוע שיש דיבור על סרט איחוד של הסדרה בה השתתפה, קומדיית השוטרים האהובה ״רינו 911״. אם זה נכון, זה יהיה הסרט השני של הסדרה אחרי ״רינו 911: מיאמי״ ב-2007. אני גם אף פעם לא ממש אהבתי את ״רינו 911״ אז שוב לא ממש אכפת לי.

מקור: Splitsider ו- The Hollywood Reporter

עוד, עוד 48 שעות

ועכשיו לריבוט השבועי: הפעם מדובר ברימייק לקומדיית האקשן הקלאסית בה אדי מרפי, בתקופה שהיה מצחיק, כיכב בתור אסיר שעוזר לשוטר, ניק נולטי, בתקופה שיהיה פיכח מספיק לככב בסרט. השבוע יצאה הידיעה שהאחים בן וג׳וש סייפדי, שביימו השנה את דרמת הפשע Good Time, בכיכובו של רוברט פטינסון שזכתה לביקורות אוהדות, יביימו את הרימייק, עם תסריט שכתבו ג׳וש ורונלד בורסטיין (שכתבו את ״גוד טיים״) יחד עם הקומיקאי ג׳רוד קרמייקל. יש גם שמועות שקרמייקל ישחק את תפקיד מרפי בסרט, בגלל שהוא קומיקאי שחור. ניק נולטי כבר החל לישון מחוץ למשרדי ההפקה, אבל לא ברור אם יש קשר לרימייק.

מקור: Variety

The post סיכום חדשות הקומדיה 22.12-16.12 appeared first on ילדי הקומדיה.

Wubalubalubadubdub

ונוספים:

https://www.youtube.com/watch?time_continue=21&v=n9YBeNpUw3s
ננס אדום:

smoke me a kipper, I'll be back for breakfast.

המופע של לארי סנדרס:

hey now

Party Down:

?are we having fun yet

משפחה בהפרעה:

SNL:

That's the ticket

המשרד:

that's what she said

המלון של פולטי:

מנואל!!

תרגיע:

prettyyyyy prettyyyy pretty good

אריזה משפחתית:

?Did I do that

איך פגשתי את אמא:

it's gonna be legend… wait for it…….. dary

על טעם ועל ריח:

Whatcha talkin' bout Willis

חברים:

how you doin

הסימפסונס:

worst episode ever

Hi, I'm Troy McClure. You may remember me from such films as

https://www.youtube.com/watch?v=AtIpdvPDXQU

it's funny cause it's true

D'oh

https://www.youtube.com/watch?v=KrGhC3J8SHE

סיינפלד:

Not that there is anything wrong with it

no soup for you

this pretzels make me thirsty

hello newman

שופטים: עמית לוונטל, טל ניר קסטל, אוהד עמיחי, אסי גל, שירה אבנימלך, יונתן עמירן, דנה ריבנפלד, שוקי בן נעים, לאה פילווסקי, רעות מרים כהן, תומר לביא, רון ענבר, איתי הדס, טלי בקון, יעל מאורר, מאור לוי, עידן עצמון, עמית איצקר

The post קצ' פרייז אהובים מסדרות קומדיה appeared first on ילדי הקומדיה.

תקציר: משאל רחב היקף שבו שאלנו מה הסדרה הקומית האהובה. למקומות הראשונים הגיעו משפחה בהפרעה, סימפסונז וסיינפלד. מי הגיע למקום הראשון? בסוף הכתבה.

שאלנו אתכם מהן סדרות הקומדיה (בעברית ובאנגלית)  הטובות  ביותר בכל הזמנים בכל הכלים המדעיים העומדים לרשותנו, שהם שאלה פתוחה בפייסבוק. ההסתייגות היחידה הייתה שביקשנו להוסיף על סיינפלד עוד סדרה כדי להימנע מהצפה צפויה. עוד מעט נגלה אם זה עבד.

