זוהי דוגמה למה היא קומדיית נונסנס. קומדיית נונסנס (באנגלית – nonsense- שטויות), המכונה גם קומדיה סוריאליסטית או קומדיית אבסורד, זו קומדיה שמציגה מצבים, אירועים והתנהגויות שהם חסרי היגיון ולא מתיישבים עם השכל הישר. הומור סוריאליסטי עוסק בבניית ציפיות ואז מפיל אותן לחלוטין. אפילו דמויות שיש להן לכאורה סטנדרטים גבוהים ואמות מוסר מתערערות בשל מצבים בלתי צפויים. 

הומור סוריאליסטי צמח מתוך סוריאליזם, זרם באמנות שפעל בין שנות ה-20 לשנות ה-30 של המאה הקודמת. הסוריאליסטים שילבו בעבודות האמנות שלהם אלמנטים מפתיעים שאינם הגיוניים. כך למשל, ביצירה "התמדתו של זיכרון" הצייר סלבדור דאלי צייר שעונים נמסים. הסופר האנגלי לואיס קרול, הכניס את ההומור האבסורדי בספרו "אליס בארץ הפלאות". בספר מוצגים מרבה רגליים שמעשן נרגילה ועופות פלמינגו שמשתמשים ברגליים שלהן כמקלות קריקט.

קראו עוד

בן סטילר – סופה של הקריירה הקומית?

איתי לנטון – ראיון ר-ציני

מי היה טרבור מור, קומיקאי המערכונים שמת השבוע?

קומדיות נונסנס בקולנוע

מי שנחשבים כחלוצי קומדיית הנונסנס בקולנוע הם האחים מרקס. בשנות ה-30 הם היו מלכי הקומדיה האבסורדית, והציגו בסרטים שלהם משחקי מילים, סלפסטיק והומור שטותי ללא גבולות. בסרטים של האחים מרקס אף נושא לא נחשב כטאבו, והצמד הוכיח שאפשר לצחוק על הכל. חוץ מ"ברק ברווז" או "אגוזי הקוקוס" של האחים מרקס שאנחנו ממליצים לכם לראות, הנה עוד כמה סרטי קומדיות נונסנס מומלצות בקולנוע ובטלוויזיה:

עולה לראש – קומדיית נונסנס ישראלית

"ערוץ הכיבוד" קנה את תהילתו עם הלהיט "עור ברווז" בשנת 2016. מאז, צוות הקומיקאים דור מוסקל ("לידוי"), רותם קפלינסקי ("שקד פררה"), ועומר ריבק ("אסתמה") זוכים למיליוני צפיות בערוץ היוטיוב שלהם. כעת, השלושה מככבים בקומדיה הקורעת "עולה לראש" שתפיל אתכם מצחוק. כשהרכב הפופ המצליח בארץ פולט אמירה נגד הצבא, חברי הלהקה הופכים מיד לאויבי מדינה.

כדי לשקם את התדמית הבעייתית שלהם, הזמרים מתגייסים ללהקת היח"צ – להקה צבאית שמטרתה להגדיל את הפופולריות של צה"ל. האם הם יצליחו לשרוד בתנאים הנוראיים בצבא ולשמור על החברות שלהם? האם קשה יש רק בלחם? ואיך רותם סלע שמככבת בסרט מצליחה להיות מושלמת בכל מה שהיא עושה? צפו וגלו.

להרשמה לניוזלטר:

טיפשים בלי הפסקה – לחובבי ג'ים קארי

לויד כריסמס (ג'ים קארי) והארי דאן (ג'ף דניאלס) הם שני חברים טובים שחוכמה היא לא הצד החזק שלהם. לויד עובד כנהג מונית, ויום אחד הוא מתאהב בנוסעת שלו – מרי סוונסון (לורן הולי) שאותה הוא מסיע לשדה התעופה. כשמרי משאירה אחריה תיק עם מזומנים, לויד מחליט לעשות הכל כדי להשיב לה את התיק האבוד וכך להרשים אותה. הוא והארי יוצאים למסע להשבת התיק מבלי שהם יודעים שגנגסטרים מעורבים בסיפור.

אגב, השן השבורה של ג'ים קארי בסרט היא אמיתית. ג'ים שבר אותה כמה שנים לפני כן וכיסה אותה עם ציפוי חרסינה. כדי לגרום לדמות שלו להיראות מטומטמת, קארי החליט להסיר את הציפוי במהלך כל הצילומים. אין ספק שזה עשה את העבודה.

בית החיות – קומדיית נונסנס קלאסית

בית החיות משנת 1978 זכה במקום הראשון ברשימת 100 הסרטים המצחיקים ביותר של מגזין "בראבו", והתואר הזה בהחלט מוצדק. "בית החיות" מבוסס על החוויות של יוצרי הסרט מימי הקולג' שלהם. הוא עוסק בקבוצת סטודנטים אמריקאיים המשתייכים לבית אחווה מרדני שיוצא נגד המוסכמות של הקולג'. הסרט הופק בתקציב נמוך ביותר – 2.7 מיליון דולר, והוא הפך להיות אחד מהסרטים הרווחים ביותר בהיסטוריה.

זאת, אחרי שגרף יותר מ-141 מיליון דולר לאורך השנים. מבקר הקולנוע הידוע רוג'ר איברט, כתב עליו: "אנכרוניסטי, מבולגן ומלא באנרגיה. חלק מהשפעת הסרט נובעת משכבה של אנרגיה משוגעת. אבל הסרט הזה עשוי טוב יותר ומשוחק טוב יותר מאשר הבנו כשיצא. דרושה מיומנות על מנת ליצור צורה מוצלחת של קומדיה כזו, והדמויות משורטטות מעט יותר אבסורדיות ממה שהן צריכות להיות".

להזמנת הרצאות:

[email protected]

The post מהי קומדיית נונסנס ואילו קומדיות נונסנס כדאי לכם לראות? appeared first on ילדי הקומדיה.

טרי ג'ונס מוכר בעיקר בתור חלק מחבורת מונטי פייתון. ליתר דיוק, בתור כותב (יחד עם מייקל פיילין) של כמה מהשירים המצליחים והמצחיקים שלהם, למשל Always look on the bright side of life (and death!) וגם אל תשכחו את Every Sperm is Sacred, וכמובן שיר חוטב העצים.

הוא לא כתב רק שירים. הוא גם ביים את כל סרטי מונטי פייתון, וכתב חלק מהמערכונים. הוא גם עשה דברים חוץ ממונטי פייתון. עוד בתקופת מונטי פייתון הוא כתב  את "ההיסטוריה המטורפת של בריטניה" שבה לעג להיסטוריה. בשנות השמונים השתתף גם ב"החבר'ה הצעירים" בתפקיד אורח קטן של הכומר השיכור (למה צריך לציין שהוא היה שיכור, חוץ מניל מישהו שם היה פיכח?). בשנות ה-2000 כתב גם סדרות דוקומנטריות ל-BBC, על ההיסטוריה המפתיעה של כל מיני דברים, מברברים ועד בולבולים, כלומר מכובשים ועד אוהבים.

הוא גם כתב וביים סרטי ילדים. הוא הרצה גם על היסטוריה של ימי הביניים וגם כתב ספרים בנושא. הוא כתב גם ספרי ילדים. וסדרות ילדים על ימי הביניים. והוא בכלל כתב הרבה – בעשור האחרון הוא בעיקר כתב מאמרי עיתונות נגד המלחמה בעיראק, ועשה זאת באופן קבוע עבור כמה וכמה עיתונים, ביניהם הגארדיאן, האובזרבר והדיילי טלגרף.

