על הקומדיה "מלך ישראל" בצוותא הייתי אמורה לכתוב כבר קודם. פספסנו את ההצגה הזו כמה פעמים (פעם אחרונה כי הייתי במיון עם עירוי, סיפור אמיתי), וחבל שלקח לנו כל כך הרבה זמן להגיע.
כי זו הצגה מצחיקה.
גור קורן, מחזאי פרינג' ותיק שאחראי גם ל"המוגבלים" ול"חמישה קילו סוכר", אחראי לכיף הזה עם מוריה זרחיה ("הגדוד העברי"), שביימה. בתכנייה היה כתוב שזו הייתה אמורה להיות מונודרמה, ומה אגיד לכם – יופי שהיא צמחה לשישה שחקנים, ועוד משעשעים ומוכשרים כמו דורון בן דוד, מתן זרחיה, אלי מנשה, עומר עציון, נטלי פרץ (זאת סוזי האחות מטיפת חלב! היא פה! ואם תתנהגו יפה היא גם תעשה חיקוי ממש טוב שלה באיזה רגע לקראת הסוף) והדר שחף-מעיין.
ומה בעצם קורה? ובכן, תכירו את עמרי. בעצם אולי אתם כבר מכירים אותו. הוא בן 33, גר בדירה עם שותפה ברמת גן, אוהב סרטים של אסי דיין, המצב החביב עליו הוא ישיבה, והוא עובד בסלקום כבר שמונה שנים. נכון שזה נשמע מוכר? אני מכירה אפילו יותר מאחד כזה.
עמרי יושב שבעה על אמא שלו. היא לא היתה מבוגרת בכלל, ומה פתאום עכשיו סרטן, באמצע החיים?
וכשעמרי קם מהשבעה, מתחילים לקרות דברים מוזרים.
מוזרים כמו קולו של עמרי מלך ישראל (מלך ישראל ארבעה מלכים אחרי ירבעם, לא ידעתם את זה? חבל, זה מבאס אותו מאוד) שבוקע פתאום מגרונו ומורה לו לעשות דברים כמו לא לגלח את הזיפים שצמחו לו ושהבוס שלו מאוד לא אוהב, לשתות הרבה יין, לבקש מכל אישה שחולפת על פניו להסיר את בגדיה (בתוצאות מפתיעות) ואחר כך גם לצאת לטיול ארוך בארץ ישראל המודרנית ולא להתרשם ממנה בכלל.

טיפוס כריזמתי, העמרי הזה. כלומר לא עמרי אלא עמרי השני, עמרי מלך ישראל. הוא מופיע גם בהתגשמות פיזית, לבוש גלימה מלכותית ביותר (וחושפת מדי פעם בוקסר מודרני למדי, כנראה פשרה עם דרישות ההגינות הדתית). בגדול הוא לא ממש מתרשם ממה שהוא רואה, לא מהמארח שלו ולא מהמדינה שהוא חי בה. ואיך אפשר לקחת את המדינה ברצינות, כשארבעת השחקנים שאינם עמרי ועמרי משחקים לסירוגין קולגות ולקוחות מעצבנים יותר או פחות ב"סלקום" (הסניף המקולל בדיזנגוף סנטר. אני כבר שלוש שנים מתכננת להתנתק מהם אחרי שני ימי שישי שבזבזתי שם ומה שהולך בהצגה אפילו לא מתקרב לאמת המרה), בוס מעצבן אפילו יותר, סטודנטים לקולנוע ("מי יותר גאון, ווס אנדרסון או פול תומס אנדרסון?"), טיפוסים הזויים לגמרי ברחוב ("מה אני יכול לומר לך על המלך עמרי? אל תקרא לבן שלך ככה, שם רע! בגללו נהרגו יהודים! כן, לנו יש שני בנים, יגאל וברוך, שיהיו בריאים"), ובלי להזכיר בכלל את חבורת הבית"רניקים באיצטדיון טדי.
הסוף הוא, ובכן, בדיוק מה שהייתם עושים אם דבר כזה היה קורה לכם, ולא נוסיף. ומהדרך, ובכן, נהנים. הקהל נהנה, השחקנים נהנים, כולם נהנים.
לא רק על משחק בנוי התיאטרון. יש גם תפאורה ותלבושות מינימליסטיים וממצים, ובחירות מוזיקליות ממש גאוניות (בלי ספויילרים, שיר הטרטע הוא אחד מרגעי השיא בהצגה). בגדול, אפשר לומר שלמדנו משהו. אנחנו חיים במדינה הזויה, מרגיזה, קצת עקומה ומלאת הפתעות, ומצחיק פה עד דמעות.

