סדרה דוקו קומית חדשה לכאן: גוורי אלפי ולוסי איוב יוצאים לבחון בסדרה דוקו-דרמטית קומית חדשה, האם אנחנו ערוכים לאסונות שעשויים לבוא, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לשמור על עצמנו

מה הייתם עושים בזמן צונאמי? האם ישראל ערוכה לאירוע מתקפת טרור סייבר? ואיך נתמודד עם הצפיפות הבלתי נמנעת כשיהיו כאן 17 מיליון תושבים?

בכל פרק גורי ולוסי ימצאו את עצמם, בעזרת אפקטים קולנועיי, ברגע שבו קורה האסון. לאורך הפרק הם יתמודדו עם ההשלכות שלו, בדרכם הקומית. הפרקים משלבים קטעי דרמה מתוסרטים, ראיונות עם מומחים, בעלי תפקידים, אקדמאים, ניצולים ישראלים שכבר חוו וניצלו מהאסון במדינות אחרות וגם התנסויות מעשיות של גורי ולוסי בשטח.

הסדרה מלמדת כיצד עלינו כמדינה וכפרטים, להתכונן ולהתמודד עם האסונות הבאים – רעידת אדמה חזקה, מתקפת טרור סייבר, צונאמי אימתני, מזג אוויר קיצוני (שריפות ענק, מחסור במשאבים ועוד), אירוע דליפת חומרים מסוכנים וצפיפות האוכלוסין הבלתי נמנעת.

מפיק: אסף נאוי | עורך ראשי: ניר זהבי | יוצרים: גורי אלפי, ניר זהבי, דרור ויידמן וברק כהן  | תסריט: דרור ויידמן, ברק כהן, אלעד רביב  |  במאי: ישי קרני   |  חברת הפקה: נאוי פרו

הסדרה "בלי פאניקה" תשודר החל מה- 01 באוגוסט,  בכל יום שני, בשעה 21:15 ב- כאן 11 ובדיגיטל

6 פרקים, משך כל פרק: כ- 50 דקות.

The post גורי אלפי ולוסי איוב בסדרת דוקו קומית על אסונות appeared first on ילדי הקומדיה.

את השיר כתב והלחין הפיזמונאי קובי לוריא, ידידה הוותיק של המשוררת האגדית, כלת פרס ישראל לזמר העברי. בלכתה הורישה לנו נעמי אינספור שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית ומכל אחד מהם נשקפת אהבתה לארץ ישראל היפה. נעמי, אלא מי?

נעמי שמר, משוררת ומלחינה, מעמודי התווך של הזמר העברי בישראל, כתבה והלחינה מאות שירים ללהקות צבאיות, להרכבים מוזיקאליים ולטובי הזמרים והזמרות בארץ. שיריה הפכו לחלק בלתי נפרד מפס הקול של החברה הישראלית.

הערב יבצעו חברי "זהו זה": שלמה בר אבא, גידי גוב, דב גליקמן, מוני מושונוב ואבי קושניר את שיר מקורי חדש במיוחד לתוכנית שתשודר הערב, חמישי, בשעה 21:15 ב-כאן 11.

לינק לשיר –  

מילים ולחן – קובי לוריא

The post הערב ב"זהו זה": שיר מקורי חדש לנעמי שמר, במלאת 18 שנים למותה appeared first on ילדי הקומדיה.

"סוף הדרך" היא סדרת אנימציה המשודרת בכאן על שואה גרעינית ב-2020. היוצרים ניר ברגר ואופיר ששון על איך זה סדרה עתידנית ממש קרוב

ניר ברגר ואופיר ששון עשו, עם קצת עזרה מחברים שלהם כמו  הבמאית יעל עוזסיני, את הסדרה "סוף הדרך". שאלנו אותם על זה.

"סוף הדרך", כמו עוד הרבה סדרות, משודרת בכאן, אבל שלא כמו עוד הרבה סדרות, למעשה כמו עוד מעט מאד סדרות, היא עוסקת בחיים אחרי שואה גרעינית. בירושלים. והפרקים ממש קצרים. למה?

ניר ברגר הוא יוצר "הכלום הגדול", תוכנית ילדים ביס, ואופיר ששון הוא אנימטור, כלומר מצייר דברים שזזים.

