למייק מאיירס יש סדרה חדשה בנטפליקס: החמשושויה, ואני אוהב אותה. גילוי נאות: אני אוהב את סגנון הקומדיה של מייק מאיירס, הוא מצחיק אותי ותמיד הצחיק. אני יודע שאני אמור לשנוא אותה ואני יודע גם למה ונגיע לזה בהמשך. אבל אני אוהב אותה וגם אתם צריכים.

מייק מאיירס. קומיקאי קנדי, בוגר SNL, היוצר והשחקן באחד מלהיטי הקומדיה הגדולים בעולם, טרילוגיית "אוסטין פאוורס", האיש מאחורי "עולמו של ויין", הקול מאחורי הדמות של "שרק", ועוד.

מאיירס חוזר עם סדרה חדשה על אגודה סודית בסגנון האילומינטי או הבונים החופשיים עם שינוי קטן…  הם נחמדים. אבל לפני הביקורת קודם סקירה.

"עולמו של ויין" 

כמו הרבה מכוכבי התוכנית Saturday night live, או SNL בקיצור, גם מייק מאיירס פורץ לעולם הקולנוע בעזרת דמות אהובה מתוכנית המערכונים האגדית.

הסרט מספר על וויין (מייק מאיירס) וגארת' (דיינה קארבי), שני חברים, רוקרים ילדותיים, שמשדרים תוכנית טלוויזיה צנועה במרתף ביתו של וויין. מפיקים גדולים מחליטים לקנות את התכנית והעלילה מסתבכת.

העלילה בסרטים של מייק מאיירס היא עוד כלי קומי, לא הכלי העיקרי. מאיירס כיוצר הוא מכונת ירייה של בדיחות, גאגים פיזיים ומשחקי מילים. 

הרבה מהבדיחות בסרט הן מאוד בולטות, לדוגמה הסצנה שבה המפיק המרושע מבקש מוויין להכניס נותני חסות לתוכנית והוא מסרב ומרצה לו כמה זה עצוב שאומנים מוכרים את הנשמה בשביל כסף בזמן שהדמות מחזיקה מותגים שונים אל המצלמה.

בניגוד לזה יש בדיחות מאוד קטנות כמו הרגע שוויין מנסה לדבר עם מישהי שמוצאת חן בעיניו ושואל אותה אם היא "רוצה ללכת לצד רגע… ולדבר". השורה אולי היא לא הבדיחה הכי מתוחכמת בעולם אבל הניואנס הקטן הזה שגורם לנו להכיר את הדמות היסטרי בעיני. זו אולי השורה שהכי מצחיקה אותי בסרט בעיקר בגלל מאיירס כשחקן קומי.

"עולמו של וויין" הייתה להיט ענק ואולי אחת מהקומדיות הטובות ביותר בכל הזמנים.

"אוסטין פאוורס"

טרילוגיית סרטי אוסטין פאוורס ("מרגל עם סגנון" 1997, "המרגל שתקע אותי" 1999, "גולדממבר" 2002). זו פארודיה על סרטי מרגלים של שנות השישים והרבה יותר.

מייק מאיירס כבוגר תוכנית מערכונים שבועית יודע לעשות הרבה דמויות. והוא אכן עושה. הוא משחק את אוסטין פאוורס מרגל בריטי שהוקפא והתעורר בעתיד, עם שיניים בולטות, שיער חזה שופע, מבטא מוקצן ודחף מיני בלתי ניתן לעצירה הוא רודף את האויב הנצחי שלו ד"ר איוול (ד"ר רשע) שגם אותו הוא מגלם בין עוד דמויות במהלך סדרת הסרטים. 

הפעם, כשהוא לא מוגבל לדמות מתוכנית מערכונים לכל המשפחה (והחוזים המפלצתיים שהיא כנראה הביאה איתה מבחינת צנזורה), הוא מרשה לעצמו להיות יותר חצוף.

דוגמה: דיאלוג עם תאומות יפניות בשם פוק מי ופוק יו. (Fook me, Fook you).

לפעמים הבדיחות הן ילדותיות ברמה כזאת, אבל זה עובד כי מאיירס לא מפסיק לרגע ולא מגביל את ההומור שלו לאיכותי יותר או פחות. הוא יורה המון, קופץ בין משחקי מילים, סלפסטיק, שבירות של הקיר הרביעי ועוד. ובמקרה של אוסטין פאוורס הוא פוגע המון. שלושת הסרטים היו שוברי קופות עולמיים.