השאלה נשאלה בדף הפרטי בפייסבוק ובקבוצות הפייסבוק "סרטים? סדרות?" ו"חיים בסדרות – הקבוצה לחובבי סדרות".

הקרב העיקרי היה בין תומכי הניינטיז לתומכי האוטיז (האלפיימים). נמלטו פנימה כמה תכניות מערכונים, כמה ישראלים וכמה סבנטיז ואייטיז. נראה גם שהקרב בין ההומור הבריטי לאמריקאי הוכרע בשלב זה, והבריטים כבר אינם מובילים בהומור, לפחות לא בדעת הציבור.

הדירוג הוא מלמטה למעלה, והמספרים בסוגריים מציינים את מספר הקולות, כדי שיהיה יותר מעניין וצפוי פחות.  כמו כן הסדרות מוצגות בשמן העברי. בתגובות תלונות שלי כלפיכם "למה לא הכנסתם את…":

זיווגים (4)

אנו מתחילים עם הבריטים. לזיווגים קשר חם לקהל הישראלי, בזכות הפרק שבו מופיעה הישראלית ענת דיכטוולד בעברית מלאה, מה שגורם אי-הבנות משעשעות כמו הסברה השגויה שקוראים לה "שדיים". הסדרה, שנוצרה על ידי סטיבן מופט, עסקה בזוג ובחבריו באופן המזכיר למדי סדרות כמו "סיינפלד" ו"חברים". למרות ההשראה האמריקאית הבריטים נחלו ניצחון כשהאמריקאים ניסו לעשות גרסה משלהם לסדרה, שלטובת כולם לא נדבר עליה באתר שעוסק בקומדיה.

ציטוט:

סטיב, אתה יודע מה זה גזר דין מוות? ואני לא מתכוון לגזר דין שלפני הוצאה להורג, אני מתכוון לגזר דין המפחיד באמת… זה 5 מילים קטנות: 'לאן הולכת מערכת היחסים שלנו?'" ~ ג'ף

פיוצ'רמה (4)

פיוצר'רמה, ששודרה בין 1999 ל-2013, משלבת את שתי האהבות הגדולות של החנונים לדורותיהם: הסימפסונס ומד"ב. פריי מהמאה העשרים מוקפא בטעות ומתעורר במאה השלושים ואחת ופוגש שלל דמויות משונות, הבחורה היפה בעלת עין אחת, החייזר ד"ר זוידברגר דמוי התמנון, ובעיקר הרובוט בנדר – שאם נודה באמת, מספק את רוב הבדיחות המוצלחות בסדרה.

ציטוט:

פריי: "וואו! מצאו פיצרייה שלמה מהמאה ה-20! בדיוק כמו האחת שעבדתי בה פעם!"

בנדר: "מעניין. לא רגע, הדבר האחר – משעמם."

תרגיע (4)

בפוסט הקומיקאים המשפיעים לארי דיוויד זכה במקום גבוה, והוא מהבודדים שהצליחו להתגבר על קללת סיינפלד. "תרגיע" הייתה מה שאפשר ללארי דיוויד להשתולל, בלי הקודים המגבילים של NBC. אף על פי שקווי העלילה נכתבו מראש, רוב הטקסט הוא אלתור של השחקנים. לא כולם התחברו לסדרה, אבל אין ספק שסדרה כזו היה אפשר לתת רק למי שכתב את "סיינפלד".

ציטוט:

Cheryl: [Larry discusses becoming a restaurant host] I thought you didn't like talking to people.

Larry David: I don't like talking to… to people I KNOW, but strangers, I have no problem with.

המשרד (4)

מכל קומדיות המבוכה "המשרד" הצליחה ביותר, עם גרסאות רבות במדינות רבות, אפילו בגרסה ישראלית של עוזי וייל עם דביר בנדק. לאחר גל קומדיות החברים קומדיה על חיי העבודה הגיעה בזמן והשפיעה על קומדיות רבות אחריה, לדעתי אפילו על משיח שלנו. על השאלה הנצחית "האמריקאית או הבריטית"? לא הצלחנו לקבל תשובה, והסתפקנו בשוויון.

