הקומיקאי דניס לירי אמר פעם שסטנדאפ הוא הצורה האולטימטיבית של חופש הדיבור, כי אתה מנקב את הבועות שפוליטיקאים, מומחים ואנשי דת מנסים להפריח. לפעמים זה נכון, לפעמים הפוליטיקאים מגייסים קומיקאים לשורותיהם.

זכורה מערכת הבחירות של 1984, המערך מגייס את הגשש החיוור, והליכוד מגייס את ספי ריבלין. וזו הסיבה היחידה לממשלת האחדות. הפוליטיקה גם ניסתה לגייס את הבדרן דודו טופז. ופליטת הפה שלו הפכה לתוכנית הבידור הכי מוצלחת שלו אי-פעם. חלק מהקומיקאים אף ניסו להיות פוליטיקאים.

קומיקאים גם מנסים לשנות, ואז קוראים להם סטיריקנים, וכשהם מתאכזבים מזה שלא מצליחים לשנות, קוראים להם שוב קומיקאים.

לאחרונה כמה קומיקאים משנים את המשחק הפוליטי, אומרים אתם תציגו לנו רצינות וחשיבות עצמית וניסיון פתטי למכור לנו ערכים, ואנו נמכור לכם ההפך.

דני קמושביץ. ביבי נגד לפיד

דני קמושביץ מתחיל ברגיל, קומיקאי בשירות פוליטיקאי. תראו, הנה צחוקים מביאים קולות, חושב ראש הממשלה. אבל נתניהו לא קרא את "קץ האידאולוגיה". והקומיקאי קמושביץ עובד גם בשביל יאיר לפיד. אמרת יזמות וכלכלה חופשית? אתה לא יכולים להיות מונופול.

גיא הוכמן וההפגנות

הקומיקאי גיא הוכמן, שהתחיל בסרטונים משעשעים על בינו לבינה במאקו ובאתרים אחרים, החל השנה במפגשים בסדרת הפגנות, בהן של הדרוזים, של ערביי ישראל, של בית"ר ועוד. אפשר לטעון שלבוא למטענים עם אף של ליצן זה חסר טאקט ופוגע במאבק, אפשר גם לטעון שזה מצחיק ולכל הפחות מעלה מודעות מזווית אחרת.

יש המון דרכים להתמודד עם קומדיה שפולשת לך לתחומים שחשובים לך, אבל להאכיל את הטרול במכות זו הדרך הכי טיפשית ביניהן, וזה מה שקורה לגיא הוכמן בהפגנת האפודים הצהובים.

[fbvideo link="https://www.facebook.com/guy.hochman.3/videos/10156902515789483/" width="500" height="400" onlyvideo="1"]

אייל בריג נגד הריאליטי גוט טאלנט

אומנם לא בדיוק פוליטיקה, אבל כן נגיסה בפוליטיקה של הכסף, בשעשועים  שהם חלק מהמנגנון לצד הלחם. אייל בריג מבהיר לשופטי הריאליטי של גוט טאלנט שהוא לא ממש מעריץ שלהם, אפילו לא אוהב אותם, לא באתי להישפט, באתי לשפוט, לא באתי לצחוק איתכם, באתי לצחוק עליכם.

הייאוש הקומי מנצח את הפוליטיקה

אם הורגלנו בשנים האחרונות לקומיקאים כמו ג'ון סטיוארט וחקייניו שמנסים לשנות את תודעת הציבור, להציג דעות חשובות ולהאמין שהם בעלי השפעה, הקומיקאים החדשים הרבה פחות אופטימיים, הם יודעים שהכל אבוד, המנגנון תקוע ולא בר שינוי. אז כל מה שאפשר לעשות איתו הוא לנצל אותו לצרכיך ולצחוק עליו כל הדרך לאפוקליפסה, כי שינוי לא יהיה פה

The post הקומיקאים החדשים נגד הפוליטיקה appeared first on ילדי הקומדיה.

חרד"ל

גברת

יום. חוץ.  רחוב. חרדי לאומי מוקף בשלטים על ארץ ישראל השלמה וכיו"ב. עוברת גברת.

החרד"ל:

גברת, את אוהבת את ארץ ישראל?

