בתחילת השבוע הבא יחל על אף המצב ועל אף הבלגן פסטיבל הקומדיה השלישי בירושלים. שם נדב בושם ועדילי ליברמן, הצמד הוותיק (הכותבים והשחקנים), יעלו את ההצגה "הגבירה מאבו דיס",  ערב הוקרה פיקטיבי  שעורכת השחקנית חדווה לוי גושן (בושם) לשחקנית, הבמאית, המנטורית שלה  ושותפתה הוותיקה נירה לילי רוסו (ליברמן).

ערוץ הקומדיה בטלגרם

חברי ילדי הקומדיה בוואטסאפ

דיונים והמלצות על סטנדאפ וקומדיה

הערב מורכב גם מסדנה שנירה עושה ורטרוספקטיבה מתוך הצגות עבר שלה תוך כדי הצגה אינטראקטיבית. הדמויות כבר היו קיימות ופותחו בתקופת הקורונה עם "ברוכים הבאים לחלל הילדי", סדנה שהייתה בפתיחה המחודשת של בית אריאלה ו"ילדה זרה", שעלתה בתיאטרונטו.

בושם מספר שההצגה הנוכחית יותר רחבה ומהווה במה גדולה יותר לעומת החללים הקטנים שהיו רגילים לה. "בסופו של דבר זו הצגה עם ביקורת על האימפוטנציה של התיאטרון, האומנות הישראלית הפוליטית,  וגם פרידה", הוא אומר.

ליברמן ובושם משתפים פעולה כבר 18 שנה, הכירו בהצגה של דליה שימקו. הם שיתפו פעולה בין היתר ב"ישבנים קוראים שירה" עם יובל שגב (רנו פסקל), ערב סאטירי חד פעמי ( עם איילת רובינסון) ו"בנות בצריח" שרצה עשר שנים.

"זו מתנה גדולה בימינו לעבוד בתוך הטירוף ולהעלות חיוך ולעבוד עם שותפה שהיא גם חברה", אומר בושם.

איך אתה רואה את הדמיון והשוני לעומת העבודות הקודמות?

"אנחנו מנסים להביא כל מה שעשינו בעבודות קודמות, אלתור, העבודה של הרגע, העבודה בחללים שהם לא תיאטרון לתוך התיאטרון. את הפראיות שלנו, את העובדה שאנחנו לא  אוהבים להתמסר לארבעה קירות ולקירות רביעיים – להכניס את זה לתוך התיאטרון ולתקופה המשוגעת הזו שמעזים להעלות פסטיבל קומדיה".

מה הביקורת המרכזית?

"הביקורת היא גם על כך שהתיאטרון לא שינה שום דבר, נאלם לו, הצנזורה העצמית שהתחזקה עם השנים ועל זה שאנחנו שמים זין על ברק חירם, שאגב למד בכיתה עם ליברמן, ודומיו. אם הוא לא רוצה אותנו לא צריך. הכול מוזכר בהצגה, שומרים המון חופש לאלתור ויהיו התייחסויות אקטואליות".

קראו עוד:

על אף המצב: פסטיבל הקומדיה בירושלים ייערך החודש זו הפעם השלישית

נדב בושם – ראיון ר-ציני

סאטירה לוחמנית ונוסטלגיה מתקתקה – אז והיום בבדיחות מצבי חירום

אחת הדמויות שבושם רץ איתה שנים רבות היא המשוררת המתנחלת שמחה בביוף, שגילם אותה כבר 20 שנה:

"פעם אחרונה שגילמתי אותה הייתה  בתקופת הקורונה. אני לא מסוגל לעשות את זה יותר. זה כבר לא מצחיק אותי כי כל מה שאמרתי איתה התגשם למרות שהיא אהובה עליי ועברתי איתה כברת דרך". על הדמויות האחרת שגילם עם ליברמן אומר "את ג'ני וג'נה (בנות בצריח) אנחנו מאוד אוהבים ומתגעגעים אליהן,  אבל חדווה ונירה זה יותר קרוב אלינו ומעורר בנו כעסים ויש בזה גם עומק".

יש מקום היום בתיאטרון לקומדיה מקורית?

"היום בתיאטרון עושים הצגות לפי סרטים או מחזות זמר. אין מאמץ ויש גם המון צנזורה פנימית, משהו שהונחל על ידי רגב ולבנת והחבורה.

