לא מיצינו עדיין את הביף בין ילדחרא ומקום שמח. עפרה וירדנה היו צ’ילבות במשך שנים, מעריצי אואזיס ובלר עדיין בריב — אבל מה היה לשתי הסדרות שטלטלו את עולם הטלוויזיה הישראלי החורף? חודש של ויכוחים, נאצות וקללות עסיסיות? לא מספיק.

ולכן אני מרגישה צורך לכתוב ניתוח קצת יותר מעמיק ולתת פה איזו השוואה, כדי להגן על עמדתי שהמנצחת פה היא בלי ספק ילדחרא. מה יש בה שבמקום שמח אין?

קודם כל, תזמון קומי

כששי (שמואלי דקטור) הילדחרא צועק על הפדופיל שמגלם יובל סגל: “כבר קבעתי עם פדופיל אחר!”, או כשהמאהבת החיה בסרט של אבא שלו (ליאת הר לב) מתקשרת תמיד ברגע הלא נכון, זה הרגע שבו הציפייה נשברת. הרגע המדויק שבו הצופה, שציפה ל… משהו, מקבל משהו אחר. שנון יותר, אבסורדי יותר, הזוי יותר אבל גם אמין ואמיתי יותר.
כשנועה קולר ואביהו פנחסוב רבים אין הפתעות. האם מפתיע מישהו שנועה, במשבר גיל ה־40 המאוחר, מתלהבת מפנטזיה ריקה, או שלבעלה העובד קשה נמאס קצת מהמניפולציות שלה? הריבים, כך נרמז, ישנים כמו הזוגיות שלהם, ואין בהם שום הפתעה, לחלוחית או חידוש – לא להם ולא לצופה. בוטה? כן. אבל לא מחדש.

קבלה אצל הקהל

ילדחרא היא חביבת המבקרים, אין ספק. אבל הקהל נוטה לכיוון מקום שמח, ומזדעזע עמוקות מילדחרא. מהתרשמות בלתי אמצעית, גם הצופים לא חושבים שמקום שמח היא משהו… שמח במיוחד. ובכל זאת — מקום שמח חודשה לעונה שנייה.

צילום יפה

בקולנוע יש מושג: “שעת הזהב”. זאת שעת השקיעה שבה הכול נראה מופז, רך ונעים.
בשיא מקום שמח רבים נועה קולר ואביהו פנחסוב ריב כזה של פעם בחיים. הוא מתרחש בדיוק בשעה הזאת, שעת השקיעה, שפנסי הרחוב נדלקים בה והכול אמור להיות מואר באור רך. ואפילו ברגע הזה האור אפור, קשה ומכוער, והגיבורים שלנו נראים חיוורים וכעורים.

לא צריך להמשיך כדי להבין כמה מחשבה הושקעה בכל פריים, בכל טיפת זיעה, בכל הבעה עלובה עד אומללה של יובל סגל – הפדופיל השכונתי – וברגע שבו האבא מחייך את החיוך הכי מרושע שלו ומצלק בנונשלנטיות את הבן שלו לנצח.

דמויות שאפשר לאהוב

גם מי שמזדהה עם מסע הזוגיות במקום שמח לא ממש יחבב את הדמויות הקולניות, האלימות, חסרות האמפתיה והלחוצות. אבל מי לא ירצה לבלות עוד קצת עם הפדופיל הכי מקסים, הילדחרא הכי שנון, האבא הכי רשע והמורה הכי אטומה שמאכלסים את ילדחרא? פשוט חבורה של נבלי דיסני אחד־אחד. חארות כולם, אבל כמה כיף איתם.

מה כן יש למקום שמח שאין לילדחרא?

את תיקי דיין, לנה סחנוב וליא קניג: האמא המיואשת, הרופאה החכמה ודבורה בת הדודה הקפדנית. שילוש מופלא של נשים ישירות ונחרצות, שכל רגע איתן על המסך הוא תענוג מופלא. בחיי, שאם הסדרה הייתה עוסקת בעיקר בתיקי דיין ובמאבקה בריקנות, והבת המודחקת שלה עם הבעיות בזוגיות הייתה נדחקת למקום שני, לא הייתי מתלוננת.

