בשנת 2012 בערך נתקלתי לראשונה ב"טיסת הקונקורד" (Flight of the Conchords). היא שודרה בכלל בין 2007 ל-2009, אבל אני הגעתי אליה באיחור בעקבות המלצה בדייט. היא דיברה על השירים ההזויים שלהם, ואני הייתי בטוח שהיא בכלל המציאה את זה.

בסדרה אנחנו פוגשים שני מוזיקאים מניו זילנד שמנסים לכבוש את ניו יורק, ברט מקנזי (Bret McKenzie) וג’מיין קלמנט (Jemaine Clement) בשמותיהם האמיתיים, עם גיטרה, תקווה ומבטא מוזר.
השירים היו חביבים, והכימיה בין ברט לג’מיין הרגישה אמיתית לגמרי (בכל זאת, הם מגלמים את עצמם).
חזרתי לצפות בה אחרי יותר מעשור כדי לגלות: האם היא עדיין מצחיקה, או שפשוט היה לי יותר מדי זמן פנוי?

טיסת הקונקורד – תולדות הלוזרים המוזיקליים

היו לא מעט סדרות קומיות שמספרות סיפור של מוזיקאים שמנסים להצליח. למשל בסיטקום הראשון בהיסטוריה, "אני אוהב את לוסי", הייתה דמות של מהגר קובני שמנסה להצליח בתור זמר.
הסיבה? המרחק בין כישלון להצלחה הוא בעצם אבן יסוד בקומדיה – הרבה יותר קל להזדהות עם מישהו
שהוא לוזר בדרך להצלחה מאשר עם מישהו שכבר מרוויח מיליונים.

עוד סדרות וסרטים שכדאי לבדוק בנושא:
הסדרה של "המאנקיז" משנות ה-60, שבה להקה אמיתית משחקת להקה פיקטיבית וכמובן, הסרט "ספיינל טאפ" (רוב ריינר, 1984), שבימים אלו יוצא לו סרט המשך.
ולנו יש את קובי מחט והפיג'מות. 

הסיבה העיקרית שאני אוהב קומדיות מוזיקליות היא שתמיד יש משהו להישען עליו, גם אם העלילה
לא מתקדמת, לפחות יש שירים נחמדים. 

ללהקות גדולות יש חברת ניהול – לטיסת הקונקורד יש מנהל וסימני קריאה.

סוד הקסם – הרפרנסים

בכל קומדיה יש רפרנסים, אבל בטיסת הקונקורד יש המון מחוות קסומות.
אחד מהפרקים שהכי אהבתי (עונה 1, פרק 6) נקרא Bowie. ברט מאבד את הביטחון המועט שיש לו, וכמו בכל סרט טוב – יש לו חלום שאמור להוביל אותו, בחלום הוא פוגש את האליל שלו, דיוויד בואי, שמגולם על ידי שחקן שלא דומה לו בשום צורה, אבל בהחלט נשמע קצת כמוהו. מעבר לכל, אפשר להרגיש את האהבה הגדולה והכבוד שהם רוחשים לבואי.
הם סוג של חייזרים בניו יורק, הרי הוליווד או כל תעשיית בידור אחרת, לא בדיוק מחכה לשירים
הזויים של 2 ניו זילנדים. המפגש או ליתר דיוק המפגע שקורה בינם לבין המציאות יוצר את הרגעים
המצחיקים ביותר.

בואי נותן עצות להצלחה וזה עדיין לא עוזר

מערכות יחסים קטנות שיוצרות קומדיה גדולה

בפרק נוסף (עונה 1, פרק 5), Yoko, שהוא כמובן מחווה ליוקו אונו שפירקה את הביטלס,
כאשר אישה נכנסת לחיים שלהם, ג’מיין בטוח שהיא הבעיה שהורסת להם את מערכת היחסים.
במהלך הפרק אנחנו מגלים שהיא רק חלק קטן מאוד מהבעיות שלהם
אבל זה תמיד כיף לראות מערכות יחסים בתוך להקה מתפרקות. כמובן שיש לציין את מערכת היחסים עם המנהל הנצחי מרי, שהוא בערך כמו בריאן אפשטיין של הביטלס, מינוס הקטע של ההצלחה.
אבל הוא ללא ספק הדמות הכי מצחיקה בסדרה.

