The post סדרות הקומדיה המועמדות לגלובוס הזהב | מה ההימור שלנו? appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>חמש סדרות קומדיה הוכרזו אתמול (ג') כמועמדות לפרס גלובוס הזהב 2023. הטקס ייערך ב-10 בינואר, וישודר ברשת NBC. את הטקס עצמו ינחה הקומיקאי ג'רוד קרמייקל, ואלו סדרות הקומדיה המועמדות – היחידות שמעניינות אותנו.
לקבלת עדכונים
סדרת קומדיית הפשע רק רוצחים בבניין הייתה שינוי מרענן בלוח המשדרים של שירותי הסטרימינג ומהסדרות הבולטות של דיסני פלוס למבוגרים. הסדרה, שהחזירה את סטיב מרטין ומרטין שורט למסכים עם תגבורת של סלינה גומז, מספרת על שני קשישים ובחורה צעירה שמגלים שהרתחש רצח בבניין. לכן הם מחליטים לעשות מה שעושה כל אדם בן ימינו, לפתוח פודקאסט שיפענח את התעלומה, אבל רק של רוצחים בבניין, ולכן בכל עונה צריך להיות רצח מפוענח בבניין.
אמנם הסדרה מופרכת ברובה וגם די צפויה. אבל האינטראקציה בין הדמויות יוצרת הרבה יותר מרק עניין ומצליחה אף להלהיב לפעמים, ואפילו לרגש, אם כי חובבי הסלאפסטיק של השניים ימצאו שהמינון נמוך מדי.
קראו עוד:
סדרות הקומדיה המועמדות לאמי 2022
ההיסטוריה הארוכה והמוזרה של משפחת אדמס
גילוי נאות: אני באמצע הסדרה. הדבר הראשון שחשבתי על הפרק הראשון, "אוף, טים ברטון הרס את הקומדיה של משפחת אדמס", שנוצרה בשנות השלושים, קיבלה סדרת טלוויזיה בשנות השישים וזכורה לבני גילי מהסרט בשנות התשעים. סדרת הקומדיה הגותית זונחת את רוב בני המשפחה ומתמקדת בגיבורה הבלתי מעורערת של המשפחה מאז ומתמיד, וונסדי עם המבט המקפיא והצמות השחורות. גם כאן התעלומה משתלטת קצת על הקומדיה , אך יש רגעים שנונים לעיתים. ואחרי שנות יובש בהשראה מצד ברטון יש כאן החזרת עטרה ליושנה.
אבוט אלמנטרי הוא סיטקום מוקומנטרי שכבר היה מועמד לאמי. הוא נוצר על ידי קווינטה ברונסון עבור ABC ומשודר גם בדיסני פלוס. הסדרה היא "המשרד" של בית ספר. צוות דוקומנטרי מתעד את חייהם של מורים העובדים בבית ספר יסודי חסר מימון בשם ווילארד ר. אבוט. רוב המורים לא שורדים את השנה הראשונה.
עוד נציגות לדיסני פלוס. הסדרה שהתחילה בהולו תפסה תאוצה בשירות הסטרימינג של דיסני, אם כי לא ברור למה נכנסה לקטגוריית הקומדיה. "הדוב" מתחילה עם חזרתו הביתה – לשיקגו – של כרמי (ג'רמי אלן ווייט, "חסרי בושה") – שף מבריק שעבד במסעדות הטובות ביותר בעולם תחת שפים מתעמרים, זכה בפרסים וקטף אינספור שבחים. הוא נוטל על עצמו את ניהול המסעדה הכושלת של אחיו ומפנה עורף לקריירה המרשימה שלו. אבל מה קומדיה מה?
האקס היא דרמה קומית על גבול הקומדיה על קומיקאית ותיקה ומוערכת שנמצאת בשלהי הקריירה. בניסיון לעצור את הדעיכה שלה, היא חוברת בלית ברירה לכותבת צעירה ובין השתיים נרקם קשר מורכב. הסדרה נוצרה על ידי לוסיה אניאלו, פול וו. דאונס וג'ן סטצקי עבור HBO מקס ומשודרת בישראל – בהוט וביס.
למרות שאנחנו חושבים שרוב הסדרות כאן הן על גבול הקומדיה, התחושה שלנו היא שהעיתונאים שבוחרים את הסדרות יפרגנו לקומיקאים הוותיקים מ"רק רוצחים בבניין", ואפילו בצדק.