הפרוייקט הכי מפורסם שלו נוצר ב-1983. הוא כתב וביים אז את "אריק הוויקינגי", סרט פנטזיה לילדים המבוסס על המיתולוגיה הנורדית על ויקינג צעיר שמגלה שהוא לא נהנה כל כך לבזוז ולרצוח ויוצא להציל את העולם מפני החורף הנצחי שהמיט עליו פנריר הזאב שבלע את השמש. הסרט הצליח פחות, קוצר, נערך מחדש ויצא לאקרנים עוד פעמיים – ב-1984 וב-1989. כעשר שנים אחר כך באה גם גרסה מטורפת למדי ל"הרוח בערבי הנחל" (במחשבה שניה, אם מתעלמים מציורי הפסטל הפסטורליים, זה ספר פנטזיה די מטורף).

טרי ג'ונס נולד בקולווין ביי, עיירה בווילס. הוא למד ספרות אנגלית באוקספורד, שם החל להתעניין גם בהיסטוריה של ימי הביניים אחרי שקרא במסגרת התואר את סיפוריו של צ'וסר. חוץ מהבנה בספרות ובהיסטוריה, נושא שעליו עוד ידבר ויכתוב, הוא פגש שם עוד מישהו – את מייקל פיילין. ואת חוש ההומור והתפיסות שלו על הומור, וגם את החברים שלו מקיימברידג'. והשאר, ובכן, אה, היסטוריה?

אני רוצה לציין שהתלונות על התלונות של חבר אחר במונטי פייתון בנוגע לענייני גיוון אתני ומגדרי בקרב כותבי הקומדיה היום כנראה מוצדקות – שישה בחורים מאוקסברידג' השמרניות מכל שמרנות כנראה יהיו שמרנים במקצת. אבל ההומור הפרוע, המתפרץ והלא-קונבנציונלי שלהם השפיע על מרבית כותבי הקומדיה של העשורים האחרונים. ולפחות על 30 שראיונות איתם הופיעו באתר זה.

טרי ג'ונס היה נשוי לאליסון טפר, ונולדו להם שני ילדים – ביל וסאלי. בשנים האחרונות מצבו התדרדר והוא איבד את יכולת הדיבור. הוא מת מהמחלה שגרמה לו לדמנציה ב-21 לינואר 2020. אנחנו נזכור אותו.

אבל בעיקר נזכור שהוא היה טרי ג'ונס – הוא חוטב עצים, והוא בסדר:

קראו עוד:

סתום ת'פה, טרי גיליאם

גברים מנישואי בני דודים, נשים מיוגה: תולדות היחסים בין המינים במערכונים ישראליים קלאסיים; חלק ב

קומדיות מומלצות לצפייה ישירה (קישורים)

The post טרי ג'ונס – לא רק מונטי פייתון appeared first on ילדי הקומדיה.

(ניתן להזמין בהרצאה: [email protected])

אי התאמה סמנטית

אי התאמה סמנטית משמעותה שילוב בין שתי מילים, מבעים או משפטים שאינם מתאימים מבחינת משמעות, למשל חתול נובח, ילד מקולקל, ענן הולך לישון. ככל שהמשמעויות מתרחקות יותר, אנחנו מתקרבים יותר לעולם הנונסנס, שם כמה שפחות צפוי יותר טוב.

למשל יש לה שן אחת מתכלת ואוזניים נקיות.

יש ים זבובים, אמרתי נעשה ריבה

אליטרציה

אליטרציה מוגדרת כחזרה על עיצורים או צלילים בכמה מילים. זה כלי נפוץ בשירי משחק, כמו גנן גידל דגן בגן ושרה שרה שיר שמח או נחש נשך נחש.

למי יש מכון למסז' בפסז'?
לסשה בפסז' יש מכון למסז'
נכון שהמכון של סשה למסז'?
נכון המסז' של סשה במכון

חזרה

כבר הזכרנו בעבר את החזרה בסדרות ובקומדיות נוספות. בסדרות קומדיה הוא הופך למאפיין כל כך בולט של דמות, וכך הוא הופך את הביזאריות שלה להרגל שלה אנחנו מצפים. חשבו על צליל כמו "דופ",  איך במעט מאוד אפשר לאפיין דמות.תפקיד נוסף של חזרה הוא לבנות תבנית לפני ששוברים אותה. חזרה יכולה לשמש גם כלעג לדמות שאומרת שוב אותם דברים בדרכים שונות.

הגזמה/אוברסטייטמנט

גם בדיבור הרגיל אנחנו משתמשים בגוזמאות לצרכים רטוריים, "תמיד את מאחרת", "אני יכול לאכול סוס", "אני ממש יפה". בקומדיה זה עובד ככל שההגזמה גדולה ומופרכת יותר. ג'ים קארי ובכללה הקומדיה האמריקאית מייצגים בולטים של ז'אנר זה.

שבירת ניבים

הרבה מההומור מבוסס על שילוב של המוכר ושל אלמנט ההפתעה. דרך קלה לעשות זאת היא פשוט לשנות ניב מוכר. בדרך כלל אנחנו משנים את הסוף, אבל אפשר לשנות גם חלק אחר או אפילו להבין את הניב באופן מילולי.

למשל "העם נקעה רגלו"
"בונה עולם"

https://www.youtube.com/watch?v=_NYgvsSGlTc

דו-משמעות

בדרך כלל אנחנו חושבים על דו-משמעות בהקשר של מילה יחידה, אחות יכולה להתפרש בשתי משמעויות, צב בשמיעה יכול להתפרש גם כצו. לדעתי, טקסטים מופתיים בתחום הקומדיה הם טקסטים ארוכים ומלאים שיכולים להתפרש  לשני כיוונים. למשל:

חיקוי

החיקוי הוא מעין יצירת עותק קומי למקור. הוא יכול להיות חיקוי קולי או חיקוי ויזואלי. החקיין גורם למאזין או לצופה בו לדמיין את מושא החיקוי . כאשר חקיין מחקה בקולו או בדמותו הפיזית אישיות מוכרת , המאזין או הצופה משווה בדמיונו בין מושא החיקוי ובין החיקוי וכך נוצר הפער הקומי . חיקוי יכול גם להתייחס ליצירות פארודיות המחקות ז'אנר.

עמימות

עמימות אומנם נשמעת דומה לדו-משמעות,אך בעוד דו-משמעות טומנת בחובה שתי משמעויות של ביטוי, בעמימות בקושי נגיע לאחת. לפעמים זה מתבטא בג'יבריש, לפעמים ברטוריקה שאין בה דבר ולפעמים בצייפייה למידע שלא מגיע.

http://https://www.youtube.com/watch?v=AcfekklpqOo

אנדרסטיימנט

לשון המעטה היא שימוש במילה או בביטוי חלש או מקטין לאירוע נסער ודרמטי, כך למשל אמירה כמו "זה בטח כואב" לכריתת יד, או  "קצת רטוב פה" לשיטפון.

אינטרטקסטואליות

אינטרטקסטואליות היא אזכור או רמיזה לטקסט אחר או אפילו למערכת סימנים אחרת. בהומור הדבר נעשה לרוב תוך שינוי ההקשר להקשר לא הולם. מוכר גם כהומור רפרנסים.

ניגודים

ניגוד הוא מהבסיס של ההומור ונמצא כמעט בכל בדיחה, זה יכול להיות ניגוד בין המיני לתמים, בין הסביר ללא סביר, בין הבוגר לילדותי, בין החכם לטיפשי, בין החג לחול, בין אבל לחגיגה ועוד. הכי ידוע הוא שוטה הכפר – האיש שמצפים ממנו להיות דהיל ומקבלים ממנו תשובות חכמות. אנחנו מעדיפים ניגודים שאינם צפויים מדי, ועדיף ליצן בבנק מבבית קברות.