היעד הבא אחרי הטיסה

בניגוד לדמויות שברט וג'מיין גילמו בסדרה, הם בהחלט הצליחו ועשו לא מעט פרויקטים.
קלמנט שיחק בסרט ‎Men in Black 3‎, ויצר וכתב את הסרט ‎What We Do in the Shadows‎ ‏(‏2014‏)‏,
מוקומנטרי מבריק על חבורת ערפדים שחיה בניו זילנד, שהפך לקאלט עולמי ולסדרת טלוויזיה מצליחה באותו שם.

ברט מקנזי התמקד בצד המוזיקלי וזכה בפרס האוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר על “Man or Muppet”. במקביל, הוא ממשיך בקריירת סולו ויוציא אלבום חדש בקרוב. הם גם מתאחדים מדי פעם לסיבובי הופעות קצרים. 

"חביב בערך כמו ללכת לערב סטנד אפ בינוני"

בפרק האחרון של טיסת הקונקורד – Evicted כל העולם שלהם מתרסק, הם נזרקים מהדירה וחוזרים לניו זילנד עם הזנב בין הרגליים. יש משהו נורא עצוב בפרק הזה, כנראה שכמו בכל סיטקום, ציפיתי לסוף טוב, אבל כאן הוא פשוט לא הגיע, אולי זה בגלל שהם הבינו שהסדרה לא תחודש, ואולי זה בגלל שהם
אמרו את כל מה שהם רצו להגיד ב-2 עונות.

ביחס לסדרות המשודרות היום, האיכות נראית מאוד נמוכה – זאת הייתה הפקה של HBO,
אבל לא מדובר פה ב"סקס והעיר הגדולה" או הפקה שנראה ששפכו עליה מיליונים.
היום זה נראה לי יותר כמו סרט סטודנטים שהשקיעו בכתיבה שלו, אבל לא היה כסף לתפאורה.

היא בהחלט גרמה לי לחייך בצפייה חוזרת, אבל אין בה את הפקטור הקומי שגורם
לי באמת ליפול מצחוק, אין פה מספיק פאנצ'ים חזקים ויש המון דיאלוגים ארוכים שלא מובילים
לשום מקום. זה חביב בערך כמו ללכת לערב סטנד אפ בינוני – יש רגעים טובים, אבל לא משהו שהייתי חוזר אליו שנית. מצד שני, אם אתם קומיקאים או יוצרים שקוראים כרגע את הכתבה הזאת – היא בהחלט יכולה לתת לכם תקווה והשראה ליצירה.  מי יודע, אולי תחלמו ותפגשו את ג'רי סיינפלד או רובין וויליאמס בחלום. 

The post טיסת הקונקורד – עומדת במבחן הזמן? appeared first on ילדי הקומדיה.

הנסיך המדליק מבל אייר (1990-1996) הייתה סדרה שזכתה להצלחה עצומה בישראל כמעט בזמן אמת (איחרנו רק ב-3 שנים הפעם). ננסה להבין מה היו הדברים שגרמו לנו לצחוק ולהזדהות כל כך עם הדמויות והכי חשוב:
האם היא עומדת במבחן הזמן וכדאי לראות אותה?
או שעדיף כבר לראות נטפליקס ולחכות לריבוט?

רקע לסדרה ולמציאות בישראל

שנות ה-90 בישראל היו תקופה של שינויים – עלייה מרוסיה, פיגועים באוטובוסים והכי חשוב?
הכבלים שהגיעו לכל בית. עברנו מעולם של 2 ערוצים מדכאים למדי לעולם של שפע של תכנים מחול בתרגום לעברית, לאחר ששודה לראשונה בחינוכית 2, עוד סממן של התקופה, הנסיך המדליק מבל אייר הייתה חלק מגל הרכישות המוקדמות של הכבלים.
עלילת הסדרה מציגה את סיפורו של ויל (ויל סמית), נער משכונת מצוקה שנשלח לגור אצל קרוביו העשירים בבל אייר.

אבל יש פה הרבה יותר מעניים ועשירים, זאת אומנם נקודת הפתיחה – משפחה שחורה עשירה,
אבל זאת לא משפחת קוסבי שבה הכול מלא בדבש, זה הרבה יותר קרוב לעולם האמיתי.
למרות שהסדרה נכתבה על ידי בן אדם לבן שלמד בהרווארד (אנדי בורוויץ), זה מרגיש שיש בה הבנה מעולה של התרבות השחורה בארצות הברית.