להזמנת הרצאה:
דרור, 0547454667
The post סדרות הקומדיה המועמדות לגלובוס הזהב | מה ההימור שלנו? appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>The post אידיוט המחמד של אלוהים, כוונות טובות ולא מצחיקות | ביקורת סדרה appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>מקארת'י, סוקי האהובה מ"בנות גילמור", הייתה כל מה שאישה שמנה לא יכלה להיות על המסך בניינטיז: נחמדה, מקצועית, שנונה, עם חיי אהבה וחברות. רגילה. כאילו. לא היה הרבה מזה אז על המסך.
אחר כך הגיעו תפקידים קצת יותר סטראוטיפיים – "מסיבת רווקות", למשל, קומדיית פיפיקקי של ג'אד אפאטו, אבל גם קצת פחות –"האם אי פעם תסלחי לי". בו שיחקה את לי ישראל, כותבת הביוגרפיות והרמאית לעת מצוא. היא שיחקה גם את הבלשית קוני ב"בובה של רצח".
וחוץ מכל אלה, היא גם חתמה עם נטפליקס על חוזה ארוך טווח, שהביא לנו בינתיים את "כוח רעם" (Thunder force) שלא השאיר הרבה רושם, ואת "אידיוט המחמד של אלוהים" (God’s Favorite Idiot).
אגב, היא גם תופיע כאורסולה בעיבוד המתחדש ל"בת הים הקטנה". צפו להפתעות.
ולענייננו. את שני הפרויקטים שהושלמו בינתיים בנטפליקס כתבה מקארת'י עם בן זוגה בחיים ובתסריטים, בן פלקון. הוא גם מככב לצידה כאידיוט בכבודו ובעצמו.
הפרמיס דווקא מוצלח – קומדיה משרדית על חבורה ממוצעת-עד-לוזרית במשרד ממוצע. אחד מחבריה נבחר להיות שליח האל עלי אדמות. מככבים מקארת'י (אמלי, לא אמילי, זה על שם "אמלי בפריז") ופלקון (קלרק), כטיפוס הגיוני וסביר עם חולצות פלנל. מקארת'י היא הסיידקיק האקצסנטרי שמערבב סמים, קלנועיות, נקודות, צווארונים ועניבות (ברצינות, התלבושות הצבעוניות והצעקניות שלה פשוט מופלאות. אני חושבת שמצאתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה). איתם גם אוסמן עלי, אנה סקוטני וכריס סנדיפורד כחברים למשרד, וגם קווין גאן כאבא-של. יאניק טרוסדייל מופיע כמלאך שמואל (לא "סמואל", מצד שני גם לא נראה שמישהו שם הבין איך אמורים לבטא "שמואל").
רק… ששום דבר שם לא עשוי עד הסוף.
הסט המשרדי, וגם העבודה של כולם, מעורפל במכוון. אבל לא נראה שמדובר במוקד שירות לקוחות או משהו אחר שהגיוני שחבורת אידיוטים בעלת כוונות טובות תעסוק בו. זהו משרד סביר והגיוני למדי, אבל לא נראה שמישהו שם מקצועי מספיק כדי למצוא עבודה נורמלית. אולי חוץ מקלרק, שנראה סגור על עצמו הרבה יותר מדי בשביל התפקיד הזה. גם יש לו ידיים טובות (הוא בנה לבד סאונה בחצר שבה הוא נוהג לשבת עם אבא שלו כל יום שלישי בבוקר כי בטח שיש לו עבודה רגילה, ברור, למה שאלתם?).
בכלל, בשביל סדרה עם מלאכים ושדים האפקטים – וערכי ההפקה בכלל – די עלובים ומזכירים סיטקומים מהניינטיז. אפשר לצפות לקצת יותר ניצוצות, חזיזים ובכלל השקעה. והחברים למשרד, על כל כוונותיהם הטובות ותחביביהם המוזרים (מהכנת נרות, אה, ריחניים ולא בקטע טוב ועד ללארפים, שהפכו לעניין די רווח בסדרות בימינו, מסתבר), לא ממש מצליחים להרים את הסדרה.