ברור מהיצירה שלו שהוא מבין סגנונות של קומדיה, קולנוע וכתיבה. אבל אפשר לפספס את זה לפעמים כי מדובר בקומדיה ילדותית.

קראו עוד:

קומדיה שחורה  מה זה וקומדיות שחורות מומלצות

ביי, נורם – הספד לקומיקאי נורם מקדונלד

סרטי קומדיה מומלצים בנטפליקס

החמשושויה \ The Pentaverate

וסוף סוף לביקורת: החמשושויה מתחילה בחטיפתו של ד"ר הוברט קלארק (קיגן מייקל קי) על ידי ארגון מסתורי ולקיחתו אל מאורתם הסודית של החמשושויה – אגודה סודית ועתיקה ששולטת בעולם מאחורי הקלעים. השינוי, כפי שאמרנו, הוא שהם נחמדים.

מאיירס מגלם את ארבעת מנהיגי החמשושויה שחטפו את הד"ר כדי שיהיה החבר החמישי. בנוסף מאיירס משחק את דמותו של קן סקרבורו, עיתונאי קנדי מזדקן שמחפש סקופ ומתגלגל לגילוי האגודה הסודית.

העלילה נחמדה, אבל מה שבאמת ראוי לציון הוא שוב הסגנון של מאיירס.

הוא זורק בדיחה אחרי בדיחה ולא עוצר. אחרי שסיימתי את הפרק הראשון אני בטוח שבצפייה נוספת אני אשים לב לבדיחות שלא שמתי לב אליהן קודם פשוט מרוב עומס. הוא אפילו מספר בדיחות בזמן הפתיח של הפרק השני, מתייחס לאפשרות של דילוג על הפתיח בנטפליקס ובעצם ממלא לך את החצי דקה הזאת בעוד כמה בדיחות, העיקר שלא תדלג על הפתיח. נראה לי שהוא הראשון שעושה את זה בנטפליקס.

מאיירס סטריאוטיפי מאוד בדמויות שלו, בין אם זה רוסי מוגזם, בריטי מוגזם, קנדי וכו'. הוא גם הולך לפעמים לבדיחות קלות על גבול האינפנטיליות, לדוגמה חובב קונספירציות מציע לכתב הקנדי טרמפ על הקרוואן שלו ומזהיר שהשירותים מקולקלים. וכמובן שהוא צריך לשירותים. וכמובן שהוא אכל בוריטו או משהו דוחה אחר בהקשר הזה. וכמובן שאנחנו נראה ונשמע הכל. 

אז כן, יש בדיחות ברמה של גן חובה לפעמים, יש משחקי מילים שיגרמו לך להגיד "נו באמת". אבל זה בדיוק מה שמעריצי מייק מאיירס מצפים לראות. אם מישהו רק נחשף לסגנון הקומדיה של מאיירס אני לא יודע אם החמשושויה הייתה ההמלצה הראשונה שלי אבל כמעריץ אתה תקבל בדיוק מה שאפשר לצפות ממייק מאיירס.

הוא לא מפסיק לנסות בדיחות וגאגים, לא מפסיק לבנות סיטואציות אבסורדיות לחלוטין וזה בעצם הדבר הכי טוב שיוצר יכול לעשות. לא להפסיק ליצור.

סה"כ הסדרה מומלצת. בין אם היא לטעמכם ובין אם לא, אני בספק אם לא יהיו לפחות כמה רגעים שיצחיקו אתכם מכל הלב.

ואם אף בדיחת פיפי \ קקי \ עירום \ מבטא לא תופסת אתכם, אתם צריכים טיפול או להתחבר לילד הפנימי שלכם או משהו כי משהו לא בסדר.

The post החמשושויה \  The Pentaverate – ביקורת וסקירה על פועלו של מייק מאיירס appeared first on ילדי הקומדיה.