מה היה המניע לסדרה סוף הדרך?
ניר: כסף. אנחנו שונאים כסף ורצינו להיפטר ממנו. כמו כן, מדובר ברעיון שישב במגירה כחמש שנים, ואז מישהו היה משוגע מספיק כדי להפיק ולשדר אותו, וזה סוג הדברים שלא קורים אף פעם אז אין ברירה אלא ללכת על זה.
אופיר: הייתי צריך גימור זהב לפרארי. ויש את העניין הזה אצלי ואצל ניר שאנחנו חייבים ליצור ולכתוב ולעשות, אחרת מתים מבפנים.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם?
אופיר: אצלי זה טריי פארקר ומאט סטון של סאות׳פארק, מונטי פייתון, מיסטרי סיינס 3000 האהובים, וכמובן ניר וגלי, חברים טובים שכידוע כתבו את ״סוף הדרך״ לפי כל התחקירנים בארץ.
ניר: בקטע מקריפ, פחות או יותר אותם דברים שאופיר אמר. גילינו שזה עוזר בכתיבה כששנינו גונבים מאותם המקומות. ודאגלס אדאמס, שבאשמת הספרים שלו התחלתי לכתוב כילד ובגללו לעולם לא אהיה עשיר.

הסדרה עוקבת אחר אחים בירושלים לאחר שואה גרעינית. איך זה אוטוביוגרפי?
ניר: שנינו גרנו בירושלים בתקופות שונות בחיינו, ונמלאנו חשק משונה לראות אותה מופגזת על ידי טיל גרעיני.
אופיר: בילדותי נסעתי פעם דרך רמלה.

מה אתם חושבים על הסצנה הקומית של ימינו?
אופיר: אחלה.
ניר: לפחות בארץ, מרגיש שבחלקה הגדול נדדה לאינטרנט ונטשה את הטלוויזיה. שזה מצד אחד מובן ומצד שני קצת עצוב.

איך לעזאזל קיבלתם תמיכה של כאן?
אופיר: כי ניר.
ניר: כי יעל (המפיקה ובמאית האנימציה) ואני יודעים להיראות בטוחים בעצמנו גם כשמבוהלים עד כדי שיתוק.

איך זה שונה מדברים אחרים שכתבתם ולמה זה הכי טוב?
אופיר: זו הפעם השניה שלי בלבד כתסריטאי שמקבל כסף לתסרט תסריט, ופעם ראשונה בכתיבה בזוג. כתבתי ויצרתי רבות אך לא תחת עין בוחנת של תאגיד, עבור קהל רחב, במיינסטרים. כשאתה יוצר עצמאי ברשת, עבור קהל מצומצם, אתה חופשי להתנסות ולהיכשל במידה רבה, וגם לא מחוייב אפילו לסיים (ראה ערך דיאלוג עם הכלבה). ישנו הבדל גדול וקריטי בין זה לעבודה תחת לחץ זמן, עיניים בוחנות ועבור קהל רחב. שילמו לנו ליצור מה שרצינו ליצור בליבנו, איך שרצינו, בהתערבות מינימלית ויד חופשית ליצירתיות. לא היה לי דבר כזה בחיי, וזה באמת חלום שמתגשם – אך זה גם סיוט קשה ומפחיד באותה מידה, שכן ישנו פחד ענק מפני כישלון, כשאין את מי להאשים. אני גאה בחוויה הזו ובתוצאה שלה, עד השמיים. וקרענו עצמנו לשפר ולשפר ככל הניתן, בלי תירוצים.
זהו גם הדבר הראשון שכתבתי עם מישהו בסשנים של עירום מלא בלבד.
ניר: קודם כל זה באנימציה, וזו עבורי פעם ראשונה שעבדתי באנימציה. אז התהליך היה שונה לחלוטין מכל מה שהכרתי וחוויה מלמדת. וגם הזדמנות לעצבן את כולם מסביב כשאני סתם זורק מונחים טכניים ששמעתי, לגמרי מחוץ להקשר. מבחינת הכתיבה זה היה מאוד משחרר ובאמת איפשר לנו לעשות כל מה שעולה בדעתנו. עזר בכך מאוד גם החופש האמנותי שנתנו לנו גם ב"כאן" וגם במיזם ירושלים שתמכו בפרויקט. מבחינת טון אני חושב שגם לאופיר וגם לי חשוב לשלב טירוף מצד אחד עם לב מצד שני, ופה מרגיש לי, מבין הדברים שהייתי מעורב בהם עד היום, שהצלחנו לפגוע הכי קרוב למטרה.
וגם, לאופיר לא אכפת שאוכלים בזמן סקס. מה הייתה השאלה?