ציטוט:

האדם הפך תרבותי מסיבה. הוא החליט שהוא אוהב שיש לו חום, וביגוד, וטלוויזיה, והמבורגרים, ושהוא אוהב ללכת עם גב זקוף, ולשכב במיטת פוטון רכה בסוף היום. הוא לא רצה להיאבק כדי לשרוד. חיק הטבע? אני לא צריך את חיק הטבע. יש לי שולחן עץ טבעי. אני לא צריך אוויר נקי, כי יש לי את האוויר הנקי ביותר בעולם – אוויר מזגן. אני לא צריך שטחים פתוחים. הנה, תראו [מפנה אצבע אל המחשב] – אני יכול גם לשנות את זה לתמונה של שמיים.

קרובים קרובים (4)

הסיטקום הישראלי היחיד שהצליח להיכנס. טיפ ליוצר הקומי: דאג שהסיטקום שלך יהיה בחינוכית ויזכה לאינסוף שידורים חוזרים. לפני גל הקומדיות על מקומות עבודה, לפני קומדיות החברים קומדיית משפחות הייתה הדבר ואם הם גם היו שכנים, השמחה הייתה כפולה ומכופלה. לקרובים קרובים היו כותבים מוכשרים כמו ב. מיכאל ואפרים סידון ושחקנים גדולים באמת. על הוויכוח אם היא התיישנה או לא יש ערוץ 23.

ציטוט:

"פטיש לו היה לי, לדפוק איתו ת'שניצל, לדפוק איתו ת'שניצל, All over the world, It's the schnitzel of justice, It's the schnitzel of freedom, It's the schnitzel of love…"

בועות (4)

בועות, ששודרה בשנים 1981-1977, הייתה אם כל הפאורודיות על אופרות סבון. הציגה דמויות מוטרפות, עסקה בהרבה נושאים שהיו אז כמעט בגדר טאבו – כמו הומוסקסואליות. למרות שמי שהכי התפרסם מהסדרה היה בילי קריסטל, הדמות המגניבה ביותר הייתה המשרת בנסון דובואה (רוברט גיום), שאפילו קיבל ספין אוף משלו, שלצערי לא נכנסה לרשימה.
ציטוט:

Jodie Dallas: Plato was gay.

Jessica Gatling Tate: Mickey Mouse's dog was gay?

Jodie Dallas: Goofy was his lover.

פרייז'ר (4)

מבחינתי פרייז'ר תמיד תיזכר כסדרה שגנבה לסיינפלד בפעם אחר פעם את האמי – 37 פרסים, שיא לסדרה קומית. בצ'ירז פרייז'ר (קלסי גראמר) הייתה דמות משנית למדי, אבל קיבלה את הספין אוף של חייה, שהיה הארוך ביותר אי פעם. למה זה עבד? לא יודע,  בני המעמד הגבוה נהנו לצחוק על עצמם וגם בני המעמד הנמוך  נהנו לצחוק על בני המעמד הגבוה, כך שכולם יצאו מרוצים.

ציטוט:

Frasier: Hello, Rachel. I'm listening.

Rachel: Oh, thanks for taking my call, Dr. Crane. Um, I'm involved in sort of a strange love triangle.

Frasier: Oh goody, this is sweeps week!