תומר פישמן נולד בשם תומר פישמן לאביו ולאמו של תומר פישמן, בשנת הולדתו של תומר פישמן. כבר בצבא החל לכתוב מערכונים כי זה היה כיף. התקבל לפרויקט ביפ, שהיה רווחי ומגניב יותר מפרויקט דיור למשתכן. שם הקים את שלישיית חמלל"ו, עם אסי גל ועידו פרנקל. מה שייחד את השלישייה הקומית הזו מאחרות הוא שהם היו שלושה. הוא הופיע וכתב בתכניות מצב כפית, לילה תירס עם תירס סקסואל. וכיום מנחה בתכנית "נדחפים" בערוץ הילדים, כי זה הגיוני לתת לו תכנית לילדים.

מתי החלטלת שאתה רוצה להצחיק? 

ואז בצבא הכרתי את טל טירנגל. הכרתי לו את קובי ושלושתנו התחלנו לעבוד ביחד. אני וטל היינו כותבים מערכונים וקובי היה עורך הכול. אז לא היה יוטיוב ושיט כזה. אז היינו עושים הכול כדי להראות לחברים ולנסות להצחיק. לא היה אז מחשבות על להיות קומיקאים בכלל … בקיצור, זאת לא הייתה החלטה מודעת. כשזה תפס תאוצה וגיליתי שאני מסוגל להצחיק אנשים חוץ מהחברים. אז אני מניח שזאת היתה ההתחלה של היותי קומיקאי ואז התקבלתי לתכנית בשם "פרויקט ביפ" בערוץ ביפ דאז וזהו…כמנחה בערוץ הילדים איך אתה ממליץ לדרדר ילדים?

אני לא ממש מנחה בערוץ הילדים אלא מנחה בתכנית "נדחפים"  עם ניב מג'ר, ליאור אמסטרדמסקי וירמי שיק בלום. אנחנו היוצרים, הכותבים, הבמאים והעורכים שם. הדרך הכי טובה לדרדר ילדים, אני מניח, היא לתת לנו תכנית בערוץ הילדים. אז זה כבר קרה. הדור הבא יהיה מדהים!

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

 

האלים הקומיים שלי הם ביל מאריי, מייק מאיירס, אדם סנדלר (בימיו הטובים יותר) וכמובן וויל פרל. אני חושב שבתחילת דרכי כקומיקאי אני הייתי סוג של חיקוי של מייק מאיירס ווויל פרל, ולאט לאט מצאתי את הקטע שלי. אבל הבסיס של הכול התחיל מתוך הרצון לעשות את מה שהם עושים.

השתתפת בפרויקט ביפ. מה משותף לו ולפרויקט נערי רפול?

 

אני גרוע בפוליטיקה ושיט כזה. נערי רפול זה סוג של להקת פאנק? בכל מקרה פרויקט ביפ זה היה מדהים כי אני הגעתי לשם לבד לחלוטין (לאחר שטל טירנגל אמר לי שיש לזה אודישנים – הוא גם הלך בנפרד אבל לא התקבל), עברתי שם אודישן עם איזה מישהו זר שהצטוותי אליו. ולאודישן השני אמרו לנו להתארגן בקבוצות. ראיתי שם ברחבה בחוץ את אסי גל, שהיה נראה לבד, אז אמרתי לו אחרי דיבור קצר "היי אני אידיוט, תרצה לעשות משהו יחד?", והוא אמר כן. ואז עידו פרנקל ניגש אלינו ושאל אם אפשר להיות איתנו. אמרנו כן ואז בחצי שעה כתבנו את המערכון הראשון שלנו, והוא עבד מעולה (זה היה מערכון שנקרא הבלוג של היטלר, שנחשב אחד המוצלחים שלנו!) וידענו שיש שם משהו מיוחד. אנחנו כבר לא כל כך פעילים כשלישייה בימים אלה אבל לעולמים חברים טובים ויום אחד עוד יהיה איחוד!"

מה אתה חושב על הקומיקאים של היום?

 

אני חושב שבימים אלה קורה משהו די מגניב עם כל סצנת הסטנד אפ החדשה שהרימה את ראשה לאחרונה. זה פועל יותר ממקום אישי ופחות בדיחות של "מכירים את זה ש…" או על נשים וגברים וכל הדברים שכבר עשו בכל מיני צורות. במידה מסוימת זה דומה יותר למה שקורה עם הסטנד אפ בארה"ב כמו לואי סי קיי שהוא הכי מוכר בתחום הדיבור הישיר והכן והאישי. בקיצור, אני חושב שזה מבורך כל מה שקורה כיום כי כל אחד יכול לעלות על במה גם בגלל ריבוי האופציות וגם בזכות עידן האינטרנט, שאשכרה כל אחד יכול להעלות סרטון ויש לו את האופציה להיות ויראלי ולהתמיד ולנצל את ההזדמנות.כמי שהיה חבר בדומינו גרוס. מה יותר ארוך. המרחק בין כדור הארץ לפלוטו או החוזה איתם?