אבל הבעיה העיקרית של הסדרה "אידיוט המחמד של אלוהים" היא לא ערכי הפקה וגם לא שהתסריט לא לגמרי סגור. הבעיה העיקרית היא שהיא פשוט לא מצחיקה. ניכר שהשאיפה העיקרית פה היא ליצור קומדיה רוחנית טובת לב ששואבת השראה מ"המקום הטוב" ז"ל. אבל למרות שרואים את האהבה לכל הדמויות, גם הסתומות והפגומות, ולמרות המאמץ ליצור קומדיה פרועה באמת, אין כאן את הסאטירה, את השאלות הנוקבות על רע, טוב, אלוהי ושטני, ואת ההומור העמוק והמצחיק באמת של "המקום הטוב". כן יש פה דמויות שהבנייה שלהן בעייתית ולא אחידה, וקצת יותר מדי דת ופחות מדי העלאת שאלות לגבי טוב ורע.
The post אידיוט המחמד של אלוהים, כוונות טובות ולא מצחיקות | ביקורת סדרה appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>The post החמשושויה \ The Pentaverate – ביקורת וסקירה על פועלו של מייק מאיירס appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>למייק מאיירס יש סדרה חדשה בנטפליקס: החמשושויה, ואני אוהב אותה. גילוי נאות: אני אוהב את סגנון הקומדיה של מייק מאיירס, הוא מצחיק אותי ותמיד הצחיק. אני יודע שאני אמור לשנוא אותה ואני יודע גם למה ונגיע לזה בהמשך. אבל אני אוהב אותה וגם אתם צריכים.
מייק מאיירס. קומיקאי קנדי, בוגר SNL, היוצר והשחקן באחד מלהיטי הקומדיה הגדולים בעולם, טרילוגיית "אוסטין פאוורס", האיש מאחורי "עולמו של ויין", הקול מאחורי הדמות של "שרק", ועוד.
מאיירס חוזר עם סדרה חדשה על אגודה סודית בסגנון האילומינטי או הבונים החופשיים עם שינוי קטן… הם נחמדים. אבל לפני הביקורת קודם סקירה.
כמו הרבה מכוכבי התוכנית Saturday night live, או SNL בקיצור, גם מייק מאיירס פורץ לעולם הקולנוע בעזרת דמות אהובה מתוכנית המערכונים האגדית.
הסרט מספר על וויין (מייק מאיירס) וגארת' (דיינה קארבי), שני חברים, רוקרים ילדותיים, שמשדרים תוכנית טלוויזיה צנועה במרתף ביתו של וויין. מפיקים גדולים מחליטים לקנות את התכנית והעלילה מסתבכת.
העלילה בסרטים של מייק מאיירס היא עוד כלי קומי, לא הכלי העיקרי. מאיירס כיוצר הוא מכונת ירייה של בדיחות, גאגים פיזיים ומשחקי מילים.
הרבה מהבדיחות בסרט הן מאוד בולטות, לדוגמה הסצנה שבה המפיק המרושע מבקש מוויין להכניס נותני חסות לתוכנית והוא מסרב ומרצה לו כמה זה עצוב שאומנים מוכרים את הנשמה בשביל כסף בזמן שהדמות מחזיקה מותגים שונים אל המצלמה.
בניגוד לזה יש בדיחות מאוד קטנות כמו הרגע שוויין מנסה לדבר עם מישהי שמוצאת חן בעיניו ושואל אותה אם היא "רוצה ללכת לצד רגע… ולדבר". השורה אולי היא לא הבדיחה הכי מתוחכמת בעולם אבל הניואנס הקטן הזה שגורם לנו להכיר את הדמות היסטרי בעיני. זו אולי השורה שהכי מצחיקה אותי בסרט בעיקר בגלל מאיירס כשחקן קומי.
"עולמו של וויין" הייתה להיט ענק ואולי אחת מהקומדיות הטובות ביותר בכל הזמנים.
טרילוגיית סרטי אוסטין פאוורס ("מרגל עם סגנון" 1997, "המרגל שתקע אותי" 1999, "גולדממבר" 2002). זו פארודיה על סרטי מרגלים של שנות השישים והרבה יותר.
מייק מאיירס כבוגר תוכנית מערכונים שבועית יודע לעשות הרבה דמויות. והוא אכן עושה. הוא משחק את אוסטין פאוורס מרגל בריטי שהוקפא והתעורר בעתיד, עם שיניים בולטות, שיער חזה שופע, מבטא מוקצן ודחף מיני בלתי ניתן לעצירה הוא רודף את האויב הנצחי שלו ד"ר איוול (ד"ר רשע) שגם אותו הוא מגלם בין עוד דמויות במהלך סדרת הסרטים.