מה המילים שהכי מצחיקות אתכם?
אופיר: אזוזו, אוטואמנציפציה, קוקילידה ותינוק אומר בננה.
ניר: השבוע נכנס לחיי המושג blood vomit ועוד מוקדם לומר אבל אני מרגיש שזה רציני בינינו.

עם מי מהמדבבים הייתם יושבים לקפה, עם מי לבירה ועם מי לטרופית?
ניר: עם אופיר לקפה כי הוא מתחמק ממני. עם גיה לטרופית כי היא תצליח איכשהו לעשות את הטרופית מצחיקה. ועם כל האחרים לבירה כדי שלא ישימו לב שמקליטים תוך כדי את הקולות לעונה 2 בחינם.
אופיר: עם גיא, האנימטור שעשה מעט מאוד דיבובים בסדרה וכל אחד מהם בעיניי הוא הדיבוב הכי טוב בפער מכולנו (פינגווין), הייתי יושב לקפה. אחרי זה היינו ממשיכים אלי לדירה לבירה וטרופית.

מה העצה שלכם לתסריטאי קומי מתחיל?
אופיר: 1. תמיד תכתוב, תיכשל מלא ותמיד תשתפר, בלי שיא ברור ועד המוות. להמשיך להמשיך ולהמשיך. לא לדאוג מכסף. יהיה בסדר 2. כדאי לבוא ממשפחה מבוססת.
ניר: לכתוב עם אנשים אחרים. לכתוב על מה שמכעיס אתכם. לדבר את הדיאלוג בקול רם.

מי אושיית הרשת האהובה עליכם?
אופיר: ברק כהן אבל הוא חסם אותי מלהגיב ואין לי מושג למה.
ניר: אופיר. ואני אומר את זה גם כי זה נכון וגם כדי להוציא אותו גרוע שלא אמר בחזרה.

אם הייתם יכולים לחזור לכל תקופה בהיסטוריה, איזו סדרה הייתם מוחקים?
אופיר: המומינים. לא מעניין אותי שזה קסום. הם נראים כמו שואה מדברת. כל פעם שאני רואה מומין רע לי. באמת באמת. אני לא יודע מה בילדות יצר את ההתניה הזו ולא הולך לנסות לגלות.
ניר: כולן. ככה היה הרבה יותר קל לחדש וגם היה לי יותר זמן פנוי.

סוף הדרך בכאן

The post ניר ברגר, אופיר ששון (סוף הדרך – סדרה) – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

אז זוכרים שכולם דיברו על איזו שנה גרועה 2016 הולכת להיות, ואיזה כיף שהיא נגמרת? אז מתברר שגם 2017 הייתה שנה לא משהו. אבל פה זה ילדי הקומדיה, אז בואו ננסה לדבר על הדברים החיוביים של השנה בעולם הקומדיה, בלי לבאס יותר מדי.

