צילום ויל פרל: Eva Rinaldi 

אחד מגדולי הקומיקאים של דורנו, ויל פרל, חוגג היום (16 ביולי) את יום הולדתו ה-58. האיש שהביא את הנונסנס הקולנועי לשיאים חדשים, פרץ לתודעה ככוכב בולט של התוכנית האגדית "Saturday Night Live", ומאז הספיק לככב בשלל סרטי קומדיה שהפכו לאבני דרך בז’אנר – מ-Anchorman ("הרי החדשות") ו-Step Brothers  (אחים חורגים) ועד Talladega Nights (לילות טלדגה) וזולנדר (Zoolander). 

אבל מה הופך את ההומור של ויל פרל לכל כך מיוחד? כדי להבין את סוד הקסם שלו, שוחחנו עם הקומיקאי והסטנדאפיסט תומר פישמן, שהגדיר את פרל כ"אחד מאבות היסוד של הקומדיה שלי".

"הוא מלך הנונסנס. הוא בעצם אחת הסיבות שנהייתי קומיקאי", אומר פישמן. "ברגע שראיתי את ההומור שלו, הבנתי שיש מקום להומור נונסנס טהור, דמויות מופרכות. פעם ראשונה שראיתי מישהו עושה את זה ככה. וידעתי – אני רוצה להיות כזה".

פישמן (בן 42, בזוגיות+1), פרץ לחיינו ב"פרויקט ביפ" כחלק מההרכב הקומי חמלל"ו יחד עם אסי גל ועידו פרנקל. בשנת 2012 השתתף בתוכנית המערכונים "מצב כפית", מבית היוצר של "דומינו גרוס", שאופיינה בהומור נונסנס ממש כמו של פרל: "תמיד אהבתי הומור נונסנס. אהבתי את פלטפוס, דומינו גרוס, עד שהצטרפתי אליהם בעצמי. כשהתקבלתי לדומינו גרוס, ויל פרל היה המודל לחיקוי עבורי, עד שגיבשתי את הקול הקומי שלי". 

את הרגע שבו גילה את פרל, פישמן זוכר היטב: "זה היה בטיול במזרח, אחרי הצבא. ישנתי באיזה גסט-האוס, ומישהו פשוט שם את הסרט והרי החדשות ואז לא ידעתי עדיין מי זה ויל פרל. הוא אמר לי, 'אתה לא מבין, זה אחד המצחיקים'. פתאום היה לי רגע של גילוי. הבנתי שאני רוצה לעסוק בקומדיה. זה היה מהפכני בשבילי."

והרי החדשות

בסרט והרי החדשות, פרל מגלם את רון בורגנדי, מגיש חדשות בטלוויזיה המקומית של שנות ה-70 – דמות שמנסה לשדר רצינות וממלכתיות, אך נחשפת כאידיוט גמור וחסר מודעות.

"הוא לקח דמות הכי ממלכתית – מגיש חדשות – והפך אותה למפגרת לגמרי", מסביר פישמן.
"הוא אומר את כל מה שכתוב על הפרומפטר, בלי להבין. זה הכי כיף – לקחת דמות שאמורה להיות עם סמכות ולפרק אותה לגמרי. אתה לא מבין איך בן אדם כזה בכלל קיים – והיופי זה שהוא לא באמת קיים. זו הקריקטורה."

אוסטין פאוורס

ההופעה הראשונה של פרל בקולנוע הייתה בסרט אוסטין פאוורס: מרגל עם סגנון, אי שם בשנת 1997, בתפקיד עוזרו של ד"ר איוול: "יש שם סצנה מטורפת שהוא נופל לבור, ממשיך לדבר ולצרוח במשך דקות – פשוט קלאסיקה."

פישמן רואה בפרל ממשיך דרכו של מייק מאיירס, הלא הוא אוסטין פאוורס: "ויל לקח את הנוסחה של מייק מאיירס עם הדביליות – אבל נתן לה טוויסט. הוא עשה אותה הרבה יותר גסה, ולקח אותה צד אחד קדימה".

Old Scholl

סרט נוסף שבו אפשר להתרשם מההומור של  פרל הוא Old School    ("מועדון החברים") –  קומדיית קולג' קלאסית, שבה פרל מגלם גבר בשנות השלושים לחייו שמקים עם חבריו אחוות סטודנטים כדי לחזור לחיי הקולג'. "זה אחד הסרטים הטובים שראיתי. כמו ב'והרי החדשות', גם פה פרל במקום שהוא לא אמור להיות בו – אבל הוא מתעקש להיות שם, ובצורה הכי מטופשת שאפשר."

מוגאטו

גם הופעתו הבלתי נשכחת כ"מוגאטו" – מעצב האופנה האקסצנטרי בסרט זולנדר  נחרטה בזיכרונו של פישמן: "הוא היה פשוט דמות ביזארית בטירוף. הברון הפאשניסטי הפסיכי הזה… כל שנייה שלו על המסך היא חגיגה."

אין ספק שוויל פרל, גם כשהוא בן 58, ממשיך להשפיע על דורות של קומיקאים – לא רק בזכות התסריטים והדמויות, אלא בזכות הרוח החופשית, הביזארית והכנה שהוא מביא למסך. "אני פחות מתחבר להומור מציאותי. אני אוהב את המופרך, שזה סוג ההומור של ויל פרל", אומר פישמן. "זה הומור שלא מנסה להיות חכם או פוליטי. הוא פשוט שם כדי להצחיק בגדול, בטיפשות, בטוטאליות, וזה – בעיניי – הכי מצחיק שיש."

The post יום הולדת למלך הנונסנס: מה סוד ההומור של  הקומיקאי ויל פרל? appeared first on ילדי הקומדיה.