עמק הסיליקון (4)

הסדרה הכי חדשה ברשימה, מהיוצר של ביוויס ובאטהד מיק גאדג', והיא אכן עוסקת בתחום הרלוונטי להרבה אנשים היום, תעשיית ההייטק והסאטרט-אפים. האמת, טרם זכיתי לראות אותה. אז הנה מהביקורת במאקו של סיון מזרחי: "'עמק הסיליקון' מספקת כמה רגעים קומים טובים כשהיא מצליחה לעורר בנו גועל וסלידה מעולם שרובנו גם ככה לא נהיה שייכים אליו. ובגלל שלא נהיה, נשמח להעביר את הזמן באמונה שבחיים לא היינו מבזבזים 200 דולר על כמה ליטרים של שרימפס נוזלי, או על הופעה פרטית של קיד רוק (כי כנראה שברגע שמתעשרים, מאבדים את המצפון והטעם המוזיקלי במקביל). אנחנו הרבה יותר מעודנים וטובים מזה. אחרי שסיימנו להראות כמה פאתטית ועלובה הפוליטיקה עם 'ויפ' ו'בית הקלפים', הגיע הזמן לצקצק על כמה פאתטי ועלוב הכסף. ואולי בעצם אין הבדל. כסף או שליטה, ברגע שאדם מקבל כוח, נסו להפסיק אותו"

ציטוט:

Richard: I have a meeting with Gavin Belson. He wants to talk about Pied Piper.Erlich: I own 10% of Pied Piper.Richard: You said it was a shitty idea.Erlich: It was a shitty idea. I'm not sure what it is now..

הקרקס המעופף של מונטי פייתון (5)

ייתכן שבגלל הצגת השאלה כסדרות קומדיה, תכניות מערכונים זכו לפחות קולות. גם מונטי פייטון נבחרו למשפיעים על טובי בנינו בקומדיה. סביר שכתכנית הקרקס המעופף נשכחה מעט, על אף המערכונים הזכורים ביותר, ובראשם התוכי המת. חבורה של כותבים משכילים שבאו לשבור את כל החוקים בטלוויזיה – היום לא היו נותנים לזה לקרות, סליחה על הביטוי.

ציטוט:

• "ועכשיו לשיעור באיך לא להיראות: מר בראון מתחבא ואינו נראה לעינינו. גם אם נחפש אותו לא נראה. עכשיו – מר בראון, צא בבקשה מהמחבוא. ~בום~ מוסר השכל: לעולם אל תצא כשאתה מתחבא." ~ ועכשיו למשהו שונה לגמרי

סקראבס (5)

עוד מהסדרות הקומיות, הארוכות בשנים, ללא קהל ועם מצלמה יחידה. עוסקת בנושא שהיה פופלרי פעם רק בדרמות וגלש לקומדיות ולדרמות קומיות: בתי חולים, מה שמספק כמה רגעים יפים לאוהדי הומור בתי החולים.

ציטוט:

Dr. Cox: [to J.D] Don't ever be afraid to come to me with stuff like that. The simple fact that you actually seem to give a crap is the reason I took an interest in you to begin with. It's why I trust you as a doctor. Hell, it's… it's why I trust you as a person.

רוק 30 (5)

מהסדרות הסובבות סביב קומיקאי אחד שמחזיק את כל החבילה. הסדרה עוסקת בליז למון (טינה פיי), כותבת לתכנית מערכונים בשנות השלושים לחייה. קשה לעמוד על מקורות ההשראה, אבל הסדרה מצליחה לספק תובנות על קונפליקטים חברתיים בלי להיות פתטית ועם זאת גם להישאר דבילית.

ציטוט: 

We produce more failed pilots than the French air force.

– Jack

סאות' פארק (5)

הסדרה שהפכה את קומדי סנטרל לערוץ רציני. צמד היהודים מאט סטון וטריי פארקר הצליחו לעשות קומדיה שתפוצץ כל מהוגנות אצל הקהל האמריקאי, הומור שחור, וולגריות לצד סאטירה – שילוש קדוש שכמעט לא נראה קודם בתכנית קומית מצליחה. היום היא אולי התכנית עם הכי הרבה מרצ'נדייז: סרט, משחקים, חולצות, בובות וקני אחד.