המלך הוא עירום

אוקי, הפריט הראשון הזה כן מבאס. לאחר שנים של שמועות, השנה כל העולם התוודע שהאיש שהיה סוג של האפיפיור של עולם הקומדיה, כלומר לא יכל לטעות, הוא מטרידן סדרתי (ממש כמו אנשים רבים בכנסייה הקתולית). העדויות של מספר נשים בעולם הקומדיה לגבי ה״מנהג״ של לואי סי קיי לחשוף את עצמו ולאונן מולן, והודאתו של לואי באשמה, היו חלק מחשיפה גדולת ממדים של מספר גברים בעולם הבידור כמטרידנים, בעיקר בזכות נשים שהשתתפו בקמפיין MeToo. עוד בעולם הקומדיה התגלו אנשים כמו הקומיקאי והשחקן הקומי טי.ג׳יי. מילר שמואשם באונס, מפיק ״בנות״ מוריי מילר, שמואשם באונס קטינה, והשחקן הקומי דני מאסטרסון, שמואשם באונס. אבל לואי, שהיה מושא להערצה לרבים, הוא בהחלט החשיפה הגדולה (נו פאן אינטנדד). אחד מהדברים הביזאריים בפרשה היה שהיא פרצה כמה שבועות לפני תאריך היציאה של סרטו של לואי I Love You, Daddy, שלפי דיווחים מכיל אלמנטים עלילתיים שקשורים לנושאי הטרדות מיניות ואונס. כעת לא נראה שהסרט ייצא בכלל, והגורל של פרוייקטים אחרים של סי קיי תלוי באוויר. נקווה שהחשיפות האלה יימשכו, ונוכל לנקות את עולם הקומדיה ועולם הבידור בכלל.

למה לי פוליטיקה עכשיו?

הי, הנה נושא כיפי: טראמפ! אוקי, אני לא ארחיב במילים על הנשיא, רק אדבר על השפעתו על עולם הקומדיה השנה. לאחר ראיון מביך ומחמיא במיוחד עם הנשיא ב-2016, ג׳ימי פאלון ניסה להיות יותר פוליטי השנה, אך הפסיד ברייטינג לקולברט, שיותר טוב בלרדת על טראמפ, ובפוליטיקה ובכלל בהכל מג׳ימי פאלון האפס. תכניות האקטואליה הסאטיריות בהנחיית ג׳ון אוליבר וסמנת׳ה בי המשיכו להיות מקור לשפיות בעולם. אבל הדבר הכי טוב שטראמפ גרם לו השנה הוא The President Show, הטוק-שואו הביזארי של קומדי סנטרל בכיכובו של הקומיקאי וחקיין טראמפ אנת׳וני אטמוניק. אטמוניק מעולה בתור גרסה איכשהו יותר מגעילה ומוגזמת של הנשיא (משימה קשה) ולתכנית יש פורמט מתוחכם שמחקה תכנית אירוח רגילה. ״טראמפ״ מתחיל במונולוג, שהוא בעצם שיחה עם כתבים, מדבר על הספה עם הסיידקיק שלו, סגן הנשיא מייק פנס (שמגולם באופן נפלא כסוג של נד פלנדרס עם צד אפל על ידי הקומיקאי פיטר גרוס), מארח דמויות נוספות מעולם הפוליטיקה האמריקאי שמגולמות על ידי קומיקאים, כמו בנו הטיפש דון ג׳וניור, היועץ הדוחה סטיב בנון, הסטריאוטיפ האיטלקי אנת׳וני סקרמוצ׳י, והזקן המפוזר ברני סנדרס, יוצא לפינות חוץ ומערכונים סוריאליסטיים; ומסיים כל תכנית עם מסר מזעזע לאומה. הסאטירה של התכנית לפעמים יכולה להיות ברורה מדי, אבל היא עדיין הסאטירה הכי טובה על טראמפ בטלוויזיה, ואני ממליץ לכם לצפות בספיישל חג המולד שיצא לא מזמן.

יש פה מישהו מסטריינג׳ר ת׳ינגז?

במשך עשורים ספיישל הסטנדאפ היה נקודת ציון חשובה בקריירה של קומיקאי, אבל כמו הרבה דברים הערך של ספיישל הסטנדאפ אולי ירד בגלל הגברה בקצב הייצור, לאחר שנטפליקס יצאו השנה בקמפיין Netflix is a Joke, והוציאו ספיישל סטנדאפ כל שבוע. נשמע מרגש, אבל כמו שהמאמר הזה ב-Vulture אומר, יכול להיות שהשיטה הזו תפגע בסטנד-אפ בסופו של דבר. המאמר מעלה את הרעיון שכל-כך הרבה ספיישלים בשנה יכולים להמאיס את הסטנדאפ על הקהל, ומציין את הבדיחה של קומיקאי הקאלט אנדי קינדלר על הקמפיין: ״נטפליקס מוציאים ספיישל סטנד-אפ חדש כל שבוע. זה מרגש כי עכשיו אפשר לצפות בבינג׳ באמריקה מאבדת עניין בסטנד-אפ שוב.״ המצב מזכיר את בום הקומדיה של שנות השמונים, שהתפוצץ לאחר כמה שנים. נטפליקס הוציאו השנה ויוציאו עוד ספיישלים בכיכובם של שמות גדולים כמו דייב שאפל, ג׳רי סיינפלד, כריס רוק ואלן דג׳נרס, אבל גם הרבה ספיישלים של שמות קטנים יותר שאולי לא היו חייבים לקבל ספיישל גדול. 52 ספיישלים בשנה ממקום אחד, הוא מצב חסר תקדים בעולם הקומדיה.