בן סטילר קנה את עולמו בקומדיות מטופשות יותר או פחות כמו "זולנדר", "רעם טרופי" ו"פגוש את ההורים" (שניים מהם הוא גם ביים!) ובשורה של סרטים וסדרות שגם הפיק, כמו "לילה מטורף במוזיאון". אלה אמנם היו מלאים בנונסנס והומור רעשני וילדותי, אבל גם היו מלאים בסאטירה, לפעמים חריפה ונושכת ולפעמים… פחות.

אבל סטילר לא רצה להישאר הקומיקאי שעושה להיטים גדולים ומטופשים, אפילו אם הוא מביים אותם. כבר כמה שנים שהוא מפתח לעצמו קריירה כמפיק איכותי ופעיל במיוחד.

חייו הסודיים של וולטר מיטי – סנונית לקץ הקומדיה של בן סטילר?

הסנונית הראשונה הייתה "חייו הסודיים של וולטר מיטי", דרמת הרפתקאות קומית מתקתקה ומופרעת מ-2013 שרמזה על הכיוונים החדשים. הסרט – על וולטר מיטי, בחור חולמני שחי לפעמים בעולם הדמיון עד שמוצא את עצמו בתוך מציאות דמיונית למדי – קיבל אמנם ביקורות פושרות, אבל איפשר לסטילר להכניס את הרגל בדלת של הגדולים.

קראו עוד:

בן סטילר, ארתור, פרנק קונסטנזה, פסטיבוס ועוד דברים שלא ידעתם שהוא עשה. להתראות ג'רי סטילר

רוצים עונה שניה! The Ben Stiller Show/יונתן עמירן

חדשות הקומדיה 21.1-27.1

תקופת המיני סדרות

מפה הפיק הבחור כמה מיני-סדרות, תכניות אירוח ואת "זולנדר 2". למעשה התפוקה שלו מדהימה וכבר בסדר הגודל של התפוקה שלו כשחקן. אבל המעבר למפיק רציני היה כנראה עם המיני-סדרה "הבריחה מדנמורה", סדרת מתח מעוצבת, איטית וקודרת המבוססת על בריחה אמיתית מהכלא "קלינטון" בכפר דנמורה במדינת ניו יורק. כיכבו בניסיו דל טורו, פול דנו ופטרישיה ארקט (שגם זכתה בגלובוס הזהב על התפקיד!)

Severance – ניתוק מהקומדיה

והנה הגענו לתחנה הנוכחית בקריירה שלו, הפקת ובימוי Severance, "ניתוק", דרמה קודרת, מעוצבת להפליא ומדב"ית במידה, ובעיקר – חביבת המבקרים.

הקונצנזוס מדבר על סדרת מופת שבה אדם סקוט הקומי בעיקרו (ששיתף פעולה עם סטילר גם ב"וולטר מיטי" לעיל) ופטרישיה ארקט (גם מ"דמנמורה"!) מתכסחים ביניהם בשקט מופתי על עתידו של תאגיד עצום הנוהג לשכור אנשים המעוניינים לנתק את זיכרונותיהם כך שכשיהיו בעבודה לא יזכרו את העולם שבחוץ – ובחוץ לא יזכרו את העבודה.

אפל? מתוחכם? מרהיב בעיצוב? כן. קשה לי לדבר על סדרת המופת של העשור כי למרות העיצוב המושקע והעלילה המותחת, חסרים פה כמה דברים – אחד מהם הוא קצת עומק או סאבטקסט. לא הבנתם משהו? לא נורא, אחת הדמויות תכף תצרח את התשובה. יש עוד מורכבויות? כן, אבל חסרים קצת רבדים ודיון מעניין יותר מאשר "זה ממש קריפי"!

כי האווירה קריפית להפליא, ובהחלט נשארת בראש אחרי כל פרק. המסדרונות הבלתי נגמרים, שינויי התאורה, העבודה המיסתורית והחשובה… זה כל כך אבסורדי!

ופה אנחנו מגיעים לדבר השני שחסר בסדרה – למרות האבסורד השופע, על גבול הנונסנס ממש (מה זאת העבודה הזאת שהם עושים שם? ומאיפה מגיעות בפרקים המאוחרים לקומת משרדים שאף אחד בה לא יכול לזכור שאי פעם התקלח – עזים?) קשה לומר שיש פה הומור. זה… לא רק לא מצחיק. זה די רציני. אמנם תכולת האבסורד השופעת (אמרתי כבר עזים? ויש גם את ההופעות היותר אקסצנטריות של פטרישיה ארקט, שבאמת מדהימה כאן, בכמה סצנות) מונעת מהסדרה מלקרוס תחת כובד הראש של עצמה, ועדיין – אי אפשר לומר שיש פה משהו מצחיק, או קליל. לא יש פה תחושה עמוקה של… הכל פה מוזר. ולא בסדר. ולא סביר. ומסתורי, וחשוב, כמו העבודה!

לסיכום – לחובבי המיסתורין והאימה צפוי כאן ממתק אמיתי, אבל אולי לא כזה שייזכר שנים קדימה.

אבל לקריירה של סטילר, שהולכת ומעמיקה והופכת למגוונת יותר, ומוקפדת יותר, עם השנים – יש פה מקפצת המשך לדברים רציניים וגדולים גם יותר. מה הוא צופן לנו בעתיד? האם ימי הקומדיה הפרועה נגמרו או שמגוון התפקידים שהוא לוקח על עצמו רק יגדל?

ואם ימי הקומדיה הפרועה נגמרו… תתגעגעו?

להזמנת הרצאות:

0547454667, דרור.

The post בן סטילר – סופה של הקריירה הקומית? appeared first on ילדי הקומדיה.