כן.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

ג'טלע – זה חתיכת חרא בתימנית. זה מצחיק כי כשסבתא שלי (אני חצי תימני) אומרת את המילה הזאת זה נשמע כל כך מדויק ונכון. זה הרבה יותר מתאים מהמילה חרא. ג'טלע!

השתתפת גם בתכנית לילה תירס. כיצד ההצלחה שינתה אותך?

ההצלחה הגיעה? אם כן למה אף אחד לא אמר לי!

מה התפיסה הקומית שלך?

אני רואה קומדיה כמשהו מאוד טבעי בשבילי, כשאני עולה על הבמה אני לא רוצה לרדת. אני לא חייב שיהיה לי מה להגיד כדי לתפוס מיקרופון – אני יודע שמשהו כבר יקרה וזה יגיע. קומדיה בשבילי היא הצורה שבה אני חושב באופן תמידי. גם עצב הוא מקור מעולה לקומדיה טובה ועמוקה. אני מאוד מנסה להביא את עצמי ואת חיי לתוך מה שאני עושה כי אחרת הקומדיה שלי תהיה מצחיקה על פני השטח אבל היא לעולם לא תגיע עמוק ותתיר חותם. אני לאו דווקא מדבר על הקהל אלא על עצמי. בקיצור קומדיה זה החיים שלי. זאת החשיבה שלי. זה המהות שלי בצורה מסוימת.

?מה התכונה הכי אמביוולנטית שלך

כל חיי הם אמביוולנטיות אחת נמשכת. בחורף אני יכול להתקשר לכל החברים שלי לפני שאצא מהבית רק כדי לשאול אם הם לובשים מעיל.

The post תומר פישמן – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

המצב בארה"ב לא משהו היום. וושינגטון לא מתפקדת, וול סטריט לא משתנה. יש הצפות והכבישים לא מתוחזקים. משקיעים זרים שולטים באספקת הקטשופ, "גבינה מותכת" ועוד מוצרי מזון בסיסיים.

ולכן ההכרזה שטרבור נואה (31) ירש את ג'ון סטיוארט כמנחה ה"דיילי שואו", הדאיגה את כולנו.

ההכרזה על המעבר הגיעה שבוע אחרי שג'יימס קורדן הבריטי התחיל להנחות את ה"לייט נייט שואו" ב-CBS  ואחרי שג'ון אוליבר קיבל תכנית משלו ב-HBO. נראה שבארה"ב נגמרו הכישרונות הקומיים, וצריך להתחיל לייבא מבחוץ.

אבל אין מה לדאוג בגלל נואה וחבריו הזרים. עלייתם היא לא סימן להתדרדרות של אמריקה, אלא סימן דווקא לעלייה בכוח האמריקאי. מדיה חברתית, רשתות שידור שמוכרות תכניות לכל העולם והקסם הישן של הוליווד – כל אלה גרמו לכך שההומור האמריקאי התפשט לרמה שבה אפשר למצוא קומיקאים בסגנון בכל מקום על כדור הארץ.

מצחיק איך קומדיה אמריקאית צומחת – כמו כל עסק בעולם. היא הופכת לעסק חובק עולם שיכול להשיג תשומות, חומרי גלם ועבודה מכל מקום על הגלובוס. דבר כזה לא יכול לקרות בברזיל, סין, הודו או רוסיה של היום, ולדעתי  גם לא בעתיד. לארה"ב יש יתרון תחרותי בנושא הצחוקים.

בכל רגע נתון בהיסטוריה האמריקאית חלק נכבד מהאוכלוסייה היה קצת מבולבל ועוד לא ממש על הרגליים, מנסה להבין רגע איך הפך לחלוץ, מהגר, עבד או נווד. פתאום הם מצאו את עצמם גרים בארץ נוכרייה, וההומור הוא בן הברית הרגיל של המיעוט, המיעוט שמסתכל על החברה מבחוץ.