"לגבי קומדיה כל העידן מי טו והפוליטיקלי קורקט האמריקאי שהגיע לכאן אי אפשר לזוז ימינה ושמאלה. זה מוות קשה.  אני אישית לא אירתע מזה, אבל זה גומר את כל מהות הסאטירה והקומדיה אם אי אפשר להגיד כלום. כל הפחדים האלו הם סוג של גזענות וצנזורה הפוכה. סאטירה צריכה להיות משוחררת גם מכבלי הפשיסטים וגם מתנועות כמו מי טו. אני לא יודע אם עדילי תסכים איתי כי יש לנו חילוקי דעות. היא פמיניסטית רדיקלית גאה ובעיניי זה גומר את ההומור והסאטירה".

להרשמה לניולזטר של ילדי הקומדיה:

ולמה הגבירה מאבו דיס?

"בסוף מגיעה האורקל, דאוס אקס מכינה, הגבירה הראשונה של התיאטרון, שהיא הגבירה מאבו דיס, שאותה מגלמת אורה מאירסון בתפקיד אורח", המשחקת גם בהצגה של בושם "הוועדה" באינקובטור".

בושם מזכיר שהפסטיבל על שם קישון:

"קישון היה הראשון לזהות את הריקבון פה וכדאי לבוא לפה לנשום טיפה, לבוא לצחוק ולהתעצבן"

יום רביעי, 21.8, 21:00

יום חמישי, 22.8 19:00

יום חמישי 22.8, 21:00

בית מזיא לתיאטרון, שעה ורבע, מסילת ישרים 18 ירושלים

ליצירת קשר עם ילדי הקומדיה:

The post "סאטירה צריכה להיות משוחררת גם מכבלי הפשיסטים וגם מתנועות כמו מי טו" appeared first on ילדי הקומדיה.

ניקו וואטס: "כיבושילשול. זו מילה שהמצאתי. זה שילוב של כיבוש ושלשול. זה מצחיק"

מאיר כץ:  "חתונה. גם כי חברה שלי לא לידי, אבל אל דאגה, המילה הזאת לא תצחיק אותי כשהיא תקרא את הראיון".

ינאי בן נח: "ברווז, אבל זה, כאילו, ברור מאילו. אין מה להסביר. אוף, בטח כל הקומיקאים עונים  'ברווז' לשאלה הזו".

תם אהרן ודור כאהן: 

דור: "פחות מילים, יש שמות שמצחיקים אותנו. אפילו מרגשים הייתי אומר. נגיד, אטילה שומפלבי".

תם: "או איציק שאשו לדוגמה. זה שם שיש בו הכל. מתח, מסתורין, אהבה, נקמה, תאווה".

דור: "כן איציק שאשו זה שם יותר טוב, אני לא יכולתי להגיד את זה כי ישר היית קופץ ואומר שאני גזען".

תם: "כי אתה גזען, מה לעשות".

דור: "מה גזען , אתה אמרת את זה בעצמך!!!"

תם: "אבל אתה דמיינת אותו טיפש ששולח טוטו, ואני דמיינתי אותו אקדמאי ואיש משפחה".

דור: "דוגרי, אתה צודק, אבל לא יכולת לדעת את זה"

מרסל מוסרי: "אין מילה ספציפית שמצחיקה אותי, יש כמות וודקה ספציפית".

רותם זיו: "שמפו – כי זה נשמע כמו דבר והיפוכו"

ניר וגלי: "אנחנו יותר בקטע של סימני פיסוק. אני תמיד התפעלתי מהאירוניה שבפסיקים, מקפים גורמים לגלי לבריחת שתן"

אורי פינק:  "כבוד השר אורי אורבך"

שמעון ראיצ'יק: "גזיבו. defaq?!"

טל שפר: "המילה שהכי מצחיקה אותי היא בדולח. זו פשוט המילה הכי חסרת משמעות אי פעם, וצורת ההגייה שלה גורמת לך להרגיש אידיוט. זה כאילו מישהו המציא את המילה הזו רק כדי לגרום למי שאומר אותה להיראות מפגר"

טל טירנגל: "המילה שהכי מצחיקה אותי היא 'נפוטיזם', וזה בגלל שבאמצע יש לה פות".

יונתן ברק: ""שטות'. היא מילה מצוינת בעיניי. קודם כל היא מילה אונומטופית. כלומר שהצליל שלה מחקה את משמעותה. היא מילה שטותית וכיף להגיד אותה, אפילו שטותי להגיד אותה. אני אוהב להשתמש בשפה גבוהה בהופעה שלי כי אני חושב שככל שהנושא שאתה מדבר עליו הוא יותר שטותי (עשיתי זאת שוב), כך הניגוד של השפה הגבוהה הופך את הקטע למצחיק יותר"

מוחמד נעמה: "המילה שהכי מצחיקה אותי זאת 'גברתתת' … ולמה כי אני מבהיל איתה בחורות שהולכות בכביש, בהסוואה שאני מדבר בפלאפון"

אסף קפלנסקי: "בשתי מילים – 'אובדן התמימות'. לא, בעצם 'כאב'. 'אובדן הכאב'. לא, עזוב, 'אובדן התמימות' וזהו".