שבירת טאבו

שבירת טאבו היא שבירה של חוקי הנימוסים, הטאקט וכל הנושאים שאסור לדבר עליהם. זהו ההומור של אוהבי ההומור השחור, הומור הגרדומים, בדיחות על מוות, נכות ועוד או סתם הפרות של קונצנזוס.

The post טכניקות ליצירת הומור appeared first on ילדי הקומדיה.

"סוף הדרך" היא סדרת אנימציה המשודרת בכאן על שואה גרעינית ב-2020. היוצרים ניר ברגר ואופיר ששון על איך זה סדרה עתידנית ממש קרוב

ניר ברגר ואופיר ששון עשו, עם קצת עזרה מחברים שלהם כמו  הבמאית יעל עוזסיני, את הסדרה "סוף הדרך". שאלנו אותם על זה.

"סוף הדרך", כמו עוד הרבה סדרות, משודרת בכאן, אבל שלא כמו עוד הרבה סדרות, למעשה כמו עוד מעט מאד סדרות, היא עוסקת בחיים אחרי שואה גרעינית. בירושלים. והפרקים ממש קצרים. למה?

ניר ברגר הוא יוצר "הכלום הגדול", תוכנית ילדים ביס, ואופיר ששון הוא אנימטור, כלומר מצייר דברים שזזים.

מה היה המניע לסדרה סוף הדרך?
ניר: כסף. אנחנו שונאים כסף ורצינו להיפטר ממנו. כמו כן, מדובר ברעיון שישב במגירה כחמש שנים, ואז מישהו היה משוגע מספיק כדי להפיק ולשדר אותו, וזה סוג הדברים שלא קורים אף פעם אז אין ברירה אלא ללכת על זה.
אופיר: הייתי צריך גימור זהב לפרארי. ויש את העניין הזה אצלי ואצל ניר שאנחנו חייבים ליצור ולכתוב ולעשות, אחרת מתים מבפנים.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם?
אופיר: אצלי זה טריי פארקר ומאט סטון של סאות׳פארק, מונטי פייתון, מיסטרי סיינס 3000 האהובים, וכמובן ניר וגלי, חברים טובים שכידוע כתבו את ״סוף הדרך״ לפי כל התחקירנים בארץ.
ניר: בקטע מקריפ, פחות או יותר אותם דברים שאופיר אמר. גילינו שזה עוזר בכתיבה כששנינו גונבים מאותם המקומות. ודאגלס אדאמס, שבאשמת הספרים שלו התחלתי לכתוב כילד ובגללו לעולם לא אהיה עשיר.

הסדרה עוקבת אחר אחים בירושלים לאחר שואה גרעינית. איך זה אוטוביוגרפי?
ניר: שנינו גרנו בירושלים בתקופות שונות בחיינו, ונמלאנו חשק משונה לראות אותה מופגזת על ידי טיל גרעיני.
אופיר: בילדותי נסעתי פעם דרך רמלה.

מה אתם חושבים על הסצנה הקומית של ימינו?
אופיר: אחלה.
ניר: לפחות בארץ, מרגיש שבחלקה הגדול נדדה לאינטרנט ונטשה את הטלוויזיה. שזה מצד אחד מובן ומצד שני קצת עצוב.

איך לעזאזל קיבלתם תמיכה של כאן?
אופיר: כי ניר.
ניר: כי יעל (המפיקה ובמאית האנימציה) ואני יודעים להיראות בטוחים בעצמנו גם כשמבוהלים עד כדי שיתוק.

איך זה שונה מדברים אחרים שכתבתם ולמה זה הכי טוב?
אופיר: זו הפעם השניה שלי בלבד כתסריטאי שמקבל כסף לתסרט תסריט, ופעם ראשונה בכתיבה בזוג. כתבתי ויצרתי רבות אך לא תחת עין בוחנת של תאגיד, עבור קהל רחב, במיינסטרים. כשאתה יוצר עצמאי ברשת, עבור קהל מצומצם, אתה חופשי להתנסות ולהיכשל במידה רבה, וגם לא מחוייב אפילו לסיים (ראה ערך דיאלוג עם הכלבה). ישנו הבדל גדול וקריטי בין זה לעבודה תחת לחץ זמן, עיניים בוחנות ועבור קהל רחב. שילמו לנו ליצור מה שרצינו ליצור בליבנו, איך שרצינו, בהתערבות מינימלית ויד חופשית ליצירתיות. לא היה לי דבר כזה בחיי, וזה באמת חלום שמתגשם – אך זה גם סיוט קשה ומפחיד באותה מידה, שכן ישנו פחד ענק מפני כישלון, כשאין את מי להאשים. אני גאה בחוויה הזו ובתוצאה שלה, עד השמיים. וקרענו עצמנו לשפר ולשפר ככל הניתן, בלי תירוצים.
זהו גם הדבר הראשון שכתבתי עם מישהו בסשנים של עירום מלא בלבד.
ניר: קודם כל זה באנימציה, וזו עבורי פעם ראשונה שעבדתי באנימציה. אז התהליך היה שונה לחלוטין מכל מה שהכרתי וחוויה מלמדת. וגם הזדמנות לעצבן את כולם מסביב כשאני סתם זורק מונחים טכניים ששמעתי, לגמרי מחוץ להקשר. מבחינת הכתיבה זה היה מאוד משחרר ובאמת איפשר לנו לעשות כל מה שעולה בדעתנו. עזר בכך מאוד גם החופש האמנותי שנתנו לנו גם ב"כאן" וגם במיזם ירושלים שתמכו בפרויקט. מבחינת טון אני חושב שגם לאופיר וגם לי חשוב לשלב טירוף מצד אחד עם לב מצד שני, ופה מרגיש לי, מבין הדברים שהייתי מעורב בהם עד היום, שהצלחנו לפגוע הכי קרוב למטרה.
וגם, לאופיר לא אכפת שאוכלים בזמן סקס. מה הייתה השאלה?

מה המילים שהכי מצחיקות אתכם?
אופיר: אזוזו, אוטואמנציפציה, קוקילידה ותינוק אומר בננה.
ניר: השבוע נכנס לחיי המושג blood vomit ועוד מוקדם לומר אבל אני מרגיש שזה רציני בינינו.

עם מי מהמדבבים הייתם יושבים לקפה, עם מי לבירה ועם מי לטרופית?
ניר: עם אופיר לקפה כי הוא מתחמק ממני. עם גיה לטרופית כי היא תצליח איכשהו לעשות את הטרופית מצחיקה. ועם כל האחרים לבירה כדי שלא ישימו לב שמקליטים תוך כדי את הקולות לעונה 2 בחינם.
אופיר: עם גיא, האנימטור שעשה מעט מאוד דיבובים בסדרה וכל אחד מהם בעיניי הוא הדיבוב הכי טוב בפער מכולנו (פינגווין), הייתי יושב לקפה. אחרי זה היינו ממשיכים אלי לדירה לבירה וטרופית.

מה העצה שלכם לתסריטאי קומי מתחיל?
אופיר: 1. תמיד תכתוב, תיכשל מלא ותמיד תשתפר, בלי שיא ברור ועד המוות. להמשיך להמשיך ולהמשיך. לא לדאוג מכסף. יהיה בסדר 2. כדאי לבוא ממשפחה מבוססת.
ניר: לכתוב עם אנשים אחרים. לכתוב על מה שמכעיס אתכם. לדבר את הדיאלוג בקול רם.

מי אושיית הרשת האהובה עליכם?
אופיר: ברק כהן אבל הוא חסם אותי מלהגיב ואין לי מושג למה.
ניר: אופיר. ואני אומר את זה גם כי זה נכון וגם כדי להוציא אותו גרוע שלא אמר בחזרה.