לסדרה יש גם רגעים דרמטיים מעולים כמו שאנחנו רואים בסצנה הבאה:
ויל וקרלטון נעצרים רק בגלל שהם שחורים ונהגו במכונית מפוארת, השוטר מתייחס אליהם כמו שהוא מתייחס לכל בן אדם שחור בארצות הברית בשנות ה-90, בתור פושע. הדוד פיל (האבא) מוסיף תצוגת משחק שלא הייתה מביישת סרטים דרמטיים מעולים. יש פה 3 צדדים: התמימים – הם, הרשע – השוטר
הגזען, והחכם – הדוד פיל.

סוד הקסם נמצא בזוג המושלם!

נתחיל מויל סמית לראות אותו משחק בכל פרק זה לראות בן אדם שבא לעבודה, אם תסתכלו עליו היטב הוא מזיז את השפתיים בסצנה גם שהוא לא מדבר, הסיבה לכך היא שהוא למד גם את הטקסטים של השחקנים האחרים. הוא אומנם היה כוכב ראפ, אבל הוא ראה פה הזדמנות לפרוץ ולהגיע גם לקהל הלבן שפחות מחובר לעולם ההיפ הופ.
אם מסתכלים על הקצב של הסדרה, אפשר לראות שהוא כמעט מוזיקלי, כן יש עדיין את הצחוקים ברקע ולפעמים יש רגעים דרמטיים מוגזמים. אבל יש פה קצב מהיר
במיוחד בסצנות שלו ושל קרלטון.

קרלטון וויל – הזוג המוזר

הזוגיות בין קרלטון לויל היא אחת מהמצחיקות בשנות ה-90, החנון העשיר המושלם והנער שבא מהשכונה
הקשה. הם משלימים אחד את השני בצורה נורא מעניינת. לרגעים הם אפילו מחליפים ביניהם תפקידים:
קרלטון הופך להיות מצחיק בזמן שויל מייצג את האיש הרציני ולהפך. אולי זה סוד הקסם, העובדה
שכל אחד מהם היה מסוגל לעשות את כל אחד מהתפקידים האלו בצורה מעולה ולא מלאכותית מדי (אני מדבר עליכם אריזה משפחתית).

הנה דוגמא מעולה, פה אנחנו רואים את קרלטון לא מתקבל על ידי החברים לאחווה רק בגלל שהוא עשיר,
זאת סצנה קצת מוזרה, בגלל שבדרך כלל אלו שנכנסים לאחוות האלו הם העשירים והחזקים ביותר,
כאלו שאבא מימן להם את החגיגה במכללה, שזה באופן אירוני אנשים כמו קרלטון.

אז למה הקהל הישראלי התחבר לזה בכלל?

אז למה הקהל הישראלי אהב את זההתשובה נמצאת בפשטות – כל אחד, בכל גיל יכול להבין את הסדרה הזאת, אני לא צריך להבין
את הקהילה השחורה כדי להבין שדופקים אותי חברתית (ע"ע העלייה מרוסיה).
כמובן שצריך להסתכל על זה שרק התחילו לגלות פה את התרבות האמריקאית מבחינת טלויזיה,
וזה היה או לראות את זה או לראות את סמנתה, שלושה בדירה אחת או אני אוהב את לוסי,
כן זאת הייתה רצועת השידור המקורית.
האם היא עובדת? ללא ספק כן, הסדרה מצחיקה ורעננה כמעט כמו בצפייה הראשונה.
לסיום – הנה הדוד פיל משחק סנוקר בדרך שהייתה גורמת לסלבדור להיות גאה.

The post הנסיך המדליק מבל אייר – האם עומדת במבחן הזמן? appeared first on ילדי הקומדיה.

קצת רקע – מי הבוס? עלתה לשידור בשנת 1984, בתחילת עידן האיידס ושיא השמרנות האמריקאית – תקופה שאף אחד מהמאפיינים הללו לא הביאו לתוצאות חיוביות. העלילה עוסקת בטוני (טוני דנזה), אלמן ושחקן בייסבול לשעבר, שהופך למנהל הבית של אשת קריירה מצליחה בשם אנג'לה (ג'ודית לייט). הקסם בסדרה נמצא לא בהפקה המדהימה – שכן מדובר בשנות ה-80, וכמעט כל דבר אז נראה מכוער מנקודת מבטנו כיום.
בקיצור, הקסם נמצא בדיאלוגים הדי שנונים.