כדוגמה אני יכול להביא את ההומור הישראלי לעומת ההומור האמריקאי-יהודי. יהודים הם מיעוט בארה"ב אבל רוב בישראל, ובשתי הקבוצות יש בערך אותו מספר אנשים. אני לא זוכר יותר מדי ישראלים מצחיקים, הם עסוקים מדי בעניינים הרציניים להפחיד של מדינת ישראל, לעומת יהודים אמריקאים. אלה מצחיקים [נראה שהראש של הכותב תקוע כל כך עמוק בתחת האמריקאי שהוא תכף יוצא משם לחלל – המתרגמת]. יש המון כוכבי קומדיה יהודים-אמריקאים עם שורשים מזרח אירופיים – מהאחים מרקס עד ג'ק בני, ג'ורג' ברנס, לני ברוס, וודי אלן, מל ברוקס, ג'רי סיינפלד וסטיוארט בכובדו ובעצמו.

ארה"ב סיפקה גם קרקע פורייה למצחיקנים דוברי-אנגלית לא אמריקאים. קומיקאים בריטים רבים פלשו לארה"ב – צ'רלי צ'פלין, סטן לורל, בוב הופ שנולד בדרום לונדון, ומלך הוואן-ליינרים, הנרי ("קח את אשתי, בבקשה") יונגמן, שהופיע לראשונה בליברפול. אליהם נוסיף גם קומיקאים קנדיים – ג'ים קארי, מייק מאיירס, סת' רוגן. מאוסטרליה קיבלנו את דיים עדנה ואת פול הוגאן (לא הרבה, אבל לא רציתי להתעלם מהאוסטרלים, שלא ייעלבו).

נואה התחיל להופיע ב"דיילי שואו"  בעונה הקודמת. הוא בהחלט עשוי מחומר של קומיקאים אמריקאים – הוא הגיע ממקום אחר והוא קצת שונה. בן לאם שחורה ואב לבן שנולד בדרום אפריקה ב-1984, שנה שבה נישואים בין גזעיים עוד היו אסורים שם בחוק, הוא אמר שנולד וגדל בעולם שבו "עצם קיומו היה פשע".

הבידול של נואה הוא שהגיע מפינה ממש לא צפויה בתחום הקומדיה. בשנים שבהן התבגר התחוללו בדרום אפריקה מהפכות. דבר כזה היה עשוי להבריח את הצעירים מתרבות הפופ האמריקאית – אבל זה לא קרה. במקום זה קיבלנו מחליף ראוי לג'ון סטיוארט – תוצרת ניו ג'רזי בן 52. ונואה מתאים לגמרי לתפקיד הקומיקאי המרכזי של שנות האלפיים.

מיד לאחר ההכרזה על ההחלפה הצליח נואה לעצבן את מובילי הדעה במדיה החברתית. הסיבה הייתה הסיבה הרגילה: הציוצים שלו בטוויטר. באחד מהם השמיץ "בנות שמנות בכל מקום" (ציוץ שדי מדבר בעד עצמו). באחר כתב: "כמעט דרסתי ילד יהודי. הוא לא הסתכל כשחצה את הכביש, אבל הייתי מרגיש ממש רע – זו מכונית גרמנית!".

בקומדי סנטרל הוציאו הודעה לעיתונות שבה הביעו תמיכה בנואה, בדיוק כשהיה עסוק בלעורר עוד סערות בטוויטר (וזה דבר שבעלי הכוח כיום אוהבים שהעובדים שלהם עושים).

אמנם לא צחקתי מאף אחד מהציוצים, אבל אני מחייך כשאני חושב על בן התערובת מאפריקה שיחליף את יליד ניו ג'רזי, בבת עינה של הקומדיה הטלוויזיונית בארה"ב.

רק באמריקה, כמו שאומרים, רק באמריקה.

***

תרגום ושכתוב: טל ניר קסטל

מקור: 

The funny thing about American comedy – FT.com

The post העובדים הזרים של הקומדיה האמריקאית\ גארי סילברמן appeared first on ילדי הקומדיה.