וזה לא רק אנחנו. כי ההצגה הזו מדברת גם לקהלים שלא בהכרח חשים שהיא נכתבה עליהם. ביציאה עלו איתנו במעלית חבורת טינאייג'ריות. הן התלהבו מההצגה המצחיקה ומכמה תיאטרון הכל נראה, וריכלו ש"הנה, עכשיו היית בהצגת פרינג'. היית בכזו פעם?"
"לא", ענתה הטינאייג'רית הטינאייג'רית מכולן. "רק בהבימה פעם, כשאמא שלי ניסתה לשחור לי תרבות".

אז שחרנו לנו תרבות, סאטירה וצחוקים, ויצאנו ללילה הלח מרוצים.

ההצגה הבאה – בצוותא, ב-24.6

The post כתבו עליך הצגה appeared first on ילדי הקומדיה.

כבר כולם יודעים שכיום הקומדיות חוצות הגבולות לרוב נמצאות באינטרנט, ולמרות המגבלות התקציביות מבחינה רעיונית האינטרנט מאפשר ליצור יצירות לקהל אוהדים נאמן  שמתחבר להומור שולי יותר, יותר  נונסנס, יותר אישי ובעיקר לא לכל המשפחה. לי היה נראה שקומדיות האינטרנט השנה מדגישות בעיקר את הדמויות השוליות והמוקצנות, אלו שלא היו מתקבלות אפילו להיות אנטי-גיבור. בקומדיה הטלוויזיונית, לעומת זאת, ובמידה רבה של צדק ובהתאם למדיום, שלט ההומור האקטואלי, העוסק באלו ששולטים בחיינו (חריגה די בולטת היא "הפרלמנט", שלטעמי הייתה יכולה לצמוח באינטרנט באותה מידה). בכך נראה שהקומדיה האינטרנטית ממשיכה את תפקיד הקומדיה המסורתית עם התאמה לפסיכוזות של ימינו, ואילו הטלוויזיונית מחליפה את הטרגדיה: בתפקיד הגיבורים עם ההיבריס הפוליטיקאים, בתפקיד המקהלה חברי הפאנלים והשחקנים המחקים, בתפקיד האסון החיים שלנו.

ביקשנו ממיטב יוצרי הקומדיה שאנחנו מכירים לבחור סדרת רשת, מערכון וסדרה מבטיחה שנורא הצחיקו אותם השנה. אלו השופטים:  לילך ברנע לשם ( כותבת מצב האומה, ערב הסטנדאפ המקורי), יואב רבינוביץ (סטנדאפיסט, ץ סופית), עופר בן שבת (הרב מצליח, שחקן, יוצר סרטונים קומיים), אורי ברויר (סטנדאפיסט, היפה והחנון), ירון ניסקי (תסריטאי, סטיות של פינגווינים, מ"ק 22, רד בנד), ניר וגלי (ארץ נהדרת), מולי שגב (עורך ארץ נהדרת), אורי פינק (פאקניג זבנג), תם אהרון (ערב הסטנדאפ הזה, מצב האומה, קיציס), דור כאהן (סטנדאפיסט ויוצר, ערב סטנדאפ הזה), ירמי שיק בלום יוצר וסטנדאפיסט, כל מה שמצחיק בעולם), עמית איצקר (שחקן משיח וקולנוען מהשורה הראשונה), אריק שגב (תסריטאי ארץ נהדרת, אולי הפעם, סטנדאפיסט חופשי). יאללה מתחילים:

סדרות רשת

בקטגוריית הסדרות לא היו הרבה סדרות במובן המסורתי, דמויות קבועות, עלילה, קשר לוגי. לכן נבחרו סדרות של יוצרים קבועים שלהן פרקים חוזרים בעלי אופי אחיד

.
5. נייס גיא

עליי להודות, לקח לי זמן להתחבר לסדרה זו. ההפקה של גיא הוכמן מרשימה, אבל נושא הזוגיות נטחן בכל הקומדיות ומכל הכיוונים ובאמת קשה לחדש. לכן לדעתי הפרקים הטובים ביותר הם הפרקים שבהם נמצא הגבר הנבוך ופחות הגבר המרוצה מעצמו. הפרק עם חנטל היה בכלל שיחוק, כי הוא לא היה מתנשא, ובניגוד לכמה קומדיות אחרות הגברים הם הדבילים.