אם הייתם יכולים לחזור לכל תקופה בהיסטוריה, איזו סדרה הייתם מוחקים?
אופיר: המומינים. לא מעניין אותי שזה קסום. הם נראים כמו שואה מדברת. כל פעם שאני רואה מומין רע לי. באמת באמת. אני לא יודע מה בילדות יצר את ההתניה הזו ולא הולך לנסות לגלות.
ניר: כולן. ככה היה הרבה יותר קל לחדש וגם היה לי יותר זמן פנוי.

סוף הדרך בכאן

The post ניר ברגר, אופיר ששון (סוף הדרך – סדרה) – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

אני לא יודע בקשר אליכם, אבל אני נהנה מאוד מ״מונטי פייתון״ בנטפליקס. עבר הרבה זמן מאז שראיתי את תכנית המערכונים האגדית, וזה כיף גדול לעבור פרק פרק ולהנות שוב מההומור הסוריאליסטי של החבורה. אני גם מצפה לראות שוב את המופעים החיים, דוקומנטרים וסרטים שעלו גם הם לשירות הסטרימינג.

אז חבל שמישהו צריך להרוס לי את הכיף הזה. והפעם זה טרי גיליאם, החבר האמריקאי במונטי פייתון, שידוע בעיקר בגלל האנימציות הנפלאות שהיו מקשטות את התכנית, ואחרי פייתון עבר לקריירה מרשימה מאוד בקולנוע שכוללת סרטים נהדרים כמו ״ברזיל״, ״12 קופים״ ו״פחד ותיעוב בלאס ווגאס״, כל אחד מהם מבוים בצורה המיוחדת והיפהפייה שלו. השנה גיליאם אפילו סיים סוף-סוף את הפרוייקט האגדי שלו, עיבוד של דון  קישוט שעוכב במשך עשורים ואמור לצאת השנה. אני אוהב את גיליאם ואת עבודתו ולכן קשה לי להגיד את זה, אבל אני חייב. סתום ת׳פה טרי גיליאם. סתום ת׳פה האמריקאי השמן שלך ותחזור לגרום לבחורות ערומות מהמאה ה-19 לזוז על שולחן הציור שלך.

השבוע מנהל הרכש הקומי של ה-BBC, שיין אלן, אמר שתאגיד השידור הבריטי צריך לספר את ״הסיפורים שלא סופרו עדיין והקולות שעוד לא שמענו״. כשנשאל אז על פועלם של שישה בחורים לבנים מאוקסברידג׳ שעשו תכנית מערכונים מצליחה בשנות השבעים בערוץ, אלן אמר שזה כנראה לא הכיוון אליו היה הולך היום.

גיליאם, שעם כל הכבוד, אף פעם לא היה החבר החשוב ביותר במונטי פייתון, נדבק באותו כעס שמדביק בחורים לבנים זקנים בזמן האחרון והגיב בגיבוב מטומטם של התבכיינות וציניות. ״זה גרם לי לבכות״ אמר גיליאם ״עכשיו היינו צריכים אחד מזה, אחד מזה, כולם מיוצגים… זה בולשיט. אני לא רוצה להיות זכר לבן יותר״ ואז הוסיף גיליאם, במפגן חוסר רגישות אופייני ״אני אומר לעולם עכשיו שאני לסבית שחורה״, כאילו הוא חי באיזשהו ריבוט של אחד מהסרטים האלה משנות השמונים שגבר לבן היה צריך להעמיד פנים שהוא שחור או אישה כדי לקבל משהו.

מעניין למה לא עושים סרטים כאלה יותר? סרטים כמו Soul Man, בו סי. תומאס האוול הלבן צובע את עצמו בשחור כדי לקבל מלגה בקולג׳, או הסדרה Bosom Buddies בה טום הנקס הצעיר התחזה לאישה כדי לגור בזול בדירה. למה לא עושים את זה יותר? אה, כי הזמנים השתנו! העולם משתנה כל הזמן, ואנשים כמו גיליאם פשוט לא יכולים לקבל את זה.

חשבתי לכתוב משהו על ״נאנט״ השבוע. הספיישל קומדיה (?) של הקומיקאית האוסטרלית אנה גאדסבי שעליו כולם דיברו בשבועיים האחרונים. ראיתי את הספיישל בלילה לפני שכתבתי את הכתבה הזו והבנתי שאין לי ממש מה להגיד עליו. אני יכול לבקר את הקומדיה שבו, מהסוג שמביא יותר מחיאות כפיים מאשר צחוקים, אבל מה זה ישנה? זה לא מה שהספיישל מדבר עליו. זו לא הסיבה שכולם דיברו עליו. הסיבה שכולם דיברו עליו שזה אישה, לסבית, ועוד הרבה הגדרות שהיא נותנת לעצמה, מביאה את נקודת המבט שלה. החלק שהכי אהבתי בספיישל הוא שהיא דיברה על איך אנשים אוהבים קומדיה עצבנית רק שהיא באה מגברים. כשהיא שואלת בשובבות את הגברים הלבנים שצועקים: ״על מה אתם כועסים כל-כך?״. למרות שלא צחקתי מהספיישל אני מעדיף אותו על מאות קומיקאים בני ארבעים פלוס מתלוננים כי איך יש יותר מדי מגדרים היום, ולואי סי קיי לא עשה שום דבר רע. די. סתמו.

וחזרה לגילאם. כן, מונטי פייתון לא היה קורה היום כנראה. אבל… כבר יש לנו מונטי פייתון! ויש לנו מאות סדרות קומיות טובות שהגיעו אחרי מונטי פייתון, הושפעו ממונטי פייתון, ומביאים משהו שונה ממונטי פייתון! אולי מונטי פייתון הבא יבוא מלסבית שחורה אמיתית, ולא מגבר לבן או שישה.

גברים לבנים, אנחנו לא הולכים לשום מקום. תמיד נהיה. אבל כמו שגאדסבי אמרה ב״נאנט״ אנחנו קטגוריה של בני-אדם עכשיו. ואנחנו צריכים לתת לאנשים אחרים את הבמה, לפחות לקצת. אני בחור לבן, ואני יודע שיהיה לי מקום. אם לא בטלוויזיה, אז ביוטיוב, או בפייסבוק או בטוויטר. העולם משתנה, גיליאם, והעתיד לא נראה כמו ב״ברזיל״ או ״12 קופים״. וכדאי שתתרגל לזה, או שתסתום את הפה.

The post סתום ת'פה, טרי גיליאם appeared first on ילדי הקומדיה.

צ'ארלי מרפי ז"ל

צ'ארלי מרפי, קומיקאי, שחקן, תסריטאי ואחיו הגדול של אדי מרפי, מת השבוע בגיל 57, מלוקמיה. מרפי מוכר לרבים בזכות עבודתו בתכנית המערוכנים "שאפל שואו" שם כתב ושיחק, ובמיוחד כיכב בשני המערכונים הקלאסיים בסדרת "סיפורי צ'ארלי מרפי" בו הוא סיפר על המפגש שלו עם ריק ג'יימס ז"ל ופרינס ז"ל. מרפי גם כתב את הסרטים "נורביט" ו"ערפד בברוקלין" בשביל אחיו מרפי והופיע בסרטים וסדרות רבים, ביניהן: CB4, The Boondocks, ו"נורביט". כריס רוק וכותב "שאפל שואו" ניל ברנן הספידו אותו בטוויטר.