לסיכום, יש לנו סדרה אחת כתובה היטב, מצולמת ומשוחקת לעילא, מפתיעה ומעמיקה; ואחת… טובה בסך הכול, כן? אבל מדכאת, לא יפה במיוחד, ומחפשת את המטבע תמיד מתחת לפנס. תנו לנו עוד מהשנייה. עם הראשונה נסתדר כבר בעצמנו.

The post ילדחרא מול מקום שמח: איזו סדרה ממשפחת הקומדיה כבשה את הצופים? appeared first on ילדי הקומדיה.

"ילדחרא” משודרת רק ב־yes, וזה, סליחה על הביטו, ממש חרא מצידם. זו סדרה שכולם צריכים לראות.

בימים האחרונים יש לי משימה חדשה בחיים: למנוע מהילדים שלי לגלות אי פעם שילדחרא קיימת. לא ברור לי איך אריאל ויסמן (כתיבה) וניב מג׳ר (בימוי) הצליחו לקחת את חוויית סוף היסודי ותחילת החטיבה, לשחזר אותה בצורה ריאליסטית לחלוטין, ולסגור אותה בשבעה פרקים קצרים, מהודקים ובלתי נשכחים ב־yes.

הילדות כמו שהיא באמת

יש כאן את המורים שלא אכפת להם, הורים שתקועים בעצמם ולא רואים את הילדים ממטר, בריון כיתתי שאיש לא שם לב אליו, פדופיל שכונתי שכולם מכירים, ערוצי יוטיוב סודיים שכמה הם כבר מזיקים, וציורים גסים ואלימים שמתפקדים כמעט כמקהלה יוונית. אם בטעות מנסים להכחיש את המציאות, או גרוע מזה: לפתח אמפתיה לאחת הדמויות,  הם שם כדי להזכיר לצופה את המציאות.

כאמא – אסור שידעו

אסור, אבל באמת אסור, שילדים שלי יגלו את האמת על העולם, אני כאמא מרגישה שחובתי להסתיר מהם את העולם האמיתי, עד שיגלו אותו בעצמם וייפלו על הפרצוף כמו שאני נפלתי בגיל הזה של סוף היסודי. אסור להם לדעת שלפעמים אי אפשר לנצח את הבריון, שהפדופיל השכונתי החביב, אם רק יתמיד, יזכה בפרס, שגם מבוגרים שרוצים לעזור (אפילו אם הם המאהבת המתוסבכת של אבא שלהם) לא תמיד מצליחים ושיש מורים שבאמת, אבל באמת, לא אכפת להם.   

אל דאגה, זה גם מצחיק

רגע, זה מבאס אתכם? אל דאגה, זה גם מצחיק. מאוד מצחיק. שי (שמואלי דוקטור, תגלית עם תזמון קומי מרהיב) הילדחרא הוא שמן, לא מוצלח במיוחד בשום דבר. וגם אין לו חברים. אבל יש לו תוכנית, והתוכנית הזאת גם לרוב עובדת. הוא חכם מאוד, שנון ומסוגל לשלוף ברגע את התשובה שתביא לו הכי הרבה תועלת לכל שאלה. הוא יכול להסיט מעצמו את תשומת הלב של המורה התורנית, להעיף ממנו את הפדופיל השכונתי ולסחוט את אבא שלו בהצלחה לא מבוטלת, כשהוא מגלה איזה אפס הוא. אי אפשר שלא להיות בעדו.  

אבל הוא לא יכול לעשות הכל. הוא לא יכול להעיף מעליו את הבריון הכיתתי, שלא מפחד מכלום. הוא לא מצליח לרכוש חברים כי הוא קטנוני ונקמן כמו, ובכן, כל הסביבה שלו, והוא לא יכול להמשיך את תוכנית הסחיטה המפוארת שלו כי, אה, מה בעצם יעשה עם זה? וכך הוא מוצא את עצמו מסתבך יותר ויותר, לפעמים מצליח לתקן משהו כשמשהו אחר קורס, ולפעמים מוצא את עצמו מסובך עוד יותר. 