שגיב פרידמן: "המילה כרס. הכי ישראלית שיש".

חגילר: "כדרלעמר… אני… אני לא יודע"

קארין כהן: "פלומה. ככה"

דדו מילמן: "יש איזה דיבור על זה שהמילה האחרונה במילון היא 'תתתן'. ההגדרה המילונית שלה היא: בנאדם שחייב להגיד את המילה האחרונה. מצחיק אותי הרגע הזה בישיבה שבו אבשלום קור וכל החבר'ה של האקדמיה סוגרים את המילון ואז, שנייה לפני שהם הולכים מישהו אומר: 'רגע, רגע. יש לי רעיון לעוד מילה אחת אחרונה! ת ת ת ן! לא יודע מה זה אומר אבל חייבים להכניס את זה'".

עפר קניספל: "בהעאהעהעה… כי היא המילה שהכי מתחברת לקומיקאי הנערץ עלי. עובדיה יוסף. גם המילה פרפראות משעשעת אותי" .

ניר מולד: "אצטרובל. במופע הראשון של 'אנטיגיבור', הסטנדאפ שלי, עמדתי כמעט עשר דקות וניסיתי להבין עם הקהל איך בנאדם מביט בדבר הזה ומחליט לקרוא לו אצטרובל. בסוף הורדתי את הקטע כי הוא היה ארוך נורא, אבל הפכתי אותו לפרק בסדרת האנימציה 'גוגי ומגוגי'".

יאיר אורבך: "שתי מילים: 'משלמים בזמן'".

דור מוסקל: "'ככה' וככה".

יוני פאנצ'צ'אתזה: "כוס. וגם כוס ענק. כי זה אמיתי מהחיים".

דרור קרן: "מדי פעם יש מילה כזאת שלא מסתדרת לי.  אספסת. שזה מה שבקר אוכל. אבל נשמע כמו מחלה, לא? 'אל תשאל, אני כבר ארבעה ימים חולה מת, יש לי אספסת. אני מתגרד בכל הגוף'".

מתן בלומנבלט: "מאז שאני זוכר את עצמי (לפני שלוש שנים בערך, די במעורפל) המילה 'אנטילופה' נראית לי ממש מצחיק"

דוד וולצר: "אתרוג – איזה שם דרמטי ללימון".

גדי וילצ'רסקי: "גדי, כל פעם שאני שומע את השם הזה אני נקרע. נראה לי שזה קשור לסיפורים מצחיקים שדניאל חן מספר על גדי סבן, חבר טוב שלו".

שממל: "פומפרניקל, אורלוגין ופרוקטולוג"

אבא קריר: "אני אוהב מילים עם שלוש הברות כמו מצנפת, תשלובת, אופוסום, סיתוונית"

בוב זאבי: "הזוי… מצחיק אותי ולא באופן טוב. מי שמשתמש במילה הזאת מנסה לומר שהוא לא מבין מה הוא מנסה להגיד, אבל הוא מתכוון להגיד את זה בכל זאת".

נועה אנג'ל: "זה משתנה. כרגע זה גורגונזולה. אני שומעת את אבא שלי שואל כשאני באה הביתה 'ראית את הגורגונזולה שקניתי?' וזה נשמע לי כאילו הוא הציע לי להעביר סיבוב על הכלה הקווקזית שהוא הזמין בדואר".

זאב אנגלמאיר: "גיוועלד'. לא משנה מי אומר את זה: מיק ג'אגר, בר רפאלי, ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן או אפילו צורר היהודים הטוטליטרי א.היטלר. תן להם להגיד  'גיוועלד', וזה תמיד מצחיק. זה נשמע מילה שתרנגולת המציאה".

נדב בושם: "אני מתלבט בין צ’ילבה לכוניפה – שילוב מרגש בין מזרח למערב' ובמילה אחת – ציונות"

משה פרסטר: 

"קקי.

"אני אדם שמושפע מאוד מהסביבה שלו. יש לי ילד בן ארבע וחצי. המילה 'קקי' מאוד מצחיקה אותו, במיוחד כשיש לה קשר אליי…  'תראה, אבא עשה קקי' (צחוק דקיק) 'אבא עשה קקי על הרצפה' (צחוק מתגלגל) 'אבא מרח קקי על אימא' (צחוק רועם)"

"קקי קקי קקי . או שיש לו הומור נמוך במיוחד או שזה ההומור בגיל ארבע וחצי (אני מקווה שהוא יתפתח)

"קקי. לצערי אני מושפע והמילה הזו  מצחיקה גם אותי (ופחות את הקהל הבוגר שלי)"

נולי עומר:  "עוועים. מילה  סוריאליסטית משהו, שמטבע התנהלות הדברים בארצנו הפכה בעיניי לריאליסטית".