מקור: Rolling Stone

או קליז, אדית'

ידוע שאין דבר שג'ון קליז לא יעשה בשביל כסף כדי לשלם מזונות למגוון נשותיו לשעבר, וכן זה כולל פרסומות לשוקולד השחר. אבל, הנה פרוייקט שלו שאולי דווקא יהיה טוב. אולי. קליז לוהק השבוע למה שיהיה הסיטקום הראשון שלו ב-BBC מאז "המלון של פולטי" המופתי. הסדרה Edith, נכתבה על ידי התסריטאי זוכה האוסקר צ'ארלס מקיוון, שהיה מעורב בתפקידים קטנים בפרוייקטים פייתונים בעבר, וכתב את "ברזיל" בשביל הפייתון טרי גיליאם. קליז ישחק את בן-זוגה הישן של הדמות הטיטולרית, אדית', אלמנה שקליז משכנע אותה להתחתן ולעבור לגור איתו באקלים חם יותר, אבל התכניות משתבשות שבנה בן החמישים של אדית' רוצה לעבור לגור איתה. קליז אמר שהתסריטים לששת פרקי הסדרה הם "מהמהנים שקראתי במאה השנים האחרונות" ושהוא מתרגש לעבוד שוב עם השחקנים אליסון סטדמן, שתשחק את אדית', איתה הוא כיכב בסרט Clockwise ב-1988, סרט שאני חושב שלקחתי ממדף "מונטי פייתון" של האוזן השלישית לפני עשור.

מקור: Variety

אבו-חסן

ארוחת הערב השנתית של תא כתבי הבית הלבן, הוא אירוע שבדרך-כלל מספק קצת הפוגה קומית ושיחרור לחצים, עם הנשיא המכהן יושב ומחייך בזמן שקומיקאים כמו קונאן אובריאן, סת' מיירס או סטיבן קולברט צוחקים עליו ועל הממשלה. אבל השנה, כמובן, הנשיא הוא התינוק המגודל דונלד טראמפ, שלא ישתתף בארוחה, יש להניח מחשש שהרגשות שלו יפגעו ויתחיל לבכות. למעשה, זה מרשים שהאירוע מתקיים בכלל עם המלחמה של טראמפ בתקשורת, ולא פשוט הוחלף באירוע בו כל כתבי ברייטברט שרים על גבורתו של טראמפ, אבל ההצגה חייבת להימשך ולמרות שהנשיא לא יהיה שם האירוע יקרה, ובהנחייתו של חסן מינאז', כתב הדיילי שואו הצעיר והמוכשר. כתבת דיילי שואו (לשעבר) אחרת, סמנתה בי הנפלאה, תנחה אירוע משל עצמה השנה בשם Not The White House Correspondents Dinner ברשת TBS, שמשדרת את התכנית השבועית הנהדרת שלה Full Frontal. בי שיחררה את הטריילר הבא לאירוע שלה, בו היא מבטיחה לחגוג את העיתונות החופשית "בזמן שעדיין יש לנו אחת".

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=t0UvTubRXks&w=560&h=315]

מקור: The New York Times

נוטריו ט.י.ג.

לואי סי קיי חזר להנחות את סאטרדיי נייט לייב השבוע, ומבקרים וצופים רבים הסכימו שהמערכון הטוב ביותר של הערב, היה מערכון בו לואי משחק אדם משונה המזמין ליצן יום-הולדת (בובי מויניהן) רק לעצמו, לבדר אותו בזמן שהוא יושב על ספה. זהו בהחלט רעיון מקורי שיכול רק היה להיברא על ידי המוחות הקודחים של SNL או על ידי טיג נוטארו לפני שנתיים. כן, מוסד הקומדיה האמריקאי שוב מואשם בגניבת קונספט למערכון, הפעם סרט קצר מאת הקומיקאית טיג נוטארו בשם Clown Service, אותו הוציאה ב-2015 לאחר פרוייקט מימון ב-2012. זה נראה משונה שסי קיי יגנוב מטיג, לה הוא מפיק תוכנית באמאזון והוציא את אלבום הקומדיה האחרון שלה דרך האתר שלו, אבל נוטארו טוענת שלא הייתה בקשר עם הקומיקאי בשנה וחצי האחרונה, והיא יודעת שאחד מהכותבים של המערכון מודע לסרט. אני מציע לכם לשפוט בעצמכם: הסרט הקצר זמין לצפייה פה והמערכון אמור להיות זמין לצפייה פה אם SNL לא היו חוסמים אותו לצפייה בארץ. בכל מקרה, אני שמח שזו השערורייה הראשונה שסי קיי היה אי פעם מעורב בה.

מקור: Splitsider

פיפי עם ויפי

הסדרה האהובה של HBO "ויפ" שאבה הרבה מההומור שלה מלהקצין ולהגחיך את מצב הפוליטיקה באמריקה, אבל בעקבות מערכת הבחירות האחרונה זה נהיה הרבה יותר קשה לא להיות פשוט סדרה דוקומנטרית. לדוגמא, השואוראנר של הסדרה דייוויד מנדל סיםר השבוע על איך פרק של הסדרה היה אמור להכיל בדיחה על איך ג'ונה נהנה אולי מגולדן שאוורס, אבל הם היו צריכים להסיר אותה אחרי שיצאו החדשות על השמועה שטראמפ שילם לזונות רוסיות להשתין על המיטה שלו במלום במוסקבה, והיוצרים החליטו שזה קרוב מדי למציאות. מי יודע איזה עוד דברים משוגעים טראמפ יעשה שימנעו בדיחות נפלאות על הפרשות גוף בעתיד?

מקור: The AV Club

The post חדשות הקומדיה 14.4-8.4 appeared first on ילדי הקומדיה.

דני קמושביץ הוא קומיקאי, יוצר רשת, קופירייטר, סטנדאפיסט, ורק שניים מהם מתחילים בקו"ף. איכשהו יוצרי קומדי סנטרל ישראל הגיעו אליו ונתנו לו רצועת שידור בתכנית החדשה שלהם קומדי סנטרל סטיישן עם הסטנדאפיסט והשחקן החשקן עידן ברקאי. כמו כן פרסם מלא מלא סרטונים ויראליים באינטרנט, שזה אומר שכל מי שעשה סרטון ויראלי מכיר אותו. לקחנו אותה לשיחה על קופירייטינג, קומדיה ואהבת אמת. בתמורה הוא קילל אותנו.

The post דני קמושביץ – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

דפני גפני שואלת ידועה בתור האמנית ששואלת שאלות מוזרות בקבוצות פייסבוק ומקווה שייקחו אותה ברצינות. פעם קראו לזה טרול אבל ביקשנו שיפסיקו. שאלנו את השאלות הקשות באמת, בעיקר מה שלא ידענו

מתי החלטת שאת רוצה להטריל?
בהתחלה לא הייתי מודעת לזה שיש מושג שנקרא טרול. ישבתי ערב אחד, ומשעמום חשבתי אם אני אוכל לכתוב שאלות מוזרות שאנשים יענו עליהן ברצינות. כשראיתי שזה מצליח הבנתי שיש לי פה מכרה זהב.

זה התחיל בתור שעשוע לחברים קרובים ופתאום זה התפוצץ. כנראה אנשים חיפשו משהו לצחוק ולהירגע קצת איתו, כי זה התחיל בתקופת הדקירות בארץ.

יש לי הרבה פורומים שאני חברה בהם וכשאני מעלה שאלה ולא מקבלת תשובה או שהתשובות לא מספיק טובות אני מעלה אותה בפורום אחר, עד שאני מרוצה מהתוצאה.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עלייך?

אני לא יכולה לשים את האצבע בדיוק על יוצרים שהשפיעו עליי, אבל הכי קרובים לזה הם מושיק עפיה וזובין מהטה.

הרבה מהקבוצות שאת מציקה להן הן קבוצות הורים. יותר קל למתוח אותם כי הם לא ישנים?

הכי קל זה להטריל הורים ובמיוחד אמהות, כי הן חרדתיות, אולי אני יכולה להבין מאיפה זה נובע, אבל אני לא

זה פשוט ממלא אותי אושר לראות את התגובות שלהן.

מה את חושבת על היוצרים הקומיים של היום?