הפדופיל השכונתי

אי אפשר שלא להתעכב על הפדופיל השכונתי, בגילומו של יובל סגל בהופעה רבת־ניואנסים, אמינה ומטרידה. הוא תמיד בגינה, תמיד מדבר עם ילדים, ותמיד נראה קצת לא בסדר.

כששי נדחק לבקש ממנו עזרה, משום שההורים שלו – יקי התקוע והבוגדני בגילומו של יורם טולדנו ורותי המנותקת בגילומה של אפרת בן צור – לא באמת מבינים שיש בעיה, וכשאחיו הגדול, בגילומו של דאלי שכנאי, לא באמת מצליח לעזור גם כשהוא מנסה, גם התוכנית החצי־אפויה הזו מתחילה להתגשם.

הכול עובד בזכות חריצות, התמדה, ובעיקר בזכות זה שהוא תמיד שם. לא משנה כמה תלונות יוגשו עליו – הגורמים המוסמכים לא יעשו כלום.

לא סטריאוטיפ, מציאות עם פתח לעונה שנייה

נשמע רחוק מהסטריאוטיפ? נכון, וזאת אחת מהסיבות שבגללן החוקר הפרטי שלא מצליח להבין מה קורה סביבו (מנשה נוי) לא באמת מצליח להבין מה קורה סביבו. אבל זאת סיטואציה שמוכרת להרבה מאד ילדים. הרבה יותר מדי. 

מנחם לחשוב שאולי הילדות הדפוקה שלנו הייתה מצחיקה באיזושהי צורה, ושאולי המבוגרים שנראו לנו כילדים סתומים ומנותקים, ובכן, באמת היו כאלה. אה, ושבאמת לא עשו שום דבר לגבי הפדופיל השכונתי כי הוא "נראה לא מזיק". 

אז מה, יש סוף טוב? סיום סגור? תקווה לעתיד? אגיד לכם מה כן יש…

פתח לעונה שניה.

The post סדרת הקומדיה שלא תרצו שהילדים שלכם יראו | ילדחרא (yes), ביקורת appeared first on ילדי הקומדיה.

לאחר הצלחתה של ילד רע, שיצר הסטנדאפיסט דניאל חן,  שאף זכתה בפרס ברלין והייתה מועדמת לאמי, מגיעה בנובמבר ל-YES סדרה על ילד לא סתם רע אלא חרא, "ילדחרא", קומדיה שחורה שיצר וכתב גם קומיקאי ותסריטאי קומי, אריאל ויסמן (ארץ נהדרת, היהודים באים, גב האומה), וביים ניב מג'ר (שניהם מחבורת הסטנדאפ האייקונית, כל מה שמצחיק בעולם, ויצרו את 'טלוויזה מהעתיד').

על מה הסדרה ילדחרא

העלילה בקצרה:  לשי (שמואלי דקטור) בן ה-12 יש חיים מחורבנים לדעתו: הוא עם עודף משקל, הילדים בכיתה מתעללים בו, המורה מתעלמת ממנו, אחיו הגדול מרביץ לו, ואמא שלו (אפרת בן צור) תמיד בטוחה שהכל טוב ומעדיפה לדאוג מצרות של אחרים. ויש את אבא שלו, יקי (יורם טולדנו), שבטוח שהוא אבא כריזמטי אבל בעצם מרוכז אך ורק בעצמו ובחלומו הפתטי – להוציא ספר על חייו.

לילה אחד, ברגע אכזרי במיוחד, שי מגלה לתדהמתו שיקי מנהל רומן. הוא מחליט לנקום בו ומתחיל לסחוט אותו בזהות בדויה ומחזיר את הכוח לחייו. אך הוא לא צפה את כל שרשרת האירועים שיקי נגרר אליה בגלל הסחיטה, מה שמוביל למאבק בין-דורי בין אב לבן ומעורבים בו יותר מדי אנשים בדרך: חגית (ליאת הר-לב), המאהבת הנואשת,  אריה (מנשה נוי), החוקר הפרטי המתוסבך והדיכאוני,  ואביגדור (יובל סגל), הפדופיל השכונתי הפחדן והרומנטיקן.