הפעם, כשהוא לא מוגבל לדמות מתוכנית מערכונים לכל המשפחה (והחוזים המפלצתיים שהיא כנראה הביאה איתה מבחינת צנזורה), הוא מרשה לעצמו להיות יותר חצוף.
דוגמה: דיאלוג עם תאומות יפניות בשם פוק מי ופוק יו. (Fook me, Fook you).
לפעמים הבדיחות הן ילדותיות ברמה כזאת, אבל זה עובד כי מאיירס לא מפסיק לרגע ולא מגביל את ההומור שלו לאיכותי יותר או פחות. הוא יורה המון, קופץ בין משחקי מילים, סלפסטיק, שבירות של הקיר הרביעי ועוד. ובמקרה של אוסטין פאוורס הוא פוגע המון. שלושת הסרטים היו שוברי קופות עולמיים.
ברור מהיצירה שלו שהוא מבין סגנונות של קומדיה, קולנוע וכתיבה. אבל אפשר לפספס את זה לפעמים כי מדובר בקומדיה ילדותית.
קראו עוד:
קומדיה שחורה מה זה וקומדיות שחורות מומלצות
ביי, נורם – הספד לקומיקאי נורם מקדונלד
וסוף סוף לביקורת: החמשושויה מתחילה בחטיפתו של ד"ר הוברט קלארק (קיגן מייקל קי) על ידי ארגון מסתורי ולקיחתו אל מאורתם הסודית של החמשושויה – אגודה סודית ועתיקה ששולטת בעולם מאחורי הקלעים. השינוי, כפי שאמרנו, הוא שהם נחמדים.
מאיירס מגלם את ארבעת מנהיגי החמשושויה שחטפו את הד"ר כדי שיהיה החבר החמישי. בנוסף מאיירס משחק את דמותו של קן סקרבורו, עיתונאי קנדי מזדקן שמחפש סקופ ומתגלגל לגילוי האגודה הסודית.
העלילה נחמדה, אבל מה שבאמת ראוי לציון הוא שוב הסגנון של מאיירס.
הוא זורק בדיחה אחרי בדיחה ולא עוצר. אחרי שסיימתי את הפרק הראשון אני בטוח שבצפייה נוספת אני אשים לב לבדיחות שלא שמתי לב אליהן קודם פשוט מרוב עומס. הוא אפילו מספר בדיחות בזמן הפתיח של הפרק השני, מתייחס לאפשרות של דילוג על הפתיח בנטפליקס ובעצם ממלא לך את החצי דקה הזאת בעוד כמה בדיחות, העיקר שלא תדלג על הפתיח. נראה לי שהוא הראשון שעושה את זה בנטפליקס.
מאיירס סטריאוטיפי מאוד בדמויות שלו, בין אם זה רוסי מוגזם, בריטי מוגזם, קנדי וכו'. הוא גם הולך לפעמים לבדיחות קלות על גבול האינפנטיליות, לדוגמה חובב קונספירציות מציע לכתב הקנדי טרמפ על הקרוואן שלו ומזהיר שהשירותים מקולקלים. וכמובן שהוא צריך לשירותים. וכמובן שהוא אכל בוריטו או משהו דוחה אחר בהקשר הזה. וכמובן שאנחנו נראה ונשמע הכל.
אז כן, יש בדיחות ברמה של גן חובה לפעמים, יש משחקי מילים שיגרמו לך להגיד "נו באמת". אבל זה בדיוק מה שמעריצי מייק מאיירס מצפים לראות. אם מישהו רק נחשף לסגנון הקומדיה של מאיירס אני לא יודע אם החמשושויה הייתה ההמלצה הראשונה שלי אבל כמעריץ אתה תקבל בדיוק מה שאפשר לצפות ממייק מאיירס.
הוא לא מפסיק לנסות בדיחות וגאגים, לא מפסיק לבנות סיטואציות אבסורדיות לחלוטין וזה בעצם הדבר הכי טוב שיוצר יכול לעשות. לא להפסיק ליצור.
סה"כ הסדרה מומלצת. בין אם היא לטעמכם ובין אם לא, אני בספק אם לא יהיו לפחות כמה רגעים שיצחיקו אתכם מכל הלב.
ואם אף בדיחת פיפי \ קקי \ עירום \ מבטא לא תופסת אתכם, אתם צריכים טיפול או להתחבר לילד הפנימי שלכם או משהו כי משהו לא בסדר.
The post החמשושויה \ The Pentaverate – ביקורת וסקירה על פועלו של מייק מאיירס appeared first on ילדי הקומדיה.
]]>