נחמד שאתה שואל מה אני חושבת על היוצרים הקומיים של היום, כי האמת מי שאני הכי מתחברת אליהם הם חבורת ׳מונטי פייטון׳, שדרך אגב הסרט ׳בריאן כוכב עליון׳ שלהם הוא הסרט הכי מצחיק שראיתי.

לגבי היוצרים הקומיים של היום, אני לא מתיימרת להיות זו שקובעת מה טוב

או לא, אבל תמיד נראה שהם פשוט מעתיקים (ולא ממש בהצלחה) את מה שכבר עשו לפניהם.

אני לא מתחברת לקומיקאים בארץ כי אצלם הכל אותו הדבר וזה כבר משעמם. נמאס כבר מה״מכירים את זה ש…״ לסוגיו.

 

איך זה להסתובב בעולם עם שם שהוא חרוז?

להסתובב בעולם עם שם שהוא חרוז זה לא משהו מוזר. אתה צריך להפנות את השאלה לאנשים שקוראים להם ׳אברהם אברהם׳ או ׳משה משה׳ ולשאול אותם איך הם יודעים שקוראים להם בשם הפרטי או המשפחה.

יש טענה שאת למעשה קופירייטר בגיל העמידה, עם זקן צרפתי. תגובתך.

נראה לי שמה שיותר מעניין את הקהל זה למה אני מפחדת מיתושים.

מה התפיסה הקומית שלך?

לא יודעת מה זה תפיסה קומית. מה שחשוב שזה יהיה חדש ועם קטע ולא מועתק ברשלנות כי אז זה יוצא פתטי ולא משהו שנעים לראות/לשמוע.

מה הקללות שאת הכי אוהבת לקבל?

אני אוהבת את כל סוגי הקללות כי אז אני יודעת שפגעתי בול!

The post דפני גפני שואלת – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

לרגל פורים שאלנו אתכם מה השירים ההומריסטיים בכל הזמנים, קיבלנו שפע הצעות יחידות, והיה קשה להגיע להכרעה. אז החלטנו, אך ורק לטובת הכלל, להתמקד באמנים בולטים, על סמך ההמלצות שלכם, שהוצע יותר משיר אחד שלהם ואלו שמות:

דני סנדרסון, כוורת, גזוז, דודה

המגפיים של ברוך

אמא ודני

טנגו צפרדעים

תה עושה סחרחורת

חתונה

שקט שקט

מתי כספי

מה אתה דורך עליי? מה? אני נמלים?

שלום עליכם

אין חנינה

פרנק זאפה

Beatles Medley

Muffin man

Titties and beer

מונטי פייתון

Sit on My Face

I Like Traffic Lights

טום לרר

Poisoning Pigeons in The Park

The Irish Ballad

Whos Next

הקינקס

Lola

Phenomenal Cat

הגשש החיוור

זאת שמעל לכל המצופה

המנגינה היא שקובעת

טניישס די

Tribute

Kielbasa

ווירד אל

Another One Rides the Bus

שוק המציאות (יונה עטרי ואילי גורליצקי – נתן אלתרמן)

לימון וצלחת

זמר מפוחית

הבילויים

שגר פגר

אוטו זבל

הג'ירפות

רמי מואשם בהחזקת סמים קלים

747

התרנגולים

משעמם

שיר השכונה

לוקץ'

המחסל – שיר אהבה

אייל שני

The post השירים המצחיקים בכל הזמנים appeared first on ילדי הקומדיה.

תקציר: משאל רחב היקף שבו שאלנו מה הסדרה הקומית האהובה. למקומות הראשונים הגיעו משפחה בהפרעה, סימפסונז וסיינפלד. מי הגיע למקום הראשון? בסוף הכתבה.

שאלנו אתכם מהן סדרות הקומדיה (בעברית ובאנגלית)  הטובות  ביותר בכל הזמנים בכל הכלים המדעיים העומדים לרשותנו, שהם שאלה פתוחה בפייסבוק. ההסתייגות היחידה הייתה שביקשנו להוסיף על סיינפלד עוד סדרה כדי להימנע מהצפה צפויה. עוד מעט נגלה אם זה עבד.

השאלה נשאלה בדף הפרטי בפייסבוק ובקבוצות הפייסבוק "סרטים? סדרות?" ו"חיים בסדרות – הקבוצה לחובבי סדרות".

הקרב העיקרי היה בין תומכי הניינטיז לתומכי האוטיז (האלפיימים). נמלטו פנימה כמה תכניות מערכונים, כמה ישראלים וכמה סבנטיז ואייטיז. נראה גם שהקרב בין ההומור הבריטי לאמריקאי הוכרע בשלב זה, והבריטים כבר אינם מובילים בהומור, לפחות לא בדעת הציבור.

הדירוג הוא מלמטה למעלה, והמספרים בסוגריים מציינים את מספר הקולות, כדי שיהיה יותר מעניין וצפוי פחות.  כמו כן הסדרות מוצגות בשמן העברי. בתגובות תלונות שלי כלפיכם "למה לא הכנסתם את…":

זיווגים (4)

אנו מתחילים עם הבריטים. לזיווגים קשר חם לקהל הישראלי, בזכות הפרק שבו מופיעה הישראלית ענת דיכטוולד בעברית מלאה, מה שגורם אי-הבנות משעשעות כמו הסברה השגויה שקוראים לה "שדיים". הסדרה, שנוצרה על ידי סטיבן מופט, עסקה בזוג ובחבריו באופן המזכיר למדי סדרות כמו "סיינפלד" ו"חברים". למרות ההשראה האמריקאית הבריטים נחלו ניצחון כשהאמריקאים ניסו לעשות גרסה משלהם לסדרה, שלטובת כולם לא נדבר עליה באתר שעוסק בקומדיה.

ציטוט:

סטיב, אתה יודע מה זה גזר דין מוות? ואני לא מתכוון לגזר דין שלפני הוצאה להורג, אני מתכוון לגזר דין המפחיד באמת… זה 5 מילים קטנות: 'לאן הולכת מערכת היחסים שלנו?'" ~ ג'ף

פיוצ'רמה (4)

פיוצר'רמה, ששודרה בין 1999 ל-2013, משלבת את שתי האהבות הגדולות של החנונים לדורותיהם: הסימפסונס ומד"ב. פריי מהמאה העשרים מוקפא בטעות ומתעורר במאה השלושים ואחת ופוגש שלל דמויות משונות, הבחורה היפה בעלת עין אחת, החייזר ד"ר זוידברגר דמוי התמנון, ובעיקר הרובוט בנדר – שאם נודה באמת, מספק את רוב הבדיחות המוצלחות בסדרה.

ציטוט:

פריי: "וואו! מצאו פיצרייה שלמה מהמאה ה-20! בדיוק כמו האחת שעבדתי בה פעם!"

בנדר: "מעניין. לא רגע, הדבר האחר – משעמם."

תרגיע (4)

בפוסט הקומיקאים המשפיעים לארי דיוויד זכה במקום גבוה, והוא מהבודדים שהצליחו להתגבר על קללת סיינפלד. "תרגיע" הייתה מה שאפשר ללארי דיוויד להשתולל, בלי הקודים המגבילים של NBC. אף על פי שקווי העלילה נכתבו מראש, רוב הטקסט הוא אלתור של השחקנים. לא כולם התחברו לסדרה, אבל אין ספק שסדרה כזו היה אפשר לתת רק למי שכתב את "סיינפלד".

ציטוט:

Cheryl: [Larry discusses becoming a restaurant host] I thought you didn't like talking to people.

Larry David: I don't like talking to… to people I KNOW, but strangers, I have no problem with.