מה יקרה כשיקי יגלה מי סחט אותו? האם הקשר המשפחתי יצליח להתעלות מעל האמת המכוערת, או שדווקא הניסיון "לתקן" את המשפחה הזאת הוא זה שיחריב אותה? אלו השאלות העומדות במרכז הסדרה.

"אני מקווה שהיא תספק מזור לאינסלים אומללים אחרים ותהיה משמעותית בשבילם באותה מידה שהיא משמעותית בשבילי"

ויסמן מרחיב על הסדרה:  "הסדרה לוקחת השראה מסרטיו של טוד סולונדז, קומיקסים מכוערים וילדותי האישית בראשל"צ של שנות ה-2000 המוקדמות. זו הסדרה העליליתית הראשונה שלי, שחוזרת אל ימי ילדותי ומזקקת את כל מה שלמדתי לאורך השנים, על יצירה, על קומדיה ועל החיים. אני מקווה שהיא תספק מזור לאינסלים אומללים אחרים ותהיה משמעותית בשבילם באותה מידה שהיא משמעותית בשבילי.

"'ילדחרא' היא קומדיה שחורה שנוגעת בכל הפצעים הפתוחים של הילדות בישראל, מחרמות בבית הספר ועד פדופילים שאורבים בגינה. לאחר גל של סדרות רציניות וחשובות על ילדים בסיכון שמסתבכים עם החוק, מגיעה סוף סוף סדרה בכיכוב ילד שמנמן שמסתבך בעיקר עם עצמו.

"שי, גיבור הסדרה,הוא ילד בודד ודחוי, אבל הוא לא סתם קורבן חסר אונים, אלא פרובקטור עם עור של פיל שתמיד אומר את האמת בפרצוף, ובדרך כלל גם חוטף בגלל זה. אבא שלו, הוא מלך ההדחקה, שחי בפנטזיות על הקיקסטרטר שלו ומסתיר רומן משרדי עלוב. דמויות נוספות שמצטרפות לאורך העונה הופכות את הסדרה לפסיפס של דמויות עלובות, כולן נואשות לאישור, ועושות את כל הטעויות האפשרויות." 

הבמאי ניב מג'ר מוסיף "כשניגשתי עם חזון הבמאי לסדרה היה לי ברור שאותנטיות היא שם המשחק וזה חייב להתבטא מעל הכל כדי להעלות את רמת האמינות למקסימום".

לדבריו:
"הפרויקט החל למעשה לפני שבע שנים (ממש מיד אחרי שסיימנו את ״טלוויזיה מהעתיד״) וסגנון התיעוד היה כמו הסרט 'בויהוד' (התבגרות) של ריצ׳רד לינקלייטר – צילמנו את דמות הילד השחקן שמואלי לאורך שבע שנים בהן ראינו אותו גדל, מתפתח ומשתנה גם פיזית וגם לתוך העלילה. בסוף הוחלט בעריכה להתמקד רק במה שצולם בעשרים ושלושה ימים בלבד אבל הדי וי די  הרשמי של הסדרה יכלול גרסא בת שבע וחצי שעות הכוללת את כל ספור הרקע שלפני מה שרואים בשבעת הפרקים החל מגיל שש של השחקן".

יוצרים וקאסט

תסריטאי ויוצר הסדרה: אריאל ויסמן 

במאי ויוצר שותף: ניב מג'ר 

הפקה: טדי הפקות

שחקנים: שמואלי דקטור, יורם טולדנו, ליאת הרלב, אפרת בן צור, יובל סגל, מנשה נוי, דאלי שכנאי.

מתי ואיפה רואים

תאריך עלייה ב-VOD: 20.11 ב- yes TV COMEDY  וב-yes VOD 

פרקים: 7 , בינג'

The post ילדחרא: הקומדיה השחורה החדשה של אריאל ויסמן מגיעה לבינג' ב-YES appeared first on ילדי הקומדיה.