התכנית שגנבה מארץ נהדרת חוגגת 40 שנה. סאטרדי נייט לייב התחילה כתכנית בטלוויזיה והמשיכה כך עד עצם היום הזה. היא הצמיחה קומיקאים מהשורה הראשונה וגם הרגה חלק מהם. בדקנו איך הם נראו לפני סאטרדיינייט ואחריה, ולא פחות חשוב איפה יותר הצחיקו.

אדי מרפי (1984-1980)

אדי מרפי הגיע לתכנית אחרי שלא נשאר איש מהקאסט המקורי והפופולריות שלה ירדה. ב-NBC שקלו לבטל את התכנית, אך אדי מרפי החזיר אותה לשיחות היום עם דמויות שעד היום מצליחות לשעשע, אם כי ההומור עצמו י מיושן.

https://www.youtube.com/watch?v=ZcrRZCZcyX4

ההצלחה שלו בתכנית הובילה אותו לכמה מהקומדיות הגדולות של שנות השמונים, בהן "השוטר מבוורלי הילס", "מגלה את אמריקה", "משנה מקום משנה מזל" וכמובן המופע "גסות". משנות התשעים הקומדיות שהוא בחר היו טובות הרבה פחות.

ויל פרל (2002-1995)

משנות האלפיימים אין ספק שוויל פרל הוא הקומיקאי הבולט מסאטרדיינייט. ההומור הסוריאליסטי, הטירוף והמעבר בין מצבי הרוח מאפילים על חברי הקאסט האחרים, וגם במערכונים חלשים במיוחד הוא נותן מופע של איש אחד.

http://https://www.youtube.com/watch?v=4vFTMjYJTnY

מלא מלא מלא אנשים אוהבים את הסרטים של וויל פרל, ובראשם "קריין החדשות", שאף זכה להיכלל ברשימת הקומדיות המוצלחות של כל הזמנים.
אני דווקא חושב שבעוד פרל קומיקאי מאוד מוצלח ביצועית, הסרטים שלו מתוסרטים מדי ומריחים קצת יותר מדי הוליווד, אבל אוהב מאוד אנשים שאוהבים את וויל פרל.

ביל מארי (1980-1977)

היום ביל מארי הוא אחד הקומיקאים האהובים על הקהל ועל וס אנדרסון, אבל פעם הוא היה צריך לעבור דרך קשה מאוד כשהחליף את צ'בי צ'ייס האהוב, עשה המון טעויות וקיבל מכתבי שטנה ממערצי התוכנית. מצב  זה הוביל בין היתר לאחד הרגעים הכנים, הנוגעים והמצחיקים בטלוויזיה האמריקאית עד אז ומאז:

מארי השתתף בהמון קלאסיקות קולנועיות ובסרטים של וס אנדסון. ולמרות שהוא האדם שהכי כיף ונעים לראות בקולנוע, בלי להרגיש שהמוח שלך מתפוצץ ושאפילו אורי קליין אוהב. בשבילי בילי מארי הוא בעיקר ביל של "לקום אתמול בבוקר". אבל אם מדברים על התפתחיות קולנועיות וקומיות, אין ספק שמארי מתפתח ושומר על המעמד שלו הכי הרבה זמן.

פיל הרטמן (1994-1986)

קשה לדבר על פיל הארטמן במובנים של לפני ואחרי לאחר מותו הטרגי,. נרצח על ידי אשתו. ובכל זאת, התוודעתי אליו בסיטקום המטורף והנישתי למדי "עיקר החדשות", שבו גילם את המגיש המניאק ביל מקניל. כמו כן תרם כמה קולות לסימפסונס, בהם  ליונל האץ וטרוי מקלור. דווקא המערכונים של SNL שמצאתי חלשים יותר:

והרי החדשות:

ג'ון בלושי  (1979-1975)

כמו הרבה ילדים שגדלו בשנות השמונים הדמויות שגילם בלושי ב"בית החיות" ובעיקר ב"אחים בלוז" היו דמויות שהתאהבתי בהן. התאהבנו בהן כי הן היו די כמונו, ילדים.גם אהבנו את האנרגיות המטורפות, שבחלקן נבעו מהסמים שבהם השתמש לאחר שפחד שיאבד אותן.  כמו במקרה פיל הארטמן גם כאן המערכונים של SNL טובים הרבה פחות ממה שעשה אחר כך.

https://www.youtube.com/watch?v=TrxDu1iLWdU

כאמור, הדמויות שלו בסרטים היו מגניבות יותר, ובראשן ג'ק אלווד מהאחים בלוז, שהתחיל אף הוא ב-SNL.