המשרד (4)

מכל קומדיות המבוכה "המשרד" הצליחה ביותר, עם גרסאות רבות במדינות רבות, אפילו בגרסה ישראלית של עוזי וייל עם דביר בנדק. לאחר גל קומדיות החברים קומדיה על חיי העבודה הגיעה בזמן והשפיעה על קומדיות רבות אחריה, לדעתי אפילו על משיח שלנו. על השאלה הנצחית "האמריקאית או הבריטית"? לא הצלחנו לקבל תשובה, והסתפקנו בשוויון.

ציטוט:

האדם הפך תרבותי מסיבה. הוא החליט שהוא אוהב שיש לו חום, וביגוד, וטלוויזיה, והמבורגרים, ושהוא אוהב ללכת עם גב זקוף, ולשכב במיטת פוטון רכה בסוף היום. הוא לא רצה להיאבק כדי לשרוד. חיק הטבע? אני לא צריך את חיק הטבע. יש לי שולחן עץ טבעי. אני לא צריך אוויר נקי, כי יש לי את האוויר הנקי ביותר בעולם – אוויר מזגן. אני לא צריך שטחים פתוחים. הנה, תראו [מפנה אצבע אל המחשב] – אני יכול גם לשנות את זה לתמונה של שמיים.

קרובים קרובים (4)

הסיטקום הישראלי היחיד שהצליח להיכנס. טיפ ליוצר הקומי: דאג שהסיטקום שלך יהיה בחינוכית ויזכה לאינסוף שידורים חוזרים. לפני גל הקומדיות על מקומות עבודה, לפני קומדיות החברים קומדיית משפחות הייתה הדבר ואם הם גם היו שכנים, השמחה הייתה כפולה ומכופלה. לקרובים קרובים היו כותבים מוכשרים כמו ב. מיכאל ואפרים סידון ושחקנים גדולים באמת. על הוויכוח אם היא התיישנה או לא יש ערוץ 23.

ציטוט:

"פטיש לו היה לי, לדפוק איתו ת'שניצל, לדפוק איתו ת'שניצל, All over the world, It's the schnitzel of justice, It's the schnitzel of freedom, It's the schnitzel of love…"

בועות (4)

בועות, ששודרה בשנים 1981-1977, הייתה אם כל הפאורודיות על אופרות סבון. הציגה דמויות מוטרפות, עסקה בהרבה נושאים שהיו אז כמעט בגדר טאבו – כמו הומוסקסואליות. למרות שמי שהכי התפרסם מהסדרה היה בילי קריסטל, הדמות המגניבה ביותר הייתה המשרת בנסון דובואה (רוברט גיום), שאפילו קיבל ספין אוף משלו, שלצערי לא נכנסה לרשימה.
ציטוט:

Jodie Dallas: Plato was gay.

Jessica Gatling Tate: Mickey Mouse's dog was gay?

Jodie Dallas: Goofy was his lover.

פרייז'ר (4)

מבחינתי פרייז'ר תמיד תיזכר כסדרה שגנבה לסיינפלד בפעם אחר פעם את האמי – 37 פרסים, שיא לסדרה קומית. בצ'ירז פרייז'ר (קלסי גראמר) הייתה דמות משנית למדי, אבל קיבלה את הספין אוף של חייה, שהיה הארוך ביותר אי פעם. למה זה עבד? לא יודע,  בני המעמד הגבוה נהנו לצחוק על עצמם וגם בני המעמד הנמוך  נהנו לצחוק על בני המעמד הגבוה, כך שכולם יצאו מרוצים.

ציטוט:

Frasier: Hello, Rachel. I'm listening.

Rachel: Oh, thanks for taking my call, Dr. Crane. Um, I'm involved in sort of a strange love triangle.

Frasier: Oh goody, this is sweeps week!

עמק הסיליקון (4)

הסדרה הכי חדשה ברשימה, מהיוצר של ביוויס ובאטהד מיק גאדג', והיא אכן עוסקת בתחום הרלוונטי להרבה אנשים היום, תעשיית ההייטק והסאטרט-אפים. האמת, טרם זכיתי לראות אותה. אז הנה מהביקורת במאקו של סיון מזרחי: "'עמק הסיליקון' מספקת כמה רגעים קומים טובים כשהיא מצליחה לעורר בנו גועל וסלידה מעולם שרובנו גם ככה לא נהיה שייכים אליו. ובגלל שלא נהיה, נשמח להעביר את הזמן באמונה שבחיים לא היינו מבזבזים 200 דולר על כמה ליטרים של שרימפס נוזלי, או על הופעה פרטית של קיד רוק (כי כנראה שברגע שמתעשרים, מאבדים את המצפון והטעם המוזיקלי במקביל). אנחנו הרבה יותר מעודנים וטובים מזה. אחרי שסיימנו להראות כמה פאתטית ועלובה הפוליטיקה עם 'ויפ' ו'בית הקלפים', הגיע הזמן לצקצק על כמה פאתטי ועלוב הכסף. ואולי בעצם אין הבדל. כסף או שליטה, ברגע שאדם מקבל כוח, נסו להפסיק אותו"

ציטוט:

Richard: I have a meeting with Gavin Belson. He wants to talk about Pied Piper.Erlich: I own 10% of Pied Piper.Richard: You said it was a shitty idea.Erlich: It was a shitty idea. I'm not sure what it is now..

הקרקס המעופף של מונטי פייתון (5)

ייתכן שבגלל הצגת השאלה כסדרות קומדיה, תכניות מערכונים זכו לפחות קולות. גם מונטי פייטון נבחרו למשפיעים על טובי בנינו בקומדיה. סביר שכתכנית הקרקס המעופף נשכחה מעט, על אף המערכונים הזכורים ביותר, ובראשם התוכי המת. חבורה של כותבים משכילים שבאו לשבור את כל החוקים בטלוויזיה – היום לא היו נותנים לזה לקרות, סליחה על הביטוי.

ציטוט:

• "ועכשיו לשיעור באיך לא להיראות: מר בראון מתחבא ואינו נראה לעינינו. גם אם נחפש אותו לא נראה. עכשיו – מר בראון, צא בבקשה מהמחבוא. ~בום~ מוסר השכל: לעולם אל תצא כשאתה מתחבא." ~ ועכשיו למשהו שונה לגמרי

סקראבס (5)

עוד מהסדרות הקומיות, הארוכות בשנים, ללא קהל ועם מצלמה יחידה. עוסקת בנושא שהיה פופלרי פעם רק בדרמות וגלש לקומדיות ולדרמות קומיות: בתי חולים, מה שמספק כמה רגעים יפים לאוהדי הומור בתי החולים.

ציטוט:

Dr. Cox: [to J.D] Don't ever be afraid to come to me with stuff like that. The simple fact that you actually seem to give a crap is the reason I took an interest in you to begin with. It's why I trust you as a doctor. Hell, it's… it's why I trust you as a person.

רוק 30 (5)

מהסדרות הסובבות סביב קומיקאי אחד שמחזיק את כל החבילה. הסדרה עוסקת בליז למון (טינה פיי), כותבת לתכנית מערכונים בשנות השלושים לחייה. קשה לעמוד על מקורות ההשראה, אבל הסדרה מצליחה לספק תובנות על קונפליקטים חברתיים בלי להיות פתטית ועם זאת גם להישאר דבילית.

ציטוט: 

We produce more failed pilots than the French air force.

– Jack

סאות' פארק (5)

הסדרה שהפכה את קומדי סנטרל לערוץ רציני. צמד היהודים מאט סטון וטריי פארקר הצליחו לעשות קומדיה שתפוצץ כל מהוגנות אצל הקהל האמריקאי, הומור שחור, וולגריות לצד סאטירה – שילוש קדוש שכמעט לא נראה קודם בתכנית קומית מצליחה. היום היא אולי התכנית עם הכי הרבה מרצ'נדייז: סרט, משחקים, חולצות, בובות וקני אחד.