4. סדרת אפס של שוגרזאזא

זו הבחירה שלי. אור פז ותום טרגר לקחו את דמות הישראלי המכוער והכניסו אותה למגבר 200,000 אלף דציבלים. מעקב אחרי מיליוני הסרטונים יגרום לכם להתאהב בהומור האסוציאטיבי,  באפס האוליטמטיבי ובעיקר יפתח רצון אמתי עז להגיש לו קלגרון. או כמו שאמר אחד הטוקבקיסטים: "תגיד מה אתה מנסה להראות לילדים ללמד אותם קללות יש לך בעיה קשה אני לא מאמין שבכלל צופים בסרטונים שלך אתה ממש מגזים אם הקללות ומתנהג כמו זבל".

3. בקרוב אצלך

בקרוב אצלך היא סדרה שלא הכרתי, אך כמה שופטים בחרו אותה. מדובר בסדרה על חייהן של בנות שלושים בעיר הגדולה, עם שיר פתיחה גאוני. כל פרק מתמקד בדמות אחת ומבוים על ידי במאית אחרת. אני מודה שתחילה לא הבנתי למה זו קומדיה וסה"כ די ריחמתי על הדמויות. אבל הסבירו לי שזו ההגדרה של היוצרות, וזו דרמה קומית ולא הבנתי כי אני בן. צודקים.

2. הסרטונים של עירד ברזילי

גם כאן לא מדובר בסדרה במובן המסורתי, אלא בכמה פרקים בעלי אופי משותף, עירד מדבר בטלפון (או משחק את אבא שלו או כל אבא אחר). רק על האומץ על השימוש בלואו טק מגיע לו קרדיט.  ההגדרה הטובה ניתנה על ידי אורי פינק:

" אמנם ההפקה שלו נחותה יחסית, אבל עירד משתמש בעריכה הנאורוטית של המדיום היוטיובי הביתי לטובתו ויוצר אפקט מקסימלי של אווירת שכונה סימפטית שמתאימה בול לבמה שלו. הקטעים הם באורך מושלם לצפייה אקראית ולא מחייבת".

1. משיח

ברוב סוחף של כמעט כל הקולות נבחרה משיח, לא רק שמדובר בקומדיית מבוכה בסטנדרטים בינלאומיים, היא גם היחידה שהצליחה לענות על תנאים הפקתיים של סדרה בעלת תקציבים גדולים יותר, כפי שניסחו ניר וגלי:

"מעבר לזה שהיא כתובה, משוחקת וערוכה נהדר, מגיע 'שאפו' ענק לצמד היוצרים שלה (דנה פוליג, אודי כגן) שהצליחו להרים לא פחות משמונה פרקים מושקעים (והיד נטויה), לא חששו למתוח את גבולות הז'אנר (פרק מעולה של 20 דק', רחוק מאד מהאורך המקובל לסדרת רשת) ועל הדרך בעיקר הצחיקו מאוד".

סרטונים

בקטגוריית הסרטונים הייתה פחות תמימות דעים, אבל היו כמה שהצליחו להתעלות מעבר לצפוי. כך לפי השופטים שלנו:

6. קריוקי מזרחית – אסף יצחקי

אומר אורי ברויר: "ב-2013 הציג אסף יצחקי את דמותו של סטס אמן פיתוי חסר גבולות וב-2014 הוא הציג מספר מערכונים סאטיריים על התרבות הישראלית, ההידרדרות התרבותית, ארגון דעאש ועוד. הוא מבטיח ב-2015 להוציא מערכונים נוספים קיצוניים לא פחות. יש למה לצפות!"