The post המילים המצחיקות ביותר לשנה החדשה appeared first on ילדי הקומדיה.

נדב בושם הוא שחקן וקומיקאי המוכר ממופע הקאלט "ישבנים קוראים שירה", מופע פארודי-סאטירי על ערבי שירה עם ההוא מרנו פסקאל ועוד אחד. הוא עשה גם דברים אצל ליאור שליין ובטלוויזיה וגם תיאטרון, אבל למי יש כסף לזה ? כמו כן הוא רב מכר של פטריק זיסקינד. את הראיון איתו החלטתי לערוך בג'ימייל ולא באאוטלוק למרת לחצים מצד טוקבקיסטים של מיקרוסופט.

מתי גילית שאתה מצחיק?

"בגן הילדים כשהבנתי שאני לא החתיך ולא מלכת הכיתה".

התפרסמת יחסית בזכות המופע "ישבנים קוראים שירה". תוכל לספר לנו על חוויותיך כישבן. איך זה התחיל ומה הנזקים?

"להיות ישבן בתל אביב זה דבר לא פשוט בכלל. קודם כל יש תחרות מאוד גדולה והביקוש רק הולך וגדל. מפריע לי שבעקבות המופע מתייחסים אליי לא כאל אמן אלא כאל התחת של המדינה".

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך? "האחים מרכס, וודי אלן (הסרטים המוקדמים), ג’ק למון ב’חמים וטעים’, מושונוב בראבא וגליקמן, ג’וליאן שגראן ומונטי פייטון והרב בא גד כמובן".

יובל שגב, שותפך ל"ישבנים", קיבל חשיפה גדולה ב"רנו פסקאל", ב"ארץ נהדרת", ב"אמא'לה" עם אורנה בנאי, ב"של מי השורה הזאת" ועוד, ואף הקים את חברת ההפקות "קקי הפקות". אתה לא. יש כאן אפליה על רקע מיני?

"לחלוטין! הערוצים המסחריים מפחדים מנשים חזקות – תראה מה קרה למרגלית צנעני".

מה אתה חושב על הקומיקאים כיום?

"תרבות המיינסטרים והפוליטקלי קורקט מאיימת לחסל את הקומדיה וכל מי שחותר נגד זה הוא מבורך בעיניי. בארץ אני מאוד אוהב את גורי אלפי ואורנה בנאי וקרן מור (‘יום האם’ זו דוגמה מצוינת להכי לא פוליטיקלי קורקט שיש. "ומעבר לים – אין על סיינפלד בשידור חוזר – תרופה לכל מרפא. לארי דיוויד ב’תרגיע’ וכל דבר בריטי הרי הוא משובח".

השתתפת בתוכנית הלילה של ליאור שליין. בפני מי היית רוצה להתנצל במיוחד, דיוויד לטרמן, קונאן אובראיין או ג'יי לנו? זו ההזדמנות.
"אני רוצה להתנצל בפני ערוץ 10 שנכנס לחובות רק בגלל דרישות השכר המופרזות שלי".

איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?

"אני מתלבט בין צ’ילבה לכוניפה – שילוב מרגש בין מזרח למערב' ובמילה אחת – ציונות'

דמות שאתה מזוהה איתה היא "שמחה בביוף", דודה מתנחלת חמודה המופיעה בערבי שירה. איתה הופעת ב"ישבנים" ובמופעי יחיד. מה דעתך על חוק "נדב בושם", שהציע ח"כ בן ארי, ולפיו גבר חילוני מהמרכז המתחזה לאישה מתנחלת מקבל סעיף פסיכיאטרי על שמו?

"אני בעד לגמרי אבל רק אם החוק יחול גם על אנשים שנהנים מכפל התחזות כמו נועה תשבי – גם מתחזה לתושבת המדינה וגם לשחקנית – יש גבול".

מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

"המושלם הוא שילוב בין דמות שתיכנס ללב ומילים חדות שייכנסו לראש. לא לפחד להעז, לא לפחד להיות מטופש, מכוער, מגוחך ולצחוק על עצמך – קומיקאי טוב הוא כמו אביר אמיץ מהאגדות שמגיע להציל את הנסיכה – הקהל".

כשיש לך 15 דקות תהילה מה אתה עושה עם שאר הזמן?

"נכנס לדיכאון, מתמכר למשככי כאבים ומתכנן את הקמבק הגדול"

נדב בושם בתמונע. דף שחקן שמחה בביוף בשיר על רוני סופרסטאר

The post נדב בושם – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.