ציטוט:

הרברט גריסון: "תזכרו, אין כזה דבר שאלות מטומטמות, רק אנשים מטומטמים"

פילדלפיה זורחת (5)

ארבעה חברים מנהלים פאב אירי כושל. ההומור מבוסס על האנוכיות המוגזמת של חבריה, אבל הכי חשוב יש שם דני דה ויטו. היא הוגדרה בתחילתה כ"סיינפלד על קראק". מהביקורת של אריאל וסמן בואללה: "את זרם התודעה הביזארי של חברי 'פילדלפיה' קשה לצפות ונראה שהסאטירה תמיד נמצאת אצלם במקום השני אחרי הצורך להתפרע לגמרי ולהצחיק את עצמם."

ציטוט: 

Who am I supposed to vote for? Am I supposed to vote for the Democrat who's gonna blast me in the ass or the Republican who's blasting my ass? -Dennis

מחלקת גנים ונוף (7)

מחלקת גנים ונוף, בכיכובה של איימי פולר, התחילה קצת כמו המשרד, מוקומנטרי ציני עם דמויות חסרות מודעות, רק במגזר הציבורי, אבל התפתחה לכיוון ההפוך לגמרי: קומדיה אופטימית עם לב טוב, לפעמים באופן כל כך מוגזם שמאבד כל טיפת אמינות. אני בעד החזרה של ההומור טוב הלב לאחר הגל הציני וחסר המודעות. חבל שהשנה הייתה העונה האחרונה.

ציטוט:

“Time is money; Money is power; Power is pizza; Pizza is knowledge. Let’s go!”

החמישיה הקאמרית (6)

עוד כניסה לתכנית מערכונים, ועוד ישראלית. כותבים כמו יוסף אל דרור, עוזי וייל, אתגר קרת, מודי בראון, ובעיקר אסף ציפור. מהוא היה סקפטי, נעמיים,עד המנקים של קרן מור – נוצרו כמה מערכונים מיתולוגיים בבידור הישראלי. בחמישיה הקאמרית דאגו שהמשחק יהיה כה מדויק עד שהיום השחקנים מופיעים בכל פרסומת אפשרית גם שנים רבות אחרי התהילה, וזה קאלט.

ציטוט: "הגיהינום הוא הזולת. שמור על ניקיונו"

חברים (7)

עוד סדרה שהצליחה לזכות לקולות של כמה דורות בזכות אינסוף שידורים חוזרים בכל ערוצי הקומדיה. זו הסדרה, שעם סיינפלד, פתחה את עידן הסיטקום המבוסס על חברים ולא על מקומות או על משפחה. בעוד סיינפלד הייתה הצינית והמחוכמת יותר, חברים הייתה רגשית יותר ורומנטית יותר עד כדי שמאלץ מוחלט בעונות האחרונות. אבל אי אפשר לקחת ממנה את הדיוק, את הפאנצ' על השנייה. ושבסופו של דבר הרוב רוצה לראות זוגות יפים נפרדים, חוזרים ונפרדים. אולי זה יותר נפוץ בחיינו משיחות על כלום.

ציטוט: 

• רוס: "אני לא מאמין שהיא חלמה ששכבתם."

צ'נדלר: "אני מצטער,הייתי שיכור ותחת תודעה של אדם אחר."https://www.youtube.com/watch?v=P5TMcx0ofEc&ab_channel=FriendsTVShowVideos

נישואים פלוס (7)

האמריקאית, האמריקאית, לא הישראלית. כמו כמה תכניות אחרות גם היא פוצצה את בועות קומדיות המשפחה המתקתקות. אמנם לא הייתה ריאליסטית במיוחד, אבל בהחלט הייתה קרובה יותר למשפחה האמריקאית ממשפחת בריידי. גם היא הייתה בעידן שמשטרת הפוליטקלי קוקרט עוד לא קמה, ולכן היה אפשר לצחוק על כל מי שאי אפשר לצחוק עליו היום.

ציטוט:

• קלי: "אבא, אתה אוהב אותי?"
  אל: "אהבה, שנאה, מה זה משנה אנחנו משפחה"

קומיוניטי (8)

קומדיית מצבים של דן הרמון המלאה רפרנסים לכל תרבות הפופ האמריקאית. כנראה חלק מהצלחתה, מלבד השפה המיוחדת, הוא העברת קומדיות הקולג'ים למסך הקטן. לא מעט מתומכי הסדרה ציינו עונות ספציפיות, וכנראה זו הסדרה היחידה שהצליחה להגיע לדירוג גבוה כל כך על אף התנגדות עזה לחלק מעונותיה.

ציטוט:

Abed: Jeff, I have to make some adjustments to my film, you'll play my father
Jeff: I don't want to be your father
Abed: Perfect, you already know the lines

משפחה בהפרעה (8)

משפחה בהפרעה, או בשמה הנכון ארסטד דיבלופמנט, מגוללת את סיפורו של מייקל בלות', המנסה להכניס קצת סדר במשפחה המתפרקת ועסקיה המתפרקים עוד יותר. הנכס העיקרי בסדרה, לעניות דעתי, הוא ג'פרי טמבור בתפקיד ג'ורג' האב (כן, כן האנק מלארי סנדרס). היא זכתה בשישה פרסי אמי, זכתה לקהל נאמן והכניסה המון שפה קולנועית חדשה שגיקים כמוכם אוהבים.

ציטוט: 

“Get me a vodka rocks.” “Mom, it’s breakfast.” “And a piece of toast.”

הסימפסונים (9)

הסדרה הכי ותיקה ברשימה שעדיין רצה, מה שבוודאי עזר לה לקבל קולות מטווחי גיל שונים.  מאט גרינג ביסס את השמות על שמות בני המשפחה שלו, התחיל כפינה שבועית בתכנית של טרייסי אולמן והתכנית הפכה לאימפריה מסחרית שסיפקה מאות ציטוטים לכל נושא. כמו כן היא כנראה הקומדיה הטלווזיונית הכי רווחית אי פעם.

ציטוט: 

סיינפלד (9)

ציטוט:

ג'ורג': "תמיד יש לי תחושה שכשלסביות מסתכלות עלי, הן חושבות: 'זאת הסיבה שאני לא הטרוסקסואלית'."

יש שופטים בישראל: גדי אלכסנדרוביץ, רונה טל, ג'ניה סקורסקי, שוקי בן נעים, דרור ניר קסטל, שחר הלר, אלעד דוד, אהוד קינן, אסף מלין, מתן בלומנבלט, הלל כהן, עדו סוקולובסקי, אופיר שני, ליאור גלציאנו, ג'רי הראל, גיא שוהם, מרודי מירב,  ניימן ליב, נעמה וייס, תום וינסנזו אטקינס, יותם רוזנטל, תומר שרון, יונתן ילון, אוהד רשף, דוד צוראל, עמי קאופמן, ירון יצחק, יניב רגב, תומר לביא, מיטל שפירו, עידו הראל, אור קלפר, רובי גורדון, נועה לקס, מיכאל גינצבורג, עמית זימן, אמיר חג'וס, דניאל עוז, תומר אליאס, יסמין וילקומיר-פרייסמן, מוטי גרנר, מלכיאל זוארץ, יובל תירוש, ויולט ומסג'די נמדר,  רונה שחר, יובל טאוב, אלכס סלבנקו, שירה חדד, אפרת בהריר, נמרוד רפפורט, סופי לבק, יבגני צ'רפ, איילת קולסמן שמעוני, אלי מאייר, טל מרקוביץ',  אפרת שגיא, רפאל בוסידן, גיא מלצר, דוד שרפקין, יונתן עמירם, אביבה בוביס, רביב פייג, צח אלמוג, דני אלעזר, עידן ברקאי, מעין זילברשץ, עמרי מלצר

The post סדרות הקומדיה הטובות ביותר בכל הזמנים appeared first on ילדי הקומדיה.