ציטוט:

הרברט גריסון: "תזכרו, אין כזה דבר שאלות מטומטמות, רק אנשים מטומטמים"

פילדלפיה זורחת (5)

ארבעה חברים מנהלים פאב אירי כושל. ההומור מבוסס על האנוכיות המוגזמת של חבריה, אבל הכי חשוב יש שם דני דה ויטו. היא הוגדרה בתחילתה כ"סיינפלד על קראק". מהביקורת של אריאל וסמן בואללה: "את זרם התודעה הביזארי של חברי 'פילדלפיה' קשה לצפות ונראה שהסאטירה תמיד נמצאת אצלם במקום השני אחרי הצורך להתפרע לגמרי ולהצחיק את עצמם."

ציטוט: 

Who am I supposed to vote for? Am I supposed to vote for the Democrat who's gonna blast me in the ass or the Republican who's blasting my ass? -Dennis

מחלקת גנים ונוף (7)

מחלקת גנים ונוף, בכיכובה של איימי פולר, התחילה קצת כמו המשרד, מוקומנטרי ציני עם דמויות חסרות מודעות, רק במגזר הציבורי, אבל התפתחה לכיוון ההפוך לגמרי: קומדיה אופטימית עם לב טוב, לפעמים באופן כל כך מוגזם שמאבד כל טיפת אמינות. אני בעד החזרה של ההומור טוב הלב לאחר הגל הציני וחסר המודעות. חבל שהשנה הייתה העונה האחרונה.

ציטוט:

“Time is money; Money is power; Power is pizza; Pizza is knowledge. Let’s go!”

החמישיה הקאמרית (6)

עוד כניסה לתכנית מערכונים, ועוד ישראלית. כותבים כמו יוסף אל דרור, עוזי וייל, אתגר קרת, מודי בראון, ובעיקר אסף ציפור. מהוא היה סקפטי, נעמיים,עד המנקים של קרן מור – נוצרו כמה מערכונים מיתולוגיים בבידור הישראלי. בחמישיה הקאמרית דאגו שהמשחק יהיה כה מדויק עד שהיום השחקנים מופיעים בכל פרסומת אפשרית גם שנים רבות אחרי התהילה, וזה קאלט.

ציטוט: "הגיהינום הוא הזולת. שמור על ניקיונו"

חברים (7)

עוד סדרה שהצליחה לזכות לקולות של כמה דורות בזכות אינסוף שידורים חוזרים בכל ערוצי הקומדיה. זו הסדרה, שעם סיינפלד, פתחה את עידן הסיטקום המבוסס על חברים ולא על מקומות או על משפחה. בעוד סיינפלד הייתה הצינית והמחוכמת יותר, חברים הייתה רגשית יותר ורומנטית יותר עד כדי שמאלץ מוחלט בעונות האחרונות. אבל אי אפשר לקחת ממנה את הדיוק, את הפאנצ' על השנייה. ושבסופו של דבר הרוב רוצה לראות זוגות יפים נפרדים, חוזרים ונפרדים. אולי זה יותר נפוץ בחיינו משיחות על כלום.

ציטוט: 

• רוס: "אני לא מאמין שהיא חלמה ששכבתם."

צ'נדלר: "אני מצטער,הייתי שיכור ותחת תודעה של אדם אחר."https://www.youtube.com/watch?v=P5TMcx0ofEc&ab_channel=FriendsTVShowVideos

נישואים פלוס (7)

האמריקאית, האמריקאית, לא הישראלית. כמו כמה תכניות אחרות גם היא פוצצה את בועות קומדיות המשפחה המתקתקות. אמנם לא הייתה ריאליסטית במיוחד, אבל בהחלט הייתה קרובה יותר למשפחה האמריקאית ממשפחת בריידי. גם היא הייתה בעידן שמשטרת הפוליטקלי קוקרט עוד לא קמה, ולכן היה אפשר לצחוק על כל מי שאי אפשר לצחוק עליו היום.