5. מסיבת כבדים – כל מה שמצחיק בעולם

חבורת המערכונים "כל מה שמצחיק בעולם", כמאמר פתגם חז"ל, לקחה נושא תמים ועשתה אותו פושע. המון ילדים עם זקנים, הופעת אורח של אודי כגן, רמיזות מיניות, מיניות בלי רמיזות  ושורת המחץ: "ירמי, עוד בנות יבואו?" זה מצחיק.

http://https://www.youtube.com/watch?v=FNNasrMAjXA
4. ללא חשש שביעית – קופי המקלדות

לקופי המקלדות יש את הקלף המצח של גורי אלפי. בסרטון זה הם טיפלו בסרט הישראלי "גט" זוכה פרס אופיר, שדווקא אהבתי, ובסרטונים נוספים של רונית אלקבץ. הופעת אורח של אלי פיניש בתפקיד ששון גבאי מוסיפה המון לסרטון, ויש בו לא מעט פאנצ'ים מוצלחים ותפיסה של כמה קלישאות קולנוע ישראלי, כמו משחק כדורגל, בכי בלתי פוסק ומיניות מפחידה.

http://https://www.youtube.com/watch?v=mKz2AJdLSHM

3. איש ממש מגניב מאוד –  קופי המקלדות

קופי המקלדות הצליחו להכניס עוד פארודיה. לטעמי המוצלחת ביותר שלהם. אמנם הסדרה "איש חשוב מאוד" זכתה לכמה פארודיות, אבל ההומור העצמי של גורי אלפי, ניצול מעמדו כסלב וכמה שורות כמו "את מבלבלת אותי עם מילים?", "מה את פסיכומטרית" הפכו אותה למוצלחת שביניהן. ירון ניסקי מוסיף: "כל מה שקופי המקלדות עשו הצחיק אותי השנה".

2. הדבר שכולם צריכים – ערב סטנדאפ המקורי

הכותרת הזו די מסבירה את הצלחת הסרטון, זה באמת דבר שכולם צריכים, באמת דבר שכולם חייבים, ובאמת כולם היו צריכים לראות סרטונים של העבודה. אישית מאוד אהבתי את הסרטון כי יש שם המון קומיקאים שאני אוהב, וגם בשל שיטת הסרת המסכה לנושא שלא טופל ברצינות מאז הסיקסטיז כמו בסרטים "הדירה" ו"איך להצליח בעסקים בלי להתאמץ"

1. המחברת הסגורה – כל מה שמצחיק בעולם

המחברת הסגורה היא עוד פארודיה, אבל על נושא שלא נגעו בו מספיק על אף הדרישה המתבקשת, מגמות הקולנוע בבתי ספר. חוסר ההיגיון שבסרטים של מגמות הקולנוע התלבש כמו כפפה על ההומור של חבורת כל מה שמצחיק בעולם. האמת היא שאין הרבה מה להגיד, ורוב השופטים פשוט אמרו שזה הדבר הכי מצחיק שראו השנה.

https://www.youtube.com/watch?v=QjYui3tSBGk

המבטיחות

ומה צפוי לנו ב-2015? יהיה טוב אם כמה יוצרים ימשיכו מעבר לסרטון מוצלח אחד. אלו הסדרות המבטיחות ללא סדר היררכי.

העצות הגרועות של אמא שלי

לאחר יציאת הסרטון של נטלי פרץ וגלית חוגי לאקרני האינטרנט אמרו כמה מהשופטים שהם פשוט רוצים לראות עוד מזה:

שיחות יוצאות

בפרק הראשון של שיחות יוצאות של יוגב יפת וניר ברגר, מוצגת האנשה של תקשורת הוואטסאפ בסלון הבית. על אף הרעיון הפשוט, זה פשוט עובד. מעניין איך הם יטפלו בהיבטים נוספים בתחום.

http://https://www.youtube.com/watch?v=xdwjOGcDzWs

מכסחים בע"מ

טוב, אנחנו לא יודעים הרבה עליה, אבל כל הסטארים של האינטרנט שם

https://www.youtube.com/watch?v=UGbyRsCsGn0

The post סדרות הקומדיה והסרטונים המצחיקים ברשת 2014 appeared first on ילדי הקומדיה.