הגברת:

מחבבת

החרד"ל:

מי שלא אוהבת ורק מחבבת בסוף מתאכזבת, שהשם ישמור אותך מכלבת.

(מחייך)

הגברת:

סלח לי שאני אומרת לך את זה, אבל עם כל הכבוד לארץ ישראל, החרוזים שלך לא משהו.

החרד"ל:

התגובה שלך כואבת.

הגברת:

הנה אתה שוב עושה את זה. זה חרוז צפוי, הוא לא מחדש לי. למשל "שהשם ישמור אותך מכלבת" זה תלוש. הכנסת את זה רק בשביל החרוז.

החרד"ל:

נכון, נכון. עלית עליי. אז מה את רוצה שאני אעשה?

הגברת:

אני הייתי מציעה לך, לפחות בהתחלה, לעבור לחרוז החופשי. למשל, השלם את המשפט הבא "ארץ ישראל השלמה, כי אין לנו…"

החרד"ל:

(חושב קצת)

 ארץ ישראל השלמה כי אין לנו עוד אדמה.

הגברת:

לא, לא, לא. זה בנאלי, שחוק. אתה מאכיל את הקהל בכפית. אנשים באים להפגנה בשביל לחשוב. הפגנה היא שיח, דיאלוג. בוא, נסה אותי.

החרד"ל:

ארץ ישראל השלמה כי אין לנו עוד…

הגברת:

גמל. אתה מבין מה אני עושה? גמל זה מפתיע, זה סמלי, זה שורשי, זה ארץ-ישראלי.

החרד"ל:

 זה לא חרוז.

הגברת:

 זה חרוז חופשי. אתה חייב לצאת מהמסגרת.

החרד"ל:

גברתי, אני לא יודע. לפחות אני כנה.

הגברת:

כן.

החרד"ל:

 כן מה?

הגברת:

בעברית יש לומר כן, לא כנה. אתה מפגין, המילים הן הכלי שלך. אתה צריך להיות מודע ללשון. אתה מבין?

החרד"ל:

אז להגיד כן, כן?

הגברת:

כן, עכשיו אנחנו מתקדמים. מה עוד יש לך ברפרטואר?

החרד"ל:

"יהודי לא מגרש יהודי", "חברון מאז ולתמיד". "רבי עקיבא צדק"

הגברת:

שמע… זה בסדר, זה יכול לפנות לקהל מסוים, אבל כדי לפנות לקהל הרחב, אתה צריך שזה יהיה מוחשי יותר, תקשורתי יותר, אתה מבין, יהודי זה אמורפי. מיהו יהודי בעצם? מי קובע מיהו יהודי?

החרד"ל :

(בכעס)

אני אגיד לך מי קובע מי יהודי, יא אוכלת נידה ובועלת שפנים! ההלכה קובעת!

הגברת:

(מתמוגגת)

אוי, זה היה מצוין. הכעס, הרגש. זה אותנטי.

החרד"ל:

 (נרגע)

את חושבת? כי הייתה לי ההרגשה. אני זרמתי עם זה. התחברתי לעצמי.

הגברת:

רק הערה אחת. כקהל עדיף לנו להתחבר לתמונות, לריחות. לכן, למשל במקום לומר "יהודי לא מגרש יהודי" אולי תנסה "עלי האזדרכת נושלים על סלוני, ריחות נעליים שוטפים את הרחוב. חיי הם גיהינום".

החרד"ל:

 מה? איך זה קשור?

הגברת:

במישור הסמוי זה קשור.

החרד"ל:

 אה, סמוי. ברור.

(מסתכל לצדדים בבהלה)

סמוי?

הגברת:

טוב, תהיה לנו עוד הרבה עבודה. שמע מה נעשה

(מוציאה את כרטיס הביקור שלה)

בוא אליי לסדנה, 400 שקל למפגש.

2. כותרת: כעבור חודשיים.

החרד"ל והגברת באותו מקום עם השלטים. הגברת מאחוריו

החרד"ל :

(בקצב הפגנה)

 קן לציפור בין העצים, ובקן לה שלוש ביצים. בכל ביצה הס פן תעיר ישן לו אפרוח זעיר.

גברת:

הו, לזה אני קוראת משורר לאומי.

The post הפגנה פואטית – מערכון מאת דרור ניר קסטל appeared first on ילדי הקומדיה.