ציטוט:

• קלי: "אבא, אתה אוהב אותי?"
  אל: "אהבה, שנאה, מה זה משנה אנחנו משפחה"

קומיוניטי (8)

קומדיית מצבים של דן הרמון המלאה רפרנסים לכל תרבות הפופ האמריקאית. כנראה חלק מהצלחתה, מלבד השפה המיוחדת, הוא העברת קומדיות הקולג'ים למסך הקטן. לא מעט מתומכי הסדרה ציינו עונות ספציפיות, וכנראה זו הסדרה היחידה שהצליחה להגיע לדירוג גבוה כל כך על אף התנגדות עזה לחלק מעונותיה.

ציטוט:

Abed: Jeff, I have to make some adjustments to my film, you'll play my father
Jeff: I don't want to be your father
Abed: Perfect, you already know the lines

משפחה בהפרעה (8)

משפחה בהפרעה, או בשמה הנכון ארסטד דיבלופמנט, מגוללת את סיפורו של מייקל בלות', המנסה להכניס קצת סדר במשפחה המתפרקת ועסקיה המתפרקים עוד יותר. הנכס העיקרי בסדרה, לעניות דעתי, הוא ג'פרי טמבור בתפקיד ג'ורג' האב (כן, כן האנק מלארי סנדרס). היא זכתה בשישה פרסי אמי, זכתה לקהל נאמן והכניסה המון שפה קולנועית חדשה שגיקים כמוכם אוהבים.

ציטוט: 

“Get me a vodka rocks.” “Mom, it’s breakfast.” “And a piece of toast.”

הסימפסונים (9)

הסדרה הכי ותיקה ברשימה שעדיין רצה, מה שבוודאי עזר לה לקבל קולות מטווחי גיל שונים.  מאט גרינג ביסס את השמות על שמות בני המשפחה שלו, התחיל כפינה שבועית בתכנית של טרייסי אולמן והתכנית הפכה לאימפריה מסחרית שסיפקה מאות ציטוטים לכל נושא. כמו כן היא כנראה הקומדיה הטלווזיונית הכי רווחית אי פעם.

ציטוט: 

סיינפלד (9)

ציטוט:

ג'ורג': "תמיד יש לי תחושה שכשלסביות מסתכלות עלי, הן חושבות: 'זאת הסיבה שאני לא הטרוסקסואלית'."

יש שופטים בישראל: גדי אלכסנדרוביץ, רונה טל, ג'ניה סקורסקי, שוקי בן נעים, דרור ניר קסטל, שחר הלר, אלעד דוד, אהוד קינן, אסף מלין, מתן בלומנבלט, הלל כהן, עדו סוקולובסקי, אופיר שני, ליאור גלציאנו, ג'רי הראל, גיא שוהם, מרודי מירב,  ניימן ליב, נעמה וייס, תום וינסנזו אטקינס, יותם רוזנטל, תומר שרון, יונתן ילון, אוהד רשף, דוד צוראל, עמי קאופמן, ירון יצחק, יניב רגב, תומר לביא, מיטל שפירו, עידו הראל, אור קלפר, רובי גורדון, נועה לקס, מיכאל גינצבורג, עמית זימן, אמיר חג'וס, דניאל עוז, תומר אליאס, יסמין וילקומיר-פרייסמן, מוטי גרנר, מלכיאל זוארץ, יובל תירוש, ויולט ומסג'די נמדר,  רונה שחר, יובל טאוב, אלכס סלבנקו, שירה חדד, אפרת בהריר, נמרוד רפפורט, סופי לבק, יבגני צ'רפ, איילת קולסמן שמעוני, אלי מאייר, טל מרקוביץ',  אפרת שגיא, רפאל בוסידן, גיא מלצר, דוד שרפקין, יונתן עמירם, אביבה בוביס, רביב פייג, צח אלמוג, דני אלעזר, עידן ברקאי, מעין זילברשץ, עמרי מלצר

The post סדרות הקומדיה הטובות ביותר בכל הזמנים appeared first on ילדי הקומדיה.

The post אודי כגן ודנה פוליג (יוצרי משיח הסדרה) – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.