אבל נטפליקס גם אחראים לשתיים מהסדרות הקומיות הטובות של השנה: American Vandal ו-Big Mouth, שתי סדרות שנראו בהתחלה כלא יותר מאסופה של בדיחות זין, אבל התגלו כסדרות מצחיקות מאוד שמספרות סיפורים מעניינים ואפילו מרגשים לעתים על גיל ההתבגרות. כמו כן, הרבה ספיישלי סטנד-אפ השנה היו טובים, והפלטפורמה המיוחדת של נטפליקס הייתה אחראית גם לספיישלים שיוצאים מהקופסה הרגילה של ״ספיישל קומדיה״, כמו המופע הקומי Oh Hello On Broadway של ג׳ון מולייני וניק קרול, וספיישל הולנטיינז של מייקל בולטון מבית הלונלי איילנד וכותבי קומדי בנג בנג, שהיו שניים מהדברים שהכי הצחיקו אותי השנה. אז נטפליקס: אני צופה בכם. גם בדרך המאיימת וגם בדרך המילולית.

מה טוב?

ובאמת בוא נדבר על כל הדברים הטובים שקרו השנה בקומדיה. כאמור בנטפליקס היה את ״ביג מאות׳״ ו״אמריקן ונדל״ אבל גם את העונה השלישית של Unbreakable Kimmy Schmidt, את העונה הרביעית של ״בוג׳אק הורסמן״ ואת העונה השנייה של ״ליידי דינמייט״. בטלוויזיה היה את ״המקום הטוב״ האהובה, העונה השנייה של Search Party, שהמשיכה להיות מצחיקה, עצובה ומסתורית, העונה השלישית של ״ריק ומורטי״ שהייתה פחות טובה מקודמותיה, וגרמה לתקרית רוטב הסצ׳ואן הגדולה של 2017, אבל עדיין הכילה פרקים מעולים, ״תרגיע״ חזרה לעונה תשיעית ועוד הרבה. בקולנוע היה לנו השנה ״חולים מהאהבה״ החמוד של קומייל נאנג׳יאני, והרבה צחוקים גם הגיעו מסרטי מארוול, בעיקר ״ת׳ור: רגנרוק״. תעשיית הבידור ההוליוודית סיפקה לנו הרבה סיבות טובות השנה לצחוק ולשכוח מכל ה… חרא…

ובארץ…

ומה קרה בקומדיה הישראלית ב-2017? ״כאן״ שחקן אמיתי בעולם הקומדיה הטלוויזיונית עם כמה תוכניות קומיות שנתנו תעסוקה לקומיקאי ארצנו: העונה השלישית של ״היהודים באים״ המעולה, ״מדינת הגמדים״ מלאת הבובות ו״עד כאן״ שנתנה פרנסה לעשרות קומיקאים וקומיקאיות מהשמאל ואיזה שלושה גברים מהימין (וגם שמעתי שאיזה תם אחד הולך לקבל שם תכנית). מכל הלייט-נייטים שעלו בשנה שעברה, רק גורי אלפי שרד. מרגיש שיש יותר ויותר ערבי סטנדאפ בעיר. אבל כנראה הדבר הכי חשוב שקרה בקומדיה הישראלית השנה זה שאני התחלתי לעבוד ב״מה נסגר?״ והופעתי בטלוויזיה כמה פעמים. שנה אזרחית טובה לכולכם ונתראה בשנה הבאה.

The post סיכום 2017 בעולם הקומדיה appeared first on ילדי הקומדיה.