בקצרה:

דן אקרויד (1979-1975)

מחברי הצוות המקוריים של התכנית. גם הוא התפרסם בעיקר בזכות האחים בלוז, שהשפיעו כנראה על וויל סמית. עשה כמה סרטים מצחיקים אח"כ כמו "מכסחי השדים", "משנה מקום ומשנה מזל" אבל יום אחד החליט להפסיק להצחיק.

וסרטיו:

עוד קומיקאים לשיפוטכם:

מייק מאיירס (1995-1989)

לפני

בעיקר אחרי:

איימי פולר (2008-2001)

לפני:

אחרי:

דיינה קארווי (1993-1986)

לפני:

הרבה אחרי:

https://www.youtube.com/watch?v=I8e1iszcZes

טינה פיי (2006-2000):

לפני:

https://www.youtube.com/watch?v=zTySAvtLvFU

אחרי ותך כדי:

כדאי גם לבדוק קומיקאים מצליחים שהתחילו בתכנית: כריס רוק, אדם סנדלר, בן סטילר, ג'וליה לואיס דרייפוס, ג'יין קרטין, צ'בי צ'ייס, בילי קריסטל, ג'ון לוביץ, מרטין שורט,ג'יימי פאלון

The post הקומיקאים של סאטרדיי נייט לייב. לפני ואחרי appeared first on ילדי הקומדיה.

כמה חברים בצמד קומי צריך בשביל להחליף נורה? שניים – אחד שיחליף את הנורה והשני שיהיה הסטרייט מן. הצמד יונתן גרופר ויונתן אבינועם הבינו את העיקרון והחליטו לוותר על הסטרייט מן. ביחד הם מריצים להקת בנים מצליחה, הופיעו בתוכנית המערכונים חוסכת התקציב מצב כפית ומנהלים זוגיות מתוקשרת וחשוכת ילדים. תפסנו אותם ברגע של הפוגה ממירוץ התהילה ושפכנו עליהם קצת מים קרים.

מתי גיליתם שאתם מצחיקים?

אבינועם: אני עוד מגיל קטנטן חיקיתי מורות והמצאתי מערכונים קיצוניים, עבדתי על הרדיו, בכל מסגרת שהייתי תמיד חיפשתי להיות בולט בשנינות ולהצחיק, אולי זה חסך בתשומת לב בילדות או שאולי זה גנים שנולדים איתם – הרצון לעשות שטויות ולצחוק על הכל.

גרופר: שאלה קשה, אני אגיד לך מה אני כן זוכר: את היום בו הבנתי שאני ילד קצת מוזר (אם לומר זאת בעדינות). בכיתה ג', במסגרת שיעור חיבור הטילו עלינו לחבר שיר על יום העצמאות. לא מצאתי חרוז ל"עצמאות" , אז כתבתי "יום העצמאות – שאני אמות", מיותר לציין שההורים שלי כבר זומנו למחרת לבירור אצל היועצת ולא הבנתי מה רע בחרוז הזה. במבט לאחור הייתי יכול להיות הזמר הטורקי הלא טורקי הראשון, חבל.

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=oN0JRzU05rc]

אתם עושים פארודיה על להקות בנים. מי לדעתכם להקת הבנים הכי מצחיקה?

אבינועם: היי פייב.

גרופר: אתניקס.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליכם?

אבינועם: אחד העם 1, החמישיה הקאמרית, דומינו גרוס ופלטפוס, סיינפלד – תבחר את הקומיקאים משם בכיף.

גרופר: צ'רלי צ'פלין, באסטר קיטון, ג'רי לואיס, דני קיי, ביל קוסבי, ג'ים קארי,
The umbilical brothers, ג'ורג' קארלין,  רובין וויליאמס, פבלו פרנסיסקו, ריצ'רד פריור, מיטש הדברג, אדי מרפי, מייק מאיירס, סטיב קארל, הגשש החיוור ושייקה אופיר.

לאחרונה עבדתם על קליפ עם הראפר לוקץ'. איך לדעתכם היה נראה עולם הראפ והקומדיה בלעדיו?