הדמויות הראשיות של אנג'לה, טוני, ג'ונתן, מונה וסמנתה מביאות איתן תחושת חדשנות לא שגרתית עבור האייטיז. אלו דמויות שלא היו משתלבות בקלות במופעים כמו משפחת קוסבי או על טעם ועל ריח, שניסו לדחוף ערכים מוסריים בכל פרק. אלו אנשים מדליקים, למה? קשה להסביר את זה. אבל יש משהו נורא כייפי באווירה
בכל פרק.

/3 סרטי קומדיה כושלים ביותר

גם מבוגרת וגם רודפת אחרי גברים? תכירו את מונה

טוני מגיע לבית ומשנה את חייה של אנג'לה, אשת קריירה לחוצה – עד כאן זה נשמע כמו סיטקום רגיל. אבל השילוב בין טוני לאנג'לה יוצר קסם שמזכיר את האייטיז במלוא עוצמתם, כזה שגורם לנו לחשוב שהם עומדים להתאהב כבר מהפרק השני. למיקס אפשר להוסיף את מונה, אמה של אנג'לה, חובבת גברים צעירים וחתיכים, שדיאלוגיה רוויים ברמיזות מיניות על סטרואידים.

הסדרה הייתה פופולרית מאוד בישראל, אולי כי היא מזכירה במשהו את סרטי הבורקס שהצליחו כמה שנים קודם. כולנו יודעים שזה כנראה לא היה קורה במציאות, אבל בטלוויזיה הכול אפשרי: עשירה מתאהבת בעני שמבשל ומנקה לה את הבית. ואולי זה בכלל בגלל שנשים התאהבו בטוני, והגברים נמשכו לאנג'לה ולמונה.

בנוסף, יש את הילדים החמודים – סמנתה (אליסיה מילאנו), שגדלה להיות כוכבת קולנוע, וג'ונתן, שהפך למנהל מסעדה ונשא איידס (כנראה לא בסדר הזה).

/קומדיה, מאפיינים, שיטות ועוד – כל מה שצריך לדעת

מצחיקה או יבשה?

אחרי צפייה חוזרת בכמה פרקים, הגעתי למסקנה שהקסם עדיין שם – למרות שעברו בערך 30 שנה.
כבר בפרק הראשון ניתן להבחין בשחקנים המצוינים ובכימיה המושלמת ביניהם. נכון, חלק מהנושאים שבהם עוסקים הפרקים כבר פחות פרובוקטיביים, אבל עדיין מדובר בחוויה מהנה שמתאימה לצפייה משפחתית.

העלילות אמנם פשטניות למדי, אך אי אפשר להתווכח עם משהו שעובד. ואולי המעניין ביותר הוא המהירות שבה מתרגלים מחדש לדמויות – אחרי כמה פרקים תמצאו את עצמכם תוהים מתי הם סוף סוף יתנשקו, ומתי לסם יהיה חבר.

/הרצאות מצחיקות לאירועים, הרצאות פארודיות

אחרית דבר – מה קרה לשחקנים?

הסדרה הסתיימה לה אי שם בשנת 92, טוני דנזה נראה אותו הדבר למרות הזמן שחלף והייתה לו קריירה בינונית. גו'דית לייט ששיחקה את אנג'לה שיחקה בסרטי טלוויזיה, אליסיה מילאנו שיחקה בלא מעט סרטים וסדרות
(קוראים לי ארל, האנטומיה של גריי ועוד). בשנת 2020 הייתה הכרזה על ריבוט לסדרה בכיכובם של טוני דנזה ואליסיה מילאנו, אבל זה עדיין לא יצא לפועל. אז בינתיים אפשר לחזור ולצחוק מלא מעט רגעים מ-8 העונות
שמשודרות כרגע בערוץ הקומדיות הקלאסיות.
ספויילר לפרק האחרון : אנג'לה וטוני ביחד!

The post טוני או אנג'לה? מה חשבנו על מי הבוס אחרי 40 שנה appeared first on ילדי הקומדיה.