אבינועם: לוקץ' הוא קודם כל בן אדם, אחרי זה הוא יוצר שנון ומבריק שחי את היצירה בכל רמ"ח איבריו וזה מאוד מרשים ומעורר השראה לעבוד עם אדם שכזה.

גרופר: בלי לוקץ' העולם היה עצוב יותר זה בטוח,  לוקץ' באמת לקח את הז'אנר שהכי מתמקד בלשדר כוחניות והפך אותו 180 מעלות (סופר באצבעות) כן – 180. עזבו שכאמן הבנאדם לא מפסיק ליצור, בעבודה איתו הבנתי כמה הוא אדם נדיר.

מה אתם חושבים על הקומיקאים של היום?

אבינועם: אני חושב שבכל תקופה ובכל זמן יש קומיקאים מוכשרים יותר ופחות ויש כאלה שלא מצליחים להצחיק זבוב אבל מצליחים בתחום ובתעשייה בכל זאת. יש כאלה עם כישרון נדיר שלא הרבה שומעים או יודעים עליהם. אני חושב שיש רבים מוכשרים, והכי חשוב שמי שמחזיק בידו את הכוח לעזור לאנשים המוכשרים באמת – שישתמש בו בחוכמה. העולם זקוק לצחוק ודברים חדשים מרעננים ומשובחים. עדיף למחזר פלסטיק מאשר בדיחות – או קריירות בהרבה מהמקרים שיש היום על המסך. לפעמים אני יושב מול המסך ורואה פרק בסדרה כושלת רק כדי להבין שאיזה מזל שאני לא שם.

גרופר: בנאדם שמחליט להקדיש את חייו ללעשות טוב לאנשים – אני כבר אוהב אותו. אבל העולם של היום ממש שונה ממה שהכרתי בתור ילד, לא היית שומע את פלטפוס מקללים! אבל היום? וואי וואי… ותכל'ס, קשה שלא – אינטרנט, אין ספור ערוצי טלוויזיה – לאנשים יש את כל הכלים ליצור לבד, שזה מדהים מצד אחד, אך גם יוצר כמות אבסורדית של חשיפה לתכנים. אני לא חושב שיותר קשה היום, אבל שמים לב שקומיקאים מרגישים את הצורך להתאמץ מפחד שהקהל של היום כבר רווי, וזה חבל, כי לא צריך לפוצץ בתותחים מה שאפשר לירות באקדח. ללא ספק, זה עידן מדהים לחיות בו (יש מילקי שהוא רק עם קצפת!).

הופעתם בתכנית עתירת הרייטינג מצב כפית. איך אתם מתמודדים עם תופעת המעריצים?

אבינועם: אני לא יודע מה הבעיה עם קצת הערצה. תחתונים פה, כוסית שם – זה כל הפאן בלהיות שלאגר, לא אחי?

גרופר: אני אישית נאלצתי לעבור ניתוח לשינוי פנים.

מה המילים שהכי מצחיקות אתכם ולמה?

אבינועם: בוכבזה – זה שם משפחה שראיתי היום שמאוד הצחיק אותי.

גרופר: אבוללה. נשמע כאילו המילה נולדה כשאיזה מגמגם ניסה לעשות צ'יזבט. איזה שם גרוע…. אם באמת יש מפלצת עם שם כזה היא יותר מסכנה ממפחידה, בטח הייתה מפלצת כאפות כזו.

מי משניכם יותר טוב?

אבינועם: שנינו סבבה – אני חושב שדווקא השילוב בינינו הוא זה שעושה את הסקס שלנו לכזה טוב…

גרופר: שנינו גרועים, אבל אבינועם יותר.

מה התפיסה הקומית שלכם?

אבינועם: הקם לצחוק עליך קום להשפילו.

גרופר: לגנוב חומרים.

איפה אתם רואים את עצמכם בעוד חמישים שנה?

אבינועם: עדיין נשואים באושר.

גרופר: מתים.
היונתנס ביוטיוב

היונתנס בפייסבוק

***
חדשות הבלוג:

אירועים מצחיקים

כדי להתפרנס מקומדיה הוספנו מודעות. קליק עליהן לא עולה לכם כלום, ולנו עוזר לסקר את עולם הקומדיה בארץ.
לאלו שמעדיפים לתרום יש גם כפתור כזה, למעלה, כתום, יפה

The post היונתנס – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.